באלי להתאבד.באמת עכשיו. באלי להתאבד

חברות מהעבר מתדפקות על דלתי.בעדינות בלי התנפלות
אחת מהן הייתי מאוהבת בה קשות במשך תקופה. עבדתי איתה הייתי סייעת והיא היתה הגננת. היא היתה כל מה שלא הייתי. שופעת פתוחה אמיתית רגשית יצירתית זורמת טבעית כל מה שהיתי מבפנים וכל כך פחדתי להראות.כל מה שרציתי. היא היתה אימהית.וחברית ויפה ועדינה ושברירית ותקיפה ועוצמתית
היא היתה קצת מאוהבת בי גם או לא יודעת מה היתה לנו מערכת יחסים מוזרה. פחדתי לנשום לידה מרוב שאהבתי אותה פחדתי להיות מי שאני. בכל מקום ואיתה עוד יותר.
אוף אני מרגישה שהכל דפוק בחיים שלי הכל דפוק אין שום דבר אין לי אויר ולא שמחה לא מצליחה להרגיש כלום לא מצליחה להתמלא מכלום לא כיף לי לא נהנית מכלום בפנים אוכל אותי תסכול וחוסר סיפוק ורעב כל הזמן אין רגע של מנוחה אין רגע של מנוחה לא קל לי בכללל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש הפרש גדול מפעם אחת לאחרת שאני כותבת אני קוראת את התגובות.יולי קו מעריכה את תגובתך
אני לא יודעת מה לעשות.לא יודעת. חזרתי לאקס.חולשת אופי או לא יודעת את לקרוא לזה. אני מרגישה שהקשר הזה לא טוב לי בכלל.אני לא מצליחה להרגיש איתו מספיק ביטחון לשתף אותו להיות אני לגמרי. הוא כל כך לא מתאים לי.ואני כל כך נמשכת אליו. הפכים נמשכים זה כנראה נכון. זה תסכול עמוקקק. אני מרגישה נחנקת מרגישה לא טוב עם המערכת יחסים הזאת ולא מסוגלת להפסיק לא מסוגלת שהוא לא יגע בי יותר. הדבר שהכי גרם לי לחזור אליו זה כל מיני בחורים שיצאתי איתם במהלך החמישה חדשים בלעדיו. לא רציתי אף אחד מהם. לא רציתי שיגעו בי בכללל. הגענו כל פעם למצב שכמעט ואז אני מייבשת כי פתאום נגעלתי כל כך .היה רק אחד שקצת התאהבתי בו. בחור ישיבה סרוג. אבל הוא לא היה בענין של קשר רציני . ואז היו עוד כמה שלא רציתי והיה פעם אחת שהרגשתי כל כך מגעיל שכבר חשבתי שבחיים אני לא ארצה יותר סקס. ואז עברתי בקרבת העבודה של האקס והתחלנו לדבר ולא היה אכפת לי מכלום רק שסוף סוף יגע בי מישהו שאני אוהבת שנוגע בי. וזהו חזרנו. והכל דפוק חוץ מהמגע אבל המגע כמעט ואין כי אי אפשר להתקרב רק פיזית בלי רגשית. ואני לא מביאה את עצמי.מרגישה שקרנית ומנצלת. כי הדבר הכמעט יחיד שאני רוצה זה המגע הגוף. לא רוצה אותו כבנאדם לא רואה אותו בכלל כשותף לחיים שלי לא מרגישה שאנחנו מתאימים.יש לו הרבה דברים פחות לענין.הוא דפוק.גרוש(לא אומרת שגרושים הם דפוקים.הוא כן) ובדיוק שהייתי איתו אצל אמא שלו היא סיפרה לי עליו דברים שלא ידעתי.היה סיפור מאחורי הגירושים.נראה לי שהיתה אלימות בין השאר.
מה אני יעשה??אני לא יודעת מה לעשות. להיפרד??נפרדתי מיליון פעמים ממנו וחזרתי תמיד. בדיוק עכשיו המטפלת בחו"ל אוףףף
אני מפחדת מהפרידה.גם מעצם הלהיפרד. מפחדת לעשות את השיחה הזאת כי אני לא יכולה להיות אמיתית לגמרי איתו.יש דברים שאני לא מסוגלת להגיד לו. מפחדת שהוא יוותר עלי שלא יהיה יותר אותו בחיים שלי. מפחדת מהיום שאחרי אני עוברת כל יום איפה שהוא עובדת ורואה אותו זה בלתי נמנע. בתקופה של הפרידה היה נשרף לי הלב אני קולטת שזה הרבה מעבר לגוף. אני דלוקה עליו. מצפה שימלא אותי בגבריות שלו אני מאוהבת בו .עם הדפקות שלו . לא יודעת מה לעשות

שלוה ושמחה,

נראה לי מהדרך ומהרוח בין המילים שלך שיש כמיהה לחיים בתוך מה שכתבת, ויש גם חיים. נכון שיש גם כאב, ויש על מה לעבוד, אבל חליק, אצל מי אין? פשוט המשיכי לנקות ולסלק ולפתור ולישר ולפתוח. את כבר מתחילה לקטוף את הפירות.

יפה שאת שמה לב לכל מיני פנים בהקשר לתינוקת.

אל תדאגי ממה שכתבתי. יש בך תשומת לב עמוקה לדברים. אם הקשר עם המטפלת תורם לך יותר ממה שהוא מזיק, אולי שווה לך להמשיך עוד איתה. בכל מקרה ׳התאהבות׳ במטפלים מתרחשת לעיתים קרובות, אז רק שימי לב.

אני צריכה ללכת. בהצלחה!!!

אני אכתוב על האקס/חבר כי אני מתגעגעת אליו אז באלי לכתוב עליו
אני מתגעגעת אליו.מטורף היתי אצלו עכשיו שלושה ימים וחזרתי היום ואני מתגעגעת.
זה גוף. כמעט רק גוף.אני צריכה את הגוף שלו לידי את הריח לא אכפת לי לגור בתוך הגוף שלו. האנרגיה שלו אני מתחרמנת רק מלשמוע אותו רק מליטוף קטן.זה מטורף.אני יכולה לזעום עליו לחשוב עליו מחשבות נוראיות להבין שהוא לא בשבילי בשיט שהוא באמת דפוק מכל הכיוונים להתחלחל מההתנהגות שלו ואז הוא בא לידי ואני רק רוצה שיגע בי.התמכרתי אליו כבר הרבה זמן שזה ככה.
הדחקתי את זה בתקופה שלא היינו ביחד. ופתאום זה עוד פעם.
כנראה שיש דברים שהם מעבר להכל פשוט פיזיים ביולוגים.גוף שמתמגנט לגוף.לא יודעת אפילו אם זה נקרא שאני אוהבת אותו אני רק יודעת שיש משיכה מטורפתתתתתתתתת מבחינתי אליו.לא יודעת מה איתו.מרגישה שהרבה הוא נמשך ויש רגעים שפחות או שבכלל לא.
כמעט נפרדתי ממנו השבוע לגמרי.הבנתי שאי אפשר יותר להיות בין לבין.מצאתי את עצמי אחרי שאמרתי את מילות הפרידה איתו במיטה.הכל הפוך איתו.ואני משתדלת לא ליישר בכוח את מה שהפוך .

