[b]לאמא עצבנית[/b]
למה לא טיפול אלטרנטיבי?

[u]אם יש לכן עוד רעיונות\כיוונים\כלים שיכולים לעזור לי אשמח לשמוע[/u]
לי עזרה הומאופטיה

שיחות אישיות עם [po]אורנה שפרון[/po].

אני מודה לכל התשובות-גם היותר מבינות וגם הביקורתיות.
מה שאצלי התחדד זה אכן שגן לא ישנה את האמהות שלי משעה אחת בצהרים. אני חייבת יותר לטפל בבעיה אצלי בפנים.
אם יש לכן עוד רעיונות\כיוונים\כלים שיכולים לעזור לי אשמח לשמוע.

אילה כמה קולע ומדויק ונהדר כתבת !

[u]אז זה משנה את התמונה לדעתכן?[/u]
השאלה היא איך את מרגישה עם זה? ונגיד שנכתוב לך שזה בסדר לצעוק ולטלטל, תרגישי טוב יותר?
לעיתים אנו חושבים שאם נשלח לגן, הגן יסדר את הבעיות שלנו. זה לא כך, הגן רק דוחק את הבעיות למספר שעות מצומצם ביום.
יש לטפל בבעיה. אני לא אומרת שלשלוח לגן זה לא טוב, זה רק לא פתרון לכל בעיה.

אני מצאתי שאני תמיד ממהרת לכל מקום ולכל דבר, גם אם יש לי שפע של זמן. זה גורם להמון חיכוכים ביני לילדים. כך אני רגילה, לעשות הכל במהירות שיא. זה לא הקצב של הילדים. הם חיים לאט יותר. אז אם הם ילכו לגן אני אפסיק למהר.
אני מעדיפה לטפל בעצמי ולו בהם.

[u]וכמעט תמיד אני ממהרת להספיק את הדברים(לבשל, לארגן תיק, לסדר, להלביש אותו) והוא נמצא תחת הלחץ הזה שלי[/u]
האם ניתן לשנות את סדר היום? לבשל ולארגן תיק ערב קודם או כל דבר אחר שיקל על ההתארגנות.

[u]גננת בגן יכולה להתרגז כמוך, אבל לעומק האהבה שלך לילדך היא לא תגיע. הרגשות שלה לילדי הגן הם קלילים ושטחיים יותר, כי כל גננת יודעת שהם מתחלפים ולא יכולה להרשות לעצמה להיקשר לילד הספציפי, המופלא והחד-פעמי שאת שולחת אליה, וגם לא להפלות אותו משאר הילדים.[/u]
[u]גננת טובה ומעשית (ויש הרבה כאלה) תתייחס לילדים בתערובת של קלילות, חיבה ופיקוד. לא יותר מזה.[/u]

סליחה, אבל זה שטויות במיץ.
אני מרפאה בעיסוק. ואני עבדתי עם ילדים. ונקשרתי לרבים מהם - אוהו כמה שנקשרתי. חבל על הזמן. רוצה או לא רוצה - נקשרתי.
אז נכון שזה לא אותו הדבר - בכלל לא אותו הדבר :-) כי אמא יש רק אחת, וזו אמת ולא קלישאה בכלל
ונכון שלא לכל הילדים נקשרים - יש את אלה שמתיישבים לך בלב, ואותם את כבר תזכרי לעולמים, לא ייצאו לך משם, ויש את אלה שסתם עבדת אתם וחיבבת אותם וסבבה וזהו והלאה
ונכון שאולי כשהייתי צעירה וחדשה במקצוע אז נקשרתי יותר מהממוצע, אבל אולי לא? אולי אני אמשיך להיקשר לילדים בכל מקום עבודה שיאפשר לי שעה בשבוע אתם למשך חצי שנה או שנה? ונכון שאני אולי "נקשרת ממהרת" מטבעי - אבל אולי לא? ואולי יש רבות כמוני? וגננות הרי עובדות עם ילדים באופן הרבה יותר אינטנסיבי מאשר מרפאות בעיסוק...

אבל גם נכון, ואני מספרת את זה רק כדי להמחיש את מה שאני מתכוונת אליו, שכאשר נולד לי ילד משלי סופסוף, הרגשתי פתאום הקלה כזאת גדולה, רווחה כזאת גדולה: את הילד הזה אף אחד לא ייקח ממני. לא יהיה צורך להיפרד ממנו כל פעם מחדש, להחזיר אותו כל פעם להורים שלו. כי [b]אני ההורים[/b]. וההרגשה הזאת, של הקלה עד דמעות כמעט, שהסתובבתי אתה במשך כמה [b]שבועות[/b], הבהירה לי עד כמה ההיקשרות שלי לילדים "שלי" היתה אמיתית, גם כשהיא היתה "מקצועית" ומ"המרחק הנכון", ועד כמה הפרידה החוזרת ונשנית מהם הכאיבה לי והתישה אותי, ברמה תת-סיפית, אבל עדיין שרירה וקיימת.

ואני לעולם, לעולם לעולם לעולם לעולם לא אשכח את הילד הראשון שקרא לי "אמא". הוא לא היה הילד שלי. והוא שבה את ליבי ושבר את לבי. כי לא יכולתי להיות לו אמא.

<וכל זה בלי להכחיש לרגע שאכן, אמא זה עדיין משהו אחר לגמרי, וגננת זה הרבה פחות>

אני חושבת ששום אדם ,ולא משנה מה גילו , לא ראוי לאלימות.

את כותבת שאת צעקת וטילטלת והחזקת בכוח .
עכשיו השאלה :
מה היתה הסיטואציה.

[list]
[*] האם את מתנהגת ככה סתם פתאום?
[*] האם את שמה לב לדפוס שבו את עיפה ,טרודה וממהרת ואז באים כל הדברים האלה ?
[*] או שלפעמים הבן שלך מוצא איזו דרך מקורית לקרקס אותך ולמרות שהסברת יפה 5 פעמים ואפילו הרמת קול ועדין הוא לא שמע , אז טילטלת אותו?
[/list]


אם את שואלת אותי , אני חושבת שזה לגיטימי להראות לילד את הגבולות ,מתחילים כמובן בהסבר ,אם זה לא עוזר משתמשים בצעקות ואם גם זה לא עוזר , אחיזה איתנה היא כלי סביר וטוב.אני לא נותנת סטירות ולא שוברת עצמות.
הילד צריך להרגיש שיש מישהו בעולם שאיכפת לו ממנו .מישהו שלא רק מתחנף לאגו שלו ,מציע לו הצעות שהוא יכול לעשות בזמנו החופשי.
יש מישהו בעולם שמוכן ללמד אותו איך לשמור על עצמו בעולם ואיך מתנהל בית וזה לא תחביב שאפשר לעשות מתי שמתחשק .

אני מאוד שמחה וגאה בך שאת הולכת להתעמלות.
אולי גם שווה לך לעשות אימון בבית ,או בחצר , או בגינה הציבורית הסמוכה .אם זה משהו שאת יודעת שיגרום לך פחות לצאת מכליך (ולא משנה אם סיבת הלחץ היא משהו פנימי ,או הילד ומעלליו , או הפקיד באיזה משרד ממשלתי )לכי על זה . כל יום לפחות חצי שעה.
תלכי לכל דבר שנראה לך שיכול לעזור .

