איזו גיבורה בוטן! למדה מאמא שלה
הרבה בריאות ושמחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפור מרגש. מזל טוב!
גם אני הייתי מטופלת של ד״ר ולסקי בשני הריונות. רופא מקסים, מקצועי מאוד, צנוע ומרגיע מאוד. לפעמים נראה קצת קשוח, אבל זה רק נראה. גם בהריון הבא אני מתכננת מעקב אצלו, מרגישה איתו מאוד בטוחה.

וואי כאני עם דמעות איזה אושר שהיא איתך תגדלי אותה בנחת ושתמשיך להביא לכם רק אושר

אני בוכה עכשיו ומתרגשת ,
אתן שתי נשים חזקות, את ובוטן.
יהיה לכן טוב,אהובה,
האור מגיע עד כאן אל מעבר למחשב...

אוח יורדות לי דמעות, איזה סיפור מרגש,
בהרגשה שלי משני הדפים בוטן היא לא נס חד פעמי,
היא שיעור בניסים.
התברכתן.

קוראת את הדף ואת הדף הנוסף שפתחת, אין ספק שאת יותר ראויה לנס הזה ובוטן זכתה באמא קשובה אופטימית ואוהבת כ"כ.
מאוד מרגש , שולחת חיבוקים חזקים (וגם מייל)

_קראתי בעיקבות הדף החדש הילדה המיוחדת שלי
ונשארתי עם דמעות בעיניים.
הדברים יסתדרו הכי נכון שצריך,
גם אם לא לפי התכנית._אני עם עור ברווז.
שולחת חיבוק ענקי
קחו זמן להפנמה- זה בשבילי!

עכשיו כל מה שנשאר הוא - להיות ראויים לנס הזה..
איזה משפט סיום חזק לסיפור כ"כ מרגש.
(ואם היה לך ספק - אתם ראויים ועוד איך(()))

_קראתי בעיקבות הדף החדש הילדה המיוחדת שלי
ונשארתי עם דמעות בעיניים.
הדברים יסתדרו הכי נכון שצריך,
גם אם לא לפי התכנית._

את באמת מדהימה

_קראתי בעיקבות הדף החדש הילדה המיוחדת שלי
ונשארתי עם דמעות בעיניים.

_הדברים יסתדרו הכי נכון שצריך,
גם אם לא לפי התכנית._

קראתי בעיקבות הדף החדש הילדה המיוחדת שלי

את מדהימה

קראתי בעיקבות הדף החדש הילדה המיוחדת שלי

יש לך נס.
כנראה גם לה.
לא כל ילדה מיוחדת זוכה לאימא כמוך.
שאבי מכך כוח ומלאי עצמך שמחה.

הדברים יסתדרו הכי נכון שצריך,
גם אם לא לפי התכנית.

מזל-טוב, בריאות ושמחה תמיד ושתראו רק נחת @}
גיבורה!!!!

איזה מזל, כמה טוב לשמוע סיפור קיסרי טוב...מזל טוב לכם . ניסים אכן קורים..

_עכשיו כל מה שנשאר הוא - להיות ראויים לנס הזה..
._
אתם ראויים לנס הזה ! וראויים לגדל אותה בבריאות ובאהבה.

איזה סיפור מרגש! המון מזל טוב, גידול רגוע ושליו של בוטן הניסית.

