על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* » 31 יולי 2009, 17:33
שהוא לא מרגיש שזה הקרבה כמו שנראה לסביבה.
אני לא יכולה לאמר שאני מזדהה באופן מוחלט עם המשפט הזה ואני לא יודעת אם דוגמת הדת טובה פה , אבל בואי נחזור לעניין האקולוגי.
קודם כל ברור שכל תחושת "ההקרבה" שליבנסיון להתקרב לאקולגיה ולאמא אדמה היא כאין וכאפס לעומת ההקרבה שהאדמה והכדור הזה עוברים בגלל צורת החיים שלנו...ההקרבה של אמא אדמה בסופו של דבר תהיה גם הקרבה שלי או של ילדיי..אז יש פה תלות מאוד גדולה אחד בשני.
במיידי בוודאי שיש המון פעמים תחושת הקרבה:
לקנות אורגאני זה מאוד יקר. ולא יעזור כלום, זה יקר!
להתאמץ להוריק גיגיות ודליים זה קשה, מסרבל ומלכלך.
למיין את הזבל ולעשות חדשות לבקרים "טיולים" אל כלובי המחזור - זה מאמץ.
לקנות חומרים שאינם פוגעים באמא אדמה (סבונים/חומרי ניקוי וכדומה) - זה יקר!
להסתובב בבית עם חוט חמישה מטר במקום עם טלפון אלחוטי - זה לא נוח.
ולבנות אקולוגי זה יותר יקר באופן מפורש מלבנות רגיל.
כמובן שמי שלא נוסע באוטו/מטוס/אוניה ממניעים אקולוגים זה בכלל וויתור וויתור!
אז אי אפשר לאמר שאין לפעמים תחושה קורבנית ובפרט שנכון לכרגע, אלה לא חוקים מדיניים וכולם עושים כך.
ואם כבר בנושא הזה, אחזור על סיפור קטן שכתבתי אצל אורי יורמן:
בשיחה משפחתית, העלתה אחותי, את חוסר נכונותה להיות אקולוגית, כל עוד כל החברות היום מייצרות מוצרים, שיתכלו מהר כדי למכור עוד מהם - ככה נוצר זיהום אימתני. שלא לדבר על התרת הקמת וקיום מפעלים מזהמים ביותר וכולי וכולי.
אני יכולה להבין ולהזדהות עם טענותיה אבל אומרת :
אי אפשר להמשיך להתכופף ולאמר טוב, אם כולם אז גם אני.
אני מרגישה שזה לא מוסרי ביני לבין עצמי, ביני לבין ילדיי, ביני לבין האנושות ובעיקר ביני לבין המקום.
כמו כן, צריכה להיות איזו נקודה שבה מתחילים וגם אם היא נראית חסרת סיכוי, אני מאמינה שלחץ ציבורי מלמטה, בסופו של דבר יוביל לחקיקת חוקים בתחום.
כמו כן מאמינה ב "חבר מביא חבר" (-:
אז יש מקום לדעתי לעשות ולעשות כמה שיותר, בגבולות האפשריים (בלי להשתגע , אוי אוי),גם אם יש תחושת התקרבנות וגם אם קשה ולא מעורר תקווה לראות מה שקורה מסביב.
שנחזק ונאמץ.
שבת שלום לכולם. @}
[u]שהוא לא מרגיש שזה הקרבה כמו שנראה לסביבה.[/u]
אני לא יכולה לאמר שאני מזדהה באופן מוחלט עם המשפט הזה ואני לא יודעת אם דוגמת הדת טובה פה , אבל בואי נחזור לעניין האקולוגי.
קודם כל ברור שכל תחושת "ההקרבה" שליבנסיון להתקרב לאקולגיה ולאמא אדמה היא כאין וכאפס לעומת ההקרבה שהאדמה והכדור הזה עוברים בגלל צורת החיים שלנו...ההקרבה של אמא אדמה בסופו של דבר תהיה גם הקרבה שלי או של ילדיי..אז יש פה תלות מאוד גדולה אחד בשני.
במיידי בוודאי שיש המון פעמים תחושת הקרבה:
לקנות אורגאני זה מאוד יקר. ולא יעזור כלום, זה יקר!
להתאמץ להוריק גיגיות ודליים זה קשה, מסרבל ומלכלך.
למיין את הזבל ולעשות חדשות לבקרים "טיולים" אל כלובי המחזור - זה מאמץ.
לקנות חומרים שאינם פוגעים באמא אדמה (סבונים/חומרי ניקוי וכדומה) - זה יקר!
להסתובב בבית עם חוט חמישה מטר במקום עם טלפון אלחוטי - זה לא נוח.
ולבנות אקולוגי זה יותר יקר באופן מפורש מלבנות רגיל.
כמובן שמי שלא נוסע באוטו/מטוס/אוניה ממניעים אקולוגים זה בכלל וויתור וויתור!
אז אי אפשר לאמר שאין לפעמים תחושה קורבנית ובפרט שנכון לכרגע, אלה לא חוקים מדיניים וכולם עושים כך.
ואם כבר בנושא הזה, אחזור על סיפור קטן שכתבתי אצל אורי יורמן:
בשיחה משפחתית, העלתה אחותי, את חוסר נכונותה להיות אקולוגית, כל עוד כל החברות היום מייצרות מוצרים, שיתכלו מהר כדי למכור עוד מהם - ככה נוצר זיהום אימתני. שלא לדבר על התרת הקמת וקיום מפעלים מזהמים ביותר וכולי וכולי.
אני יכולה להבין ולהזדהות עם טענותיה אבל אומרת :
אי אפשר להמשיך להתכופף ולאמר טוב, אם כולם אז גם אני.
אני מרגישה שזה לא מוסרי ביני לבין עצמי, ביני לבין ילדיי, ביני לבין האנושות ובעיקר ביני לבין המקום.
כמו כן, צריכה להיות איזו נקודה שבה מתחילים וגם אם היא נראית חסרת סיכוי, אני מאמינה שלחץ ציבורי מלמטה, בסופו של דבר יוביל לחקיקת חוקים בתחום.
כמו כן מאמינה ב "חבר מביא חבר" (-:
אז יש מקום לדעתי לעשות ולעשות כמה שיותר, בגבולות האפשריים (בלי להשתגע , אוי אוי),גם אם יש תחושת התקרבנות וגם אם קשה ולא מעורר תקווה לראות מה שקורה מסביב.
שנחזק ונאמץ.
שבת שלום לכולם. @}