אולי מחר הוא יזחל

שליחת תגובה

גובה העיניים נלמד מתוך התבוננות
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אולי מחר הוא יזחל

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אחת* » 03 נובמבר 2013, 13:48

שלום לך וברוכה הנמצאת
לדעתי בהחלט כדאי לפנות להתפתחות הילד (עם הפנייה), או לפיזיותרפיסטית פרטית על מנת לעזור לתינוק להגשים את היכולת התנועתית שלו.
בהצלחה!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אס* » 03 נובמבר 2013, 11:13

הי בנות,

פעם ראשונה שאני כותבת פה אבל בהחלט קוראת פה הרבה..
בני בן שנה בעוד שבועיים זוחל זחילת גחון אך אני שמה לב שהוא מושך את הגוף רק עם יד אחת והיד השניה פחות אקטיבית, מה אפשר לעשות?
האם זה מדאיג שהוא עדיין לא זוחל 6? לא יושב? לא עומד או לא הולך?

אגב, אני מקווה שהצלחתי לשרשר למקום הנכון

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 נובמבר 2012, 02:06

עבר זמן. יש חדש?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 30 אוגוסט 2011, 09:56

היי ג'וניפר... אני עוקבת אחרי הדף בערך מאז פתיחתו- מה שלומכם? איך עברה חצי השנה האחרונה?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 מרץ 2011, 20:35

והוא התחיל להגיד "אמא" השבוע, באותה עדינות. שזה מצחיק, כי "אבא" זאת מילה שהוא אומר במין כבדות שכזו, ולפעמים צועק אותה. "אמא" זאת מילה שלפחות כרגע, נאמרת בשקט ובחיוך חמוד ועדין שכזה.

אשריכם שזכיתם, זה ה-מ-ו-ן נחת! מזל טוב טפו טפו טפו חמסה חמסה בלי עין הרע.
אם זה מנחם, אנחנו נאלצים להסתפק בהרבה פחות מאבא-אמא. איכשהו מצליחים לשמוח במה שיש (חלק מספיק מהזמן) ובמה שאולי עוד יהיה (הילד הבא כבר בתכנון, אבל כלום לא מובטח. חבל שאין דרך לגזור קופונים של נחת תמורת נקודות סבל, אה?)

(זאת שכתבה לך את הדבר ההוא על ימים טובים ולראות את עצמכם מתפקדים גם בתסריטים הקשים.)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי תמרוש_רוש » 19 מרץ 2011, 15:58

זה פחות פשוט לי ממה שזה נשמע, כי מאיזשהי סיבה חשוב לי האישור הזה מהממסד. חשוב לי להרגיש שאני בסדר ושגם דעתי ושיטתי היא לגיטימית. אבל אני לא בטוחה עד כמה בעיני הרופאה ההתפתחותית שם היא אכן כזאת.
יקירתי, אני הממסד.
או לפחות עובדת בממסד.
ואני אומרת לך שיש גישות ויש גישות.
וכשקולגה שלי אומרת (לפחות פעם בחודש) משהו על זה שאם הילד עם עיכוב וידוע לנו שיש עיכוב התפתחותי אבל במסגרת העיכוב שלו הוא ממשיך ומתפתח וגדל ויש שינוי מתמיד, והסביבה סה"כ תומכת בהתפתחות - אז למה לדאוג? ולמה צריך טיפולים אינטנסיביים? אולי לא צריך. אולי רק צריך לקחת אותו לבריכה, להשפריץ מים וליהנות מזה.

(רוצה דוגמה קונקרטית? תינוק בן שנתיים עם תסמונת פראדר-ווילי. טונוס שרירים נמוך, ועיכוב התפתחותי כללי. יחסית לפראדר-ווילי הוא מתקדם מקסים, גם יחסית לעצמו הוא מתקדם מקסים, כל הזמן רואים התפתחות וגדילה. אבל יחסית לילדים אחרים - חבל"ז, ברור שהוא מאחור.
אז אצלנו הוא הוגדר כמישהו שצריך ניטור, שמישהי תבקר את המשפחה פעם בחודש, אפילו פחות, תתתרשם מהקו הכללי, לתמוך באמא אם היא צריכה רעיונות ספציפיים איך לעבוד על הדברים הנוכחיים, ושאר הזמן - לשכוח ממנו, במובן החיובי של המילה)
עד לנקודה שהאמא מתקשרת אלינו ואומרת: תשמעו, המצב השתנה, צריך קצת יותר. או: הוא נכנס לגן, אנחנו צריכים עוד תמיכה לתקופת ההסתגלות. דברים כאלה.)

_בהתפתחות הילד קצת מודאגים.
קצת הרבה.
לא מספיק שלילד יש עיכוב התפתחותי, יש לו שני הורים שמסרבים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולעשות כל מה שאומרים להם._
תזכרי, שחולה "קשה" שבוחר מה לעשות ומשיג השגות הוא חולה בריא יותר, מאשר "חולה טוב" שעושה כל מה שאומרים לו בלי להתווכח.
וזה ידוע ומבוסס מחקרית.

ותזכרי שאתם המשפחה שלו ואתם יודעים ומכירים אותו יותר טוב מכולם.
ותזכרי שגם הערכים שלכם חשובים. ואם חשוב לך שלילד שלך יתייחסו בצורה מסוימת, ואת מרגישה שה"וואו" שלהם לא מתאים, ולא הולם, אז יש בזה משהו. וצריך להקשיב לך, לכל הפחות.
ושבחצי עולם (אם לא יותר) כבר עובדים בגישת "המשפחה במרכז", שזה אומר דבר ראשון להכיר את המשפחה, לכבד אותה, ולפעול בתיאום עם המטרות שההורים מציבים, ועם הצרכים שהם מביאים.
זה הממסד.
(כמו שאמא אחת אמרה פעם בסרטון הסברה שמרכז אחד עשה "כנראה יש לכם הכשרה ספציפית להימנע מלהגיד את כל הדברים הלא-נכונים". אם יש בכלל איזושהי הכוונה מקצועית בכיוון הזה, זו גישת המשפחה-במרכז, ולעבוד עם ההורים בתור המוסמכים הראשונים והאחרונים בכל הנוגע לילד - ולכבד אותם ככאלה.
זה הממסד.

עזר קצת? ;-)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 18 מרץ 2011, 20:42

קוראת אותך.וואו וכל הכבוד - לך. ולכם. מזל טוב.
@}

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אילה_א* » 18 מרץ 2011, 08:26

הרופאה ההתפתחותית,
היא רופאה מתפתחת או שאולי טעונת טיפוח
הילד מקסים יפה כמו מלאך וההליכה שלו מעולה (מה שאי אפשר לומר על ההליכה אצלנו)
אני בטוחה שבקרוב הוא ידבר ללא הרף

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרן_שמש_מאוחרת* » 18 מרץ 2011, 06:55

קוראת אותך.וואו וכל הכבוד - לך. ולכם. מזל טוב.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 18 מרץ 2011, 02:43

באמצע תפירת תחפושות אני עושה הפוגה קצרה כדי לכתוב.
בשעה הזאת לפני שנתיים בטח הייתי בדיוק במקלחת של לניאדו. התחילו לי צירי לחץ שהסתיימו שעתיים מאוחר יותר (שבמהלכן קיללתי את כל אלו שאמרו "שתי לחיצות והוא בחוץ" :-) )

הילד שלנו בן שנתיים.

הוא לא נראה ככה. הוא קצת קטן ואין לו עדיין הרבה שיער, אז תמיד חושבים שהוא בן שנה וקצת. זה גם תואם את ההתפתחות שלו - רק לאחרונה התחיל ללכת, עושה עכשיו את השלבים הראשונים של דיבור... אבל השנה אני מרגישה שאני יכולה באמת לחגוג לו יום הולדת בשמחה ובכיף.
בשנה שעברה הרגשתי שלמרות שעברה שנה מאז שילדתי, אני לא באמת יכולה לחגוג לילד שלי יומולדת שנה. הוא כאילו עדיין לא שם.
ואמנם גם עכשיו הוא לחלוטין לא תואם הגדרה התפתחותית של ילד בן שנתיים (ככה טורחים להבהיר לנו בהתפתחות הילד, אבל עוד נגיע לשם) אבל זה לא מפריע לי.
הוא כבר שנתיים כאן, ובא לי לחגוג את זה הכי חגיגי שאפשר.
לצערי זה לא ייצא לפועל, כי תראו מה השעה והבית מבולגן לגמרי ואין לי זמן וכוח להכין משהו ממש מגניב שיהיה לו בבוקר ועוגת יומולדת עם קרם קשיו, אבל עדיין בא לי. וגם מזה אני שמחה.