@}איזה חמודות אתן!
..אז אני מול טל, המיילדת, שמציעה בשיא הטבעיות ליילד אותי בעמידה (!!!!!!!), הסברתי לה שבכיף, אבל אני רק בהתחלה, ולא צריך להילחץ..
לקחתי כדור פיזיו עד שתתפנה מיטה לבדיקה, בעלי מצטרף עם כל הציוד- שמנים, טרמוס עם תה פטל וכו'- תיק עמוס לעייפה..
טל חוזרת, מתפנה מיטה, ואני אכן בהתחלה ממש- פתיחה של 2.5, צוואר הרחם עוד נוקשה ואחורי מאד, אבל לפחות היא מבטיחה שהמשמרת שלה רק התחילה, ושהיא עוד תיילד אותי בעמידה, רק שקודם מוניטור...
שניה אחרי שאני מתחברת למוניטור יש ציר, והדופק של בוטן כמעט נעלם. החיוך של טל עוד בוטח, אולי זה בגלל החיבור, נבדוק לפחות עוד שעה. אני בטוחה שהכל יסתדר, מחוברת לטנס, עוד לא ממש כואב לי, יאאלה נעבור ת'שעה על המוניטור ונלך ללדת בעמידה..
תוך פחות מדקה אני רואה שהמוניטור ממש משתולל, הדופק של בוטן בשמיים- בכלל לא דומה לכל המוניטורים שעשיתי עד היום.
אני כבר לא על הכדור, שוכבת מודאגת במיטה ומנסה לנשום עמוק.טל נכנסת ויוצאת, יש לה עוד לידה אבל היא מרגיעה שהדופק עוד בטווח הנורמה ,ושנחכה לציר ונראה מה קורה אז.
חצי דקה אחרי שהיא עוזבת,ציר.
אני שוכבת במיטה, מסביבי וילון סגור כמעט לגמרי, יש חריץ קטן.בחוץ- לפחות עוד ארבע נשים נבדקות, ורעש. בדיוק מול הפתח בוילון יושב רופא, בפרופיל אלי, מדבר עם מטופלת.כנראה המלאך ששומר עלי טופח על כתפו,כי אין לי הסבר אחר איך בחדר מלא מהומה הוא שומע את המוניטור שלי, מפנה את ראשו אלי, קולט מה קורה דרך סדק בוילון- ומזנק. הוא בודק את הדופק שלי, מוודא שמה שרואים במוניטור זה בוטן,ואומר לי שאם זה יקרה עוד פעם נשקול קיסרי.
תשקול חופשי, אני חושבת, משועשעת, לא ראית את הטרמוס? אני באתי ללדת בעמידה...
הוא רץ להזעיק את הרופא הבכיר. טל נכנסת, מבט בצג, החיוך מודאג. מסבירה שיש לחץ בזמן ציר על חבל הטבור, והדופק של העובר יורד מאד, כמעט נעלם.בוטן בסכנה.הרופא הבכיר מגיע, בדיוק בזמן של ציר נוסף.הדופק של בוטן לא מציית לתחנונים האילמים שלי, וצונח חדות.
