נשיכת שפתיים

שליחת תגובה

אפשר להזמין הזדמנויות
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: נשיכת שפתיים

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 ספטמבר 2020, 02:07

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

למישהו יש דרך שיכול לעזור לי להפסיק לכסוס ציפורניים עד כדי כאב
ולהדביק ציפרוניים לא עוזר אני כוססת גם אותם וגם את הלק ג'ל

נשיכת שפתיים

על ידי אוכלת_את_עצמי* » 06 אוגוסט 2019, 11:00

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היי כולם. לא להאמין כמה אנשים שותפים לאובססיה הזאת. אני מילדות מקלפת שפתיים וגם שידרגתי את זה לאכילה/קילוף של פנים הפה. הרגל מטריד ביותר. המזל שכלפי חוץ לא רואים.. רק שיננית מעירה לי על זה. אין לי ספק שזה נובע ממתחים פנימיים. ליטרלי אני "אוכלת את עצמי". מרגישה חוסר מימוש וחוסר סיפוק עצמי כבר שנים למרות שאני לומדת, עובדת, מתאמנת.. אבל מרגישה שהחיים שלי זה לא החיים שהייתי רוצה. אז מאמינה שיש משהו מודחק. מצד שני- אני מילדות עם ההרגל הזה... גם בתור ילדה הייתי ביקורתית כלפי עצמי ופרפקציוניסטית, אני חושבת שיש לתכונות האלה קשר לחרדה (כן אני קצת חרדתית). אז ככה שאני נוטה לחשוב שחוסר סיפוק קשור לעניין אבל השורש הוא תכונות אופי. אדם שהוא באופי ביקורתי, פרפקציוניסט, הוא חרד יותר, נלחץ ואינטנסיבי. כן אני גם דיי רגישה. אז אני לא יכולה לשנות את האופי אבל אולי קצת למתן ולעבוד על אמונות יסוד. יש טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT ששווה לנסות. בהצלחה לכולם

נשיכת שפתיים

על ידי קש''ר* » 22 יוני 2019, 01:55

מסכימה עם כל מה שנאמר כאן. גם אני נושכת שפתיים, בלי ידיים, פשוט מקלפת עם השיניים וזה נראה רע. לשאלת מי שלפני, מורחת פלקסיטול זה עוזר לכמה שעות והשפתיים שוב מתייבשות. צטומקרוגל לעומת זאת עוזר קצת יותר. אני חושבת בסיכום הכללי שזה בגלל עודף אנרגיה לא מתועל(אצלי היפראקטיביות) ולחצים, וגם בעיות עם להתבטא(שלדעתי גם קשור בadhd כי אנחנו נוטים לדבר יותר מידי, והחברה לא אוהבת את זה, אז חונקים את זה בכוח) וכעס לא מבוטא-שוב, הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות מאופיינות בהתפרצויות זעם, ובחוסר ביטחון עצמי שגם מביא לחרדות ולחצים ביחוד בחברה שלא מרגישים בה לגמרי בנוח וטבעי. לצערי ביטחון עצמי פגוע אופייני בגלל פגיעה בדימוי העצמי אחרי שנים של הערות ופידבקים שליליים. אז כנראה כל מה שנאסף שם... כל המילים שלא נאמרו... כל הכעס שנצבר ומבעבע. כי בחברה הכללית מקובל להיות רגוע ומתון ולא 'חופר' והעצבניים והמתפרצים והאימפולסיביים הם יוצאי דופן אז אנחנו מנסים לאלף את עצמנו. וזה יוצא בדרך של פגיעה עצמית... ביחוד באזור הפה שקשור להבעה כנראה. אצלי אישית קילוף מתקשר עם הבעה(קילוף=גילוי, קילוף שכבות של מידע/סוד) שמתי לב שגם אצלי זה קורה לא רק בעיתות לחץ וחרדה אלא גם כשאני מנסה מאוד להתרכז, עוד מאפיין ברור של adhd. אז אשמח לשמוע אם יש עוד הפרעות קשב וריכוז כמוני כאן.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית043* » 05 יוני 2019, 21:17

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי, אני לגמרי מבינה אותך וכל הכבוד שהפסקת לקלף ל3 ימים!
אני סובלת מהבעיה הזו כבר שנים והחלטתי לשים סוף לזה. קראתי איפשהו שכשמקלפים את השפתיים -מקלפים תוך כדי גם עור בריא וזה רק הורס ולכן הכי טוב זה להשתמש בפילינג (לי זה לא עזר כי היו לי חתיכות גדולות של עור מתקלף...) או לגזור עם מספרי ציפורניים את העור המתקלף בלי להזיק לעור הבריא. אני הפסקתי לקלף את השפתיים כבר מעל חודש (כן, עם הרבה כח רצון זה אפשרי!! הכל בידיים שלנו!) ואני רואה שיפור גדול. אני רק גוזרת עם מספרי ציפורניים בסוף היום או אם ממש מפריע לי . עכשיו מתקלף לי רק בכמה אזורים קבועים (ולא כל השפתיים כפי שהיה בעבר). הבעיה שלי היא שלא משנה מה אני מורחת על השפתיים, העור המתקלף הזה שוב גודל ולא מתאחה עם שאר השפתיים! אני ממש לא יודעת מה לעשות!
יש לך או למישהו המלצה על משחה טובה שתאחה לי את השפתיים (גם חתיכות גדולות ויבשות מאד)???
מישהו במצב שלי ניסה אולי פלקסיטול ? זה יעזור לי? (אני ניסיתי כ"כ הרבה משחות וכבר פוחדת לנסות, שלא יגרום למצב להיות גרוע יותר)
אשמח אם למישהו יש רעיון!! לא רוצה להתייאש! רוצה שהשפתיים שלי יבריאו סופסוף! פליזזזז! תודה רבה!!

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 פברואר 2019, 14:51

הי בנות אני בבעיה אם השפתיים אני 3 ימים לא נושכת אותם והעור גודל פשוט מגעיל אני לא יוצאת מהבית בכלל מישהיי יכולה לתת טיפפ ריך להבריא תעור

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 יוני 2018, 13:32

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אין למישהו רעיון מעשי . מה לנשוך כתחליף?