הילד לא ממש קולט שיש לו יומולדת. בהיעדר גן, הוא לא ממש חווה חגיגות כאלה ואין לו מושג מה זה.
אבל הוא עושה המון דברים אחרים.
היום הוא ענה לי לטלפון - התקשרתי הביתה מהעבודה, וכשהרימו את השפורפרת, במקום הקול של בעלי שמעתי כפתורים נלחצים. :-)
והוא GPS אנושי - הוא יודע איך להגיע לגינות שהוא אוהב מכל מקום שנמצא במרחק הליכה מהן.
והוא מלטף בעדינות אין קץ (כשבא לו :-P).
והוא התחיל להגיד "אמא" השבוע, באותה עדינות. שזה מצחיק, כי "אבא" זאת מילה שהוא אומר במן כבדות שכזו, ולפעמים צועק אותה. "אמא" זאת מילה שלפחות כרגע, נאמרת בשקט ובחיוך חמוד ועדין שכזה.
הוא פשוט מקסים. גם כשהוא עצבני וצועק, הוא הילד הכי נפלא שיכולתי לאחל לעצמי (ואני תוהה איזה בית ספר יעשה לי מס' 2 כשיבוא מתישהו בעתיד הדי רחוק...).

בהתפתחות הילד קצת מודאגים.
קצת הרבה.
לא מספיק שלילד יש עיכוב התפתחותי, יש לו שני הורים שמסרבים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולעשות כל מה שאומרים להם.
בעינינו, כל עוד הוא מאושר ויש לו תחושת עצמאות - טוב לנו. לא ממש אכפת לנו אם הוא מדבר או מצייר או שם קוביה אחת על השניה.
אבל בעיניהם, עד גיל 3 יש הזדמנות פז ללמד אותו דברים, וביומולדת שלוש (על הדקה!) פתאום למוח קשה יותר לקלוט ואז קשה יותר ללמד אותו מיומנויות בסיסיות, אם רואים שאלו לא התפתחו כמו שצריך.

אנחנו יודעים שיש עיכוב, אבל אנחנו לא מודאגים. את הכל הוא עושה מאוחר, גם את הדברים שהוא עד לא הגיע אליהם הוא יעשה מאוחר.
לא צריך את כל המשחקים שלהם שלהרגשתי עושים לנו רק רע. אני לא מרגישה שם כאילו הוא לומד, אני מרגישה כאילו מאלפים אותו. ואומרים לו יותר מדי "וואו!" ו"כל הכבוד!!!1" על דברים לגמרי רגילים שהוא עושה.
ולא טוב לי עם זה.
אז בהחלט יכול להיות שבזמן הקרוב נגיד להם להתראות.
זה פחות פשוט לי ממה שזה נשמע, כי מאיזשהי סיבה חשוב לי האישור הזה מהממסד. חשוב לי להרגיש שאני בסדר ושגם דעתי ושיטתי היא לגיטימית. אבל אני לא בטוחה עד כמה בעיני הרופאה ההתפתחותית שם היא אכן כזאת.

כדאי שאלך להמשיך לתפור. הרבה עבודה, מעט עירנות.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 27 דצמבר 2010, 23:02

תודה על כל הברכות החמות!

אמשיך לכתוב קצת בהמשך, בימים אלו כולנו חולים, וחוץ מלהתמרמר בבית אנחנו לא עושים הרבה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אפרת_נ* » 27 דצמבר 2010, 18:18

נפלא!
בדיוק בשבוע שעבר הייתה לי שיחה עם חברה שהתחילה, מסתבר, לדבר רק בגיל 3.
לדבר היא יודעת מצוין. אבל היא הזייפנית הכי איומה ששמעתי מימי. זהירות! D-:

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ר_ו_ת_ה* » 27 דצמבר 2010, 16:26

נפלא! שמחה איתכם @}

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עינה_אפונה* » 27 דצמבר 2010, 15:58

יוווו! מזל טוב!
חמודיק כזה...
מתי תבואו לבקר בצפון?

עוד מילות עידוד בקשר לדיבור (ושוויץ על הדרך): אחי האמצעי עד גיל שנתיים וקצת דיבר רק ב-ממממממ, והיום (בן 22) הוא התקבל לשתי אוניברסיטאות נחשבות בבוסטון + מלגת הדיקן באחת מהן.
ואגב, רע קצת מזכיר לי במראה את אחי כשהוא היה קטן.

תזהרי, הוא עוד יהיה עורך-דין!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי חוה_בת_חיים* » 27 דצמבר 2010, 00:47

((יש))
(())

אולי מחר הוא יזחל

על ידי חוה_בת_חיים* » 27 דצמבר 2010, 00:47

איזה סיום יפה לדף ((יש))
נו, עכשיו אולי ניפגש בגינה?
אני בדובנוב בימי א' אך בשמחה קופצת לגינות אחרות " לפי תיאום מראש" :-)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עינת_ש* » 21 דצמבר 2010, 22:00

@} מזל טוב!! @}
רע הוא באמת אחד הילדים המקסימים.. מזל טוב לרע!!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אמא_של_נוקי* » 21 דצמבר 2010, 12:15

איזה יופי!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי מצ'רה* » 21 דצמבר 2010, 08:36

שמחה איתכם.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פרח_הלימון* » 20 דצמבר 2010, 20:59

האממ.. :-]
הילד הזה מתוק ויפה כמו מלאך וברור כשמש שהוא יהיה שנון ומגניב כמו ההורים שלו
(ואת עוד תתחנני שיסתום את הפה..)
איזה סיום יפה לדף
|L|

אולי מחר הוא יזחל

על ידי תמרוש_רוש » 20 דצמבר 2010, 14:52

הוא לא מתאים לשום סקאלה שהיא, ולא עומד בשום סטנדרטים של שום מוסד רפואי, אבל הוא בריא, והוא מתפתח, והכל בסדר.
אין כמו להשוות ילד לעצמו :-)
@}

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סלט_פירות* » 19 דצמבר 2010, 00:15

@} יופי של חדשות!!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עשב_השדה* » 18 דצמבר 2010, 23:52

_איזה כיף לשמוע!
כל הכבוד לכם ולו_

_בארור שהוא ידבר בזמנו, והכל טוב!
אוח איזה נחת לשמוע, בחיי. flower_
איינשטיין התחיל לדבר בגיל שלוש ,
וגם לא התאים לשום סקאלה .......
ככה בשביל הפרופורציה,
יש המון ילדים שמתחילים לדבר בשנתיים
איזו שמחה יייישששש

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 18 דצמבר 2010, 22:45

_איזה כיף לשמוע!
כל הכבוד לכם ולו_

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ניצן_אמ* » 18 דצמבר 2010, 22:30

בארור שהוא ידבר בזמנו, והכל טוב!
אוח איזה נחת לשמוע, בחיי. {@

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אמא_נמרה* » 18 דצמבר 2010, 22:30

_איזה כיף לשמוע!
כל הכבוד לכם ולו_


מאד מתרגשת אתכם.

<הצהוב שעלה אצלי "הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט">

כבר אפשר לשנות את שם הדף, נכון?
ישר כח להורים המסורים ולכל מי שעוזר לכם!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי במבי_ק* » 18 דצמבר 2010, 22:27

איזה כיף להתעדכן!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אילה_א* » 18 דצמבר 2010, 22:24

נהנהנהנהנהנהנה
איזה כייף שמזכירים אותי בין אלו שידעו שהוא ילך בסוף וגם יאכל אוכל של חתולים
אני רק מקוה שלא יקרה לך מה קורה לי (המחשבה העדינה טוב שתסתום קצת )
בואי לבקר בעיר הגדולה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי תמי_גלילי* » 18 דצמבר 2010, 22:07

איזה כיף לשמוע! כל הכבוד לכם ולו ולכל מי שעזר לכם להגיע עד הלום :-) .