"תפתחו וריד מיד, אנחנו בדרך לניתוח." ד"ר גוטמן מאד רגוע, לא צועק או מלחיץ אותנו, אבל מאד בטוח. אנחנו מנסים לשאול- אולי אפשר עוד לנסות, אולי לשאול רופא נוסף, אולי.. אבל התשובה חד משמעית- אין זמן.עכשיו. זה עניין פשוט של להציל חיים.
טל נותנת לי טישו, פתאום אני עם דמעות בעיניים, פחד.
אני מבינה שזהו זה, אני בדרך לניתוח.
טל שקטה, מרגיעה, מעודדת, ומאד יעילה. עוזרת לי להתפשט-מסלקת את הרופאים הצידה, סוגרת את הוילון, מורידה לי את הטנס.. הרופאים מחכים בקוצר רוח,
מריצים אותי באלונקה, מפנים אנשים מהמעלית, הכל בריצה, לחץ. לריצה מצטרף רופא ילדים, הוא מתכופף לידי, שומע ממני סיכום תמציתי של כל הבדיקות, ומבטיח לי לשמור לי על הילדה...
לא מרשים לבעלי להכנס, אבל אפילו את זה, עם כל הלחץ, מסבירים לי יפה .
הכל לוקח אולי 5 דקות, אולי פחות, אני אפילו לא מרגישה את הציר הבא..
הרדמה מקומית ולא כללית, הכל במהירות. תוך רגע היא בחוץ, אני שומעת בכי חלש, רופא הילדים מראה לי אותה עטופה, אני מרגישה שהוא ממהר אבל הוא עוצר, ומקרב אותה אלי לנשיקה. תופרים אותי, ומעבירים לחדר התאוששות .
אני דורשת את התינוקת שלי! האחות לא ממש מתרגשת ממני, לפה אסור להביא תינוקות.(למה בעצם? ?)רק אם תזיזי את הרגליים תוכלי לעלות למחלקה.
אני באטרף, רק רוצה להניק כבר, מסתכלת על הרגליים, מצווה עליהן: זוזו! וכלום. אה הנה הצלחתי להזיז את הבוהן...תסכול מטורף, רק לצאת מפה, איפה היא,
האחיות לא כל כך מבינות מה הלחץ.
פתאום אני שומעת את הקול של בעלי, הוא נכנס ואומר שהקטנה באוהל חמצן, ואין סיכוי שיתנו לי אותה עכשיו..
רק הרבה יותר מאוחר, לשמחתי, יסתבר לי באיזה מצב קשה היא היתה, ובאיזו מצוקה, ואיך רופא הילדים הנחמד ההוא אכן קיים את הבטחתו, ושמר לי על הילדה.
יותר מאוחר בלילה טל באה לבקר אותנו בחדר. רק אז היא סיפרה איך הרופאים זירזו אותה מאחורי הוילון.
סיפרתי לה על הלידה הקודמת, ואיך עברתי את הצירים בבית. היא אמרה שהקטנה לא היתה עוברת את הצירים, שאם חס וחלילה היינו מתעכבים, או מחכים לצירים סדירים..
בוטן נולדה ביום ראשון, בערב חג השבועות.
שבוע לאחר מכן, אחרי שיצאה מכלל סכנה, חזרנו הביתה.
ברור לי שרק בנס היא פה איתנו,
עכשיו כל מה שנשאר הוא - להיות ראויים לנס הזה..