אני מאוד נעזרתי בספר 'התינוק יודע' .יש גם ספר להורים מאת הנדריקס , שאולי הוא דומה ,פחות התחברתי אליו אישית.
בספרים האלה יש שאלות לעבודה עצמית ,למעשה הטענה שמוצגת בהם היא שההתנהגות שלנו כהורים נובעת מהיחס שקיבלנו ומקבלים מהורינו ומסביבתנו.
אנחנו לא מודעים רוב הזמן מאיפה זה נובע,אז התהליך כולל קודם כל מודעות לחויות הילדות שלנו ,פריקה של משא העבר (הלא פשוט , סביר להניח)והכנסת דפוס חדש.
כמובן שיש סדנאות וקורסים ,למשל , יעוץ הדדי.


ולגבי גן ,
נכון שגננת סבירה לא תתעלל בילדים.היא באמת תנהג בהם באופן שפלוני צינה .
אבל דיפדוף קל בעיתונים יראה לך כמה גננות לא סבירות נתפסו שעשו מעשים שלא יעשו לילדים .

רק רוצה לספר לך שאני חוטאת בכל חטאייך אפילו שהילדה שלי בגן,
ובגן שאני שלמה איתו מאוד.
באופן אישי אני יודע שחינוך ביתי הוא לא בשבילי, ובחרתי לה גן מצוין לחצי יום וזה עוזר לי מאוד, ועדיין היא יכולה לפעמים להוציא אותי מכליי ואני מתרגזת, צועקת, ואפילו נותנת פליק על היד מדי פעם מרוב יאוש (אני יודעת!), מרגישה איום ונורא וחוזר חלילה.
המסקנה שלי היא שאם את לא רוצה לשלוח אותה למסגרת, חפשי את השקט שלך בדרכים אחרות, ככל שידך משגת - לרוב המכריע של ההורים יש צורך עצום בקצת זמן שקט, ויהיה זה לימודים, חוג, עבודה או בילוי. זה מתאפשר בעזרתם האדיבה של אבא, סבתא, בייביסיטר, מסגרת ועוד מיליון דרכים יצירתיות שאפשר לחשוב עליהן.
ולא, אני לא חושבת שאת גורמת איזה שהוא נזק. זה בסדר.
לי יש אמא צעקנית שכל חייה חשה רגשי אשמה על כל פיוז שהתקצר.
נחשי מה?
היא הייתה ועדיין אמא מצוינת, ואנחנו מתרגשים הרבה פחות ממנה מכל הצעקות שלה. אנחנו מרגישים באהבה חסרת הגבולות שלה מעבר לכל זה. או במילים אחרות - התמקדי בעצמך ובמה יעזור לך לשפר את התנהגותך ולהרגיש יותר טוב עם עצמך, ולא בהאם הילד זקוק או לא זקוק למסגרת. אני חושבת שאת יודעת שהוא לא ושעם זה את שלמה. לא?

_אני מאד מתביישת לכתוב על זה אפילו בעילום שם אבל לעיתים אני צועקת עליו או משחררת צעקה לחלל החדר,קרה כבר שטלטלתי או החזקתי אותו די בכוח, ואני אומרת לו לפעמים שיזהר כי אני הולכת להתרגז או אומרת לו "לא" על משהו בטון טעון.
אז זה משנה את התמונה לדעתכן? אני מאד מאד שמחה שהתדירות של ההתפרצויות שלי פוחתת. מאד חשוב לי להגיב בצורה טובה.כן לכעוס או להתעצבן או לאבד סבלנות אבל בצורה בוגרת. אני חושבת שבגן גננת לא תעיז להגיב כמוני._

גננת בגן יכולה להתרגז כמוך, אבל לעומק האהבה שלך לילדך היא לא תגיע. הרגשות שלה לילדי הגן הם קלילים ושטחיים יותר, כי כל גננת יודעת שהם מתחלפים ולא יכולה להרשות לעצמה להיקשר לילד הספציפי, המופלא והחד-פעמי שאת שולחת אליה, וגם לא להפלות אותו משאר הילדים. גננת עובדת עם קהל. אמא מתייחסת לאינדיבידואל.
גננת טובה ומעשית (ויש הרבה כאלה) תתייחס לילדים בתערובת של קלילות, חיבה ופיקוד. לא יותר מזה. מכאן כל זוג הורים בוחנים את מערכת השיקולים המורכבת שלהם.
בעיניי זה אולי טוב לכמה שעות מדי פעם, אבל לא לשמונה-עשר שעות ביום, כל יום.

אני חושבת שאחת הבעיות שאני שומעת כאן זו המחויבות לדרך חשיבה מסוימת. אם הגדרת את עצמך כאמא של חינוך ביתי איך תוכלי עכשיו לנהוג אחרת? אז זה למעשה מחייב כמו מסגרת נוקשה. אני מאחלת לכל אמא את הגמישות המחשבתית המספקת להבין שאין דרך אחת טובה. אם אמא כל היום צועקת, אמא מתוסכלת, והילדים ילמדו קודם כל את העובדה שאמא עצבנית ולא מרוצה. אם כמה שעות של עצמאות יתנו לך שקט נפשי, ותוכלי להיות יותר שלווה ושמחה בחלקך , הילדים רק ירוויחו.חינוך זה קודם כל דוגמא אישית. את רוצה ילדים מאושרים? איך תלמדי אותם את דרך האושר אם אינך מאושרת?

ושכחתי להודות על התגובות שלכן: אילה בשדה הדגן, כובע קסמים ואיילת.

הכמה שעות ביום לעצמך זה בעבודה? לי יש פעמיים בשבוע שיעור התעמלות ארוך ולעיתים אני מתאמנת בבית. אני מרגישה שאני לא רוצה לשלוח את בני לגן גם לא אנטרופוסופי. אני רוצה להישאר איתו בבית. הקושי שלי הוא האם אני גורמת לבני נזק עם העצבים שלי?
אני מאד מתביישת לכתוב על זה אפילו בעילום שם אבל לעיתים אני צועקת עליו או משחררת צעקה לחלל החדר,קרה כבר שטלטלתי או החזקתי אותו די בכוח, ואני אומרת לו לפעמים שיזהר כי אני הולכת להתרגז או אומרת לו "לא" על משהו בטון טעון.
[b]אז זה משנה את התמונה לדעתכן?[/b] אני מאד מאד שמחה שהתדירות של ההתפרצויות שלי פוחתת. מאד חשוב לי להגיב בצורה טובה.כן לכעוס או להתעצבן או לאבד סבלנות אבל בצורה בוגרת. אני חושבת שבגן גננת לא תעיז להגיב כמוני.