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 דצמבר 2017, 05:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

פתחתי קבוצת וואצאפ במיוחד לנו האנשים שסובלים מדחק וכעסים מהילדות וגורמים לנזק עצמי בלתי הפיך
אני בטוח שאם תכנס/י לקבוצת וואצאפ
בין כל האנשים שאנחנו לא מכירים יהיה לנו קל יותר לכעוס להוציא תסכולים של שנים וקח אני בטוח שהבעיות שלנו יפתרו זה עיניין של תהליך
שצריכים לעבור אותו כוחנו יחד
תרשמו את מספריי הטלפון שלכם פה בקבוצה
ואצרף אתכם לקבוצה
המשך יום טוב לכולם

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 אפריל 2017, 11:07

גם אני אוכלת את עצמי. כבר ממש מגיל צעיר, בטח כבר איזה שלושים שנה...
מתישהו כשהייתי בבית הספר היסודי ביקרתי אצל רופא השיניים וכשהוא ראה את כל הפצעים הפנימיים האלה, הוא לקח קצת רקמות לביופסיה.
הוא אמר שפגיעה מתמשכת בתאים עלולה לגרום לסרטן.
זה היה כמובן לפני כבר איזה 200 שנה, ומאז אני לא הולכת לרופאי שיניים (בעצם פעם אחת הלכתי, בהודו, כי נשברה לי שן, וגם שם הרופא רצה לקחת ביופסיה, אבל לא הסכמתי). אני מתה מפחד...
מזל שיש לי שיניים טובות.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 אפריל 2017, 10:13

איזה קטע...חשבתי שרק אני מתנהגת ככה...אני שנים אוכלת את עצמי...כל הפה הפנימי שלי אכול ...וכשאני מתחילה אני באמת נהנת מיזה זה מרגיע..והקטע הכי מהנה זה הרגע של הכאב..הזוייי האם זה מסוכן??

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 פברואר 2017, 00:08

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אמאלה!!! קוראת ולא מאמינה. מגיל קטן יש אצלי את התופעות שכולן מקושרות לעצבים או לאנרגיה לא מתועלת כנכתב כאן: כסיסת ציפורניים, אכילת העור שמסביב, נשיכת שפתיים (בעיקר הפנימיות), וגם רקיעה ברגליים בלי לשים לב מדי פעם שגם את זה אני מקשרת לזה. יש לי כמה חברות שגם סובלות מזה. כל השאר ככל שהתבגרתי כך התופעות הלכו ודעכו. אך אכילת השפתיים נותרה בעינה. מצחיק לשמוע תיאוריות בנוגע לסיבה אבל אני באמת מאמינה שמרבית הסיכויים שמדובר באנרגייה לא מתועלת שהגוף לא יודע איך להוציא, שעמום, וגם לעיתים בגורמים של לחץ, וכעס מודחק. איפוק נעים לכולנו!

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 פברואר 2017, 00:51

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני מאז שאני זוכרת את עצמי נושכת וכוססת ומקלפת את השפתיים שלי. לפעמים השפתיים שלי מגיעים למצב שהם נראים מאוד מיובשים וזה לא יובש. זה פשוט שהעור חתוך ופצוע מהשיניים. בזמן האחרון התחלתי לחשוב שזה כבר נהיה מצולק והשפתיים לעולם לא יחזרו להיות בריאות במראה נורמטיבי. שהם תמיד, לכל חיי, הם יראו קלופים ויבשים ואפילו אולי שרופים. קראתי לא מזמן שמי שכוסס ציפורניים, זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לעצבים ואני חושבת שאולי כסיסת שפתיים יכול לגרום נזק עצבי לשפתיים. השפתיים שלי כואבות הרבה מהזמן ואם לא כואבות אז זה בגלל שנוצר שכבה של עור. אבל העור הזה לא בריא. הוא יבש וחלש וזה לא נוח ואז בא לי לכסוס ולקלף את זה. זה מעגל שחוזר על עצמו. אני חוששת שהשפתיים יהיו ככה לכל החיים, למרות שרופא עור אמר שלא. התחלתי לחפש על זה מידע באינטרנט והגעתי לפה. גיליתי שפתון מעולה שהוא בוטני, עשוי מחמאת שיאה ואני מאוד מרוצה והוא עוזר. לפני יום יומיים הוא נאבד לי ומחר אקנה עוד שניים חדשים. מקווה לטוב, אבל חוששת שהשפתיים שלי מצולקות

נשיכת שפתיים

על ידי מיכל* » 29 דצמבר 2016, 14:36

ואגב, קראתי הנחה לא מבוססת שגירוי כרוני של העור עלול לפתח סוג מסויים של סרטן עור. קשה להאמין שזה מדוייק או מוכח, אבל מפחיד מספיק כהשערה בלבד.
אני אישית, לא מאמינה בפחד ככלי לשינוי אמיתי, אבל כותבת את זה כאן למי שכן מאמין בו :).

נשיכת שפתיים

על ידי מיכל* » 29 דצמבר 2016, 14:25

הזוי כמה השרשור הזה ישן, והזוי כמה הוא עדיין רלבנטי לאנשים.. כשהתחלתי לקרוא אותו לא חלמתי שאמצא תגובה מהשנה הנוכחית, 2016. ומי חשב לכתוב בכלל! אני בחיים לא מגיבה.. אבל חייבת עכשיו, ולו בשביל עצמי.
אז אצלי זה בכלל רק חוסר נוחות מסויימת, אני מקלפת את השפתיים בצורה כרונית, אבל כשמגיעה למצב שאוטוטו יורד לי דם, אני מפסיקה ומורחת מלא שפתון עד שהשפתיים מתרפאות.. ואז הכי כיף וקל לקלף. תענוג. זה קצת מפריע לי, לא המון, והאמת שבטעות נכנסתי לחפש בגוגל על קילוף שפתיים. בעיקר כי חמותי תמיד מעירה לי בהבעת גועל על איך שהשפתיים שלי נראות.. ממנה הבנתי שזה כנראה כן חריג.
אבל עכשיו אני מבינה שזה באמת חריג! כאילו.. אנע מבינה עכשיו שהמצב שהמחשבה הראשונה שעולה לי כשיש ארוע מסויים, היא 'יואו, רק שאזכור יומיים קודם לכן למרוח את השפתיים 24/7 כדי שתראינה נורמאלי' הוא ממש לא נורמאלי!

