אני חוזרת עם הבנה מההשכבה אתמול...הבנה שאפשר בהחלט לשאול, איך היא לא עלתה כבר מזמן... |אוף|

כשקשה להם להירגע ולעבור ל mode שקט לפני ההירדמות והם משתוללים, אני כועסת. אני מרגישה שהם עושים בכוונה, לא משתדלים מספיק. לפעמים אני שומרת את הכעס לעצמי ולפעמים הוא יוצא.

אתמול הבנתי שני דברים:
אחד - שאני יכולה פשוט להסביר להם שלמחשבות ולגוף לוקח זמן להירגע ושזה תהליך טבעי ויש דרכים לעזור לזה לקרות..הם ילדים חובבי ידע ומעולם לא [b]הסברתי[/b] להם את [b]זה[/b] ....ציפיתי מהם להבין את זה לבד.
אז אולי הם מבינים לבד שקשה אבל - וכאן זו הבנה מספר שתים (המבאסת יותר) - הכעס שלי על הקושי שלהם אולי גרם להם להרגיש שזה לא טבעי שקשה להירגע, שזה משהו שהם עושים לא בסדר!
|אוף|

בזה שאני אסביר להם, אני גם אתן להם כלים וגם - חשוב יותר - אני לא אעביר להם את ההרגשה שהם לא בסדר שקשה להם...
ועוד הבנה קטנה שנוחתת עלי ברגע זה, שבעצם, מעולם לא לימדתי או הנחתי להם ללמוד להירגע ולהירדם לבד....הם נירדמו על הציצי עד שנגמלו ומאותו רגע כבר ציפיתי שבאופן טבעי וקל הם ידעו להירדם לבד ובשקט.....

טוב, אין איזה מרגיעון של "עדיף מאוחר מאשר אף-פעם" שיופיע לי עכשיו ?

את בדרך, ואת תגיעי! {@

עוד השכבה לא מוצלחת.
לפעמים אני מרגישה שהתרגלנו כולנו ללחץ והכעס ועכשיוכשזה לא נמצא, מישהו מאיתנו חייב להביא את זה בכוח.
עכשיו זה לתקן.

[po]שרון ס[/po] ,
תודה רבה אני מתחברת מאד לכל מה שאמרת.
במקרה שלי, הילדים בד"כ רודפים אחרי וצריכים אותי בשעות האלה ולכן יותר קשה לי לראות איך אני מתנתקת מהם למקום שקט אבל אני מאד אוהבת ומסכימה עם הניסוח הזה: [u]המסר המועבר לילדים אינו- אני לא רוצה לראות אתכם עכשיו, המנוחה שלי היא שאתם לא נמצאים לי מול העיניים, אלא - אני עושה עכשיו דברים אחרים לבדי.[/u]

וגיליתי שלקלח אותם קודם, מיד כשנכנסים הביתה תורם במשהו להרגעת האוירה. לפחות אתמול זה עבד....

בשמת ודניאלה, תודה על דבריכן.
אני אישית התחברתי אליהם מאוד. בעיקר אל הנקודה של סדר יום מובנה קצת, שעת שינה מוקדמת ותחילת התארגנות לילה מוקדמת.

[u]מה שטוב בהשכבות זה שכל יום יש אחת. אם לא הצליח אתמול, אולי היום יהיה יותר טוב..[/u]
:-D לגריין...

תודה, רסיסים...הדף היה פתוח הרבה זמן לפני שהצלחתי בקושי להוסיף את התגובה האחרונה שלי ופיספסתי את שלך..
ניסיתי להפריד שעות שינה..הם קרובים מידי, בגיל ובתחושה, אז זה לא ממש מצליח..
אבל אני בהחלט מאמצת את העצה להסתכל פנימה.
תודה לך!

[u]כמובן שאחרי כל דברי החכמה שלי היה ערב.........[/u]
גם אצלנו לא היה משהו....אבל מה שטוב בהשכבות זה שכל יום יש אחת. אם לא הצליח אתמול, אולי היום יהיה יותר טוב..

אני רוצה לענות ולשאול, לתהות ולדון א ב ל....גיליתי שבעצם יש לנו את כל המרכיבים - סדר יום, שעת חזרה הביתה, שעת השכבה.. - ובעיקר מה שחסר זה הנוכחות המרוכזת שלי. זה מה שעושה את ההבדל, אני חושבת.
אני יודעת את זה. לא תמיד אני מסוגלת לתת את זה.

טוב, אפילו עכשיו כשאני מנסה לנסח פה את המחשבה הזאת, יושבים עלי שני ילדים שנמאס להם לקבל אמא שנמצאת הרבה בדרך למשהו אחר.
אז אני מנסה להעביר את תשומת הלב היום לילדים, לבית, לשעה [b]"המרגיעה, בה נרדמים הילדים.."[/b] . לביחד (אי-מירכוז הילד, אני יודעת..) שלנו במשך היום ולפרידה שלנו בלילה...נראה איך זה ילך..
בהצלחה לי. :-)

כתבו לך הרבה דברים, אני רוצה להציע עוד כיוון של מחשבה, הגדול שלך כבר לא פעוט, ואצלנולפחות בעלי העלה את המחשבה שהילדים הגדולים הולכים ומתקרבים לדעתו לשלב שבו לא ממש אומרים להם ללכת לישון. אני יודעת שפתחת את זה לדיון ולשיחה כאן אבל מרגיש לי שיכול לעזור לך להיכנס פנימה אל עצמך ואל משפחתך ולהתבונן מה באמת באמת נכון לך ולהם ולמורכבות האישית שלך המשפחה שלך, בלי הנחות מוקדמות של טוב ורע נכון ולא נכון. {@

כמובן שאחרי כל דברי החכמה שלי היה ערב.........
היא ישנה שנ"צ אח"צ המשחק בחוץ התמשך עד 19 ועוד קצת והיתה מקלחת לפני א. ערב (החד כיווניות נשבר) אבא שאגה כמה שאגות היה הרבה בכי ובלאגן
בקיצור חבל שלא הקפדתי על החוקים שלי :-)

בסוף הצלחתי להרגע ולהרגיע אותם והיה ערב מצחיק אבל הם נרדמו רק בעשר - הרבה יותר מידי מאוחר

