על ידי אני* » 13 יולי 2012, 07:36
מתנצלת שארוך
לפי מה שהבנתי גם גבר טמא למה גברים לא טובלים???
המוות הוא אבי אבות הטומאה; כל הטומאות שבתורה קשורות בדרך כלשהי למוות.
גם זרע שיוצא מגוף של גבר, או דם-וסת שיוצא מגוף של אישה, יש בהם מוות - יש בהם תאי זרע או ביצית שהיו יכולים להתפתח ליצור חי, אולם, כשהם יוצאים מהגוף הם מתים, ולכן הם טמאים ומטמאים כמו מת.
דיני הטומאה הקשורים למותם של תאי-חיים אלה מפורטים בספר ויקרא, פרק טו. בפרק יש, לאחר הכותרת,
" וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר, דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם... ארבעה חלקים:
•טומאה חמורה של גבר - זיבה - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן לא טבעי (פסוקים 2-15):
"אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ - זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר בְּשָׂרוֹ אֶת-זוֹבוֹ, אוֹ-הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ - טֻמְאָתוֹ הִוא..." גבר זב הוא טמא כל עוד יוצא ממנו זרע, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהוא טובל במים לאחר מכן; והוא צריך להביא קרבן לאחר שנטהר.
•טומאה קלה של גבר - קרי - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן טבעי (פסוקים 16-18):
"וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-עוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת-זָרַע--וְכֻבַּס בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב" - גבר שיוצא ממנו זרע טמא עד שהוא טובל במים, ועד הערב לאחר מכן.
•טומאה קלה של אישה - נידה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן טבעי, בזמן הוסת החודשי (פסוקים 19-24):
"וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ - שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב..." - אישה נידה טמאה בסך-הכל שבעה ימים, כולל הימים שבהם ראתה דם, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן (פירוט);
•טומאה חמורה של אישה - זיבה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן לא טבעי, שלא בזמן הוסת החודשי (פסוקים 25-30):
"וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא..." - אישה זבה היא טמאה במשך כל התקופה שיוצא ממנה דם, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן (פירוט); והיא צריכה להביא קרבן לאחר שנטהרה.
מבנה הפרק הוא כיאסטי (בצורת X - בהצלבה):
•החלק הראשון והחלק האחרון מדברים על הטומאות החמורות יותר - הטומאות הלא-טבעיות, שמחייבות את הטמא או הטמאה לספור שבעה ימים נקיים לפני שהם נטהרים ולהביא קרבן אחרי שהם נטהרים;
•שני החלקים האמצעיים מדברים על הטומאות הקלות יותר - הטומאות הטבעיות, שנמשכות זמן קצר יותר.
שני החלקים הראשונים מתייחסים לגבר (טומאה חמורה וטומאה קלה), ושני החלקים האחרונים מתייחסים לאישה (טומאה קלה וטומאה חמורה); מעיון מדוקדק בפסוקים, ניתן ללמוד על ההבדלים ביניהם.
מפסוק 3, "וזאת תהיה טמאתו בזובו" ניתן ללמוד, שהטומאה של הגבר-הזב תלויה בזובו, כלומר, ביציאת הזרע מגופו, ומכאן:
- אם יוצא ממנו זרע שלוש פעמים ברציפות באופן לא טבעי, אפילו ביום אחד, הוא כבר נחשב לזב; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכה): "טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים".
- רק יציאה של זרע מטמאת את הגבר, ולא יציאה של דם או נוזלים אחרים; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכז): "בלובן הוא מטמא, ואינו מטמא בדם".
מפסוק 25, "ואשה כי יזוב זוב דמהימים רבים בלא עת נדתה" ניתן ללמוד, שהטומאה של האישה-הזבה תלויה בימים, כלומר, במספר הימים שבהם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי, ומכאן:
- רק אם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת לזבה; ולא אם יוצא ממנה דם כמה פעמים ביום אחד.
- רק יציאה של דם מטמאת את האישה, ולא יציאה של נוזלים אחרים
מתנצלת שארוך
לפי מה שהבנתי גם גבר טמא למה גברים לא טובלים???