התחברתי לקטע של חוסר מימוש עצמי, יכול להיות שמשם הקילוף מגיע אצלי. למרות שגם סטרס יכול להשפיע.. אני נזכרת כעת בסיטואציות חברתיות מסויימות (אשתדל לשים לב אליהן יותר כדי שאדע להגדיר אותן) שכמעט בכפייתיות אני מקלפת את השפה התחתונה עם השיניים, למרות שאני יודעת בוודאות שזה דבר דוחה למתבוננים מהצד- ויש מתבוננים.
גם חוסר הסיפוק וההנאה בחיים.. מתיישב לי נכון. הכעס פחות, אם כי יכולהיות שהכעס כל כך מודחק, עד שאין לי גישה אליו :).
בכל מקרה, הקילוף אצלי לא גורם לי לסבל של ממש, ואני מקלפת לי בכיף ובהנאה אפשר לומר. אבל אני מבינה עכשיו שזה לא ממש נורמאלי, ושווה לשים לב לזה, ולהמשיך לנסות להפסיק אותו, להתגבר, ולממש את עצמי יותר ויותר בחיים הקצרים האלה.

תודה לכל מי שהגיבה והגיב עד עכשיו לאורך השנים!! עזרתם בהחלט!

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 אוקטובר 2016, 07:47

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זה גורם למחלות או מסוכן?

נשיכת שפתיים

על ידי תמר* » 02 אוגוסט 2016, 02:05

שלום לכולם,
כולם כל תודה רבה על השרשור. אני קלפנית שפתיים+מלפפת שיער+כוססת ציפורניים מזה שנים. תמיד הרגשתי ומרגישה רע על זה. ניסיתי את כל המתודות שדיברו עליהן כאן (כולל פסיכולוג), ובינתיים לא עבד.
ברור שהסיבה היא לחץ ועצבים, שהם גם לרוב מופנים כלפי פנים.
מה דעתכן על להקים קבוצת תמיכה בפייסבוק כדי להמשיך לדבר על זה ואפילו למצוא פתרונות?

נשיכת שפתיים

על ידי נושך_אובססיבי* » 20 מרץ 2016, 21:41

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שמתי לב שאני בחו"ל אני לא נושך את שפתיי

נשיכת שפתיים

על ידי מקלפת_שפתיים* » 18 ינואר 2016, 20:02

עדיין פעיל פה??
ממש עודד אותי לקרוא שיש ולעוד כמוני,אובססיבים לקילוף שפתיים
אני משחיטה אותם בכל דרך אפשרית ואני ממש נואשת לגרום לזה להפסיקקק

נשיכת שפתיים

על ידי שני* » 27 נובמבר 2015, 04:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי שאולי גם אגיב. אני אף פעם לא מגיבה בפורומים כאלה, אני תמיד מזדהה עם התגובות, אבל אף פעם לא מזדהה בעצמי. ואז כשראיתי שהוא מ2004 בכלל וויתרתי כי חשבתי שכל הנשכניות/מקלפות כבר בטח נגמלו או לפחות קיוויתי בשבילן, אך שמחתי לגלות שיש עוד כמוני גם ב2015!
בכל מקרה, קראתי הכל ואני יכולה להגיד שאני מזדהה עם כל מה שנאמר כאן. אני אישית נשכנית וקלפנית שפתיים אך הזדהיתי גם עם מורטי השיערות והכוססים.
זה נעשה אצלי במצבי מתח, חרדה, לחץ, עצבנות, וגם במצבי שיעמום, רגיעה, מצבים שאני מתרכזת במשהו אחר וזה סתם נעשה בלי לשים לב כמו בקריאה, כתיבה, צפייה בטלויזיה וכו׳... אני אפילו חושבת שזה עוזר לי להתרכז. למען האמת זה נעשה אצלי כל הזמן מכל סיבה אפשרית.
כן, זה גורם לי גם סיפוק והנאה בדיוק כמו שזה גורם לי כאב ומתח ושנאה עצמית על חוסר המשמעת שלי.
וכן, ניסיתי הכל! טוב, לא הכל, עדיין לא ניסיתי משהו מקצועי כמו טיפול פסיכולוגי, אבל כל מיני משחות, לומר למישהו קרוב שיעיר לי, להיות מודעת, משמעת עצמית (כן ממש).. בקיצור כל אלו לא עזרו. הצעד הבא הוא לשים סלוטייפ על השפתיים ובאמת שקלתי את זה!
אבל כן הבחנתי במשהו- כשביקשתי מבן זוגי שיעיר לי הוא התחיל לשים לב לזה יותר ויותר והוא לא מפסיק להעיר לי! (מה שאומר שאני עושה את זה באמת כל הזמן) זה כלכך מפריע לו ומכניס כבר אותו למתח שזה גורם לריבים בנינו. אז כשאני לידו אני כמעט ולא עושה וכל פעם שאני באה לעשות הוא עוצר אותי. ואז שמתי לב למשהו- אני מרגישה כלואה. אני מרגישה במתח ובחוסר נוחות ויש לי כמו נרבים כאלה בידיים. ואז כשאני לא איתו אני מכסה על הזמן שלא עשיתי וחוזרת בכל הכוח! מישהו אמר כאן משהו על ביטוי עצמי, שאנחנו מונעים מעצמנו להתבטא.. יכול להיות שזה זה, אבל על כל פנים אם עוד מישהו מרגיש ככה זאת נקודה למחשבה לנסות להבין את הסיבה שזה קורה.
אני לא מאמינה בפתרונות קלים כמו משחות, כולנו מתגברים על המשחות האלה בואו נודה באמת.. אבל תוך כדי קריאה כן הבנתי כמה דברים:
אם מישהו זוכר כמה זמן הוא עושה את זה הוא יכול לנסות להבין מה היה באותה נקודת זמן שגרם לו להתחיל.
אם מישהו זוכר תקופה מסויימת שבה הוא לא עשה ולנסות להבין מה היה שם. למשל אני בטיול שלי בהודו לא קילפתי בכלל ושמתי לב לזה באמצע הטיול (טיילתי חצי שנה). הרגשתי אז מאוד שלמה עם עצמי ולא היו לי דאגות.. כמובן שזה לא פיתרון כי תמיד יהיו דאגות אבל לנסות אולי למצוא להן מוצא אחר..
זה יכול לנבוע מכלכך הרבה סיבות ואני חושבת שהפיתרון יתחיל במציאת הסיבה האמיתית- מתח וחרדה ממה? מה הגורם ומה אני מרגיש באותו רגע שאני בא לעשות? אפילו פיזית בגוף, מה אני מרגיש ולמה דווקא עכשיו מופיע הצורך? ולמצוא את הפורקן הנכון לאותו דבר ספציפי.
גם אם זה נובע מהיפר אקטיביות מסויימת וזה עוזר להתרכז- להבין את זה, לתפוס באותו הרגע ולמצוא משהו אחר.
יש מכנה משותף בין כל אלה, כולם מפצים על משהו וזה מספק את הסיפוק הרגעי. הרעיון הוא למצוא על מה זה מפצה.
זה לא פשוט כמו שזה נשמע בכלל וזה תהליך, אבל זה עניין של לעשות. כי לכולנו מאוד נוח להישאר במצב הזה למרות שאנחנו סובלים ממנו ולהתייחס לזה כסתם הרגל מגונה שהגוף החליט לקחת על עצמו, מה גם שלחטט בפצעים עמוקים זה אף פעם לא נחמד.. אבל אני מאמינה שזה המפתח לפיתרון.

