השאלה שלי היא האם ניתן לשקם חלב שמפסיק???או שזה מאוחר מדי...רק לחשוב על תחליפי חלב גורם לי לדמעות בעיניים....
קודם כל - אפשר להירגע תפוקת חלב לא נעלמת בן יום. וגם - לא בטוח שתפוקת החלב שלך באמת ירדה. כמו שללו כתבה לך, זה גיל קלאסי שבו מנגנון ייצור החלב נהיה אפקטיבי יותר, השד מייצר את רוב החלב תוך כדי הנקה, ולא צריך לאחסן בתוכו עודפים.

ובכל זאת, מה את יכולה לעשות, כדי לוודא שהתפוקה בסדר?
להפסיק עם המוצץ - מצוין.
לעקוב אחרי חיתולי פיפי (כמו שללו אמרה) - מצוין.
להניק לפי דרישה. היא מתקשה להירדם ורוצה ציצי? תני לה ציצי. להציע צד אחד, אחר כך שני, ואם היא רוצה עוד גם צד "שלישי" ו"רביעי" הולך. כמה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה.

אני בטוחה שעד שתראי את ההודעה הזאת, הדברים כבר ייראו הרבה יותר טוב

האם מה שגורם לך לחשוב שאין חלב הוא תחושת המלאות שנעלמה?
אם הבנתי אותך נכון וזה המצב, דעי שתחושת מלאות שנעלמת זה לגמרי לגמרי קלסי לגיל שישה שבועות - זה פשוט סימן שהמערכת התייעלה, והשד למד לייצר חלב תוך כדי הנקה ולא לפני - וזה מעולה!
אם את מודאגת, נסי לשחזר כמה חיתולים רטובים היו היום ואתמול, זה המדד הכי טוב. אם היו שישה ספוגים יפה את יכולה לגמרי להסיר דאגה מלבך - חיתולים לא מתמלאים מאהבה, הבת שלך מקבלת ממך את כל מה שהיא צריכה. אם פחות... אז צריך לחשוב מה עושים. יש כמה אפשרויות.

הרבה הצלחה לילד בקליטה בגן, שיהיה לו מעבר חלק אינשאללה, וחזרי לעדכן מה קורה (-:

עשיתי פשלה גדולה ואני מאוד מודאגת...יש לי תינוקת בת חודש וחצי. היא ילדה שנייה והחלטתי להיכנע ולתת לה מוצץ.אני שמה לה אותו אחרי הנקות...הבעייה היא שמאתמול היא מתקשה להירדם ורוצה ציצי אבל אין חלב בציצי.הוא פשוט ריק..אין לי כבר גודש ותחושת מלאות לפני שאני צריכה להניק....אני מקווה שהמתח בו הייתי שרוייה לאור קליטתו של בני בגן לראשונה לא משפיע גם הוא על ייצור החלב...השאלה שלי היא האם ניתן לשקם חלב שמפסיק???או שזה מאוחר מדי...רק לחשוב על תחליפי חלב גורם לי לדמעות בעיניים....איך ניתן להגביר את ייצור החלב??( ברור שקודם כול אני מפסיקה עם המוצץ..),האם יש לאכול משהו מסויים שאמת אפקטיבי? אה, וגם נזכרתי שבתחילת השבוע הייתה לי דלקת בגרון והשתמשתי ב"פרוטק"תרסיס לגרון המכיל מרווה,שהבנתי שזה מייבש חלב...איך חוזרים אחורה?? אשמח ביותר לעזרה...תודה!

יופי, כיף לקרוא שהסתדר!

איזה יופי

תודה על כל העצות....
אחרי כמה ימים מוזרים ולא מובנים ( ולא אינדיאנית, זה ממש לא היה שירותים.....) , שלשום בלילה פתאום ה " שקים התמלאו".....
ממש נכנס חלב כמו ביום השלישי לאחר הלידה.
אז כנראה שזו היתה קפיצת גדילה ולקח כמה ימים להסתנכרן אחד עם השני.
טפו טפו טפו הכל בסדר עכשיו.
מסקנה- בקפיצות גדילה, גם כשהתינוק עצבני ובוכה ולא רגוע- לא להתייאש , להמשיך להניק והחלב יגיע.

אולי תנסי לפשפש אותו? זה נשמע פשוט כאילו הוא צריך לשירותים.

אני לא רוצה להעלות סתם השערות.
אני יכולה לחשוב על לנסות לשנות תנוחת הנקה, ועל סחיטה של השד תוך כדי ההנקה (ככה הוא גם יהנה מהזרם ובתווך הארוך יכול להגדיל את כמות החלב).
ממליצה לך להיפגש עם מדריכת הנקה שתסתכל ותוכל לתת חוות דעת.

אני חושבת שהוא מתמלא מאוד מהר ומתחיל להיות לו לא נעים ולוחץ בבטן
כי הוא חסר מנוחה תוך כדיי היניקה וגם פולט דיי הרבה.
אני מעבירה אותו לשד השני אחרי 5 דקות בערך, אחרי שהוא כבר ממש חסר סבלנות, כל ההנקה אורכת בסך הכל 10-15 דקות- 2 הצדדים.

