על ידי עדי_יותם* » 30 ספטמבר 2002, 09:12
קחו בחשבון שהחל מגיל מסוים, ילדים בחתונה זה עוד כסף למזמינים. עוד מנה, עוד מקום ליד השולחן. ויש גבול לכמה המתנה שנותנים יכולה לשקף (וגם לא צריכה!) את מספר בני המשפחה שהגיעו.
רק לאחרונה הוזמנו לחתונה של בתם הבכורה של אנשים שהם "כמו משפחה" עבור בן זוגי. לחתונה שלנו הם הגיעו עם חמשת ילדיהם, שהיו אז בני 8-15 פחות או יותר. שמחנו מאוד על נוכחות כולם - הרי הילדים הם "כמו אחים" של בן זוגי! לקחתי כמובן מאליו שלחתונה של הבת אנחנו מגיעים בהרכב מלא, מקסימום מינוס הקטנצ'יק שבאמת עלול יותר לסבול מאשר ליהנות שם. פתאום, שבוע לפני, מתקשרת האמא ומבררת בעדינות אם התכוונו להביא את הילדים, מאחר שהזוג הצעיר הקציב להם מספר מקומות מצומצם בלבד לאורחים "שלהם". האמת, נעלבתי מאוד.
בסופו של דבר בן זוגי הלך לבד רק עם אחיו (נשוי פלוס ילדים) שהוזמן גם הוא.
רק אחרי שיחת הטלפון הלכתי לבדוק את ההזמנה, וראיתי שאכן היא ממוענת לי ולבן זוגי, ולא "למשפחת..." או "והילדים". הייתי כנראה צריכה/יכולה לחשוב על זה קודם, אבל פשוט לקחתי כמובן מאליו.
בקיצור: אצל קרובים, לדעתי זה מעליב כשמבקשים בלי ילדים. אצל פחות קרובים - אני מבינה את הרצון לקבוע את אופי האירוע. אם בא להם על אירוע רשמי יותר ביום החגיגי ביותר שלהם - זכותם.
בצפון אמריקה, אגב, הסטנדרט הוא בלי ילדים (כאן בארץ לילדים יש מקום חשוב בהרבה, אז הסטנדרט הוא עם). לפעמים מארגנים בייביסיטר עם פעילות לילדים של המשפחה הקרובה.
לגבי האירוע של נשים קוראות, היו המון תינוקות והיה נחמד מאוד, אבל אופי המפגשים ההם שונה, כנראה, מאופי האירוע שהוא יום עיון עם הרבה אנשי מקצוע, שם מאוד לא רגילים לכך שתינוקות הם חלק מהאמא... (וזה ניכר, כמובן, גם במה שקורה כשבאים עם ילד לטיפול! הלכתי בשבוע שעבר עם הקטנצ'יק לבדיקות דם, והרופא עשה מאמצים גדולים להישאר מנומס כשביקשתי שהבכורה תישאר בחדר ושאני אניק תוך כדי לקיחת הדם. הוא לא התנגד יותר מדי, מאחר שאני גיליתי תקיפות אדיבה).
קחו בחשבון שהחל מגיל מסוים, ילדים בחתונה זה עוד כסף למזמינים. עוד מנה, עוד מקום ליד השולחן. ויש גבול לכמה המתנה שנותנים יכולה לשקף (וגם לא צריכה!) את מספר בני המשפחה שהגיעו.
רק לאחרונה הוזמנו לחתונה של בתם הבכורה של אנשים שהם "כמו משפחה" עבור בן זוגי. לחתונה שלנו הם הגיעו עם [b]חמשת[/b] ילדיהם, שהיו אז בני 8-15 פחות או יותר. שמחנו מאוד על נוכחות כולם - הרי הילדים הם "כמו אחים" של בן זוגי! לקחתי כמובן מאליו שלחתונה של הבת אנחנו מגיעים בהרכב מלא, מקסימום מינוס הקטנצ'יק שבאמת עלול יותר לסבול מאשר ליהנות שם. פתאום, שבוע לפני, מתקשרת האמא ומבררת בעדינות אם התכוונו להביא את הילדים, מאחר שהזוג הצעיר הקציב להם מספר מקומות מצומצם בלבד לאורחים "שלהם". האמת, נעלבתי מאוד.
בסופו של דבר בן זוגי הלך לבד רק עם אחיו (נשוי פלוס ילדים) שהוזמן גם הוא.
רק אחרי שיחת הטלפון הלכתי לבדוק את ההזמנה, וראיתי שאכן היא ממוענת לי ולבן זוגי, ולא "למשפחת..." או "והילדים". הייתי כנראה צריכה/יכולה לחשוב על זה קודם, אבל פשוט לקחתי כמובן מאליו.
בקיצור: אצל קרובים, לדעתי זה מעליב כשמבקשים בלי ילדים. אצל פחות קרובים - אני מבינה את הרצון לקבוע את אופי האירוע. אם בא להם על אירוע רשמי יותר ביום החגיגי ביותר שלהם - זכותם.
בצפון אמריקה, אגב, הסטנדרט הוא בלי ילדים (כאן בארץ לילדים יש מקום חשוב בהרבה, אז הסטנדרט הוא עם). לפעמים מארגנים בייביסיטר עם פעילות לילדים של המשפחה הקרובה.
לגבי האירוע של נשים קוראות, היו המון תינוקות והיה נחמד מאוד, אבל אופי המפגשים ההם שונה, כנראה, מאופי האירוע שהוא יום עיון עם הרבה אנשי מקצוע, שם מאוד לא רגילים לכך שתינוקות הם חלק מהאמא... (וזה ניכר, כמובן, גם במה שקורה כשבאים עם ילד לטיפול! הלכתי בשבוע שעבר עם הקטנצ'יק לבדיקות דם, והרופא עשה מאמצים גדולים להישאר מנומס כשביקשתי שהבכורה תישאר בחדר ושאני אניק תוך כדי לקיחת הדם. הוא לא התנגד יותר מדי, מאחר שאני גיליתי תקיפות אדיבה).