יודעת שחפרתי, שמרתי בבטן הרבה זמן.. ;) מקווה שעזרתי למישהו ותודה לכל מי שכתב כאן ועזר לי :)

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 יולי 2015, 15:06

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היפנוזה!

נשיכת שפתיים

על ידי יסמין* » 23 יוני 2015, 12:47

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הרבה כתבו שזה קשור לחוסר שקט וחרדה. גם אני נשכנית ותיקה אוכל להעיד שאני דאגנית, חסרת שקט . לא חושבת שמריחת וזלין תפתור את הבעיה ...

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 יוני 2015, 15:50

גם אני נשכנית ואני מכה על חטא כי גיליתי השבוע שגם בתי בת ה 3 נדבקה.!! הלוואי וידעתי איך לעזור לה. בתור התחלה - החלטה שלי להפסיק מגע עם השפתיים. למען בתי.

נשיכת שפתיים

על ידי יונת_שרון* » 01 ינואר 2015, 08:33

לא.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמוני* » 31 דצמבר 2014, 18:10

יש פה מישהו מוסמך שעונה לשאלות כאן ?

נשיכת שפתיים

על ידי מתה_להפסיק_אבל_לא_מצליחה* » 17 אוגוסט 2014, 16:26

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני נושכת ומקלפת את השפתיים שלי בצורה פשוט מזעזעת עד כדי כך שאני עושה שאת תוך כדי שינה. לא מזמן נוצר לי פצע נוראי שנראה כמעט כמו הרפס רציתי לדעת האם ניתן לטפל בזה .. בנוסף האם כדאי ללכת לרופא על מנת לבדוק את הבעיה הזו לעומק?

נשיכת שפתיים

על ידי 242* » 16 אוגוסט 2014, 01:20

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני פוצע שפתיים ותיק (בערך 30 שנה) הצורך בא והולך והוא קשור באופן ישיר לחוסר שקט ומתחים.
בשנה אחרונה אני נוטל כדור נגד חרדות (לאחר כמה ביקורים אצל פסיכיאטר) ולפני כחודש החלטתי להפסיק עם הכדורים מכיוון שלא הייתי בטוח אם הם מסייעים לי.
הפסקה של כדורים מסוג זה מתבצעת בהדרגה ולאורך זמן עכשיו מה שמעניין הוא שבמשך השנה האחרונה לא נשכתי שפתיים אבל ממש לא שמתי לב שהפסקתי עם זה אלא רק בחודש האחרון כאשר התחלתי להוריד בהדרגה את הכדורים וחזרתי לפצוע את השפתיים.
עכשיו אני מבין שהכדורים כן הועילו באופן כללי להפחית חרדות וגם העלימו באופן סופי את נשיכת השפתיים לכן אני שוקל לחזור וליטול את הכדורים.

נשיכת שפתיים

על ידי מכורה_לקילוף_שפתיים_מאז_שזוכרת_את_עצמי* » 12 יוני 2014, 12:39

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שיאו איזה הקלה לקרוא את כל התגובות שלכן!!!
מיום שאני זוכרת את עצמי אני מכורה להרגל הדבילי הזה. ומתי זה בא? כשאני מנסה להתרכז. בזמן לימודים בזמן עבודה בזמן צפיה בסרטים כשדעתי מוסחת ואני לא שמה לב היד לבד מטפסת לשם מחפשת פרצת עור קנטה שתסקים להתקלף וחופרת אותה עד שהיא מתקלפת. אז אם העור היה יבש זה כיף לי להרגיש שהורדתי את העור היבש ועכשיו אני עם החדש אבל למחרת אין עדיין עור יבש וכשאני מקלפת את החדש מתחיל לרדת דם ואז אני קולטת מה אני עושה לעצמי ונשבעת שלא אעשה זאת יותר. ומה נראה לכם? אחרי יומים העור שם מתקשה ואז כבר קשה לעצור את עצמי מלעשות את זה.. השפתיים שלי תמיד פצועות ולא יפות כולם מעירים לי על זה אבל לשווא. אז נכון ששפתונים לא עוזרים כל כך אבל אני אישית נרתעת מלקלף כשהם שומניות אני נהנת לקלף שזה יבש יותר ולכן דואגת לשים כל הזמן שפתונים (יש איתי תמיד מכל הסוגים וכל הצבעים. ) תכלס? כולנו יודעות שברגע שלא נשים לב היד תגיע לשם.
בקיצור. כל אחד והשריטה שלו. שמחה לדעת שיש עוד שרוטות כמוני.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 מאי 2014, 00:11

