[u]אולי תיכנסי לערוך ותשני את הניק של החדשה (ברוכה הבאה!) ל׳יעלי החדשה׳ או ׳יעלי אחרת׳ או כל רעיון אחר, כך שנצליח להבדיל?[/u]
רעיון טוב, תודה [po]יולי קו[/po] |L|

[u]זו לא את, יעלי? אני בשוק.[/u]

הקטע המדהים הוא, שזו -
_[b]יעלי[/b] (07.06.2020 10:54):
מצטרפת לשאלה..._
כן אני...!

ובהודעה הבאה זו כבר לא אני! (אני אמא לשני בנים שלא עוזרים בבית ולא תלמידים טובים בבצפר, נעים מאוד...)

יעלי הקבועה והאהובה שלנו,
אולי תיכנסי לערוך ותשני את הניק של החדשה (ברוכה הבאה!) ל׳יעלי החדשה׳ או ׳יעלי אחרת׳ או כל רעיון אחר, כך שנצליח להבדיל?

זו לא את, יעלי? אני בשוק.

כלומר את אפילו לא יכולה לטעון שלא ידעת שהניק הזה בשימוש קבוע כבר שנים אחדות, כי זה ממש פה מעלייך בדיון!!!

[u]געש גרים בישוב, יש אין סוף פעילויות מחוץ לבית, לא מספיק אטרקטיבי עבורם, מיעוט מכשירים מאוחר מידי, כל אחד עם מסך שלו (נייד) בן 15 בת 12 ובת 10, _קצת חפירות_ ממש לא עוזר ואפילו מרגיז אותם כשמבקשים להוריד את האוזניות מהאוזנים, כמובן שהם שותפים מלאים ויעילים לכל המטלות בבית (נשמע כאילו יש לי רק תלונות), תלמידים טובים מאוד, וחברים בתנועת נוער וחוג אחד לפחות. עדיין ממש הרבה יותר מידי שעות מול מסך ואני ממש חרדה לכושר התקשורת הבן אישית שלהם ושל הנוער הגדל כך.[/u]
אני לא יודעת מי את, ומה חשבת לך כשהצטרפת לדיון עם ניק שכבר בשימוש באותו דיון, זו ממש התחזות. אנא בחרי ניק אחר.

כן... באמת יש גיל שבו יש לנו כבר פחות השפעה. ומניסיוני הגיל הזה מגיע יותר מהר ככל שלילד יש יותר אחים גדולים (-:
ב"חפירות" אני לא מתכוונת רק לבקשות להפחית, אלא בעצם לאיזשהו שיח סביב העניין. כדי שתהיה גם להם איזושהי מוטיבציה להפחית קצת את השימוש. ברור לי שגם זה לא פשוט עם מתבגרים, כנראה שאין פתרונות קסם.
הרבה מאיתנו המבוגרות גם מתקשות לפעמים לא להיסחף עם הטלפון, אז זה אולי קצת הרבה מדי לצפות מילדים. לכן יש אצתנו גם מגבלה קשיחה. אבל גם היא לא תהיה בכל מצב. כלומר, כאן זו כאילו מגבלה, אבל לא באמת הייתי יכולה לאכוף אותה בלי שיתוף פעולה.
ואני נוטה לחשוב שילדים שבנוסף למסכים גם פוגשים חברים ועוסקים בעוד פעילויות, יפתחו כושר תקשורת טוב.

[b]געש[/b] גרים בישוב, יש אין סוף פעילויות מחוץ לבית, לא מספיק אטרקטיבי עבורם, [u]מיעוט מכשירים_ מאוחר מידי, כל אחד עם מסך שלו (נייד) בן 15 בת 12 ובת 10, _קצת חפירות[/u] ממש לא עוזר ואפילו מרגיז אותם כשמבקשים להוריד את האוזניות מהאוזנים, כמובן שהם שותפים מלאים ויעילים לכל המטלות בבית (נשמע כאילו יש לי רק תלונות), תלמידים טובים מאוד, וחברים בתנועת נוער וחוג אחד לפחות. עדיין ממש הרבה יותר מידי שעות מול מסך ואני ממש חרדה לכושר התקשורת הבן אישית שלהם ושל הנוער הגדל כך.