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ורד_דרור* » 18 דצמבר 2010, 22:04

איזה כיף לשמוע!
כל הכבוד לכם ולו

וכתוב לי כאן בצהוב "כל גיל והשמחה שלו"

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 18 דצמבר 2010, 22:00

אמנם החלק המסעיר מאחורינו, אבל עדיין יש מקום לעדכונים מדי פעם:

השבוע, בגיל המופלג של שנה ושמונה חודשים, הילד עשה את צעדיו הראשונים.
כמובן שזה היה עם אבא, ולא כשאני הייתי בבית. :-)
ורק ביום למחרת ראיתי אותו מחזיק משהו ביד (איכשהו זה תמיד קל יותר כשיש משהו ביד להתרכז בו, לנווט בעזרתו) ועושה כמה צעדים קטנים.
ואז עוד כמה. ועוד כמה. לפעמים מפסיק אחרי שניים-שלושה וחוזר לזחול, לפעמים מפסיק, מתרומם והולך עוד כמה צעדים.
מן הסתם זאת עדיין לא צורת ההתניידות העיקרית שלו אלא רק הספורט החדש, אבל זה כבר תופס כיוון מאוד מהר.
וזה מרגש. ומשמח. וכיף, גם לי וגם לו.
ובא לי לצרוח לכל העולם שהוא הולך, ולחבק את כל מי שהיה שם בדרך ואמר לי מילה טובה. את הפיזיותרפיסטית מהקופ"ח (שיחסית לאשת מקצוע מיינסטרימית גילתה סובלנות והקשבה אינסופית, ואמנם הציעה דברים אבל לא לחצה עלינו אף פעם. וכל פעם מתרשמת מהילד מחדש) - גם צעדי הזחילה הראשונים שלו היו אצלה, וגם הצעדים הראשונים בהליכה היו כמה שעות אחרי ביקור שגרתי אצלה; את אתי גלעד ובועז צור שהיו מורים שלי ואיתם התייעצתי טלפונית לגבי ויטמינים, ושמעו אותי בשיא החרדה שלי; את איתן לרנר שעשה איתו עבודה מצויינת וחלק לא קטן מכל זה הוא בזכותו.
ואת אילה א ואת פרח הלימון ואת קרוטונית מהמרק הגדול ואת חווה בת חיים על כל השיחות המעודדות בגינה, ואת כל מי שאי פעם הגיב כאן. אפילו את אלה שמעולם לא פגשתי.

מגיעה לכולכם תודה ענקית.

ובקרוב הוא יתחיל לדבר. בתחום הזה ההתקדמות היא די מינורית, אבל יש התקדמות יחסית לעצמו (על אף הפיגור היחסי לבני גילו, אבל כבר מזמן הבנתי שאין מה להשוות אותו לבני גילו) וזה ברור לי שהוא הרי ידבר.
וגם אבא שלו התחיל לדבר בגיל די מאוחר.

והוא לא מתאים לשום סקאלה שהיא, ולא עומד בשום סטנדרטים של שום מוסד רפואי, אבל הוא בריא, והוא מתפתח, והכל בסדר.
(אני מקווה. היינו אמורים לעשות לו בדיקת דם לפני חודשיים בערך, אבל הכל היה כל כך בסדר שדחינו אותה. השבוע נקבע תור)
ומדי פעם אני אמשיך לעדכן בכל מיני דברים משעממים שכאלה. :-)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמוני* » 20 יוני 2010, 16:54

חוה שלהב היא מורה לשיטת פלדנקרייז ,מורים לפלדנקרייז אינם מוסמכים לאבחן למרות שיכולים מניסיון לומר מה הם חושבים שמפריע ומעכב

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עשב_השדה* » 19 יוני 2010, 13:22

גם אני מאאודדד אהבתי מה שראיתי ביומעיון בפארק
שמחה שהשמחה חזרה למשכנכם

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 19 יוני 2010, 13:07

הרופאה פחות התרגשה מתוצאות הבדיקה. החלקים החשובים בסדר, וזה מה שחשוב, כרגע. לפחות עד הבדיקה באוקטובר.
ממשיכים לתת תוספים.

היינו גם השבוע בהתפתחות הילד.
חזרתי משם די עצבנית.
הפיזיותרפיסטית שלנו מקסימה, אבל לא היא צריכה לטפל בנו כרגע. אחרי הכל, הילד עוד שניה מתחיל ללכת.
אנחנו כן צריכים לראות מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת. ואלו לוקחים את הזמן שלהם.
וכל ביקור שכזה מזכיר לי שיש עיכוב, ויש חוסר ודאות, ואין מה לעשות.
וזה מתסכל מאוד.
מזל ש-אבו לולי (מתי דף בית?) היה בבית כדי לעודד אותי.
מזל שהוא בדיוק הכין אוכל טעים. :-)

יום למחרת היה לי טיפול אצל הרפלקסולוגית שלי (שהיא כל כך מצויינת, שהיא עוזרת עוד לפני שהיא נוגעת לי ברגל).
יצאתי ממנה בהרגשה טובה. בהרגשה שאני עושה בדיוק את הדברים שצריך לעשות, רק חבל שאני מכניסה לתוכם כל כך הרבה לחץ וחרדות. אפשר לעשות בדיוק את אותו הדבר בלי כל הרגשות השליליים האלו והתוצאה תהיה אותה תוצאה. אז למה לא?
וזה הרגיע אותי.
ואיפשר לקצת אופטימיות להכנס פנימה.
בזמן האחרון די פחדתי מאופטימיות. פחדתי לגלות שאני טועה ואז להתאכזב. פחדתי שהאופטימיות תהפוך לשאננות.
אבל מצאתי את עצמי אומרת לאבו לולי, באותו חשש כמעט שבו אמרתי לו את מה שאמרתי בהודעה הראשונה בדף, אומרת לו בשקט שנראה לי שיש סיכוי שהילד בסדר לגמרי.
שרק צריך לתת לזה זמן.

עזרה מחברה טובה תרמה אתמול להרגשה הזו. קרובת משפחה שלה היא קלינאית תקשורת, ששמחה לדבר איתי בטלפון ולשמוע קצת על הילד.
היא שאלה אותי כל מיני שאלות עליו, האם הוא יונק, האם הוא לועס, אילו קולות הוא עושה.
ואמרה שהיא תשמח לראות אותו עוד חודש בערך. שנחכה לאמצע יולי בערך, ואז נבוא אליה לדייט.
והיא היתה אופטימית.
אמרה שלפי מה שאני אומרת, הדברים בטח יתפסו זינוק בקרוב. ושהוא עדיין קטן ושזה בסדר.

ולראשונה מזה הרבה זמן, קל לי לשמוח איתו, לשחק איתו, לחוות אותו.
בלי העננה הזו שתמיד היתה שם.
מתחילה לראות אותו כמו שהוא, ומאוד אוהבת את מה שאני רואה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 16 יוני 2010, 12:56

אתמול היתה בדיקת דם, וההמוגלובים אכן עלה אבל יש שם כמה נתונים סותרים. מזל שהלכנו על בדיקה מהוריד. אנחנו צריכים לקבוע עוד תור לרופאה כדי לראות מה קורה.
המוגלובין - קצת יותר מ-12.
הכדוריות - קטנות מדי.
הברזל - בסדר.
הרטיקולוציטים - נמוכים.

מה קורה???

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אנד_לוסיה* » 12 יוני 2010, 12:23

שלי, בן חמש, עושה עכשיו דברים שלא עשה אז, מהסוג שכתבת. ממש כמו שאת מתארת. אחותו עושה אותם, אבל הוא היו לו דעות אחרות על מסלול ההתפתחות. עשה הכל לאט, ובעצם לא הכל. ותאמיני לי, הכל בסדר איתו, כפרה עליו. מה שאת מתארת על פניו לא נשמע מדאיג במיוחד. אני אומרת על פניו כי כמו שכתבו לך רק את יודעת מה באמת מדאיג ומה לא, אבל הדברים שמנית כאן למעלה לא נשמעים לי הכרחיים.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 12 יוני 2010, 10:17

יש כאן כמה דברים.
קודם כל יופי שהוא זוחל!!!!
ויופי שאתם בטיפול אצל איתן לרנר ושזה עוזר.
אני זוכרת מעצמי את העניין הזה של ילדה שלא רואה בשום מקום מחיאות כפיים ולא את "ידיים למעלה על הראש" ולא מגיבה בטיפת חלב בהקשר הזה, זה עדיין ביאס אותי כשביקשו ממנה למחוא כפיים והיא לא ידעה. המשכנו להגיע לט"ח כי הייתי חייבת להגיע לעקוב בדייקנות אחרי המשקל, ככה הרגשתי והיו לי סיבות (לא בטוח שהיום הייתי עושה את זה ככה אבל זה לא היה סתם). את העניין הזה רצוי לשחרר, אם את יכולה.
דבר נוסף כמו שאמרו לך: לדאוג לעצמך. זה עוזר ונותן כוחות..
ציינת שהוא התחיל לזחול בג'ימבוריה, אצלי היא עשתה ב"שיטת שלהב" את הצעדים הראשונים שלה (כשהבעיה שבגללה הגענו- היא לא ישבה ובטח שלא התיישבה- כבר היתה במקום הרבה יותר טוב) שוב בגלל המזרונים הפלסטיקיים האלה. אפשר ללכת איתו למקומות כאלה יותר, אם זה מה שמגרה אותו לעבודה.
בקשר למבטים שלו ולנתינה ולקיחה של חפצים: ניסית לעבוד איתו על זה? אני באמת שואלת כי אני רואה את תינוקות של אחרים דברים שאני לא עשיתי עם בתי שהם עושים פשוט כי לא עשיתי איתה, ככה זה נראה.
ובקשק לשאלה שלך אם בגיל 5 זה ייראה אחרת: אני מניחה שכן, מפני שבגיל 5 תהיה לך הרבה יותר ודאות לגבי איפה את עומדת, תדעי מה אפשר ומה אי אפשר ויהיה לך הרבה יותר ניסיון הורי. את זה אני אומרת בתור מישהי שבין גיל חצי שנה לשנתיים כמעט התחרפנה מדאגה בשל מגוון סיבות, העניין המוטורי היה הפעוט מביניהם, דברים שהשפיעו ומשפיעים עד היום על אורח החיים שלנו (היא בת 5) ועדיין החיים נראים קלים ואני כמעט ולא מודאגת בדרך כלל.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי שני_צו* » 12 יוני 2010, 09:29