הי אני עוד פעם נמצאת כאן.
מתנצלת שלא הגבתי על מה שכתבתן יולי קו בשמת ופלונית
האמת היה לי קשה נוראא לקרוא יולי קו את מה שכתבת על החשד שלך שהמטפלת שלי לא טובה בשבילי לא יודעת להסביר את זה. זה משהו שאני מרגישה שאף אחד לא ירד לעומקו ומפחיד אותי לאבד אותה. היא הראשונה והאחרונה כמעט שלקחה אותי צעד אחר צעד אל היופי הפנימי שלי הראשונה ששינתה בחיים שלי הראשונה ששמה לי מראה אולי לא כל כך קלה אבל עם הרבה חמלה וענווה אני אלך אחריה לאן שתוליך אותי.נראה לי. אולי זה לא כל כך טוב. היה רגע שהבנתי בטיפול שאני לא מתייחסת אליה כאל בנאדם רגיל אלא כאל מלאך למרות שהיא לא מצטיירת ככזאת והיא לא מתיימרת. אוףף תמיד כשאני מדברת עליה אני מרגישה צורך להתגונן ולהצטדק ושלא ישמע לא נכון. לא יודעת זה מעצבןן זה לא כיף
אחותי ילדה תינוקת רביעית. קשה לי.קשה לי לראות את החיים המציאותיים כפי שהם מתגלמים אצלה.ילד רביעי אין יותר מידי אפשרות לשחק אותה .חיים אמיתיים כאלה שמפחידים אותי כאילו מה שיש זה מה שיש ואולי זה מה שאני מחפשת בכל הכוח וגם בורחת בכל הכוח הבנתי אני כנראה מחפשת משהו שמפחיד אותי מידי.
היא צורחת התינוקת. הם בלתי מתפשרים התינוקים בלתי מתפשרים יורדים לעומק הנזקקות בלתי מתפשרים. אין יותר משחקים והעמדות פנים . לא יודעת למה כל כך קשה לי עם זה אולי כי אני במרדף אחרי האהבה אחרי הערכה אחרי תשומת לב בעיקר ממי שהיה האקס ונהיה שוב חלק מהחיים שלי והתשומת לב הזאת אף פעם לא מצליחה .כמעט. ופתאום תינוקת פיצית ולא הכי "יפה" לפי קריטריונים מפגרים מצליחה לדרוש תשומת לב לא בגלל שהיא מדהימה או נערצת או מי יודע מה.סתם כי היא קיימת .למען ה' איפה אני ואיפה היא איפה אנחנו כולם במרדף אחרי משהו בלתי אפשרי. המרדף ש
אוף מישהי התקשרה ונקטע לי חוט המחשבה.
אני מבינה זה שאני יכולה למרות הכאב לראות את התינוקת כמה שהיא מדהימה בלי שום מאמץ.היא מי שהיא עצם הקיום שלה הוא חסר אונים ונזקק וכל כך יכולה להתאהב בה זה כנראה אומר שבכל אחד יש את זה
רק מפחיד אותי שהרבה אנחנו מתעלמים מהאמיתי ומהפנימי ומסתכלים רק על חיצוניות. אני רוצה שהבן זוג/ אקס לשעבר יתאהב בי באיך שאני נראית במי שאני שיראה שאני מדהימה אבל מפחיד אותי שיראה את הנזקקות שלי את האמיתי שלי בלתי אפשרי לי שיאהבו אותי במקום הזה.האמיתי.זה רק המטפלת יכולה ואיתה מפחיד קצת פחות אבל עדיין יש מקומות שהם לא למראית עין ואני כל כך צריכה להשתחרר מהם.
מרגישה שהתחלתי לדבר מהשפה ולחוץ.
השיחה עם החברה הוציאה אותי מהשלוה הוציאה אותי מהמרכז שלי.
לא יודעת.הכל מוציא אותי.אני מרגישה הבנאדם הכי חסר עמוד שידרה בעולם.כמו עלה ברוח מתנפנפת. כל מה שנראה לי יציב אצלי הואצלא אמיתי רק תחפושת שבאה להגן האמיתי שלי הוא בפנים עמוק עמוק יוצאים ממנו חתיכות שמתפזרות ברוח ולכל עבר ולא מממשות את הפוטנציאל רק לפעמים.

יופי שאת הולכת לקבל עזרה (המטפלת)!

אני רוצה להגיב למלה אחת שכתבת: כולם.
לפי הרגשתי אין דבר כזה ׳כולם׳.
יש אנשים מאוד פצועים שמתאבדים. גם הם ב׳כולם׳?
יש אנשים שממשיכים עשרות שנים בתחושה שהם דפוקים, ולא מוצאים פיתרון למרות חיפושים מרובים (יש לי חברה מקסימה כזאת, נורא מוכשרת בהמון תחומים, ומרגישה כישלון בהכל).
יש כאלה שמדי פעם נכנסים למצב רוח נורא ולא רואים את האור בקצה המנהרה (בקנה מידה קטן גם אני בקבוצה הזו).
יש כאלה שסתם לא מרוצים מחלקים כאלה ואחרים בחיים שלהם או בעצמם.

כמעט תמיד כשמסתכלים על ׳כולם׳ אפשר להרגיש גרוע, כי אנחנו לא מכירים את התמונה הכללית, רק את הפרט שקורץ לנו אנחנו רואים בולט.

לדוגמא: אם אין לי חבר תהייה לי נטיה להשוות את עצמי לכל אלו שיש להן זוגיות. אם אני לא אוהבת את עצמי ואת מראי אשווה את עצמי למישהי שנראת קרובה יותר למודל האידאלי שלי.
תמיד יהיה איזה ׳כולם׳ דימיוני ולא ריאלי שיוכל לדכא אותי!

יש המון אנשים שנראים מצויין בחוץ אבל סובלים (ממחלות, בעיות ביחסים, תסכול, בדידות, שיעמום ועוד). לכל אחד הבעיות שלו והמסלול שלו לצמיחה והבראה.

גם לך יש את הדרך שלך!

האם המטפלת שלך נותנת לך הרגשה טובה ומעצימה? אם כן, זה מקום טוב. אם לא- (וזה החשד שלי...) אולי כדאי לחפש תמיכה ולעשות תהליך ניקוי וצמיחה אצל מטפל(ת) אחר?

איך את מדמיינת חיים יפים? איך נראים חיים יפים? מזמינה אותך להתפרע ולכתוב כל מה שבא לך. כי אם את כותבת שמה שיש, לא יפה בכלל, אז בטוח יש לך איזו תמונה בראש על משהו אחר, שכן יפה, שהיית מעדיפה. מסכימה לשתף אותנו?

|l|
החזיק מעמד, האביב מעבר לפינה.
יהיה בסדר.

והחיים האלו לא יפים בכלל

לא יודעת כלום. חוץ מזה שלא טוב לי. לא טוב לי לא טוב לי לא טוב לי ואני רוצה להתאבד.
רוצה לחיות ואי אפשר אי אפשר
המטפלת שאלה על המשפחה אם רק אני סובלת אמרתי לה את יודעת לכולם יש שריטות היא אמרה בסדר שריטות יש לכולם אמרתי לה ומה שיש לי זה מעבר למה שיש לכולם?
היא אמרה שיש לי ניתוק גדול מעבר למשהו שאצל כולם .
פעם אם היתי שומעת את זה היתי נושמת לרווחה.חיפשתי מישהו שיגיד לי את לא סתם מתלוננת יש לך משהו דפוקקקקקקק כמו מישהו שמתלונן על כאבים ואף אחד לא מוצא אצלו כלום והוא רק רוצה שיגידו לו שיש לו משהו שהוא לא ממציא. ככה הרגשתע פעם. היום אני כבר במקום אחר. אני כבר יודעת שמשהו דפוק אבל פתאום זה עשה לי וואי באמת דפוק עד כדי כך? דפוק לא כמו אצל כולם? אז מה זה אומר שאין לי סיכוי? זה אומר שאכלתי אותה???? זה אומר שאנשים מסתכלים עלי אולי שאני אחרת ומשהו דפוק אצלי התחלתי לאכול סרטים.
לא יודעת כלום
לא טוב לי

חגים:
אני מרגישה שהחגים מאוד מדגישים את תחושת הבדידות. זו נקודה שחשוב לשים לב אליה לפני חגים, בשביל לשמור על איזון. בשבילי מצאתי בתקופות קשות שממש חשוב להתעטף בחפצים שטובים לי וכוונות טובות כלפי בשביל להרגיש יותר מוגנת.