שילוב של כמה דברים: קביעת מגבלה קשיחה (אורכה נקבע בשיתוף, עצם קיומה הונחת מלמעלה)
מיעוט מכשירים - יש מחשב אחד שמשמש גם לעבודה, אז אין ברירה אלא להתחלק.
קצת חפירות,
הרבה אלטרנטיבות, וזמן מחוץ לבית
ולבסוף, גם פעילות מול מסך שאני חיה איתה בשלום יחסי, כמו הרצאות, תכנות וכו'.
ועם כל זה, ברור שככל שהם גדלים זה הופך ליותר מורכב.

מצטרפת לשאלה...

געגועים לתקופה של תמימות, כמה מבקרים כאן מסוגלים עדיין לשלוט או להגביל את שעות המסכים (נורמטיבים, לא חרדים או מתבודדים), ואיך עושים את זה?
ברצינות לא בציניות.

אומנם גילאים יותר צעירים אבל, אנחנו ניתקנו את הטלויזיה.
היא אומנם ניצבת אבל אפשר לצפות רק בדיוידי ובוידאו. והילדים פתאום עושים מיליון דברים אחרים.
אולי משהו מלאכותי? לקחת את המחשב לתיקון ,רק לכמה ימים. פתאום יהיה זמן שמתפנה לפעילויות אחרות ויש סיכוי שישארו גם כשיחזור מהטיפול היזום.

תודה על כל מגוון העיצות שמותירות את המתלבטים בתהייתם הראשונית....

[po]ג'ינ ג'ית[/po] אני מאוד אוהבת את רעיון הגישה החיובית שלך. במקום "אסור" לקבוע שעות משפחה וכדומה.
לגבי מיקום המחשב- את בהחלט צודקת כשמדובר בנער גדול יותר. מכיוון שהוא רק בן 13 , הוא אפילו אהב את הרעיון ועדיין אוהב אותו כי הוא הרגיש מנותק מהמשפחה בחדרו (לא שמע אותנו ). כיום הוא יושה בקומת החדרים אבל בלובי שלהם כך הוא לא במרכז הבית אבל אנחנו ימשוחחים איתו בחופשיות . אין לו עדיין צרכים מיניים שדורשים מחסה והוא אפילו כל הזמן רוצה שנבוא לראות מה הוא גילה, עשה, צייר הצליח במשחק וכו...

הדבר שמטריד אותי בעיקר זה חוסר היכולת להשתעמם. אני מאמינה ששעמום במידה, בשילוב עם סביבה חיובית מוליד יצירתיות. דור המחשב והטלוויזיה פשוט לא משתעמם לדקה! אני רוצה להגיע למצב שבכל זאת יהיו לו לפחות שעתיים ללא מחשב וללא פעילות משפחתית כדי שהוא יזום דברים (חברים,להתאמן על הסקייט בורד שלו). לדעתי, בגלל שעות מחשב רבות מידי, זה קורה מעט ביוזמתו.

[u]ואולי יש קושי להבין שמכשיר יכול להוות מרכיב אינטימי בחיים ולא תחום משוקץ שצריך לתקוע בו דגל ולהכריז עליו כאזור מפורז.[/u]
ואולי יש הבנה שזה מכשיר ממכר, כמו טלויזיה? אצלנו כולם מכורים למחשב. בקלות יכולים להעביר 8 שעות ביום...