אבל עם כל כמה שהוא נפלא, הוא לא מאבחן. וזה פן שחסר לי כרגע.
טל מאבחנת וגם מטפלת ביחד עם יעל פעם בשבוע במרכז.
זה אבחון של 3 שעות. שעה שיחה עם ההורים, שעה מפגש עם הילד ועוד שעת סיכום.
אם את רוצה, תתקשרי אלי 0508313532 ואני אתן לה את הטלפון של טל.
אנחנו עשינו את האבחון הזה. היתה חוויה מטלטלת משהו, אך מועילה במידה בלתי רגילה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי לוטם_מרווני* » 12 יוני 2010, 09:18

הוא זוחל במרץ!!!
מכל מה שכתבת, זה מה שהכי בלט לי!
ואת מספרת שהוא מחייך, וטוב לו, והוא חמוד!
ואם אין לו בבית משחקי השחלה- את יכולה להכין ולשחק בזה לידו?
(())

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ממליצה* » 11 יוני 2010, 23:33

לא יודעת אם כבר המליצו לך בדף- גבי פלד מ"שיווי משקל" בחרב לאת יכולה לאבחן גם בגיל זה וגם לטפל אם תרצי. מאד מאד מקצועית ומקסימה בכלל. 04-6301194
בהצלחה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 11 יוני 2010, 22:56

היית ביום עיון במעגל של טל שרת?
ודאי. אם יש לי הזדמנות להפגש עם טל שרת אני לא מפספסת אותה. :-)

מכירה את שיטת העבודה של יעל אופיר?
לא, אבל אני לא בטוחה שאני מחפשת כרגע עוד שיטות. אנחנו מטופלים אצל איתן לרנר, ובהחלט רואים תוצאות.
אבל עם כל כמה שהוא נפלא, הוא לא מאבחן. וזה פן שחסר לי כרגע.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ורד_דרור* » 11 יוני 2010, 22:23

הי ג'וניפר, מאוד ממליצה על ד"ר חוה שלהב, היא מלמדת במרכז שיר"מ באסף הרופא את הטכניקה שפיתחה לעבודה עם תינוקות וילדים המסתמכת על עקרונות שיטת פלדנקרייז. היתה אסיסטנטית אישית של ד"ר משה פלדנקרייז שנים רבות מאוד ובעלת יכולת אבחון יוצאת מן הכלל. רגישה, מדויקת ומפתיעה. היא ממש מניעה תהליכים באסף הרופא לכיוון טיפול מוקדם בילדים שמגיעים לשם עם בעיות התפתחותיות. אני אומרת זאת כי יכול להיות שבזכות זאת ובזכות תואר הד"ר שלה, יתקבל האיבחון שלה בכבוד המגיע לו. יש לה אתר http://www.feldenkrais-shelhav.com/content.php?id=6
בהצלחה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סיגל_ב* » 11 יוני 2010, 15:38

ג'וניפר,
היית ביום עיון במעגל של טל שרת?
מכירה את שיטת העבודה של יעל אופיר?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עשב_השדה* » 10 יוני 2010, 22:21

היי ג'וניפר
מזמינה אתכם שוב
אולי תמצאי בי שימוש(-:

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אילה_א* » 10 יוני 2010, 22:11

אולי תבואי לפגוש אותנו ?
אולי תתקני את הטלפון שלך ברור שאת בדיכאון בלי טלפון
חוץ מזה אני הייתי מוכנה שתיהיה לי תינוקת שלא זורקת כל יום את כל מה שיש על השידה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אמא_של_נוקי* » 10 יוני 2010, 22:07

את מאוד מוזמנת אלינו,אנחנו ליד גינת דובנוב המקסימה כשלעצמה אבל ננדוד בשמחה גם לים או לדיאדה.
(כל הצעה אחרת תתקבל אף היא בברכה)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי רוני_של_4* » 10 יוני 2010, 20:57

יקירה... תראי איזה מרגיעון יצא לי: הציפיות רק לכריות ;-)
אני נורא רוצה כל הזמן להגיד לך - תראי שיהיה בסדר, הדברים יגיעו בקצב שלהם. שזה נכון באיזשהו מקום. אבל מצד שני, את אמא שלו ואם בקישקע שלך את מרגישה שהוא לא ככל הילדים (ולא משנה איך וכמה) אז אולי באמת משהו בו שונה. רשימת המכולת שלך מבלבלת, כי מצד אחד יש שם דברים שגם ילדים "נורמטיביים" לא תמיד עושים, ואם אני משווה לגמד שלי (אותו גיל, זוכרת?) אז גם שלי ממש לא אוהב לעשות ידיים למעלה על הראש, ואת הצורות בפאזל הוא מעדיף לגרור איתו לחצר ולטנף אותן ברדמה במקום להתאים אותן למקום המתאים. מאידך, הוא כן נותן ולוקח חפצים, מושיט, מצביע, מדבר קצת. אז מה זה אומר? לא יודעת... לא אשת מקצוע אני, רק אמא לארבעה ילדים די נורמטיביים... וזה כן נשמע שיש דברים שרוב הילדים עושים בגיל הזה, והקטן שלך לא.
הבעיה עם לאבחן עכשיו היא שהוא עוד ממש קטן לאבחונים. בד"כ קשה לאבחן בגיל כזה אם יש בעיה, כי יש המוני ילדים שמתפתחים קצת בדיליי.

אני חושבת שאולי כדאי לעשות את המאמץ ולראות אנשים קצת יותר. זה בהחלט נותן פרספקטיבה אחרת. ממש על בסיס יומיומי. לא לך ולא לו טוב לשבת לבד בבית כל הזמן - אם את חושבת שאת במיני דכאון, זה הזמן לטפל! יש לך איך להגיע לאזור שלנו? אולי ברכבת? אם כן, בואי!! אני אאסוף אתכם. נהיה שבוע הבא אצל POOH. יהיו עוד ילדים ואמהות. תבואו.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אינדי_אנית* » 10 יוני 2010, 20:48

לא מזמזלת באינטואיציות שלך בכלל אבללא כל כך בטוח שילד שלא מלמדים אותו את ידיים למעלה על הראש ירים את הידיים כשישירו לו את זה..
זה דברים שמלמדים תינוקות לא שבאים טבעי. יכול להיות שהוא קצת איטי יותר אבל ניסית ללמד אותו והוא לא למד?

נראה לי שאתם חייבים לצאת יותר מהבית, להפגש עם ילדים ואנשים, אמנם כתבת שאין לך כוח אבל גינה באמת עלול להיות משעמם ומתיש בחום הזה. אולי עדיף ללכת למשחקיה, מקום כמו דיאדה וכאלה.. גם לך זה יכול להיות נעים וגם זה יחשוף אותו לגירויים אחרים שהם בעצם אלא שהצבעת עליהם כחסרים.
מכירה את הקונליקט של לא רוצה את הפלסטיקים האלה אבל כן רוצה שהוא ידע מה עושים איתם..
תקשיבי לתחושות שלך וקחי אותו למקום שיש בו את הגירויים האלה ותסמכי על עצמך שתדעי מתי זה טוב לו ומתי זה טו מאצ'.

ומאחלת שבאמת הפוסט הבא יהיה אופטימי יותר.. @}

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 10 יוני 2010, 20:45

(())
אתם מוזמנים אלינו. לא יודעת אם זה יעודד או ידכא אותך..