עולה יפה מאוד במשקל, טיטולים מלאים.....עד כאן- סבבה.
התחלה טובה! חשוב מאוד!
רק תוך כדיי ההנקה, אני מרגישה שהשד מתחיל להתמלא בחלב
מה שאת מרגישה כנראה זה את רפלקס שיחרור החלב.
יונק ומפסיק, יונק ומפסיק
טבעי לחלוטין.
אני חושבת שהוא מתמלא מאוד מהר ומתחיל להיות לו לא נעים ולוחץ בבטן
למה את מרגישה ככה?
לאחרונה התחלתי שאולי אין מספיק חלב.
נחזור למשפט הראשון שכתבת, אם הוא עולה במשקל והטיטולים מלאים רוב הסיכויים שאם יש איזשהי בעיה היא כנראה לא קשורה לכמויות.
את מעבירה אותו לשד השני? באיזה שלב? אחרי ההפסקה?

צריכה עצה:
אוריאל בן 4 חודשים, יונק הנקה מלאה, עולה יפה מאוד במשקל, טיטולים מלאים.....עד כאן- סבבה.
הוא יונק בממוצע כל שעתיים גם בלילה, הנקות חסרות שקט, יונק ומפסיק, יונק ומפסיק , כל כמה דקות.
אני חושבת שהוא מתמלא מאוד מהר ומתחיל להיות לו לא נעים ולוחץ בבטן, אז אני נותנת מוצץ וזה קצת מרגיע, אבל אז מהר מאוד הוא שוב רוצה לינוק ושוב יונק בחוסר שקט.
לאחרונה התחלתי שאולי אין מספיק חלב. אני לא מרגישה גודש ( מעולם לא הרגשתי) ומדי פעם, רק תוך כדיי ההנקה, אני מרגישה שהשד מתחיל להתמלא בחלב, כלומר רק כשהוא מתחיל לינוק יש התמלאות, אף פעם לא לפני ההנקה או סתם כך....
אני לא יודעת איך זה אמור להיות, אבל הציצי שלי לא נראה של מניקה, הוא לא גדול ומלא.....לא יודעת אם זה קשור....
אני מבקשת לדעת קודם כל אם נראה לכן שיש דיי חלב ואיך אפשר לשפר את ההנקה כך שהיא תהיה רציפה וטובה ואז גם לפתוח מרווחים בין אחת לשנייה?
תודה.

צרי קשר עם יועצת הנקה בדחיפות, זה ממש לא מקרה לעזרה וירטואלית.
יש כל מיני תוספי תזונה כמו חילבה וחליטות של צמחים מסויימים, שמעודדים ייצור חלב, יש אפילו תרופה אבל אני לא מכירה אותה,
אך בבקשה ממך, פני ליועצת הנקה מוסמכת IBCLC בדחיפות...
אני לא מאמינה שחלב מתייבש ביומיים, נראה לי שזה הפיך עבורך, אבל קחי עזרה מקצועית!

היי! את אליה שלי הנקתי עד גיל שנה ו-2 , והייתי מאוד גאה בעצמי, ואת רונה שלי , שעכשיו בת 4 ח', הנקתי הנקה מלאה , עם תוכניות להמשיך עד אותו גיל פחות או יותר, אלא שאז עברתי ניתוח אפנדיציט, שבוע בבי"ח , צום ...שאבתי וזרקתי כדי שלא יגמר החלב , וכשהגיע הזמן שהאנטיביוטיקה התנדפה ( יומיים), לא היה חלב. הציצי ריק. אין אפילו זרמים שמעידים על התמלאות. אני כל הזמן מצמידה אותה לפטמה. היא מוצצת קצת , ומפסיקה כשמבינה שאין שם כלום. מה לעשות???? אני על סף ייאוש . שובר לי את הלב להפסיק.

יפית, אני במצב דומה. לקחתי עכשיו את סוף השבוע כדי להניק כמה שיכולתי, ממש לפי דרישה. בימים אחרים אני שואבת יותר מהרגיל (בד"כ אני שואבת רק פעמיים, ועכשיו עליתי ל-3 ולפעמים אפילו 4 שאיבות) גם אם שאיבות קצרות, כדי להגביר את הייצור. זה אמור להסתדר תוך כמה ימים.

_האם את מבייצת? התחלת לקבל גלולות? בהריון? בוסת או לקראתה?
לעיתים שינויים הורמונליים משפיעים על כמות החלב._
וחוץ מזה, עם איזו משאבה את שואבת? היא עובדת כמו שצריך? יש משאבות שלא מתאימות לשאיבה יומיומית לאורך זמן וגם זה יכול להשפיע לרעה.

חגית יקירה
שלב זה אצל תינוקות הוא טבעי לגמרי עצתה של ורד לב בתחילת הדף היא המתאימה ביותר כשנעמי שלי מתחילה לבכות אני מקפידה להשתמש במגע איתה חיבוק, או נשיקה על הלחי איזשהו מחווה כדילהעביר לו את התחושה שאת מבינה את כאבו ורוצה לעזור לו להוציא אותו לטיול יהיה הכי טוב שאפשר כמו כן את יכולה למצוא או אינטרסים אחרים לדוגמא:
נעמי שלי בוכה הרבה ולפני כמה ימים קנינו מכונת כביסה חדשה (סיפור ארוך) כשהוצאתי אותה מהקופסא (בעלי היה בעבודה והחלטתי לעשות זאת לבד) נעמי זחלה אל תוך הקופסא והתחילה לשחק ולא שמעו אותה בכלל בעוד שאני הייתי בטוחה שהיא משחקת בפינת המטבח כשפניתי להוציא את הקופסא מהבית נוכחתי שהיא כבדה מאוד וגיליתי את נעמי משחקת בה עודדתי אותה ו הכנתי לה שם "בית" עכשיו היא לא יוצאת ממנה ואני מקבלת חופש

אולי גם את צריכה למצוא לבנך תעסוקה אחרת?
הכל עוד יסתדר את תיראי! (-:

אולי הכמות קטנה.
סביר שהגדלת זמן השאיבה ומספר השאיבות, והגברת כמות היניקה יסדרו אותך.
האם את מבייצת? התחלת לקבל גלולות? בהריון? בוסת או לקראתה?
לעיתים שינויים הורמונליים משפיעים על כמות החלב.