[u]דווקא את הרעיון של מחשב באזור הציבורי כן יישמנו והנסיון שלנו מראה שזה הדבר החשוב ביותר. וגם שרוב השנים היה לנו רק מחשב אחד (אמרנו שאין לנו כסף אבל כמובן שזה ענין של סולם העדפות), והיינו צריכים להתחלק בו כולנו. אז נכון שלפעמים היה צריך לריב או להכריח אחד לפנות לטובת השני אבל, בדיעבד, זה היה מצויין.[/u]

אפשר גם להעביר את המיטה שלו לסלון ואז המעורבות שלו בכלל תהיה גדולה...
מצטערת על הציניות ואני בטוחה שכל משפחה והבחירות שלה ואיש באמונתו ושאר הבושליט, רק שלא נראה לי שמחשב שהיום מהווה סוג של מכשיר אינטימי, אישי, חווייתי, אינפורמטיבי שמספק עושר רב גוני כ"כ צריך להפוך לזירת קרבות או למכשיר שהשימשו בו נעשה בשיטת משחק הכסאות.. ואולי יש קושי להבין שמכשיר יכול להוות מרכיב אינטימי בחיים ולא תחום משוקץ שצריך לתקוע בו דגל ולהכריז עליו כאזור מפורז.

דווקא את הרעיון של מחשב באזור הציבורי כן יישמנו והנסיון שלנו מראה שזה הדבר החשוב ביותר. וגם שרוב השנים היה לנו רק מחשב אחד (אמרנו שאין לנו כסף אבל כמובן שזה ענין של סולם העדפות), והיינו צריכים להתחלק בו כולנו. אז נכון שלפעמים היה צריך לריב או להכריח אחד לפנות לטובת השני אבל, בדיעבד, זה היה מצויין. יחד עם טלוויזיה בלי כבלים לא נשארת להם ברירה אלא לחפש תחליפים נוספים. היום, שניהם בגיל ההתבגרות, הם מבלים לא מעט עם החברים או משחקים ביחד או פותרים תשבצים.

אין לי עצות. מה שברור הוא שההגבלות אל עוזרות, ומה שצורם לי בטרוף הוא הוצאת המחשב מהחדר שלו. אנחנו אכן דור שלא הכיר את החיבור האישי הזה למחשב בשנות הנעורים, אבל גם לנו היתה טלויזיה וטלפון וברזלים לשבת עליהם עם חברים וגם אנחנו יודעים מאוד לא לאהוב חדירה לפרטיות או התנהגות מגבילה בכל הנוגע לתחביבים ולקודשי הקודשים שלנו.
למה להוציא לו את המחשב מחוץ לחדר? במה זה מועיל שהוא פיזית בשדה הראייה שלך אבל כל כולו משוקע במחשב? למה לפגום בהנאה הפרטית שלו שלעיתים הופכת אינטימית אם בשיחות עם החברים במחשב, או בסרטונים בווליום גבוה או במשחקי מחשב שמחייבים ריכוז שנוכחות אנשים מסביבו מפרה? שלא לדבר על תכנים רומנטיים, מיניים שבטח כבר עוברים אצלו במחשב?

ואם בכל זאת עיצה, אז אינטואטיבית לדעתי שווה להגיע להסכם ביחד לא לגבי מה אסור אלא מה אפשרי. למשל, [b]לא מתערבים בשעות הגלישה או במיקום של המחשב או בכלל (!) [/b] אבל קובעים שעתיים בערב משעה 19:00 נאמר ועד 21:00 שהעלם מבלה איתכם, אם בארוחת ערב ואם עם האחים ואם ברביהצ מול טלויזיה ביחד ואם.. מה שנראה לכם. במילא בשעות הבוקר הוא בבי"ס, ובמילא לעיתים החברים נפגשים איתו ויש אירועים משפחתיים מחייבים וכו' כך שהוא לא מולאם לטובת המחשב 24/7. לדעתי הסכמה לגבי פרק הזמן שהוא יבלה ביחד עם המשפחה מגיעה ממקום של שיתוף ולא ממקום של מגבלה.