.

נכנסת כל הזמן לבדוק אם יש עדכונים...

מזל טוב!

_בוטן, לכי לישון!
מחכה לעוד...._

גם אני גם אני !!

בוטן, לכי לישון!
מחכה לעוד....

מזל טוב ענקי!!!

אחזור בקרוב....
בוטן, לכי לישון!

...לא קל להיזכר בלילה ההוא. לא ממש ישנתי, וממש לא רציתי להגיע לרופא. מה הוא כבר יגיד? לילדה שלי חסר חלק במוח!
טעות איומה: אני מנסה לחפש ברשת, מקלידה את המונח בלועזית, והאתר הראשון שעולה עוסק בפי.די.די. סגרתי את המחשב בבהלה איומה.הרי ברור לגמרי שהכל יכול להיות, אבל לראות את זה כתוב...
פגשנו אדם.
קודם כל, לפני הגדרתו כרופא בכיר, ומומחה עולמי, הוא אדם.
צנוע, ענו, מכיר במגבלותיו.
הוא לא "הודיע" לנו מה יהיה, אלא הסביר, דיבר, ובעיקר היה מאד אופטימי.
מסתבר שיש אנשים שחיים עד זקנה ושיבה בלי החלק הזה במוח, ובכלל לא יודעים מזה.
ועוד יותר מזה- מוח של עובר מתפתח כל הזמן ברחם, ובונה הקשרים חדשים, תהליך שאדם מבוגר לא מסוגל לעשות, ולכן יכול להיות שלא יורגש שום הבדל בינה לכל אדם אחר.ואין שום קשר מוכח בין זה לפי.די.די.
יצאתי ממנו אופטימית, שלווה, עם הוראה ברורה- לנסות לא ללדת לפני הזמן, כי קליפת המוח מתפתחת משבוע 32 , כך שלהחזיק לפחות עד שבוע 38 יהיה יתרון גדול.
אנחנו שבוע לפני פסח, הכל מתחדש, אביבי, ואני לא נותנת לשום הרהור פסימי לחדור אלי. הכל יהיה בסדר. היא תצטרך מעקב, נעזור לה, ובעיקר נאהב אותה מאד מאד. היא באה אלי בחלום, ילדה בת 4 בערך, עם שמש בעיניים, צוחקת ורצה בשדה. כשאני מתעוררת, אני מאושרת לגמרי.
ביום של המימונה אני קופצת לתור אצל פרופ' מילוויצקי, כדי להזכיר לעצמי שזה גם הריון רגיל, עם כאבי גב וצירים מדומים..
הוא מבקש שאעשה אולטרסאונד,צוואר הרחם ארוך וסגור, העובר גדל יפה, זרימת דם בחבל הטבור תקינה, ורק מים- אין . יוק. כמעט כלום.
(12 ומעלה תקין, 10 ומטה מיעוט, 5- זירוז מיידי. ) אני על 6.
הוא רוצה לאשפז אותי מיד. בגלל שיש 2 כלי דם בחבל הטבור זה עלול להיות מאד מסוכן- ליצור לחץ על חבל הטבור ומצוקה עוברית.
הבעל והילדים בבית, ואני מבקשת, כמעט מתחננת, לחכות למחר בבקר. הוא מסכים, בתנאי שמחר על הבקר אני חוזרת לבדיקה, עם תיק מוכן, ואם המים נשארים אותו דבר- אני עולה להתאשפז.
אני בשבוע 33,והרי אסור לי ללדת לפני שבוע 38...
התחלתי לשתות, המון,ותפילות, ודמיון מודרך, בקול- יש לך מים, הכל בסדר, אנחנו נשארות בבית ,ושוב, ושוב
למחרת בבקר המים עלו ל7.5! אנחנו חוזרות הביתה למיטה עם בקבוק מים ענקי ליד..
