פתחתי את תמיכה בימי קורונה. את מוזמנת לשם.

ימי קורונה, הרבה זמן עבר. תמיד באה לכאן כדי לאוורר קצת מחשבות שאין להן מקום אחר.
החדשות הטובות- אני בהריון. זהו הריון מספר 3 אחרי שהריון מספר 2 היה לא תקין והופסק. עד כה טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה הכל נראה תקין אבל אני מבדיקה לבדיקה. אז למה באתי לכאן? כי עד כה אני באופן יחסי עצובה, ועצבנית ובמתח. לא בגלל ההריון חלילה הוא משמח ורצוי. אבל החיים מסביב העבודה אנשים קורונה ואני חוששת מאיך כל העצב הזה משפיע על העובר. ואלי בכלל חלק זה גם שלו ואני צינור התיעול של זה החוצה. ואני רק מאחלת לו להיות שמח ובריא. וזהו. קשה לי להכיל לפעמים את העצב הזה שתוקף אותי.

תודה דוכיפת! מאד מרגש. בינתיים נראה לי שאני בסדר אבל אולי איעזר בך בהמשך.
המון זמן שלא טוב לי בעבודה, כל הזמן החזקתי מעמד בגלל שאני רוצה הריון נוסף ומקום עבודה כזה יציב מבטיח לי תנאים סוציאליים לתקופת הלידה.
חלק מהקושי הוא שעוד לא ויתרתי על אפשרות לידה נוספת ולכן לקום וללכת מנוגד לרציונל שהחזיק אותי עד עכשיו ומרגיש לי גם קצת אימפולסיבי אבל אולי אין טעם להיאחז ואולי חלק מלי טיב עם עצמי היא לחיות עם קצת יותר אמונה שיהיה בסדר. מנסה לכתוב קצת מחשבות כאן. המשבר הזה במקום העבודה ממלא אותי פחד וחרדה ועצב וכעס. שילוב מאד קשה. היו לי עכשיו יומיים בהם התחושות האלו היו חזקות מאד עד לכדי קושי לנשום. חזה לפות. היום כבר מתחיל להתאושש למרות שאין סיבה ממשית ומאד ייתכן שעם השיבה למשרד בראשון שוב יחזור הקושי לנשום. אז בינתיים יום ביומו. לאט

להבין תוך כדי שהגבר שיוצאת איתו מציע לי משהו מאד מוגבל וזה לא מתאים. ייתכן שגם אני מציעה משהו מוגבל, לא שוללת. אבל מה שבטוח שאני רוצה יותר. אז מחשבות גם קצת לאן אקח את זה. הרבה דברים באוויר.

בהצלחה רבה @}
בזמני הפנוי אני עורכת קורות חיים
אשמח לעזור אם רלוונטי לך - תצרי קשר בפרטי...
(למען הבהירות: לא באתי להציע לך שירות בתשלום)

נהדר.
בהצלחה!

הי יקרות, קראתי וטרם הספקתי להגיב. מילותיכן חיזקו אותי. אני מחפשת עבודה חדשה, זה היה צריך לקרות מזמן. בינתיים מתמקדת במה שחשוב באמת, הילדון הנהדר שלי:)

שולחת לך חיבוק חם ונשימה עמוקה. זה לא קל.

העבודה לא מגדירה אותך ואת הערך שלך
לגמרי!
זו הנקודה שהייתי מחזקת כדי לשפר את התחושה שלך. עוד ועוד.

אוי נטע, כמה קשה. הייתי בעבר במקומות האלה בעבודות שונות. זה מעורר תחושות מאוד קשות וחרדה. אולי יעזור לך לזכור שבעוד כמה שנים, או אפילו חודשים מעכשיו זה כבר לא ירגיש כל כך רע? הדברים האלה נוחתים עלייך כמו משקולת של 20 טון כשהם קורים ומפתיעים, אבל זה יקהה עם הזמן ודברים אחרים יעסיקו אותך, לטוב ולרע.
בפרספקטיבה של החיים שלך מה שהכי חשוב זה הילד שלך ואת. העבודה לא מגדירה אותך ואת הערך שלך, למרות שזה הרבה פעמים מרגיש ככה. הדברים יתבהרו וייפתרו, גם אם ייקח לזה זמן, במקום העבודה הזה או באחר. תאמיני בעצמך.