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 10 יוני 2010, 20:03

אומרים שאת המשחק נחשים וסולמות המציאו נזירים בודהיסטים כדי ללמד אחד את השני שלפעמים עולים ולפעמים יורדים, בלי סיבה מסויימת ובלי יכולת לצפות את זה מראש. זה פשוט ככה ואלו החיים.
יודעים משהו, הנזירים האלו.
אז אמנם הילד זוחל במרץ, אבל קשה להגיד שהכל בסדר. אני מתנצלת שאני עושה את זה בצורה של כזאת רשימת מכולת, אבל ככה הכי קל לי לפרט:
  • הוא לא מחקה אנשים. אם אני אשיר לו 'ידיים למעלה על הראש' וכו' הוא לא ירים את הידיים איתי.
  • הוא לא מושיט דברים לאנשים. הוא לא לוקח אותם איתו מלכתחילה, אבל אין שום אינטראקציה דרך חפצים בינו לבין אנשים.
  • הוא לא מתעניין בכל מיני דברים כמו התאמת צורות, הוצאת חפצים מכלי ושאר דברים שהתפתחות הילד אוהבים לבדוק. אז אמנם זה מאוד מחמיא לכאורה שהילד שלי לא מתעניין בשטויות האלה ובפלסטיקים שלהם, אבל זה מדאיג אותי. כי הוא אמור. גם אם אין לו בבית.
  • הוא לא מצביע, מה שהבנתי שילדים אמורים פשוט לעשות מתוך אינסטינקט.
בטח יש עוד כמה דברים כאלו.
הוא מאוד חברותי ומאוד מחייך, אבל אני מרגישה שזה מטעה, והקסם הזה שלו מונע אבחון של בעיה כלשהי, הוא ממסך עליה.
ואני מנסה מאוד להיות אופטימית, אבל מדי פעם, אחרי שמחכים ומחכים ולא קורה שום דבר, אני מתחילה להיות ריאלית(?).
זה גיל שבו ילדים גדלים כל כך מהר, הם משתנים ומשתנים כל הזמן, למה אני מרגישה שהכל תקוע במקום?

אנחנו רוצים לנסות לאבחן.
אני יודעת שהתפתחות הילד לא יעשו את זה, כי הוא רק בן שנה ושלושה חודשים (כמעט).
אני מחפשת מקום פרטי, טוב, שגם קופ"ח ושאר ביורוקרטיות יקבלו את המסקנות שלו. מיינסטרימי לגמרי.

מאוד תעזור לי גם חוות דעת וסתם עידוד מעוד אמהות.
קצת קשה להוציא אותי מהקונכיה שלי לאחרונה, אבל הייתי ממש שמחה אם היתה יושבת איתי עוד אמא, משחקת איתי ועם הילד שלי, ומראה לי מבחוץ דברים שקשה לי לראות מבפנים. גם את הטובים וגם את הקצת פחות טובים.
ותזכיר לי שגם זה בסדר.

אני מסתגרת לי בבית בזמן האחרון. אין לי כוח לצאת. זה בטח לא הדבר הכי טוב לא לי ולא לילד, אבל אני לא מצליחה לארגן את עצמי וללכת לגינה.
כנראה סוג של דכאון, שאני צריכה לטפל בו.
אבל בדיכאון כמו בדיכאון, אני לא מצליחה להזיז את עצמי כדי להגיע למצב שאני אוכל להזיז את עצמי.

החדשות הטובות: אחרי עגמימות כזאת, סביר להניח שהפוסט הבא יהיה יותר שמח.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עדינה_ניפו* » 23 מאי 2010, 09:11

איזה יופי ג'וניפר, משמח מאד לקרוא (-:

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 מאי 2010, 07:17

כן, כנראה שהיום זה יום טוב.
שכל הימים יהיו טובים, ושימשיך בדרך הנכונה (הנכונה לו, כמובן שלו, אלא למי? למוכר בקיוסק? לסבתא של אפרים?) @}

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אנד_לוסיה* » 22 מאי 2010, 23:17

אנחנו עדיין מחכים לשיפור קוגניטיבי שיגיע יחד עם השיפור המוטורי. עדיין מחכה למלמול, למשחק שמאפיין בני גילו.
מזכירה לך, אני אמא לגאון בן חמש שלא דיבר עד גיל שנתיים וגם לא מלמל ולא עשה המון דברים שבני גילו עשו. אז נכון שוורבלית הוא הדביק את הפער בגדול, אבל לספורט מקצועי הוא כבר לא יילך, ככל הנראה.
למה נראה לך שיש בעיה קוגניטיבית?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי POOH_והתוספות* » 22 מאי 2010, 19:57

כן, כנראה שהיום זה יום טוב
מאחלת שכל הימים יהיו כאלה...

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עדי_ל* » 22 מאי 2010, 19:55

משמח לקרוא את החדשות הנפלאות
וגם אותך...{@

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 22 מאי 2010, 19:33

ממשיכה לעדכן:
הילד זוחל ממש. וגם עובר מחדר לחדר. וחוזר חזרה.
לפעמים הוא עצבני, לפעמים הוא מעסיק את עצמו, לפעמים הוא רוצה רק אמא, לפעמים הוא חברותי לכולם, לפעמים הוא אוכל המון מוצקים ולפעמים הוא יונק ימים שלמים.
אנחנו עדיין מחכים לשיפור קוגניטיבי שיגיע יחד עם השיפור המוטורי. עדיין מחכה למלמול, למשחק שמאפיין בני גילו.
אבל אני יותר אופטימית.

כשאני זוכרת לטפל בעצמי, אני הולכת לרפלקסולוגית מצויינת שמסדרת לי כמה דברים בראש עוד לפני שהיא נוגעת לי ברגליים.
כשאני לא זוכרת לטפל בעצמי, אני בוכה את כל התסכולים שלי ל-אבו לולי (אני עדיין מקווה שיום אחד יהיה לו דף בית...) שמזכיר לי שהילד מאושר, ושזה מה שחשוב.
עברו לי כמה תסריטים פחות טובים בראש פה ושם.
נכון שתסריטים קשים רצים לך בראש? ביום טוב, כשהשמש זורחת ויש לך מספיק תמיכה מהעולם, תקדישי חמש דקות להגיע עד אבסורד, ותבדקי איפה את שם. תראי אותך מפגינה נוכחות, מלאת חיים ומרעיפה על הילד אהבה כמה שהוא צריך, אנשים מסביב מפתיעים לטובה, והילד כדרכו מתוק וחביק ואהוב. אחרי חמש דקות תחזרי להווה. אתם על פרשת דרכים, אי אפשר לדעת לאן תגיעו. אבל אם את רואה את עצמך גם במצב קשה עד אבסורד מתפקדת, את יודעת שאת מכוסה.
וזה באמת היה ככה. זה באמת עדיין ככה. אני יודעת שגם אם הילד שלי לעולם לא יעמוד בשוק דרישה סטנדרטית שהיא, הוא עדיין יהיה מאושר, ועדיין ילמד ויחווה בדרכו.

כן, כנראה שהיום זה יום טוב.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי תזמורת_הים* » 30 אפריל 2010, 22:56

_אז יש לנו זחילת גחון, ויש לנו שביתת פשפושים
זה הולך יחד.
אלמנטרי! כתוב בכל הספרים_
אמרתי לך :-)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ניצן_אמ* » 30 אפריל 2010, 22:44

{@ {@ {@ {@ {@ {@ {@

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 30 אפריל 2010, 21:12

יהיה טוב. יש מצב לאיזו חופשה משפחתית? משהו עם סבתות ו/או עוד ילדים, שקצת יוריד מכם את העומס?
אינשאללה בשבועות.
רק עוד קצת...

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אנד_לוסיה* » 30 אפריל 2010, 21:04

|יש|! מריעה מהיציע.
_אז יש לנו זחילת גחון, ויש לנו שביתת פשפושים
זה הולך יחד._
אלמנטרי! כתוב בכל הספרים :-)

אני לא רואה כמה קשה לי עד שמגיע סף השבירה.
מזדהה.

יהיה טוב. יש מצב לאיזו חופשה משפחתית? משהו עם סבתות ו/או עוד ילדים, שקצת יוריד מכם את העומס?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 30 אפריל 2010, 20:47

|יש|

לנשום זה מספיק

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סלט_פירות* » 30 אפריל 2010, 19:47

וגם (())
טפלי גם בעצמך. את רואה התקדמות, אז לדעתי את יכולה לשחרר קצת מהדאגה ולעסוק גם בעצמך. זה חשוב להמשך. שלא תגיעי ל{{}}סף השבירה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סלט_פירות* » 30 אפריל 2010, 19:46

אז יש לנו זחילת גחון, ויש לנו שביתת פשפושים
זה הולך יחד. הוא עסוק בלזחול עכשיו. מאוד אופייני לקפיצת התפתחות.