אני רק רוצה להוסיף עוד היבט למחשבה- אם החינוך הרגיל לא נראה מתאים, איכותי מספיק ונותן לילדים את התנאים הנכונים לגדילה כפי שהיינו רוצים. ויחד עם זאת גם להיות בבית זו משימה שלא אפשרית לכל אחד- אני למשל יודעת שהייתי נגמרת מזה אם כל הרצון הטוב- חייבת את הכמה שעות ביום לעצמי. הפשרה שאני מצאתי- זה חינוך אחר שאני חיה אתו בשלום. הילדים שלי מתחנכים במסגרות אנתרופוסופית ושם הם אמנם מחוץ לבית אבל אף אחד לא מאיץ בהם לגדול ולפתח שרירים שלא מתאימים לחייהם כרגע. אני מאד שלמה עם הפשרה הזו.

לא הייתי מנסחת טוב יותר מאילה.
רק רוצה להוסיף, שאת יכולה להגיד לו כרגע אמא לא פנויה, אבל כן למצוא את הרגע שאמא פנויה ואמא איתו ובשבילו.

הי אמא ,

WELCOME TO THE CLUB

כשלי היה ילד אחד בן שנתיים הרגשתי רוב הזמן שיש לי משקולת של 10 קילו בצורת כדור ברזל ושרשרת .
ניסיתי לזוז בקצב שהיתי רגילה אליו ,וזה פשוט לא הלך.
כמובן שצעקתי , כמובן שהיתי מלאה ביסורי מצפון, כמובן שלא הצלחתי לעמוד במשימות שלי ,נו מה?!
גיליתי שאני חיה בברדאק , בטינופת , שאני מארחת איומה ,,

לומדים.
הכל בסדר.

מתחילים לעשות סדר במחשבות ובדפסים שרצים במוח .
מתחילים להתבונן על המציאות כמו שהיא.
מתחילים להבין שלהיות אמא סבירה זה מצויין ,להיות אמא מושלמת זה ממש לא המטרה .

למשל , הוא שואל בלי סוף 'למה ',טוב ,זה מין שלב כזה . זה אות לכך שהילד רוצה לשתף אותך בגילויים שלו על העולם המדהים שסביבו.
אחלה , באמת זה מאוד כיפי.
אבל יש את השלב הזה שאמא רוצה רגע אחד להתרכז במתכון ,או לפנות בפניה הנכונה בכביש סואן,או שסתם צריכה קצת שקט.
מותר.
צריך.
ילד יכול לגלות עוד גילוי מופלא על העולם הזה : אמא שלו אוהבת אותו ואמא שלו זה בן אדם .לא מכונה.

אני באופן אישי סבורה שבמקום להשקיע את הכסף בגן לילדים ,אפשר לקחת כל מני קורסים /לקרוא ספרים /סדנאות וטיפולים אישיים .
העבודה שלנו כאמהות היא לא פשוטה וטבעית.אנחנו יורקות דם.
כל למידה (ותאמיני לי שלקחתי : תקשורת מקרבת ,פלדנקריז ,טאי צי ,ועכשיו את הקורס הורים של הילאורה) וכל שיאצו של שעה פעם בשבועיים עשו אותי מוכנה יותר לדקה הזו שהילדים יורדים למטבח בבוקר ומתחיל היום.

שנה טובה ,
שנת פירגון לעצמך ,
שנת כיף ,
שנת צמיחה ושמחה.

הילד שלי בן שנתיים וחצי. בד"כ אני בסדר גמור איתו אבל גם מתעצבנת, כועסת וכמעט תמיד אני ממהרת להספיק את הדברים(לבשל, לארגן תיק, לסדר, להלביש אותו) והוא נמצא תחת הלחץ הזה שלי. את הלחץ הזה יש לי עוד לפניו .אני אפילו ממהרת שאני מתקלחת. ...הסבלנות שלי לפעמים נגמרת במיוחד בשרשראות השאלה: למה? ואז אני אני עונה בלי חשק או לא עונה על כל השאלות או שאני מקריאה לו ספר והוא שואל ה-מ-ו-ן שאלות אני אומרת לו חכה רגע, עוד מעט או לא עונה לו..
ביקרנו בגן ילדים חודש שעבר והסברתי לו מה זה והוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן והוא רוצה להיות עם אמא. גם אני רוצה להמשיך להיות איתו ואולי אפילו עוד שנתיים-אבל אני מתלבטת עם חברת אמא עם פתיל קצר מספיק טובה לו.
אני מנסה לתקן את דרכיי ולא למהר, לחיות יותר את הרגע, פחות להתעצבן, פחות לכעוס, רסקיו.

[u]לעדכן, שהיום אני כבר לא עם שתי ילדות בבית, אלא עם שלוש, והרבה הרבה יותר שלמה עם זה.[/u]
כייף לקרוא:-]

פתאום יצא לי הדף הזה ב [po]דפים באקראי[/po]

אז בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל אלה שתמכו בי בזמן משבר,
ולעדכן, שהיום אני כבר לא עם שתי ילדות בבית, אלא עם שלוש, והרבה הרבה יותר שלמה עם זה.

כרגע, הפחד הגדול שלי בהקשר הזה הוא שאיזה קב"ס יטפל אלי פתאום...

|פרח|

[u]אבל גם הן מגדלות את ילדיהן בחינוך ביתי, בד"כ עד לגיל בית ספר[/u]
זה לא נחשב "חינוך ביתי".
תינוקות וילדים קטנים צריכים לגדול בבית.
רק בישראל התהפכו היוצרות, ובמקום שזה יהיה פיתרון דחק מחוסר ברירה לאמהות עובדות, יש אידיאולוגיה סביב סילוק תינוקות מהבית למוסדות.

בארה"ב יש הרבה אמהות שנקראות stay at home moms ובהרבה מאוד מקרים זה לא מבחירה בחינוך ביתי בדרך חיים וכאידיאל כמו של הרבה אנשים בקהילה הזאת, אלא נוחות, בחירה כלכלית וכיו"ב. אבל גם הן מגדלות את ילדיהן בחינוך ביתי, בד"כ עד לגיל בית ספר.
[po]ארני ש[/po] כתבה" [u]כולה הילדים לא הולכים למסגרת ....[/u] וזה די מתחבר לי. לא חייבים הצהרות, אלא יותר לדעת מה טוב לכם כמשפחה, ולך כאמא שהיא חלק בלתי נפרד מהמשפחה (אך גם חלק שיש לו חיים משלו). ומה שנכון היום אולי לא יהיה נכון בהמשך.
אני מסכימה שעד גיל בי"ס (ואולי גם אח"כ, לא יודעת...) באמת לא צריך דרך אחת בלבד. גם אם את שמה אותם בגן אולי בשנה הבאה תבחרי גן אחר? זה גם שינוי, ולא תצטרכי לשנות את אמונותייך בגללו.

ארני [po]ואמא גמדים[/po], תודה.
זה בהחלט עוזר לי להרגיש יותר שפויה כשאני יודעת שאני לא היחידה בעניין הזה.

