על ידי צפריר_שפרון* » 12 מאי 2007, 11:20
אישה,
_שנים האמנתי שקרבה ואינטימיות עם גבר סופה בהכרח מין, לכן או שויתרתי על חברויות טובות עם גברים, או שבאובססיה נמשכתי לכל גבר שהיה לי נעים ונחמד במחיצתו.
בשני המקרים סבלתי._
במובן הזה, אם כן, אמונותייך, הן שקבעו את המסלול הזה.
הסבל, שנמצאת זוכרת מיחסים אלה של ריסון עצמי, לדחיה, מאדם שנמצאת נמשכת אליו, מתוך דריכות, והסבל שנמצאת זוכרת מאותם מקרים בהם אפשרה קירבה, בכל מקרה, נמצא צרוב כזכרון של סבל, מפאת הקלות בה הנפש מקבלת את הטוב, ומדחיקה אותו, את הטוב הזה, כמו מצפינה אותו, אל תוך המובן מאליו.
אז, שוכחת את הנינוחות הזו, של אינטימיות, בה, נמצא הגוף עצמו ברפיונו, מעצם הקירבה האנרגטית, שכן, בהחלט מתענגת באירוע עצמו, עד שעולה הבלימה הזו, בה דרוכה כקפיץ, שמא יתממשו תשוקותיה, ובמובן הזה, מעדיפה לפנות אל הסבל, כמפלט מהטוב, שכן, מחוזות הסבל מוכרים לה היטב, ושם מוצאת את עצמה ניתן לומר, שוחה כדג במים האלה.
כאן, נושא זה של האנרגיה המינית, המשיכה המינית, והרצון להתאחדות בבשר, איננו נדרש להתעלמות ביחסים האלה בין גבר ואשה שאינם משוייכים לזוגיות מינית, וטוב דווקא להכיר בכך, שאפשרות זו של קיום יחסי מין, נמצאת שם, בחלל האוויר, ומכירים בכך, שבוחרים בכך, שרמה זו, המינית, איננה מתממשת, ברמה הפיזית, אלא, מתועלת ליצירה משותפת, אותו מכנה משותף שדרכו נמצאים מגלים ביחד, ולחוד, עניין.
אז, בהכרח נמצאת האנרגיה המינית מתקיימת ברבדים האלה המעודנים, של רטטים העוברים באוויר מגוף לגוף, כתקשורת מובנת מאליה.
כך, למשל, עצם הקירבה של אנרגיה גברית לאנרגיה נשית, נמצאת משלימה אנרגטית את שני הצדדים.
במובן הזה, השלמה אנרגטית זו איננה מספיקה לסיפוק הגוף הפיזי, אלא, נמצאת מספקת את הרגיעה הפיזית, שמאפשרת נוכחות שקטה, בה יכולה הנפש להתמקד באירוע אחד, ולהפריד את הסיפוק הפיזי משם, מתוך חירותה.
השלמה אנרגטית זו, כאשר היא מעודנת, מודעת, וגם מקבלת אישור מושגי, מילולי, במובן הזה שאלה מדוברים, אם ברמה האישית בין השניים, ואם ברמה הזו שכל נושא המין פתוח לשיחה, ונמצאים פתוחים להקשבה הדדית, ולהענקת זוויות המבט, הן הזכריים והן הנקביים, ברמה הזו המילולית, כמו משלימה את הדדיות האנרגיה המינית, כשזו מונכחת אך ורק ברמה האנרגטית.
אז, כמו נמצאים השניים, מתכנסים לאנדרוגונאליות, במובן הזה, שנמצאים מתעלים לדרגת האדם, במובן הזה שאדם זה איננו נקבי ואיננו זכרי, או במובן הזה, דרגה זו שהיא גם זכרית וגם נקבית.
אז, נמצא המפגש הזה, ההדדי, משרת קשר שאיננו מיועד לרמה הפיזית.
כך, שהיצירה המשותפת, גם היא, אף אם יוצרת ברמת החומר, במובן הזה שיכולים השניים לקחת חמר, וליצור ממנו מבנה, איננה פונה אל היצירה הגופנית, הטבעית, והאולטימטיבית לגוף עצמו, במובן הזה של הולדה, יצירת חיים, והתכנסות אל תוך שותפות גורל במובן של קשר דם.
כאן, היבט זה של אנדרוגינאליות נמצא כמובן מאליו בבסיס האדם, כמו זוכר האדם את התהוותו הראשונית, בה עוד לא נבחר הפן הזה של אברי המין, ומכאן, אדם.