לנשום עמוק ולהתמודד.
לא חייבת להתמודד. לנשום זה מספיק.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 30 אפריל 2010, 18:05

מהר לשנות את שם הדף ל הנה הוא זוחל יייייייישששששששש?
אני עדיין לא מרגישה שאני יכולה לשנות את שם הדף.
גם כי הציפייה לזחילה היא יותר סמלית, הרי יש עוד פערים שהוא צריך להדביק (ומה יהיה בעתיד? אולי מחר הוא יבין סופסוף איך מוציאים שורש למשוואה ממעלה שלישית?) וגם מטעמים פרקטיים - אם מישהו ירצה לצטט משהו שראה בדף הזה, יהיה לו קשה להזכר בשמו העדכני, אם ייקבע לפי ההתפתחות של הילד.

אז יש לנו זחילת גחון, ויש לנו שביתת פשפושים. דווקא אחרי שהכל נהיה בסדר, שהיו לנו ימים שלמים (ואולי שבועות?) בלי פספוס...
לא יודעת מאיפה זה בא לי.
אבל אני מניחה שאין לי ברירה אלא לנשום עמוק ולהתמודד.

מה שכן, הצלחתי להזניח עד עכשיו את הטיפול בעצמי. אני אלופה בלהגיד שאני בסדר, ואני מסתדרת, ושאני מתמודדת יופי, ואפילו בפני עצמי אני לא לגמרי מודה שקשה לי.
התחלתי לראות את העו"סית של התפתחות הילד. היו לי כבר שלוש פגישות איתה. זה חביב.
אני מקווה לחזור לטיפולי הרפלקסולוגיה, אבל זה אומר לסדר לעצמי כמה דברים בראש קודם.
קשה לי להקדיש משאבים לעצמי, כשאני יודעת שאנשים אחרים כל כך צריכים אותם. אני שמה את עצמי די בסוף בסדר העדיפויות.
אני לא רואה כמה קשה לי עד שמגיע סף השבירה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ורד_דרור* » 20 אפריל 2010, 23:33

נהדר שהוא התחיל לזחול! מזל טוב! כמה משמח לראות שיש התקדמות, צעד, צעד, צעד, צעד.. וזה ימשיך כך, צעד צעד צעד צעד
כמו שאמרו לפניי, לוקח זמן של זחילות קצרות עד שמגיעים לגמיאת מרחקים. תחשבי על זה, זה לא דבר של מה בכך לגרור את עצמך ככה על הריצפה. צריך נסיון, צריך ללמוד את התנועה כך שתהיה יותר ויותר מאורגנת כדי שיהיה יותר נוח ופחות מעייף לעשות אותה, ועם הלימוד מגיע המרחק
כמו שנאמר, עם האימונים בא הגובה
ובאמת נשמע שג'ימבורי הוא הדבר עבורכם כרגע
ושאתם בדרך הנכונה
ומצטרפת לעשב השדה שהגיע הזמן לזחול לראש הדף ושוב להחליף לו את שם

אולי מחר הוא יזחל

על ידי נועה* » 20 אפריל 2010, 22:15

דבק זה אופי. אולי בעוד 11-12 שנים זה ישתפר.
גם אצלנו זה ככה והוא כבר בן 7+
טיפול הומאופטי מאד הקל על העניין.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אילה_א* » 20 אפריל 2010, 17:09

י גם אצלנו זה בול כך
היא זוחלת אבל המרחק מקסימלי שהיא מוכנה לעבור הוא מקצה המיטה עד קצת לפני קצה השני ששם יושבת הכלבה
חוץ מזה הוא נראה כזה בוגר בתמונה ההיא
ואם ג'ימבורי עושה לו את זה אז נעביר את המפגשים לג'מבורי (לי ז.ה תמיד נראה ג/'פה )
זהועוד מישהי מקלידה מלבדי

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 20 אפריל 2010, 15:51

בסדר, אבל מה אני כן יכולה לעשות?
כביסה הוא בקושי נותן לי לעשות
מתחילים מהתחלה. "חמודי, בוא, אנחנו צריכים לשים מכונת כביסה, בוא תעזור לאמא. הנה מכניסים את הבגדים ככה, וככה, ועוד גרב, וזהו, כן, אתה יכול לשחק באטבים, הנה קח, אז בינתיים אני מכניסה אבקת כביסה... ". האידיאלי הוא שילוב של "עוזר לאמא" עם "מעסיק את עצמו", ובד"כ צריך לתת להם איזשהו עוגן לפני שהם מתחילים "להעסיק את עצמם". כלומר, להתחיל עם "בוא תעזור לי", לשלב אותו בעשייה שלך לפי יכולתו ואחרי כמה דקות לראות שבאופן טבעי הוא נושר לו הצדה עם איזו כף עץ או אטב או זוג גרביים ומתעסק בהם, כשאת ממשיכה בפעילות לידו.

יש גם דף איך מנקים בחינוך הביתי וגם שיתוף ילדים בעבודות הבית . כמובן שהוא עדיין פיצי בשביל לטאטא איתך למשל, אבל לא בשביל לקבל סיר וכף עץ כשאת מסדרת כלים בארון.
מגירה משלו במטבח כבר הקצית לו? :-) עם כלים לא שבירים שהוא יכול לשלוף, להחזיר, לסדר...

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 20 אפריל 2010, 14:32

הנכון הוא "אין לי יותר זמן לאינטרנט כי הוא עסוק בלרדוף אחריי"
בסדר, אבל מה אני כן יכולה לעשות?
ניסיתי לתפור קצת לידו. לא הלך. גם כביסה הוא בקושי נותן לי לעשות. כל מה שאני עושה זה להיות איתו ולהניק ולהניק ולהניק. (וכן, ניסיתי לעניין אותו בעוד סוגים של אוכל. לפעמים מתעניין, לפעמים ממש לא)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אפרת_נ* » 20 אפריל 2010, 13:54

באמת מזל טוב!
לגבי הנדבקות, גם אצלנו יש תקופות כאלו. בהתחלה (ועדיין לפעמים) הייתי משתגעת מהרצון להבין למה ומפתחת תיאוריות למכביר (שיניים, אזניים, מזג אוויר... (-: )
אני חושבת שאחת התובנות המשמעותיות של שנת ההורות הראשונה שלי היא שאולי יש סיבה, אבל החיפוש אחריה לא מוביל בד"כ לשום מקום.
אז עכשיו אני פשוט מזכירה לעצמי לקבל את זה שככה היא היום (להבדיל מ"ככה היא"- שמקבע איזה דימוי שלה אצלי, שמוביל לציפיות, שבתורן מוביל לעוד "למה"ים כשהן נכזבות)
ככה הוא היום. נצמד. אולי גם מחר. אולי לא. אולי עד גיל 11. אולי לא. אולי זה שיניים/ אוזניים/ מזג האוויר. אולי...

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אפריל 2010, 13:34

מזל טוב! אל תשכחו לצלם, זה עוזר להנציח גם רגשית וגם עוזר לסבלנות. :-)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 20 אפריל 2010, 12:18

_ממצב של פסאודו-זחילה הוא עבר למה שלגמרי אפשר לקרוא לו כבר זחילת גחון.
מזל טוב!!!!_

מתי מגיע הקטע הזה שאין לי יותר זמן לאינטרנט כי אני עסוקה בלרדוף אחריו?
הנכון הוא "אין לי יותר זמן לאינטרנט כי הוא עסוק בלרדוף אחריי" ;-)
ומה שאנדלוסיה אמרה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עשב_השדה* » 20 אפריל 2010, 11:27

_ממצב של פסאודו-זחילה הוא עבר למה שלגמרי אפשר לקרוא לו כבר זחילת גחון.
מזל טוב!!!!_
מהר לשנות את שם הדף ל הנה הוא זוחל יייייייישששששששש

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אמאעדי* » 20 אפריל 2010, 10:21

איזה יופי של עדכון.

ג'וניפר - לגבי הנדבקות שלו - אני חושבת לגמרי כמו אנדלוסיה. מי אמר שזה קשור לקושי שצריך לפתור, אולי זה פשוט הוא והקושי הוא אחר, לדעת לקבל אותו ולהצליח בזה.

יצא לי "כולנו זקוקים לחיבוק" - וזה נכון בעיקר לאמהות שהתינוקות שלהם מציבים להם אתגרים קשים. אני מזדהה מאוד מכיוון אחר.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אנד_לוסיה* » 20 אפריל 2010, 10:03

אלה חדשות נפלאות.
מעבר לזה, אם לא שמת לב עד עכשיו, גידול תינוקות ופעוטות הוא משימה קשה ומתישה, והם בכלל לא מצייתים ללו"ז שאנחנו מייעדים להם. תתרגלי, מותק :-)
(דבק זה אופי. אולי בעוד 11-12 שנים זה ישתפר :-P)

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אפריל 2010, 09:51

_אבל הוא יחשוב פעמיים אם לעבור מרחק של חצי חדר.
לעבור מחדר אחד לשני - הגזמה פראית._
בראשית זחילה הרבה תינוקות ככה. מטר זה מרחק משמעותי מבחינתם. שלושה מטרים הם בכלל לא יטרחו להתחיל. אצלנו לקח יותר מחודש מראשית זחילה עד שהילד זחל מהסלון למטבח בבית של חברים.