אמ בגובה הדשא
רציתי לאמר לך שאני חושבת שההתלבטות שלך היא מאוד טובה ובריאה בעיני.
אנחנו מגדלים בבית ולפני שנתיים היתה לי התלבטות לקראת ספטמבר ושקלתי...ורשמתי..ולא שלחתי... ואז בזמנו מישהי שמחנכת בבית אמרה לי - יופי אני רואה שאת איתנו. ואז הרגשתי באמת שיצאתי במעין הצהרה שלא ממש רציתי לצאת בה. לא בפני עצמי. אני רוצה להשאר פתוחה לאפשרות שלגדול בבית לא יהיה הדבר הנכון באיזה שהוא שלב למישהו מבני המשפחה. אני מנסה לזכור שהכל משתנה כל הזמן ושהמטרה שלי היא להכיר בשינוי ולזרום איתו. אם עכשיו זה מתאים, זה לא באמת אומר שום דבר לגבי מחר, ולכן אולי ההחלטה לא צריכה להיות כ"כ הרת גורל - אפשר לנסות, להתנסות. תמיד אפשר לשנות ותמיד כדאי להכיר בשינויים . אני לפחות פעמיים בשבוע עדיין שואלת את עצמי אם זה באמת מתאים לי לגדול בבית. ולמרות שברור לי מעל לכל הטיעון האימהי לחינוך ביתי - כל שאר הטיעונים בעד ונגד קיימים בי ואני מנסה לתת להם לחיות כדי שיתנו גם לי

אני חייבת לשאול מה זה הרגיעון הזה שכולם מדברים עליו?

שלום .
גם אני מהמתנדנדים .
הבת שלי הלכה לגן ארבע פעמים בשבוע לחמש שעות , אחר כך שלוש , עכשיו היא הולכת כשהיא בוחרת , לפעמים יותר לפעמים פחות .
אני משלמת על הגן 1000 ש"ח לחודש הוא פתוח 51 שעות בשבוע וכולם חוץ ממנה נמצאים שם כל הזמן . בהתחלה הרימו גבה אחר כך התרגלו אלי .
אני עובדת כ12 שעות שבועיות , חמותי שומרת על התינוק , ולעיתים גם על הבת .
אני מאוד מסכימה על מיכלולה שלא צריך לצאת בהצהרות , לצערי אני פוגשת הורים שבנו לעצמם תבנית ועכשיו הם כלואים בה , מה שנקרא כורה בור בו יפול .
בעיני לפני גיל בית ספר זה לא נחשב חינוך ביתי ,
אנימשתדלת לא להכנס בכלל להגדרות אלא לעשות מה שנכון לי ומרגיש לי מאוזן למשפחתי , אם יתאים נמשיך אם לא נשנה .
אני מכירה משפחות שהילשים במערכת ויש איזון נפלא במשפחה ועושה רושם שכולם מאוזנים , ומולם משפחות חינוך ביתי שבהם כולם מטפסים על קירות מרוב קושי ,
בעיני חינוך ביתי הוא פרמטר אחד מיני רבים במערך המשפחתי
וכמו שמישהי אמרה לי :
כולה הילדים לא הולכים למסגרת ....
בעיני גמישות בחיים בכלל ובגידול ילדים בפרט היא אחד הדברים החשובים ביותר והגדרות (בעיקר כאלה המופצות ברבים ויוצרות ציפיות אישיות ורגשי אשמה אם לא עומדים בהם ) רק יוצרות נוקשות .

[u]מה ההבדל העקרני בין חוג פעמיים בשבוע לבין מסגרת כזאת?[/u]

אני חושבת שיש הבדל: יש הרבה יותר חוקים וכללי התנהגות שצריך לשמור עליהם. זו הרבבה יותר "מסגרת" במובן הרע של המילה (יש מובל טוב?), של להתאים ל"מערכת" מבחינת כללים והתנהגות.
גם פרק הזמן הוא ארוך משמעותית (שלוש שעות שלגן מול שעה אחת של חוג, בדרך כלל).

(ובכל זאת שולחת... הרע במיעוטו מבחינתי, וממש אוויר לנשימה בשבילי)

שלום [po]אמא בגובה דשא[/po]
רציתי להמליץ לך על הדף [po]חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו[/po]
דף מרתק, ואולי יוכל לעזור לך בהתלבטויות.
בהצלחה @}

אורה,
דווקא מעניין אותי לשמוע עוד.
כשכתבתי "לא נעים להגיד" התכוונתי שלא נעים לי שאחד השיקולים שלי הוא שיקול לגמרי טכני. כמו שלא היה לי נעים לבחור בין שני גנים מסיבות כלכליות.
הכוונה שלי היתה שזה שיקול לא לגמרי ענייני למרות שהוא נמצא ברקע.
כמו שכתבתי קודם, השיקול הזה ירד מהפרק מהסיבה הפשוטה שאין לי שום כוונה להכניס גם את יסכה למסגרת, כך שאם אני אמצא מישהו שיוכל לשמור על יסכה הוא יוכל באותה הזדמנות לשמור גם על אילה.
בכל זאת את צודקת שיש לי קושי עם זה ששיקולים של טובתי האישית מתערבבים לי עם שיקולים של טובת הבנות שלי.
אני אשמח להמשיך ולדבר על הנושא.

[u]הדרך שבה אני קראתי את המאמר היא ש"אמא טובה" היא אמא שמוחקת את עצמה לטובת ילדיה[/u]

בהמשך לדברי קודם, הדמות שאני מכנה 'האמא הטובה' היא לא דבר רע. הבעיה איתה היא רק כשאנו מזוהים איתה במידה כזו או אחרת. גם להיות מזוהים איתה זה לא רע - זה פשוט מקשה עלינו.

אחד הדברים שעוררו בי את התחושה שאולי את קצת מזוהה איתה היה המשפט, בסוף הקטע הראשון שכתבת:

_לא נעים להגיד, אבל גם זה מטריד אותי-
אני מסיימת בימים אלה קורס דולות, וממש הייתי רוצה לעבוד בזה ברצינות...
אבל כל עוד אני בבית עם הבנות זה די כובל ולא מאפשר לעבוד בעבודה כזאת שהיא בהגדרה לא ניתנת לתיכנון מראש._

ושאלתי את עצמי: למי בתוכך לא נעים להגיד? ולמה שיהיה לא נעים להגיד?
כשמציצים מדי פעם על הדברים מזוית הראייה של הדמויות, זה לפעמים מפשט מאוד. ברור שיהיו בנו דמויות עם דעות מנוגדות זו לזו. זה טבע הדברים.

ההקשבה והכבוד לדעותיהן והתהליך האיטי של אי-הזדהות איתן משחררים אותנו ומאפשרים לדמויות השונות להתבטא בצורה בריאה ומועילה יותר, ולנו השלמים זה עוזר לחוש מה נכון לנו ואיך לקחת בחשבון את צרכיהן השונים של הדמויות השונות.

אני לא רוצה להכביד על הדף שלך אם כל זה לא מדבר אליך.
אם כן - אשמח לעזור בחקירה ואם לא - מקווה שתמצאי את הדרך הטובה לך. (-:

_האם כל הורה שמתלבט לגבי חינוך ילדיו הוא "אמא טובה"?
ואולי לכל ילד בחינוך ביתי יש הורים שלוקים ב"תסמונת"?_

הי אמא,
בהחלט לא.
המאמר כמובן לא מתייחס אליך. הוא כללי ומצביע על תופעה שקיימת אצל אמהות רבות גם בחינוך הביתי וגם מחוצה לו. ויש אמהות שמזוהות דווקא עם האמא הרעה. ויש אמהות שהנושא הזה לא רלוונטי במיוחד עבורן.