בקשר לדמיון ושונות:
את יודעת, סבתא שלי היתה אשה מקסימה ונוראית גם יחד. כשאבא שלי רוצה לעקוץ את אמא שלי הוא אומר שהיא כמו אמא שלה. בהתחלה אמא שלי נפגעה. היום, אחרי הרבה עבודה פנימית היא מודה על הדומה ועל השונה וחיה עם עצמה טוב מאוד.
מותר לך להיות גם דומה וגם שונה מאמא שלך. את בכל מקרה את.

מגע:
אם חסר לך מגע, האם חשבת על ללמוד עיסוי או שיאצו? הקורסים נורא כיפיים, מכירים אנשים חדשים, ונותנים ומקבלים מגע נעים במהלך השיעורים, במסגרת בטוחה ותומכת.

שהיא נמצאת איתי
וגם את נמצאת אתך: מודעת לכאבים שלך, מחפשת להיטיב עם עצמך.
וגם הבכי והשֵנה בעקבותיו הם תרפיה.

את אוהבת לקרוא?
לפעמים יש ספרים מרתקים וסוחפים כל כך, שיכולים לעזור כשאת צריכה מדי פעם הסחת דעת מהכאב. ולפעמים אפילו עולות תָבנות או נחמות מתוך הקריאה.

היי שלווה ושמחה... אני לא ממש יכולה לכתוב עכשיו. אבל רציתי להגיד לך שאני קוראת!!!! גם לכתוב זו תרפיה, ואני שמחה שאת משתמשת בכלי המקסים הזה!!! חיבוק ענקי
הדר

הטיפול התקדם הגיע לשלב שכל כך רציתי שלב אינטימי שכולל מגע אני כל כך צריכה את זה ונהנית כמו מורעבת לא כמו אני באמת בתת תזונה של חום ומגע ואינטימיות.
אתמול לילה של עצמאות.לא היה לי אף אחד להיות איתו להסתובב קצת בחוץ בירושלים הייתי לבד.בדכ אני מעדיפה את הלבד הרבה יותר חופשי ופחות מחויבות אבל עכשיו זה היהצלא נעים כולם היו אחד עם השני אף אחד כמעט לא היה לבד.מסיבה ורוקדים כולם אבל אף אחד כמעט לר לבד לכולם יש את החברים שלהם מסיבת רחוב אבל בכל זאת.רציתי כל כך להתעופף באויר רציתי שיסתכלו עלי שיראו שאני מיוחדת ויפה רציתי לחיות כמה רגעים ולא הצלחת דווקא לפני זה עשיתי מדיטציה והרפיתי ובהתחלה זה היה עדיין בסדר בהשפעת המדיטציה אחכ הסתבכתי כל כך עם עצמי .לא יודעת להשתחרר לא יודעת נתקעתיצעם הרבה מחשבות וגוש של בדידות תקוע בגרון והתייאשתי והתיישבתי על איזה מדרגות .ראיתי אחד שהכרתי יצאתי איתו לפני כמה חודשים אפילו התנשקתי איתו פעם אחת.ולא אהבתי ולא נמשכתי אליו ראיתי אותו הוא היה לבד מנסה להיות עם כולם ולרקוד והפנים שלו מראות את הבדידות וחוסר השייכות והכאב הזה והיאוש תוך כדי שהוא רוקד .ריחמתי עליו האמת לא יכולתי לשאת את המראה שלו התרחקתי אפילו לא אמרתי שלום לא יכולתי להתקרב למישהו כמוני היתי צריכה פחות בדידות.אולי היתי יכולה דווקא להפיג את הבדידות של שתינו אבל באותו רגע רציתי לידי מישהו שאני נמשכת אליו מישהו שלא מרחמת עליו לא היה לי כוח להיות איתו למרות שיכל להיות נחמד.באיזשהו שלב האלכוהול גמר עלי ונשכבתי איפשהו ישנתי קצת אחכ רק הלכתי וקפאתי מקור כל הלילה וחיכיתי שיסתיים הסיוט
הגעתי הביתה עליתי למיטה וראיתי שהמטפלת שלחה לי תגובה למה ששלחתי לה התכתבות כזאת.כתבה משהו שנתן לי תחושה שיש שם אותה שהיא נמצאת איתי והתחלתי לבכות את כל החרא שהרגשתי והלכתי לישון

הטיפול מעמיק ומחדד לי את היאוש.מצד שני הוא מחדד את הענין שהבריחה היא בלתי יעילה ומחמירה את הממב
התייאשתי אני מרגישה שאין לי כוח לכלום אפילו לצעוק את הצעקה שלי אין לי כוח ויש לי וואחד צעקה התרגלתי.להיות בשקט.התרגלתי שאין אף אחד.התרגלתי.ואני צריכה עזרה.ויש הרבה מסביב אבל זה כאילו שאני בתוך חומה ואי אפשר להגיע אלי חומה מזכוכית.באלי חהתאבד.
היה רגע שהבנתי בטיפול שכל הרגעים האלה שבאלי להתאבד זה כי בלתי אפשרי או מפחיד מידי להיות במה שיש.פתאום הבנתי שיש משהו מתחת.ידעתי את זה אבל פתאום הייתי שם.האמת שעכשיו אני על הפנים. התייאשתי

לא פשוט לי בכללללל
תפילה לאם אני אקח לתשומת ליבי את תקופת ההחלמה.בעיקר כרית חמה
לילה טוב

היי שלוה ושמחה,

מקווה שבסדר מבחינתך שאאיר את הנקודות בדברייך שנראות לי חיוביות. (כי לפעמים כשאנחנו בדאון, מתחשק להתבוסס בו בלי שמישהו יראה את הטוב.)
הטיפול, לדברייך, הוא משבצת מוצלחת בשבוע. זה בכלל לא מובן מאליו ואשרייך שזכית. מאחלת לך גם שהאור הזה יתרחב ויאיר עוד ועוד מתוך השבוע שלך!
מעולה גם שהגוף שלך חזק ובריא. יכולה להבין את הרצון להתפנק יותר בתפקיד החולה. אז... פרגני לעצמך תקופת החלמה בכל זאת. למה לא? אמבטיה חמה או כרית חימום או תה ניחוחי. וגם לשמוח בגוף ובכוחותיו ולהמשיך לחזק אותו - הליכות, אכילת מאכלים מזינים, מנוחה, אוויר צח.
הקושי שחווית בימי החג הוא תופעה מוכרת. בעז"ה זה ישתפר עכשיו כשחוזרים לשגרה ה"ברוכה" (?). (אני דווקא בעד להישאר בחופש...)
חיובי בעיניי גם שאת מצליחה לזהות את האלמנטים הלא-בריאים בתפקוד של אמא שלך ובסיבות שמסתתרות מאחוריו. מציעה לך לקחת את הזמן ולחשוב מה הדרך שלך, מה הנכון בעינייך ולבנות בהדרגה, לשנות ולכוונן עם הזמן.

שבוע טוב!

