על ידי בשמת_א* » 10 אוגוסט 2007, 14:49
מה זה זמן קצר? יום? שבוע? כמה שעות?
תלוי באשה, תלוי בתינוק, תלוי ביניקה, תלוי בגורמים סביבתיים, תלוי בגורמים רגשיים.
אתן לך שתי דוגמאות קטנות:
- כאן באתר, מישהי סיפרה במסגרת דף התעצבנויות על החמות, איך החמות (הסבתא) לקחה לה את התינוקת הקטנה "להניק אותה", כי זה נהוג אצלן בעדה. אין לי ספק שהמנהג התפתח כדרך להשאיר אחר כך את הנכדים עם הסבתא. בימים הראשונים סבתא עושה את זה בלי חלב, ולא צריך, כי האמא עוד במשכב לידה ונמצאת עם התינוק/ת. אבל מעצם העובדה שהסבתא עושה את זה, היא מתחילה לייצר שוב חלב, וכשצריך בייביסיטר, משאירים את התינוק אצל סבתא ולסבתא כבר יש חלב להניק אותו.
- במחקר לדוקטוראט שלי נפלתי על סיפור מדהים, שעושה לי צמרמורת כל פעם שאני נזכרת בו:
הסבתא של דוד ילין (מראשוני המורים לעברית, בלשן, ערביסט, ממקימי גני הילדים הראשונים בא"י, תלמיד של אליעזר בן-יהודה, ובכלל ציוני ארצישראלי ירושלמי רב פעלים שחי חיים ארוכים) היתה עקרה הרבה שנים.
זה היה בירושלים, ביישוב הישן, בערך באמצע המאה ה-19.
לפתע מתו השכנים שלה ממחלה, והשאירו תינוק יתום בן כמה חודשים, לבד!
מסופר, שהאשה העקרה לקחה את התינוק והתחילה להניק אותו. התינוק חי וגם גדל - וכעבור שנה היא מצאה את עצמה בהריון עם אבא של דוד ילין! וכך, בזכות התינוק שהצילה, היא זכתה סוף סוף בילדים משלה.
הסיפור הזה מופיע במקורות שלי כסיפור על משפחת ילין ותולדותיה, והפוקוס שלו שם הוא איך היא זכתה סוף סוף בבן אחרי שנים של עקרות.
בשבילי, כמדריכת הנקה, הסיפור הזה היה מרגש במיוחד בגלל שהוא מוכיח את העניין הזה של הנקת ילד מאומץ.
זה היה תינוק בן חצי שנה או פחות - הגוף שלה היה צריך לייצר חלב תיכף ומייד כדי שהתינוק הזה ישרוד!
את יכולה לתאר לעצמך, שמעוצמת הרגשות והצורך, הגוף שלה הגיב מייד, אשה שאפילו לא ילדה.
ויש לנו סיפורים דומים על גברים שהניקו, בעקבות התאלמנות פתאומית.
אז כן, לדעתי אפשר גם כמה שעות, אם כי הטווח הרגיל יותר הוא כמה ימים.
[u]מה זה זמן קצר? יום? שבוע? כמה שעות?[/u]
תלוי באשה, תלוי בתינוק, תלוי ביניקה, תלוי בגורמים סביבתיים, תלוי בגורמים רגשיים.
אתן לך שתי דוגמאות קטנות:
[list=1]
[*] כאן באתר, מישהי סיפרה במסגרת דף התעצבנויות על החמות, איך החמות (הסבתא) לקחה לה את התינוקת הקטנה "להניק אותה", כי זה נהוג אצלן בעדה. אין לי ספק שהמנהג התפתח כדרך להשאיר אחר כך את הנכדים עם הסבתא. בימים הראשונים סבתא עושה את זה בלי חלב, ולא צריך, כי האמא עוד במשכב לידה ונמצאת עם התינוק/ת. אבל מעצם העובדה שהסבתא עושה את זה, היא מתחילה לייצר שוב חלב, וכשצריך בייביסיטר, משאירים את התינוק אצל סבתא ולסבתא כבר יש חלב להניק אותו.
[/list]
[list=1]
[*] במחקר לדוקטוראט שלי נפלתי על סיפור מדהים, שעושה לי צמרמורת כל פעם שאני נזכרת בו:
[/list]
הסבתא של דוד ילין (מראשוני המורים לעברית, בלשן, ערביסט, ממקימי גני הילדים הראשונים בא"י, תלמיד של אליעזר בן-יהודה, ובכלל ציוני ארצישראלי ירושלמי רב פעלים שחי חיים ארוכים) היתה עקרה הרבה שנים.
זה היה בירושלים, ביישוב הישן, בערך באמצע המאה ה-19.
לפתע מתו השכנים שלה ממחלה, והשאירו תינוק יתום בן כמה חודשים, לבד!
מסופר, שהאשה העקרה לקחה את התינוק והתחילה להניק אותו. התינוק חי וגם גדל - וכעבור שנה היא מצאה את עצמה בהריון עם אבא של דוד ילין! וכך, בזכות התינוק שהצילה, היא זכתה סוף סוף בילדים משלה.
הסיפור הזה מופיע במקורות שלי כסיפור על משפחת ילין ותולדותיה, והפוקוס שלו שם הוא איך היא זכתה סוף סוף בבן אחרי שנים של עקרות.
בשבילי, כמדריכת הנקה, הסיפור הזה היה מרגש במיוחד בגלל שהוא מוכיח את העניין הזה של הנקת ילד מאומץ.
זה היה תינוק בן חצי שנה או פחות - הגוף שלה היה צריך לייצר חלב תיכף ומייד כדי שהתינוק הזה ישרוד!
את יכולה לתאר לעצמך, שמעוצמת הרגשות והצורך, הגוף שלה הגיב מייד, אשה שאפילו לא ילדה.
ויש לנו סיפורים דומים על גברים שהניקו, בעקבות התאלמנות פתאומית.
אז כן, לדעתי אפשר גם כמה שעות, אם כי הטווח הרגיל יותר הוא כמה ימים.