בסרט, כמו בסרט, מובעת דעתו של האמן. לא חייבים להסכים איתה.
אם ראית את הסרט, הוא מתאר שם את החיים בתוך החומה כפי שהוא מבין אותם.
עם אם, אלמנה, עוטפת, עם מורה שמדכא את היצירתיות שלו ככותב שירים, עם אישה שבגדה בו, עם מעריצים שגרמו לו להרגיש דיקטטור.
אבל כמובן זו דעתו ודעתו בלבד.
אם אשתף מהניסיון שלי.
אני מרגיש שלא הייתה לי ברירה אלא לשבור את החומה.
החיים בתוכה היו לכאורה טובים. כמו שנאמר בדף אחר שכתבתי בו, הם היו good enough אבל לא יותר מזה.
בסגנון של אין לך מה להתלונן. יש משפחה, אישה טובה, ילדים בריאים, פרנסה קידום, כבוד וכדומה.
אבל משהו היה חסר
לי. לא הרגשתי מאושר. סרבתי להאמין שזה כל מה שיש לחיים להציע לי.
ולכן, יצאתי מן החומה המגינה אל העולם הלא מוכר שמחוץ לה.
ואם אני אכן מחוץ לחומה כמו שנראה לי, אז בכנות, אני לא חושב שבהכרח לחיים מחוץ לחומה יש עדיפות מובהקת על פני החיים בתוכה.
אני גם לא בטוח שדרך האמת טובה מדרך השקר (ואני גם לא טוען שחיים בתוך החומה הם חיי שקר...). יש אנשים שמשקרים וטוב להם ואנשים דוברי אמת מרירים.
אני גם לא בטוח שרוחניות בהגדרותיה השונות טובה יותר מארציות. אני גם לא בטוח שאהבה טובה יותר מפחד לכל אדם בכל מקום.
אני כן חושב שזו
בחירה. וככזו בעצם בחירה בכל אחת מהדרכים היא לגיטימית.
להבנתי חלק גדול יותר של האנשים בוחר להשאר בתוך החומה. אני לא חושב שגורלם פחות טוב.
ויתרה מזאת, אני תוהה עם עצמי לא אחת, האם יש באמת בחירה או שהחיים מוכתבים מראש.
ואם כך, בעצם האדם לא בוחר האם לצאת מן החומה או להשאר בתוכה. זה חלק מגורלו הידוע מראש.
ממש כמו סרט שמהלכו וסופו ידועים מראש לפני שהתחילו להקרין אותו בבית הקולנוע.
הרי מראש ידוע, מי יאמר מה, מי יאהב, מי יתאכזב, מי יפגע...
אבל בכל זאת עבור הצופים בהצגה מסוימת, למרות החזרה הנצחית הזאת, הסרט נראה מפתיע, רב תהפוכות ומאתגר.
כשקראתי את הדף שמבולבלת פתחה תחת שמה הקודם, הרגשתי שהיא מחפשת לצאת מן החומה.
שהיא מרגישה שהחומה סוגרת עליה. ואסייג שזו כמובן הרגשה שלי בלבד.
זה מה שגרם להיווצרות הקשר
הדילמה הזו, בתוך החומה או מחוצה לה, לא פשוטה ואולי באמת היא מוכרעת על ידי גורמים שנשגבים מבינתנו.
ממש כמו שלא באמת ברור שכדור הארץ סובב סביב השמש.
לסיום, יש שיר יפה מאד של נתן זך שלהבנתי, כמו משוררים רבים, חי מחוץ לחומה.
הוא מתאר את החיים המסודרים הרגילים הללו בקנאה מעורבת בלעג.
אני חושב שזה מתמצת. לחיים "לפי הספר" יש יתרונות. עובדה היא שחכמת ההמונים בחרה בהם.
הוא נקרא שיר לאוהבים הנבונים. ויש ביצוע מעניין של חווה אלברשטיין לשיר הזה.
http://shironet.mako.co.il/artist?type= ... wrkid=8687
בסרט, כמו בסרט, מובעת דעתו של האמן. לא חייבים להסכים איתה.