הבשלה אל יחסים אלה, אל מעבר לזהות האישית במובן הזה של מין, איננה מדברת רק על יחסים בין גברים לנשים, אלא, בין בני האנוש כולם.
שכן, מתח מיני מתקיים בכל אשר נפגשים שניים, גבר עם גבר, אשה עם אשה, וגבר עם אשה.
וכאשר המתח המיני הזה, מודע, ואין מתעלמים ממנו, אלא מכירים בו, ונמצאים מסכימים לאנרגיה הזו, הדלילה, ברמה האנרגטית, להתאזן, נמצאים אם כך, כמו עוברים לשדה אחר, בו, מודעים למתח הזה, המתאזן אנרגטית, עם זאת, השראת המתח הזה, נמצאת מסוככת, במובן הזה של סיכוך, את האירוע הזה, ומופרדת אל נבדלותה, בעודה מתקיימת, כפי שהשמיים, כיפת השמיים, נמצאת מובדלת ממבט המושלך אל שדות הפטל, בעודה מסוככת את האדמה ומאפשרת את הקיום על פני הכדור הזה, במובן הזה הקיום של העין המתבוננת, והקיום של שדות הפטל.
אז, המתח המיני הזה, שנמצא מוארק אל הרוח, מבקש אחר קיומו, ומבקש אחר פורקנו הפיזי, ונמצאת כל דמות מהשניים, שבה אל ביתה, אל אהובה, אל האהבה הגופנית, כך שההשראה הזו של עונג רוחי, ברמה הזו האנדרוגינאלית באותו אירוע א-מיני, מצטרפת אל מעשה האהבה הגופני, ומאפשרת שחרור גופני, ומשלימה את העונג הזה, כך, שהמעשה המיני, נמצא גם הוא מתעלה אל גבהים שמעבר לחומר.
היבטים אלה, מתקיימים גם בין שניים שמקדשים את המיניות בינם לבין עצמם, במובן הזה של זוג, במובן הזה של משפחה.
עם זאת, העלאת היבטים אלה, לרמת המודעות וההתבוננות, מאפשרת, לכל אחד ואחת, גם לצאת אל העולם, ולהביא משם, את ההשראה הזו, את ההעשרה הזו, מהפלגותיו האישיות, כך, שקנאה, כבר איננה מתבקשת לשם התשוקה, אלא, עולה התשוקה הזו, להניח בידי כל צד, את הביטחון המוחלט, את האמון הרחב, שנמל הבית, יסודותיו יציבים וחזקים מספיק, והוא נמצא שם, כבסיס למסעות, שכן, כל מטרת המסעות האלה, היא להביא מהבית ולהביא אל הבית, לשרת את העולם ולשרת הבית, להיות חלק בלתי נפרד מהשמיים ומהארץ, להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה ומהבית, גם אם נמצאים מעבר לים, וגם כשמתכרבלים מתחת לאותה שמיכה, ונמצאים ספונים באינטימיות הזו השלמה, ברמה הגופנית וברמה הרגשית, וברמה הזו של היות כל האדם, כל אדם, אדם.
הבשלה אל אלה אם כך, מבקשת אחר זמן.
ומכאן, כאשר עסוקים השניים, בהנחת היסודות, ובבניית נמל הבית, לתפקודיו, נמצאים דרוכים לכל אפשרות של איום על המשפחה.
ומתוך כך, שמרסנים אפשרויות אלה של תקשורת "חוץ גופית", נמשכים אף יותר ליחסי מין גופניים עם זרים.
אז, נמצאים מאמינים שכל קשר בין גבר ואשה נגזר גורלו להגיע אל איחוד הבשר.
אז, נמצאים משתמשים בקנאה לשם הנכחת התשוקה, לשם היכולת לשמור על קדושת היחסים המיניים, ולשם התמקדות בבניית נמל הבית.
כאן, אם מעונינת לנטרל את הנושא הזה המיני, בקשר עם גבר, נמצאת מאצילה דווקא את המהות הזו של אחווה, כך, שנמצאת מדמה שהוא אחיה בשר ודם, ומתוך ההדמייה הזו של קשר דם, נמצא העניין המיני, כמו מופנה הצידה.
על פני לרעות בשדות זרים, לראות את השדות כולם, כראויים למבט אוהד, משתאה, כחלק מהוד ההתקיימות הזו, כוח החיים באשר הם.
תודה רבה.
<שלם>
ובמובן הזה, תודה גדולה לאשה 'קטנה' אחת, אהובה במיוחד, על האיש הזה, שכותב כאן, והמבינה מובנת.