ממצב של פסאודו-זחילה הוא עבר למה שלגמרי אפשר לקרוא לו כבר זחילת גחון.
מזל טוב!!!!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 20 אפריל 2010, 09:12

יש עדכונים למכביר.
אחרי הג'ימבוריה עם אבא, נפל לילד איזשהו אסימון ויש שיפור גדול בזחילה - ממצב של פסאודו-זחילה הוא עבר למה שלגמרי אפשר לקרוא לו כבר זחילת גחון.
גם העמידה שלו השתפרה. הוא עדיין נעמד רק עליי, אבל ממני הוא לפעמים עובר לרהיטים שנמצאים לידנו. אפילו הצלחתי לצלם אותו עומד ונתמך בכסא האוכל (שזה אומר שהוא עמד שם מספיק זמן ומספיק ביציבות כדי שאביא מצלמה).

עם זאת, דברים עדיין משונים לי.
חשבתי שכשהוא יתפוס את הקטע של הזחילה הוא ירצה לגלות את העולם קצת. בפועל - הוא דבק רציני.
אני יודעת שכשתינוקות מתחילים לזחול הם גם צריכים הרבה יותר להרגיש את הקרבה, ואני בהחלט מאפשרת לו את זה. אבל הייתי בטוחה שהוא יהנה לזחול, יהנה מהעובדה שהוא יכול להגיע ממקום למקום. והוא אמנם יכול, הרבה יותר בקלות, אבל הוא יחשוב פעמיים אם לעבור מרחק של חצי חדר.
לעבור מחדר אחד לשני - הגזמה פראית.
מתי מגיע הקטע הזה שאין לי יותר זמן לאינטרנט כי אני עסוקה בלרדוף אחריו?

הוא מתקרכצן לא מעט. אולי זה קשור לעובדה שאנחנו לא יוצאים הרבה, מאז שיש חגים, וסדר היום החביב שלנו קצת התבלגן.
אני מקווה שזה העניין, כי אין לי עוד את מה להאשים. כשהוא היה גרמפי לפני כמה חודשים הייתי אומרת שזה מובן, כי יש לו חוסר.
אבל עכשיו החוסר מטופל והיתה לו תקופה טובה - אז למה הוא שוב בכזה מצברוח רע?
וכמובן שזה מתיש אותי. אני לא מצליחה לקבל את התמיכה הנכונה שאני צריכה, למרות שיש מסביב המון אנשים שרוצים לתמוך. הם פשוט לא מצליחים לעשות את זה נכון ומדוייק. אני לא מצליחה להסביר, אולי.

אני משתדלת להתרכז בטוב, ולהזכיר לעצמי שאנחנו עדיין בתהליך של החלמה.
כשאני מתאוששת ממשהו, אני עוברת מהר מאוד למוד של 'הכל בסדר, ממשיכים כרגיל. אולי עם כמה אדפטציות מינוריות'. נעמדת על הרגליים וממשיכה לתפקד כאילו כלום לא קרה.
אני צריכה להזכיר לעצמי כמעט בכוח שקרה משהו, ושלא רק אני כאן, ושלא אני קובעת את הקצב.

(המורה שלי לפרחי באך לא היה עובר על ההודעה הזו בשתיקה :-) )

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 אפריל 2010, 19:35

ועוד דבר, יש סיבה. למעשה, לא רק שיש סיבה להלחם עליו - אינני מצליחה לחשוב על שום סיבה לוותר עליו.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 אפריל 2010, 19:33

_זה זמני? זה קבוע? לקבל את המצב כמו שהוא או להלחם עד שהוא ישתפר, ללכת למליון וחצי מטפלים, לעבור בין חמישים אלף שיטות ולנסות הכל כולל הכל?
אני יכולה. זה אפשרי. אני אעשה את זה, אם רק יש סיבה.
אם אין, אז עזבו אותי בשקט ותנו לי פשוט לקבל את העובדה שהילד שלי אף פעם לא יהיה כמו ילדים בני גילו. אולי אפילו לא קרוב._

אבל מדוע את מוותרת מראש?
גם בתסריט הכי נורא, שיש פה בעיה התפתחותית גדולה ממה שנראה כרגע, לכל ילד יש טווח פוטנציאל כלשהוא - עבודה איתו תביא אותו למלואו ואפילו להפתעות.
שום דבר לא יכול להיות קבוע עם ילד בן שנה. זו רק ההתחלה של ההתחלה. אל תתייגי אותו, פשוט מצאי את הדרך הטובה ביותר עבורך ועבורו לעזור לו לפרוח.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סמדר_נ* » 13 אפריל 2010, 22:12

אה, ועוד משהו ששכחתי לגבי מחיאות הכפיים:
הבכור שלי הגיע לזה בגיל מאוחר יחסית, נדמה לי שבאיזור גיל 15-16 חודשים, ע"י חיקוי שלנו (לא זוכרת את ההקשרים). במשך זמן מה הוא היה זקוק ליד שלי בתור "עוגן" שאליו הביא את שתי הידיים.
הצעיר הגיע לזה עצמאית, או לפחות כך זה נראה, דרך משחק בידיים, ויותר מאוחר הגיעה ההבנה התקשורתית של משמעות התנועה. היום הוא מוחא כפיים כדי לבטא שמחה, או כשהוא רואה את כולם מסביבו עושים כך.
אפשר כך ואפשר כך, ואפשר עוד הרבה דברים כנראה. אין חוקים. כלומר, יש (מן הסתם, מתישהו זה בעייתי אם לא יכולים להביא עצמאית יד אל יד) -- אבל לא אלה שהרופאה שלך חושבת. התמונה הכללית חשובה יותר מהפרטים, במקרה הזה.
אתם עושים אחלה עבודה. נקווה לטוב!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי סמדר_נ* » 13 אפריל 2010, 21:51

לבי איתך. אבל אני לא רואה איך זה "בגללך".
גם אני לא.
אצל בכורי אובחן חוסר ב B12 כשהיה בערך בגילו של בנך. אני לא זוכרת את המספרים, אבל אלה שנתת בהתחלה נשמעו לי מוכרים -- נדמה לי שזה היה משהו בסביבה.
אבל הוא היה "מצטיין ט"ח". מיהר להתהפך, להתיישב, לזחול, ללכת, לדבר -- הכל. הסיבה היחידה שבדקנו היא שהוא היה רזה ולא אהב מוצקים בכלל.
הצלחנו להעלות את ה B12 והברזל (שגם היה בעייתי) ע"י שינוי תזונה ותוסף פלורויטל. זה היה איטי, ארוך ומייגע. הגענו ל B12 נמוך אך בתוך הנורמה, ושם "נתקענו". הילד נשאר רזה. היום הוא בן חמש ועדיין רזה (סורפרייז סורפרייז -- אמא רזה גם כן), ואין לי מושג כמה B12 וברזל יש לו. בהריון השני כבר לקחתי תוספי B12. השני שלי, המבוגר בכחודשיים מבנך, רזה אפילו יותר מאחיו הבכור, אם כי הרבה יותר שש למוצקים. בכל הנוגע למוטוריקה מתפתח קצת יותר לאט מהבכור, ובכל הקשור לתקשורת -- יותר מהר. B12 לא בדקתי.
אני מתכוונת לומר שאולי חוץ מהמחסור ב B12 יש גם עניין של נטייה אישית. והיא, בדיוק כמו שכתבו לך -- קבוע גנטי שאינו בשליטתו של איש, ווודאי שאינו תלוי במה שעשית או לא. סיפרת שגם אבו לולי היה "איטי" בהתפתחות. אולי הנטייה הזו בצירוף המחסור ב B12 גרמו לדברים להיראות כך, ואולי -- אני מעזה לומר -- אין למחסור ב B12 (שבו חשוב לטפל, כמו שעשיתם) קשר הכרחי או בלעדי לקצב ההתפתחות (כן, אני יודעת שהתחלתם לראות שינוי כשהתחלתם לתסף). אולי. קשה לדעת.
אם הוא תקשורתי, נראה לי שזה סימן מצויין. כמובן חשוב שתמשיכו לעקוב, לבדוק, לטפל בכל מה שצריך לטפל. אבל זה לא בגללך. זה לא. זה לא. זה לא.
>החתומה מעלה הלכה בגיל שנה וחצי<

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ורד_דרור* » 13 אפריל 2010, 20:51

איזה יופי!

