על ידי משי_עדין_וחזק* » 12 ינואר 2008, 23:18
שוב אני כאן.
ביומולדת שלי אני רוצה לפגוש את בן הזוג שלי.
(יום שני עוד שבועיים)
בינתיים, לנוכח הפגישה המיוחלת, נעים לי ונחמד לי בחיי. האח דולק הילד ישן, שבת מדהימה עם המשפחה (הורים, אחים, אחיינים - זה שבט קטן). טיילנו בנחל ציפורי - מקום מהאגדות!!!
יש בי משהו כל כך קשוח. הולך בקו ישר כזה, בכלל אני אוהבת קווים נקיים, הרמוניים. ומיד עולה לי שגם מציירת מופשט, מלכלך כזה, קווים וצבעים שנכנסים זה בזה..........עד
שמגיעים אל תחושת האיזון שמתבקשת.
אני יודעת שאני הולכת קדימה גם אם נפלתי וקמתי, כאבתי, התבלבלתי והתבהרתי, משהו יודע לקוות ולהמשיך קדימה,,,,בפעם האלף ואחת.
קצת על עצמי הארצית
תזונה - אומגה
חיתולים כשהיו - רב פעמיים ככל הניתן
חינוך - בגן המקומי,
תנועה, הבעה, מחול, יוגה, כתיבה, ציור,
הקשבה לאנשים ופגישתם באמת היא לי הנאה ואהבה גדולה.
דלי, עם אופק דגים- ירח בגדי ונוס- בדלי
זוהרת על הבמה, נבוכה וחוששת להיחשף. גם כאן.
חוזרת לחינוך הילד הפרטי שלי ( ויש אומרים הילד הפרטי שבי)
הרבה רגשות שמורים בו, ובי כנראה, שעוד לא מצאו מקום לצאת. ואני יודעת שהם שם.
צער וכעס על הפרידה ממני כל פעם שאבא לוקח אותו
על הצורך ללכת לגן, (אני יודעת שלא רע לו שם אבל גם לא מעורר השראה)
הוא מרבה להסתתר, להצניע את עצמו "שלא ייראו אותי " בעיקר מה שקשור לצרכים.
הוא לא יוזם שיחה עדיין על הפרידה של אבא שלו ושלי. אני מניחה שזה יבוא בדיוק כשאהיה מסוגלת להיות שם. גם לי זה קשה.
הרבה צער ואשמה ותחושת כישלון על המשפחה "המפורקת" שיצרתי ועל חוסר הצלחתי להביא זוגיות לחיי. להביא יחסים של אהבה.
יש שיתוף פעולה והדדיות עם אבא שלו עד כמה שניתן, תקשורת ותיאום, ואולי גם זה מקשה על ההכרה שלא נועדנו לזוגיות אלא ליצירה המופלאה שהיא בננו.
הילד האהוב והקשוב, האוהב ומלא התנועה והחיות, בעל טוב שכזה, ועדינות רבה שהיא היא אולי מה שמקשה עליו להביא החוצה מה שבתוכו.
אני כותבת מתוך מה שאני רואה עליו וכמובן מכירה ומזהה מעצמי.
היום אצל הורי הוא ישב באמבטיה וכשנכנסתי מצאתי אותו על סף דמעות שפרצו (תודה לאל!) כשהיה עטוף במגבת בזרועותי, הסביר לי שרצה לצאת וקרא לי אבל בשקט שלא ישמעו וכדי לא לעשות רעש - כי הוא יודע שלסבתא הרעש מפריע...ואני לא באתי.
בדרך כלל הוא יודע לקרוא לי ולצעוק, והיום....
טוב, כתמיד מקווה שהובנתי.
שוב אני כאן.
ביומולדת שלי אני רוצה לפגוש את בן הזוג שלי.
(יום שני עוד שבועיים)
בינתיים, לנוכח הפגישה המיוחלת, נעים לי ונחמד לי בחיי. האח דולק הילד ישן, שבת מדהימה עם המשפחה (הורים, אחים, אחיינים - זה שבט קטן). טיילנו בנחל ציפורי - מקום מהאגדות!!!
יש בי משהו כל כך קשוח. הולך בקו ישר כזה, בכלל אני אוהבת קווים נקיים, הרמוניים. ומיד עולה לי שגם מציירת מופשט, מלכלך כזה, קווים וצבעים שנכנסים זה בזה..........עד
שמגיעים אל תחושת האיזון שמתבקשת.
אני יודעת שאני הולכת קדימה גם אם נפלתי וקמתי, כאבתי, התבלבלתי והתבהרתי, משהו יודע לקוות ולהמשיך קדימה,,,,בפעם האלף ואחת.
[hr]
קצת על עצמי הארצית
תזונה - אומגה
חיתולים כשהיו - רב פעמיים ככל הניתן
חינוך - בגן המקומי,
תנועה, הבעה, מחול, יוגה, כתיבה, ציור,
הקשבה לאנשים ופגישתם באמת היא לי הנאה ואהבה גדולה.
דלי, עם אופק דגים- ירח בגדי ונוס- בדלי
זוהרת על הבמה, נבוכה וחוששת להיחשף. גם כאן.
[hr]
חוזרת לחינוך הילד הפרטי שלי ( ויש אומרים הילד הפרטי שבי)
הרבה רגשות שמורים בו, ובי כנראה, שעוד לא מצאו מקום לצאת. ואני יודעת שהם שם.
צער וכעס על הפרידה ממני כל פעם שאבא לוקח אותו
על הצורך ללכת לגן, (אני יודעת שלא רע לו שם אבל גם לא מעורר השראה)
הוא מרבה להסתתר, להצניע את עצמו "שלא ייראו אותי " בעיקר מה שקשור לצרכים.
הוא לא יוזם שיחה עדיין על הפרידה של אבא שלו ושלי. אני מניחה שזה יבוא בדיוק כשאהיה מסוגלת להיות שם. גם לי זה קשה.
הרבה צער ואשמה ותחושת כישלון על המשפחה "המפורקת" שיצרתי ועל חוסר הצלחתי להביא זוגיות לחיי. להביא יחסים של אהבה.
יש שיתוף פעולה והדדיות עם אבא שלו עד כמה שניתן, תקשורת ותיאום, ואולי גם זה מקשה על ההכרה שלא נועדנו לזוגיות אלא ליצירה המופלאה שהיא בננו.
הילד האהוב והקשוב, האוהב ומלא התנועה והחיות, בעל טוב שכזה, ועדינות רבה שהיא היא אולי מה שמקשה עליו להביא החוצה מה שבתוכו.
אני כותבת מתוך מה שאני רואה עליו וכמובן מכירה ומזהה מעצמי.
היום אצל הורי הוא ישב באמבטיה וכשנכנסתי מצאתי אותו על סף דמעות שפרצו (תודה לאל!) כשהיה עטוף במגבת בזרועותי, הסביר לי שרצה לצאת וקרא לי אבל בשקט שלא ישמעו וכדי לא לעשות רעש - כי הוא יודע שלסבתא הרעש מפריע...ואני לא באתי.
בדרך כלל הוא יודע לקרוא לי ולצעוק, והיום....
טוב, כתמיד מקווה שהובנתי.