בתי בת שישה חודשים וזה מספר ימים אני מרגישה שאין לי מספיק חלב, אציין כי היא היתה חולה לאחרונה. כמו כן אני שואבת כל יום בעבודה ובשבוע האחרון יותר קשה.
האם ייתכן שהחלב נגמר?

שכנראה אלה באמת החניכיים שמתחילות להציק
אנחנו עכשיו בדיוק אחרי בקיעת הטוחנות
מה שבד"כ עוזר אצלינו קצת זה רסקיו רמדי. כמה טיפות כמה פעמים (4-5) ביום גם לי וגם לה.
הימים האלה מתבטאים אצלה בחוסר מנוחה גדול והצמדות טוטאלית אלי, מה שהופך גם אותי לחסרת מנוחה (ולמעגל אינסופי של חוסר מנוחה ), לכן הרסקיו לשתינו יעיל (לא לגמרי, אבל מקל).
אני לוקחת מראש לאורך כל היום, ולא רק בשעות הקשות. אצלי מתחת ללשון ואצלה איפה שניתן (אם היא מרשה בפה אז יופי, ואם לא אז אני מורחת לה על היד / המצח, זה לא כ"כ משנה איפה. עכשיו כשהיא כבר שותה מים אני מוסיפה כמה טיפות למים שלה).
שווה לך לנסות בייחוד אם את מספרת ש הדרך היתה קצרה לאשפוז של שנינו.

חוצמיזה את יכולה לקרוא עוד עצות בנושא בשני הדפים : טיפולי שיניים בתינוקות ו בקיעת השיניים.

שיעבור מהר

אתמול היה עוד יום נורא, עם צרחות וקיטורים, וכרגיל לא הצליח להירדם כמו שצריך. הלכתי איתו לרופאה הנחמדה, ששללה דלקת אוזניים, דלקת גרון ועוד כמה מיחושים. אמרה שכנראה אלה באמת החניכיים שמתחילות להציק ( פרח בר , קלעת בול!). הסיוט הוא שהוא נרדם בדרך לרופאה, אבל אצלה התעורר ואז התקשה להירדם שוב. אחרי שעתיים של קיטורים, שבמהלכן הייתי גם חייבת לעבוד, הדרך היתה קצרה לאשפוז של שנינו. חברות שבאו לביקור הצילו את המצב - פשוט היו אצלי, החזיקו אותו קצת, ספגו את התלונות והרגיעו את האווירה.
בלילה היה נפלא - הוא נרדם וישן במרווחים גדולים, וכשהתעורר ינק המון זמן, עבר ליניקת מציצה כזו של פינוק, ושנינו היינו נים לא נים שעה ארוכה.
בבוקר שוב קיטורים ובכי על הציצי. לפחות גיליתי שבמשך היום הוא מעדיף לינוק רק מה שהכרחי, ולהירדם על הידיים.

המון אנרגיה מתבזבזת שם. בתוך כל זה גם הייתי מוכרחה לעשות טלפונים של עבודה, כשהוא על הידיים, והתמרון בין שני העולמות האלה סוחט.
מוכר וכואב כל פעם מחדש.

היום היה בכי "כזה" קטן בבוקר, אחר כך רק יניקה שקטה. הוא יצא לטיול עם סבתא ודודה (עשו לי אמבוש ובאו לבקר) ומשום מה לא ישן מספיק בצהריים. בערב שוב היתה סצינת בכי על הציצי, כמה פעמים. נדמה לי שהוא פשוט מגיע למצבים של עייפות יתר ולא מצליח להירדם. מצד שני, כשאני מנסה להרדים אותו לפני שהוא עייף ממש, זה לא יעיל וזה מתסכל (אותי בעיקר). מה שמפריע לי זה שהוא כבר לא נרדם אוטומטית על הציצי - וזה גם יתרון וגם חיסרון. אני נאלצת להיות הרבה יותר יצירתית - להרדים על הכדור, על הידיים, בעגלה בנדנודים, במנשא... המון אנרגיה מתבזבזת שם. בתוך כל זה גם הייתי מוכרחה לעשות טלפונים של עבודה, כשהוא על הידיים, והתמרון בין שני העולמות האלה סוחט.
בכל אופן, הוא צרח בערב מרוב עייפות ועצבים, ולא היה מה לעשות אלא רק להמשיך לנסות להרדים מדי פעם. בסוף זה הצליח, בהנקה בשכיבה במיטה.

האם את יכולה להבחין אצלו בסימנים לבקיעת שיניים?

הוא כבר נרדם אבדוק בשיניו מחר (אם כי לא בודקים בשיניו של תינוק שמקבלים במתנה!).