רוצה להוסיף לקודמותיי...
אצלנו עוד קצת קטנים לעומת שלך (בת שלוש ותינוקת קטנה שפחות רלוונטית לעניין)
אבל ראיתי שכשיש סדר יום קבוע, לאחר שמתרגלים אליו זה מונע הרבה ויכוחים והתנגדויות.
גמרנו לאכול? [b]ברור[/b] שעכשיו הולכים למיטה. הרי זה מה שעושים כל יום!
ובעניין השעות, מסכימה עם בשמת.
אני מאוד מנסה להקפיד לעשות הכל מוקדם יחסית. זה מאוד לא פשוט, בעיקר בקיץ.
זה דורש שבשעות אחה"צ ולפנות ערב אהיה עם היד על הדופק.
אם אני רוצה שנאכל לא יאוחר משבע, נגיד, אני מכינה את הקרקע איזה חצי שעה קודם
(אומרת - עוד משחק שניים ודי, או תגמרי עם ככה וככה ונלך וכו', ולוקחת בחשבון הרבה זמן ספייר,
ל"עוד אחד ודי" או להתנהלות חולמנית לעבר היעד (-: ). אני מנסה גם אם אפשר,
כשהיא עוד שקועה במשחק להכין הכול, את השולחן, את האוכל, אפילו מה שצריך באמבטיה לרחצה או במיטה לשינה.
כשאני אומרת "אצבע על הדופק" זה כולל עוד דברים.
למשל, להזכיר לאבא המתוסכל שלה שעכשיו לא משתוללים עם אווירונים ולונה פארק (-:
כי אנחנו במגמת הירגעות. למשל, לכלול ב"זמן ההירדמות" את הזמן [b]האמיתי[/b] שלוקח לה להירדם,
כולל זמן השתוללות/הירגעות/התפרפרות וכו'. זה אומר שהיא צריכה להיות במיטה בזמן בשביל זה,
כלומר מספיק זמן מראש.
ואני מאלה שאין להם שום ספק שהם [b]חייבים[/b] זמן מבוגרים שקט בערב או שלא יהיה טוב לאף אחד.
מרגע שהבנתי את זה, הבנתי שזה לטובת כל הצדדים שתלך לישון מוקדם
(במקרה שלנו גם יש גן בבוקר ומאוד מאוד חשוב לי שתקום מוקדם, ביקיצה טבעית, שיהיה בוקר נעים ולא לחוץ וכו').
וכמובן - [u]לא מדובר על סדר יום פרוסי[/u] אלא להשאיר די והותר מקום בתוך המסגרת לעיכובים, שינויים וכו'.
מה שהולך אצלנו מצריך עבודה קפדנית שלי, במובן של לשים לב תמיד לאן נושבת הרוח ולנתב את הדברים בעדינות לעבר השלב הבא (מה שנקרא אצלנו "קידום הלו"ז (-: ), אבל מצאתי שהרבה יותר קל לי ככה כי זה מונע משברים, עייפות-רצח, התפרצויות שלי וכו'. בגיל של הבת שלי, זה נראה לי חלק קריטי מהאחריות שלי: להביא אותה למקום הנכון, בזמן הנכון ובמצב הנכון. כנראה בגיל מבוגר יותר זה כבר פחות ככה.

_נדמה לי שבשמת כתבה לפני שנה/תיים ~ על הבניית סדר יום בחנ"ב ועל כמה זה עשה שקט במערכת .
איפה??????????_
כן, איפה יכולתי לכתוב דבר כזה?
גם אני זוכרת שכתבתי. אולי באיזה דף של הפלייליידי?

אני מאוד מתקשה בקטע הזה של לוח זמנים קבוע וכו'. אבל למדתי שזה ממש חשוב. לא שתמיד מצליח לי, אבל מצליח יותר ויותר, וכל פעם שזה מצליח, זה מעולה לכולם.
סדוקה, חשבתי הרבה על מה שכתבת. אין לי הרבה מה לתרום מעבר למה שכבר נכתב. לגמרי מסכימה עם [po]באופן לייט[/po], עם [po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po] ואחרות (סליחה, כבר לא זוכרת מי). אבל אולי שני דברים שתפסו את תשומת לבי, ככה בקצרה:

[list=1]
[*] אני חושבת שהבעיה מספר 1 היא שהילדים חוזרים הביתה מאוחר מדי מהמשחק עם החברים. הם כבר "עברו את השעה שלהם" מזמן, ולכן ההשתוללות וכל היתר. מציעה לקבוע שעה מוקדמת שבה הם בבית, נגיד - 7 בערב. ולדאוג לזה שהם יהיו אז בבית, בלי צעקות. אסרטיביות שקטה וברורה. איך עושים את זה? זה בדפים אחרים. כשאת תהיי סגורה על זה, זה יתגשם.
[/list]

עוד הערה: חשבתי על מה שמטריד אותך ומפריע לך להיות "סגורה" על מה שאת באמת רוצה, ולכן אני רוצה לספר לך, שהמסקנות שלי היו שזה קודם כל [b]לטובת הילדים[/b].
לא בריא לילדים ללכת לישון בשעות מאוחרות (מסיבות של גדילה, הפרשת מלטונין ועוד ועוד ועוד). יש לזה גם צדדים של רפואה סינית וכדומה שאולי לא מעניינים כל אחד, אבל אני אכתוב בקיצור למי שמתעניין: במסגרת כללית קבועה בשעות קבועות יש חיזוק של יסוד ה"אדמה". זה הבסיס לחיים. אצל רובנו הוא מעורער, משום מה. נראה לי חשוב מאוד לחזק את ה"אדמה" של ילדינו.
שעה קבועה לחזור הביתה, שעה קבועה לארוחת ערב, סדר קבוע עד השינה, שעת שינה שהיא גם מוקדמת וגם קבועה - כל אלה חשובים כשלעצמם לבריאות הילדים לטווח הקצר והארוך כאחד. זו מסקנתי.
לא מדובר בדייקנות פרוסית, כמובן. מדובר באיזו זרימה בטוחה וקבועה, בזה שמספקים לילדים משהו כמו עמוד שידרה של זמנים, במיוחד עמוד שידרה של שינה ואכילה.

[list=1]
[*] השני זה רעיון: יכול להיות שעדיף להכניס אותם מהחוץ ישר לאמבטיה. במים יש משהו מרגיע, ויש גם היגיון: נכנסתם מלוכלכים ומיוזעים? אוקיי, עכשיו כולם לשים את הסנדלים כאן, וישר לחדר האמבטיה במסלול שלא עושה נתיב חול באף חדר אחר...
[/list]
זה רק רעיון, אבל לפעמים זה מפסיק את הבלגן. לשיקולך.

קרוטונית יקרה,
נכנסתי לדף [po]לאן הולכת האנרגיה המשפחתית[/po].
וואו. יש שם הרבה חומר.
אני אצטרך לקרוא את זה לאט ולעומק. אני חושבת שיש שם המון שאני יכולה ללמוד ממנו, במיוחד על עניני מירכוז המשפחה (הפרדוקס של האתר הזה. כל כך נעים וקל לשבת ולקרוא שעות על מירכוז המשפחה תוך התעלמות מהמשפחה...) ואיבוד אנרגיה.
תודה.

_תראי איך האחרים מתחננים לקבל משימה גם כן.
ודקה אח"כ המשיח יכנס, רכוב על חמור לבן...
סליחה, סליחה, הומור עצמי..._
צחוק צחוק אבל העיפי מבט ב [po]לאן הולכת האנרגיה המשפחתית[/po] :-)

[u]לרוב אני גם מסננת שיחות טלפון בשעות האלו כי רוויתי מגע אנושי (סוציומטית).[/u]
אחותי האבודה :-D

[u]חוזרת ואומרת - לא מדובר על סדר יום פרוסי שבו בשעה 08:00 כולם במיטות אחרי שבשעה 07:50 צחצחו שיניים ובשעה 07:30 שמעו שני סיפורים בדיוק, אלא על [b]בית חד-סטרי כמו שתיארה הקרוטונית, שבו מהסלון למטבח ומהמטבח לחדרי השינה עובר קו אחד שאין ללכת בו ברוורס[/b].[/u]
אוי, איזה משפט מדהים!!! אוהבת ומאמצת. תודה לך! @}

[u]נדמה לי שבשמת כתבה לפני שנה/תיים ~ על הבניית סדר יום בחנ"ב ועל כמה זה עשה שקט במערכת .[/u]
איפה??????????

[u]לא יעופו פה שום עגבניות! (אני מקוה..) בטח לא עלייך ובטח לא מצידי![/u] :-) כיף לשמוע!