אני עוברת ימים מאד קשים. ואני חרדה ולא מצליחה לישון:(.
כבר הרבה זמן שלא טוב לי בעבודה. השיקול המרכזי היה להישאר עד שאלד, היות ואני בנסיונות להיכנס להריון כבר שנתיים.
השבוע היתה לי שחה עם המנהלת הישירה שלי, מעין משוב שנתי. מאד קשה. אני מקבלת את הביקורת ועם זאת מרגישה שחוקה ושהתרעתי על השחיקה כבר מזמן ופשוט שלא היה איך לפתור את זה, בינתיים אני נשחקתי עוד.
ואז יחד עם עניין המשוב הקשה, חברה שעובדת איתי עדכנה אותי שממנים אותה למנהלת הצוות ולמעשה היא תהיה המנהלת הישירה שלי. היא נהדרת אבל... זו מישהי שאני הכשרתי אז במובן הזה מרגישה שזו בעיטה מצידם לדחוק אותי להצפטר ולו בגלל שלא יידעו אותי קודם, לא נתנו איזה פיצוי על שינוי הסטטוס. ושנית - אני בימים ראשונים אלו סקפטית לגבי סיכויי השרידה של החברות שלנו בסיטואציה החדשה.
אז מצד אחד רוצה למצוא מקום אחר כמה שיותר מהר. מצד שני זה מ פ ח י ד . ממש מפחיד. ואני חייבת פרנסה כי אני אחראית גם לילד קטן ומתוק שצריך לפרנס. ואני מבוהלת ומשותקת מאימה. זהו ימים קשים. לא יודעת מה יהיה, לא יודעת איך לצאת מזה.
זה גם מקום עבודה שאני נמצאת בו הרבה שנים, כמעט עשור. זה עצוב לי שזה נגמר ככה. וגם זה שובר את ליבי.
מדי פעם אני מנסה לעצור רגע, להודות על הטוב שיש לי בחיי: הילדון ואבאשל, המשפחה שלי והחברים הקרובים ממש. זה מקל לרגע קצר.
ויכולות ההדחקה שלי ( היעילות מאד לרב) לא מצליחות להתמודד עם הנושא הזה.
אין פואנטה.

כיף לראות את התגובות שלכן
איך היטבתי עם עצמי אתמול? הלכתי לדיקור, כתבתי כמה משפטים במחברת שלי, פיניתי את הלוז של הסופש שלא יהי צפוף מדי.
עדיין קיוויתי הספיק יותר בערב פנוי אבל שמחה במה שיש.

היי יקרה
לומדת ממך
מזכירה לעצמי להיטיב עם עצמי היום. עכשיו.
משהוא קטן. לטובתי. לטובתנו.

את השראה @}

כיף שחזרת

(-:

איך היטבתי עם עצמי היום? אכלתי ארוחת צהריים מסודרת, נחתי קצת.

איך היטבתי עם עצמי אתמול? דאגתי מראש לפעילות אחר צהריים עם ילדון, אכלתי מסודר, עבדתי מרוכז, ישנתי היטב.

ברביעי בערב היתה נפילת מתח. גם הרגשתי שהדברים עם נ' משתנים בכיוון לא חיובי. אבל אז חברה פתאו שלחה הודעהושינתה לי את הערב ומאז אני קצת מאוששת שוב. לא יוצאת בהצהרות. עם נ' חל איזשהו שינוי שאני לא מבינה. אני מנסה להניח לזה. קיים חשש שאני התחלתי לסגור מערכות אבל אני לא בטוחה, מנסה לא להסתגר ולהתנתק שוב. יכול להיות שכבר איחרתי קצת את המועד. אדע בהמשך כנראה.

אז עוד לדרך

אתמול כבר כמעט חשתי מאוששת. היום נפלה עלי דכדכת ואני מנסה ללהילחם בה וזה קשה. זהו. אין פואנטה

איך היטבתי עם עצמי ביומיים האחרונים: ישנתי כמו שצריך, אכלתי כמו שצריך, הצלחתי להקדיש לילדון זמן וגם כשקצת איבדתי סבלנות לחזור בזמן לפוקוס של מה שחשוב. מה אני רוצה היום: להיות מפוקסת בעבודה

אמן וחיבוק

המרגיעון אומר הכל בעיני המתבונן. הבוקר התחיל עם חוסר סבלנות קל מצידי אבל לא הגענו לקצוות. עברנו אותו בסדר סה"כ.
בדרך, התנגן השיר יום חולין והזכיר ש "יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד" וזו הייתה תזכורת טובה לפתיחת שבוע חדש. מיקוד נוסף: מה אני רוצה?
אני רוצה שהקשר עם נ' יתפתח.
אני רוצה ילד נוסף.
אני רוצה להצליח להגיע ליכולות הקודמות שלי בעבודה.
אני רוצה לשחרר את ג' לחלוטין מכל מדיה, מכל חלקיק מחשבה.
רוצה לחזור לזוז, לעשות ספורט.
שיהיה לנו שבוע מלא חסד ושמחה.

המרגיעון אומר "כבד את עצמך" וזו תזכורת חשובה וטובה. יצאתי לנשום בסופש. ראיתי טבע, נחתי.
אכלתי אוכל מזין.