_אחרי כמה חודשים ראשונים של 'אידיליה' וחיבור חזק, אולי פתאום בא הזמן שאת פתאום רוצה גם כמה דברים לעצמך, וגם מעיזה לנסות ולספק כמה צרכים שלך, ואז לעיתים הזמן שלוקחת ההנקה יכול להיות לא מספיק רגוע כי רוצים להספיק עוד דבר או שניים, האם זה 'מדבר' אלייך?
אולי התקופה העמוסה שלך משפיעה עלייך, רגשות אשם? או רגשות שחרור, או כל דבר שעובר עלייך, יכול לעבור אליו._

רגשות האשם בטח קשורים - גם אם לא אצלו, אז אצלי. היום היה היום העמוס ביותר בחודש, ומשך הזמן הארוך ביותר שנפרדנו עד עתה (6 שעות לא היה בטיפולי, 4 שעות לא ראה אותי). זה לא אמור לקרות שוב בשבועיים הבאים, למזלי. הוא אכל חלב שאוב מידי הסבתא, ואני לא הספקתי לשאוב כנגד המנות האלה וחזרתי הביתה עם ציצי מתפוצץ (שהתרוקן מייד, ביעילות מדהימה). בבוקר הוא כן בכה על הציצי פעם אחת. אבל היה שקט מאוד אחרי שחזרתי, רק נתן כמה צווחות שאני פירשתי כ"מה את באה עכשיו, שעתיים לפני שאני הולך לישון..."
עשינו טיול קצר, חזרנו והוא ינק ונרדם, ועדיין יש לי סידורי עבודה לעשות. אחרי 4 שעות בחזייה לוחצת מתפתח גם גוש קטן וזדוני בציצי שמאל, שאצטרך לטפל בו...
אני יכולה רק לתאר לי את הקריעה הנפשית של אמהות עובדות במשרה מלאה, שלמזלי אני לא חייבת לחוות. לא ברור לי למה הקולגות בעבודה אמורים להיות יותר חשובים לי מאשר הוא.

אולי תשימי לב האם הוא יונק כשהוא כבר רעב? אולי זה קשור. האם אפשר פשוט יותר פעמים "להתחבר" להנקה גם למטרות אחרות, של פינוק, וכייף, ואז לבדוק האם יש קשר
בעיקרון אני מניקה לפי דרישה, כמובן, אבל אני חושבת שבאמת בימים האחרונים היה מין חוסר שקט גם מצידי, רצון לזכות בזמן בלעדיו. לדחות בעוד רגע ועוד רגע את הצורך שלו, כי אצלי קצת דחוס.
אבל איכשהו, בימים האחרונים הוא גם הולך לישון מוקדם מאוד ומפגין שנת לילה טובה (עם יניקות מנומנמות וחזרה לישון), כך שמתחיל להיות לי קצת אוויר לנשימה בערב.

שורה תחתונה? אין. תודה שאתן מגיבות. גם הוצאת הקיטור הזו חשובה (אחר כך, כשחברה מתקשרת, אני רק אומרת ש"קשה לי לעבוד ככה", ומאוד קשה להסביר למה בעצם קשה כל כך, הרי סיימתי כמעט הכל והוא בעצם לא ממש סבל, והיה עם סבתא. נדמה לי שרק מי שנאלצה לתמרן בין ילדים לבין משהו אחר, מבינה איך כל חוסר איזון קטן מפר את שלוות כל המערכת).

ואולי זה באמת תגובה שלו לשבוע העמוס שלך בעבודה?
לדעתי מאוד יכול להיות, אבל לא באמת אפשר לדעת.
מה שכן, אני זוכרת כאלו "תקופות", של בכי על הציצי, שהיה מאוד מתסכל, אצלנו היה גם בקבוק ואני לא ידעתי אם היא לא מנסה למסור לי את המסר שדי עם הציצי, בכל אופן, לא וויתרתי, לצערי קשה לי להיזכר מה בדיוק עשיתי, כדי להקל עלינו.
כמה דברים שעולים לי הם:
או שזו התקופה שבה איכות החלב משתנה ( לא יודעת להסביר את זה, אולי מישהי ממומחיות ההנקה, או שזה יתברר כהמצאה שלי ) אני פשוט שאבתי תקופה מאוד ארוכה, וזוכרת שהכמויות השתנו בצורה דרסטית, לכן חושבת שאולי זה קורה גם בהנקה, אולי את מקבלת מחזור, בהריון , או משהו הורמונלי אחר שמשפיע.
ואולי את לא רגועה, כי הוא מלחיץ אותך שאולי משהו מפריע לו, או חלילה הוא רעב, ואז את משדרת כיווץ במקום שחרור של החלב.
אחרי כמה חודשים ראשונים של 'אידיליה' וחיבור חזק, אולי פתאום בא הזמן שאת פתאום רוצה גם כמה דברים לעצמך, וגם מעיזה לנסות ולספק כמה צרכים שלך, ואז לעיתים הזמן שלוקחת ההנקה יכול להיות לא מספיק רגוע כי רוצים להספיק עוד דבר או שניים, האם זה 'מדבר' אלייך?
אולי התקופה העמוסה שלך משפיעה עלייך, רגשות אשם? או רגשות שחרור, או כל דבר שעובר עלייך, יכול לעבור אליו.
וגם, אולי תשימי לב האם הוא יונק כשהוא כבר רעב? אולי זה קשור. האם אפשר פשוט יותר פעמים "להתחבר" להנקה גם למטרות אחרות, של פינוק, וכייף, ואז לבדוק האם יש קשר.
בכל מקרה, תדעי שזה עובר! מקווה שיעבור מהר וקל.