אגב, מנסיון, נער בגיל צעיר יחסית שעוד נוטה לקבל את המרות הזו למרות שהיא מהווה לעיתים עניבת חנק יבעט בה כמעט לחלוטין בגיל בוגר יותר וייווצר אנטיגוניזם בהתאם. חבל. אי אפשר לשנותא ת העובדה שהמחשב הוא אפיק התקשורת העיקרי, המרכזי המשמעותי והאהוב ביותר על בני הדור הזה. גם ואפילו אם הפנטזיה ההורית שלך מבוססת על תמונת ילד קוטף פרחים ומגדל דבורים. כל שנורת הוא להגיע לאיזון משותף לדעתי וכן לקבל ולחבק את היכולת שלו לשלוט יפה כ"כ במדיה הזו שאגב מהווה אפיק פנטסטי לידע, רשת חברתית, ופיתוח חשיבה אנליטית שהדור שלנו לדעתי עדיין לא מצליח להבין עד כמה (כשהם יפתחו תוכנות מחשב או ינהלו דוחות סטטיסטיים או יעבירו מערכי שיעור או אפילו יגננו את מיקשת הירקות מאחורי הבית הרבה יותר אנליטיות מהירות תפיסה והגיון מורכב יוקדשו לניהול הזה מכפי שיכולנו למצות מהדור שלא ידע מחשבים בנעוריו... ).

[u]חשוב לי שהם לא יחששו לספר לי כלום. אם הם יחשדו שאני מתכוונת לכעוס/לייעץ/להגביל/להחרים אז הם לא יספרו.[/u]
רוזמרין - מסכימה אתך באלף אחוז. באת לי בדיוק בזמן (אם כי בנושאים לגמרי אחרים)!

בקשר "להגבלת זמן מחשב" - אם זה מצליח הרי זה עניין מאוד זמני, איך מתמודדים עם בחור בן 16-17 ומעלה (במקרה שנשאר לגור בבית גם לאחר הצבא)?
הפתרון הוא בחינוך לניהול נכון של הזמן + לקחת חלק ממשימות שקשורות לתחזוקה של החיים בבית.
הילדים בשלב מסויים נכנסים אל עולם המבוגרים וחייבים ללמוד להשתלב ולקחת/לפתח אחריות.

אני מפנה אותך לדף שנקרא:לאן הולכת האנרגיה המשפחתית.
אולי תמצאי ואולי תקראי לעדיאל לעזור.

את כותבת :
_איך מפסיקים את רצף השימוש מבלי לחוקק חוקים ולהפוך לשוטרת?

אולי כי בעיניך (ומהחויות שהיו לך עד עכשיו איתו /עם עצמך/לא יודעת)הסקת שכשמקימים מישהו מהמחשב צריך להיות שוטרת .
אני גם מבינה שמבחינתך ,היות שוטרת זה לא כייף ,לא לעצמך ולא לסביבה.

אז מה עולה מכל הבירור הזה :שמשהו בדימוים שלך לא עובד כדי לשרת אותך כשאת רוצה לעשות את העבודה שלך כאמא.(שימי לה:לא דיברתי על עבודת שיטור).
אני די מאמינה שכשמנקים את הראש מדימויים,כשמתרכזים במה באמת חשוב לנו ומסכמים את הדרכים כדי להשיג את זה ,הכל זז .

אני חושבת שהבן שלי התרגל למשימות.הוא עדין מסוגל להביע את מחאתו הישנה ולרקוע רגלים,נניח.אבל גם על זה אני מעירה לו ,וזה נהיה יותר ויותר רגוע .העינין הוא שהתחלתי לחשוב על עצמי לא כעל שוטרת ,לא כעל מחנכת המושכת בעול,לא שום דבר.אני אמא שלו ,אנחנו חיים פה בבית.יש עבודה.

לגבי התוכנה ,לא פירטתי מטעמי פטאנט,הרעיון הוא כלי שיעזור למי שרוצה את העזרה לוסת את זמן השימוש במחשב ,כי אכן יש מצב של אובדן תחושת הזמן._

[u]אבל יש כאן משהו שהוא חשוב יותר לטעמי. חשוב לי שהם לא יחששו לספר לי כלום. אם הם יחשדו שאני מתכוונת לכעוס/לייעץ/להגביל/להחרים אז הם לא יספרו.[/u]
אני גם מרגישה ככה.
וזה נורא משפיע על ההתנהלות שלי איתם.
ובזמן האחרון נראה לי שזה לא תמיד לטובת הקשר בינינו או לטובתם - החשש הזה שלי, שערוצי התקשורת יסגרו.
זה נושא אחר קצת. נושא שאני חושבת עליו המון.