מה שאולי רלוונטי לעניינך זה לבדוק:
האם יש דמות פנימית שמרגישה אשמה כשאת חושבת לצאת מהבית? כלומר: מי נגד לצאת? למה? מה אופי המתנגדת או המתנגדים? מה חשוב לה/להם?

מי הדמות שכן רוצה לצאת לעבוד וכולי? השאלות כנ"ל.

אם זה בכלל ידבר אליך זה יכול להגביר את הצלילות והקשב למה שנכון לך.

[u](איפה נמצא הגן? אשמח להמליץ עליו לשואלים הרבים )[/u]
א. בשום אופן לא. אם תמליצי וךף:[u]לשואלים הרבים[/u] איך הוא ישאר קטן ואינטימי?
ב. מכיוון שבכל מקרה השואלים הרבים לא יגיעו לכאן, אני מרשה לעצמי לכתוב שהוא נמצא במאחז בשומרון. כל מי שעדיין רוצה לבוא מוזמן ליצור איתי קשר.

אני מסכימה איתך באופן רעיוני, ואני באמת מאמינה בלמידה שבאה מתוך הילד, אבל אני גם קצת שבויה שתפיסה שהאכילו אותי בה כל החיים, שלפיה יש דברים מסויימים שאם לא תלמד אותם לא תוכל להסתדר.
(ועם חלק מזה אני גם מסכימה שכלית. קריאה-כתיבה וחשבון בסיסי, בעיני, הם בהחלט MUST. אולי לא בגיל ובצורה המקובלים, אבל בסופו של דבר הם בהחלט משהו שהילדים שלי ילמדו גם אם זה לא "יבוא מתוכם")

האם קראת [po]מה טוב בחינוך ביתי[/po] ?

[po]אורה גבריאלי[/po]
המאמר אכן מאוד מעניין, אבל אני לא בטוחה בכלל שזה המצב...
האם כל הורה שמתלבט לגבי חינוך ילדיו הוא "אמא טובה"?
ואולי לכל ילד בחינוך ביתי יש הורים שלוקים ב"תסמונת"?

אני בהחלט מלאה התלבטויות בעניין, פחות או יותר כמו שאמא ששולחת את ילדיה לגן מלאה התלבטויות בבואה לבחור גן. האם זה הופך גם אותה ל"אמא טובה"?

הדרך שבה אני קראתי את המאמר היא ש"אמא טובה" היא אמא שמוחקת את עצמה לטובת ילדיה.
ובכן,
זה לא קורה לי, אני בהחלט מתכוננת להמשיך בכיוון המקצועי שבחרתי לי (וב"ה הולך לי כל כך טוב שאני מרגישה שמכוונים אותי לשם ממש מלמעלה).
את צודקת שיש לי את המאפיינים של מי שתמיד רוצה לתת עוד (יש אמא שאין לה? 0-:),
אבל לשמחתי אני לא חושבת שהגעתי למצב שבו
[u]היא יכולה גם לגרום לנו לעירפול בנוגע למה שנכון לנו - ממעמקים - לעשות.[/u]

אלא אם כן אני קצת עיוורת בקשר לעצמי. (מה שבהחלט יכול להיות).
אם זה המצב אני אשמח (ולא אעלב בכלל) אם תאירי את עיני.

[po]בת הרים[/po] ובשמת
[u]זה כמובן מאוד תלוי בגן.[/u]
לא מדובר ב"גן" לפי ההגדרות שאנחנו רגילים אליהן.
מדובר בגן בשיטת מונטסורי, שפועל רק פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות (כלומר, אילה מבקרת בו בדיוק כמו הילדים האחרים. אלה כל שעות הפעילות שלו.) שיש בו 6 ילדים בין גיל שנה וחצי לחמש, כולם חברים עוד מלפני כן, וגם האמהות מוזמנות להכנס ולצאת כמה שבא להן.

למעשה, זה גן שנולד מתוך צורך של כמה משפחות בחינוך ביתי למסגרת לא מחייבת אבל מעשירה ולכמה שעות לטפל בדברים שקשה לעשות עם ילדים קטנים בין הרגלים.

גיסתי קוראת לזה "חוגן" (חוג-גן), ונראה לי שההגדרה די קולעת :-)
מה ההבדל העקרני בין חוג פעמיים בשבוע לבין מסגרת כזאת?

[u]טליה העלתה באמת בעיה שחוזרת אצל הרבה משפחות בחינוך ביתי: הפחד, שבאמת יש "רשימת קניות" של "חומר" שלאמא יש "אחריות" "להעביר" (לא במקרה כל המרכאות הכפולות), והפחד, שהיא נכשלת בזה.[/u]
בשמת, זה לא רק אצל הורים בחינוך ביתי.

בעקבות המלצתה של [po]תמרול ה[/po], קראתי את הדף, אמא, ושתינו חשבנו שאולי [url=http://www.altnet.co.il/MiniSites/Index.asp?ArticleID=906&CategoryID=232&Page=1]זה יכול לעניין אותך[/url]

מדובר במאמר שלי על הדמות הפנימית שאפשר לכנות 'האמא הטובה'. זו דמות שמבינה מאוד באמהות טובה והיא אכן טובה באמהות, אלא שכשמזדהים איתה, הדרישות שלה נעשות נוקשות וקיצוניות מדי.

היא עלולה לגרום לנו להרגיש שאיננו אמהות טובות מספיק, למשל. כשהיא חזקה ומנהלת אותנו באופן לא מודע, היא יכולה גם לגרום לנו לעירפול בנוגע למה שנכון לנו - ממעמקים - לעשות.

אם זה יעניין אותך אשמח להוסיף ולהרחיב.

[u]בזה שאת שולחת "רק פעמיים לכמה שעות" את למעשה מתנדנדת,יחד איתה.אתם כן בגן אבל לא שם[/u]
אני דווקא לא חושבת כך.
זה כמובן מאוד תלוי בגן.
מבחינות רבות זה יכול להיות לה כיף - להיות אורחת שמבקרת בגן רק להנאתה. הרי את דווקא כן אוהבת את מה שהיא מקבלת בגן, לא? את מרגישה שזה משלים את הבית או שזה סותר את הבית?

מנסיוני בהתלבטויות הללו צריך מתישהו "לחתוך". בזה שאת שולחת "רק פעמיים לכמה שעות" את למעשה מתנדנדת,יחד איתה.אתם כן בגן אבל לא שם. והיא מרגישה את האנרגיות האילו. זה מבלבל גם אותה.מתישהו מגיע רגע שצריך להחליט.ולהיות שמח ושלם עם ההחלטה. לאן שלא תיפול. כי הכי חשוב לדעתי זה לא לשדר לילד את הבלבול שלנו.

