על ידי יפעת_הר_אבן* » 06 דצמבר 2003, 02:56
שמעתי משהו מעניין, בתחום השפה, וההבדלים בין תרבויות.
העניין קשור למיקום של איברי המשפט, המשתנה בין שפה לשפה. בגרמנית, למשל, שם הגוף, או הפועל (אל תתפסו אותי במילה, אני לא יודעת גרמנית, אני מביאה את הדברים מפי השמועה) מצוי בסוף המשפט, כך שמתקבל משפט ארוך ארוך שרק בסופו ניתן בעצם להבין על מי הדובר מדבר, או מה הפואנטה (שלילי / חיובי / שם גוף וכו'). בעברית, לעומת זאת, התחביר פשוט יותר (הממ. עניין של תרבות, לא?), הגוף והפועל באים קודם, והמושאים בסוף. מבנה כזה יוצר ישירות גדולה יותר בשפה. ההיגד ברור כבר בראשיתו, ואין צורך לחכות בסבלנות עד לתום הדברים כדי לרדת לעומקם ולהבינם.
לאור הממצאים המעניינים האלה, עלתה בי מחשבה בדבר הבדלים עמוקים יותר - תרבותית - המתבקשים מהבדלים לשוניים שכאלה (ובעצם זוהי ביצה ותרנגולת, מה קדם למה, הטמפרמנט או השפה...) - דוברי העברית ישירים יותר, "דוגרי", הכל בפנים, "חוצפניים", ממהרים לקטוע את דברי זולתם, שהלא הם כבר "הבינו" בתחילת הדברים את כוונת אומרם, ולעומתם דוברי שפות אירופיות אחרות שקולים יותר, מנומסים, קשובים לזולתם וקרי מזג....
ברור שזו הכללה גורפת, ואין פה כלל שיפוט ערכי, כי ברור שמדובר בתכונות שכל תרבות מייחסת לאחרת. אולי כאן אנחנו מודעים יותר ל"ישירות" ול"חוצפה" שלנו, כי הישראליות היא תערובת של תרבויות רבות, והעברית המדוברת המחודשת אינה שפה טבעית מדורי דורות, בשונה מהשפות האחרות.... אבל מעניין, לא?
שמעתי משהו מעניין, בתחום השפה, וההבדלים בין תרבויות.
העניין קשור למיקום של איברי המשפט, המשתנה בין שפה לשפה. בגרמנית, למשל, שם הגוף, או הפועל (אל תתפסו אותי במילה, אני לא יודעת גרמנית, אני מביאה את הדברים מפי השמועה) מצוי בסוף המשפט, כך שמתקבל משפט ארוך ארוך שרק בסופו ניתן בעצם להבין על מי הדובר מדבר, או מה הפואנטה (שלילי / חיובי / שם גוף וכו'). בעברית, לעומת זאת, התחביר פשוט יותר (הממ. עניין של תרבות, לא?), הגוף והפועל באים קודם, והמושאים בסוף. מבנה כזה יוצר ישירות גדולה יותר בשפה. ההיגד ברור כבר בראשיתו, ואין צורך לחכות בסבלנות עד לתום הדברים כדי לרדת לעומקם ולהבינם.
לאור הממצאים המעניינים האלה, עלתה בי מחשבה בדבר הבדלים עמוקים יותר - תרבותית - המתבקשים מהבדלים לשוניים שכאלה (ובעצם זוהי ביצה ותרנגולת, מה קדם למה, הטמפרמנט או השפה...) - דוברי העברית ישירים יותר, "דוגרי", הכל בפנים, "חוצפניים", ממהרים לקטוע את דברי זולתם, שהלא הם כבר "הבינו" בתחילת הדברים את כוונת אומרם, ולעומתם דוברי שפות אירופיות אחרות שקולים יותר, מנומסים, קשובים לזולתם וקרי מזג....
ברור שזו הכללה גורפת, ואין פה כלל שיפוט ערכי, כי ברור שמדובר בתכונות שכל תרבות מייחסת לאחרת. אולי כאן אנחנו מודעים יותר ל"ישירות" ול"חוצפה" שלנו, כי הישראליות היא תערובת של תרבויות רבות, והעברית [b]המדוברת[/b] המחודשת אינה שפה טבעית מדורי דורות, בשונה מהשפות האחרות.... אבל מעניין, לא?