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מושכת את שפתיי... חייבת להפסיק.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 אפריל 2014, 22:46

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

וואי מה אומר ומה אגיד. עשר שנים הדף עומד ואנחנו ממיכות לקלף (אני חדשה פה אבל קלפנית מיומנת). אוכלת את הבשר בתוך הפה וגם את השפתיים, אמנם עושה זאת במיומנות וכמעט ללא פציעה, אבל פנים הפה שלי כמו מצולק ומעובה :( נראה לי שזה הרגל שנובע מתוך לחץ ומתח שלא נפרקו כהלכה וגם אצלי הוא ממש מהילדות. אני מאוד חוששת מהנזק האסטטי וגם מקמטים שאולי יקדימו להגיע משום ההתעסקות עם הפנים. לא נראה שההמלצות כאן עזרו למישהי.... נראה לי שאולי כדאי לנסות להחליף בהרגל אחר. אני אנסה דברים ואעדכן. להרגע בהחלט יכול לעזור ואולי גם למרוח ליפסטיק.
בייוש

נשיכת שפתיים

על ידי מ_אלמונית* » 20 מרץ 2014, 01:21

קראתי את כל התגובות ואני מזדהה אתם משום שגם אני הייתי עד לפני כמה שנים מילדות אובססיבית לקילוף השפה תחתונה שלי עם הידיים ועם השיניים עד שממש הייתי פוצעת את עצמי והיה יורד לי דם. וזה אומנם כמעט עבר אבל עדיין לפעמים אני מקלפת וגם אם כן אז קצת ולא כמו פעם שהייתי מקלפת גם מה שאין לקלף כבר.
אני גם חושבת שזה נובע מדברים מודחקים שאנחנו שומרים בפנים ולא מוציאים החוצה כמו דברים סודיים שאנחנו רוצים מאוד לספר למישהו אבל אנחנו לא סומכים על אף אחד, או שזה בגלל שאנחנו מתאפקים לא להגיד דברים שאנחנו מאוד רוצים להגיד.. פשוט עוצרים את עצמנו מלהתבטא בעזרת קילוף ופציעת השפתיים.
עצה שלי- פשוט תרגעו- תפסיקו לדאוג יותר מידי על דברים ומטלות שיש לכם לעשות או שתכננתם לעשות, לפי מה שלמדתי מעצמי זה שמהרגע שהורדתי מעליי את התיק עם כל האבנים הכבדות - התחלתי פחות ופחות לקלף בלי להרגיש. פשוט תהיו מודעים באותו רגע שאתם מקלפים ובמקום לקלף תתעסקו במשהו שישכיח ממכם את הקילוף או יותר נכון ישכח ממכם את האבן הכבדה שיושבת לכם על הלב וכך זה יעזור לכם להשים לב לעצמכם ולהימנע מהקילוף.
ועוד רעיון שעלה לי לראש כרגע- תחזיקו איזה חפת ביד כמו עט, כוס או משהו באותו רגע שבא לכם לקלף ככה יהיה יותר קל לא לקלף.
בהצלחה לכלום! ומאחלת שנמצא דרך אחרת נורמלית לבטא את עצמנו במקום הקילוף!

נשיכת שפתיים

על ידי מר.אלמוני* » 18 ינואר 2014, 08:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני בן 10 ולא מספיק לקלף...זה ממש לא נעים לי... אני לא.מישהו עם בעיות בחיים או קושי כלשהו אבל אני פשוט לא מפסיק לקלף.. ולא אמרתי להורים למישהו יש פיתרון מידי שלא כולל בו תרופה או משהו כזה?

נשיכת שפתיים

על ידי בל* » 04 ינואר 2014, 21:15

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עדיין פעיל פה?
מגיל נורא צעיר אני נושך את הלשון ואת הבשר בתוך הפה, וגם מקלף כל פצע וכד'. אני בעיקר עושה את זה מתוך עצבנות או שיעמום, זה נורא מרגיע אותי...
יש לי ידיים היפרקטיביות, ואני תמיד חייב לעשות איתם משהו, לדעתי זה מה שגורם לזה, לדוגמא אכילת גרעינים שחורים נורא עוזרת לי להרגע, כי זה פעולה עם הידיים ועם הפה, ככה עברתי כמה וכמה מבחנים...

נשיכת שפתיים

על ידי שי_ועקנין* » 03 נובמבר 2013, 16:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום יש לי שאלה יש לי פצע ביד אני מקלף אותו והוא שורף יש לכם עצה איך לקלף אותו בלי שישרוף לי

נשיכת שפתיים

על ידי משחיטת_שפתיים* » 08 אוגוסט 2013, 12:42

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

נחמד לדעת שיש עוד אנשים בתוך העולם הזה, תמיד חשבתי ׳יהיה נדיר להכיר אנשים מטורללים כמוך׳ .
אצלי הבעיה נמצאת מאז שאני מכירה את עצמי, אני באמת יכולה לכתוב ספר חוויות עם האובססיה השטותית הזאת שתפסה חלק גדול בחיי.
המיקום אצלי הוא השפתיים הפנימיות (הבשר), אני מטיילת בעזרת השיניים בחלל הפה מתמקמת באזור ומתחילה לנשוך ולהוציא בשר עד שכואב לי ושורף או עד שאני מתמלאת דם של ממש.
זה יכל להמשך דקה שעה ויום שלם עד שאני מרגישה שאי אפשר יותר אז אני מביאה לזה להחלים, הבשר מתחדש והנה הפעולות חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב.
שיטה אחת שעוזרת לי להמנע היא שיטה שאני קוראת לה ״צום״, אני מפקידה לעצמי מספר זמן(דקות,שעות,שבועות) שבפרק זמן זה אסור לי בשום פנים ואופן להשחיט את שפתיי.
זה תלוי בכוח רצון והתמדה ובדרך כלל זה עוזר לי מאוד, אם הפקדתי לעצמי שבוע אני באמת מגיעה לשבוע וזאת הרגשה נפלאה במיוחד.
אם בטעות התחלקה לי השן על הבשר זוהי פסילה ואני זוכרת ואומרת לעצמי ״יש לך פסילה אחת מתוך 3״ תתחילו עם מספרים קטנים ותראו שזה הרגשה מדהימה וככה תמשיכו !
עוד דרך היא פשוט להעסיק את עצמכם בעזרת כל מיני שטויות, אותי נגיד מוסיקה עם אוזניות מסיחה את דעתי מהאובססיה הזו, תתעסקו במה שאתם אוהבים תתפרו, תציירו, תקראו, תאזינו, תדברו בפלאפון ואלו טיפה מהדברים שאולי באמת יעזרו לכם! ממליצה בחום על שיטת ״הצום״!
בהצלחה ואמן שנתרפא ונשכח מהאובססיה הזו.