[u]ואיכשהו זה יצא שאני מרגישה שבכל זאת בבית היא מקבלת פחות[/u]
...אולי כי את מה שהיא מקבלת בבית את כבר מכירה :-) תמיד בולט יותר מה שהם לומדים מאנשים אחרים, מהשכנה או מסבתא או מהמטפלת, כי אלה "חוכמות" קטנות שהם חוזרים איתן הביתה וברור לך שלא הגיעו ממך. זה לא אומר שבגן היא מקבלת "יותר", אלא פשוט דברים אחרים ממה שאת היית חושבת להקנות לה (לטוב ולרע...).

_יצא לי במרגיעון "מה את רוצה?"
נראה שזה בדיוק מה שאני צריכה לברר לעצמי_
(())

ווי! יצא לי קירבה ללא הקרבה!

קודם כל, אתן צודקות ב"אבחון". אני באמת מרגישה שיש איזו רשימה שאני צריכה למלא...
בנוגע לחגים...
טליה צודקת, זה באמת מצחיק להטפל לנושא הזה, אבל כמו שכבר כתבתי, הוא רק דוגמא (לצערי לא עולות לי כרגע בראש דוגמאות אחרות). היו כמה נושאים שראינו שאילה התחילה להתעניין בהם מאז שהיא הולכת לגן...
אז נכון, אין טעם להלחיץ, וכל דבר יבוא בזמנו, וגם אם נושא מסויים לא יעניין אותה לא נורא...
אבל מוח לחוד ורגש לחוד, ואיכשהו זה יצא שאני מרגישה שבכל זאת בבית היא מקבלת פחות.

[po]אמא בבית[/po] את צודקת, לגבי יסכה (זאת הקטנה) אין לי את אותה התלבטות, ככה שכנראה הנושא המקצועי הוא יותר טריגר שהעלה לי את הנושא שוב למצב התלבטות מאשר שיקול אמיתי.
(ואולי שנת הלימודים המתקרבת עם כל הטררם של הרישום לגנים הוא הטריגר?)

יכול להיות שהדף הזה הוא סוג של בירור עצמי לשאלה למה בעצם אני רוצה לגדל את הבנות שלי בעצמי ובמה זה עדיף על לשלוח אותן למסגרות פורמליות...

יצא לי במרגיעון "מה את רוצה?"
נראה שזה בדיוק מה שאני צריכה לברר לעצמי.

[u]הנקודה היא שבאיזשהו מקום כן צריך לצאת בהצהרות.[/u]

ואני טוענת שלמרות ההצהרות חשוב לחשוב בראש פתוח ולדעת שכל החלטה ניתנת לשינוי כי אנו חיים את החיים שלנו לא את ההצהרות שלנו.

כך למשל:
כי כל שנה שבה את לא רושמת את הילדים לגן את מצהירה על הכוונות שלך לשנה הקרובה (לפחות)_
לגבי הרשמה לגן ילדים דווקא שמעתי מחבר של בעלי שיותר קל להכנס לגן באמצע שנה על בסיס מקום פנוי, הם טוענים שלילד יותר קל להשתלב במקום בו כל הילדים כבר מכירים אחד את השני ולא מצויים בהלם של התחלה חדשה. אש גם ההצהרה לגבי השנה הבאה יכולה להיות גמישה.

או:
[u]וכמה שאת מסבירה ליותר אנשים את עמדתך נגד מערכת החינוך, ובעיקר בעד חינוך ביתי, ככה קשה יותר להגיד מאוחר יותר "יפה מאוד, אבל כל מה שאמרתי עד עכשיו לא רלוונטי לגבי".[/u]
ועדין נראה לי שגם אם תצהירי שאת עם הבנות בבית וזה לא יתאים לך יותר, לא תשארי איתן בבית רק כי הצהרת על כך שכל דבר אחר הוא פחות טוב.

אמא בגובה דשא, אני חושבת עלייך הרבה.
והאמת, שלדעתי לא יכולה להיות לאף אחד אחר תשובה בשבילך.
מה שכן, עולות פה הרבה סוגיות למחשבה, ואולי הן יעזרו לך לכוון למה שבאמת מטריד אותך?

למשל, טליה העלתה באמת בעיה שחוזרת אצל הרבה משפחות בחינוך ביתי: הפחד, שבאמת יש "רשימת קניות" של "חומר" שלאמא יש "אחריות" "להעביר" (לא במקרה כל המרכאות הכפולות), והפחד, שהיא נכשלת בזה.
ואולי זה מקום לכוון לעצם העניין שעולה פחד, שלא ברור לנו "מה הדרישות" אז איך נוכל להיות מושלמות בלי שנדע על מה לסמן V?

[u]אם זה בכלל לא נכון, אז אדרבא.[/u]
לי זה נשמע שיש לה רעיון על "רשימת קניות" שכל אמא בחינוך הביתי צריכה להחזיק, וביניהן הכנה של שבועיים לפני כל חג על מקורותיו, מנהגיו, שיריו ומאכליו, ומי שלא עומדת בו, מזניחה את החינוך של ילדיה בנוגע למסורת ישראל :) במקרה שלה, זה יוצא מצחיק במיוחד!

[u]"יפה מאוד, אבל כל מה שאמרתי עד עכשיו לא רלוונטי לגבי".[/u]
מה דעתך על משהו אחר כמו.
ניסיתי, לא עבד בשבילי.
ניסיתי, אהבתי, ואני מאמצת את החינוך הביתי לשעות אחר הצהריים והחופשים.
אפשר לטעות, העולם, כולם- לא כל כך משנים- מה שחשוב זה את והבנות שלך. והבית שלכם. מה אכפת לך מה אחרים חושבים. הם יתרגלו מהר מאוד למבנה החדש.

טליה, אמא בגובה דשא כתבה על עצמה:
[u]כמעט לא יצא לי לדבר איתה על החגים, פשוט כי לא עמד לי בראש, אבל היא חוזרת עם ידע מהגן, וכשהיא כבר שואלת אנחנו מדברים על זה. אם הנושא לא היה עולה בגן לא היה לה מושג בעניין.[/u]
מזה אפשר להבין שהיא לא נותנת בבית תכני חגים.
אם זה בכלל לא נכון, אז אדרבא.

[u]אם זה חשוב לך,אתם יכולים להתחיל במסורת כזאת בבית. אפילו בקטן.[/u]
:-D
כוסמת, אני שכנה של [po]אמא בגובה דשא[/po], ומה שכתבת יצא נורא מצחיק כי הם דתיים ואבא של הילדה הזו הוא הכי דוס בעולם! (סליחה, ל-אמא, כן?).
ועוד לכוסמת - יצא מרגיעון מדהים לעמוד הזה! לי יצא סתם "קחו אוויר - זה בחינם" :) טוב, גם זה חשוב אני מניחה...