נהדר ממש! סופ"ש נעים

היום הייתי שמחה. קמנו בבוקר באיחור רציני ממש ועדיין הספקנו להתארגן עם צחוקים, להתפנק על חיבוק במיטה של כמה דקות. אחר כך במשרד הייתי רגועה. באופן יחסי מרוכזת. ואחר הצהריים עם ילדון + התארגנות ערב עברה גם היא בכיף ושלווה ועם צחוק.
חוצמזה משט שראיתי גרם לי להבין שנ' הנעים הוא חוויה מתקנת עבורי בכל מיני מובנים ואני רוצה שזה ימשיך.
איך היטבתי עם עצמי היום:
לא התפשרתי על ארוחת צהריים של לחם עם משהו וקפצתי לקנות אוכל מבושל.
השבתתי את חשבון הפייסבוק שלי.
סגרתי נסיעה לצפון לסופש.

יופי!

תודה עירית.
המשכתי במגמת אוכל מסודרלמרות שהיום כבר לא הצלחתי לדאוג להביא איתי מראש.
זמן איכות עם ילדון מלא כיף ופרופורציה.
עבודה- קצת ירדה רמת הריכוז אבל מקווה להתאפס שוב. יום ביומו.
איך היטיבתי עם עצמי ? תקשרתי את עצמי נכון וללא סייגים מול האיש הנעים.
וגם סוףסוף שמחה לבשר שג' "יצא לי מהמערכת" כמעט לגמרי. לא מטולטלת [ומקווה שאני לא מאתגרת כאן את הקוסמוס. ]

יופי
שיהיה לך שבוע יציב ומיטיב

בשמת- לקחתי לתשומת ליבי. ותודה!
שבועיים של כל מיני. הייתי בחופש.לפני כן סחטתי מעצמי ימי עבודה יעילים וזה הרגיש טוב!
היום היה אחר צהריים נינוח עם ילדון וגם זה הרגיש טוב.
מצב הרוח עדיין נע ונד. יום ביומו. ומתוך הצורך לחזר למרכז יציב וטוב:
איך היטבתי עם עצמי היום:

1. הייתי סבלנית לילדון בלי להיכנס לינות ויכוח וחיכוכים מיותרים.
2. עניתי לחברים שביקשו לבוא ללון שהשבוע זה לא מתאים. כלומר הייתי קשובה לצורך שלי בשקט שהשבוע קצת מאותגר כי אבאשל פחות זמין.
3. הצלחתי לקחת איתי אוכל לעבודה ולאכול כמו שצריך.

הייתי מציעה לך לברר מעבר ל"תשובות הרופא המרגיעות", ואני יודעת מה אני אומרת. פשוט לא מתאים לחשוף פה באינטרנט. ועמך הסליחה, אני לא במצב שמאפשר לי לכתוב עכשיו מסמך מפורט גם על הנושא הזה S-:

בנוסף חלק מן הרצון לילד נוסף הוא שהוא א הנוכחי לא יישאר יחיד. אני מאחלת לו אח או אחות בעולם הזה.

אני אספר תשובה לחלק מהשאלות. אני לא בזוגיות ויש לי ילד צעיר, אבל כן יש אבא והוא בתמונה. אנחנו מגדלים את הילד במשמורת משותפת והרצון בילד נוסף הוא של שנינו. הזרע הוא של האבא. לגבי מוסריות השימוש בתרומה אני מתלבטת על הנושא ולכן גם כל ההתלבטות לגבי האפשרות הזו. לגבי התשלום הבריאותי שוחחנו על זה, גם עם הרופא. כי האבא מוטרד מודאג מזה והיה חשוב לו לשמוע ולשאול ותשובות הרופא היו מרגיעות.

נטע ק, מותר קושיות?
הבנתי נכון ויש לך ילדון אחד והוא די צעיר? כלומר, עדיין ממש זקוק לאמא?
הבנתי נכון ואת לא ממש בזוגיות?
אז לא הבנתי, ממי בדיוק את אמורה להיכנס להריון כרגע? 0-:
ואם הבנתי נכון ואין בכלל בן זוג ואבא צמוד בתמונה, למה להיכנס להריון כרגע? פשוט כי את רוצה יותר מילד אחד?
ואם אין בדיוק גבר שאת אוהבת ונמצאת איתו בזוגיות - למי את רוצה ללדת את הילד הזה? רק למען עצמך?
אז אם זה אך ורק בשבילך, למה בדיוק צריך ללדת ילד מביצית של מישהי אחרת, שגם הזרע הוא בעיקרו תרומה (לא בן זוג אהוב שחי איתכם ויגדל ביחד את שני הילדים)? זה הגיוני בכלל? זה מוסרי בכלל? כלפייך, כלפי הילד שכבר קיים, כלפי הילד שעדיין לא נולד?