[u]אם הם היו מעשנים, הייתי רבה איתם על זה?[/u]
לא (מוכח מעשית).
בתור מעשנת, הקפדתי לספר להם מגיל צעיר את כל החסרונות ואת הבעיה של התמכרות מסיגריה ראשונה (אצלי לפחות). אחד לא מעשן, השני כן. אבל יש כאן משהו שהוא חשוב יותר לטעמי. חשוב לי שהם לא יחששו לספר לי כלום. אם הם יחשדו שאני מתכוונת לכעוס/לייעץ/להגביל/להחרים אז הם לא יספרו.

[u]מה הנזק פה?[/u]
עיניים מזוגגות
חוסר שינה מצטבר [u]כי תפיסת הזמן מול מחשבה שונה מתפיסת הזמן האמיתית. (עוד 5 דקות זה בעצם עוד חצי שעה)[/u]
אינספור שעות בתוך הבית, במנותק מבני אדם בלתי וירטואליים
חשיפה להמון פרסומות (במרבית האתרים)
אימון של חלק מצומצם ביותר של המערכת האנושית (אני מתכוונת, לעומת שימוש בכל הגוף והמוח שלנו)

זה רק ככה, בשליפה, בלי לחשוב הרבה.

_אני
ואללה?_
כן. נראה לי שממש רציתי שיעצרו אותי. שיהיה כוח-נגד לכוחות של החבר'ה המעשנים שאיתם הייתי אז. וההורים שלי לקחו את התפקיד הלא-קולי הזה (וזה כשאבא שלי עוד עישן בעצמו, והרבה)
זה היה בלי שהספקתי להתמכר פיזית לניקוטין. מזל.

[u]אני[/u]
ואללה?

[u]אם הם היו מעשנים, הייתי רבה איתם על זה?[/u]
זו השוואה מעט בעייתית בעיני כי לעישון יש נזקים ברורים. מה הנזק פה? ברור לי למה זה מעורר רגשות שליליים, אבל לא כל ההתמכרויות זהות ברמת הנזק שהן מסבות.
[u]תלמיד טוב, חברותי, הולך לחוגים[/u]
נראה לי שזה מה שחשוב. מסכימה שאם זה היה מלווה בניתוק חברתי או הדרדרות בלימודים זה כבר דורש התייחסות שונה.

[u]מחשב זו התמכרות לכל דבר. זה לא עובר לבד אם עוזבים את זה(עד כמה שאני יכולה לראות סביבי).[/u]
אני דוקא רואה אחרת. זה בא בתקופות ועובר (או לפחות מאוד מאוד מתמתן) עם הגיל.

[u]מישהו הפסיק לעשן כי ההורים שלו רבו איתו (שואלת באמת)?[/u]
אני
בשלב מאד ראשוני של העישון.
וגם לא הפסקתי ללמוד בתיכון כי ההורים שלי התווכחו איתי ארוכות ומרות (ועזרו לי למצוא תיכון אחר).
אולי פה זה לא נחשב לכזה הישג הורי... אבל זה בהחלט השפיע על המשך חיי.
הורים שלא מרשים זה דבר עם הרבה כוח בשביל מתבגרים, אם הקשר בכללותו הוא כזה שעדיין אכפת מההורים.

[u]אם הם היו מעשנים, הייתי רבה איתם על זה? אני חושבת שכן (אם לא הייתי מוצאת דרך יותר מוצלחת).[/u]
אז זהו, אני לא חושבת. הייתי קובעת את הגבולות שלי - לא מעשנים אצלי בבית - וכמובן לא מממנת את זה מכספי. מה יעזור לי לריב? מישהו הפסיק לעשן כי ההורים שלו רבו איתו (שואלת באמת)?
אבל אני חוזרת, אין לי עדיין מתבגרים, יכול להיות שאני מפספסת משהו.