חסר לי הגיטרה. אהבתי לשיר איתה. אני צריכה לעשות משהו שלא אתחרפן.
זה מצחיק אני 24/7 עובדת בעבודה תובענית הכי בעולם והיא- להישאר שפויה . אולי אני יותר מידי נמנעת יותר מידי מפחדת.
אמא שלי.חמור עבודה. היא לא יכולה לא לעשות משהו אם יש רגע פנוי בחייה היא ישר כנראה מרגישה את החוסר שקט הזה של חיים חסרי חיים של הרבה דברים מודחקים .אז מה עושים? ממשיכים קורעים את התחת ונתקעים בתדמית של חולת ניקיון שאף אחד לא מרגיש איתה בנוח מרוב שהיא מושלמת בניקיון וארגון.
היא עובדת בלשמור שהבית יהיה אותו דבר כשיש בו לפחות 7 דיירים בממוצע שאוכלים מסתובבים מבשלים מלכלכים אבל היא צריכה שיהיה אותו דבר .הססמא שלה זה אני לא רוצה לראות סימנים שהיית פה.
תחיה בלי להשאיר סימנים בלי עקבות בלי לכלוכים בלי להשפריץ בלי להרגיש בלי לחרוג ממוסכמות. מוסכמות זה אלוקים בעיניה.
למה? כי ככה כולם עושים.
ככה מקובל
תתנהגו יפה תאכלו יפה תראו יפה אבל בתוך המסגרת המצומצמת.תדברו יפה גם גם כשבפנים הכל צורח העיקר שיראה בסדר.
אני יודעת שאני כרגע במיקוד בכל החצי הריק של הכוס זה ככה כשרע לי.
אי אפשר אחרת
אין לי כוח הוא נמצא מתחת לאלפי שכבות ואני מרגישה שאני מנסה בכוח לקלף ובאותו רמת כוח נאבקת להשאיר עלי את הקליפות.מרגישה לא טוב

לא יודעת.קראתי את תגובתך תפילה לאם.ואת יולי קו.זה מחמם הלב שאתן קוראות.
אני מרגעשה ברכבת הרים קיצונית עליות וירידות שיפולים אי אפשר רגע אחד כמעט להיות בטוחה שהכל בסדר.
ליל הסדר היה פחות נחמד. אני בתקופה של פחות אולי בחיים של פחות.
בנשפחה פשוט מרגישה קפואה הקפאתי את עצמי.מפחדת להיות איתם יותר מידי נחנקת מלהיות איתם.הכאב איתם ישר עולה ומכיון שהמקום האחרון שבו מותר להרגיש כאב זה במשפחה זה יוצר חנק.
נחנקת.אין לי אויר.
רוצה לצעוק ומרגישה שנמעכתי.
נמצאת איתם ורוצה להפוך משהו לשבור להרוס לחבוט במישהו. הרבה כאב ופחד יש שם ואני חיה איתם יום יום רק שבהמצאות האינטנסיביצ איתם אני לא מצליחה לנשום
אני מלאת זעם מלאת תסכול וכעס בלתי אפשריים מלאת פחדים מלאת עלבונות יאוש השפלות.נקודת האור היחידה בחיים שלי עכשיו היא הטיפול.
אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח.
דווקא הגוף שלי חזר לעצמו תוך פחות משבוע אחרי התאונה היתי מופתעת אולי מאוכזבת שזה נגמר כל כך מהר אני מרגישה מצוין אולי זה בגלל שפיזית אני דוקא יחסית די בכושר עושה ריצות רוקדת. אוהבת שהגוף שלי עומד לרשותי אוהבת להרגיש שאני יכולה לעשות איתו הרבה ובעיקר שמחה שלא כמו אמא שלי שנהייתה כבדה ולא יודעת להשתמש נכון בגוף שלה ואולי אף פעם לא היתה כזאת.
בעיקרון כל מה שמראה לי שאני לא כמו אמא שלי נותן לי טעם בחיים.
אולי זה בגלל שבהרבה דברים אני נורא דומה לה. אני במצב נפיץ עד כדי כך שמפריע לי נוכחות של בני אדם בחדר.מפריע לי הנשימות של אחותי אני הולכת להשתגע

היי שלוה ושמחה,

לפני שאני מגיבה לדברייך עצמם, חשוב לי לכתוב לך שנעים וקל הרבה יותר לקרוא אותך, כשאת מרווחת ומפסקת את הטקסט כמו שעשית.
ואולי אני מייחסת לעניין הזה חשיבות רבה מדי, אבל התחושה שלי היא שהיכולת לארגן טקסט בצורה טובה יותר מעידה גם על התקדמות בארגון הפנימי. @}
מתוך מה שכתבת אני לומדת שצעד צעד את בונה לעצמך סדר חדש וטוב: טיפול רגשי, קבוצת ריקוד.

ולדברים עצמם:
יכולה להבין את הבאסה שלך. ניסית לעשות לעצמך טוב, ודברים התחרבשו בדרך.
בקשר לדייט - אולי כדאי לך לחכות עם זה. ממה שאת מספרת אני מתרשמת, שאת בשלב פגיע ואולי גם לא בשלה כרגע להדדיות. בעיקר נראה לי חשוב שתבני בתוכך חוסן, אמונה בעצמך במקום לנסות לקצר את הדרך ולחפש את ההערכה כלפייך אצל מישהו אחר, מה שעלול להיות מסוכן.
נראה לי נכון שתזדקקי למגע, אבל אולי כדאי כרגע לחפש אותו בהקשר טעון פחות. אולי תנועה תיתן מענה מסוים לצורך, כמו קבוצת הריקוד שסיפרת עליה ועוד נקודות כאלה לאורך השבוע. האם יש גם ריקודים משותפים בקבוצה?

בקשר לתאונה - קודם כול, רפואה שלמה בקרוב. חוץ מזה, אולי את יכולה לקבל פיזיותרפיה שתקל עלייך וגם תענה קצת על הצורך במגע? חבל על הגיטרה, אבל כמתבוננת מהצד אני רואה את הברכה שבשחרור הבכי שהאבדן הזה הביא וגם את ההבנה שלך את צרכייך שמתחדדת .
אולי תוכלי להשיג גיטרה טובה אך זולה יותר דרך יד2 או אתר מקביל?

איך היה ליל הסדר?


הרצון בתשומת לב משותף לכולנו. בוודאי שהוא מתעצם בתקופות שקשה לנו.

מאחלת לך שבוע טוב ומועדים לשמחה!
מה התכניות שלך להמשך השבוע?

תודה שחזרת לשתף. אני אשמח אם תכתבי עוד. אני קוראת.

תודה שחזרת לשתף. אני אשמח אם תכתבי עוד. אני קוראת.

תודה על המציאות והנוכחות של מי שפה תפילה לאם בעיקר
עברתי תאונת אוטובוס.
היה לי יום דפוק אחרי לילה דפוק.
יצאתי עם מישהו יום לפני יצאנו כמה פעמים אבל היתי עסוקה באקס בפרידה הטריה אז הנחתי לזה .עכשיו יצאתי איתו היה באלי קצת מישהו.האמת היה באלי מגע בעיקר.ומישהו שיראה ויתפעל אחרי כל כך הרבה זמן שלא היה לי את זה.
אז יצאתי איתו היה נחמד הלכנו אליו לשתינו התאים התחלנו קצת לגעת.נהיה די סיוט לא היה באלי עליו פנטזתי על האקס.אבל הייתי שם איתו באמת ניסיתי והרגשתי שאני נדחית ממנו דווקא נראה טוב אבל פחות הסגנון שלי.באיזשהו שלב רציתי להתרחק ולא היה לי נעים היתי חיבת לישון שם נגמרו האוטובוסים והוא רצה לפחות שנישן מחובקים אם לא סקס (אמרתי בעדינות שנראה לי שאני לא יכולה כרגע לחץ וכל מיני כאלה) ישנו צמודים זתומרת הוא ישן אני רציתי להתרחק ממנו ולא הצלחתי רציתי להקיא היה לי מגעייייללל בסוף הוא קם מוקדם ויכולתי לישון קצת לבד
אחכ שוב הוא היה בענין ואולי רציתי לפצות אותו אבל הרגשתי שעדיף שלא אנסה עוד פעם לא היה לי כוח לאכזב
הלכתי .יצאתי בתחושה הכי דפוקה אי פעם לא יודעת הרגשתי מושפלת הרגשתי מגעיל עם עצמי הרגשתי שהתעלמתי מעצמי רציתי מישהו שיהיה איתי בתחושה הזאת ולא היה לי אומץ להתקשר לאף אחד המשכתי את היום אני בחופש אז חזרתי הביתה ישנתי הדחקתי ואז קמתי היתי צריכה לנסוע למקום שבו אני פעם בשבוע רוקדת עם קבוצה היה לי מצברוח מחורבן אבל אמרתי לפחות אנסה אולי זה יעשה לי טוב נסעתי.ירדתי מהאוטובוס היתי עם גיטרה על הגב(משום מה לקחתי אותה) ובום התנגש בי אוטובוס חטפתי מכה בראש נפלתי הגיטרה התרסקה ו....סוף סוף יכולתי לשחרר את כל מה שהיה כל היום בכיתי השתחרר משהו .עזרו לי לקום נרגעתי קצת בגלל המכה בראש התפנתי לבית חולים עשו בדיקות היה בסדר חזרתי הביתה.
עכשיו יש כאבים שהיו בראש וירדו לצוואר ואין גיטרה שעלתה לי הרבה כסף והיתה הרבה תשומת לב שנהניתי ממנה ועכשיו קצת ירדה וגיליתי כמה אני צריכה ורוצה להיות במרכז הענינים וכמה אני צריכה תשומת לב וכמה אני מסובכת עם זה וכמה הרבה דברים יש בחיים שלי שאני לא שמה לב אליהם.אפילו עכשיו אני חושבת שבטח תשפטו את זה את הרצון בתשומת לב ואולי זאת אני ששופטת את זה