מעבר לכל זה, האם הרופא הזה נתן לך סקירה של המחיר הבריאותי הענק שאת משלמת בגופך על כל הפרוצדורות האלה?
רופאי הפוריות מתנהלים, כאילו לא איכפת להן מהנשים בכלל, אלא כרחם להפקת צאצאים. נכון שבשביל זה באים אליהם, אבל למה אתם לא נותנים את כל התמונה? בעיני זו רשלנות רפואית ענקית.

מצידי אל תעני. קחי לך כחומר למחשבה.

בגדול, הרופא הראה לי נתונים שיש לי בערך שלושה אחוז להיכנס להריון וללדת בגילי. ואם רוצים הריון ולידה אז הגיע הזמן לשקול תרומת ביצית. אחריה קשה, החלטה קשה. אני עוד לא ממש מתמודדת איתה. היום אמרתי משפט בעניין לחברה שמכירה את הנושא ומיד עלו דמעות. זהו. מתמודדת בתוך זה. כלומר עדיין עצובה אז לא לגמרי מתמודדת אבל מקווה בקרוב להגיע לשלב ההתמודדות.

חיבוק!
קוראת אותך תמיד גם אם לא מספיקה להגיב@}

היה פחות טוב משחשבתי. מעציב אותי אבל אני מנסה לפעול תוך כדי. לא מתעלמת מהעצב לא מבטלת אותו. רק תוך כדי, לצידו. אני אנסה להרחיב יותר מאוחר. המרגיעון אומר שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר והלוואי שזה נכון.

חיבוק

היום שיחה עם רופא פריון, אתמול אבאשל ואני עשינו שיחת הכנה. אני במתח.

תודה יקרות. אני מטופלת על ידי מדקרת. אבל החודש לקחתי הפוגה מנכ"ל, נותנת לגוף לנסות להירגע חזרה בלי תרופות ובלי דיקור. וכן, התזכורת שהדכדוך חלקו מזה במקום.

קוראת. עוקבת. שולחת חיבוק
גם בעיני רפואה סינית זה רעיון טוב בהקשר הזה

רק רוצה להעיר בקטנה, שרוב הסיכויים שה"דכדוך" שאת חווה הוא הורמונאלי. לא "פסיכולוגי". חפשי את הסיבות במיקום שלך על פני המחזור (איפה את ביחס לביוץ וביחס לוסת) וכן בתנודות הורמונאליות נוספות, שחלקן יותר עדינות.
יש סיכוי שכדאי לך לפנות לטיפול פיזי בעיקרו שיכול לעזור באיזון ההורמונאלי (במקום הראשון אני חושבת על דיקור סיני, במיוחד משולב בצמחי מרפא סיניים, אבל יש עוד שיטות).
למרבה הצער, הרפואה הקונבנציונאלית לא יודעת כלל וכלל כיצד לאזן את המערכת ההורמונאלית (באופן מוחלט בהחלט )-: ) ויותר מזה, רפואת הפיריון ממש "מעולה" בפגיעה אנושה באיזון ההורמונאלי ובהתערבות גסה שיוצרת בלגנים עם אדוות לשנים S-:
אם את רוצה הריון, הייתי הולכת על ליווי סיני. יש כמה מומחים לעניין הזה בארץ.
אחד מטובי המומחים לרפואה סינית המצליחה להשיג הריון הוא איל פוליטי http://www.eyalpoliti.com/
במקרה שאת לא גרה בקרבה גיאוגרפית לצפת, יש לי המלצות אחרות. אולי אפשר לפנות במייל לאיל עצמו ולבקש המלצה ממנו על מישהו שיותר קרוב אלייך.

הדכדוך נרגע קצת. אם כי אני מרגישה אותי בנסיגה. אני עוד לא יודעת להסביר את זה. זו רק התחושה הפנימית.
השבוע פוגשת את רופא הפריון, קבעתי עם אבאשל לשבת לשיחה לפני כן להבין איפה עומדים ואילו תשובות אנו מחפשים.

הדכדוך הגיע לביקור. לא בטוחה למה. כלומר לא בטוחה מה הטריגר כל הסיבות הישנות עדיין סיבות. לא בטוחה למה הגיע היום אבל הגיע.
אפס תקשורת עם ג', שיחות ומפגשים טובים עם נ'. ועדיין דכדוך. זהו.

@}

איך היטבתי עם עצמי היום: שיתפתי חברה טובה בקושי, קבעתי לפגוש את הגבר הנעים והמיטיב וגם ידעתי לבקש ממנו מראש משהו שזקוקה לו.