>צפריר>
אישה,
_שנים האמנתי שקרבה ואינטימיות עם גבר סופה בהכרח מין, לכן או שויתרתי על חברויות טובות עם גברים, או שבאובססיה נמשכתי לכל גבר שהיה לי נעים ונחמד במחיצתו.
בשני המקרים סבלתי._
במובן הזה, אם כן, אמונותייך, הן שקבעו את המסלול הזה.
הסבל, שנמצאת זוכרת מיחסים אלה של ריסון עצמי, לדחיה, מאדם שנמצאת נמשכת אליו, מתוך דריכות, והסבל שנמצאת זוכרת מאותם מקרים בהם אפשרה קירבה, בכל מקרה, נמצא צרוב כזכרון של סבל, מפאת הקלות בה הנפש מקבלת את הטוב, ומדחיקה אותו, את הטוב הזה, כמו מצפינה אותו, אל תוך המובן מאליו.
אז, שוכחת את הנינוחות הזו, של אינטימיות, בה, נמצא הגוף עצמו ברפיונו, מעצם הקירבה האנרגטית, שכן, בהחלט מתענגת באירוע עצמו, עד שעולה הבלימה הזו, בה דרוכה כקפיץ, שמא יתממשו תשוקותיה, ובמובן הזה, מעדיפה לפנות אל הסבל, כמפלט מהטוב, שכן, מחוזות הסבל מוכרים לה היטב, ושם מוצאת את עצמה ניתן לומר, שוחה כדג במים האלה.
[hr]
כאן, נושא זה של האנרגיה המינית, המשיכה המינית, והרצון להתאחדות בבשר, איננו נדרש להתעלמות ביחסים האלה בין גבר ואשה שאינם משוייכים לזוגיות מינית, וטוב דווקא להכיר בכך, שאפשרות זו של קיום יחסי מין, נמצאת שם, בחלל האוויר, ומכירים בכך, שבוחרים בכך, שרמה זו, המינית, איננה מתממשת, ברמה הפיזית, אלא, מתועלת ליצירה משותפת, אותו מכנה משותף שדרכו נמצאים מגלים ביחד, ולחוד, עניין.
אז, [b]בהכרח[/b] נמצאת האנרגיה המינית מתקיימת ברבדים האלה המעודנים, של רטטים העוברים באוויר מגוף לגוף, כתקשורת מובנת מאליה.
כך, למשל, עצם הקירבה של אנרגיה גברית לאנרגיה נשית, נמצאת משלימה אנרגטית את שני הצדדים.
במובן הזה, השלמה אנרגטית זו איננה מספיקה לסיפוק הגוף הפיזי, אלא, נמצאת מספקת את הרגיעה הפיזית, שמאפשרת נוכחות שקטה, בה יכולה הנפש להתמקד באירוע אחד, ולהפריד את הסיפוק הפיזי משם, מתוך חירותה.
השלמה אנרגטית זו, כאשר היא מעודנת, מודעת, וגם מקבלת אישור מושגי, מילולי, במובן הזה שאלה מדוברים, אם ברמה האישית בין השניים, ואם ברמה הזו שכל נושא המין פתוח לשיחה, ונמצאים פתוחים להקשבה הדדית, ולהענקת זוויות המבט, הן הזכריים והן הנקביים, ברמה הזו המילולית, כמו משלימה את הדדיות האנרגיה המינית, כשזו מונכחת אך ורק ברמה האנרגטית.
אז, כמו נמצאים השניים, מתכנסים לאנדרוגונאליות, במובן הזה, שנמצאים מתעלים לדרגת האדם, במובן הזה שאדם זה איננו נקבי ואיננו זכרי, או במובן הזה, דרגה זו שהיא גם זכרית וגם נקבית.
אז, נמצא המפגש הזה, ההדדי, משרת קשר שאיננו מיועד לרמה הפיזית.
כך, שהיצירה המשותפת, גם היא, אף אם יוצרת ברמת החומר, במובן הזה שיכולים השניים לקחת חמר, וליצור ממנו מבנה, איננה פונה אל היצירה הגופנית, הטבעית, והאולטימטיבית לגוף עצמו, במובן הזה של הולדה, יצירת חיים, והתכנסות אל תוך שותפות גורל במובן של קשר דם.
כאן, היבט זה של אנדרוגינאליות נמצא כמובן מאליו בבסיס האדם, כמו זוכר האדם את התהוותו הראשונית, בה עוד לא נבחר הפן הזה של אברי המין, ומכאן, אדם.