[u]אני מעלה את שאלת הצורך האמיתי שלי כי באמת חשוב לי לאתגר קצת את עצמי. לברר עם יותר חשוב לי השקט בערב[/u] אצלי אין שום שאלה כזו, אני פיזית לגמרי זקוקה לזמן רגיעה שבו אני יכולה לשבת על הספה בידיעה שאף אחד לא יבקש או ישאל משהו. לרוב אני גם מסננת שיחות טלפון בשעות האלו כי רוויתי מגע אנושי (סוציומטית). חוזרת ואומרת - לא מדובר על סדר יום פרוסי שבו בשעה 08:00 כולם במיטות אחרי שבשעה 07:50 צחצחו שיניים ובשעה 07:30 שמעו שני סיפורים בדיוק, אלא על בית חד-סטרי כמו שתיארה הקרוטונית, שבו מהסלון למטבח ומהמטבח לחדרי השינה עובר קו אחד שאין ללכת בו ברוורס. גם המשימות נשמעות לי מצוינות. חוזרים הביתה, שוטפים ידיים, והיידה לקנב צנוניות.

[u]סתם דוגמה למשהו שאפשר לעשות בישיבה, ברצינות תהומית, וללא מאמץ מחשבתי מיותר לשעות האלה[/u]
נהדר! כל מה שנשאר לי עכשיו זה לנכש, לעדור, לזרוע, להשקות ולהוציא את הצנוניות. שיהיה מה לקנב בערב. D-:


באמת יש את סוגיית ה "להיות או לא להיות איתם בחדר" עד שנרדמים.
אצלנו אנחנו ישנים כולנו בחדר אחד אז כדי לא לשכב על המיטה ולהרדם, אני מקפלת את הכביסה בזמן שהם אמורים להרגע.
אני יודעת שהם מעדיפים שאני אהיה איתם עד שנרדמים.
מצד אחד - זה מאפשר לי לקפל כביסה ולהרגיע רוחות.
מצד שני - הרבה פעמים, כשהרוחות לא נרגעות בקלות, אני מוצאת את עצמי כועסת ונוזפת ומשתיקה. כי זה קצת סותר (או שאולי לא?) להיות איתם בחדר ולתת להם להשתולל ברמה של קפיצות וגילגולים אל המיטה מלוות בצעקות וצחוקים..

ואני רוצה שוב להודות לכן. מקרב לב. אני שואבת מהדף הזה חיוכים, צחוקים, רעיונות וכוח @}

אצלינו עזרו כמה דברים (בן 4 ובת שנתיים):

קודם כל הבנה עמוקה שההורים זקוקים לזמן שלהם ביחד (ובניפרד מהילדים) והבנה זו עוזרת לי לסמוך על ילדי גם כשאני בחדר הסמוך והם מפלסים דרכם אל השינה.

ואז ה"טקסים " השונים (אבל אנחנו לא פנאטים, מארחים ומתארחים, והילדים נרדמים או שלא (אייקון של סמיילי טיפונת עצוב...) גם בשעות אחרות ובמיטות שונות).

עזר מאוד לווסת את כמות האור בבית (חשוך בבית = זמן לשינה). כולל בית די חשוך ורק אור במטבח בזמן ארוחת הערב, ואז רק אור במנורת קריאה לזמן הסיפור. " זהו! כיבינו את השמש! לילה טוב!"

אני שוכבת לידם במיטה, מקריאה סיפורים אם יש לי כח, מניקה את הקטנה, ואז אם הם רגועים/ישנים אני יוצאת (נשמע נפלא, נכון? לפני שנה זה היה נראה לי דמיוני לכתוב דבר כזה).
אם הם ממשיכים לזוז ולהסתובב ונראים מסרבים להרגיע את עצמם (וזה קורה לעיתים קרובות)ואני חשה שאני מיציתי אז אני מציינת שאשאר עוד כמה דקות להרגיע ואז אצא לקרוא ליד הדלת (הפתוחה כמובן) כי בחדר שלהם חשוך וזה הזמן שלי לרגיעה וקריאה.
שמתי לב שההרדמות שלהם ככה יותר מהירה בד"כ כי הם יודעים שאני קרובה אם הם זקוקים לי (מים/ חיבוק/ שמיכה...) אבל כבר לא במתח מלהירדם כי אז אמא תקום מהמיטה.

בהצלחה בדרך שלך!

איך מקנבים צנוניות? מפרידים בין הירק לבין הגבעול על ידי סבוב הירק ותלישת העלים תוך כדי.
סתם דוגמה למשהו שאפשר לעשות בישיבה, ברצינות תהומית, וללא מאמץ מחשבתי מיותר לשעות האלה :-)


[u]אולי אם אני אחזיק מעמד ואתן להם למצות את ההשתוללות שם הם ירגעו מעצמם ואני אכעס פחות..[/u]
זה הרעיון, את [b]אוף דיוטי[/b] בשעות האלו, עד שיש דם כנראה...

לקנב זה להסיר מירקות את הקנובת! :-)
[u]אולי אם אני אחזיק מעמד ואתן להם למצות את ההשתוללות שם הם ירגעו מעצמם ואני אכעס פחות..[/u]
גם אני חושבת ששווה לנסות.

[u]לקנב צנוניות[/u]
???? דרוש פה הסבר כי אם זה משהו שיכול לעזור, חבל שאני אפספס.. ;-)

[u]ומהשעה הזאת את עוסקת בדברים שלך.[/u]
אני מנסה את זה לפעמים. והאמת שלרוב הם נשארים בחדר שינה ומשתוללים שם. עד עכשיו עוד לא הצלחתי להתאפק ולא להשתיק אותם שם...אולי אם אני אחזיק מעמד ואתן להם למצות את ההשתוללות שם הם ירגעו מעצמם ואני אכעס פחות..

[u]תראי איך האחרים מתחננים לקבל משימה גם כן.[/u]
D-: ודקה אח"כ המשיח יכנס, רכוב על חמור לבן...
סליחה, סליחה, הומור עצמי...

אבל אני אנסה את הרעיון להפעיל אותם במשהו פרודוקטיבי במקום שישתוללו עד שהאוכל מוכן. (האוכל...לפעמים מדובר על קורנפלקס עם חלב..)
באמת יכול להיות שזה ירגיע את האנרגיה המשתוללת.

[u]אני ממש מרגישה שבגלל שאני לא לגמרי סגורה עם עצמי על זה שההשכבה צריכה להיות מתי שאני החלטתי, אני גם לא מצליחה לשדר לילדים מסר קשיח[/u]

לא לכולם מתאים סדר יום קשיח.
לפעמים זה עניין של להחליט ולהתרגל, אבל אם זה ממש לא מתאים לך את יכולה להחליט אחרת -
את יכולה להודיע שמשעה מסוימת נסגרת הבסטה (יכול להיות שכתוב על זה יותר ב [po]להסתדר עם שני ילדים[/po], אני זוכרת את העצה הזאת מאיפה שהוא באתר, אולי קרוטונית כתבה את זה)
כלומר - את לא מכריחה ללכת לישון, אבל את כן קובעת מה מותר ומה אסור.
למשל - מותר להיות רק בחדרים ולא בסלון, מותר לאכול רק מה שהכנת מראש ונמצא בקערה, מותר לשחק ולקרוא אבל לא להשתולל ולצעוק.
ומהשעה הזאת את עוסקת בדברים שלך.
ואת לא פנויה לילדים - לא משחקת , לא מדברת , לא מעסיקה.
עד שמתרגלים לזה כדאי להכין לעצמך מראש דברים לעשות, כמו לשבת לקרוא ספר, לרקום או לקנב צנוניות :-)
לי זה לא בא טבעי כשניסיתי לעשות מה שאני רוצה...

