על ידי בשמת* » 28 יולי 2002, 15:03
שגית, אני כל כך מתחברת...
גם אצלנו נאלצנו לעשות "הפסקת הנקה" עקב צירים מוקדמים, לפני כמה שבועות, וטליה מחכה ללידה כדי לחזור לינוק.
היא כבר אוהבת את העובר מאוד, היא גם החליטה על שם בשבילו (שבטח יהיה השם שניתן לו בסוף...), היא מדברת אליו לבטן, ועוד.
אבל היא גם מעלה כל מיני בעיות. למשל, היא דואגת שהוא יהרוס לה צעצועים כשהוא קצת יגדל... אנחנו מדברות על הדברים האלה וחושבות על פתרונות. אני מאוד משתדלת להציג את לידת התינוק בצורה מאוזנת, שלא תתקבל תמונה ורודה מדי שתגרום אחר כך לאכזבה ותיסכולים ענקיים. אני גם מספרת הרבה על איך היא נולדה ואיך היא היתה בתור תינוקת קטנה.
עכשיו יש לנו עוד "תמריץ": אחותי ילדה לפני שבועיים, אז אפשר לדבר גם על בת הדודה הפיצפונת.
אגב, כיוון שגם אחותי שכבה כל ההריון, ולפני כמה ימים היא כבר התחילה להתאושש פיזית, אז מייד רואים שיפור גדול אצל הבן הבכור (בגיל של טליה). אצלי ואצל אחותי, יחד עם התינוק החדש מקבלים מחדש גם את אמא, אז מבחינה מסוימת יש שיפור בתנאים...
לפני כמה ימים באה אחותי לבקר אותי, עם התינוקת החדשה, כמובן. פעם ראשונה מזה שלושה חודשים שהתראינו... במהלך הביקור, הילדים הגדולים שיחקו להם, ואני זכיתי להחזיק קצת את התינוקת המתוקה (חוויה מעניינת, תינוקת אחת על הכתף, ותינוק אחד בתוך הבטן, שניהם בגודל דומה...).
אגב, התינוקת שלה נולדה בדיוק במשקל של טליה, ולבשה גם את הבגדים שהשאלתי לה להתחלה, שהיו של טליה. אז זה היה עוד תמריץ להגיד לה שככה בדיוק גם היא נראתה, ובכזה גודל היא היתה, וככה היא שכבה עלי וכן הלאה.
באותו ערב התנהלה השיחה הבאה עם בתי (קטע מהשיחה):
אני: "מה חשבת היום כשהחזקתי את ל.?"
טליה: "חשבתי שזה מאוד מוזר".
אני: "ומה הרגשת כשהחזקתי אותה?"
טליה: "שאם את מחזיקה אותה אז את לא יכולה באותו זמן לחבק גם אותי".
אני: "אז את חושבת שכשייוולד האח שלך אני לא אוכל לחבק את שניכם באותו זמן?"
טליה: "כן".
אני: "אבל הרי אחרי הלידה דיברנו שתוכלי כבר לינוק, אז אתם הרי תינקו יחד, אז בטח שאני אוכל לחבק ולהיניק את שניכם באותו הזמן".
טליה (צוחקת): "כן, אני אנק מצד שמאל והוא יינק מצד ימין!" (שגית, אותה ההעדפה! מעניין...)
אני: (צוחקת) "ואחר כך תתחלפו!"
(צחוק גדול, טליה משחקת קצת ברעיון)
אני: "את מבינה, יש לי שתי ידיים, שיכולות לחבק שני ילדים בבת אחת, ושתי ברכיים, כך ששני ילדים יכולים לשבת עלי בבת אחת, וגם שני שדיים, כך שאני יכולה להיניק שני ילדים בבת אחת. אני בדיוק בנויה להחזיק שני ילדים ביחד".
יש גם דיונים בשאלה, אם לוקחים תינוק במנשא, אז האם אפשר לקחת גם אותה על הידיים באותו זמן (או במנשא).
כמו כן יש דיונים על סדר הישיבה באוטו. טליה רוצה שאני אשב באמצע, בין שני כיסאות הבטיחות שלהם. אבל זה לא מתאים לסידור שבו הסלקל נשאר באוטו, קשור, ואני נכנסת ויוצאת בקלות.