[u]במידה שבה אי אפשר לשנות את זה, אני חושבת שעדיף לעזוב את זה ולא להפוך את זה לנושא למריבות.[/u]
אני לא כל כך מסכימה.
למרות שאני שונאת מריבות.
אם הם היו מעשנים, הייתי רבה איתם על זה? אני חושבת שכן (אם לא הייתי מוצאת דרך יותר מוצלחת).
אותו דבר כאן.
מחשב זו התמכרות לכל דבר. זה לא עובר לבד אם עוזבים את זה(עד כמה שאני יכולה לראות סביבי).
הרעיונות היעילים בעיני הם אלה שהעלתה נועה ברקת. החל מהגבלת זמן, כולל מדידה שלו אם יש צורך.
אני עושה את זה גם, אף כי אני לא מתלהבת מתפקיד משטרת המחשב. בנושא הזה הגבולות שלהם לא בשליטתם.
אני מתכוונת שאם אתן להם לווסת את זה בעצמם הם עלולים באמת להפוך [u]לרהיט כזה[/u] - לא כמו באוכל למשל, שאני מרגישה שיש להם הרבה יותר הקשבה לעצמם ולחיים שלהם. כאן זה החלק-המחפש-סיפוקים-מיידיים במוח. וזה, אין לו אלוהים.

עדיין אין לי מתבגרים, אבל אני זורקת רעיונות לאויר - אולי משהו יתפוס.
אולי הוא "בורח" ממשהו בעולם הלא-מקוון? לא בהכרח משהו דרמתי, אבל את יודעת איך זה, גיל ההתבגרות, גיל קשה... (כאילו שיש גיל קל). אולי הוא מחפש שם משהו שחסר לו "בחוץ"? אני, למשל, מוצאת שקל לי יותר ליצור קשרים חברתיים בהתכתבות דרך המחשב מאשר פנים אל פנים, סתם כדוגמה.
אני חושבת ש"להציק" לו, "לנדנד" לו, לא כדאי. הוא בטח יודע שדעתך אינה נוחה מכמות השימוש שלו במחשב, ולא צריך להזכיר לו את זה. אולי ליזום פעילויות חוץ-מחשביות שילהיבו אותו? בכל אופן, במידה שבה אי אפשר לשנות את זה, אני חושבת שעדיף לעזוב את זה ולא להפוך את זה לנושא למריבות.
[u]רק שימי לב שאת שואלת חבורה של מכורות למה חדש, שבעצמן בורחות בכל רגע פנוי למחשב......[/u] אה, אבל בדיוק בגלל זה אנחנו [b]בדיוק[/b] הנשים הנכונות לשאול אותן על זה! אני עונה פה בדרך של אינטרוספקציה... ;-)

[u]איך מפסיקים את רצף השימוש מבלי לחוקק חוקים ולהפוך לשוטרת? המחשב כמעט בלעדי שלו. אין עוד מתעניינים[/u]
רעיונות שעבדו אצלנו
שהמחשב לא יהיה בלעדי, כלומר שעוד אנשים ירצו להיות על המחשב ואז הוא יצטרך לוותר
לחוקק חוקים בשיחה ודיאלוג - קשה מאד לתקשר עם נער שרוצה להיות על המחשב, בזמן שהוא משוחח איתך על מגבלות, הוא כל הזמן רוצה שהשיחה תיגמר והוא כבר יוכל לחזור למחשב. ככל שהשיחה ארוכה יותר - כך זמן המחשב שלו מתקצר וכן - להגביל להגביל להגביל.... אצלנו היו זמנים שמדדנו זמן כי תפיסת הזמן מול מחשבה שונה מתפיסת הזמן האמיתית. (עוד 5 דקות זה בעצם עוד חצי שעה)
עבודות בית - ותורניות - שיוציא מדיח או יעשה משהו למען הבית כמה פעמים ביום
חברים אמיתיים - למרות שהם פחות מעניינים בדרך כלל מהוירטואליים ובכל זאת...
לעבוד על התמכרויות שלנו - אולי הכי יעיל והכי קשה
לזכור שגיל ההתבגרות עובר,אבל לא לתת לו לעבור בלי מפגש

[u](אמא, זו את? ).[/u] לא....
מדובר בילד בן 13.