מתחילה בדיקות כל יומיים, המים מתייצבים על 11-12. כל האחיות צוחקות עלי,בבוז- מה, נראה לך שאם תשתי זה יעזור למי שפיר? זה לא עובר לשם!
נכון, אני יודעת, אבל כמות המים בסדר, אז סימן שזה עובד, לא? וחוץ מזה, הרבה שתיה ומנוחה עוד לא הזיקו לאף אחד...
הגעתי ככה לשבוע 38. יש!
עוד פעם אולטרהסאונד. מאד חשוב לראות שהעובר גדל, בגלל חבל הטבור- לבדוק שיש זרימה טובה, שאין קרישים חו"ח..
משהו מוזר- הראש גדול, הבטן קטנה. זה לא היה לפני שבועיים.וגם אין כמעט עליה במשקל.ירידה גדולה בכמות המים ,בקושי 8. יום חמישי. ד"ר ולסקי אומר שזה לא מאד מדאיג, ז"א לא לבוא מיד לזירוז, אבל להבדק ביום ראשון ו" נשקול ברצינות זירוז"..
אמאל'ה! לא רוצה זירוז!!
בערב חברה עושה לי רפלקסולוגיה לזירוז. אולי זה עשה משהו בפנים, אבל אפילו ציר אחד לא הופיע..
מוצאי שבת, אני מול מנה של שמן קיק, מתלבטת. אולי יותר טוב לה עוד קצת בבטן? אולי היא חייבת לצאת מהר? הכל עדיף על פיטוצין, אני חושבת, ובסוף עושה הסכם עם אלוקים- אם היא צריכה לצאת, שיעבוד. אם לא, מוכנה לסבול את הג'יפה בבטן...
איכס, איזה גועל.
לילה שלם הבטן מתהפכת וכלום לא קורה.
ראשון בבקר, פקקים איומים בדרך מההורים שלי הביתה, בעלי בעבודה ואני מפזרת את הילדים לבי"ס ולגן, מארגנת את הבית, שוטפת,מכינה תיקים לילדים, דואגת להם לחברים אחרה"צ..
באחת בצהריים- מודיעה לבעלי לעזוב הכל ולבוא הביתה, שיבוא איתי לבדיקה במודיעין, יש טיפה צירים, חלשים.
עד שהוא מגיע, הצירים מתחזקים.
בלידה שלפני, העברתי את כל הצירים בבית, ונסעתי לבי"ח ללדת. היה מעולה, ואני יודעת שאני יכולה לעשות את זה, אבל אז היינו במרחק של 7-8 דקות נסיעה, ועכשיו כדי להגיע להדסה יש לנו נסיעה של שעה ורבע לפחות, ואני מרגישה תנועות חלשות ורק לפעמים, ורוצה לצאת לדרך כמה שיותר מהר.
בעלי מחבר לי את הטנס, ובדרך אני נותנת לו ריענון- מתי יש צירי לחץ, איך הוא צריך לעזור לי, מתי לא להבהל כשאני צועקת...
צירים כל 4-5 דקות, אני מודיעה לדולה שתלווה אותי שאנחנו בדרך לבי"ח, ושאתקשר אחרי הבדיקה. התרגשות...
הגענו. אני עולה, אישי מחנה, למעלה בקבלה עומס מטורף. שתי מיילדות מחליפות מבט לא מאמין כשהן רואות אותי-עוד אחת!
אני שואלת בחיוך אם ללכת, ואז אחת מהן עוטפת אותי בחיוך קורן-רואה את הטנס, ואותי זזה, ושואלת- באת ללידה טבעית?
כן!!! אני עונה, ומבינה שכרגע מצאתי את מיילדת חלומותי...