האם את יכולה להבחין אצלו בסימנים לבקיעת שיניים?
אצל כל אחד זה קצת אחרת. בגדול אפשר לדבר על נזילת רוק (ריור), קצת נפיחות בחניכיים (תסתכלי מקדימה כי הן אלו שלרוב בוקעות ראשונות. הנפיחות זה משהו שרואים ממש ממש לפני שהן בוקעות. אז יכול להיות שהן כבר מתחילות להציק לו אבל עוד לא קרובות לצאת ועוד אין נפיחות), חוסר מנוחה, שינה מקוטעת, חום ושלשולים. יש עוד כמה וכמובן שלא כל הסימפטומים מופיעים אצל כולם.
את יכולה לקרוא על זה יותר בפירוט ב טיפולי שיניים בתינוקות וב בקיעת השיניים, ולראות אם זה מתאים למה שעובר על הבן שלך.

קראתי עכשיו שוב את מה שכתבת, ואולי זה באמת תגובה שלו לשבוע העמוס שלך בעבודה?

ועוד רעיון - אולי תשאלי גם את שרון בדף ???????????

איך הוא היום?

בן כמה הוא? לפעמים הן מתחילות לצאת כבר בגיל שלושה חודשים.

ארבעה חודשים

אני יכולה לעשות כאן רשימה של כל הגורמים שחשבתי עליהם ופסלתי
אולי שיניים?
בן כמה הוא? לפעמים הן מתחילות לצאת כבר בגיל שלושה חודשים.

אני לא בטוחה מה קורה. חלב יש לי והוא יונק (עובדה, קיבל לחיים שמנמנות ואפילו צמיגים בירכיים!). אבל בשבוע האחרון הוא די עצבני ביניקות במשך היום - מתחיל צד אחד, יונק דקה, מתחיל לבכות בכי כעוס וקולני. אני מעבירה אותו לצד שני, אותו הדבר חוזר על עצמו. בוכה ולא נרגע. מרימה אותו, מנסה להוציא גרעפס, הוא פולט (משום מה כל זה מלווה בהמון פליטות וחלקן גם הקאות). לוקח כמה דקות להרגיע אותו. מייאש ומתסכל (כל פעם אני מתפללת שיינק הפעם בשלווה).
היום ניסיתי לתת לו לשכב על הגב אחרי כל הנקה, שלא יפלוט - ישבתי לידו וראיתי ש"עלה לו" קצת חלב לפה. זה מן הסתם לא רפלוקס, כי הבנתי שרפלוקס הוא ממש הקאה בקשת. אבל מה מציק לו ביניקה? בלילה, אגב, זה כמעט לא קורה. ובתוך כל זאת, הוא גם עשה היום פעמיים קקי יותר מאשר כרגיל, וגם הכתים פעם (זה בנוסף ל-2-3 פעמים בלילה...).

אני יכולה לעשות כאן רשימה של כל הגורמים שחשבתי עליהם ופסלתי, ולפעמים חושבת שאולי בכל זאת, ופוסלת: אוזניים, בטן, גזים (כבר אין), התקררות, עייפות, קרם גוף חדש (כבר לא חדש), לא יודעת מה עוד. בתפריט שלי אין שום דבר חדש.
אה כן, היה לי שבוע עמוס עבודה ואמא שלי טיפלה בו כמה שעות (אבל אני הייתי בסביבה ונתתי ציצי).
אתמול הוא קם בבוקר והיה פשוט מלאכי כל היום, פתאום הבנתי את ההורים שאומרים שהילד שלהם מלאך - שלי אף פעם לא היה ממש כזה, תמיד דעתן וקצת כעסן (ככה אני אוהבת אותו, זה בסדר). היום זה שוב חזר, עם הבכי והכל.
ולהדגיש - זה לא בכל הנקה. יש פעמים שפתאום הוא "מחליט שזה בסדר" ויונק בכל זאת בשקט ונרדם.

טל טליה, איחדתי עם שאלתך בדף אין מספיק חלב (זה אותו פורום).

תהנו!

תודה לכולן על ההתייחסות.
מחר אנו טסים לארה"ב ל- 3 שבועות.
מקווה שלא אפנה אליכן עם דף הזועק כיצד מחזירים יום ליום ולילה ללילה, אך דיה צרה לשעתה.
בכל מקרה, עצותיכן המועילות ילוו אותי הלאה,
תודה.

חגית, שוב ממליצה בחום לראות עוד אמהות, אולי מנוסות יותר בתיפעול היום עם מנשא. אם את גרה באזורי (כרכור) את לחלוטין מוזמנת, או מפגשי לה לצ'ה, או כל התארגנות אחרת.
לגבי לאכול איתו, אני פשוט אוכלת איתה כשהיא על ברכיי, כשביד אחת אני אוחזת בכף ובשנייה בה, או במשחק מולה. זה אמנם יכול להימשך הרבה יותר זמן, אבל אין לנו בעיה עם זה, נכון? וזה גם יוצר פחות עומס על הגוף שלך, כי אתם בישיבה.
מה שאת מתארת המיומיום נשמע מאד מוכר. אם את רוצה להוסיף עוד פעילויות (שלך, למשל, בישול, כביסה וכו') אולי כדאי להוסיף לו כל פעם משהו בתוך השגרה שלו, אם הוא לא רגיל לדברים של הגדולים. את יכולה להיות איתו במנשא עם מוזיקה וריקודים קלים ולקפל כביסה, או לשים מכונה, או לסדר קצת דברים בבית (לא משהו רציני). אצלנו, שואב האבק ממש מרתק את תשומת ליבה.
ובהחלט סבלנות והבנה. אולי תזמיני אלייך אנשים, כל פעם מישהו אחר. לאו דווקא עם ילדים (אם יש, כמובן שעדיף, כי זה יותר כייף להם).

