על ידי פלוני_אלמונית* » 23 ינואר 2015, 11:00
מעתיקה לכאן הודעה שפירסמה אמא שאני מכירה בפורום אוטיזם בתפוז:
"אני אמא לילד מתוק בן 6. בשנים האחרונות בעיקר קוראת בפורום, כותבת מעט מאוד, ומוקירה תודה לפורום הזה על מה שקיבלתי ומקבלת ממנו. במקצועי אני פסיכולוגית התפתחותית. רצה הגורל, ולפני שהבן שלי נולד עבדתי עם ילדים בספקטרום ועם הוריהם. ההורות לבן שלי הביאה אותי בהדרגה לשינוי ממשי באופן הראייה וההבנה שלי את הדברים.
אני כותבת כאן בגלל שהבן שלנו אמור לעלות בשנה הבאה לכיתה א', ואנחנו מתכננים להקים עבורו ועבור ילדים נוספים מסגרת אלטרנטיבית רב-גילאית בחוות סוסים. אנחנו מחפשים משפחות שיוכלו להצטרף אלינו על מנת שנוכל להקים ביחד את המסגרת הזאת.
הרעיון להקמת המסגרת עלה מתוך תחושה קשה שמלווה אותנו: אין מקום מתאים עבורו והאפשרויות הקיימות למסגרת בשבילו לא באות בחשבון מבחינתנו. לצד זה, החיבור שלו אל החווה והאופן שבו הוא גדל ופורח שם, כל אלה סימנו לנו את הכתובת שרשומה על הקיר, הכתובת שהילד החכם הזה רשם לנו: זה המקום שהוא צריך להיות בו.
אנסה לספר קצת על החווה ועל מה שהיא בשביל הבן שלנו:
מדובר על "חוות נטלי" אשר ממוקמת בגבעת נילי. ענת נוי כותבת על "סביבה מתווכת" או "סביבה מאפשרת". רק כאשר הגענו לחווה יכולתי לראות שסביבה כזאת היא לא רק רעיון תיאורטי ולהבין את הפוטנציאל האדיר שיש בה. בחווה יש מכלול מורכב של דברים שמצליח לפגוש את הבן שלי באופן שמדוייק עבורו, ונראה שהמכלול הזה יוצר עבורו סביבה שהוא חוגג את קיומה. מכלול הדברים האלה כל-כך שונה מהסביבה העירונית והגנית-טיפולית שבתוכה גדל. הוא משלב טבע ומרחבים לרוץ בהם, קצב נכון שנמצא בהלימה איתו, שקט (נראה שהשקט מאפשר הקשבה הדדית- הקשבה שלו אל עצמו ואל הסביבה, והקשבה של הסביבה אליו), זרימה טבעית של התרחשויות ואירועים שהוא נהנה לקחת בהם חלק, וכל זה קורה באופן טבעי וזורם ולא באופן מאולץ או כפוי.
והסביבה הזאת מאפשרת לו להיפתח ולהתפתח. הכל נעשה בהובלה שלו: הוא זה אשר מכתיב את הקצב של הדברים ואת האופן שבו יעשו. הוא מוביל ונטלי, ביכולת ההתבוננות העמוקה שלה, תומכת בו ומכוונת אותו במקומות שבהם הוא זקוק לכך. הילד הזה, שתמיד הכרנו את כוח הרצון החזק שלו, סוף סוף מצא מקום שבו הוא יכול לרוץ עם הרצונות והמוטיבציה העצומה שלו, עם שפע הרעיונות שיש לו בראש, ולממש אותם בתוך עבודה שבה הוא לומד את עצמו ולומד את הסביבה שלו באופן שמאפשר לו להרגיש את עצמו גדל ומתעצם בתוכה. לדוגמא: יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להעביר את כל הסוסים, אחד אחרי השני, מהמגרש הגדול למטה, אל מתחם שנמצא למעלה. וכך עשה: לקח ראשייה, למד מתוך התבוננות איך לקשור אותה על הראש של הסוס, והוביל כל סוס בתורו למעלה, קיבץ אותם בקבוצה במקום החדש שייעד להם. והוא עשה את זה בקלות ובטבעיות. מסתבר שצריך ללמוד איך להוביל סוסים כי הם לא מסכימים בקלות ללכת אחרי כל מי שמחליט להוביל אותם. והוא, זה בא לו טבעי... כאשר הוא הוביל אותם למעלה, היה לו, לילד הגבעולי והעדין הזה, מבט נחוש קדימה וגבות מכווצות, והוא שידר תחושת עוצמה שאחר-כך ליוותה אותו כמה ימים אחרי שחזרנו הביתה. אפשר רק לשער מה חוויה כזאת של הובלת סוסים גדולים וארגון שלהם במקום לפי רצונו עשתה לו, ילד בן שש... וזאת רק דוגמא אחת. אנחנו מרגישים באופן ברור עד כמה נוכחות הסוסים, התקשורת איתם והיכולות שהוא מגלה בעצמו פותחות אצלו ראייה חדשה של העולם כעולם שמלא באפשרויות שנמצאות שם בשבילו.