[u]לנו המשפחה זה תמיד מציק בעיניים ומעורר סלידה קלה (כשאני באה לבקר אני מדברת בעיקר עם העורף שלו),[/u]

בדיוק! הוא כבר הפך לרהיט כזה. כולם יודעים שהוא במקום הספציפי הזה.

כל מה שאמרתן מדבר אלי ואכן גם אני ראיתי הרבה טלוויזיה והיום כמעט ולא.
גם אני מכורה [po]למה חדש[/po] ובאמת מצאתי את מי לשאול..
ובכל זאת, צמידות כזו במשך שעות מונעת ממנו בעצם כל אפשרות להשתעמם ולחפש עיסוק אחר. אני זוכרת את עצמי משוטטת בין מדפי הספרים והאנציקלופדיות ומחפשת משהו לקרוא. הולכת לספריה פעמיים בשבועו יוזמת יותר מפגשים עם חברות.

איך מפסיקים את רצף השימוש מבלי לחוקק חוקים ולהפוך לשוטרת? המחשב כמעט בלעדי שלו. אין עוד מתעניינים
כך שהפתרון הזה יורד מעל הפרק.

כל מילה של עוברת.
גם אני מכורה.
מחשב יחיד ביבת מצמצם את כמות שעות המחשב שכולנו צורכים (כשאני כנה עם עצמי ברור לי שלא ירחק היום ויבוא לגוריתנו מחשב נוסף).

תוהה,
הדור הצעיר נולד לעידן שונה מאוד בהשוואה אלינו ההורים,
המחשב הוא חלק בלתי נפרד מכישורי החיברות וכישורי הלמידה השונים.
אם העיסוק במחשב לא פוגע בו או באחרים - אז מבחינתי אין כאן בעיה.

נשמע בדיוק כמו אח שלי, בן 16 (אמא, זו את? :-) ).
מאוד פעיל חברתית, הולך לחוגים, לתנועה, מצוין בלימודים, אבל בבית כל היום מול המסך עד מאוחר. גם בבית הורי המחשב נמצא במרחב "ציבורי". זה חשוב מאוד לדעתי, גם בשביל פיקוח על מיני לא-עלינו-ים שמסתובבים ברשת.
היתה לו תקופה של התמכרות קשה, בעיקר למשחקי רשת. לאחד מהם הוא היה מקדיש את כל זמנו, אבל כשהרגיש שהוא מגזים התנתק מיוזמתו בבת אחת.
לנו המשפחה זה תמיד מציק בעיניים ומעורר סלידה קלה (כשאני באה לבקר אני מדברת בעיקר עם העורף שלו),
אבל כשחושבים על זה לעומק, אם הוא לא מזניח תחומים אחרים, מה רע בזה בעצם?
אני בגילו הייתי צופה המון בטלויזיה, הרבה יותר מדי. היום אני צופה כחצי שעה בשבוע, אולי. בקיצור, זה יכול להשתנות, סביר שישתנה אפילו. כל עוד התוכן תחת פיקוח והילד שמח, לא נשמע כל כך נורא.

תוהה, המחשב הוא לא בעיה. אם הילד שמח וחברותי אז הכל טוב.
זה מזכיר לי שבילדותי היו מודאגים מילדים שקוראים יותר מדי ספרים.
<רוזמרין אמא לבן 18, מכור למחשב, חברותי, בן זוג מסור, לומד לבגרויות והולך לישון בשתיים בלילה>

רק שימי לב שאת שואלת חבורה של מכורות למה חדש, שבעצמן בורחות בכל רגע פנוי למחשב......
אני התמקדתי בזה שיהיה רק מחשב אחד, משותף לכולם (ככה גם אין הסתגרות בחדר, וגם השעות מוגבלות מעצם זה שהוא לא היחיד שמשתמש במחשב). מעבר לזה לא נראה לי שיש מה לעשות. העולם שלנו הוא כזה, אנחנו כאלה, מה לי כי אלין על הילד?

[u]לתכנת תוכנה שימושית בעינין[/u]
תכנה שעושה מה?