התחלתי טיפול לפני שבוע וחצי.
בשעה טובה, אבל הייתי ממליצה שלא לתלות בו את כל התקוות.
בעז"|ה הטיפול יהיה טוב ומתאים, אבל אפילו כך ההתקדמות תארך בוודאי זמן. ככה הדברים האלה עובדים.
ולפעמים גם למצוא את הטיפול המתאים והמועיל לוקח זמן, חיפושים.
זכרי לעשות גם את למען עצמך. בהחלט יכול להיות שתקופה של בהייה בטלוויזיה מתאימה כרגע. נסי לחוש מתי מתאים לך להוסיף משהו או להחליף. @}

מרגישה פה כמו בחיים שעושה לעצמי דבר כזה ש"לא אכפת לי שאף אחד לא יקרא או יהיה פה בדף עדיף בלי אף אחד אני יכולה לא לדפוק חשבון" כשבעצם אני פשוט התרגלתי שחופש ויחד לא באים ביחד סתומרת או שיש אנשים איתך שאיתך ותומכים בך אבל אז את צריכה לדפוק חשבון ולהיות מלאכותית או שאין אף אחד ואת יכולה להיות הכי דפוקה בעולם.תכלס הרבה אני בוחרת בלהיות בלי אף אחד ודפוקה.הכבלים שיש לי עם אנשים הם לפעמים בלתי אפשריים

התחלתי טיפול לפני שבוע וחצי.
תולה בו את כל תקוותיי את כל הסיכוי את כל כולי
אני מסטולה מעייפות לא יודעת הפוכה כזאת לא מצליחה להיות נורמלית מדחיקה את כל הנוכחות שלי מתמכרת לאכול לסרטים לפנטזיות באלי להיות למה זה כל כך מורכב למה למה נוכחות פשוטה מצריכה ממני להלחם בפחד למה למה למה חיוך עולה לי כל כך הרבה למה אצלי הכל כל כך קשה??? למה איפה השמחה שלי איפה איפה אני?????,,? למה הכל כל כך מורכב למה אהבה נראית לי בלתי אפשרית בשבילי למה אין לי אף אחד? למה לא כיף לי בשום מקום למה כל כך הרבה הישרדות ושנאה עצמית ותיעוב עצמי וכפייתיות והשתקה והדחקות מתחבאת מעצמי מתחבאת לא יודעת כל כך הרבה איכסה בבנאדם אחד.
זה טיפשי ויש הרבה שישר קופץ להם הפיוז של "לא להאשים אף אחד קחי אחריות" אבל כוסאמק ההורים שלי חירבנו משהו בסיסי איתי כוסאמק לפני ואחרי שאקח אחריות כי פשוט אין לי ברירה אחרת אני אגיד בפה מלא משהו בצרכים הכי בסיסיים שלי לא זכה למענה או אפילו לנראות.התעלמות דחיה וחוסר לגיטימציה היו כנראה האוכל שלי בתקופת הילדות
אני מלאת כאב אז זה יוצא פה כאילו שאני כועסת על מישהו אני כועסת.אבל לא על אףאחד מפה מי שקשה לו שלא יקרא פשוט זה מה שיש כרגע באמתחתי מצטערת ואולי אף אחד לא יקרא
נכון להאשים זה דפוק וכל הבולשיט הזה אבל תעשו לי טובה כולם כולם כל מי שאני מכירה הוא תוצאה של ההורים שלו של החינוך שקיבל נכון שאפשר לעשות עבודה אבל זה קשה מווווותתת לא הרבה אנשים מצליחים להתגבר על מה שהם עברו בילדות. זה העבודה הכי מפחידה וקשה ומלאת כאב ואימה. רוב האנשים פשוט סוגרים את זה ואם היתי יכולה היתי עוזה את זה רק שאצלי זה מגיע לחוסר יכולת לתפקד חוסר תקשורת עם בני אדם.
יש לי הרבה מה לפרוק ולא אכפת לי כמה זה יהיה ארוך ומתיש אני ברגעי כאב נהיית הכי אנטי סוציאלית שיש זה מה יש.
הגעתי למצב שמעדיפה לא להפגש בדברים שאני רוצה בחיים שלי בדברים שממלאים אותי תשוקה.זה מכאיב לי מידי זה בלתי אפשאי בעבורי.מעדיפה לראות סדרות ובולשיט שמשכיח
מצטערת אם היתי לא כל כך נעימה זה מה שאני כרגע לא נעימה גם לסביבה שלי. אני מצטערת זה מה יש.
אולי מחר יהיה טוב יותר

שלוה ושמחה,

תתחדשי על השם היפה.

למקרא דברייך נראה לי שאת בכיוון הנכון. רק תתקדמי בקצב שנכון לך.

ואומרת לו שצריכה הפסקה.
נראה לי מצוין.

מחפשת מה אני באמת
קחי את הזמן. את צודקת: אנחנו מורכבים מהרבה שכבות.
יופי חיצוני לא חייב לסתור יופי פנימי, אבל כדאי להתמקד יותר במה שחשוב.
את בדרך לשם! והדרך יכולה להימשך לאורך כל חיינו, גם כי יש עניינים שלוקח זמן לגלות, וגם כי אנחנו ממשיכים להשתנות לאורך החיים.

שבוע טוב!

אבל אחכ קלטתי שהוא "מיוחד" בקטע פחות טוב סתומרת לא יודעת מה הבעיה שלו אבל יש לו איזה משהו לא הגיוני הוא בא ממשפחה כנראה עם הרבה בעיות וגדל אצל מישהו מסין שהיה בארץ וחינך אותו כמו בסין והוא נהיה מאוד שונה. אני אוהבת אותו לא יודעת למה מפחדת מזה זאת אהבה אמיתית כזאת בלי אינטרסים האינטרס הכי גדול שלי זה לא לאהוב אותו כי הוא "מיוחד" ואין לא אף אחד והוא מתקשר יותר מידי יותר מידיייי עד שאני מתעצבנת ואומרת לו שצריכה הפסקה.היו כמה רגעים שפתאום הרגשתי ש אוף אני מרגישה לא יודעת משהו לא הגיוני.
אני מנסה לחזור לטיפול השבוע כנראה מקוה שיהיה יותר טוב מקוה בהחלט. מודה למי שפה שם את נוכחותו זה בהחלט נעים ויותר נחמד שיש כמה עיניים ששמות לב ענבל רופאת משפחה נראנ לי פחות יעזור יולי קו עשיתי בעצתך בחרתי שם כינוי. אוהבת חיות זה משהו שבתקופה האחרונה הייתי מפחדת מחיות עד לפני כמה שנים לא נגעתי ונרתעתי עכשיו אוהבת לפעמים ללטף כלבים ואפילו חתול של חברה (חתול זה בשבילי די מגעיל מאיפה שגדלתי ) לא יודעת אם זה מספיק בשביל לאמץ כלב למרות שלפעמים באלי חוץ מזה אני גרה עם ההורים והם לא בקטע של חיות בלשון המעטה