ביחד עם נטלי אנחנו עוקבים בהתפעמות אחרי תהליכי עומק שהוא עובר בחווה ורואים את ההשפעה של התהליכים האלה על החיים שלו מחוץ לחווה. ביומיום הוא יותר בטוח בעצמו ובגוף שלו, הוא יותר נפתח אל העולם, אנחנו שומעים אותו יותר ויותר מתבטא בטבעיות באופן מילולי. כללית, נראה שהחיים שלו קיבלו תחושת משמעות חדשה ומאוד מרגשת עבורו (וגם עבורנו ההורים!). עם הזמן, גם למדנו שהחווה מהווה בשבילו ובשבילנו מעין מקום מבטחים- כאשר הוא עובר אירוע מלחיץ (כמו בדיקת רופא) או תקופה מלחיצה (המלחמה שהיתה) אנחנו יודעים שהוא צריך להגיע לחווה, שפועלת עליו כמו תרופה מרגיעה...
כמה מילים על התוכנית להקמת מסגרת אלטרנטיבית בחווה:
הרעיון הוא לגבש קבוצה של משפחות, לעשות חשיבה משותפת ולבנות ביחד את המקום לפי הצרכים של כל ילד וילד. נצטרך שלושה עד חמישה ילדים בשביל להתחיל את הפרוייקט.
יש מחשבה כללית על איך המקום יכול להיראות: זה יכול להיות החל ממשהו שקיים יום בשבוע, ועד למסגרת שקיימת בכל ימות השבוע. המחשבה היא על מסגרת רב-גילאית ושכל ילד יגיע לפי מה שמתאים לו (ולהורים שלו): יום בשבוע, או יותר.
בחווה יהיה מבנה עם חדרים. בכל חדר תהיה פעילות אחרת. למשל: חדר יצירה, חדר מוסיקה, חדר לימוד עם מחשבים וספרים, חדר משחקים, חדר למנוחה והירגעות שיהיה אטום לרעשים חיצוניים. החדרים יעמדו לרשות הילדים, וכך גם אנשי הצוות. לצד זה יש כמובן את הסוסים, העבודה בחווה, וטיולים בטבע.
כל ילד יקבע את סדר היום שלו בעצמו, לפי מה שמתאים לו בכל יום ובכל נקודת זמן. הילדים יתנהלו באופן חופשי במרחב של החווה ולצידם יהיו אנשי הצוות שתפקידם העיקרי יהיה לשמור על בטחונם ועם זאת לאפשר ולעודד אצלם למידה עצמאית חווייתית ובעיקר אמיתית.
כאמור, זאת רק מחשבה כללית והכל נתון לחשיבה ולשינויים.
נטלי מחוברת כל-כולה לחזון של בניית מקום כזה בחווה שלה. היא גם אשת מעשה ויכולה להקים פרוייקט שכזה. אבל גם לנו ההורים יש תפקיד מרכזי בהקמה ובליווי אקטיבי של תוכנית כזאת. אני יודעת עד כמה זה שונה מהנוחות של המסגרות הקיימות שמגישות לנו תוכנית מלאה עבור הילדים, כולל הסעות... לצערנו, בן זוגי ואני איננו מסוגלים לדמיין את הבן שלנו בתוך המסגרות הקיימות, ולצד זה אנחנו רואים את המקום האחד והיחיד שבו הוא באמת פורח. אנחנו החלטנו לעשות את הצעד, לצאת מ"איזור הנוחות" שלנו (שכבר לא מרגיש כל-כך נוח), לעשות שינוי באורח החיים שלנו, כולל מעבר סביבת מגורים, ולבנות עבורו משהו חדש.
אנחנו מחפשים שותפים לחזון שלנו.