[u]אני יודעת שזה נשמע סופר לא קשוב לקצב הטבעי של הילדים[/u]
אני לא חושבת ככה. וחוץ מזה, גם לך יש קצב טבעי. וגם אני זקוקה לזמן לעצמי בערב, והילדים שלי יודעים את זה. הפשרה שלי היא שבשעות כאלה, אחרי "טקס האשכבה", :-) אם הם לא ישנים, הם מסתדרים בעצמם במידת הצורך ומשתדלים לתת לי שקט. בדרך כלל זה עובד, לא תמיד.

[u]הקטנה בת 4, הגדול בן 9 ובאמצע עוד אחד..[/u]
הם גדולים! הם יכולים למלא משימות בעצמם! במקום להיכנס לתפקיד של פורעי החוק.
שיסדרו את השולחן / ישימו רוטב בסלט / יחלקו פרוסה לכל אחד.
אולי תתחילי מהגדול, תחמיאי לו שהוא כזה גדול ומוכשר ותני לו משימה אחת בערב (כלומר שזה לא יבוא כמטלה אלא כפרס). שהוא יקבע אם אוכלים ביצים קשות או מטוגנות, שהוא יוציא 3 ממרחים מהמקרר לבחירתו, שהוא יסדר את הסכו"ם וימזוג מים. תראי איך האחרים מתחננים לקבל משימה גם כן.

אותו הדבר תקף כמובן לכל ההתנהלות שלכם. עד כמה את מאפשרת להם להיות חלק מהבית, ועד כמה את מארגנת הכל ורק מתעצבנת שהם לא נכנסים בדיוק למשבצת שקבעת?
<המצב מאוד מוכר לי אישית, לכן מרשה לעצמי לפרט>

אין לי עצות ספציפיות להשכבה (קטונתי). אבל חושבת כמו [po]חן נושי[/po] שאין מה לבקש ולדבר ולברבר ולהתחנן שיזיזו את עצמם - צריך לקבוע עובדות בשטח. זה לא אומר לגרור אותם ביד דווקא אלא ליצור מצב שהם ליד האוכל :-) בין אם להניח את האוכל לידם. או להזמין רק אחד מהם לאכול (את הכי גרגרן :-P ) ואז לראות שהאחרים זורמים אחריו.

[u]ועדיין, כשהם נכנסים סופסוף הביתה, הם בהשתוללויות[/u]
קשה להיכנס ממצב אקטיבי אל מצב של "ריק" כשאמא מצפה שפתאום יהיה שקט. אפילו אם זה לא פתאום, המעבר קשה.
אולי כדאי מייד עם הכניסה הביתה, להעביר אותם לפעילות שתורמת להתקדמות הערב. אפילו בצורת משחק. למשל "כל מי שנכנס מוריד סנדלים ובא לשים צלחת אחת על השולחן". אם יש להם עוד אנרגיה לפחות תנצלי אותה לשימושים בונים :-)

וגם: אצלי אחרי שעה מסוימת כבר פונים מהסלון לכיוון המטבח, ולא חוזרים יותר לסלון. אני מדליקה אור במטבח אפילו אם השמש עדיין לא שקעה, כדי להבהיר שעכשיו אנחנו כאן. אותו דבר, כשגומרים לאכול והולכים לאמבטיה, לא חוזרים יותר לשום חדר אחר מלבד חדר שינה. אפילו אם אני צריכה להביא משהו מהמטבח למשל, לרוב אני הולכת לבד וחוזרת.

אמא,
:-) לא יעופו פה שום עגבניות! (אני מקוה..) בטח לא עלייך ובטח לא מצידי!

את צודקת. לפעמים "אנחנו הבאופניים" הופכים את ה [po]נבירה העצמית[/po] לערך בפני עצמו ואת ההתנגדות למיינסטרים לאידיאל.
אני מבטיחה לך שמצידי, אני נוטה לבחור את מה שמתאים לי, בלי קשר לתיוג החברתי שלו.
אני מעלה את שאלת הצורך האמיתי שלי כי באמת חשוב לי לאתגר קצת את עצמי. לברר עם יותר חשוב לי השקט בערב, אחרי שהילדים סוף כל סוף ישנים או שיותר קשה לי לקיים שיגרה קשיחה של השכבה. ותיארתי לעצמי שכאן יהיו כאלה שיאתגרו אותי.
(ובנתיים, אני אומרת "קדימה, קדימה, תכו בי במקל הללא-גבולות!" ואתן אומרות "עזבי אותך, ערב שקט זה must.." ;-) )

ונראה לי שאנרגיות של בנים זה באמת שונה. או שזה האנרגיות של הילדים שלי ששונות..

כתבת כאן שבעצם חיפשת אישור שזה ממש בסדר לתת להשכבה להתארך, ושאת לא רוצה להתערב בקצב הטבעי שלהם - כמעט התנצלת על כך שאת גם זקוקה לזמן נטול ילדים בערב. אבל לא ייתכן שכל סדר היום ייבנה לפי הקצב הטבעי של הילדים בלי טיפת התחשבות בקצב הטבעי שלך. לי יש נפילת מתח עצומה בין 4 ל-6, שאלו שעות פעלתניות מאוד בביתנו. אז אני חורקת שיניים וסוחבת. יש עוד נפילת מתח אחרי 9, ואצל הילדות יש מעין חלון הזדמנויות שאם הן מפספסות יהיה להן מאוד קשה להרדם.

הן הולכות לבית הספר אבל שעת ההתחלה מאוחרת הרבה יותר ממה שמקובל בארץ כך שאין חשיבות קריטית ליקיצה דווקא ב-7. עדיין אני זקוקה לזמן שקט בערב, כי אין לי אפשרות להיענות אך ורק לצרכים שלהן בלי להטעין גם את סוללת הצרכים שלי.

[u]קשה לי להחליט אם הנחת היסוד "אמא צריכה זמן לעצמה בערב" היא אמיתית שלי או השתלה[/u] נושמת נשימה עמוקה ומתכוננת למטח עגבניות אורגניות רקובות. המשותף לכל משתתפי האתר כאן הוא שאת רוב/חלק/כל הבחירות בחייהם הם עושים לא כברירת מחדל כי כך נהוג/צריך/מקובל, אלא אחרי בדיקה מעמיקה האם זה באמת מתאים להם. בהרבה דפים כאן אני רואה התנצלויות על בחירות שמה לעשות, חופפות עם מה שמקובל במיינסטרים. [po]התלבטויות עגלה[/po], למשל. מיליוני דפי הגן. וידויים נרגשים של אמהות שלא מתאימה להן לינה משותפת, לא כי הסבתא התנגדה והחמות מזועזעת, אלא כי [b]להן[/b] ובעיקר לילד זה לא התאים. כאילו יש איזה אידיאל, לאו דוקא באופני אלא של ההורות האידיאלית שמכילה ומכילה ללא סוף וללא גבול, שצריך לשאוף אליו. לי עצמי היו המון הנחות יסוד על ההורות שאני רוצה שתהיה לי, עד שגיליתי שלילדות הפרטיות שלי הן לא מתאימות בעליל, לא מתאימות לי, לא מתאימות לקשר בינינו.

