נו, עדיין לא התחלתי את העבודה שעלי להכין מהקורס "מרקס והפילוסופיה", שלקחתי בשנה שעברה... חשבתי לכתוב על היבטים מרקסיסטיים בתעשיית המזון בימינו. למשל הניכור הזה, שבין היצרן לצרכן; המרחקים הלא סבירים שהמזון עושה על פני כדור הארץ; השתלטות תאגידי הענק על ענפים שלמים של חקלאות, תוך אונס של האדמה וסירוס החקלאים הקטנים (לא יודעת למה יצאו לי דימויים כאלה).

ובקורס "דינמיקה של מושגים", שממשיך בסמסטר הנוכחי, חשבתי לכתוב על מזון סינטטי לתינוקות, כיצד קרה שאבקות תעשייתיות מסריחות ומסתוריות קוטלגו כמזון לתינוקות וכו'.

אלה נושאים מרתקים וחשובים בעיני, אבל אין לי את האנרגיה להתחיל לנבור בטקסטים...

לפעמים, כאשר אני קוראת מבזקים וחדשות העולם מפחיד אותי. האם פילוסופיה יכולה לתת עולם פחות מפחיד.

רק עכשיו ראיתי את הדף.

[u]האם המוגבלות של הידיעה שלנו נגזרת מהעולם עצמו, או שהיא נובעת מקשיים טכניים או קוגנטיביים[/u]

אם הכוונה לעקרון אי-הוודאות, הוא לא מתייחס לידיעה שלנו את העולם, אלא לאקראיות של תוצאות מדידה אחת ביחס לדיוק של המדידה שהיתה לפניה.

לדוגמא: אם נמדוד בדיוק אינסופי את התנע של אלקטרון, הוא "יקפוץ" למצב מוגדר היטב הנקרא "מצב עצמי של התנע". לפי תוצאות המדידה נדע [b]בדיוק[/b] מה מצבו הפיזיקלי, ללא כל מגבלה על הידיעה שלנו. במצב המסוים הזה, שידוע לנו במלואו, מדידה של מקומו של אותו אלקטרון יכולה לתת כל תוצאה שהיא (כלומר, האלקטרון "מפוזר" באופן אחיד על פני כל היקום) - ומכאן "אי הוודאות".

כמובן שמדידה בדיוק אינסופי אינה אפשרית, מסיבות טכניות ופיסיקליות - מדידה כזו דורשת כמות אינסופית של אנרגיה. עוד מגבלה היא העולם החיצון. גם לו הייינו מצליחים לבצע מדידה כזו, מצבו של האלקטרון היה משתנה מייד אחריה עקב אינטראקציות עם העולם סביבו (כדי למנוע זאת יש להקפיא אותו בטמפרטורת האפס המוחלט - וגם זה ידרוש אנרגיה אינסופית).

ועוד לגבי [u]הידיעה שלנו[/u]: במסגרת הפיסיקה "מדידה" לא מוגדרת כאדם שמסתכל על המערכת, אלא כאינטראקציה של המערכת עם גורם חיצוני, שמשנה את המצב הקוונטי של שניהם. אותה אינטראקציה מקבלת את המשמעות של "מדידה" בהקשר המקצועי המדעי, כאשר מבוצע ניסוי מעבדה על מנת לבדוק את התאוריה. בכל מקרה, אין כל קשר בין קיום או אי-קיום תודעה "מודדת" להתרחשות הארוע הפיזיקלי המכונה מדידה.

אולי יותר ברור יהיה לדבר על עץ הנופל ביער כשאין איש מסביב. האם הוא משמיע קול? התשובה של הפיסיקאי היא שנפילת העץ תגרום להתפשטות גלי לחץ באוויר סביבו, המכונים גם "גלי קול". אפשר לשאול: אם אין איש שומע, האם ניתן לקרוא להפצת גלי לחץ אלו בשם "השמעת קול"? אבל זוהי לא שאלה לפיזיקאי אלא ללשונאי או לפילוסוף.
[hr]
לגבי השאלה האם המדע מתאר במדויק את העולם - אני לא רואה בה חשיבות (מעבר לשעשוע הפילוסופי או לפולמוס הדתי). הייתי אומר שתיאוריה מדעית מוצלחת מתארת את העולם באופן טוב דיו.