למתעניינים, תוכלו לפנות אלי בכל שאלה במסר
[email protected]מעתיקה לכאן הודעה שפירסמה אמא שאני מכירה בפורום אוטיזם בתפוז:
"אני אמא לילד מתוק בן 6. בשנים האחרונות בעיקר קוראת בפורום, כותבת מעט מאוד, ומוקירה תודה לפורום הזה על מה שקיבלתי ומקבלת ממנו. במקצועי אני פסיכולוגית התפתחותית. רצה הגורל, ולפני שהבן שלי נולד עבדתי עם ילדים בספקטרום ועם הוריהם. ההורות לבן שלי הביאה אותי בהדרגה לשינוי ממשי באופן הראייה וההבנה שלי את הדברים.
אני כותבת כאן בגלל שהבן שלנו אמור לעלות בשנה הבאה לכיתה א', ואנחנו מתכננים להקים עבורו ועבור ילדים נוספים מסגרת אלטרנטיבית רב-גילאית בחוות סוסים. אנחנו מחפשים משפחות שיוכלו להצטרף אלינו על מנת שנוכל להקים ביחד את המסגרת הזאת.
הרעיון להקמת המסגרת עלה מתוך תחושה קשה שמלווה אותנו: אין מקום מתאים עבורו והאפשרויות הקיימות למסגרת בשבילו לא באות בחשבון מבחינתנו. לצד זה, החיבור שלו אל החווה והאופן שבו הוא גדל ופורח שם, כל אלה סימנו לנו את הכתובת שרשומה על הקיר, הכתובת שהילד החכם הזה רשם לנו: זה המקום שהוא צריך להיות בו.
אנסה לספר קצת על החווה ועל מה שהיא בשביל הבן שלנו:
מדובר על "חוות נטלי" אשר ממוקמת בגבעת נילי. ענת נוי כותבת על "סביבה מתווכת" או "סביבה מאפשרת". רק כאשר הגענו לחווה יכולתי לראות שסביבה כזאת היא לא רק רעיון תיאורטי ולהבין את הפוטנציאל האדיר שיש בה. בחווה יש מכלול מורכב של דברים שמצליח לפגוש את הבן שלי באופן שמדוייק עבורו, ונראה שהמכלול הזה יוצר עבורו סביבה שהוא חוגג את קיומה. מכלול הדברים האלה כל-כך שונה מהסביבה העירונית והגנית-טיפולית שבתוכה גדל. הוא משלב טבע ומרחבים לרוץ בהם, קצב נכון שנמצא בהלימה איתו, שקט (נראה שהשקט מאפשר הקשבה הדדית- הקשבה שלו אל עצמו ואל הסביבה, והקשבה של הסביבה אליו), זרימה טבעית של התרחשויות ואירועים שהוא נהנה לקחת בהם חלק, וכל זה קורה באופן טבעי וזורם ולא באופן מאולץ או כפוי.
והסביבה הזאת מאפשרת לו להיפתח ולהתפתח. הכל נעשה בהובלה שלו: הוא זה אשר מכתיב את הקצב של הדברים ואת האופן שבו יעשו. הוא מוביל ונטלי, ביכולת ההתבוננות העמוקה שלה, תומכת בו ומכוונת אותו במקומות שבהם הוא זקוק לכך. הילד הזה, שתמיד הכרנו את כוח הרצון החזק שלו, סוף סוף מצא מקום שבו הוא יכול לרוץ עם הרצונות והמוטיבציה העצומה שלו, עם שפע הרעיונות שיש לו בראש, ולממש אותם בתוך עבודה שבה הוא לומד את עצמו ולומד את הסביבה שלו באופן שמאפשר לו להרגיש את עצמו גדל ומתעצם בתוכה. לדוגמא: יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להעביר את כל הסוסים, אחד אחרי השני, מהמגרש הגדול למטה, אל מתחם שנמצא למעלה. וכך עשה: לקח ראשייה, למד מתוך התבוננות איך לקשור אותה על הראש של הסוס, והוביל כל סוס בתורו למעלה, קיבץ אותם בקבוצה במקום החדש שייעד להם. והוא עשה את זה בקלות ובטבעיות. מסתבר שצריך ללמוד איך להוביל סוסים כי הם לא מסכימים בקלות ללכת אחרי כל מי שמחליט להוביל אותם. והוא, זה בא לו טבעי... כאשר הוא הוביל אותם למעלה, היה לו, לילד הגבעולי והעדין הזה, מבט נחוש קדימה וגבות מכווצות, והוא שידר תחושת עוצמה שאחר-כך ליוותה אותו כמה ימים אחרי שחזרנו הביתה. אפשר רק לשער מה חוויה כזאת של הובלת סוסים גדולים וארגון שלהם במקום לפי רצונו עשתה לו, ילד בן שש... וזאת רק דוגמא אחת. אנחנו מרגישים באופן ברור עד כמה נוכחות הסוסים, התקשורת איתם והיכולות שהוא מגלה בעצמו פותחות אצלו ראייה חדשה של העולם כעולם שמלא באפשרויות שנמצאות שם בשבילו.