נשיכת שפתיים

על ידי נ.א.* » 08 יוני 2013, 22:34

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מזדהה!!
הייתי כוססת ציפורניים במשך שנים ועכשיו אני עם בניית ציפוריים מלאכותית (ג'ל) וזה ממש עוזר, אבל מה גם שהייתי מחרבת לעצמי את עור הפנים בעזרת התעללות בפצעונים. לא פיצוץ חצ'קונים הנפוץ אלא חפירה בפצעים קטנים מאוד ויצירת מומים של ממש בעור הפנים.
אני בחורה צעירה ונורמוטיבית כביכול, משתדלת כמה שיותר להיות נורמטיבית, אז למה זה קורה?
(אני יודעת שאני מגיעה לדברים שנכתבו לפני תשע שנים, אבל זו האופציה הראשונה בגוגל)
מה לעשות? אני כבר פחות נוגעת לעצמי בפנים ולא כוססת ציפורניים, אבל מתעסקת עם השפתיים כל יום כמעט. נכון שספורט מאוד עוזר בזה כי זה פורק אנרגיות ומתחים, אבל לרוב אני לא באמת מודעת למתחים שיש לי ולכעסים אז קשה לי לדעת איך לפרוק את זה. לפעמים זה פשוט כייף להתעסק בשפתיים, זה מרגיע, מנתק..
מה לעשות?

נשיכת שפתיים

על ידי דניאל* » 15 פברואר 2012, 20:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום. אני דניאל ואני המאסטרית. מאסטרית קילופי השפתיים.
אני רק בת 24 ואני מרגישה שיום אחד אם אני לא אשים לזה סוף השפתיים שלי פשוט ייתאבדו ויתנתקו לי מהפנים . חבל אני דווקא נראית לא רע :)
אכן יש קשר ישיר בין מצבים נפשיים לבין קילוף השפתיים. ונאמרו פה דברים מאוד מעודדים כי גם אני חשבתי שאני הראשונה והאחרונה בעולם שפורקת מתח בעזרת פציעת השפתיים שלי. בזמן הקילוף אני באמת חשה בהתנתקות מוחלטת מכל דבר שקשור למציאות. המוח מתרוקן ממחשבות שליליות, הגוף כולו מתמסר לקילוף וממש מתנוון . כלומר אי אפשר לעסוק בעוד פעולה בזמן הקילוף כמו לקרוא או לדבר או לזוז, פעולת הקילוף מחייבת אותנו להתעסק אך ורק בה. וזה נורא מעניין לדעת שלגוף יש מנגנוני הגנה (אפילו שהם גובים מחיר לא פשוט) . וכשאני נוברת בזה יותר אני נזכרת בחיים הלא פשוטים שהיו לי כילדה ונערה ובמקום להסתכל על עצמי כמפלצת מוזרה בעלת מנהגים חריגים אני פתאום יכולה קצת להבין את עצמי , שכשהנפש לא מצליחה להכיל רמה מסויימת של לחץ או כאב או טראומה כל שהיא היא פשוט עוזרת לנו לברוח...והקילוף זה הלברוח...
אבל זה עדיין מכוער מאוד ואולי למישהו כאן במקרה יש איזה סטארט אפ? משחה שמטפלת גם בפצעים החיצוניים וגם בנפשיים ???
מוכנה לשלם כל סכום:)

נשיכת שפתיים

על ידי נושכת_מציאות* » 16 ינואר 2012, 15:02

כמה מרגיע לדעת שאני לא השרוטה היחידה! תודה לכולם על השיתוף בחוויות האישיות. זה באמת אוצר של עזרה הדדית.
אני יושבת וקוראת את השורות - ומקלפת. אף פעם לא הבנתי את האנשים שכוססים ציפורניים ככה.. והנה אני עם בעיה משלי. רק השפה התחתונה, כבר יותר משנתיים - כמעט ללא הפסקה. כמעט - משום ששמתי לב שכשהייתי ב"חופש", בטיול - לא חשבתי כלל על השפתיים שלי ולא נגעתי בהן בלי להתאמץ כלל! אכן גילוי מרעיש. אני מאשימה את חיי היום יום הקדחתניים שלי, אבל איך מחליפים חיים? .. אולי אני צריכה לקחת איזה רגיעון..

נשיכת שפתיים

על ידי נטלי_מקלפת* » 28 נובמבר 2011, 17:23

גם אני מקלפת את השפתיים באובססיביות מטורפת. בערך מגיל 8, לא עובר יום שאני לא מבטיחה לעצמי שאני מפסיקה עם זה. כשאני חושבת על זה, נראה לי שזה פשוט "נרווים", שנגרמים מכל מיני סיבות- חוסר ביטחון, עצבנות, פחד, כעס, אי ודאות, ובעיקר דאגה. זה מתבטא אצלי בעיקר בקילוף השפתיים, קילוף יסודי של פצעונים בפנים/בגוף/בקרקפת, גזיזת ציפרניים בעזרת הידיים לפעמים עד זוב דם, גירוד בכל מיני מקומות ספציפיים בגוף- בגב האגודלים, בגב היד ועוד. בעלי מעיר לי המון, רק אתמול הוא אמר לי "כולך פצועה, יש לך מזל שאת נשואה כבר". הוא צודק. בתור רווקה היו לי תקופות שכן הצלחתי לשלוט בזה, ואני מניחה שפשוט בתור רווקה היו לי פחות דאגות. זה מפריע לי בהמון דברים. אני ציירת במקצועי, ולפעמים באמצע שאני מציירת אני נתקפת בנרווים האלו, ואז הידיים שלי רועדות.
לדעתי עד שאני לא אראה פסיכולוג שפשוט יעזור לי לשלוט על כעסים ודאגה ונרווים ועצבים, זה לא יפסיק. אבל לצערי אין לי יכולת כלכלית לעמוד בזה.
אז הנה, עכשיו אני מחליטה רשמית שאני לא מקלפת את השפתיים יותר. מרחתי עליהם שכבה מטורפת של בליסטקס (מלאך מי שהמציא את זה), ועד הפעם הבאה...
רק לא להתייאש:)