אולי מחר הוא יזחל

על ידי ג'וניפר_והמשפחה* » 13 אפריל 2010, 20:13

אבו לולי הורה משקיע.
לקח אתמול את הילד לג'ימבוריה בזמן שאני הייתי עסוקה. הוא אמר שהיה שם ממש מצויין. הוא שם לו בקבוק מים קטן שהילד רדף אחריו, ואמר שהילד נתלה על המתקנים.
מחר בבוקר כנראה שניקח אותו שוב. קל לו יותר על המזרונים האלו עם השמשונית (פלסטיק שולתתתת?).
ואולי מחר הוא יזחל.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אפריל 2010, 19:06

_לגבי התרגיל הקטן - הבעיה עם התרחישים הקשים היא שאני מסרבת לקבל אותם. אני יכולה לטפל בילד מפגר. אני יכולה לתת לו חיים טובים. אני יכולה לעשות אותו מאושר. כשהתנגדתי לכל מיני בדיקות היסטריות בהריון, אמרתי שאם אלוהים שולח לי ילד מפגר, הוא כנראה יודע שאני יכולה לגדל אותו. ושזה מה שאני אמורה לעשות.
אבל זה לא מאלוהים. זה בגללי. נכון שלא ידעתי, נכון שהייתי עושה אחרת לו רק יכולתי, אבל זה עדיין בגללי._

לבי איתך. אבל אני לא רואה איך זה "בגללך". את נתת ונותנת לבנך את הטוב ביותר שידוע לך, ולמדע, ולבאופן. יותר מזה?? נותני רמדיה לא עשו ככה. יש הבדל ענק.
אולי יעזור אם תסתכלי על זה כגורל, שנגזר עליכם לעבור את שביל החסך המסוים הזה. תסתכלי על זה כאילו זה לא פחות קבוע מראש מאשר גנטיקה. רק שבראש שלנו גנטיקה זה מצב נתון וחסך בוויטמין זה כאילו משהו שאפשר היה למנוע. אבל כשזה בעבר, זה כבר מצב נתון, אין פה אשמים, יש רק רצון טוב ואהבה מכל הכיוונים. אולי אפילו מלמעלה.

אני פשוט לא מתפקדת טוב במצבי חוסר ודאות.

קשה להשהות את הידיעה, זה כמו להתאפק ולהתאפק ולהיתקע במצב של המתנה. אבל דווקא אי הוודאות משאירה פתח רחב לתקווה. הבעיה היא כמובן שדלת פתוחה נותנת גם ליאוש להתגנב, האמת שאפשר אפילו לטרוק את הדלת, ולפתוח אותה שוב אחרי כמה זמן. ולפעמים זה משחרר דווקא לטרוק אותה חזק, שיהדהד. אבל מתישהו שוב לפתוח את הדלת הזאת של התקווה והיאוש והאופטימיות.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי אמאעדי* » 13 אפריל 2010, 15:33

ג'וניפר יקירתי, נשבר לי הלב לקרוא אותך. לא בגלל הבן שלך וקשיי ההתפתחות אלא בגלל היאוש שתקף אותך.
מצטרפת מאוד למי שכתבהמעליי שאולי תטפלי קצת בעצמך ותתרכזי בעצמך בזמן הקרוב ופשוט תפסיקי לחשוב קצת. את יכולה?

בנוגע לבנך - יש לך הטלפון שלי וקבלת קודם המלצה על שיטת ורדי ממישהי אחרת. את מוזמנת להתקשר אליי ולנסות להתיעץ טלפונית. אני לגמרי מבינה את ההצפה שאת חשה ממיליון השיטות שמסתובבות ומחוסר הידיעה מה לעשות.
נדמה לי שדברנו על זה בטלפון ובכל מקרה אומר זאת שוב: את צריכה לדעתי כאימא, ללכת עם השיטה שההיגיון שעומד מאחוריה מדבר אלייך. זה נכון לא רק לגבי זחילה והתפתחות מוטורית. ודבר שני, להתחבר למטפל/ת שכמובן שהדמות שלו מכריעה לא פחות מהשיטה.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי עדינה_ניפו* » 13 אפריל 2010, 15:03

ג'וניפר יקרה, אני עוקבת כל הזמן בשקט.
אני שומעת כל כך את הכאב ואת הפחדים ואני מאד מזדהה גם.
ראשית עוזר לדעתי קודם כל לקבל את עצמינו עם הפחדים והכאב הזה. זה בסדר. זה מה שעולה לך וזה לגיטימי ואין צורך להילחם בזה.
עדיף לנשום לתוך זה ולהבין שזה בסך הכל פחד, זה הסרטים והסיפורים שהראש שלנו בונה ומייצר כדי שנחוש שליטה על המצב כי תחושת חוסר השליטה וחוסר הוודאות היא לפעמים בלתי נסבלת.
אני יודעת את זה, מכירה טוב מידי את המצב הזה.

אצלי היה מצב עם הבכור שלי שגם היה איטי מאד בכל התחומים ואז בגיל שנה וחצי קם בקר אחד צולע, הצליעה נמשכה כיומיים ואז נעלמה.
התופעה הזאת החלה לחזור על עצמה כל כמה חודשים, עשינו כמה בדיקות אבל לא מצאנו שום דבר עד שבגיל 4 הצליעה הגיעה שוב אבל הפעם הוא ממש לא יכל ללכת והברך התנפחה והגענו לבית החולים.
הוא התאשפז במשך כמה ימים, עשו לו המוני בדיקות אבל שוב לא מצאו שום דבר וזה עבר מעצמו.
היום זה כבר 3 שנים מאז אפיזודת הצליעה האחרונה טפו טפו טפו...
אבל היו תקופות שהשתגעתי מרב דאגה, פחד, תיסכול...
מחשבות על כל כך הרבה מחלות שונות ועל ההמשך ואיך זה יתפתח...

פעם צפריר שפרון כתב לי "לפעול על פני לדאוג". זה עזר לי.
שמתי לב שכל פעם שנכנסתי למצב של חרדה מאד עזר לי לפעול בכיוון מסויים. נניח לקבוע תור לאיזה רופא או טיפול חדש.
זה כנראה נתן לי את התחושה שאני עושה "משהו".

חוץ מזה גם רציתי להציע לך אולי לטפל מעט בעצמך.
אני עשיתי השנה כמה טיפולים של שיטת "המסע" עם מטפלת בחסד מגבעתיים.
זה מאד עזר לי להתמודד עם מאסת החרדות שהייתי שרוייה בהם במשך תקופה מאד ארוכה.

זה הכל, אני יודעת שאין הרבה שאפשר לעשות מבחוץ, את כבר יודעת הכל והמסע הזה הוא שלכם אבל אני שולחת חיבוק גדול והאמת מאד מסקרן אותי היום לראות את הקטן המופלא שלכם. הוא באמת השאיר עלי רושם בלתי נשכח מפארק הירדן.

אולי מחר הוא יזחל

על ידי פלוני_אלמוני* » 13 אפריל 2010, 14:20

אני לא מצליחה להבין איך זה קרה באשמתך?
איך יכולת לדעת שחסר לו הויטמין?

אולי מחר הוא יזחל

על ידי איתן_לרנר* » 13 אפריל 2010, 14:03

פלונית אלמונית
אח"כ טיפלנו בשיטת פלדנקרייז וצעד ראשון (עם כל הפתיחות והמסירות - הטיפו לי שאני לא משחררת, מניקה יותר מדי , לא דורשת ובקיצור - כנראה שאני הבעיה כאן..) ובאיזשהו שלב הרגשתי שכל הזמן שאני/אנחנו איתה - אנחנו "עושים שיעורים" - אמנם תוך כדי משחק אבל כל הזמן עבדנו, תרגלנו (אם שיחקנו על הרצפה - אז שהיא תהיה על הבטן, ורצוי עם ידיים ממוקמות מתחת לחזה כדי שתרים את הראש והצוואר , או על הרגל שלי כדי להרים לה את בית החזה , וכו וכו וכו... ) היא מאד התלוננה, אני כבר הייתי לגמרי מיואשת
נראה לי שאת מדברת על שיטת צעד ראשון שאמנם התפתחה מפלדנקרייז אבל לצערי המטפלים שם אינם מורים לפלדנקרייז בהכרח וזה משמעותי.מורה לפלדנקרייז לא היה אומר לך למקם את היידים כאן או שם ויוצר מגבלות , זו לא התפיסה של השיטה. מצטער שהיתה לך חוויה לא טובה

אולי מחר הוא יזחל

על ידי מצ'רה* » 13 אפריל 2010, 13:09

אני פשוט לא מתפקדת טוב במצבי חוסר ודאות.
((-))

חזרה למעלה