מסכימה עם שולה שאמרה [u]את זה באמת רק את יכולה לברר![/u] ומוסיפה שלא צריך לפסול אוטומטית מחשבה או רצון או פעולה שמתאימה לך, רק כי הן לא עולות בקנה אחד עם האידיאל. מתנצלת מראש אם פגעתי, לבי יוצא לאמהות עייפות ומותשות. הערב אצלנו בבית רחוק מלהיות מתוקתק, בעיקר בקיץ, אבל לי יש שתי בנות ושמתי לב שהאנרגיות שונות לגמרי כשיש בבית בנים כך שקודם כל הימים שקטים יותר אבל גם בערב אני מסוגלת להגיד להן לשחק בשקט, יחד או לחוד, לקרוא, לדבר, ולא להכנס למתחם הסלון.

<[po]אמא אינקובטור[/po]>

בוקר טוב לכל המאחרות להשכיב והמקדימות לקום :-)

אני מודה לכן על הרעיונות וההשתתפות.
אני מרגישה שרק לשתף אחרות בקושי ולקבל תמיכה והזדהות יוצר אצלי יותר מקום לפתרונות וסבלנות. תודה רבה!

אהבתי את מה שאמרת, רסיסים, על זה שאולי לא צריך למצוא פתרון כולל וקבוע אחד. שמותר לזרום יותר לפי מה שמתאים באותו הזמן. גם זה משחרר אותי מעוד קיבעון.

אני עוד מבררת אם עצמי מה באמת הצורך שלי.

תודה ויום נפלא לכולכן. @}

אולי באמת יעזור לך לקרוא שוב את הספר שלהן? בכורי עוד קטן, כאמור, אבל אני מיישמת את דבריהן על בני משפחה מבוגרים וזה באמת מוביל לשיתוף פעולה יותר טוב, והכי חשוב, תורם לתקשורת ברורה ונעימה בינינו. אני מביעה יותר את הצרכים שלי והרגשות שלי... והם אשכרה מתחילים להתחשב בהם! (הרבה יותר נעים - גם לי - לא לנדנד...)

מעבר לזה,
[u]קשה לי להחליט אם הנחת היסוד "אמא צריכה זמן לעצמה בערב" היא אמיתית שלי או השתלה..[/u]
את זה באמת רק את יכולה לברר! אבל אם מסתבר לך שזה כן צורך (רצון חזק גם הוא בעצם צורך?) אז אל תפחדי לעמוד על שלך ולמלא אותו. מצרכים לא מתעלמים.

כותבת לך דרך עיניים טרוטות וכמעט נסגרות. מוצאת את עצמי באותה תהייה. איכשהו דווקא הניסיון שלי להתקע על שעת השכבה הכניס הרבה מתח לתוכי וממני לשאר הבית. מדי פעם אני מגלה שאני מנסה עדיין להאחז באיזה סממן של העולם ה"נורמלי" (הכל הגדרות בראש [b]שלי[/b] כמובן !!) - פעם זה היה להכניס את הילדים לתורנות עזרה במטבח פעם אחרת זה לא לאפשר להם להגיע בריב שלהם למכות פיזיות ולפעמים זה סביב שעת שינה קבועה וכו' וכו' (את מבינה את העקרון, נכון ? ).

אז יש אצלנו ימים כאלה ויש כאלה, הילדים בטווח גילאים דומה לשלך (פלוס פעוטה בת שנה וקצת) - לפעמים אם אני מרגישה שתכף נגמר לי האויר אני מתחילה להבהיר את זה בצורה ברורה וחדמשמעית ומבקשת (צורחת ?) שילכו כבר לישון ושאין לי יותר כוח ושתכף אני הופכת למפלצת (אמת מוחלטת !) ולפעמים, אני מצליחה לקבל את הבוסט שלי דווקא בשנת צהריים טובה ואז יש לי יותר כוחות ללוות אותם לשינה. אני לא יודעת איך להסביר את זה (מרגישה עילגת בעליל) אבל איכשהו דווקא לשחרר בתוכי את האמונה שאני חייבת לעשות אותו דבר בכל ערב מאפשרת לי לזרום עם המציאות ולא לנסות לכפות בכוח את הרצון שלי עליה והמציאות יותר נענית לי (באותו אופן שחררתי את נושא המקלחות וההתעקשות שלא אוכלים שום דבר אחרי ארוחת ערב כי ראיתי למשל שהקטן מבין שלושת הבנים לא ממש אוכל בארוחת ערב ויש לו את הקצב האישי שלו אז הוא אוכל כמה עוגיות לפני השינה וזהו).

וגם לזכור ששינויים לוקחים זמן ושמה שיש עכשיו הוא באמת לא לנצח - נראה לי מהדברים שכתבת שאת מחפשת לדייק משהו בתוכך או בגישה שלך לגבי כל הנושא, מקווה שהדף הזה עוזר לך.

לילה טוב {@

טוב אם ככה ברור שקודם כל את צריכה לברר עם עצמך מה את רוצה :-)
לא פשוט אבל זה באמת הכרחי
אני הבנתי שכשאני "גמישה" איתם אני בעצם נכנעת [ לרצון להיות איתם עוד קצת, לתחושה הנעימה שהם צריכים איתי , לצורך שלי לספק את כל הצרכים שלהם, לחשש שיהיה עימות ועוד כמה ... :-)] אבל אז יוצא שאני נותנת יותר ממה שיש לי לתת והערב נגמר בשאגות וכעס ותחושת אשמה שלי.
ברגע שבעלי יצא למילואים (לפני כחצי שנה) הבנתי שכשאני לבד אני לא יכולה להרשות לעצמי את ה"נזילות" הזו - זה היה נסיון מוצלח - הערבים היו רגועים יותר הבקרים היו רגועים יותר ואני הייתי רגועה יותר. ועכשיו שנפרדנו ואני איתם לבד בערבים אני ממש קפדנית (וגיליתי שחריגות מהשיגרה באמת מובילות אותנו למתח כעס צעקות וכו')

גם לי קשה מאוד לשמור על מסגרת ולכן אני לפעמים צריכה להזכיר לעצמי כמה חשוב שאהיה עיקבית בערב

כדי להזכיר לי אני תמיד חושבת על בתים של חברות שלי: יש את א ואת ל' שאצלן הערב רגוע ויש את י' שאצלה הערב כולל צעקות, בכי, מריבות בין הילדים, כעס ובאופן כללי - זוועה.(כל ערב והיבכור כבר בן 13) מהתצפיות שלי הבנתי שאצל א ול היו הרגלי הרדמה מאוד יציבים כבר בגיל צעיר (פחות או יותר גיל שנה) ואילו אצל י' עד היום לא ברור מתי הערב נגמר מתי ילדים הולכים לחדר שלהם ונפרדים מההורים למשך הלילה (ואצל כולן יש נדידת ילידם לילית למיטת ההורים, גם אצלי - לא זה העניין)
עכשיו
אם את מרגישה שאת (ובנזוגך) לא צריכים את הערב לעצמך/ם אז אל תלחמי בזה - כאשר תרגישי את הצורך תוכלי להתעקש ולהעביר מסר חד משמעי וזה יעבור ככזה .
חוזרת בעצם לנק' ההתחלה - עליך לברר לעצמך מה את רוצה (לא מה את חושבת שנכון מה את [b]רוצה[/b] מה מתאים למשפחה שלך, לחיים שלכם) זה מה שיעבוד.