נשיכת שפתיים

על ידי גל_הגלגל* » 28 אוגוסט 2011, 18:39

למי שיש לה אומץ להתעלל בעצמה אפשר לנסות מרה... כן כן אותו לק נוראי ומר להחריד שמשתמשים למניעת כסיסה- עוזר גם להרחיק את האצבעות מקילוף השפתיים.

זה רק ברמה הפרקטית...
בנוגע לכל מה שנכתב כאן, באמת מעניין ופוקח עיניים, אבל אני רוצה לחזק דווקא קול קטן שלא נשמע רבות-
אני נהנית מזה. זה נעים לי.
גם לי זה ממש נעים! כשזה בשליטה
יש איזה מין דחף, גם בציפורניים (אגב, רק של האגודלים) וגם בשפתיים (וליתר הדיוק רק בחלק האמצעי של השפה העליונה) כאילו ללחוץ ולגעת באיזו נקודה נעימה, שנמצאת מתחת לפני השטח. כדי להגיע אליה צריך לחיצה חזקה או חדה... שמתבטאת בקילוף, לדוגמא.
אלו ממש נקודות ספציפיות שאני מאוד נהנית "לגרות", ובאמת לפעמים מרוב הרדיפה אחריהן אני פוצעת גם את כל מה שמסביבן ואז זה דווקא לא נעים לי. בכלל. זה כואב.

לכן אני מעלה את האפשרות- שכל אחת תבחן את זה בעצמה וביחס אליה- שאלו נקודות מסויימות שקוראות לנו, מין "נקודות פתיחה" לחסימות אנרגטיות כלשהן שקיימות אצלנו. היו לי פעם עוד נקודות כאלו בגוף, שלא כל כך התעללתי בהן אבל אהבתי ללחוץ או לצבוט שם. רובן עברו...
אבל אני גם יודעת שהחיים שלי די עקומים ככה שזה בדי ברור לי שיהיו לי "שטיקים" כאלו... מבחינתי הקטע עם הנקודות לחיצה ממש ברור ומורגש.
כל אחת ושיטתה היא- לנסות לפתוח את המודעות, לבצע איזון אנרגטי כלשהו, לראות למה הנקודות האללו מתייחסות לפי ראותה
השפתיים מבחינתי מתקשרות לחושניות, גם מינית אבל גם המלאות הזאת מהחיים- קשה להסביר. כשקמים בבוקר ומרגישים שהנפש ממלאה את הגוף ומעבר לו...להיות "גדול מהחיים"... תחושה של כיף, הנאה ואנרגיה כמו שהוזכר פה...
מתחת לציפוניים באגודלים- אין לי מושג ברור אבל סתם מתוך אינטואיציה רגעית זה נראה לי משהו שקשור לאיברים פנימיים, אולי שלפוחית או כליות או משהו כזה. למישהי יש תובנות מעולם הביו-אנרגיה/רפואה סינית/כל דבר אחר?

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוגוסט 2011, 16:36

אני גם מקלפת שפתייפ וגם שמה וזליןןןןןןן אמא אני מתה להיפטר מזהההההההההההההההה!!!!!
אני תמידדדד גוזרת ציפורניים שיהיו קצרותתתת ואני לא יוכל לקלף את השפתיים
מצבי עגום!

נשיכת שפתיים

על ידי מאיה_מתוסכלת* » 14 יולי 2011, 19:37

אני מאוד מזדהה עם כולם. יש לי את אותה הבעיה של השפתיים שאני מקלפת עוד מבית הספר היסודי, וגם אני מרגישה שאני לא עושה את זה מתוך חרדה , אלא מתוך הנאה, עד שפתאום מושכת את פיסת העור הלא נכונה מרגישיה כאב חד, דם ואז אומרת לעצמי " מפגרת מה את עושה!!" כולם מאירים לי, השפציים שלי נראות מגעיל. חוץ מזה יש לי בעיות נוספות שלא תוארו כאן. אני נהנית לקלף את העור, בהתחלה זה התחיל בכף הרגל כהיה מקרה עור התקלף שם מעצמו אז עזרתי לו קצת ואז גיליתי עד כמה זה מהנה וזה ניהיה סוג של תחביב כפייתי, וכמובן שאני מקלפת עכשיו גם את מה שלא מתקלף, מחפשת בכוח מה להוריד, וזה כבר לא רק כף הרגל. זה כבר עד הברך.. והגעתי למצב שיש לי כתמים ברגליים, ואני לא הולכת עם מכנס קצר, שמלות וחצאיות כי זה מבייש. אני מאוד רוצה להפסיק!! ולא מצליחה, אני מפחדת שגם אחרי שאני אצליח להפסיק הכתמים ישאר והעור לא יחלים לעולם.. אני מאוד מתביישת במיוחד שלא קראתי פה על הפרעה דומה, מה לעשות??

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 דצמבר 2010, 17:51

גם אני עושה את זה, אבל אני לוקחת את פרק האצבע ביד ודוחפת את הפה ומוושכת את הפה עם היד לכל מיני כיוונים ועם השיניים מסירה את כל העור בפנים עד שהכל פצוע ויורד דם וכל יום אני עושה את זה כמעט ללא הפסקה כשאני בבית וגם לפעמים כשאני בחוץ.
לא ראיתי שמישהו כתב שהוא עושה דבר דומה.
וגם לא ראיתי שמציעים פתרונות.
ממה זה נובע? איך אוכל להפסיק? אני מאוד רוצה להפסיק, אני עושה את זה כבר מילדות אבל לא נראה לי שבכזה חריפות.

