על ידי אוד_ליה* » 29 אוקטובר 2009, 08:07
חלומות
אחרי הלידה השניה היו לי הרבה סיוטים, על ישויות שמאיימות עלי או על ילדי (למשל באחד החלומות, באה דמות שחורה, וידעתי שהיא רעה. הייתי עם התינוק בידיים וניסיתי לגונן עליו. הדמות באה, ונגעה לו בעיניים- ופתאום העיניים שלו התמלאו בדם). ממש חששתי ללכת לישון כדי שלא לחלום שוב את אותם החלומות.
ואז קראתי כאן על שיטה שעזרה לי מאוד. חזרתי ואמרתי לעצמי שזה לא אמיתי, שאם דבר כזה לא הגיוני קורה (למשל אם אני לא יכולה לזוז או לצעוק), שאני אדע שאני חולמת ואצא מזה.
יש חלום אחד שזכור לי היטב, על ישות בלתי נראית שבאה והעיפה אותי באויר, כאילו אני בובת סמרטוטים. התחושות היו אמיתיות, והחרדה הציפה אותי. אחרי שהתחלתי לעבוד על זה, החלום חזר. ושוב, בחלום, אני מועפת באויר ומפוחדת לחלוטין, ללא יכולת לזוז. ואז היכתה בי ההכרה, שבעצם אין כאן היגיון, ואני חולמת. ברגע שהכרתי בזה, פשוט הרפיתי, ואז הדמות כביכול הניחה אותי, והתעוררתי במיטה.
נזכרתי בזה כי אתמול בלילה חלמתי חלום בתוך חלום. בהתחלה חלמתי סיוט מפחיד ביותר. התעוררתי בבהלה והלכתי לכיוון הסלון, כשאני אומרת לבעלי, שנמצא שם, "... ואתה יודע איך אני מתמודדת עם סיוטים? נשארת ערה!" (מה שלא נכון, עשיתי הרבה עבודה לגבי זה). אני נכנסת לסלון החשוך, ומתיישבת בחיבוק העוטף שלו. פתאום הוא מרים אותי בקלילות, תוך כדי חיבוק (אני עם הגב אליו)- ופונה לחדר השינה. מתוך חדר השינה עומד עוד אחד כמוהו, שמרים לי את הרגליים. אני מנסה להשתחרר וזה לא עוזר, אני שומעת אותם מתכננים להכניס אותי לתוך קיר שאף אחד לא ימצא אותי שם (ואני אמות). אני אחוזת אימה. פתאום עלתה לי המחשבה שזה לא הגיוני, שיש אותו פעמיים. באותו הרגע הבנתי שזה חלום, זה לא אמיתי ואני לא באמת עומדת למות, והרפיתי. וברגע שהרפיתי- התעוררתי. עדיין אפופה בשינה הרגשתי עדיין את החיבוק שלו (והוא לא היה לידי, נרדמתי במיטה של הילדים). הייתי צריכה למשוך את עצמי בכוח מהשינה, וקמתי מהמיטה. התחושה הייתה ממשית כל כך. מוזר. חזרתי למיטה שלנו, שם ראיתי קצת סרטים עד שעבר לי ונרדמתי, הפעם ללא סיוטים.
אני חושבת הרבה על משמעות החלומות האלו, ומה הם באים ללמד אותי.
אני חולת שליטה ביסודי, גם כשאני מרפה זה מתוך רצון לשליטה. התחושה הכי חזקה בחלומות היא חוסר האונים, אי היכולת לזוז או לדבר. הידיעה שדבר חזק ממני אוחז בי ויכול לעשות בי כרצונו. כמו שהחיים עושים בי כרצונם, לפעמים כנגד כל התכנונים שלי... ואולי המפתח ליציאה מהחרדה כאן, כמו בחלומות, הוא פשוט להרפות. כי הכל לטובה שום דבר רע באמת לא יקרה לי. גם אם קורה משהו שנראה כרע, המצב תמיד משתפר, החיים ממשיכים במסלולם, ובד"כ הרע מביא איתו כל כך הרבה מתנות, לפעמים כאלו שמרוב שאנחנו עסוקים בחרדה הרגעית, אנחנו לא מסוגלות לראות.
מקווה תמיד לראות את הטוב שהרע מביא עימו.