לדוגמא: ידוע היום שחוקי המכניקה של ניוטון אינם מתארים באופן מדויק את העולם. עם זאת, כל תלמיד לפסיקה או להנדסה לומד אותם, משום מתארים את העולם באופן טוב דיו על מנת שיהיה ניתן לבנות איתם בניינים, מכוניות ומטוסים. גם מכניקת הקוונטים הלא-יחסותית (זו שלומדים מהנדסי אלקטרוניקה ופיזיקאים בתואר הראשון) לא מתארת במדויק את העולם, אולם היא טובה דיה על מנת לתכנן ולבנות את המחשב שאני כותב עליו.
[hr]
את עוד עובדת על הנושא הזה?
בכל מקרה, בהצלחה עם העבודות.

נו, רק תפקיד בתוך המעגל הזה, בטח לא מחוצה לו. "חרטטן מוסמך להוראת החרטטנות".
וכמובן רק מעטים זוכים למישרה בתוך המעגל.

מעניו אותי לדעת איזה תפקיד אפשר לקבל אחרי הלימודים האלה.. החיים למדו אותי מה זה פילוסופיה. ישר תואר שלישי.

נו, העניינים זזים בקצב כל-כך איטי...
אני לא מספיקה לעמוד אפילו בעשירית מחובות הקריאה (המעניינות, ברובן!) של מעט הקורסים שלקחתי.

לא סיימתי עדיין את העבודה הראשונה מבין השתיים שיש לי להגיש מהשנה שעברה. היא כנראה תהיה סמינריונית, למרות שלא נראה לי שיש בה נפח הגותי מספיק.
העבודה השניה תיאלץ להידחות לאחרי דצמבר, במידה והמרצה יאשר, מה שאומר שאני אצטרך לשלם מחדש שכר לימוד עבור הקורס הזה...

איך אפשר להספיק הכל, לעזאזל?
<כן, אני א י ט י ת, אבל בכל זאת...>

בלי קשר, בתירגול אני נהנית.

אה, תהני ...
באמת יותר מגניב מת"א
פשוט רציתי שתמסרי ד"ש לגרייבס
גם אני חשבתי לעשות תואר שני ואולי שלישי בפילוספיה, בעיקר בהתפלספות הדתית שלה
אבל ויתרתי - ועד היום תוהה עם זה היה נכון.
כי ממש נהנתי שם וממש ממש ממש היצלחתי.
שחיתי כמו דג במים צלולים - ובכל זאת ,זה היה נראה לי פלספני מידי לאורך זמן.
והיום - אין לי תשובה אם בחרתי נכון.
מאחלת לך בהצלחה ושתהני. ואל תשכחי לעבוד גם קצת בגינה. :-)

באוניברסיטה העברית.

איפה את לומדת?

התחילה השנה השניה.
התחלתי לתרגל בקורס "לוגיקה". זה נחמד (אם מתעלמים מהמשכורת). אני מרגישה שאני באמת מצליחה להבהיר לסטודנטים את החומר, וגם להשחיל מידי פעם הערות פיקנטיות.

יש לי הסמסטר הזה שלושה קורסים:
סדנא לתלמידי תואר שנה, קורס חובה.
"דינמיקה של שינויים" - על הדרך שבה מושגים בשפה (או במתמטיקה) עוברים שינויים והרחבות.
"תעשיית התקשורת ותרבות הצריכה" - שייך לחוג לתקשורת, לא לפילוסופיה.

כיף!