המוות הוא אבי אבות הטומאה; כל הטומאות שבתורה קשורות בדרך כלשהי למוות.
גם זרע שיוצא מגוף של גבר, או דם-וסת שיוצא מגוף של אישה, יש בהם מוות - יש בהם תאי זרע או ביצית שהיו יכולים להתפתח ליצור חי, אולם, כשהם יוצאים מהגוף הם מתים, ולכן הם טמאים ומטמאים כמו מת.
דיני הטומאה הקשורים למותם של תאי-חיים אלה מפורטים בספר ויקרא, פרק טו. בפרק יש, לאחר הכותרת, [b]" וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר, דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם...[/b] ארבעה חלקים:
•טומאה חמורה של גבר - זיבה - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן לא טבעי (פסוקים 2-15): [b]"אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ - זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר בְּשָׂרוֹ אֶת-זוֹבוֹ, אוֹ-הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ - טֻמְאָתוֹ הִוא..."[/b] גבר זב הוא טמא כל עוד יוצא ממנו זרע, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהוא טובל במים לאחר מכן; והוא צריך להביא קרבן לאחר שנטהר.
•טומאה קלה של גבר - קרי - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן טבעי (פסוקים 16-18): [b]"וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-עוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת-זָרַע--וְכֻבַּס בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב"[/b] - גבר שיוצא ממנו זרע טמא עד שהוא טובל במים, ועד הערב לאחר מכן.
•טומאה קלה של אישה - נידה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן טבעי, בזמן הוסת החודשי (פסוקים 19-24): [b]"וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ - שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב..."[/b] - אישה נידה טמאה בסך-הכל שבעה ימים, כולל הימים שבהם ראתה דם, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן (פירוט);
•טומאה חמורה של אישה - זיבה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן לא טבעי, שלא בזמן הוסת החודשי (פסוקים 25-30): [b]"וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא..." [/b]- אישה זבה היא טמאה במשך כל התקופה שיוצא ממנה דם, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן (פירוט); והיא צריכה להביא קרבן לאחר שנטהרה.
מבנה הפרק הוא כיאסטי (בצורת X - בהצלבה):
•החלק הראשון והחלק האחרון מדברים על הטומאות החמורות יותר - הטומאות הלא-טבעיות, שמחייבות את הטמא או הטמאה לספור שבעה ימים נקיים לפני שהם נטהרים ולהביא קרבן אחרי שהם נטהרים;
•שני החלקים האמצעיים מדברים על הטומאות הקלות יותר - הטומאות הטבעיות, שנמשכות זמן קצר יותר.
שני החלקים הראשונים מתייחסים לגבר (טומאה חמורה וטומאה קלה), ושני החלקים האחרונים מתייחסים לאישה (טומאה קלה וטומאה חמורה); מעיון מדוקדק בפסוקים, ניתן ללמוד על ההבדלים ביניהם.
מפסוק 3, "וזאת תהיה טמאתו בזובו" ניתן ללמוד, שהטומאה של הגבר-הזב תלויה בזובו, כלומר, ביציאת הזרע מגופו, ומכאן:
[list=1]
[*] אם יוצא ממנו זרע שלוש פעמים ברציפות באופן לא טבעי, אפילו ביום אחד, הוא כבר נחשב לזב; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכה): [b]"טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים"[/b].
[*] רק יציאה של זרע מטמאת את הגבר, ולא יציאה של דם או נוזלים אחרים; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכז): "בלובן הוא מטמא, ואינו מטמא בדם".
[/list]
מפסוק 25, "ואשה כי יזוב זוב דמהימים רבים בלא עת נדתה" ניתן ללמוד, שהטומאה של האישה-הזבה תלויה בימים, כלומר, במספר הימים שבהם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי, ומכאן:
[list=1]
[*] רק אם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת לזבה; ולא אם יוצא ממנה דם כמה פעמים ביום אחד.
[*] רק יציאה של דם מטמאת את האישה, ולא יציאה של נוזלים אחרים
[/list]