על ידי טובי_י* » 15 דצמבר 2004, 11:34
עדי ל משהו שכתבתי בבלוג לפני הרבה זמן ונשמע בדיוק כמו הדברים שלך:
אני מצוננת וקצת עייפולה. ישנתי ה מ ו ן ועדיין... כל פעם שאני מרגישה חלשה אני חושבת, איך אם בכלל אני אביא ילדים. איך אוכל לוותר על השינה המתוקה הזו שממנה אני מתעוררת מלאת כוחות?
איך אפשר לוותר על החופש להיות חולים ולהתפנק...
איך אפשר לוותר על החופש בכלל?
ובכל זאת, ילדים הם הם הטעם לחיים האלו, ככה אומרים, ואני מתבוננת באחיינים שלי ויודעת שגם אני רוצה כאלה בדיוק.
ואולי אני אסתפק רק בלהיות דודה.
איך אפשר, איך אפשר...
לוותר על הולדה, לוותר על החופש, לוותר על ההורות, לוותר על השינה...
ממש מאבק איתנים מתחולל לי בראש.
מזל שיש עוד כמה שנים להחליט, ובינתיים, אני אלך לישון.
אני יכולה לומר שאני לא רק ישנה טוב והרבה. אלא שאני מקפידה להודיע לכל העולם ואחותו שאני אדם שאוהב לישון, זקוק לשינה וחייב לישון.
אני באמת שלא צריכה מאמר בשביל לדעת, שאם אני לא ישנה 7 שעות בלילה אני הפוכה למחרת.
התופעות אצלי מיידיות:
עצבנות,
רגזנות,
מצב רוח רע
חוסר ויטליות וחוסר חשק לעשות מילימטר למעלה ממה שאני חייבת,
בילבול,
שיכחה,
אימופלסיביות.
מצד שני וזה מפתיע יש לי דרייב עצבני כזה, כמו במחזור לעשות דברים שיום לפני לא היו נראים לי חיוניים, וכשאני עייפה, פתאום תופסים פרופורציות מטורפות. כלומר, אם אני עייפה אני אעדיף לא לעשות כלום, אבל אם אני במילא חייבת ללכת לעבודה, אני אהיה סופר דופר יעילה דווקא על מצב של חוסר שעות שינה...
זה נובע נדמה לי מאותו מקום של עצבנות ואגרסיות על דברים שאם לא היתי עייפה לא היו נראים לי כל כך חשובים.
אם קרה והיה לי חוסר של שינה מצטבר של כמה לילות. דבר שקרה לי אולי 4 פעמים בחיים, לא כולל טירונות
(
), אני מגיעה למצב של בכי, אפטיות, דיכאון ורגישות יתר.
נושא השינה כל כך חשוב לי שהתחלתי ממש לחקור אותו , חקירה אישית בין הסובבים אותי. גיליתי כך:
- יש אנשים שזקוקים ליותר שעות שינה מאחרים, וזו לא תורה חדשה, אבל גיליתי שזה משפחתי. לדעתי בסוף יגלו שזה גנטי. מדובר במשפחות שלמות, שרגילות לישון לילה וצהריים. שאם מישהו לא ישן, הוא מהלך כמו מוטציה מפחידה בבית, ושבכלל יש כבוד לעניין. הדבר אומר מבחינתי, שאין כל כך מה להילחם בזה, או להאשים את עצמך בהרגלים רעים. כמובן שצריך לדעת איפה הגבול בין ישנוניות שמשמשת כתרוץ (לבריחה, לחוסר התמודדות, דיכאון או סתם פינוק יתר) לבין ישנוניות מתוך צורך פיזי ונפשי בריא.
- יש אנשים שמעולם לא יכלו להנות משנת צהריים. לא בגלל עניין של זמן, אלא פיזית השעון הביולוגי שלהם ממאן לעשות הפוגה בצהריים. יש אנשים שבאור ראשון של בוקר מתעוררים ולא יכולים עוד. ויש אחרים, שרק בלילה עירניים ובשעות האור לא מבינים מה העולם רוצה מהם. אני חושבת שמזמן כל הפיקציה הזו של לישון בלילה להתעורר בבוקר, היא המצאה של מדענים ותו לאו. הטיעון שבטבע שהחיות כביכול ישנות בלילה וערניות בבוקר זה לא מדוייק. ראה ערך ינשופים, גחליליות, לטאות, דגים, חתולים (שהם סופר עירניים בלילה) וזו רק רשימה חלקית שאני מכירה. טיפוס לילה הוא אחד כזה שגם אם הוא יצליח לישון בלילה ולתפקד בבוקר, תמיד אבל תמיד שנת בוקר תעלה באיכותה על זו של הלילה. ברמת העירנות והחוזק הנפשי והפיזי שוא מתעורר איתה.