מסמנת שקוראת אותך

מנסה שוב, התנתקות.

איך היטבתי עם עצמי היום: ביטלתי בזמן תוכניות אחר הצהריים. הצלחתי לסדר את מרבית הבית לפני ההרדמה/קריסה עם ילדון.

בבוקר הזמנו אלינו חבר של ילדון. זה חיבור שאבאשל יצר במשחקייה. כך שהאמא בעיקר חברה של אבאשל, הם בעיקר נפגשים בימים שלו אבל גם אני הכרתי אותה והיא נחמדה והילדים חברים ובימי חג ארוכים טובים השניים מן האחד. בערב - עשינו ארוחה משותפת אצל אבאשל והם גם היו איתנו.
בסוף ארוחת הערב הבנתי שהרגשתי באי נוחות קלה כל הזמן. לא בטוחה עדיין למה אבל אין ספק שזה היה מעייף.

תודה יקרות, נוכחותכן מתקבלת בברכה ובחיבוק.
ומאחר ולתחושתי המיקוד של מה מיטיב איתי, ואיך אני מיטיבה עימי כבר השפיע לטובה אז חוזרת למיקוד הזה. אז מנסה שוב התנתקות מן הרשת החברתית בה עיקר האינטראקציה עם ג'. בחג הקודם הצלחתי לצאת משם לכמעט 3 ימים. אני יודעת שזה נשמע מעט או מטופש אבל זה היה המון עבורי.
עוד סימנים ששמתי לב אליהם השבוע תיאבון מוגבר. זה סימן טוב. לפני ההריון הראשון הייתי אוכלת המון והתברכתי במטאבוליזם תקין ומהיר. הכמויות שלי פחתו, אני לא בטוחה מתי אבל פחתו. אז אני בוחרת לראות את התיאבון המוגבר כעוד סממן שהגוף חוזר לעצמו, מתאושש, מתחזק.
אתמול בערב עברה בי מחשבה שאולי בעצם רק עכשיו, שנתיים וחצי אחרי לידה ראשונה, וכמעט שנה אחרי הפלה הגוף שלי מתחיל לחזור לעצמו הרגיל. מאחר והחלטתי על חודש של הפסקה מטיפולים והורמונים מניחה שעוד נגלה.

גם אני מקשיבה @}
רק אומר שבתוך הסרט של לא הצליח, זה בסדר והגיוני שדברים נחווים סוער יותר, מטלטל, פחות בשליטה ובנחת

גם אני פה

תודה בשמת! אני מאד מעריכה את זה. וצר לי שאני לא מצליחה להיות עבורך באותה מידה. אבל שולחת חיזוקים וחיבוקים.
חזרתי כדי למנות את ברכותיי כי בתוך כל הימים האלה תקשורת טובה עם אבאשל, אני מאד אוהבת אותו ומעריכה אותו. הוא ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. (אני אומרת גם לו את זה). והילדון שהוא נפלא ונהדר ומיוחד. שרק נצליח לטפח את כל זה.
ויש לי חברים נפלאים בעולם המציאות וגם בוירטואליה. אנשים שמצליחים לרגש אותי ושאולי אני מצליחה לרגש אותם. יש לי פרנסה וגג. ויש לי גם שמחה גדולה.

אין לי שום דבר חכם להגיד, רק רוצה לשלוח ולהגיד שאני פה.

באה לכתוב כאן כמקום בטוח שוב. טלטלה מול ג', בתכתובות בלבד אבל מפעיל אותי כל כך חזק. וזה מבאס אותי מאד. מבאס שאפילו חיבוק של ילדון לא מצליח למוסס את זה.
מצד שני, בחור שנעים לי ממש. מכבד ורואה אותי וזה כיף. ואני מתמקדת בזה. או לפחות משתדלת.
הסבב הכושל הוביל לחשיבה מחודשת לא יודעת כמה עוד נמשיך. הרבה מאד מחשבות מצבי רוח משתנים. לא קל.

כ"כ מצטערת לשמוע

לא הצליח. בדקי עכשיו את התוצאות. בטא שלילית

חיבוק

כמעט ונפגשתי עם ג' אבל הצלחתי להימנע בסוף, טוב שכך. סופ"ש מוזר. הרבה מחשבות ושינויי מצב רוח. ותוך כדי שאני מקלידה נזכרת שהמחקר שלי אמרה לי לבוא אליה עם זה מתחיל שוב, שנתפוס את זה בהתחלה.
סימנים שאולי הריון - החשק שלי לקפה ירד. יש עוד כמה ימים עד שנדע.

בהצלחה

(-:

ובנימה זו, הקו המנחה להיום רכות.
ובמסגרת להיטיב עם עצמי - סגרתי יוזר ברשת השניה. זה לא יחזיק הרבה זמן, אבל אפילו עם אצליח 24 שעות, זה יהיה שיפור וזה יעשה לי טוב.

