על ידי ענת_ג* » 27 אוקטובר 2011, 22:49
אמנם פותחת הדף לא הגיבה עדיין אבל אני חייבת להגיד עוד משהו:
ההנחה ש את רוצה בחינוך ביתי בשביל טובת הילדים,
היא הנחה רווחת, שבמלוא הכנות, אני לא יודעת מה המקור שלה.
אימהות בוחרות כי ככה טוב להן ובמקרים אחרים, כי הן לא יכולות אחרת
זה נשמע "מתפנק" או "אנוכי", ובכן כן, אנחנו לא חייבות להיות יצורים בלתי מתפנקים או בלתי אנוכיים כדי להתאים לעולם האימהות.
לעתים ההתעקשות שלנו לעשות מה שטובלנו באמת, עולהלנו במחיר המפחיד הזה, שיגידו שאנחנו מפונקות או אנוכיות. לכן כ"כ מעט נשים מעזות לעשות מה שהן באמת רוצות.
הסידור הזה בו אבא מפרנס ואמא עם הילדים בבית הוא סידור נוח והגיוני, ומתאים בד"כ למזג הנשי והגברי בהתאמה.
(כשזה נהיה לא נוח ולא הגיוני כבר שומעים)
ותגובה ל שאלה , (תודה שהסכמת עם דבריי, סליחה שמביעה כאן אי הסכמה עם חלק מדברייך, אוקיי?)
כתבת: וגם אוסיף שנשמע שיש לך גישה מאוד מקובעת ולא גמישה.
אימהות מחנכות מן הבית הן בדרך כלל לא גמישות בבחירתן. זו בחירה עצומה וגדולה שלא מאפשרת התנדנדות כל העת, והאוירה כאילו "כל מה שהיא עושה זה לטייל המון עם הילדים" חוטאת לתפקיד שהאמא הזאת לוקחת על עצמה, ולויתורים שהיא עושה במהלך הדרך הזאת (הנה, לדוגמא, האמא כאן לא התפתחה מקצועית. למה? כי היא אוהבת לטייל? ) זו אכן דרך "מקובעת" מעצם טיבה ולא כ"כ נכון להציג זאת כנקודת חסר.
החיים כגרושה, עם ילדים קטנים, ללא מקצוע, אחרי תקופת אבטלה ממושכת, עם צורך לעבור דירה ולשנות סגנון חיים קשים פי כמה מלנסות לעבוד על זוגיות קיימת ולעשות ויתורים בתוכה.
אני נוטה להסכים למשפט הזה, אם כי, השינוי שאולי תידרשי לעשות אם לא תצליחי לשקם את הנישואין, הוא בהישג ידך, הוא אפשרי גם אם נראה מעבר להרי החושך, ואולי אפילו יהיה מבורך עבורך. אם כי, השינוי המבורך כאמור יכול אולי להגיע גם בתוך הנישואין, מי יודע.
ועוד התעלקות קטנה על מה שנכתב פה:
האמת שלדעתי, ואולי אני כאן במיעוט, יחסית להורים גרושים, ערעור הביטחון הבסיסי של המסגרת הביתית המשפחתית, מה באמת הביג דיל עם לשלוח למסגרת כלשהי לכמה שעות?
הביג דיל הוא כזה: שלהיקרע מילדייך (כן, זה עד כדי כך דרמטי, לא הגזמתי (-: ) זה משהו שאת יכולה לדמיין, ומרגיש לך עד מתחת לעור שזה לא, לא, בשום אופן לא.
בעוד שאת היות גרושה, עם ילדים בבית, ללא יכולת פרנסה, את זה קשה לדמיין.
כשנמצאים בסערה של "רוצים להתגרש" יש רצון עז להיות מעבר לסיוט הזה, וכל מצב נדמה עדיף על הסיוט הזה, גם המצב בו אהיה לבד עם הילדים.
