אין לי כח לכתוב "מאמרון" אז אני אוסיף מדי פעם חתיכות מידע, מקווה שזה בסדר מבחינתך, תמר.
אז ככה, למיטב הבנתי גם בנים אמורים להשתין בכריעה. יש מבנים של פין (במיוחד אחרי מילה) שזה לא פשוט בהם, אלה שמרססים מעלה. אבל זה לא המצב
הטבעי של מבנה הפין. באופן טבעי שחרור יציאות אמור להעשות בכריעה, אצל זכרים ואצל נקבות הפיפי אמור ליפול קדימה יחסית והקקי ישירות מטה. (כלומר יש הפרדה בין השניים והפיפי לא מתערבב בקקי ומסריח אותו כמו שהיה קורה באסלה או אילו עשינו את הצרכים לתוך בור יחיד.
לגבי תינוקות, הרי בהתחלה התנוחה הפסיבית שאנחנו מחזיקים אותם בה היא "כריעתית" המעבר הלא טבעי הוא לישיבה ואני חושבת שעדיף לדלג עליו לגמרי. לכן לא כדאי להשתמש בישבנון או בסיר ייעודי מערבי אלא להשאר עם קערות נמוכות וגיגיות.
דבר ראשון - למידה נעשית מדוגמה אישית. אצלנו השירותים פתוחים ויש שני שרפרפים. זה לא שאני קוראת לה לבוא לראות
אבל אני לא מסתירה את הפעילות החיונית הזו מפניה.
כשהוא במצב עמידה, אם את רואה שהוא רוצה לפשפש, במקום להרים אותו, נסי לגעת בעדינות בבסיס הגב שלו. מעל עצם הזנב. לשים יד מלאה שם, עם האצבעות כלפי מטה, ולתת
כיוון לתנועה כלפי מטה.
בשום אופן לא לדחוף אותו כלפי מטה או להכריח אותו רק לתת לו כיוון, לדבר עם הגוף שלו.
בהזדמנויות שהוא כורע בעצמו? להניח שם את היד ל"תזכורת" נוירולוגית...
אפשר להגיד במילים "אתה כורע" ולחייך אליו. מה שיותר נוח לך בתקשורת איתו.
באופן טבעי אין צורך בזה, כי כולם כורעים סביב הילד. אבל כדי שההתנהגות האינסטינקטיבית הזו לא תאבד בים של אנשים עם יציבה מחורבנת וישיבה גרועה יותר, יש לעזור לה, לדאבוננו, לעבור לקורטקס. כלומר כן, להשתמש בשפה (קורטקס קדמי), לציין שעכשיו יש כריעה, אם את רוצה (אני לא עשיתי את זה) אפשר לדבר בשבח הכריעה
כשעוזרים לו לכרוע, שימי מתחתיו קערה נמוכה נמוכה. כמעט כמו צלחת עמוקה למרק. גם אצל בנות בכריעה נמוכה יש "סכנה" של השפרצה קדימה. אצלנו פתרנו את זה עם קערה שקנינו בחנות לבעלי חיים - קערה לשתיית מים לכלבים
הדפנות שלה פשוט עולות ישר למעלה, בלי שיפועים, והיא שטוחה ולא עמוקה מדי. אם הילד כורע "טוב" אז התוסיק שלו כמעט נוגע בקרקעית הקערה. במקרה של קקי זה יכול קצת לבעס אותם.
אפשר לבנות מתקן מאד מאד מאאאד פשוט מעץ (זה מה שאני עשיתי בהתחלה) לוקחים ארבע קורות קצרות מניחים שתיים על הצד (לא שוכבות, על החלק הארוך והצר, כלומר עומדות על הצד) במרחק של כ40-50 סמ זו מזו. משכיבים עליהן שתי קורות נוספות ארוכות יותר (הפעם בשכיבה ממש, על הצד הארוך והרחב) ליצירת מלבן, ברוחב הרגליים של הקטן. מחברים הכל יחד. אפשר לעשות לזה וריאציות. הרעיון הוא ליצור גובה שבתוכו/מתחתיו אפשר להכניס קערה בנוחות, ושהילד עדיין ירגיש בטוח לעמוד שם. יותר מאורח הוא גם ידע לרדת ולעלות מזה בעצמו. אפשר להניח קרוב למשהו שיאפשר לו להחזיק.
היתרונות? לא נוגע עם הטוסיק בקקי ועדיין כורע כריעה עמוקה עמוקה.
החסרונות? לא פעם הם מצליחים לרסס לכל הכיוונים ולא לקלוע לקערה (אפשר להניח מגבת או חיתול טטרה מתחת להכל) קצת יותר מסורבל לתינוק קטן.
אבל מצד שלישי, זה יכול לתרום לשיווי משקל בהמשך
זהו בינתיים. זה עוזר?