אתמול בלילה, שכבתי במיטה, יד אחת על הילדון המתוק יד שניה על הבטן אליה הוחזר עובר לפני כמה ימים. והייתה בי שמחה ותקווה וזה כל מה שרציתי. את שני אלה, מתוק וחמים לצידי וזה שיצטרף אליו. וחייכתי בלב ובגוף.

"לא מכילה את זה" במובן של מלחיץ אותי. ושתיכן צודקות. אני מתבוננת בזה ואני פשוט שם בינתיים.
הבוקר שוב אובססיה על ג', מצד שני גם הגעתי למשרד היום- אז הראש מחפש נתיבי בריחה שונים.
אני יודעת שאני לא אזום מפגש. אני לא בטוחה שאם הוא יזום אני לא איענה. אני כן בספק אם ינסה ליזום, בגלל שעברו כמה שבועות שבהם לא נפגשנו וגם התקשורת היתה מקוטעת אם התקיימה.

שנה טובה גם לך,
שנה טובה ומיטיבה בכל ההיבטים!

_יש סיכוי שהצלחתי ליצור מספיק מרחק מג'.
במקביל הכרתי מישהו שמסתכל עלי ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה._
אהבתי את הרעיון של בשמת א.

מוסיפה:
אני חושבת שההבדל בין להכיל יחס לא מכבד (ג'), לבין יחס מיטיב ומכבד (המישהו החדש) – תלוי הרבה פעמים במה שאת מאמינה באופן לא מודע שמגיע לך: שאת ראויה או לא ראויה לו.

למיטב הבנתי, מכל מה שתיארת, ג' לא היה מסוגל לראות אותך. האיש החדש כן מסוגל. אז אולי ללמוד להכיל - פירושו לדעת ולהאמין שאת ראויה לכך שיראו אותך. ואולי בכלל בגלל זה הוא הגיע: כי את התחלת לראות אותך והתחלת ללמד את עצמך להיטיב עם עצמך. לראות אותך זה בין השאר לראות מה את צריכה, להקשיב לזה, לכבד את זה, ולתת לזה מענה.

גם אם האיש החדש יתברר כמישהו שלא נכון/מתאים לך בסופו של דבר, הוא הזדמנות נפלאה להתרגל לעמוד מול מישהו עם יכולת כזו. לדעתי עשית כבר את הקפיצה המשמעותית בכל מה שקשור למה שאת מאמינה שאת ראויה לו. עכשיו נותר להתרגל לחוויה

אולי תראי אם את מתחברת...

יופי לגבי העבודה. יופי "להיטיב עם עצמך".

ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה
למה את בדיוק מתכוונת ב"להכיל"? את לא חייבת להכיל. פשוט תתבונני בזה, תיהני מהצד החיובי, ותתבונני בו, תשאלי את עצמך, אם קשר עם הבנאדם הזה ייטיב איתך. תני לתשובה לחלחל בזמנה החופשי. זה תדר. צריך להקשיב לו, צריך אוזן דקה, צריך הרבה אהבה עצמית. אז במקום להכיל (שזה ייכנס פנימה) הייתי בוחרת בלהתבונן, מבחוץ בינתיים. בסקרנות ובחיוך קל.

שנה טובה יקרות!!
יש סיכוי שהצלחתי ליצור מספיק מרחק מג'.
במקביל הכרתי מישהו שמסתכל עלי ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה.
ונלקחה החלטה פנימית נחרצת לחפש מקום עבודה חדש. זה כחלק מלהיטיב עם עצמי כבר עכשיו, בלי לחכות.

אז מחזירה את המיקוד לאיך אני מיטיבה עם עצמי , הכרתי מישהו והא נעים וטוב. ונראה אם ואיך זה יתפתח. ניהלתי איתו שיחה ארוכה וזורמת ורגועה ונעימה והיה לי כיף.

אתמול משהו בעבודה הקפיץ אץ רמת הסטרס ואני עדיין לא נרגעת. חייבת לעזוב את המקום הזה.
בשלישי והיום תכתובות עם ג' שמסתיימות בטון צורמני. לא אפרט. זה עושה לי לא נעים בגוף ומחדד את התחושה שחייבת לנתק את ההיקשרות הזו.
המרגיעון אומר מילים טובות מסלקות עננים שחורים ואני בענן שחור גדול מאד, כבר יומיים. מנסה להפיג אותו. בהצלחה לי. הדברים בכיוון נכון, אבל הדרך קשה מאד.

