על ידי מיכל_מ* » 13 מרץ 2004, 14:59
מהי אהבת הגוף מהפן הרוחני?
הדברים שנכתבו כאן בדף מתחברים לי - אהבת-ילדים, אהבת הגוף ההריוני, היולד, האושר שעולה מאהבת הגוף...
בעצם, ברגע שמבינים שהמחשבה שלנו על הגוף יוצרת את התאים בו, את הבריאות בו - מבינים את חשיבות האהבה לגוף, הכבוד, ההודיה. ונכון, זה לא קורה בין רגע (למרות שזה אולי יכול לקרות בין רגע), אבל ההתקדמות עצמה מהנה, וההנאה עצמה מקדמת...
אני חוזרת על ציטוט מ"רצות עם זאבים": "ממה בנוי הגוף הבריא בעולם האינסינקטואלי? ברמה הבסיסית ביותר – החזה, הבטן, כל מקום שבו יש עור (...) - השאלה אינה מה צורה לו, מהו גודלו, מהו צבעו או גילו, אלא מה התחושה, האם הוא פועל כפי שנועד לפעול, האם אנו יכולות להגיב, האם אנו מרגישות מנעד, קשת של רגשות? האם הוא מבוהל, משותק מכאב או פחד (...), או שמא יש לו מוסיקה משלו, האם הוא מקשיב, האם הוא מביט בדרכי הראייה הרבות שלו?"
על עצמי אני יודעת, שכשאני מתייחסת אל הגוף מהכיוון הזה, של התחושות בו, כמו הנאה מאוכל, משמש, ממגע, מהנקה, מהריון, מהלידה, מחיבוק, מריקוד... כשאני מתייחסת אל גופי מהכיוון הזה אני נהנית ממנו, מתפעלת ממנו, מתמלאת בהודיה.
כשהשאלה היא איך הגוף שלי מרגיש - השאלה איך הוא נראה פחות חשובה.
כשאני מצליחה להתחבר לתחושה של הודיה והתפעלות, ההתעסקות ב"איך אני נראית" נתפסת אפילו כמירמור ילדותי משהו, וכאמור, כהתעסקות יתרה בחשיבות עצמית.
מהכיוון הזה, הגוף שלי יפה וראוי לאהבה, לכבוד ולהתחשבות כי הוא יציר אלוהים, כמו עץ, כמו פרח, כמו ציפור.
מהי אהבת הגוף מהפן הרוחני?
הדברים שנכתבו כאן בדף מתחברים לי - אהבת-ילדים, אהבת הגוף ההריוני, היולד, האושר שעולה מאהבת הגוף...
בעצם, ברגע שמבינים שהמחשבה שלנו על הגוף יוצרת את התאים בו, את הבריאות בו - מבינים את חשיבות האהבה לגוף, הכבוד, ההודיה. ונכון, זה לא קורה בין רגע (למרות שזה אולי יכול לקרות בין רגע), אבל ההתקדמות עצמה מהנה, וההנאה עצמה מקדמת...
אני חוזרת על ציטוט מ"רצות עם זאבים": "ממה בנוי הגוף הבריא בעולם האינסינקטואלי? ברמה הבסיסית ביותר – החזה, הבטן, כל מקום שבו יש עור (...) - השאלה אינה מה צורה לו, מהו גודלו, מהו צבעו או גילו, אלא מה התחושה, האם הוא פועל כפי שנועד לפעול, האם אנו יכולות להגיב, האם אנו מרגישות מנעד, קשת של רגשות? האם הוא מבוהל, משותק מכאב או פחד (...), או שמא יש לו מוסיקה משלו, האם הוא מקשיב, האם הוא מביט בדרכי הראייה הרבות שלו?"
על עצמי אני יודעת, שכשאני מתייחסת אל הגוף מהכיוון הזה, של התחושות בו, כמו הנאה מאוכל, משמש, ממגע, מהנקה, מהריון, מהלידה, מחיבוק, מריקוד... כשאני מתייחסת אל גופי מהכיוון הזה אני נהנית ממנו, מתפעלת ממנו, מתמלאת בהודיה.
כשהשאלה היא איך הגוף שלי [b]מרגיש[/b] - השאלה איך הוא נראה פחות חשובה.
כשאני מצליחה להתחבר לתחושה של הודיה והתפעלות, ההתעסקות ב"איך אני נראית" נתפסת אפילו כמירמור ילדותי משהו, וכאמור, כהתעסקות יתרה בחשיבות עצמית.
מהכיוון הזה, הגוף שלי יפה וראוי לאהבה, לכבוד ולהתחשבות כי הוא יציר אלוהים, כמו עץ, כמו פרח, כמו ציפור.