וזה מה שאני רציתי לכתוב ל-[po]אמא בגובה דשא[/po] בעצמי - הילדים שלכם, יותר מכל הילדים בעולם (כמעט), חווים את החגים האלה על אמת, לאורך ולרוחב ולעומק! אז נכון שנחמד להם ההכנה מראש, ושהם מתלהבים מאוד מכל הטררם, אבל הם מתלהבים יותר מלהיות עם אמא שלהם, לדעתי, ואת החגים הם סופגים גם ככה, בכל גיל במידה שונה ובצורה שונה. ואני חושבת שלפני הגן הילדים שמעו מאיתנו יותר על ההחגים. כנראה שהרגשנו שהאחריות כבר פחות מוטלת עלינו, ואנחנו מתנהגות בהתאם.

אהלן
אני אגיב קודם כל לעניין "התכנים" שהיא חוזרת איתם...
אנחנו למשל בלי קשר לחינוך הביתי חוגגים את כל החגים בבית כך שהחג נתפס באמת כמשהו חגיגי ולא כ"תוכן" שמועבר אל הילדה.
אם זה חשוב לך,אתם יכולים להתחיל במסורת כזאת בבית. אפילו בקטן.
דבר שני, לגבי ה "שעמום" שאת מספרת עליו, אני לא בטוחה שגם הן מרגישות משועממות...
לפעמים התבוננות,בהייה,שהייה במקום אחד, דברים שניתפסים אצלנו כשעמום נתפסים אחרת לחלוטין אצל ילדים במיוחד בגיל הרך. לגיטימי לחלוטין.
לגבי המקצוע שלך, אולי את יכולה להתעסק בו בצורה חלקית כרגע ולהתנחם שבעתיד תעסקי בו בצורה מלאה??
המרגיעון שיצא לי "הדעה מתחלפת - האדם לא" ...

[po]אמא בגובה[/po] דשא
אני קוראת שוב את מה שכתבתי. האם משתמע מהדברים שגיליתי איזושהי אמת אבסולוטית?
התגובה שלי הייתה לרעיון שילד יכול לקבל יותר מהגן מאשר מאמא.
התייחסתי למשפט שלך:

[u]השאלה הגדולה היא האם באמת הדרך שבה אני מגדלת אותן בבית עדיפה על הליכה לגן.[/u]

אני בטוחה שחינוך ביתי לא מתאים להרבה משפחות מסיבות שונות. חבל שאחת הסיבות תהיה רושם מוטעה כאילו הידע והחוויות שהילד חווה בגן, עדיפים על מה שהוא יכול לקבל בבית.

[po]אמא בגובה דשא[/po] יקרה...
להבדיל מדבריה של [po]אמא בבית[/po] , אני עוד לא גיליתי את האמת האבסולוטית ואוכל
רק להרהר איתך. למשל, האם יכול להיות שדרך אחת תהיה טובה ומתאימה ואחרי זמן
מסויים דווקא דרך אחרת תהיה טובה יותר? ואחר כך שוב הדרך הראשונה או משהו אחר לגמרי?
אולי את יכולה להתלבט עם אילה ועם אישך? להביא את כל התחושות שלך ושלהם לשולחן ולחשוב מה כדאי ונכון לתקופה הקרובה? אולי גם אילה פתאום תשמח להיות יותר בגן כי
נעים לה או אולי ההיפך- היא תיבהל מזה?
ובקשר לדברי [po]אמא בבית[/po] על כך ש:
[u]מהסיבה הפשוטה שאת אוהבת אותן והגננת במקרה הטוב נחמדה, דואגת או מתעניינת[/u]

אני טיפלתי בילדים קטנים [b]ואהבתי[/b] אותם. יש הרבה גננות ומטפלות שאוהבות את הילדים.
מה שכן נכון- אם יש יותר מדי ילדים בגן אז פשוט אי אפשר לתת את מלוא תשומת הלב.
לכן, כדאי לבחור, אם אפשר, משפחתון (אפילו לגדולים) של 5-7 ילדים.

_מצד אחד, ממש לא הייתי רוצה לראות את אילה הולכת לגן.
אני גם ממש רואה שהיא פורחת בבית...
מצד שני, אני כן מרגישה באיזשהו מקום שההחלטה שלא לשלוח אותה כובלת אותי.
מצד שלישי, אין מה לעשות, ילדים זה דבר כובל. זאת התחייבות ארוכת טווח, ואני לא מתכננת להסר אחריות...
הנקודה המרכזית היא שאני לא לגמרי בטוחה שמה שהיא מרוויחה בחינוך ביתי עולה על מה שהיא היתה מרוויחה בגן_

שלום לך
אני רואה כאן שתי התלבטויות. אחת הקשורה לאילה - (זאת הבת הגדולה?)
האם היא מקבלת יותר בגן?
והשניה הקשורה בצרכים שלך-את רוצה לעבוד במקצועך.

על ההתלבטות הראשונה יש לי הרבה מה להגיד.
מה שהבנות שלך מקבלות בבית, הן לא יקבלו גם מהגננת המשקיעה ביותר בגן המדהים ביותר שבו שפע צעצועים וחצר ענקית וכל מה שנראה לך גן טוב.
מהסיבה הפשוטה שאת אוהבת אותן והגננת במקרה הטוב נחמדה, דואגת או מתעניינת.
גם אם את חסרת כוח לפעמים, ושמה להן סרט או עסוקה בעבודות הבית, עדיין הן נמצאות במקום בו הן חשובות. מטפלים בהן בגלל שאוהבים אותן ולא כי זאת הפרנסה של מישהו. ואם אמא מספרת סיפור, הן מרחיבות אוצר מילים ומעשירות את הדמיון.
אם אמא מטאטאה את הבית, ולהן יש מטאטא קטן, הן לומדות לטאטא, ומפתחות התמצאות במרחב.
אם אמא עסוקה, הן לומדות להיות עצמאיות ולהתחשב באמא.
ואם אמא בניגוד לגננת, עסוקה מספיק בשביל לא להפריע להן ולדרוש מהן לצייר בגואש בדיוק כשהן בונות בקוביות, הן יכולות ללמוד הרבה מהמשחק או מהסתכלות על ציפור או מכל דבר אחר שהן עושות.
הרבה יותר מכל סיפורי החגים ושלל החוגים שיש בגן.
מכיוון שתנאי ראשון ללמידה הוא שהצרכים הרגשיים והפיזיים מסופקים.

לגבי ההתלבטות השניה לגבי המקצוע, זה באמת רעיון נהדר למצוא מישהי שאפשר לקרוא לה בהתראה קצרה.
אולי שכנה שנמצאת בבית עם הילד שלה?
אולי מישהי שעובדת מהבית ותשמח לעוד קצת פרנסה מדי פעם?
לא כתבת כמעט כלום לגבי הבת הקטנה. אם הגדולה תלך לגן, זה עדיין לא יתן לך חופש לעבוד. את שוקלת להכניס גם את הקטנה לגן?

את כותבת שהיא פורחת בבית.
אז אולי עצם זה שהיא מרגישה טוב בבית ולא נתונה בכפייה ובמצבים שהיא חווה או רואה חוסר כבוד, זה כבר רווח?
לא יודעת. אני סתם מעלה שאלות.