החלט משתדלת אל לחשוב על הדברים יותר מדי כי חייבת לשמר אופטימיות אחרת לא יודעת אם אצליח להמשיך
אז לא "להדחיק" אלא לעשות משהו מודע אחר. לדוגמא (אפשרות אחת, כן? יש אלף): להגיד "אופס, חרדה, שבי בצד עכשיו. אטפל בך אחר כך" ולהפנות את תשומת הלב באופן מכוון למשהו אחר, למשל לשים מייד מוסיקה שמרגיעה אותך. או אפילו מייד להגיד מנטרות חיוביות (נגיד של לואיז היי, זו ממילא הצעה שלה איך להעביר את המחשבות מפסים שליליים לפסים חיוביים: פשוט לרדת מהפסים השליליים ולעבור למשהו אחר בכוונה) או להסתכל על תמונה יפה או על משהו שמשמח אותך - שוב, מתוך כוונה מודעת ומכוונת לנווט את המודעות למקום נעים במקום המקום הקשה, אבל לא כהדחקה אלא כטקטיקה.
לא בטוחה שהצלחתי להסביר...
ברגע שזה מודע - כלומר, כמו במטאפורה של "אופס אני ברכבת הלא נכונה, הופ אני קופצת למסילה השכנה לרכבת אחרת ביי",
זה מועיל במקום לגרום נזק, כי ההדחקה זה כמו "לדחוף את הראש של ילדת-החרדה למטה באלימות, תוך כדי העמדת פנים שהיא לא שם ושאת לא מועכת אותה". אז לא. את רואה אותה, אומרת "לא עכשיו", וזזה למקום אחר.

וכמובן שבגלל שאתמול שלח הודעה סתומה אז הבוקר יותר מתאבססת. גלים ומעגלים

תודה בשמת- אנח עושה את זה במקומות/ נושאים אחרים. בנושא הזה של הטיפולים זה מגיע לכדי חרדה מאד חזקה ברגעים מרוכזים כשזה קורה אני רואה את זה אבל בהחלט משתדלת אל לחשוב על הדברים יותר מדי כי חייבת לשמר אופטימיות אחרת לא יודעת אם אצליח להמשיך.
דברים שקרו היוםורציתי "לתעד" לעצמי:
בבוקר בדרך לגן נתקפתי געגועים גדולים לא'. שנהרג לפני כמה שנים. הוא חסר לי מאד, לסר לי כחבר, חסר לי כי הוא האמין בי, חסר לי שלא זכהלהכיר את הילדון ולראות אותי אמא ולהיות "דוד נבחר". בסופש טיילנו בהחולה ויש לי משם זכרונות קסומים עם א' וחבל לי שלא יכל לחלוק איתי שוב ועוד. אז כך התחיל היום.
אחר כך לוויה , איחרתי , נתקעתי בפקקים נלחצתי ואז החלטתי שזה לא משנה אני במילא מאחרת אז כמה שאאחר עדיף מאשר להילחץ בנהיגה. בלוויה עצמה מפגש עם משפחה שלא פגשתי שנים. מוזר. אני חושבת שרובם זוכרים אותי בעיקר כילדה וזוכירם לי חסד נעורים ובמובן הזה זה היה נעים.
ואיך היטבתי עם עצמי: ג' שלח הודעה בבוקר, עניתי אבל לא פיתחתי את השיחה והיא נעצרה אחרי משפט. אולי בודק אם כבר "נרגעתי" אולי סתם, זה לא משנה. משנה שהתגובה שלי היתה טובה עבורי. הרגעתי את הסטרס של הנהיגה תוך כדי ובזמן, נעזרתי באבאשל בלי להתחשבן לחשוש או להתלבט. ישנתי כמה שעות הערב לפני שפתחתי מחשב להשלים עבודה.

אני מצד אחד מדחיקה כדי להפחית חרדה ולחץ

עכשיו ששמת לב, ממליצה להפסיק להדחיק. להיפך. להרגיש את החרדה והלחץ. להרגיש אותם בגוף. אם אפשר, עם עזרה: מטפלת? חברה בטלפון שמדברת איתך באהבה ושולחת אהבה וחום כשאת נושמת נשימות עמוקות ומרגישה בגוף את התחושות של החרדה ושל הלחץ? (שאלות מנחות: איפה זה בגוף? האם זה זז כשאת מנסה להרגיש את התחושות? ואם כן אז לאן? איזה צבע יש לזה? איזה מרקם יש לזה?)

כש"מדחיקים" זה פשוט גדל ומחמיר.
אפשר גם לשים מוסיקה או מדיטציה ברקע כשאת עושה את העבודה, פשוט להרגיש את התחושות של החרדה ושל הלחץ בגוף. לא לעשות איתן כלום, רק להרגיש ולעקוב אחריהן בגוף. לרוב מרגע שתתחילי להרגיש - יתחיל להתרחש בהן שינוי בתוך הגוף. לא צריך לעשות איתן שום דבר, רק להתבונן ולנשום. פנימה והחוצה.