כשמדברים איתי על תינוקות שלא ישנים בלילות. לא בגלל פיפי או מחלה. אלא בגלל אופי סוער בלילה, אני אומרת שאולי, רק אולי הילד הזה הוא טיפוס לילה, והוא לא אשם שההורים שלו מנסים להכתיב לו אחרת. הרבה פעמים התינוקות הללו ישנים מעולה במשך היום, לא בהכרח בגלל חוסר שינה בלילה, אלא כי ככה הם בנויים. כמוני למשל. שעות בין הערביים, או הבוקר המוקדמות, הן השעות שבהם השינה שלי הכי איכותית.בלילה לעומת זאת, מתחילים שעות הערות שלהם, וכל מה שמתחשק להם זה לשחק ולהשתולל. אמבטיה חהמ, דייסה חמימה (או ציצי), אווירה רגועה ועוד כמה דברים "משדלים" אותם לישון. רק שהפיזיולוגיה יותר חזקהמתכתיבים חברתיים.
פעם ניסיתי עם ילדה שטיפלתי בה יומיים לעשות את ההיפך. ההורים שלה היו מחוץ לעיר, אני ביליתי איתה במהלך הלילה, סיפורים, משחקים, הכל. בבוקר הלכנו לישון. היה מקסים. הילדה התעוררה לקראת הצהריים עירנית, חייכנית, נעימה. תפסה תנומה מאוחר יותר בשעות בין הערביים (השעות הכי חזקות אצלי מבחינת אכות שינה) שלא בעידודי, אלא סתם כך, וזה הצחיק אותי, איך אפשר שלא להבחין כמה טבעי לה לישון טוב בשעות שלה. וכמה היא לא נחשבת סוערת במיוחד או בעייתית במיוחד כשהיא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו בזמן שהיא זקוקה לו.
אווף המחשב נתקע לי כל מילה שנייה. יש לי מסקנות נוספות מהמיני מחקר שלי. אח"כ אני אמשיך.
[po]עדי ל[/po] משהו שכתבתי בבלוג לפני הרבה זמן ונשמע בדיוק כמו הדברים שלך:
אני מצוננת וקצת עייפולה. ישנתי ה מ ו ן ועדיין... כל פעם שאני מרגישה חלשה אני חושבת, איך אם בכלל אני אביא ילדים. איך אוכל לוותר על השינה המתוקה הזו שממנה אני מתעוררת מלאת כוחות?
איך אפשר לוותר על החופש להיות חולים ולהתפנק...
איך אפשר לוותר על החופש בכלל?
ובכל זאת, ילדים הם הם הטעם לחיים האלו, ככה אומרים, ואני מתבוננת באחיינים שלי ויודעת שגם אני רוצה כאלה בדיוק.
ואולי אני אסתפק רק בלהיות דודה.
איך אפשר, איך אפשר...
לוותר על הולדה, לוותר על החופש, לוותר על ההורות, לוותר על השינה...
ממש מאבק איתנים מתחולל לי בראש.
מזל שיש עוד כמה שנים להחליט, ובינתיים, אני אלך לישון.
[hr]
אני יכולה לומר שאני לא רק ישנה טוב והרבה. אלא שאני מקפידה להודיע לכל העולם ואחותו שאני אדם שאוהב לישון, זקוק לשינה וחייב לישון.
אני באמת שלא צריכה מאמר בשביל לדעת, שאם אני לא ישנה 7 שעות בלילה אני הפוכה למחרת.
התופעות אצלי מיידיות:
עצבנות,
רגזנות,
מצב רוח רע
חוסר ויטליות וחוסר חשק לעשות מילימטר למעלה ממה שאני חייבת,
בילבול,
שיכחה,
אימופלסיביות.
מצד שני וזה מפתיע יש לי דרייב עצבני כזה, כמו במחזור לעשות דברים שיום לפני לא היו נראים לי חיוניים, וכשאני עייפה, פתאום תופסים פרופורציות מטורפות. כלומר, אם אני עייפה אני אעדיף לא לעשות כלום, אבל אם אני במילא חייבת ללכת לעבודה, אני אהיה סופר דופר יעילה דווקא על מצב של חוסר שעות שינה...