שם קצת מוזר בהתחשב שמה שאני מחפשת בחיים שתי הדברים הרלה אבל מרגישה שהשלוה והשמחה נמצאות שם מתחת להרבה שכבות נמצאות .יושבות מחכות לפעמים מידפקות. הרבה פעמים מרגישה את הבצבוץ שלהן שהן קיימות פשוט יש הרבה שמפריע להן הרבה בלאגן הרבה שכבות תדמית הרבה פחדים מחשבות הרבה חוסר שקט חוסר משמעות חוסר סיפוק.אני בת 25 ועשיתי סקס פעמים ספורות בחיים שלי.אני נראת יפה יכולה ללבוש ג'ינס ואיזה גופיה או חולצה ולהיראות יפה לגמרי לפי הקריטריונים החיצוניים. רק שהם לא נכנסעם לבפנים ולהיפך כשאני מרגישה שעניתי על הקריטריונית ו"כוסית" (יש לי גוף לגמרי יפה) מרגישה ריקנות יש לי כאילו משוואה בראש שאומרת שחיצוני בא על חשבון הפנימי אני יודעת שהענין הוא אולי שאני מתייחסת לקריטריונים חיצוניים של יופי ולא מה שבאמת אני אוהבת זה מלחמה אצלי כשאני נגיד קונה בגדים יכולה לקנות הרבה דברים שיראו עלי מדהים אבל מרגישה ריקנות מחפשת מה אני באמת חושבת שיפה מתחת לכל שכבות האופנה המה יגידו איך אני נראת יש כל כך הרבה שכבות זה מורכב.
אני רוצה לחיות זה מה שאני רוצה לחיות כמה שיותר להעביר את הימים בשמחה בתקווה במערכות יחסים עם הרבה צמיחה והתפתחות
יש מישהו שאני אוהבת את הקול שלו משהו בו פשוט הכי יפה שיש ובו בזמן הוא לא כמו כולם אחר שונה "פחות שווה" הוא לא כמו שום דבר פעם ראשונה שראיתי אותו התאהבתי באיך שהוא נראה משהו בו היה קצת לא יודעת אהבתי את מה שהוא.א

פלונית יקרה,

מתאים לך למצוא לעצמך כינוי אישי?

מה שלומך היום?
מה דעתך על מה שכותבים לך כאן?

חיבוק!!!

יום טוב לך.

לא להתאבד, לא. זו תקופה קשה בהחלט אבל שום דבר לא נמשך באותו אופן לנצח. ישועת השם כהרף עין.

מציעה גם לגשת לרופאת המשפחה ולדווח לה על הקושי הנפשי והתהום שאת חווה. יש עזרה תרופתית שיכולה להיות מוגבלת בזמן, לא לכל החיים. זו תקווה.

שיתפת שאת אוהבת לרקוד.
אולי זה הזמן ללכת לרקוד ממש הרבה? כל יום אם אפשר. לזוז הרבה. זה גורם להרגיש טוב יותר בגוף ובנפש.

האם את אוהבת חיות?
אם כן, האם יש לך אפשרות (אם אין ברשותך עדיין) לאמץ חיונת חמודונת, לטפל בה, ללטף אותה? זה ממש נעים ללטף חתול מכורבל בחיק!
חתול או כלב מחזירים המון אהבה, זה פשוט כייף! ובכלל לא איכפת להם איך אנחנו נראים מבחוץ וכל מה שבא להם זה להיות איתנו.
עם כלב נעים לטייל בחוץ. זה לא לבד! וגם עוזר להכיר בעלי כלבים אחרים שמטיילים עם החיות שלהם.
את יודעת מה? את יכולה ככה להציל חיים של חתול או כלב - לאמץ כזה שיש לך קליק איתו (דרך מודעות באינטרנט או דרך אירגונים שמצילים חיות), לגדל אותו (או שהוא יגדל אותך! ככה החיית המחמד מרגישה...).

מה דעתך?

אולי כדאי להתאבד ודי

השיחה שלך ושל תפילה מאוד יפה ועמוקה.
אני כותבת רק כדי שתדעי שכן קוראים מה שאת כותבת (אני קוראת כבר כמה שבועות).
שולחת לך פרח וחיבוק ואוזן קשבת.

בראש ובראשונה, נסי להיות התמיכה של עצמך: להקשיב לעצמך, לארגן את המחשבות בכתיבה או בע"פ או רק בראש, לבכות עם צריך.
וחפשי מה את יכולה לעשות שישמח אותך.
בעז"ה עם הזמן גם תצליחי לייסד ולחזק מערכות יחסים תומכות והדדיות.
שיהיה לך ונהפוך הוא: מיגון לשמחה!

המחסור הכי גדול בעולם זה באינטימיות משוועים לקצת ואין כולם דופקים את הראש בקיר כי מפחדים מה מפחיד כל כך למען ה'?????? מה מפחיד ?לצעוק ולצרוח עד שתכלה הנשימה לנער מישהו בידיים אני כאןןןן ועכשיו פה ולעד אולי נהיה קצת ביחד? נשב נדבר נתחבק נתראה
אני מרגישה שאיבדתי את החיוניות שאי פעם היתה לי שכחתי איך זה להרגיש יפה ונעים ונחמד שכחתי איך זה להפסיק להיאבק שכחתי כי המלחמה על החיים שלי היא כל שניה ודקה ושעה ויום ואני התמוטטתי וכלפי חוץ עוד מתפקדת במינימום האפשרי אבל מבפנים אין כלום אין כלום אין כלום שחור ריק אימים פחדים חולשה אפלה שעון חול שמתקתק ונוזל מבפנים ונשאר עוד טיפה .הייתי מתאבדת אם היתי מספיק אמיצה אם היתי משוגעת אם הייתי לא יודעת מה איך זה שבתקופה הכי חרא שלי בחיים בתקופה הכי שחורה וריקנית אני לא מוצאת לאן לפנות יש הרבה אנשים יש אחות ואחים והורים (על הנייר) יש כמה סביבי ש"אפשר" מנסה קצת לפתוח משהו בכולם מרגיש שאין לאף אחד באמת כוח לשמוע אין לאף אחד רצון אמיתי להיות איתי בכאב ואולי זה מה שחסר פה בעולם מישהו שיהיה איתך לא מעליך לא מתחתיך לא לידך איתך מבפנים שיהיה שם בשבילך אין אף אחד ואני משתגעת מחייכת בנימוס מחשבת אלף פעמים מה להגיד ואיך לא ליפול על אף אחד שלא מעונין אין אף אחד ואני צריכה עזרה .

היי, שבוע טוב!

נכתב באתר לא מעט על זוגיות ועל בחינת ההתאמה בין בני הזוג.
בלי להתייחס למה שכתבת על הבחור שנפרדת עליו (דברים שאכן מדליקים נורות אדומות), רוצה להציע לך לפעול למען אהבת עצמך.
אני מתכוונת שאף שלזוגיות יש מקום חשוב בחיים, לא בריא להיתלות בה כמדד לערך העצמי.
יתרה מזאת, זוגיות טובה, יחס מכבד ומעריך, יוכלו לצמוח ביתר קלות, כשאת מכבדת ומעריכה את עצמך. והיחס הזה כלפי עצמך ייבנה באופן תהליכי, כפי שכתבתי לך בעבר.
ההחלטה החכמה להיפרד מהאיש נראית כמו צעד בתהליך הזה. @}

בדפי החיוניות שלי הוזכר, שכשפותחים בשינוי תזונתי כדאי להוסיף מאכלים טובים, שידחקו בהדרגה את אלה הטובים פחות, במקום לחתוך במאכלים הגרועים ולהרגיש חוסר. בדומה לזה, נראה לי שהורדת מחייך אלמנט שלילי, שגם מילא אותך, וכל עוד לא יצקת תוכן חדש, החוסר זועק. מציעה לך לחפש דברים טובים שימלאו את החלל הפעור. ואת לא צריכה להתחייב בבת אחת מה הם יהיו. תתנסי.