עוד התעוררות של הקטנה, אחזור בקרוב....

מזל טוב ענקי!!!
כמה טוב להבין מסיפורך המותח שהקטנה כאן והכל בסדר...מחכה להמשך

עוקבת בדריכות

קוראת אותך... תוהה מתי גם אני אמצא בתוכי אנרגיה להעלות את סיפור הנס שלי...

וואוו,כמה דימיינתי את הדף הזה-
איך אני אהיה כבר אחרי הכל, עם תינוקת מתוקה בידיי,ואושר ענק בלב,
ואיך הפעם תהיה לי מיילדת מקסימה, ולידה נהדרת,וקצרה, בלי תפרים חלילה..וההנקה תלך(כרגיל)מעולה...
אז נתחיל מהסוף: בוטן נולדה, והיא כאן איתי, ובסדר, אבל איזה פער בין התכנון למציאות...
אני אמא לחמישה עכשיו- הבכור בן 7,תאומים- בן ובת- בני 5.5, הקטנה בת 3.5 ובוטן.
שני ההריונות הראשונים שלי הם הריונות מבחנה, אחרי שלא איבחנו בעיה ובכל זאת לא היו הריונות.. ההריון השלישי היה בהפתעה- גמלתי את התאומים מהנקה, לא העליתי בדעתי שמשהו יקרה, כי הרי כ"כ הרבה שנים ניסינו וכלום, ופתאום -כזאת הפתעה נעימה..
ואת ההריון הזה תכננתי. וכל הזמן חשבתי לעצמי:"נו באמת, דווקא את? שיודעת דבר או שניים על היומרה לתכנן כאלו ניסים?..."ובכל זאת, בדיוק כשהייתי מוכנה ורציתי, הריתי. קיבלנו את התוצאות בערב ראש השנה, איזה אושר! איזו התחלה נפלאה לשנה!
בסקירה המוקדמת גילו 2 כלי דם בחבל הטבור, במקום 3. זה כלום, באמת שום דבר, אבל צריך לעשות אקו לב לעובר. עשיתי.תקין. כבר שבוע 22, ואנחנו מגלים לילדים שלאמא יש תינוק קטן בבטן.שמחה, התרגשות, ומאותו רגע "משמר הלשון" מתחיל לפעול, וכבר אי אפשר לדבר בבית. בכל פעם שאנחנו אומרים "התינוק", מזדעקים כולם "או התינוקת!!" וחוזר חלילה, עד שנמצא הפתרון, ומעכשיו יש לאמא בבטן - בוטן.
("אמא, זה לא חיבוק בשבילך, זה רק לבוטן..")
סקירה מאוחרת, סטנדרטית, של קופ"ח. אותו רופא מקסים של הסקירה המוקדמת, אבל הציוד לא משהו.
עדיין 2 כלי דם בחבל הטבור.
הגדלה קלה של אחד מחדרי המוח.
הוא לא מוצא את כיס המרה.
ואני לבד (אישי בעבודה, משהו חשוב באותו היום בדיוק..) וחושבת לי שהרופא קצת קטנוני, לא? כיס מרה? למי אכפת? ולמה זה טוב בכלל?
אז זהו, שזה דווקא כן חשוב. גם כי זה יכול לרמוז על כל מיני דברים לא טובים, אומר לי הרופא, כמו CF, וגם כי אם זה רק זה, ז"א אין כיס מרה, יכול להיות שכל מערכת העיכול לא התפתחה. א ב ל, זה גם יכול להיות בגלל המכשיר. (בצניעותו הוא אומר שיכול להיות שזה בגללו, שהוא עצמו לא רואה טוב. האמת? הוא כ"כ דקדקן שלא נראה לי.)הוא ממליץ על יעוץ גנטי ועל בדיקה חוזרת.
אני יוצאת מהבדיקה, מתקשרת לאישי, ולא יוצאות לי המילים מהפה.
אחרי שאני מתעשתת, קובעת תור ליעוץ גנטי, עוד 6 ימים, ולסקירה נוספת, הכי מוקדם שאפשר- עוד 4 שבועות.
אנחנו ביעוץ הגנטי. הכי מצחיק: היועצת מספרת שגם לה יש תאומים, שהיא עוד לא התאוששה מכל התקופה הראשונה, וכמה עזרה צריך, ואיך ההורים עוזרים להם כל הזמן...כשהיא יוצאת לרגע מהחדר בעלי מראה לי שיש תמונה שלהם בצד- ילדים מקסימים , בערך בני 8-9 (-:
מסקנה: מי שפיר בעוד שבוע. אני אהיה כבר בשבוע 26, ולכן מומלץ לקבל זריקות להבשלת הריאות אם חו"ח תהיה לידה מוקדמת.