למעשה, השגרה הפיסית עמו משלבת כל פעילות היכולה להרגיעו או להסיח דעתו - לשחק עמו על השטיח, על שידת ההחתלה, לשאת אותו על הידיים, להתהלך בבית, לשיר, לרקוד,להצחיק אותו, לדבר בטלפון כשהוא על ידיי ( נהדר אך חשבון בזק... ),להניק בישיבה ( ניסיתי להניק במנשא מאיה סלינג שרכשתי - לא הצלחתי ), במנשא מחוץ לבית לטיול שעורך בד"כ שעתיים - שעתיים וחצי ( זהו פרק זמן המנשא האולטימטיבי לשנינו ).

ניסיתי לאכול כאשר הוא בעגלה לצידי - לא זכה להצלחה יתרה - מיד הוא הביע את אי שביעות רצונו מכך.
אולי אני מנסה יותר מדי ?

הרעיון לשלב פעילות שלי לצד שלו אינו בר ביצוע מאחר והוא רוטן, מתלונן ומביע מפח נפש כאשר מנסה אני
לתת לו זמן לעצמו - הסובבים אותי היקרים לי מכל מפרשים זאת במונח המפורסם - יש לך תינוק מפונק, הוא סתם מתפנק, הוא סתם נודניק... . - "סתם" - איך התינוק שלי יכול להיות "סתם", הוא עולם ומלואו ומשהו עובר עליו, או שהוא מנסה לבחון גבולות - אבל בטוח שהוא לא "סתם" .
גם המונח "תינוק נוח", "תינוק קשה" אינו לטעמי, התינוק הינו מה שהוא (זאת אגב תשובתי לשאלות מסוג זה), ובתהליך למידה הדדי, עדין ומורכב לומדים לזהות את הסימנים, הצרכים והרצונות של הפעוט שמשתנים כהרף עין ויש לשוב ולבחון אותם מחדש.

מה זאת אומרת "לא בר ביצוע"?
(שואלת כדי להבין, לא כדי להגיד שזה כן)
נסי לתאר את השגרה אתו (מבחינה פיזית) - את מחזיקה אותו על הידיים? בהליכה? ישיבה? ...
ואני אנסה לחשוב על רעיונות יישימים של דברים שתוכלי לעשות אתו.

ועוד - אני לא יודעת אם הציעו לך - להפגש עם עוד אמהות. אז את פחות מרוכזת בו, פחוות משועממת, ולו יש גירויים נוספים. (חפשי ב-מדור קבוצות חינוך ביתי)

אם המינון שזה נעשה מותיר בי את השאלה האם זוהי דרך נכונה
היו על זה המון דיונים.
חפשי למשל התרכזות בילד
שורה תחתונה:
אמא לבד בבית עם ילד לא יכולה להימנע מזה.
מצטערים, אנחנו לא חיים בשבט ולא כל דבר אפשר ליישם במלואו.
את עושה מה שאת יכולה, ונוכחותך הכי חשובה. מה עושים - זה כבר משני.

כיצד משלבים עבודות בית עם תינוק במנשא שזז, נע
ראשית, ההצעות של גילה.
שנית, אפשר לשאוב השראה לרעיונות מהספר עקרון הרצף. חפשי באתר את הדפים העוסקים בו וביישומו, למשל עקרון הרצף בחברה מודרנית .
שלישית, שני דברים שאני עשיתי:

• עבודות בהמשכים, כלומר, בחלקים קטנים עם הפסקות בגלל הצרכים של התינוק.
• המנשא משמש בבית לשינה, כך שעושים איתו עבודות לצורך הרדמה כשהתינוק רוצה לישון, וממשיכים לעשות דברים "שלך" כשהוא ישן. עצות על זה ב המלצות מנשאים ואם יש עוד דפי מנשאים תמצאי גם שם.

נשמע נהדר אך לא בר ביצוע, בתקופה האחרונה הוא מוחה על כל נסיון להשאיר אותו לשחק עם עצמו (גם אם אני נוכחת בסביבתו).
מאחר ולא הצלחתי לשלב עבודות בית איתו במנשא ( המטרה אינה עבודות הבית כי אם פחות לרכז תשומת לב סביבו- דבר שפועל נהדר בחוץ או בחברת אנשים ומביא אותו לרגיעה), אז כל שנותר לי בימים שאיני יוצאת מהבית זה לשחק איתו ( אין לי בעיה לעשות זאת כי אם המינון שזה נעשה מותיר בי את השאלה האם זוהי דרך נכונה).

מה עם לפנות לו חתיכת שיש לידך? לעשות חלק מהעבודות לידו? סתם לשכב לידו על השטיח ולקרוא?

ראשית, ברצוני להודות על התגובות החמות והמעודדות.
כשלב ראשון ניסיתי הנקה בשכיבה, דבר שאיפשר לי לקום כאשר הוא נרדם מבלי שהרגיש בהתנתקות ממני,
מאפשר לי לצבור כוחות ובעיקר סבלנות רבה לקראת השעות בהן משהו כואב לו, מטריד אותו, מציק לו.
סבלנות,סבלנות והרבה אהבה - זהו המתכון אותו אאמץ לתקופה זו.
בכל זאת, כיצד משלבים עבודות בית עם תינוק במנשא שזז, נע, רוצה לגעת, רוצה לרדת, רוצה לעלות וכו...
והאם נכון לשחק כל היום עם תינוק שלא יכול רגע להיות לבדו ( לשיר, לרקוד, להעביר אותו ממשחק זה לאחר, מחדר זה לשני וכו..) ?