הבשלה אל יחסים אלה, אל מעבר לזהות האישית במובן הזה של מין, איננה מדברת רק על יחסים בין גברים לנשים, אלא, בין בני האנוש כולם.
שכן, מתח מיני מתקיים בכל אשר נפגשים שניים, גבר עם גבר, אשה עם אשה, וגבר עם אשה.
וכאשר המתח המיני הזה, מודע, ואין מתעלמים ממנו, אלא מכירים בו, ונמצאים מסכימים לאנרגיה הזו, הדלילה, ברמה האנרגטית, להתאזן, נמצאים אם כך, כמו עוברים לשדה אחר, בו, מודעים למתח הזה, המתאזן אנרגטית, עם זאת, השראת המתח הזה, נמצאת מסוככת, במובן הזה של סיכוך, את האירוע הזה, ומופרדת אל נבדלותה, בעודה מתקיימת, כפי שהשמיים, כיפת השמיים, נמצאת מובדלת ממבט המושלך אל שדות הפטל, בעודה מסוככת את האדמה ומאפשרת את הקיום על פני הכדור הזה, במובן הזה הקיום של העין המתבוננת, והקיום של שדות הפטל.
אז, המתח המיני הזה, שנמצא מוארק אל הרוח, מבקש אחר קיומו, ומבקש אחר פורקנו הפיזי, ונמצאת כל דמות מהשניים, שבה אל ביתה, אל אהובה, אל האהבה הגופנית, כך שההשראה הזו של עונג רוחי, ברמה הזו האנדרוגינאלית באותו אירוע א-מיני, מצטרפת אל מעשה האהבה הגופני, ומאפשרת שחרור גופני, ומשלימה את העונג הזה, כך, שהמעשה המיני, נמצא גם הוא מתעלה אל גבהים שמעבר לחומר.
היבטים אלה, מתקיימים גם בין שניים שמקדשים את המיניות בינם לבין עצמם, במובן הזה של זוג, במובן הזה של משפחה.
עם זאת, העלאת היבטים אלה, לרמת המודעות וההתבוננות, מאפשרת, לכל אחד ואחת, גם לצאת אל העולם, ולהביא משם, את ההשראה הזו, את ההעשרה הזו, מהפלגותיו האישיות, כך, שקנאה, כבר איננה מתבקשת לשם התשוקה, אלא, עולה התשוקה הזו, להניח בידי כל צד, את הביטחון המוחלט, את האמון הרחב, שנמל הבית, יסודותיו יציבים וחזקים מספיק, והוא נמצא שם, כבסיס למסעות, שכן, כל מטרת המסעות האלה, היא להביא מהבית ולהביא אל הבית, לשרת את העולם ולשרת הבית, להיות חלק בלתי נפרד מהשמיים ומהארץ, להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה ומהבית, גם אם נמצאים מעבר לים, וגם כשמתכרבלים מתחת לאותה שמיכה, ונמצאים ספונים באינטימיות הזו השלמה, ברמה הגופנית וברמה הרגשית, וברמה הזו של היות כל האדם, כל אדם, אדם.
הבשלה אל אלה אם כך, מבקשת אחר זמן.
ומכאן, כאשר עסוקים השניים, בהנחת היסודות, ובבניית נמל הבית, לתפקודיו, נמצאים דרוכים לכל אפשרות של איום על המשפחה.
ומתוך כך, שמרסנים אפשרויות אלה של תקשורת "חוץ גופית", נמשכים אף יותר ליחסי מין גופניים עם זרים.
אז, נמצאים מאמינים שכל קשר בין גבר ואשה נגזר גורלו להגיע אל איחוד הבשר.
אז, נמצאים משתמשים בקנאה לשם הנכחת התשוקה, לשם היכולת לשמור על קדושת היחסים המיניים, ולשם התמקדות בבניית נמל הבית.
[hr]
כאן, אם מעונינת לנטרל את הנושא הזה המיני, בקשר עם גבר, נמצאת מאצילה דווקא את המהות הזו של אחווה, כך, שנמצאת מדמה שהוא אחיה בשר ודם, ומתוך ההדמייה הזו של קשר דם, נמצא העניין המיני, כמו מופנה הצידה.
[hr]
על פני לרעות בשדות זרים, לראות את השדות כולם, כראויים למבט אוהד, משתאה, כחלק מהוד ההתקיימות הזו, כוח החיים באשר הם.
תודה רבה.
<שלם>
ובמובן הזה, תודה גדולה לאשה 'קטנה' אחת, אהובה במיוחד, על האיש הזה, שכותב כאן, והמבינה מובנת.
>צפריר>