רופא הנשים שלי לא משהו. אני חייבת למצוא רופא טוב, ומגלה שהרופאים של הדסה הר הצופים, שם היינו בטיפולי הפוריות (מאז עברנו דירה פעמיים)מקבלים גם במרפאת נשים במודיעין, שם אני עובדת. תוך 2 שיחות טלפון עברתי מרפאה, והפכתי מטופלת של פרופ' מילוויצקי, ראש מחלקת הריון בסיכון גבוה, ששמר עלי גם בהריון של התאומים.
דרך המזכירה היעילה יש לי גם תור לסקירה עוד שבוע אצל ד"ר ולסקי בהדסה.
יום ראשון בערב .עוד יומיים בדיקת מי שפיר, עוד שלושה- הסקירה. אני לא רגועה,זאת פעם ראשונה שאני עומדת לעשות בדיקת מי שפיר ואני רוצה להיות בטוחה שממש צריך את הדיקור. שעוד מישהו יראה , אולי כמו שהרופא אמר, הבעיה היא במכשיר?
אני מנסה להשיג תור לד"ר ולסקי ליום שני, כדי להגיע רגועה יותר לבילינסון ביום שלישי. הוא נכנס לניתוח, יוצא מניתוח, הלך למחלקה.. בסוף אני תופסת אותו, הוא מעולם לא פגש אותי אבל מאד מתנצל- היום הוא באמת לא יכול לקבל אותי..חמש דקות אח"כ- טלפון, המזכירה של ד"ר ולסקי. אני רוצה להגיד לה שזו טעות, כבר דיברתי איתו, אבל הוא כבר על הקו:"תשמעי, אני חושב עלייך. את צודקת. אל תלכי מחר לבדיקה, בואי אלי ביום רביעי ורק אם צריך- אני אעשה לך את הדיקור".
וואוו.(או, כמו שחמותי אמרה- אני לא מבינה ממה את מתפעלת. כל רופא צריך לתת כזה שירות....)
ביום רביעי- כל הממצאים מתאמתים. ד"ר ולסקי מסביר שאמנם כל דבר כשלעצמו הוא קטן, אבל בגלל הצטברות הדברים הוא ממליץ על ביצוע הדיקור.
אנחנו לוקחים עוד מבחנה ומעבירים לבילינסון, היא תישלח לצרפת למעבדה מיוחדת, שם בודקים נוכחות של אנזימים מכיס המרה במי השפיר.
מרגע שאני מגיעה הביתה, יש לי ממש ודאות שהכל יהיה בסדר, יותר מסתם הרגשה- זאת ממש ידיעה.
תוך 3 שבועות הודאות הזאת מתממשת- בדיקת מי השפיר תקינה, בצרפת מצאו את כיס המרה האבוד, ובאולטרהסאונד שכמעט שכחתי ממנו ( עוד 4 שבועות..) המוח תקין לגמרי!! אין שום הרחבה!!
התשובה האחרונה ברצף הזה הגיעה בשושן פורים, וליהודים היתה אורה ושמחה...
עכשיו נשאר לוודא שזה באמת נכון, ובשביל זה צריך לעלות להדסה. (בודקים שהבעיה נעלמה במקום שבו גילו אותה).
ושוב אני חוזרת על אותה טעות ונוסעת לבד לבדיקה, כי הרי הכל בסדר...(=רמז מטרים....)
וד"ר ולסקי נכנס, מלא התלהבות מזה שהכל בסדר, ואפילו תופס בדרך את פרופ' מילווצקי שיראה גם הוא, והנה כיס המרה, והנה חדרי המוח בסדר גמור ..והנה החדר השלישי.
ואני שוכבת שם ולא מבינה- טוב? לא טוב? הילדה גאון? הלוווו! תרגום בגוף הסרט בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ד"ר ולסקי שקוע לגמרי בצג. הוא במקום אחר לגמרי, מרוכז לחלוטין, אין עם מי לדבר. אני מסתכלת, לא מבינה בכלל מה אני רואה אבל זה מאד מאד יפה, כל מיני הדמיות תלת מימדיות של המוח של בוטן...
בסופו של דבר הבדיקה מסתיימת, ואז מסתבר שהחדר השלישי הוא חלל וירטואלי במוח, קיים אבל לא אמורים לראות אותו כי הוא אמור להיות מוקף מכל עבריו, ואם כן רואים אותו סימן שמשהו חסר...לדעתו צריך בדיקת MRI כדי לוודא מה קורה.
תור בעין כרם , שני לילות אחרי. בדיקה מוזרה, לא כואבת פיזית אבל מטלטלת נפשית. אין לי כוח לחכות לתוצאות,וד"ר ולסקי מתגייס לעזור .ביום ראשון עוד אין תשובה, ביום שני הוא מתקשר אלי- גם הפרופ' המפענח חושב ככה, חסר חלק במוח. קבעתי לכם תור למחר לד"ר ברגר, הוא נוירולוג בכיר והוא מחכה לכם.

בוטן התעוררה לינוק. המשך יבוא....