אם ראית את הסרט, הוא מתאר שם את החיים בתוך החומה כפי שהוא מבין אותם.
עם אם, אלמנה, עוטפת, עם מורה שמדכא את היצירתיות שלו ככותב שירים, עם אישה שבגדה בו, עם מעריצים שגרמו לו להרגיש דיקטטור.
אבל כמובן זו דעתו ודעתו בלבד.
אם אשתף מהניסיון שלי.
אני מרגיש שלא הייתה לי ברירה אלא לשבור את החומה.
החיים בתוכה היו לכאורה טובים. כמו שנאמר בדף אחר שכתבתי בו, הם היו good enough אבל לא יותר מזה.
בסגנון של אין לך מה להתלונן. יש משפחה, אישה טובה, ילדים בריאים, פרנסה קידום, כבוד וכדומה.
אבל משהו היה חסר [b]לי.[/b] לא הרגשתי מאושר. סרבתי להאמין שזה כל מה שיש לחיים להציע לי.
ולכן, יצאתי מן החומה המגינה אל העולם הלא מוכר שמחוץ לה.
ואם אני אכן מחוץ לחומה כמו שנראה לי, אז בכנות, אני לא חושב שבהכרח לחיים מחוץ לחומה יש עדיפות מובהקת על פני החיים בתוכה.
אני גם לא בטוח שדרך האמת טובה מדרך השקר (ואני גם לא טוען שחיים בתוך החומה הם חיי שקר...). יש אנשים שמשקרים וטוב להם ואנשים דוברי אמת מרירים.
אני גם לא בטוח שרוחניות בהגדרותיה השונות טובה יותר מארציות. אני גם לא בטוח שאהבה טובה יותר מפחד לכל אדם בכל מקום.
אני כן חושב שזו [b]בחירה.[/b] וככזו בעצם בחירה בכל אחת מהדרכים היא לגיטימית.
להבנתי חלק גדול יותר של האנשים בוחר להשאר בתוך החומה. אני לא חושב שגורלם פחות טוב.
ויתרה מזאת, אני תוהה עם עצמי לא אחת, האם יש באמת בחירה או שהחיים מוכתבים מראש.
ואם כך, בעצם האדם לא בוחר האם לצאת מן החומה או להשאר בתוכה. זה חלק מגורלו הידוע מראש.
ממש כמו סרט שמהלכו וסופו ידועים מראש לפני שהתחילו להקרין אותו בבית הקולנוע.
הרי מראש ידוע, מי יאמר מה, מי יאהב, מי יתאכזב, מי יפגע...
אבל בכל זאת עבור הצופים בהצגה מסוימת, למרות החזרה הנצחית הזאת, הסרט נראה מפתיע, רב תהפוכות ומאתגר.
כשקראתי את הדף שמבולבלת פתחה תחת שמה הקודם, הרגשתי שהיא מחפשת לצאת מן החומה.
שהיא מרגישה שהחומה סוגרת עליה. ואסייג שזו כמובן הרגשה שלי בלבד.
זה מה שגרם להיווצרות הקשר
הדילמה הזו, בתוך החומה או מחוצה לה, לא פשוטה ואולי באמת היא מוכרעת על ידי גורמים שנשגבים מבינתנו.
ממש כמו שלא באמת ברור שכדור הארץ סובב סביב השמש.
לסיום, יש שיר יפה מאד של נתן זך שלהבנתי, כמו משוררים רבים, חי מחוץ לחומה.
הוא מתאר את החיים המסודרים הרגילים הללו בקנאה מעורבת בלעג.
אני חושב שזה מתמצת. לחיים "לפי הספר" יש יתרונות. עובדה היא שחכמת ההמונים בחרה בהם.
הוא נקרא שיר לאוהבים הנבונים. ויש ביצוע מעניין של חווה אלברשטיין לשיר הזה.
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=8687