שוחחתי עם אמהות שעומדות על סף השינוי הזה (ואף הייתי האמא הזאת ) והן לא מדמיינות שייאלצו לשלוח את הילד למסגרת ולצאת לעבוד. ולא בגלל עצלות כפי שמקובל לחשוב, אלא כי כל המערכות שלהן מכוונות אחרת לגמרי, לכיוון שונה מאוד, והסוויץ' הנדרש מרגיש כמו סכנה. זהנראה להן רעיון מטורף, שמנוגד לכל האינסטינקטים שלהן, קיימת הכחשה מאוד גדולה למציאות החדשה, וכשעולה הרמיזה ממישהו ממקורביהן שהן תצטרכנה עכשיו לפרנס במקום מי ש"שבר את הכלים" , הכעס עליו הוא עצום. כאילו ש"בגללו זה קורה". זה תהליך מורכב שיש לו שלבים.
מי שפרנסתה הייתה תלויה במשך שנים בשותף שלה להורות, והוא "שובר את הכלים" (את כתבת "שובר את הכלים בצדק" אבל היי, למה הוא מקבל אצלך דמות קורבן בכזאת קלות? את יודעת איזה כיף זה לגבר לצאת כל יום מהבית, ולדעת שהצאצאים שלו נמצאים בידיים של מומחית-על לתחום הזה בדיוק, והיא מיטיבה איתם יותר מכל אדם אחר, ואף מכינה לו סביבה מיטיבה לחזור אליה , ושכל התא הזה מתקיים בפנים בזכות הציד שהוא מביא מין החוץ? )
אז מישהי כזאת, שמנותקת מהתיפקוד החיצוני הזה וכולה עם הפנים פנימה, עוברת טלטלה רצינית עד להכרה שזהו, נדרש כאן שינוי.אני לבד עם הילדים ושום דבר לא כמו קודם. כן מזונות, לא מזונות, זו את והילדים שלך.
לא פשוט בכלל!
אמנם פותחת הדף לא הגיבה עדיין אבל אני חייבת להגיד עוד משהו:
ההנחה ש [u]את רוצה בחינוך ביתי בשביל טובת הילדים,[/u]
היא הנחה רווחת, שבמלוא הכנות, אני לא יודעת מה המקור שלה.
אימהות בוחרות [b]כי ככה טוב להן[/b] ובמקרים אחרים, [b]כי הן לא יכולות אחרת[/b]
זה נשמע "מתפנק" או "אנוכי", ובכן כן, אנחנו לא חייבות להיות יצורים בלתי מתפנקים או בלתי אנוכיים כדי להתאים לעולם האימהות.
לעתים ההתעקשות שלנו לעשות מה שטובלנו באמת, עולהלנו במחיר המפחיד הזה, שיגידו שאנחנו מפונקות או אנוכיות. לכן כ"כ מעט נשים מעזות לעשות מה שהן באמת רוצות.
הסידור הזה בו אבא מפרנס ואמא עם הילדים בבית הוא סידור נוח והגיוני, ומתאים בד"כ למזג הנשי והגברי בהתאמה.
(כשזה נהיה לא נוח ולא הגיוני כבר שומעים)
ותגובה ל [b]שאלה[/b] , (תודה שהסכמת עם דבריי, סליחה שמביעה כאן אי הסכמה עם חלק מדברייך, אוקיי?)
כתבת: [u]וגם אוסיף שנשמע שיש לך גישה מאוד מקובעת ולא גמישה.[/u]
אימהות מחנכות מן הבית הן בדרך כלל לא גמישות בבחירתן. זו בחירה עצומה וגדולה שלא מאפשרת התנדנדות כל העת, והאוירה כאילו "כל מה שהיא עושה זה לטייל המון עם הילדים" חוטאת לתפקיד שהאמא הזאת לוקחת על עצמה, ולויתורים שהיא עושה במהלך הדרך הזאת (הנה, לדוגמא, האמא כאן לא התפתחה מקצועית. למה? כי היא אוהבת לטייל? ) זו אכן דרך "מקובעת" מעצם טיבה ולא כ"כ נכון להציג זאת כנקודת חסר.
