על ידי סופי* » 25 יוני 2013, 22:59
שלום בנות,
פעם ראשונה שפונה לפורום, לא יודעת מהיכן להתחיל, מקווה לקצת תמיכה. אני בהריון ראשון, שבוע 11, ובעיקר מאוד קשה לי נפשית.. אני מאוד עצבנית, על כל דבר קורס עולמי, במיוחד בעלי מעצבן אותי מאוד, כלומר עליו אני יכולה "לצאת".. ואני מאוד עצובה, משום שאיני מכירה את עצמי בעוצמות כאלה, בתדירויות כאלה עם התנהגויות כאלה, איני מקבלת את עצמי, שונאת על כך.. מלקה.. לא מצליחה להעביר.. לא יודעת מה לעשות. מרגישה הכי לבד בעולם. אף אחד לא מבין, אומר את צריכה לקחת את עצמך בידיים, ואני באמת מנסה אך כשבא גל הזעם עף לי הראש...
ולמרות שאני ברוגז עכשיו עם בעלי, אני יודעת שהרבה פעמים אם לא ברובן אני לא צודקת! אני יודעת.. אך איני מצליחה להשתלט על העצבים והתגובות לדברים שמרגיזים. הוא בעל טוב, עוזר לי בבית, מנסה לגלות התחשבות ולתת אהבה איך שהוא יודע ומבין, אך גם נשבר לו ממני ככה, והוא בורח הרבה מהבית, או לא נמצא איתי באותו החדר אפילו אם יכול, נעלב.. ואני סך הכל הכי בעולם צריכה שיאהבו אותי עכשיו חזק ושיתמוך בי.. אבל הכי.. הכי אני דואגת לעובר.. איך הוא חווה אותי ככה..? רוצה שיהיה לו טוב, דואגת נורא מרמות העצבנות שפוקדת אותי.. כשאנחנו רבים, אני צועקת את נשמתי עד שמיתרי הקול כמעט נקראים, אין לי אוויר, וכשזה מתחיל נורא קשה לקחת צעד אחורה. שלא תטעו.. אינכן מכירות אותי, אז יכול להווצר רושם לא נכון, אך לפני ההריון אמנם הייתי בוכה קצת פעם בחודש במחזור, אך לרוב אני שמחה קורנת, חברותית ורגועה. לא דמיינתי שכך יכול להיות.. ובעלי מוציא ממני התנהגיות הכי לא נעימות לי משום שהוא מסתכל עליי כמו על משוגעת אז ברגעי כעס אני הולכת שלל ומוכיחה לו למה אני מסוגלת.. למשל בריב האחרון שברתי לו את הטלפון כי הוא נורא עצבן אותי איתי בפרט, נורא כועס עליי עכשיו. נו בטח שלא צדקתי ואני מצטערת, אבל כמו שאני מענישה את עצמי איש אינו יכול להוסיף עוד. מה גם פגעתי לנו בפן הכלכלי במקרה זה לא מעט..
לא יודעת מה עוד להוסיף, אתחיל בכך.. בעיקר הייתי רוצה קצת תמיכה, לדעת שזה קורה בהריונות, שאיני משוגעת ושזה עובר, ושהנישואים שורדים את זה.. מה לעשות, איך לעזור לעצמי להרגע קצת..? בבקשה על תוכיחו אותי יותר מדי, גם ככה מרגישה הכי נוראית בעולם, אך אשמח אם תכניסו קצת שכל לקודקודי בכפפות של משי
תודה יקרות
שלום בנות,
פעם ראשונה שפונה לפורום, לא יודעת מהיכן להתחיל, מקווה לקצת תמיכה. אני בהריון ראשון, שבוע 11, ובעיקר מאוד קשה לי נפשית.. אני מאוד עצבנית, על כל דבר קורס עולמי, במיוחד בעלי מעצבן אותי מאוד, כלומר עליו אני יכולה "לצאת".. ואני מאוד עצובה, משום שאיני מכירה את עצמי בעוצמות כאלה, בתדירויות כאלה עם התנהגויות כאלה, איני מקבלת את עצמי, שונאת על כך.. מלקה.. לא מצליחה להעביר.. לא יודעת מה לעשות. מרגישה הכי לבד בעולם. אף אחד לא מבין, אומר את צריכה לקחת את עצמך בידיים, ואני באמת מנסה אך כשבא גל הזעם עף לי הראש...
ולמרות שאני ברוגז עכשיו עם בעלי, אני יודעת שהרבה פעמים אם לא ברובן אני לא צודקת! אני יודעת.. אך איני מצליחה להשתלט על העצבים והתגובות לדברים שמרגיזים. הוא בעל טוב, עוזר לי בבית, מנסה לגלות התחשבות ולתת אהבה איך שהוא יודע ומבין, אך גם נשבר לו ממני ככה, והוא בורח הרבה מהבית, או לא נמצא איתי באותו החדר אפילו אם יכול, נעלב.. ואני סך הכל הכי בעולם צריכה שיאהבו אותי עכשיו חזק ושיתמוך בי.. אבל הכי.. הכי אני דואגת לעובר.. איך הוא חווה אותי ככה..? רוצה שיהיה לו טוב, דואגת נורא מרמות העצבנות שפוקדת אותי.. כשאנחנו רבים, אני צועקת את נשמתי עד שמיתרי הקול כמעט נקראים, אין לי אוויר, וכשזה מתחיל נורא קשה לקחת צעד אחורה. שלא תטעו.. אינכן מכירות אותי, אז יכול להווצר רושם לא נכון, אך לפני ההריון אמנם הייתי בוכה קצת פעם בחודש במחזור, אך לרוב אני שמחה קורנת, חברותית ורגועה. לא דמיינתי שכך יכול להיות.. ובעלי מוציא ממני התנהגיות הכי לא נעימות לי משום שהוא מסתכל עליי כמו על משוגעת אז ברגעי כעס אני הולכת שלל ומוכיחה לו למה אני מסוגלת.. למשל בריב האחרון שברתי לו את הטלפון כי הוא נורא עצבן אותי איתי בפרט, נורא כועס עליי עכשיו. נו בטח שלא צדקתי ואני מצטערת, אבל כמו שאני מענישה את עצמי איש אינו יכול להוסיף עוד. מה גם פגעתי לנו בפן הכלכלי במקרה זה לא מעט..
לא יודעת מה עוד להוסיף, אתחיל בכך.. בעיקר הייתי רוצה קצת תמיכה, לדעת שזה קורה בהריונות, שאיני משוגעת ושזה עובר, ושהנישואים שורדים את זה.. מה לעשות, איך לעזור לעצמי להרגע קצת..? בבקשה על תוכיחו אותי יותר מדי, גם ככה מרגישה הכי נוראית בעולם, אך אשמח אם תכניסו קצת שכל לקודקודי בכפפות של משי ;-)
תודה יקרות