מחשבות מעשיות - האם מישהו יכול לעזור לך להרדים (אם את מחליטה לפצל אולי צריך עוד מבוגר?)
ועוד עיצה שאני קיבלתי בזמנו - לעשות את השיגרה כבר במהלך היום לא רק בהשכבה - לעשות מבנה קבוע ליום (כמובן לא נוקשה אבל איזו שהיא מסגרת למשל ארוחת צהרים בשעה קבועה , שעות שינה קבועות בצהריים (טווח זמן לא שעה קבועה מאוד) חברים עד שעה X וכו'
ואם שנ"צ - האם ישנים בצהריים? אולי את משכיבה אותם לפני שהם עייפים?
ונזכרתי בעוד עיצה - שומה למה שכתבו פה למעלה - להוריד הילוך בהדרגה המעבר מ"אנחנו משתוללים עם החברים, ל "עכשיו לישון" עשוי להיות חד.
זו גם הסיבה שאני מחזירה אותם הביתה לפני הזמן של א. ערב .

ועוד מחשבה - אולי את כבר נוראה עייפה בערב ובגלל זה זה ככה? אולי את יכולה לנוח מתישהו במהלך היום?
וזה מזכיר לי שהבנתי שהמבנה הקבוע מאפשר לי להיות ב"כאן ועכשיו" ונותן [b]לי[/b] כוח וסבלנות כי אני יודעת שבשמונה וחצי זה נגמר [חלופה ל"מתי כבר הם ירדמו ויהיה לי זמן לעצמי]
זהו להערב - עוד הרגל חדש [b]אני[/b] הולכת לישון מוקדם :-)

אני ממש לא במצב של לתת עצות ואני עייפה והילדים שלי עדיין ערים...
רק חייבת להגיד לך שזה כאילו כתבתי את כל הקטע בפתיח בעצמי, [b]מילה במילה[/b]!
ככה במדויק נראה כמעט כל ערב שלנו כבר שנים!!! (אני עם 3 בנים, הבכור בן 7 ותינוקת בת חודשיים).

בדרך כלל פשוט אומרת לעצמי שמתישהו הם יגדלו ומנסה לנשום עמוק לפני שאני פותחת בשאגה או מכה בטוסיק (כן, גם זה קורה לפעמים).
הערב פניתי לבורא עולם לעזרה וכמה רגעים אח"כ קיבלתי טלפון מחברה אהובה שהרגיעה אותי ופתאום כל הערב הזה קיבל תפנית לטובה...
צריכה לזכור לפנות [u]אליו[/u] לעיתים קרובות יותר (-:!
בהצלחה {@

שולה,
האמת שיש לי את הספר של פייבר ומייזליש וחשבתי לחזור אליו..
אני מחייכת כשאת מציעה לי לדבר ולשתף אותם כי ניסיתי את זה כל כך הרבה פעמים שזה כבר נשחק..או שאני לא עושה את זה נכון או שלא ממש דחוף להם לכבד את ההסכמים שלנו או פשוט באמת קשה להם לעמוד בהחלטה שהחליטו לפני שבועיים. (גם אני לא טיפוס שיודע לעמוד בהחלטות לאורך זמן..)

כשאמרתי להתפשר, התכוונתי להתפשר מתוך הבנה שכרגע זה הדבר הכי נכון לעשות ולא מתוך הרגשת קורבנות..קשה לי להחליט אם הנחת היסוד "אמא צריכה זמן לעצמה בערב" היא אמיתית שלי או השתלה..אם את מבינה למה אני מתכוונת..
ואולי זה רק הרצון שלי לפתור כבר את הקושי הזה שדוחף אותי לוותר על מה שבאמת חשוב לי רק כדי שיהיה לי שקט..

תודה [po]באופן לייט[/po] .

אני ממש מרגישה שבגלל שאני לא לגמרי סגורה עם עצמי על זה שההשכבה צריכה להיות מתי שאני החלטתי, אני גם לא מצליחה לשדר לילדים מסר קשיח.
חשבתי שכאן אני אוכל להשתכנע שלא צריך השכבה מסודרת אבל אני רואה שלפי דעת הכותבות כאן כן צריך לסגור את היום ברוטינה מסודרת..
חשבתי לפצל אותם להשכבות אישיות, כל אחד לפי הקצב שלו אבל זה בלתי אפשרי כי הם קרובים בגיל ורעשניים והבית קטן..ואין מצב שאחד מהם ילך לישון אם האחרים עוד ערים..

_להם קשה להוריד "טורים" ולהיפרד מהיום ולי קשה לחכות עד שהיום שלי יסתיים ויתחיל הזמן הרגוע של הערב.
ואני מבינה שכנראה, מישהו מאיתנו צריך להיות הבוגר שרואה את התמונה הרחבה ויכול לעשות את הפשרה ואני מבינה שכנראה, זו צריכה להיות אני. happy sad_

אני לא חושבת שאת צריכה להתפשר. נראה שאת זקוקה לזמן שלך ולמנוחה שלך, וגם לילדים שלך מגיע אמא רגועה בערב ולא צעקות ומריבות. הם אמנם לא מבינים את זה, ולכן אולי את צריכה לדבר איתם ולהסביר שגם לך יש צרכים ושיש להם את הזכות והחובה להתחשב בך. שיעור חשוב לחיים :-)
כן לנסות לשתף אותם בבניית הטקס כדי שסיום היום יהיה נעים לכולם (גם אם הם עצובים שהיום נגמר), אבל בהחלט לשים בו את הסממנים שאת חייבת שיהיו - למשל נשארים בחדר בשקט לאחר שעה מסוימת, אחריות שלהם לפעול על-פי הסדר המוסכם בלי שתצטרכי לנדנד להם, וכולי. אולי להכין פוסטר עם הפעולות שיש לעשות ומתי יעזור... ואז רק תצביעי על הפוסטר במקום לדבר. הם יבינו לבד מה הם צריכים לעשות עכשיו.
בהצלחה...
(יש עוד רעיונות להשגת שיתוף פעולה בספרים של פרבר (או פייבר?) ומייזליש... מומלץ בחום!)

גם אני אל בחנ"ב אבל מצד שני אין לחץ בבוקר וכל השנה הם התעוררו להם בנחת והיינו מגיעים לגן בין 9-10 - זה רק בשביל הרקע :-)
כשאבא שלהם יצא למילואים ידעתי שאני חייבת להשכיבם מוקדם אחרת הערבים ייגמרו בכעס -
בכלל אני רואה שהשכבה שמתמרחת נגמרת רע.

אני עשיתי לי תסריט וכשאני לבד (קודם מילואים ועכשיו כי נפרדנו) אני דבקה בו כמו פנאטית
אני מקפידה לחזור הביתה לפני 1900 ( או להיפרד מאורחים)
ב 1900 א. ערב עד 1930
אמבטיה
מיטה - סיפור עד 2030 ואז אני יוצאת מהחדר שלהם (בד"כ הם עוד ערים )

אבא שלהם לא מקפיד ואצלו ההשכבות ממושכות הרבה יותר ונדמה לי שפחות רגועות (אם כי הוא מתעצבן פחות ממני כשזה מתמשך)

אם הילדים שלך גדולים יותר אולי שווה להתאים את סוף היום
אולי כל אחד צריך סוף יום אחר? (אין לי מושג איך זה עם גדולים )
אולי שווה להשכיב את הקטנ/ה ראשון (או את זה שנרדם קודם אצלי זו דווקא הגדולה)
והשנים האחרים יהיו בנתים בפעילות שקטה / אמבטיה וכו'
רוצה לומר - צריך להתאים לארבעתכם ההתנהלות אבל הדד ליין הוא שלך !! לאמא (ואבא) מגיע זמן נטול ילדים - הם לא חייבים לישון כשאת יוצאת מהחדר שלהם אבל צריך שיהיה ברור שיש זמן "של גדולים" ושהם נשארים בחדר (אצלי לפעמים יש צעדות ל"עוד חיבוק" אבל גם זה אני מרשה רק פעמיים ואח"כ מסרבת (וזה קשה בטירוף).