באופן אישי רציתי רק לומר לך שמה שקראתי הכי חזק ממך זה חוסר שביעות רצון מעצמך.
מציעה לך למצוא דרכים לחזק את עצמך, ואז יהיה קל לך יותר למצוא תשובה שתתאים לך. דרך די פשוטה וזולה היא [po]פרחי באך[/po] - למשל, העלית התלבטות לגבי דרך החיים שלך. בדף [po]הגדרות פרחי באך[/po] אולי תקבלי רעיונות.
|יד1|

הנקודה היא שבאיזשהו מקום כן צריך לצאת בהצהרות...
כי כל שנה שבה את לא רושמת את הילדים לגן את מצהירה על הכוונות שלך לשנה הקרובה (לפחות),
וכמה שאת מסבירה ליותר אנשים את עמדתך נגד מערכת החינוך, ובעיקר בעד חינוך ביתי, ככה קשה יותר להגיד מאוחר יותר "יפה מאוד, אבל כל מה שאמרתי עד עכשיו לא רלוונטי לגבי".
למעשה, כשהולכים נגד הזרם יש הצהרה בכל שניה שבה את ממשיכה ללכת בדרך שלך...

אבל מעבר לזה-
פחות מטריד אותי מה שאני מצהירה או משדרת לסביבה, יותר מטרידה אותי השאלה מה אני עושה-האם לרשום או לא לרשום אותן ל"מסגרות חינוך"?
מצד אחד, ממש לא הייתי רוצה לראות את אילה הולכת לגן.
אני גם ממש רואה שהיא פורחת בבית...
מצד שני, אני כן מרגישה באיזשהו מקום שההחלטה שלא לשלוח אותה כובלת אותי.
מצד שלישי, אין מה לעשות, ילדים זה דבר כובל. זאת התחייבות ארוכת טווח, ואני לא מתכננת להסר אחריות...
הנקודה המרכזית היא שאני לא לגמרי בטוחה שמה שהיא מרוויחה בחינוך ביתי עולה על מה שהיא היתה מרוויחה בגן.

[u]ואיזה מסר תעבירי לנשים שתסייעי להן בלידה עם לא תהייה שלמה עם כך שאת עוזבת את הבנות שלך כדי לסייע להן?[/u]
השאלה הזאת נשארת לא משנה מה אני אחליט-כי בכל מקרה (נכון לעכשיו) אני לא אהיה שלמה עם עצמי, ככה שזה כנראה לא ממש שיקול כאן.
בכלל, אני לא חושבת שאשה שאני מגיעה ללידה שלה צריכה להטריד את עצמה בשאלה מה אני עושה עם הבנות שלי, כמו שאת לא מטרידה את עצמך בשאלה הזאת כשאת מקבלת שרות מקופאית בסופר (סתם דוגמא).

[u]מה הן למדות מכך שאמא רוצה לעשות משהו ולא עושה זאת?[/u]
ומה הן לומדות מכך שאמא רוצה לגדל אותן בעצמה אבל שולחת אותן לגן?
ומה הן לומדות מזה שאמא רוצה שהבית יהיה נקי אבל יושבת על האינטרנט?
אולי שגם אמא היא בנאדם.

[u]ולגבי החגים לא נראה לי נורא שילדה בת 3 לא תדע משהו על חגי ישראל, יש לה עוד המון שנים לשמוע את אותם סיפורי חגים, ובמילא חלק גדול מהסיפורים סביב החגים אלימים מאוד. [/u]
טוב, לי כן חשב שהיא תדע על החגים, ובכל מקרה זאת היתה רק דוגמא.

[u]או בדרך מקורית משלך[/u]
עד עכשיו אחותי (שגרה לידי) הסכימה לקחת על עצמה תפקיד של בייביסיטר חירום ללידות, מה שהיה נוח לכולנו, אבל בשנה הבאה היא מתחילה כנראה לעבוד בבקרים אז זה יהיה קצת פחות מעשי.
בכל מקרה זה רק חלק קטן מההתלבטות, כמו שכבר כתבתי השאלה הגדולה היא האם באמת הדרך שבה אני מגדלת אותן בבית עדיפה על הליכה לגן.

גם אני חושבת על כך לא מעט ולא בטוחה שחינוך ביתי מתאים לי והסקנה שלי כרגע היא שלא צריך להצהיר הצהרות. אני באופן כללי עונה לכל מי ששואל שכרגע טוב לי להיות עם הבת שלי בבית אבל זה יכול להשתנות בכל רגע. ההרגשה שהשהות עם הבנות כובלת אותך לא טובה לא לך ולא להן. מה הן למדות מכך שאמא רוצה לעשות משהו ולא עושה זאת? ואיזה מסר תעבירי לנשים שתסייעי להן בלידה עם לא תהייה שלמה עם כך שאת עוזבת את הבנות שלך כדי לסייע להן?
חשוב שתהני ותרגישי טוב בתור אמא ואם טוב לך להיות עם הבנות כל הזמן זה נהדר אבל אם זה לא טוב לך או בא על חשבון המימוש שלך, על חשבון היעוד שלך אז תמצאי דרך לשלב בין השניים, אם בדרך המקובלת של לשלוח את הבנות לגן או בדרך מקורית משלך. ולגבי החגים לא נראה לי נורא שילדה בת 3 לא תדע משהו על חגי ישראל, יש לה עוד המון שנים לשמוע את אותם סיפורי חגים, ובמילא חלק גדול מהסיפורים סביב החגים אלימים מאוד.

נכון לרגע זה אני מגדלת את שתי בנותי החמודות (3 ושנה) בבית, אילה הולכת יומיים בשבוע לגן-3 שעות כל פעם...לי טוב ולהן טוב והכל נראה נהדר...
חינוך ביתי זאת הדרך הנכונה בעיני לגדל ילדים והייתי רוצה להמשיך בחינוך ביתי.

בימים האחרונים יש לי כלמיני מחשבות בעניין שמטרידות אותי מאוד:
הרבה פעמים אני קולטת בערב שבמשך כל היום לא עשינו שום דבר-אני הייתי עסוקה במשהו ונתתי להן פשוט להשתעמם, במקרה הטוב, או לשבת מול סרט, במקרה הרע.
לא עדיף שכבר ילכו לחצי יום לגן?
חוצמיזה שמתי לב שהרבה מאוד דברים שחשובים לי עלו דווקא בעקבות הגן של אילה-אני, למשל, כמעט לא יצא לי לדבר איתה על החגים, פשוט כי לא עמד לי בראש, אבל היא חוזרת עם ידע מהגן, וכשהיא כבר שואלת אנחנו מדברים על זה. אם הנושא לא היה עולה בגן לא היה לה מושג בעניין.

ועוד דבר-
לא נעים להגיד, אבל גם זה מטריד אותי-
אני מסיימת בימים אלה קורס דולות, וממש הייתי רוצה לעבוד בזה ברצינות...
אבל כל עוד אני בבית עם הבנות זה די כובל ולא מאפשר לעבוד בעבודה כזאת שהיא בהגדרה לא ניתנת לתיכנון מראש.

לכן אני מסתובבת כבר כמה ימים בהרגשה שחינוך ביתי זה טוב ויפה, אבל אולי פשוט לא מתאים לי?