אני גם לא מאמינה שזה מה שנהיה אצלינו. לעומת זאת- בנה של אחותי שעכשיו בצבא, היה גם כך בגיל ההתבגרות. היא לא שמה לזה גבולות .מדי פעם הייתה חצי צוחקת חצי מודאגת שאם מישהו יקשיב לשיחות הטלפון שהוא עורך עם חבריו הווירטואלים בנוגע לענייני אסטרטגיות משחק (היוםבני כבר מדבר עם חבריו דרך תוכנות בתוך המחשב), הוא יחשוב שנפל לכוכב אחר. זה- כל -כך- מוזר לדור שלנו שלא גדל על זה!!!
בגיל 16 אותו נער התחיל להיות פעיל בנוער העובד וכל מיני חוגים ולא בילה יותר במחשב, אלא רק בפעילויות אמיתיות מחוץ לבית. כלומר- זה גם יכול לתפוס כיוון אחר מתי שהוא.

אתמול היינו אצל חברים שמגבילים שעה לכל ילד במחשב. הילד שלהם כל הזמן מתוסכל מזה ויש שם ים של וויכוחים.
זה יותר טוב?

לאיזו תוכנה התכוונת? לא הבנתי את הרעיון.

לי אין מתבגרים בנתיים.
אני מאוד פוחדת שהחיים שלנו יראו ככה.
אני כל כך סולדת מזה ,שאני אפילו מוכנה לשים גבולות.

אתמול קראתי קצת בגוהן הולט,על עינין ההפשטה שפשה בתרבות שלנו, עד כדי כך שכבר אין לנו שום מושג מה קורה במציאות ומה תפקידנו פה.
מצב האנושות הולך ומתדרדר לפי דעתי ,אם בני נוער,בליבלוב הרענן שלהם עסוקים בלהשיג עוד נקודות במשחק וירטואלי.איך המשחק הזה תורם לערכים שחשובים לו?

הכל בסדר,קצת להיות פאסיבי ,קצת לשבת בלי מורים על הראש ולהתרכז בכייף.אני לא פוסלת את זה לגמרי.העינין הוא המינון- אני חושבת שהורים יודעים יפה כמה זמן מתאים שהילד ישב במחשב.
ואמון -ומוטב שהוא ישמור טוב טוב על האמון שיש לכם בו, כי גם המחשב יכול להיות בחדר נעול שרק לך יש מפתח,או פשוט לעוף מהבית.
מה שכן הוא שאפשר לפתח דיון:מה היית רוצה לעשות חוץ מזה,בנוסף,מה הדברים שהיית רוצה שנעזור לך לעשות/לחקור וכ'=להתחבר למציאות באיזו שהיא דרך .משהו מדליק ,חדש ומדהים שיש רק לו.


[hr]
אני מנסה לשכנע את הבן זוג שלי לתכנת תוכנה שימושית בעינין.מה את אומרת?

כבר הפסקתי להלחם בזה ולהעמיד גבולות. הוצאתי את המחשב מחוץ לחדר שלו כדי שלא יתנתק מהמשפחה לגמרי. תלמיד טוב, חברותי, הולך לחוגים אבל בכל זמן פנוי משחק במחשב. יש שם המון חברים ווירטואלים ולא משעמם לו לרגע. כל מיני סרטונים בנושאים שמעניינים אותו, החלפת אנפורמציה עם חברים, משחקי רשת עם חברים ווירטואלים.
מעניין לו אבל לי לא נראה. כבלים אין לנו כי לא רצינו להלחם בטלוויזיה זמינה בכל שעהאבל החמשב חדר אלינו לאט ובטוח. בהתחלה הגבלנו אחר כך התרנו יום כן יום לא. ביום שלה"כן" זה הפך להיות כל היום.התחלנו להגביל שעות ולא שמנו לב איך זה שוב גלש. עכשיו זה פתוח ללא הגבלה, בתקווה שימאס מעצמו. ככה כבר שנה אבל זה רק נהיה לו יותר מעניין.

איפה אתם עומדים ומה מציעים?