נדמה לי שבשמת כתבה לפני שנה/תיים ~ על הבניית סדר יום בחנ"ב ועל כמה זה עשה שקט במערכת .

בקיצור תוך כדי כתיבה התברר לי שאת צריכה מסגרת קשיחה מאוד (זמן שאת נפרדת מהם בסוף היום) ובתוכה גמישות (סוג האוכל, סוג הרחצה, האם כולם אותו סדר וכו') - מציעה מחשבות מקווה שעוזרות.
בהצלחה

תודה רבה על השיתופים והעצות..

רוב האחה"צ הילדים שלי מתרוצצים בחוץ או אצל חברים. באמת בגלל הקיץ, קשה לאסוף אותם מוקדם יותר משבע וחצי - שמונה.
ועדיין, כשהם נכנסים סופסוף הביתה, הם בהשתוללויות. ואז זה תלוי: אם יש לי סבלנות, אני מצליחה להכיל את זה, לחזור על כל שאלה או בקשה עשר פעמים, לתת להם להירגע בקצב שלהם. אם אין לי סבלנות ואני עייפה, זה נגמר בהרבה כעס שלי ועוד יותר השתוללות שלהם. לפעמים אני ממש לוקחת נשימות ע-מ-ו-ק-ו-ת ומשננת את המנטרה "אם תחזיקי מעמד עוד קצת, זה יגמר מהר וקל יותר"

הם ילדים נבונים ומתמחים בשיחות פנינו-לאן שעושה להם אמא שלהם. :-) וקשה להם לעמוד בהסכמים לאורך זמן.
קשה לי במיוחד כי אני מרגישה שהשעה הזו של סוף היום היא שעה קשה רגשית ופיזית. להם ולי.
להם קשה להוריד "טורים" ולהיפרד מהיום ולי קשה לחכות עד שהיום שלי יסתיים ויתחיל הזמן הרגוע של הערב.
ואני מבינה שכנראה, מישהו מאיתנו צריך להיות הבוגר שרואה את התמונה הרחבה ויכול לעשות את הפשרה ואני מבינה שכנראה, זו צריכה להיות אני. :-) :-(

הייתי רוצה להצליח להוריד את המתח שכבר נבנה סביב השעה הזאת.

ההשכבה הערב, כנראה כי באתי סובלנית וברוח הדף, עברה בהצלחה יחסית - חזרתי על כל משפט רק חמש פעמים ולא נרשמו דרמות גדולות או התפרעויות קיצוניות... ;-)

הבכור שלי רק בן שנה וחצי והשני עוד בבטן, אבל אולי זה בכ"ז יעזור לך:
תנסי להתחיל את הטקס יותר מוקדם, כדי לתת להם זמן להירגע לפני שהם נכנסים למיטות. לעמעם אורות, לכבות טלויזיה, רק עיסוקים שקטים (גם פיזית - לשבת או לשכב בלי להתרוצץ ובטח שבלי להשתולל), מוסיקה שקטה...
את יכולה לשבת איתם ולדון איתם בזה, להסביר להם שאת רואה שקשה להם להירגע בערב ולהיפטר מהאדרנלין של המשחקים בחוץ, "אז בואו נחשוב יחד מה אפשר לעשות כדי לעזור לכם" ושגם הם יביאו רעיונות. אולי הם ירצו נר דולק באמבטיה או בזמן האוכל, אולי טיימר לאיזו פעילות שקטה, אולי תורנות הקראת ספר לקטנה...

אני רואה אצל הבן שלי, שמאוד קשה לו להרגיע את עצמו ובלי זה הוא לא מסוגל לישון. אגב, גם אבא שלו אותו דבר :-)
אז כל הטקס שינה שלנו מכוון להרגעת הגוף והמוח, וכמובן שמתחיל יותר מוקדם ממה שחושבים שצריך! כדי שבאמת יהיה זמן להירגע בקצב שלו לפני שאני נגמרת ומאבדת את הסבלנות.

מקווה שזה יעזור... שתפי אותנו בשינויים שאת מחילה, אני תמיד מחפשת רעיונות לשיפורים...

סדוקה (())

קצת עצות פרקטיות -
לארוחת הלילה הלא רצויה את יכולה להכין מראש קערה עם סנדביצ'ים או פירות שתהיה במקום נגיש ומי שרעב שיקח משם משהו ואת לא צריכה להיות פעילה אז.
ומצטרפת להמלצה שאם הם בחוץ שיאכלו בחוץ לפני שחוזרים הביתה אם זה מסתדר.
ואולי אפשר לעשות אמבטיות בצהריים או בבוקר? גם לי יש נטיה שילכו לישון נקיים, אבל אם יש תקופות שזה לא מסתדר יכול להיות שלא חייבים מאוד להקפיד על זה... גם להתחיל את היום במקלחת יכול להיות נחמד, או פעילות בתוך הבית לשעות הצהריים החמות שכולם מתרחצים יחד ואז לא חייבים גם אמבטיה בערב.

ובנוסף -
אני מאווווד מזדהה עם הצורך בזמן מבוגרים בערב. בלי זה אני ממש לוזינג איט... :-)
לפעמים כשיש יותר מדי בלגן בהשכבה, אני פשוט מכבה את כל האורות ונשכבת בחדר עם עיניים עצומות ולאט לאט כולם מגיעים לידי ונרדמים.
זה בעיקר חוסך לי את האטרף והכעס, זה לא בהכרח מקדים את שעת ההליכה לישון.
בתחילת ההריון לא הצלחתי להתעורר מההשכבות האלו ודי התבעסתי, אבל עכשיו אני קמה אחרי שהם נרדמים וממשיכה את הערב ברוגע.

זה נשמע כאילו כל ערב ההשכבה פה מאוד רגועה וזה לא כך, אבל לפעמים השינויים הנ"ל עוזרים.
מזדהה...

אהלן,

גם לי מאד חשוב שתהיה שעת השכבה מסודרת ועקבית. אני צריכה את זה, ולדעתי גם ילדים צריכים את זה.

בכל אופן - שמתי לב שבקיץ ההשכבות הרבה יותר ארוכות וקשות מאשר בחורף. זה כנראה קשור לשעות האור הארוכות ועוד כאלה.

בשביל להקל על עצמי אני (כמו שכתוב פה כבר) מנסה לחבר את ארוחת הערב עם הפעילות האחרונה. נגיד, אוכלים במרפסת בחוץ מן ארוחה מתמשכת אחר הצהריים, תוך כדי משחקים. ומשם ישר לאמבטיה.

דבר נוסף - למדתי לא להרבות בבקשות ושכנועים והסברים (ולא רק בנושא ההשכבה, בכלל). אני אומרת פעם אחת - "אחרי ה XYZ הולכים לאמבטיה"
ואח"כ כשמגיע הזמן אומרת עוד פעם. ואז - אם לא הולכים אני לוקחת ביד והולכת ומוליכה. בשקט, בלי עצבים. אבל בנחישות. [b]המילים והמעשים אחד הם.[/b]

לאורך זמן זה קצת עוזר. אבל תלוי ביום.... עדיין אין מצב כמו בסרטים שאני אומרת -" קדימה לאמבטיה" והם רצים בחדווה לאמבטיה. לא בטוח שזו ציפיה ריאלית (אולי תלוי בגילאים).