"האתר הוא" www.lllisrael.org.il

חגית יקרה- כמה סימנים לבשלות למזון מוצק-יכול להיות שזה הכל או רק חלק מהדברים: מתעניין באוכל- שולח ידיים וכו', יושב,שיניים...
את בכל זאת מוזמנת לאחד ממפגשי לה לצ'ה- ראי באתר מתי יש.
המפגש הקרוב ביותר שיש השבוע הוא כמדומני ביום רביעי - בטיפת חלב בכפר יונה ב-9:30 יש פרטים באתר לה לצ'ה: [email protected]

חמודה, נשמע שלא ככ פשוט לך בזמן האחרון
יש לי כמה רעיונות, קחי מה שאת צריכה (אם בכלל).
נשמע ממה שאת מתארת שהוא אכן עובר איזשהו שלב התפתחותי ועכ זקוק לך קצת יותר. עם אומני ראיתי שבכל פעם שהיא או הוציאה שיניים, או הפכה עצמאית יותר בתזוזות שלה (כמעט זוחלת) היה מן פרק זמן כזה של יותר ידיים, אמא, צמוד, פחות משחקים לבד וכו'. לגבי השיניים נסי לבדוק את החניכיים שלה, הכניסי אצבע וגששי. אני ממש הרגשתי את השיניים מתקדמות וגם ראיתי אותן בחניכיים השקופות שלה!
לגבי מנשאים. אולי המנשא שיש לך לא מתאים לך אישית ופחות נוח לך, נסי לשנות מנשא. אפילו השאילי קצת מחברה לבדוק איך זה. אני הייתי עד היום בעיקר עם המנסארי ועכשיו קיבלתי over the shoulder מה שמשנה לגמרי את טווח הדברים שאני יכולה לעשות איתה. כל מנשא מתאים לדברים אחרים.
חוצמזה אולי יהיה לך נוח וכייף לצאת יותר החוצה איתו. לא יודעת איפה את גרה, אבל טיול בים, בפארק, אפילו בסופר, יכול להעביר את תשומת הלב שלו קצת החוצה. אני קוראת לזה "לשנות את האנרגיה" ותשמעי, זה ממש עובד. גם טיול מסביב לבלוק של 10 דק' משנה הכל. וכן, אפשר בעגלה, כך הגוף שלך גם ינוח מעט. בכלל אני לגמרי בעד להקל על עצמנו במידת הצורך והאפשר. קפצי לחברות, להורים, לחמים. גם אם אני אצל אחרים ועדיין בפול טיים איתה, זה מרגיש אחרת לגמרי.
גם זכרי שלא משנה מה השלב, בסוף הוא עובר ויש רגיעה מסויימת, עד הפעם הבאה. נצלי זאת כדי לאסוף כוחות: לישון יותר, לאכול טוב, לעשות דברים שאת אוהבת.
אה, ואיך שכחתי, על נפלאות ההנקה בשכיבה כבר נכתב רבות. אם זה לא מסתדר לך בקשי ממישהי שתדגים ותתקן אותך. אני מצאתי שזו אפשרות מדהימה לנוח גם כן, להרגיע את הגוף ולעתים גם... להירדם!
מקווה שיירגע אצלכם קצת

חגית, קודם כל
שנית, ממה שידוע לנו על מנגנון ההנקה, לא סביר שהחלב נגמר פתאום. כל עוד התינוק יונק יש חלב. מאוד הגיוני, שכשאספקת החלב מתייצבת, נעלמת תחושת הזרימה וגם תחושת הכבדות, ואולי זה מה שגורם לך לחשוב שהחלב "נגמר".
בהחלט יכול להיות שיש קפיצת גדילה, זה הגיל.
לגבי המוכנות למזון מוצק: יש עוד כמה סימנים, ואני ממהרת כי הוא תיכף יתעורר לי, אז חפשי בדפים שיש באתר על מזון מוצק, זכור לי שרשום שם.

יכול להיות שמתחילה אצלו חרדת הנטישה. זה הגיל. זה יכול להסביר את המצוקה עם כל ניתוק ממך.
אני מרגישה שצריך לראות אותך ואותו כדי לקבל מושג יותר טוב, קשה באינטרנט.

האם אני צריכה פשוט לחבקו במצבים אלו ולדעת שמותר לו להרגיש כך
לא יכולה לתת לך עצה, אבל זה נשמע לי קודם כל מה שהכי מתאים לך לעשות (מתוך מה שכתבת אני מרגישה שזה מה שאת מאמינה בו, אבל אולי אני טועה). גם לי זה נשמע רעיון טוב.
מתוך דברייך נשמע שהוא עובר משהו עכשיו. גם אם אנחנו לא יודעים מה - הרי כל ניחוש שלנו יהיה רק ניחוש - זה רעיון טוב לתמוך בו.
אופס התעורר לי. חייבת לטפל בו.

לפתע לפני יומיים נגמר החלב, כך סתם בלי שום סיבה
הנה כמה סיבות אפשריות:

• קפיצת גדילה (יש ב 6 חודשים)
• את לקראת מחזור
• את בהריון
• התחלת לקחת גלולות
• שינוי בבית/במשפחה שגורם לך למאמץ/דאגה.