ביחד עם נטלי אנחנו עוקבים בהתפעמות אחרי תהליכי עומק שהוא עובר בחווה ורואים את ההשפעה של התהליכים האלה על החיים שלו מחוץ לחווה. ביומיום הוא יותר בטוח בעצמו ובגוף שלו, הוא יותר נפתח אל העולם, אנחנו שומעים אותו יותר ויותר מתבטא בטבעיות באופן מילולי. כללית, נראה שהחיים שלו קיבלו תחושת משמעות חדשה ומאוד מרגשת עבורו (וגם עבורנו ההורים!). עם הזמן, גם למדנו שהחווה מהווה בשבילו ובשבילנו מעין מקום מבטחים- כאשר הוא עובר אירוע מלחיץ (כמו בדיקת רופא) או תקופה מלחיצה (המלחמה שהיתה) אנחנו יודעים שהוא צריך להגיע לחווה, שפועלת עליו כמו תרופה מרגיעה...
כמה מילים על התוכנית להקמת מסגרת אלטרנטיבית בחווה:
הרעיון הוא לגבש קבוצה של משפחות, לעשות חשיבה משותפת ולבנות ביחד את המקום לפי הצרכים של כל ילד וילד. נצטרך שלושה עד חמישה ילדים בשביל להתחיל את הפרוייקט.
יש מחשבה כללית על איך המקום יכול להיראות: זה יכול להיות החל ממשהו שקיים יום בשבוע, ועד למסגרת שקיימת בכל ימות השבוע. המחשבה היא על מסגרת רב-גילאית ושכל ילד יגיע לפי מה שמתאים לו (ולהורים שלו): יום בשבוע, או יותר.
בחווה יהיה מבנה עם חדרים. בכל חדר תהיה פעילות אחרת. למשל: חדר יצירה, חדר מוסיקה, חדר לימוד עם מחשבים וספרים, חדר משחקים, חדר למנוחה והירגעות שיהיה אטום לרעשים חיצוניים. החדרים יעמדו לרשות הילדים, וכך גם אנשי הצוות. לצד זה יש כמובן את הסוסים, העבודה בחווה, וטיולים בטבע.
כל ילד יקבע את סדר היום שלו בעצמו, לפי מה שמתאים לו בכל יום ובכל נקודת זמן. הילדים יתנהלו באופן חופשי במרחב של החווה ולצידם יהיו אנשי הצוות שתפקידם העיקרי יהיה לשמור על בטחונם ועם זאת לאפשר ולעודד אצלם למידה עצמאית חווייתית ובעיקר אמיתית.
כאמור, זאת רק מחשבה כללית והכל נתון לחשיבה ולשינויים.
נטלי מחוברת כל-כולה לחזון של בניית מקום כזה בחווה שלה. היא גם אשת מעשה ויכולה להקים פרוייקט שכזה. אבל גם לנו ההורים יש תפקיד מרכזי בהקמה ובליווי אקטיבי של תוכנית כזאת. אני יודעת עד כמה זה שונה מהנוחות של המסגרות הקיימות שמגישות לנו תוכנית מלאה עבור הילדים, כולל הסעות... לצערנו, בן זוגי ואני איננו מסוגלים לדמיין את הבן שלנו בתוך המסגרות הקיימות, ולצד זה אנחנו רואים את המקום האחד והיחיד שבו הוא באמת פורח. אנחנו החלטנו לעשות את הצעד, לצאת מ"איזור הנוחות" שלנו (שכבר לא מרגיש כל-כך נוח), לעשות שינוי באורח החיים שלנו, כולל מעבר סביבת מגורים, ולבנות עבורו משהו חדש.
אנחנו מחפשים שותפים לחזון שלנו.
למתעניינים, תוכלו לפנות אלי בכל שאלה במסר
[email protected]