אין לי כח לכתוב "מאמרון" אז אני אוסיף מדי פעם חתיכות מידע, מקווה שזה בסדר מבחינתך, תמר.
אז ככה, למיטב הבנתי גם בנים אמורים להשתין בכריעה. יש מבנים של פין (במיוחד אחרי מילה) שזה לא פשוט בהם, אלה שמרססים מעלה. אבל זה לא המצב [b]הטבעי[/b] של מבנה הפין. באופן טבעי שחרור יציאות אמור להעשות בכריעה, אצל זכרים ואצל נקבות הפיפי אמור ליפול קדימה יחסית והקקי ישירות מטה. (כלומר יש הפרדה בין השניים והפיפי לא מתערבב בקקי ומסריח אותו כמו שהיה קורה באסלה או אילו עשינו את הצרכים לתוך בור יחיד.
לגבי תינוקות, הרי בהתחלה התנוחה הפסיבית שאנחנו מחזיקים אותם בה היא "כריעתית" המעבר הלא טבעי הוא לישיבה ואני חושבת שעדיף לדלג עליו לגמרי. לכן לא כדאי להשתמש בישבנון או בסיר ייעודי מערבי אלא להשאר עם קערות נמוכות וגיגיות.
דבר ראשון - למידה נעשית מדוגמה אישית. אצלנו השירותים פתוחים ויש שני שרפרפים. זה לא שאני קוראת לה לבוא לראות :-P אבל אני לא מסתירה את הפעילות החיונית הזו מפניה.
כשהוא במצב עמידה, אם את רואה שהוא רוצה לפשפש, במקום להרים אותו, נסי לגעת בעדינות בבסיס הגב שלו. מעל עצם הזנב. לשים יד מלאה שם, עם האצבעות כלפי מטה, ולתת [b]כיוון[/b] לתנועה כלפי מטה. [b]בשום אופן לא לדחוף אותו כלפי מטה או להכריח אותו[/b] רק לתת לו כיוון, לדבר עם הגוף שלו.
בהזדמנויות שהוא כורע בעצמו? להניח שם את היד ל"תזכורת" נוירולוגית... :-) אפשר להגיד במילים "אתה כורע" ולחייך אליו. מה שיותר נוח לך בתקשורת איתו.
באופן טבעי אין צורך בזה, כי כולם כורעים סביב הילד. אבל כדי שההתנהגות האינסטינקטיבית הזו לא תאבד בים של אנשים עם יציבה מחורבנת וישיבה גרועה יותר, יש לעזור לה, לדאבוננו, לעבור לקורטקס. כלומר כן, להשתמש בשפה (קורטקס קדמי), לציין שעכשיו יש כריעה, אם את רוצה (אני לא עשיתי את זה) אפשר לדבר בשבח הכריעה :-)
כשעוזרים לו לכרוע, שימי מתחתיו קערה נמוכה נמוכה. כמעט כמו צלחת עמוקה למרק. גם אצל בנות בכריעה נמוכה יש "סכנה" של השפרצה קדימה. אצלנו פתרנו את זה עם קערה שקנינו בחנות לבעלי חיים - קערה לשתיית מים לכלבים :-) הדפנות שלה פשוט עולות ישר למעלה, בלי שיפועים, והיא שטוחה ולא עמוקה מדי. אם הילד כורע "טוב" אז התוסיק שלו כמעט נוגע בקרקעית הקערה. במקרה של קקי זה יכול קצת לבעס אותם.
אפשר לבנות מתקן מאד מאד מאאאד פשוט מעץ (זה מה שאני עשיתי בהתחלה) לוקחים ארבע קורות קצרות מניחים שתיים על הצד (לא שוכבות, על החלק הארוך והצר, כלומר עומדות על הצד) במרחק של כ40-50 סמ זו מזו. משכיבים עליהן שתי קורות נוספות ארוכות יותר (הפעם בשכיבה ממש, על הצד הארוך והרחב) ליצירת מלבן, ברוחב הרגליים של הקטן. מחברים הכל יחד. אפשר לעשות לזה וריאציות. הרעיון הוא ליצור גובה שבתוכו/מתחתיו אפשר להכניס קערה בנוחות, ושהילד עדיין ירגיש בטוח לעמוד שם. יותר מאורח הוא גם ידע לרדת ולעלות מזה בעצמו. אפשר להניח קרוב למשהו שיאפשר לו להחזיק.
היתרונות? לא נוגע עם הטוסיק בקקי ועדיין כורע כריעה עמוקה עמוקה.
החסרונות? לא פעם הם מצליחים לרסס לכל הכיוונים ולא לקלוע לקערה (אפשר להניח מגבת או חיתול טטרה מתחת להכל) קצת יותר מסורבל לתינוק קטן.
אבל מצד שלישי, זה יכול לתרום לשיווי משקל בהמשך :-)
זהו בינתיים. זה עוזר?