ובכן, שתי עבודות עומדות על הפרק. כנראה שאחת תהיה סמינריונית (יעני גדולה) והשניה רגילה.
בקורס "פילוסופיה ופיזיקה" אני רוצה לבדוק את המטאפיזיקה שעומדת מאחורי תורת הקוונטים, כפי שהיא מוצגת בכמה ספרי מדע פופולרי. למשל: האם מתייחסים שם באופן מפורש לשאלת מיליון הדולר - האם המוגבלות של הידיעה שלנו נגזרת מהעולם עצמו, או שהיא נובעת מקשיים טכניים או קוגנטיביים (או אחרים).

בקורס "מרקס והפילוסופיה" אני רוצה לכתוב על השפעת הקפיטליזם על תעשיית המזון בימינו. על הזרות שבין היצרן לצרכן, על הניכור התעשייתי שמאפיין את תהליך הפקת המזון, על המרחקים שהמזון עובר, על העדר הסולידריות בין יצרנים מקבילים, על הפועלים קשי היום, שלא לומר עבדים, שעומלים למען העולם השבע. ועוד.

[po]קיטורים אקדמיים[/po]

חבר'ה,
אף אחד לא עושה תואר מתקדם בביולוגיה? וסובל? :)

[u]האם החלל קיים באמת, הוא 'משהו' בפני עצמו, גם ללא דברים שמאכלסים אותו (ניוטון). או שמא הוא רק רקע לא נוכח לאיך שהדברים מסודרים[/u]
שניהם פיתחו באותו זמן את החשבון האינפי', ואני חושב שהגדרות הנגזרת המעט שונות שלהם, דומות למחלוקת זו. השאלה היא האם קיים שיפוע בנקודה או שזהו רק קירוב של השיפועים. (אני לא באמת זוכר)

[u]שירים מרגשים[/u]
תודה @}

לא קופץ לי לראש למה את מתכוונת. אם אתקל בזה, אעדכן.

יש איזה קונפליקט עם ההגדרה של ניוטון את האינסוף. תזכירי לי?

היום בקורס "הורים וילדים", שבו בכל שבוע מתארח סופר או משורר עברי, התארחה המשוררת רחל חלפי. היא הקריאה כמה שירים מרגשים שכתבה על בנה, ולחילופין - על הוריה בסוף חייהם.

בונוס מיוחד לקוראי הדף - השיר "הנקה":

ילדי
חמש מאות שבעים ותשעה יום ולילה
ינקת את חלבי בשבילך התכדדרתי לכדור חמים לבנבן
התכנסתי סביב עצמי-עצמך בכל שעה יומלילה יומלילה
ינקת וינקת גופי ויתר על רעב-השינה הפכתי בשבילך
למבוע נינוח נתתי נתתי נתתי-קיבלתי נתתי-קיבלתי
הייתי כולי אהבה
הייתי כלי אהבה

ומנגד - השיר "גמילה":

עכשיו למנוע להתחבא להתנכר
לשמוע אותך מילל בגעגוע ולא להעתר
אני רוצה לנשוך את עצמי כדי להכאיב גם לי כך

ביום רביעי עוד שבוע וחצי אני נותנת רפרט בקורס פילוסופיה ופיזיקה. חצי שעה להציג את הוויכוח המר בין לייבניץ וניוטון, בסוגיית מעמדו של החלל.

האם החלל קיים באמת, הוא 'משהו' בפני עצמו, גם ללא דברים שמאכלסים אותו (ניוטון). או שמא הוא רק רקע לא נוכח לאיך שהדברים מסודרים, תשתית ליחסי מיקום: מעל, ליד וכד' (לייבניץ).
מוחלט או יחסי.

"דברי-הימים של כל החברה כולה עד כה, הם דברי ימיהן של מלחמות המעמדות".

"הבורגנות <אפשר להחליף במונח 'קפיטליזם'>... לא הניחה שום קשר בין אדם לחברו זולת האינטרס העירום, זולת 'תשלום-המזומנים' נעדר הרגש".

"שלטון המדינה המודרני אינו אלא ועד-פועל המסדיר ומנהל את העסקים המשותפים של כלל המעמד הבורגני".