מסכימה איתך שבתרבות שלנו יש הרבה פחות מגע ממה שהיה כדאי. אולי תראי איפה את יכולה להוסיף מגע? עם בני משפחה, עם חברות, עיסוי בתשלום, עבודה עם ילדים קטנים.

_{הערה קטנה: קצת קשה לקרוא אותך, כשכל הטקסט ברצף...}

תחושה ששנים לא עשיתי שום דבר הלכת לבריחה מהמציאות להתרחקות מהמקום הכואב יותר מידי מפחיד הרבה יותר קל לעשות דווקא הרבה יותר קל להיות עם מישהו שמחבק בפעם הראשונה בחיים שרוצה להיות לידי.קראתי פה באתר משהו נראה לי שצפריר שפרון כתב על מישהי שהתמכרה לאהבה של מישהו קראתי משהו על זה שאחד הדברים הכי חזקים זה שפתאום מישהו לא דוחה את הגוף שלנו במובן שבתרבות המערבית יש כל כל קצת מגע ממה שאנחנו צריכים ובהתאהבות ומערכת זוגית סוף סוף הגוף מרגיש רצוי ונאהב ולא דחוי .בגלל שזאת פעם ראשונה של מערכת יחסים זוגית בחיים שלי זה נורא חזק אצלי הייתי מופתעת עד עמקי נשמתי מזה שמישהו רוצה להיות איתי ועוד ועוד שהגוף שלי שווה משהו!!!!!איפה זה היה עד עכשיו??? ולמה אני צריכה להפסיק עם זה למען ה'? עד שמצאתי את שחיפשתי אחרי שנים של תחושה שאני לא יפה ומה אני שווה.אז מה אם יש הרבה בעיות אז מה אם הרבה לא טוב לי יש מישהו שאני נמשכת אליו כל כך בחיים לא הרגשתי כזה דבר והוא רוצה ומוכן להיות איתי לידי למה לעזוב???? כי כולם אמרו שזה לא טוב לי שמגיע לי יותר? כי הוא עם נטיה לאלימות(שלא באה לידי ביטוי אף פעם כלפי) כי הוא יותר גדול ממני בהרבה שנים כי הוא התחיל את הקשר שלנו כשהיה עם מישהי אחרת ? ואני הייתי בטוחה שהוא לא עם אף אחד זה נשמע וואי הרבה דברים שמדליקים נורה אדומה אבל השתגעתי כי בפנים הרגשתי שאני כל כך צריכה את הביטחון את הנוכחות שלו התמכרתי אליו .ואז נפרדתי אחרי כמה נסיונות שבסופם הוא התקשר והחזיר אותי עכשיו זה הפרידה שאולי אין ממנה דרך אחורה ואני מתה לחזור אליו רק צריכה לשלוח אסאמאס אולי הוא כבר לא ירצה האגו שלו חטף יותר מידי אבל לפחות לנסותת ואני יודעת שהרבה דברים דפוקים אבל איכשהו אני מעדיפה את הדפוק שלו מאת הטוב של מישהו אחר.יצאתי עם מישהו והיה שם הרבה דברים שהיו חסרים עם ההוא יותר רגישות פחות דפוק יותר גנטלמן אבל רציתי לחזור לדפוק שלי מה יהיה אין לי מושג

אני יעשה משהו ה' יברכך

אולי יתאים לך למלא את השבת בעשייה: קריאה, הליכה, שירה ואפילו הרבה שינה? להשקיט קצת את המחשבות העגומות.

שבת שלום!

הרבה כאב הרבה יותר מידי

מה שלומך?
מה את עושה היום?

לחיות את החיים עליות וירידות מה נשאר ממני בסופו של דבר אני מרגישה אינסוף בדידות ויאוש תהומיים מרגישה שאין אף אחד מרגישה שהגעתי לאיזה מקום אפל ושחור ולמההההה למה אני בת כמעט 25 מרגישה שאין לי סיכוי להיות מאושרת
מתה לחזור לבנאדם שנפרדתי ממנו רוצה את החיבוק והנחמה את השכחה שבאהבה את התשוקה את הקרבה את זה שמישהו רוצה אותי לידו את זה שיש עם מי להיות. מרגישה בדידות אינסופית נאטמו חלונות נפשי קפאתי מרוב אינסוף

מחשבות אני מרגישה שהן מוציאות אותי מהחויה את הרגע.בריחה מהעכשיו וזה אצלי התנתקות מהגוף ומהרגש כשכואב מידי כשבלתי נסבל וגם כבר כאינסטינקט אני יכולה לברוח למחשבות.לפעמים לדמיונות על עולם אחר לפעמים מחשבות פחות נעימות שמריצות סרט בראש.
דווקא עכשיו יותר טוב בגלל התמיכה ועוד כמה דברים .התזונה שלי פחות טובה כרגע אני די תלויה במה שיש בבית הורי פחות חפשיה לאכול מה שטוב לי.מתוך המבחר אפשר יותר אפשר פחות. פנילית גופנית יש תקופות שהרבה עכשיו אני נקרעת בעבודה עם ילדים והגוף שלי רוצה לנוח .האמת ששמש וטבע תמיד משפרים את הענינים בחורף זה קצת קשה

אולי לכן אני חושבת שהיציבות שלי תבוא מלהשאר בתחושה פחות לברוח למחשבות.
לא הבנתי. לכתחילה הייתי חושבת שהמחשבות מייצבות אותנו במקום להיסחף אחר רגש לא רציונלי. (לא שתמיד המחשבות רציונליות... אבל לפחות מהרגש אני לא מצפה שיהיה הגיוני.)
תוכלי להסביר?

למרות שאולי מרוב מצברוח רע אני לא מנסה
את זה אני מכירה היטב. כנראה שלפעמים אין מנוס אלא מלשקוע בתוך הנאחס של עצמנו, רק שלא יהיה בלי סוף...

מרגישה שחסר לי אנרגיות
איך התזונה שלך? שעות השינה? פעילות גופנית? שהות בחוץ? (אני הופכת להיות בשמת א לרגע.)

המקום פה מדהים.
מסכימה!

אני אכתוב פה בינתיים קראתי שוב את התגובות שלך את באמת מדהימההה

תפילה לאם את מחזקת. האמת שאני הרבה זמן הייתי בטיפול הפסקתי בגלל בעיות תקציב והרגשתי גם שאני פחות מתקדמת למרות שאהבתי את המטפלת ורציתי להמשיך זה היה העוגן שלי המקום מפלט אני ימשיך כנראה כשיהיה לי יותר אפשרות כלכלית .
קיבלתי בשורה טובה עכשיו על כסף שמגיע לי אחרי תקופה ללא עבודה זה כל כך כיףףף
זה מענין איך התחושה יכולה להיות אותה תחושה מבחינת המצב של הרגש והגוף אבל המחשבות!!!הן כל כך משנות אולי בגלל שאני כל כך מתמסרת לסרט שהן מריצות במוחי אולי לכן אני חושבת שהיציבות שלי תבוא מלהשאר בתחושה פחות לברוח למחשבות.המקום פה מדהים.נראה לי שאין עוד מקום כזה ברשת שאני יכולה להרגיש כל כך נעים לכתוב בו.למרות שאת היחידה שענית ענית בכזה חוסר שיפוטיות שאי אפשר למצוא בהרבה מקומות.יש משהו מרגיע בהלך הרוח פה .
אני דווקא משתדלת בהשפעת תהליך שעברתי(למרות שנכשלתי בהרבה מהדברים שהתחלתי בו) למצוא את ההנאה והשמחה מהעצמי שלי לאו דווקא מאחרים. הרבה פעמים זה מצליח.אוהבת לרקוד יכולה להיות במינוס 30 של מצברוח ולרקוד יעלה את זה ל 100 זה באמת מדהים. אבל זה לפעמים יש רגעים שכלום לא באמת עושה משהו למרות שאולי מרוב מצברוח רע אני לא מנסה . אני הרבה כותבת לעצמי בחופש כמעט מוחלט הרבה פעמים זה מגיע לקריעה של הדף ועצבים ותסכול וזה בסדר. מרגישה שחסר לי אנרגיות לפעמים משהו חיצוני נותן לך בוסט דחיפה כזאת