[u]החיים כגרושה, עם ילדים קטנים, ללא מקצוע, אחרי תקופת אבטלה ממושכת, עם צורך לעבור דירה ולשנות סגנון חיים קשים פי כמה מלנסות לעבוד על זוגיות קיימת ולעשות ויתורים בתוכה.[/u]
אני נוטה להסכים למשפט הזה, אם כי, השינוי שאולי תידרשי לעשות אם לא תצליחי לשקם את הנישואין, הוא בהישג ידך, הוא אפשרי גם אם נראה מעבר להרי החושך, ואולי אפילו יהיה מבורך עבורך. [b]אם כי, השינוי המבורך כאמור יכול אולי להגיע גם בתוך הנישואין,[/b] מי יודע.
ועוד התעלקות קטנה על מה שנכתב פה:
[u]האמת שלדעתי, ואולי אני כאן במיעוט, יחסית להורים גרושים, ערעור הביטחון הבסיסי של המסגרת הביתית המשפחתית, מה באמת הביג דיל עם לשלוח למסגרת כלשהי לכמה שעות?[/u]
הביג דיל הוא כזה: שלהיקרע מילדייך (כן, זה עד כדי כך דרמטי, לא הגזמתי (-: ) זה משהו שאת יכולה לדמיין, ומרגיש לך עד מתחת לעור שזה לא, לא, בשום אופן לא.
בעוד שאת היות גרושה, עם ילדים בבית, ללא יכולת פרנסה, את זה קשה לדמיין.
כשנמצאים בסערה של "רוצים להתגרש" יש רצון עז להיות מעבר לסיוט הזה, וכל מצב נדמה עדיף על הסיוט הזה, גם המצב בו אהיה לבד עם הילדים.
שוחחתי עם אמהות שעומדות על סף השינוי הזה (ואף הייתי האמא הזאת ) והן [b]לא מדמיינות[/b] שייאלצו לשלוח את הילד למסגרת ולצאת לעבוד. ולא בגלל עצלות כפי שמקובל לחשוב, אלא כי כל המערכות שלהן מכוונות אחרת לגמרי, לכיוון שונה מאוד, והסוויץ' הנדרש מרגיש כמו סכנה. זהנראה להן רעיון מטורף, שמנוגד לכל האינסטינקטים שלהן, קיימת הכחשה מאוד גדולה למציאות החדשה, וכשעולה הרמיזה ממישהו ממקורביהן שהן תצטרכנה עכשיו לפרנס במקום מי ש"שבר את הכלים" , הכעס עליו הוא עצום. כאילו ש"בגללו זה קורה". זה תהליך מורכב שיש לו שלבים.
מי שפרנסתה הייתה תלויה במשך שנים בשותף שלה להורות, והוא "שובר את הכלים" (את כתבת "שובר את הכלים בצדק" אבל היי, למה הוא מקבל אצלך דמות קורבן בכזאת קלות? את יודעת איזה כיף זה לגבר לצאת כל יום מהבית, ולדעת שהצאצאים שלו נמצאים בידיים של מומחית-על לתחום הזה בדיוק, והיא מיטיבה איתם יותר מכל אדם אחר, ואף מכינה לו סביבה מיטיבה לחזור אליה , ושכל התא הזה מתקיים בפנים בזכות הציד שהוא מביא מין החוץ? )
אז מישהי כזאת, שמנותקת מהתיפקוד החיצוני הזה וכולה עם הפנים פנימה, עוברת טלטלה רצינית עד להכרה שזהו, נדרש כאן שינוי.אני לבד עם הילדים ושום דבר לא כמו קודם. כן מזונות, לא מזונות, זו את והילדים שלך.
לא פשוט בכלל!