נראה שחוץ מזה, הוא באמת במין תקופה כזו בה הוא זקוק לך יותר.
תפעילי "נוהל תינוק בן יומו":

• תדאגי שיהיה לך אוכל מוכן - פירות מקולפים וחתוכים, פירות יבשים, אגוזים, סנדוויץ', בקבוק מים, תרמוס תה.
• ארוחות חמות זה כשיש מישהו אחר שיכול להחזיק את בנך במקומך (אבא, סבתא, אולי שכנה מוכרת לו), או כשהוא עליך (גם כשהוא יונק בשקט זה אפשרי).
• כשאת יודעת שהוא ישן עליך, נסי להיניק במנשא, אז תוכלי לקום אתו, לאכול, להכנס לשירותים. אבל הכי טוב: אם הוא מכריח אותך להיות אתו כשהוא ישן - תשני אתו! או תניקי מראש בשכיבה, או תשעני על קיר, ו"תזלי" לכמעט שכיבה - כל דרך בה נוח לך לישון.

החזיקי מעמד! הם גדלים (-:

בני בן חצי שנה,
לפתע לפני יומיים נגמר החלב, כך סתם בלי שום סיבה.
הסימנים הברורים לכך היו נסיונותיו לינוק שהסתיימו במפח נפש ( שלו ושלי ), גם בתחושה הפיסית לא הרגשתי זרימת חלב. נעלמה תחושת הכבדות בשדיים ( גם בבקרים ).
כבר מס' חודשים שיש תופעה של צמיחת שיניים, אך עדיין לא יצאה שן.
האם זו קפיצת גדילה ? האם דרישתו גדלה או שמא האספקה שלי קטנה ? האם זה מאפיין של מעבר לשלב ההתפתחותי הבא ?
האם זה סימן שיש לעבור לאוכל מוצק (עד כה ניזון מהנקה בלבד)?
מה ניתן לעשות על מנת להקל עליו ?

כמו כן, בשבועות האחרונים הוא לגמרי לא רגוע, הוא מרבה להתעורר בלילות (הוא ישן במיטתו בחדרנו ובשלב מסויים אנו מעבירים אותו למיטתנו - למרות שזה מלווה בחששות רבים מצידי).

חוסר המנוחה בא לידי ביטוי גם במהלך היום: רב הזמן הוא על הידיים אך כאשר אני מניחה אותו לשחק הוא מביע מיד רגשות כעס ותסכול (קודם לכן היו הפוגות בהם הוא שיחק ונהנה). והנה אני ניצבת ומנסה להסיח דעתו, מתלבטת אם להרימו או לאפשר לו להתמודד לבדו. לעיתים אף על הידיים הוא לא רגוע וזה מותיר אותי חסרת אונים לחלוטין.

ביום הוא נרדם בהנקה שלאחריה אני מניחה אותו במיטתו, אולם הוא לא ישן יותר מחצי שעה ( לפעמים 10 דקות ) ומתעורר עייף ועצבני. כך שבשבועות האחרונים הוא מבלה את שינתו הערבה בזרועותי החמימות צמוד לציצי לשעה שעתיים ואף יותר.
השימוש במנשא נעשה רק בחוץ (פועל כמטה קסם), בבית הוא לא רגוע במנשא. ניסיתי לשלב עבודות בבית עם מנשא אך לגמרי כשלתי (איך אתן עושות זאת ?????).
וכך רב היום אני מסתובבת סביבו מנסה לרצותו, וכאשר כלים כוחותי מניקה אותו מתוך רצוני שלי - עם רגשות אשם - מפחדת שמא כופה עליו הנקה ולו רק שיהיה לי (!) רגע של שלווה. אין לי אפשרות לאכול, אוכלת בחטף בולעת חנוקה. מהשירותים שומעת אותו בוכה ובוכה כמעט בעצמי.

הדילמות שמלוות אותי הן רבות: האם זה נכון עבורו לגשת אליו מיד ולהרימו, האם הוא בוחן אותי, האם לאפשר לו לחוות תסכול, מה בעצם הוא רוצה שאני לא מצליחה לתת לו. וכאשר הוא לא רגוע אף על הידיים - אני מרגישה כשלון - פונה להנקה וחוששת להפוך את ההנקה לכלי עבורי. ואז עולות תחושות שאולי טעיתי בדרכי והיתי צריכה לתת לו מוצץ ולהרגילו לעגלה - וכך היה יושב לו בעגלה רגוע ומוצץ בפיו - וכי אין זו כל המטרה - תינוק רגוע ושמח ?!
האם אני צריכה פשוט לחבקו במצבים אלו ולדעת שמותר לו להרגיש כך ולא להניח שתחושת האושר שלו מונחת כליל על כתפי או להרגיעו בכל מחיר כי זהו תפקידי ?
אני מאמינה בהנקה ובנשיאה על הידיים, זוהי דרכי מיום היוולדו, אך חוסר המנוחה שלו מביאים אותי לחשש שאולי אני לא ממלאה את צרכיו החדשים היותר בוגרים.

אגב היתי אצל רופא ששלל בעיה רפואית - ציין שתינוקות עוברים תקופות מעין אלו (זהו רופא קליל, נחמד וכלל לא מלחיץ).

ערבבתי נושאים שנידונו בדפים שונים, הכל צף ועלה כאשר התישבתי לכתוב.
אשמח מאד לעזרה, הארה או סתם מילת תמיכה .
תודה.