אמן
ובהצלחה

תודה יקרות. מנסה לעדכן קצת אז סבב מתקדם לאט ולא ברור. אני מצד אחד מדחיקה כדי להפחית חרדה ולחץ ומצד שני היום היה בי רגע שהיתה לי ידיעה ברורה שהפעם זה יצליח. אז אמן לי.
ג'... ההתעסקות האובססיבית בו באה והולכת. עדיין כאן, עוד לא עזבה לגמרי. אבל יש הפוגות. וזה פחות מעיק. עוד קצת נתק ואולי הגמילה תצליח לי.
הבית עוד לא לגמרי מרגיש בית. מנסה להבין מה חסר לי פה.
שיהיה לנו הרבה טוב

חיבוק לעוד שבוע מיטיב

רק להגיד שאני עוקבת אחריך ותומכת בך @}
אהבתי מאוד את הרעיון של להיות טובה לעצמי
@} @} @}

בסופש יצאנו לקמפינג והיה לי טוב כל הטבע הזה, והשהות עם חברים. וקצת מרחק מן האפשרות של מפגש עם ג'. וזה עזר. קצת.
והייתי טובה לעצמי בכך שנתתי לעצמי בשבוע שעבר ימי מחלה פשוט כי דיכאון ולא רוצה ללכת למשרד ונערכתי ברוגע לקמפינג ולתחילת השבוע הזה. והיום הזה התחיל בסדר עד כה.

כשאני במשרד קשה לי ממש. אחר כך, כשאני עם ילדון כמובן שהכל "זז אחורה" כי יש דברים יותר חשובים ויותר מעניינים. אז היה אחר צהריים/ערב שבו השלמתי שינה והייתי עם ילדון הקסם והייתי טובה אליי במחשבה.

ועם משהו דורש יותר מדי כח - הוא לא מיטיב. וזה לא הזמן כשיתאים זה ידרוש פחות כח.
מסכימה איתך לגמרי.
מה גם שאי אפשר לשחרר מישהו מהלב בכוח.
זה גם לא מיטיב וגם לפעמים בעצם מאט את השחרור.

כאב הלב לגמרי מובן ומוצדק. אז זה הזמן להפנות אל עצמך המון המון אהבה וכל מה שעירית כבר כתבה. פשוט, אלייך. להרגיש את כאב הלב ולהגיד לעצמך, "נטע ק חמודה שלי, כואב לך הלב וזה ממש לא נעים, מה יעשה לך נעים עכשיו? איך אני יכולה לעזור לך? איזה פינוקים יכולים להקל עלייך קצת? יעזור אם אזכיר לך שאני אוהבת אותך מאוד ואת מקסימה ואהובה ונהדרת?"

תודה עירית, מן הסתם זה אכן המצב. בכל מקרה מנסה להיצמד לקו המנחה שהגדרתי לפני כמה ימים. להיטיב איתי. ועם משהו דורש יותר מדי כח - הוא לא מיטיב. וזה לא הזמן כשיתאים זה ידרוש פחות כח. ( לא שוללת את עכשיו רק קשובה למידת המאמץ והכפיה שמשקיעה.
חיבוק גדול מעומק הלב.

אל תהיי נבוכה יש פה כנראה היקשרות רגשית, לא רציונלית, ואחיזה שנובעת כנראה מפצעי עבר ומפחדי עבר.
בטח שתהיי טובה אליך. את לא אשמה בדפוס הזה, את לא לא-בסדר. מותר לך שיהיו לך דפוסים, כאלה ואחרים.
זה נהדר לכוון לשחרור האחיזה של הלב בו, ולחיזוק ידיעת הערך שלך, והידיעה של מה את ראויה לו (ומה לא). אבל עד אז, אני בעד רכות, הבנה ואהבה

מביך אותי להודות בזה, אבל יש לי כאב לב בגלל ג', ובא לי לבכות. למה מביך - כי הוא לא שווה את זה. אני שווה יותר מזה. ועדיין זו התגובה וזה המצב. ואני מנסה להיות טובה אליי בתוך זה.

מתיישבת במשרד וכל מה שעובר לי בראש זה "אלוהימה.." קשה לי מאד לשבת כאן, מול מסך מחשב, להתרכז במטלותיי. וכשהמוח רוצה לברוח והגוף לא זז, נכנסת למחשבות בלתי פוסקות כמעט על כל מה שלא רלוונטי. אז הנה מתחילה עוד יום. והמגמה היא עדיין להיטיב עם עצמי כי מגיע לי כל כך הרבה יותר טוב. ולשחרר את כל מה שלא עומד בסטנדרט הזה.