"הבורגנות עירטלה מזיו הקדושה את כל מעללי האדם, שעד כה הוחזקו כמכובדים ושהאנשים הביטו אליהם בחרדת קודש. היא עשתה את הרופא, את הפרקליט, את כהן-הדת, את הפייטן, את איש המדע - לפועלים שכירים המקבלים שכר".

"תקופת הבורגנות מצטיינת מכל אלה שקדמו לה בהפיכה מתמדת בייצור, בהזדעזעות בלתי פוסקת של כל היחסים החברתיים, באי בטחון מתמיד ובתנועה מתמדת".

(טעימות מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס. נכתב לפני כ-160 שנה!)

[u]בפילוסופיה ופיזיקה, יש כמובן את השאלה העקרונית, האם המדע מתאר את העולם[/u]

התפיסה הזו מרתקת. אנו מנסחים בשביל הטבע את חוקיו והוא מצדו מתנהג לפי החוקים שאנחנו קבענו.
אבל לפעמים זה לא מצליח כי הטבע לא רק מתנהג לפי החליל שלנו אלא הוא גם מראה לנו מאיפה משתין הדג .

הדוגמא הכי טובה זה שהמדענים פענחו מה זה [b]צונמי[/b] ואילו הים אמר לנו וואלה , אתם גורמים לי ממש ללכת לפי החליל שלכם, אז עכשששיייווו קחוצונמי.

נשמע משהו אריסטוטלי במהותו.
רק בפילוסופיה המערבית (והדתית (בשבילי נברא העולם)) ניתן לשאול: "האם עץ הנופל במקום שאין איש השומע אותו, משמיע רעש בנפילתו?"

נשמעת תיאוריה מתאימה לתפיסה המערבית, שכה נפוחה מחשיבות עצמית, וכה משוכנעת שיש חוקי טבע מתמטיים, ויותר מזה - אנחנו יכולים לחשוף אותם...

[u]בפילוסופיה ופיזיקה, יש כמובן את השאלה העקרונית, האם המדע מתאר את העולם[/u]
יש תיאוריה פילוסופית (שאף פעם לא הבנתי באמת) שכשאנו "מגלים" את חוקי הטבע, אנו בעצם כותבים אותם ומנסחים אותם בשביל הטבע, ומכאן ואילך הטבע יתנהג לפי החוקים שאנחנו קבענו. אנו מוציאים את אידיאל החוק מהכוח אל הפועל, והופכים אותו לחוק קיים.

ובכן...
אנקדוטות.

בפילוסופיה ופיזיקה, יש כמובן את השאלה העקרונית, האם המדע מתאר את העולם (אמור לתאר את העולם) כפי שהוא באמת, או שמא המדע הוא רק אוסף של רעיונות אנושיים, תבניות תפיסתיות שנמצאות בראשנו בלבד ושעוזרים לנו לארגן את המציאות.
(ו"ראשנו" יכול להיות, ראשו של האדם? של האדם המערבי? של גבר מערבי מבוסס כלכלית שחי ב-300 השנים האחרונות?)

מרקס והפילוסופיה. ובכן, המניפסט הקומוניסטי מרתק ומדהים ברלוונטיות שלו גם היום, למעלה מ-100 שנים אחרי. הוא מאשים את הבורגנות, לשיטתו השיכבה של בעלי ההון שהופכים את רוב האוכלוסיה לעבדים, בהרס כדור הארץ, החפצה של בני האדם, האחדה של בני עמים שונים. היום אנו מכנים את זה "גלובליזציה" ו"קפיטליזם". הוא קרא לעצור את המגפה הצרכנית - תעשייתית.
<ולחשוב שבתקופתו לא ידעו מה זה פלסטיק!!>

הורים וילדים. חיים באר האיר את העובדה שסופרים כותבים על הוריהם, לאין שיעור יותר מאשר על ילדיהם. דומה שהאדם עד סוף ימיו מתחבט ביחסיו עם הוריו, וחלק ניכר מההתחבטויות הוא, כמה מפתיע, הטלת אשמה.