שגית, אני כל כך מתחברת...
גם אצלנו נאלצנו לעשות "הפסקת הנקה" עקב צירים מוקדמים, לפני כמה שבועות, וטליה מחכה ללידה כדי לחזור לינוק.
היא כבר אוהבת את העובר מאוד, היא גם החליטה על שם בשבילו (שבטח יהיה השם שניתן לו בסוף...), היא מדברת אליו לבטן, ועוד.
אבל היא גם מעלה כל מיני בעיות. למשל, היא דואגת שהוא יהרוס לה צעצועים כשהוא קצת יגדל... אנחנו מדברות על הדברים האלה וחושבות על פתרונות. אני מאוד משתדלת להציג את לידת התינוק בצורה מאוזנת, שלא תתקבל תמונה ורודה מדי שתגרום אחר כך לאכזבה ותיסכולים ענקיים. אני גם מספרת הרבה על איך היא נולדה ואיך היא היתה בתור תינוקת קטנה.
עכשיו יש לנו עוד "תמריץ": אחותי ילדה לפני שבועיים, אז אפשר לדבר גם על בת הדודה הפיצפונת.
אגב, כיוון שגם אחותי שכבה כל ההריון, ולפני כמה ימים היא כבר התחילה להתאושש פיזית, אז מייד רואים שיפור גדול אצל הבן הבכור (בגיל של טליה). אצלי ואצל אחותי, יחד עם התינוק החדש מקבלים מחדש גם את אמא, אז מבחינה מסוימת יש שיפור בתנאים...
לפני כמה ימים באה אחותי לבקר אותי, עם התינוקת החדשה, כמובן. פעם ראשונה מזה שלושה חודשים שהתראינו... במהלך הביקור, הילדים הגדולים שיחקו להם, ואני זכיתי להחזיק קצת את התינוקת המתוקה (חוויה מעניינת, תינוקת אחת על הכתף, ותינוק אחד בתוך הבטן, שניהם בגודל דומה...).
אגב, התינוקת שלה נולדה בדיוק במשקל של טליה, ולבשה גם את הבגדים שהשאלתי לה להתחלה, שהיו של טליה. אז זה היה עוד תמריץ להגיד לה שככה בדיוק גם היא נראתה, ובכזה גודל היא היתה, וככה היא שכבה עלי וכן הלאה.
באותו ערב התנהלה השיחה הבאה עם בתי (קטע מהשיחה):
אני: "מה חשבת היום כשהחזקתי את ל.?"
טליה: "חשבתי שזה מאוד מוזר".
אני: "ומה [b]הרגשת[/b] כשהחזקתי אותה?"
טליה: "שאם את מחזיקה אותה אז את לא יכולה באותו זמן לחבק גם אותי".
אני: "אז את חושבת שכשייוולד האח שלך אני לא אוכל לחבק את שניכם באותו זמן?"
טליה: "כן".
אני: "אבל הרי אחרי הלידה דיברנו שתוכלי כבר לינוק, אז אתם הרי תינקו יחד, אז בטח שאני אוכל לחבק ולהיניק את שניכם באותו הזמן".
טליה (צוחקת): "כן, אני אנק מצד שמאל והוא יינק מצד ימין!" (שגית, אותה ההעדפה! מעניין...)
אני: (צוחקת) "ואחר כך תתחלפו!"
(צחוק גדול, טליה משחקת קצת ברעיון)
אני: "את מבינה, יש לי שתי ידיים, שיכולות לחבק שני ילדים בבת אחת, ושתי ברכיים, כך ששני ילדים יכולים לשבת עלי בבת אחת, וגם שני שדיים, כך שאני יכולה להיניק שני ילדים בבת אחת. אני בדיוק בנויה להחזיק שני ילדים ביחד".
יש גם דיונים בשאלה, אם לוקחים תינוק במנשא, אז האם אפשר לקחת גם אותה על הידיים באותו זמן (או במנשא).
כמו כן יש דיונים על סדר הישיבה באוטו. טליה רוצה שאני אשב באמצע, בין שני כיסאות הבטיחות שלהם. אבל זה לא מתאים לסידור שבו הסלקל נשאר באוטו, קשור, ואני נכנסת ויוצאת בקלות.