על ידי שירי_בן_דב* » 25 יוני 2004, 08:47
האם את חוששת שהיא תמשיך לעשות את זה כל החיים? יש אפשרות שכן. יש אנשים , לרב הם מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות, שנוהגים כך, ואף אוכלים את צרכיהים גם בגיל מבוגר. אני מבינה שבמקרה שלך, הילדה שלך , מלבד ההתנהגות הזאת היא ילדה רגילה לכל דבר, ולפיכך נראה לי שזה כנראה משעשע אותה לראות אותך מגיבה כפי שאת מגיבה. בכך היא מרגישה שיש לה כוח עליך, בכך שהיא יוצרת אצלך פרובוקציה. זה הזמן לטפל בזה, וטוב את עושה שאת מתייחסת לזה כאן ובכלל. ביצירת הפרובוקציה הילדים שלנו מכריחים אותנו הרבה פעמים להתבונן פנימה לתוך המקומות הכי חשוכים ואפלים אצלנו, ובכך מאפשרים להכניס לשם אור ולרפא ולהתיר מחסומים ישנים.
נסי לבדוק מה היחס שלך לקקי, האם קיימת בך אמונה שאסור אף פעם להיות מגעילים? האם את בתקופה בחיים שהכל מסביב נראה לך חרא? האם את חושבת או שחינכו אותך שזה דבר מגעיל, או אם את רואה בזה משהו טבעי?. אין לי ספק שאת וביתך נמצאות כעת בעיצומו של תהליך מרתק. ואני מאחלת לך שבקרוב מאוד תגיעי למצב שתודי לה על המראה שהיא מפנה לעברך. יש כאו משהו שהוא חלק מהצמיחה המשותפת שלך ושלה. ואולי את יכולה לאזור אומץ ולהגיד תודה כבר עכשיו. כשאנחנו אומרים תודה, זאת יכולה פעמים רבות להיות התחלה של מקום שממנו מסתדרים דברים, בהנחה שהייקום תומך בנו תמי, ובאופן בסיסי, ולכן לא יכול להיות שמה שאנחנו רואים נועד להרע לנו, אלא להפך. כמובן שלשם כך דרוש לנו אומץ אבל יש לך, אני בטוחה, למרות שאני לא מכירה אותך.
מאד ייתכן שבהנחה שאת עושה את העבודה שלך עם עצמך של התבוננות פנימה ישתחרר שם שראוי לשחרר, ולא יחזור על עצמו. זה יכול לחזור על עצמו רק כל עוד במיינד שלך קיימת התבנית של ציפיה לכך שזה יקרה ברגע ששחררת את זה, האנרגיה הזאת נגוזה, הייתה כלא הייתה, ואז אין שום סיכוי שהבת שלך תמרח על עצמה שוב את צרכיה.
חזקי ואימצי וקבלי חיבוק,
>שירי סולחת לעצמה רטרואקטיבית וגם הלאה קדימה על כל הפעמים שבהם היא הייתה או תהיה מגעיל<}
האם את חוששת שהיא תמשיך לעשות את זה כל החיים? יש אפשרות שכן. יש אנשים , לרב הם מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות, שנוהגים כך, ואף אוכלים את צרכיהים גם בגיל מבוגר. אני מבינה שבמקרה שלך, הילדה שלך , מלבד ההתנהגות הזאת היא ילדה רגילה לכל דבר, ולפיכך נראה לי שזה כנראה משעשע אותה לראות אותך מגיבה כפי שאת מגיבה. בכך היא מרגישה שיש לה כוח עליך, בכך שהיא יוצרת אצלך פרובוקציה. זה הזמן לטפל בזה, וטוב את עושה שאת מתייחסת לזה כאן ובכלל. ביצירת הפרובוקציה הילדים שלנו מכריחים אותנו הרבה פעמים להתבונן פנימה לתוך המקומות הכי חשוכים ואפלים אצלנו, ובכך מאפשרים להכניס לשם אור ולרפא ולהתיר מחסומים ישנים.
נסי לבדוק מה היחס שלך לקקי, האם קיימת בך אמונה שאסור אף פעם להיות מגעילים? האם את בתקופה בחיים שהכל מסביב נראה לך חרא? האם את חושבת או שחינכו אותך שזה דבר מגעיל, או אם את רואה בזה משהו טבעי?. אין לי ספק שאת וביתך נמצאות כעת בעיצומו של תהליך מרתק. ואני מאחלת לך שבקרוב מאוד תגיעי למצב שתודי לה על המראה שהיא מפנה לעברך. יש כאו משהו שהוא חלק מהצמיחה המשותפת שלך ושלה. ואולי את יכולה לאזור אומץ ולהגיד תודה כבר עכשיו. כשאנחנו אומרים תודה, זאת יכולה פעמים רבות להיות התחלה של מקום שממנו מסתדרים דברים, בהנחה שהייקום תומך בנו תמי, ובאופן בסיסי, ולכן לא יכול להיות שמה שאנחנו רואים נועד להרע לנו, אלא להפך. כמובן שלשם כך דרוש לנו אומץ אבל יש לך, אני בטוחה, למרות שאני לא מכירה אותך.
מאד ייתכן שבהנחה שאת עושה את העבודה שלך עם עצמך של התבוננות פנימה ישתחרר שם שראוי לשחרר, ולא יחזור על עצמו. זה יכול לחזור על עצמו רק כל עוד במיינד שלך קיימת התבנית של ציפיה לכך שזה יקרה ברגע ששחררת את זה, האנרגיה הזאת נגוזה, הייתה כלא הייתה, ואז אין שום סיכוי שהבת שלך תמרח על עצמה שוב את צרכיה.
חזקי ואימצי וקבלי חיבוק,
>שירי סולחת לעצמה רטרואקטיבית וגם הלאה קדימה על כל הפעמים שבהם היא הייתה או תהיה מגעיל<}