נשמע מאוד מעניין, אולי תספרי גם על התכנים בקצרה. בכל אופן - בהצלחה!

היום הייתי בשלושה קורסים, וביניהם שרצתי בספריה. השתגעתי מכל הישיבה וההתרכזות הזאת.
ההרצאות היו מגניבות: הראשונה - פילוסופיה ופיזיקה, עם מרצה נפלא אותו אני מכירה. נתן הרצאת מבוא בקצב כאילו רכבת רודפת אחריו.
השניה - מרקס והפילוסופיה. היה נחמד. את שיעורי הבית, לקרוא את המניפסט הקומוניסטי, ביצעתי בעמל רב בספריה. (יאללה מתוקה, עוד שני עמודים ותקבלי אצבע של כיף כף! או תמר מג'הול!)
הקורס השלישי הוא של החוג לספרות - הורים וילדים בסיפורת עברית. בכל שבוע מרצה סופר אחר. היום היה חיים באר.

היום היתי בשיעור הראשון בקורס "ספרות ופילוסופיה".
האמת שלא היה מסעיר.
ויש חובות אקדמיים לא קטנים, אציין.

אולי את העבודה בקורס הזה אעשה (אם אעשה) סביב פילוסופיה בספרות ילדים.

פלוני יקרה
אכן זו תכנית מרתקת. לקחתי בעבר קורסים שלה. יתכן באמת כי אשתלב בה.
אולי אני אתמקד באובססיה המודרנית למספרים.

מיכל אם יורשה לי... ישנה וכנית מאוד מעניינת בנושא שמתחיל להיות מאוד פופלארי בעולם: "היסטוריה פילוסופיה וסוציולוגיה של המדע". אישית אני מכירה מישהו שלמד ועכשיו עובד בתפקיד מאוד מעניין ב-BBC.

מזל טוב, ובהצלחה |Y|

טוב, אז בראש השנה, בעודי "עושה גולדה" (לא חשוב עכשיו) עם גיסתי גלית, תוך כדי שיחה איתה על מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, החלטתי להרשם לתואר שני.
זה לא שהאפשרות הזאת לא היתה בכלל קיימת בתודעה שלי קודם לכן, אבל היא היתה בתוך המגרה של "מתישהו בעתיד".
אני מתעניינת בעיקר בהתבוננות פילוסופית במתמטיקה. עשיתי תואר ראשון במתמטיקה (קריעת ים סוף) ובפילוסופיה. פיתחתי קורסים וקיוויתי להתפרנס מזה, אבל לצערי הביקוש לנושאים האלה מדולדל מאוד.
אז אני מתפרנסת בעיקר מדברים אחרים. אבל, בעוד 10 שנים, אני מ-מ-ש לא רוצה למצוא את עצמי באותו מצב. וזה מה שהשיחה עם גיסתי גלית הבהירה לי.
אז אולי מקומי באקדמיה. הנישה הזאת של מתמטיקה מזווית פילוסופית יכולה למצוא את מקומה שם. עם זאת, אני לגמרי לא בטוחה שאני טיפוס 'אקדמי', ולא ברור לי אם אצליח בלימודי תואר שני מחקרי, ובהמשך בדוקטורט. בנוסף, הציון הממוצע של התואר הראשון שלי נמוך ואני צריכה לעשות השלמות על מנת להתקבל לתואר השני.

ובכן, השבוע, במזל טוב ובמפתיע, אני מתחילה ללמוד. לקחתי קורסים מגניבים, למשל: "ספרות ופילוסופיה", "הורים וילדים" (קורס של החוג לספרות), "פילוסופיה ופיזיקה", "מרקס והפילוסופיה", "פילו' של ההסטוריה", "סוגיות בפילו' של המדע".

אני מקווה שיהיה לי עונג אינטלקטואלי, שלא אעשה פאדיחות ושאצליח לעמוד במשימות, ושהנסיך בן ה-3 שלי לא ישלם על הלימודים האלה מחיר גדול.