זה נובע נדמה לי מאותו מקום של עצבנות ואגרסיות על דברים שאם לא היתי עייפה לא היו נראים לי כל כך חשובים.
אם קרה והיה לי חוסר של שינה מצטבר של כמה לילות. דבר שקרה לי אולי 4 פעמים בחיים, לא כולל טירונות
( ;-) ), אני מגיעה למצב של בכי, אפטיות, דיכאון ורגישות יתר.
נושא השינה כל כך חשוב לי שהתחלתי ממש לחקור אותו , חקירה אישית בין הסובבים אותי. גיליתי כך:
[list]
[*] יש אנשים שזקוקים ליותר שעות שינה מאחרים, וזו לא תורה חדשה, אבל גיליתי שזה משפחתי. לדעתי בסוף יגלו שזה גנטי. מדובר במשפחות שלמות, שרגילות לישון לילה וצהריים. שאם מישהו לא ישן, הוא מהלך כמו מוטציה מפחידה בבית, ושבכלל יש כבוד לעניין. הדבר אומר מבחינתי, שאין כל כך מה להילחם בזה, או להאשים את עצמך בהרגלים רעים. כמובן שצריך לדעת איפה הגבול בין ישנוניות שמשמשת כתרוץ (לבריחה, לחוסר התמודדות, דיכאון או סתם פינוק יתר) לבין ישנוניות מתוך צורך פיזי ונפשי בריא.
[*] יש אנשים שמעולם לא יכלו להנות משנת צהריים. לא בגלל עניין של זמן, אלא פיזית השעון הביולוגי שלהם ממאן לעשות הפוגה בצהריים. יש אנשים שבאור ראשון של בוקר מתעוררים ולא יכולים עוד. ויש אחרים, שרק בלילה עירניים ובשעות האור לא מבינים מה העולם רוצה מהם. אני חושבת שמזמן כל הפיקציה הזו של לישון בלילה להתעורר בבוקר, היא המצאה של מדענים ותו לאו. הטיעון שבטבע שהחיות כביכול ישנות בלילה וערניות בבוקר זה לא מדוייק. ראה ערך ינשופים, גחליליות, לטאות, דגים, חתולים (שהם סופר עירניים בלילה) וזו רק רשימה חלקית שאני מכירה. טיפוס לילה הוא אחד כזה שגם אם הוא יצליח לישון בלילה ולתפקד בבוקר, תמיד אבל תמיד שנת בוקר תעלה באיכותה על זו של הלילה. ברמת העירנות והחוזק הנפשי והפיזי שוא מתעורר איתה.
[/list]
כשמדברים איתי על תינוקות שלא ישנים בלילות. לא בגלל פיפי או מחלה. אלא בגלל אופי סוער בלילה, אני אומרת שאולי, רק אולי הילד הזה הוא טיפוס לילה, והוא לא אשם שההורים שלו מנסים להכתיב לו אחרת. הרבה פעמים התינוקות הללו ישנים מעולה במשך היום, לא בהכרח בגלל חוסר שינה בלילה, אלא כי ככה הם בנויים. כמוני למשל. שעות בין הערביים, או הבוקר המוקדמות, הן השעות שבהם השינה שלי הכי איכותית.בלילה לעומת זאת, מתחילים שעות הערות שלהם, וכל מה שמתחשק להם זה לשחק ולהשתולל. אמבטיה חהמ, דייסה חמימה (או ציצי), אווירה רגועה ועוד כמה דברים "משדלים" אותם לישון. רק שהפיזיולוגיה יותר חזקהמתכתיבים חברתיים.
פעם ניסיתי עם ילדה שטיפלתי בה יומיים לעשות את ההיפך. ההורים שלה היו מחוץ לעיר, אני ביליתי איתה במהלך הלילה, סיפורים, משחקים, הכל. בבוקר הלכנו לישון. היה מקסים. הילדה התעוררה לקראת הצהריים עירנית, חייכנית, נעימה. תפסה תנומה מאוחר יותר בשעות בין הערביים (השעות הכי חזקות אצלי מבחינת אכות שינה) שלא בעידודי, אלא סתם כך, וזה הצחיק אותי, איך אפשר שלא להבחין כמה טבעי לה לישון טוב בשעות שלה. וכמה היא לא נחשבת סוערת במיוחד או בעייתית במיוחד כשהיא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו בזמן שהיא זקוקה לו.
אווף המחשב נתקע לי כל מילה שנייה. יש לי מסקנות נוספות מהמיני מחקר שלי. אח"כ אני אמשיך.