כדי להיפתח ולעבד את הרגשות שלך - אפשר להסתפק אפילו ביומן. הוא אף פעם לא יגיד לך שאת נוראית.
אבל אבין מאוד אם תכתבי שאת מעוניינת לא רק לפרוק אלא גם לקבל משוב מכיל.
אם כך - כאן יכולה להיות כתובת ראשונית, כמו שהתחלת וגילית.

שלחתי הודעה למישהי שקשה לי וזה נראה שהיא לא כל כך בענין
רבים מאיתנו מתמודדים עם קשיים שונים, כאילו דאאא... לכן לא תמיד קל להיענות לצורך של הזולת.
אם זאת מישהי שאת חושבת שמתאים לך להיפתח בפניה, ושעל סמך היכרותכן נראה לך שהיא יכולה לתת לך מענה מתאים - אולי כדאי לנסות לתאם איתה לזמן מוגדר, שתצאנה יחד לבית קפה או משהו, ולומר לה מראש שאת בתקופה קשה וחשובה לך אוזן קשבת.
אפשר גם לקבוע (אפילו דרך קופת החולים) פגישה עם איש מקצוע, שיספק עבורך משהו מהצורך.

אבל נוסף על אלה אני מציעה לך לחשוב גם על דברים שתלויים בך ושיגרמו לך שמחה. אני, למשל, חזרתי לאחרונה לרקוד ריקודי בטן, ואחרי שבפעמים הקודמות נהניתי בעיקר מהמחשבה שאני עושה טוב לעצמי וקצת פחות מהריקודים עצמם, עכשיו כבר זורמות לי התנועות הבסיסיות ואתגר הקואורדינציה קטן, ואני ממש נהנית!
ממה תיהני את? לשמוע מוזיקה? לרוץ? לאפות חלות? לשוטט בחנות ספרים? להכין לעצמך שרשרת? לשבת על חוף הים (יצטרך אולי לחכות לאחרי הגשמים )? לצייר בצבעי פנדה?

קשה מה שאת כותבת בעניין אמא שלך. ואני לא יודעת ממש מה לייעץ, אבל נראה לי שזה מצריך שינוי שמתרחש כתהליך. שתיכן צריכות לבנות בהדרגה מחדש את האמון ביניכן כדי להגיע לקרבה.
אולי במקום לבקש את תשומת הלב במילים האחוריות תנסי לומר לה זאת ישירות. אין ספק שזה יכול להיות קשה! אולי יהיה קל יותר בשלב הראשון להראות לה את החשיבות שאת מייחסת לה באמצעים אחרים. זכותך להתלבש איך שאת רוצה, אבל אם סגנון הלבוש שלך נבחר לא מתוך חיבתך היתרה אליו אלא בעיקר כדי למשוך תשומת לב, והוא לא מוביל לסוג הרצוי של תשומת הלב, תרצי לנסות לשנות משהו ממנו. ("אמא, אני רוצה להראות לך את השמלה החדשה שקניתי. את חושבת שהיא תהיה יפה עם חגורה שחורה או לבנה?")

@}

תודה תפילה לאם הנוכחות שלך מחזקת

אני צריכה מערכת יחסים. לא חייב עם גבר לא חייב זוגית.מישהי/מישהו שאפתח בפניה יש רבה אנשים מסביב ואיכשהו אני מרגישה שאין אף אחד זה תחושה הכי נוראית שיש שלחתי הודעה למישהי שקשה לי וזה נראה שהיא לא כל כך בענין אני מרגישה הכי לבד שהרגשתי בחיים עם אמא שלי הקשר/לא קשר טעון כמו אקדח מרגישה שהרבה מהדיכאון קשור לזה שאיבדתי אותה. היא קיימת כל יום אני חיה איתה בבית אבל היה בינינו הרבה מריבות והאחרונה הוציאה מאיתנו בעיקר ממנה את כל הכעס והכאב והשנאה אפילו הבאתי אותה למצב מאוד גרוע היא היתה על סף קריסה ."הבאתי"???? אני בסהכ היתי פחות פוליטיקלי קורקט כמו שהיא מצפה שנהיה בסהכ במילים האחוריות ביקשתי שתראה את מי שאני שחסר לי התשומת לב שלה והיא בחרה להסתכל רק על הלבוש הפתוח והמופקר שלי האצת שכן הלבוש הזה זה מצחיק אבל בגיל הזה זה עדיין בשביל לעשות "דווקא" זה דווקא שמתחדד כשאני מרגישה שאין לי אפשרות להיות חלק מהמשפחה כשעולים הכאבים ומציפים .
איבדתי את אמא שלי.קראתי התכתבויות שלה עם אחותה היא כתבה עלי דברים נוראים וכתבה שמעכשיו היא תדבר איתי רק טכני כי היא מפחדת ממה שזה יעשה לה. מרגישה שצריכה להצדיק את עצמי מרגישה שגם את נגיד תחשבי שאני נוראית ואני רוצה להגיד "אני לאאאאא" אני רק מנסה שיראו שיתייחסו

אוקיי. הבנתי. מאלץ אותך לא למסך.

מה את רוצה? מה ישמח אותך?
ממליצה לכתוב גם תשובות גדולות וגם תשובות קטנות, אבל בעיקר דברים שתלויים בך.

אני עייפה לחיות את החיים תחושת יאוש זה אמור להיות טוב בלי סמארטפונים רק שאצלי מעלה את כל הקשיים

יושבים כל המשפחה ליד השולחן ומדברים בלי סמארטפונים
זה רע בעינייך?

באלי שישתנה משהו
מניסיוני, שינוי שמחזיק מעמד הוא בדרך כלל שינוי שמתרחש כתהליך ולא כמהפך רגעי.
@}

קראת זה משמח היתה שבת הרבה דברים לפעמים נראה שאם היינו חילונים בחיים לא היינו יושבים כל המשפחה ליד השולחן ומדברים בלי סמארטפונים הייתי מעדיפה שנהיה חילונים לפעמים מילה קצת שטחית חילונים אני בת 25 עוד חודש ובאלי שישתנה משהו

קראתי...

אולי תכתבי עוד? נראה לי שזה יכול לעזור לפרוק, להבהיר לעצמך את המחשבות ואת הרגשות.

שבוע טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה בדידות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה יום יחיד לא משנה שכל הימים הם כאלה זה עכשיו ואני מרגישה שאי אפשר אי אפשר הפער גדול מידי בין מה שאני למה שהייתי בפנטזיות .נפרדתי ממישהו חלק ממני מהחיים שלי קרעתי עוד פעם את חתיכת החיים הזאת אני יודעת לעשות את זה להתנתק לשבור את הלב לעצמי למה צריך אחרים שישברו? אני אשבר בלי שתעשו כלום
מדיטציה כזאת ארוכה מתמשכת מפחדת כל החיים מפחדת למצוא את עצמי כמו כולם מפחדת לחיות את החיים להתקרב הייתי אמיצה לפני הרבה זמן עברו הרבה מים בנהר ואני חזרתי להיות כלום אולי מישהו יקרא?