[b]חלומות[/b]
אחרי הלידה השניה היו לי הרבה סיוטים, על ישויות שמאיימות עלי או על ילדי (למשל באחד החלומות, באה דמות שחורה, וידעתי שהיא רעה. הייתי עם התינוק בידיים וניסיתי לגונן עליו. הדמות באה, ונגעה לו בעיניים- ופתאום העיניים שלו התמלאו בדם). ממש חששתי ללכת לישון כדי שלא לחלום שוב את אותם החלומות.
ואז קראתי כאן על שיטה שעזרה לי מאוד. חזרתי ואמרתי לעצמי שזה לא אמיתי, שאם דבר כזה לא הגיוני קורה (למשל אם אני לא יכולה לזוז או לצעוק), שאני אדע שאני חולמת ואצא מזה.
יש חלום אחד שזכור לי היטב, על ישות בלתי נראית שבאה והעיפה אותי באויר, כאילו אני בובת סמרטוטים. התחושות היו אמיתיות, והחרדה הציפה אותי. אחרי שהתחלתי לעבוד על זה, החלום חזר. ושוב, בחלום, אני מועפת באויר ומפוחדת לחלוטין, ללא יכולת לזוז. ואז היכתה בי ההכרה, שבעצם אין כאן היגיון, ואני חולמת. ברגע שהכרתי בזה, פשוט הרפיתי, ואז הדמות כביכול הניחה אותי, והתעוררתי במיטה.
נזכרתי בזה כי אתמול בלילה חלמתי חלום בתוך חלום. בהתחלה חלמתי סיוט מפחיד ביותר. התעוררתי בבהלה והלכתי לכיוון הסלון, כשאני אומרת לבעלי, שנמצא שם, "... ואתה יודע איך אני מתמודדת עם סיוטים? נשארת ערה!" (מה שלא נכון, עשיתי הרבה עבודה לגבי זה). אני נכנסת לסלון החשוך, ומתיישבת בחיבוק העוטף שלו. פתאום הוא מרים אותי בקלילות, תוך כדי חיבוק (אני עם הגב אליו)- ופונה לחדר השינה. מתוך חדר השינה עומד עוד אחד כמוהו, שמרים לי את הרגליים. אני מנסה להשתחרר וזה לא עוזר, אני שומעת אותם מתכננים להכניס אותי לתוך קיר שאף אחד לא ימצא אותי שם (ואני אמות). אני אחוזת אימה. פתאום עלתה לי המחשבה שזה לא הגיוני, שיש אותו פעמיים. באותו הרגע הבנתי שזה חלום, זה לא אמיתי ואני לא באמת עומדת למות, והרפיתי. וברגע שהרפיתי- התעוררתי. עדיין אפופה בשינה הרגשתי עדיין את החיבוק שלו (והוא לא היה לידי, נרדמתי במיטה של הילדים). הייתי צריכה למשוך את עצמי בכוח מהשינה, וקמתי מהמיטה. התחושה הייתה ממשית כל כך. מוזר. חזרתי למיטה שלנו, שם ראיתי קצת סרטים עד שעבר לי ונרדמתי, הפעם ללא סיוטים.
אני חושבת הרבה על משמעות החלומות האלו, ומה הם באים ללמד אותי.
אני חולת שליטה ביסודי, גם כשאני מרפה זה מתוך רצון לשליטה. התחושה הכי חזקה בחלומות היא חוסר האונים, אי היכולת לזוז או לדבר. הידיעה שדבר חזק ממני אוחז בי ויכול לעשות בי כרצונו. כמו שהחיים עושים בי כרצונם, לפעמים כנגד כל התכנונים שלי... ואולי המפתח ליציאה מהחרדה כאן, כמו בחלומות, הוא פשוט להרפות. כי הכל לטובה שום דבר רע באמת לא יקרה לי. גם אם קורה משהו שנראה כרע, המצב תמיד משתפר, החיים ממשיכים במסלולם, ובד"כ הרע מביא איתו כל כך הרבה מתנות, לפעמים כאלו שמרוב שאנחנו עסוקים בחרדה הרגעית, אנחנו לא מסוגלות לראות.
מקווה תמיד לראות את הטוב שהרע מביא עימו.