אה, וגם אצלי אין ארוחות אחרי זמן הארוחה. היתה דרישה פעם אחת והכנתי ולמחרת אותו סיפור. אז כבר סירבתי. " יש זמן לארוחה וזמן לישון. עכשיו זמן לישון." הילד בכה וכעס אבל מאז אוכל בזמן.

בהצלחה לך.

[u]למה חשוב באיזו שעה הם ישנים?[/u]
כן, אנחנו ביקיצה טבעית. לא כל כך משנה לי מתי הם קמים.
אבל משנה לי מתי הם הולכים לישון. כי זה הזמן שלי ושל בעלי להשלים פערים, לנוח באמת, לבהות באיזה סרט או לתרגל זוגיות..
אין לנו זמן אחר או מקום אחר לכל זה.
אני יודעת שזה נשמע סופר לא קשוב לקצב הטבעי של הילדים, אבל נראה לי שזה הכרחי לי.
או שאולי לא?
ההשכבות כלכך מבאסות אותי שאני מוכנה לשקול אפשרויות..

הקטנה בת 4, הגדול בן 9 ובאמצע עוד אחד..

[u]שלושה ילדים שמוציאים דברים מהמקרר, מכינים סנדביצים או מנשנשים מהסיר של הצהריים בתשע בערב...אני מתקשה עם זה[/u]
באמת? אבל למה?
דרך אגב בני כמה הם?
עוד שאלה: אם אתם בחינוך ביתי, למה חשוב באיזו שעה הם ישנים? סליחה מראש, אני לא בחינוך ביתי ולא יודעת איך זה הולך בדיוק, אבל אני יודעת שלי חשוב מתי הילדים שלי ישנים (וזה מאוחר מדי) כי אני צריכה שהם יקומו בבוקר בזמן לבית ספר ולגן. אבל למה זה חשוב בחינוך ביתי? אתם לא קמים ב"יקיצה טבעית"?.. או שזו רק הפנטזיה שלי? :-)

תודה..
אני מנסה לגוון את ענייני הארוחה, זה תלוי מאד בחום, ברעב וביכולת..חביתה בפיתה זו האפשרות המועדפת כאן. ולפעמים אנחנו אוכלים בחוץ..
שקלתי גם את האפשרות להתארגן בזמן ולצאת לפיקניק שקיעה כי הכי נעים בערבים אבל דוקא הילדים לא מתלהבים כי הם עסוקים עם חברים עד שבע וחצי - שמונה ולא בא לי להכריח פיקניק..


[u]שאני בשעה כזו לא מכינה ארוחת ערב, והוא מוזמן / היא מוזמנת להסתדר לבד.[/u]
שלושה ילדים שמוציאים דברים מהמקרר, מכינים סנדביצים או מנשנשים מהסיר של הצהריים בתשע בערב...אני מתקשה עם זה...אבל, אולי אם אני אגביל את זה רק לפירות או כאלה, זה יכול להיות קל יותר לעיכול (להם ולי.. :-) )

ואני אוסיף שמעבר להכל, אני מרגישה שאני לא סגורה על מה אני רוצה.
כלומר, אני רוצה שהם ילכו לישון בשעה הגיונית, בנעימות, שבעים ורחוצים, אבל בגלל שזה לא מסתדר אז אני צריכה לעצור ולשאול למה? למה זה לא מתאים גם להם, התסריט הזה? או שאולי זה העניין, שהתסריט שלי הוא לא הגיוני בכלל כי קשה לסגור את היום, קשה להירגע, גם הם עייפים וזה מתבטא בחוסר-ריכוז וחוסר שיתוף פעולה מצידם ואז מה? איך להתנהל עם זה?

אז ככה
אני גיליתי שבימי הקיץ הארוכים האלו לא חייבים להכין ארוחת ערב מורכבת.
אז אם אתם בחוץ - סנדביצים (בריאים!!!) יכולים לעשות את העבודה יופי.
ואז חוזרים הביתה ומייד למקלחות.
זה חוסך המון אנרגיה העניין הזה של ארוחת ערב מצומצמת...

יש לי רק עצה אחת שאולי תעזור, אולי לא.
תשע וחצי זה בהחלט זמן שבו לא מתחשק לי להכין ארוחות. אז אני לא! אם אחד הילדים קם רעב בתשע וחצי, אני מזכירה לו (בדרך כלל בצורה רגועה ועניינית...), שאני בשעה כזו לא מכינה ארוחת ערב, והוא מוזמן / היא מוזמנת להסתדר לבד. אז הם לוקחים להם פרי, או ירק, או משהו שהם יכולים לארגן בעצמם, ואני רק מזכירה להם לצחצח שיניים אחר כך. לפחות את הלחץ של ארוחת ערב זה חוסך לי - מי שלא רוצה, שלא יאכל.
השתוללות בחדר השינה אין אצלנו בדרך כלל, כי הקטן נרדם או כמעט נרדם כשאני מקריאה להם סיפור, והגדולה ממשיכה לקרוא עד שהיא נרדמת (מאוחר). אבל לפעמים הם קמים לכל מיני צרכים. הרבה פעמים אני מסבירה להם שאני עכשיו צריכה זמן לעצמי ושיסתדרו בעצמם.

לא מצאתי דפים שמדברים על זה. על סגירת היום ו"ההשכבה" של ילדים.
אולי זה בדפי הללא - גבולות או הזמן לעצמי...לא יודעת.

בכל מקרה, אני בקשיים וחשבתי לבקש עיצה.
יש לי 3 ילדים לא גדולים בחינוך ביתי. לרוב אני משכיבה לבד ויש לנו את הטקס של הערב. איסוף של הילדים מהשכונה - א.ערב - התארגנות לשינה - לישון.
ככה כל ערב מאז שהבכור נולד, לא משהו חדש. ועדיין, ברוב רובם של הערבים, כשאני כבר עייפה ושואפת אל השקט שלפני שאני ארדם, יש בלאגן.

ויכוח על לבוא הביתה - הם כמעט אף פעם לא זוכרים לחזור בזמן ואני צריכה לחפש, להזכיר, להתווכח.

"עכשיו ארוחת ערב, בואו לאכול" - אני אומרת את המשפט הזה עשרות פעמים, באינטונציה משתנה, כי הם עסוקים יותר בלהשתולל ולהמשיך לשחק..ואם אני לא מציקה ומנסה לשחרר, אני מקבלת 3 ילדים שנזכרים שהם רעבים כשהם כבר במיטות. יש מעט דברים יותר מעצבנים מלהכין א.ערב שניה בתשע וחצי בערב.

"אם סיימת לאכול, בוא להתקלח" או רק לרחוץ פנים וידיים ולצחצח שיניים..לא משנה, בכל מקרה אף אחד לא מקשיב לי ולא בא מעצמו. אני צריכה לקחת אותם אחד אחד , בתחנונים ושיכנועים (ולפעמים כעס).

וכשהם סופסוף כבר אכולים, מאורגנים, במיטה, מתחיל הבלאגן של ההרדמות. הכלל שלי הוא "בחדר שינה נרגעים. מי שרוצה להמשיך להשתולל, שיצא החוצה" הם לא מוכנים לצאת אבל גם לא מסוגלים / רוצים לשכב בשקט.

הרבה השכבות נגמרות בכעס. באסה!

וככה, אנחנו במין "טקס" כזה, שנראה לי שכבר הפך להרגל ואני לא יודעת איך לצאת ממנו.
כבר אין לי כוח להמשיך ככה אבל אין לי מושג איך לשנות.

עזרתכם ועיצתכם תתקבל בברכה!
תודה.