נשיכת שפתיים

על ידי גלילאו_גלילית* » 02 נובמבר 2010, 00:25

עברו שנים מאז הדף הזה עלה אבל אני שמחה למצוא אותו, בחודש האחרון אני לא מפסיקה ללעוס ולקלף את השפתיים עד שיש בהן חורים וממש דם.... זה נורא.. מסתדר שאני מטורללת לא קטנה כי בנוסף לזה אני גם כוססת ציפורניים עד שכואב לי לבצע פעולות בסיסיות עם האצבעות, אני גם נהנית לתלוש את שיערות הגבה שלי, אבל מזה אני ממש מנסה להגמל כי אני עדיין רוצה שיהיו לי שיערות בגבות מן הסתם. בקיצר סיוט

נשיכת שפתיים

על ידי נושך_מקלף_כבר_תקופה_ארוכה* » 15 דצמבר 2005, 02:44

קראתי בעיון רב את הדף המתמשך, בהגיעי לדף זה נדהמתי לגלות שיש מקלפים יותר נכון מקלפות רבות כמוני.
אני מקלף כבר שנתיים פחות או יותר, אני ממש מכור, כל יום אני מבטיח לעצמי שזהו היום האחרון. ברגעים אלה ממש, כואבות לי השפתיים, העליונה והתחתונה, לאחר קילוף יתר.. בעיקר בלילה כואב במיוחד - לאחר יום קילוף.
ואז הולכים לישון, וכנראה ישנו תהליך הבראה זריז עד לבוקר הבא.

ראוי לציין שבשנים האחרונות, אני חשוף יותר ויותר ללחץ נפשי הנגרם מחרדות, אני עסוק (24/7) בלחשוב על מחלות שיש לי או אין לי. רק מאז התחלתי בהרגל המגונה והמקולל.

הקילוף הוא כמעט בלתי נשלט, בסביבת חבריי, משפחתי וזרים. בליווי יד ובלעדיה. בצפייה בסרט, בנסיעות ובהרגלים יומ-יומיים רגילים אחרים. וכמובן למשמע אותם דברים: "די" "תפסיק כבר!!" ואז, אני מפסיק לרגע קט ואז מתחיל שוב אפילו בלי לשים לב.

נורא חשוב לי למצוא מזור לתופעה הנמאסת הזו. אני שונא את זה, זה מגעיל, זה מפריע.
עור השפתיים תמיד נורא מחוספסות ומחוררות וממש לא נעימות.

מה לעשות??????

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 מרץ 2005, 12:32

תולשת שערות באופן כרוני , בזמני שעמום, מתח ולחץ נפשי. .יש לי אף נטיה לתלוש בגבות כי הן לא מוצאות חן בעיני. זה מפריע לי מבחינה אסטטית מאד.

נשיכת שפתיים

על ידי נסיכת_השום* » 17 פברואר 2005, 15:28

לי זה דוקא יותר כיף לקלף את השפתיים כשהם שמנוניות... העור מתקלף יותר בקלות...

נשיכת שפתיים

על ידי המזדהה_האלמונית* » 17 פברואר 2005, 14:36

אני גם, משתייכת לאותה קבוצת קלפניות. אני אוהבת את זה, זה ממש נעים לי לקלף פצעים יבשים, עור מהשפתיים, עור יבש סביב הציפורניים עוד בילדותי בבית הספר הייתי מורחת דבק פלסטי על השולחן בסוף היום ובבוקר למחרת חיכיתי בציפייה לקילוף המענג... וכן זה מענג, זה כיף שאני לא יכולה להסביר. אבל כמובן שהדבר מפריע ביותר, זה לא נעים שאני יושבת וקוראת או לומדת בכל מצב של ריכוז אני נכנסת לכמו מעגל כזה שאני מקלפת את השפתיים ובכלל מתרכזת במשהו אחר, זה מרגיע אותי, אני חושבת שיש בהחלט קשר בין ההפרעה הזאת לבין מתח נפשי שנובע מאי יכולת לבטא כעס, אני בהחלט אדם מתוח, אבל מה אני אגיד לכם, כל זה לא עוזר לי, המודעות לא נותנת לי כלום, כמובן שאני דבוקה לשפתון כל הזמן בין אם זה עוזר ובין אם לא, מה שאולי עוזר זה לבקש ממישהו שיעיר וכשהוא מעיר אז להוריד את הידיים מהשפתיים מיד!!! שום דבר אחר לא עוזר ואני פשוט קוראת לזה מחלה שאין לה תרופה וצריך ללמוד לחיות איתה ותמיד לנסות למזער את הנזק כמה שאפשר בטיפולים שמקלים.
בהצלחה לכולן

נשיכת שפתיים

על ידי מיסטר_בי* » 01 פברואר 2005, 19:26

מפיג קצת מתח......
זה רק השקט שלפני הסערה.

נשיכת שפתיים

על ידי תולשת_שערות* » 23 דצמבר 2004, 19:42

הדף הזה נשמע כמו מערכון של החמישיה הקמרית.......:-)
לפחות הצחוק מפיג קצת מתח......

נשיכת שפתיים

על ידי אילה_א* » 23 דצמבר 2004, 15:17

אתם מקבלות לדף הזה גם כוססות?
וגם מורידות שערות בפנצטה מהרגליים ?
אם כן אני בפנים

נשיכת שפתיים

על ידי תולשת_שערות* » 23 דצמבר 2004, 14:27

שמחתי למצוא גם את הדף הזה.....למרות שמדובר אצלי בשיער.
מזדהה עם "המפצלת".
אני תולשת שיערות בעיקר במצבים של חוסר מנוחה וצורך להתרכז (כשאני קוראת למשל)
זה בטוח בא מאותו מקום של "המקלפות".
האם מישהו מקצועי יכול להתייחס, לייעץ, לעזור לי להבין מאיפה זה בא?
אני כל כך רוצה להפסיק!

נשיכת שפתיים

על ידי דפנה* » 23 דצמבר 2004, 12:53

פתרון אפשרי: לא מזמן הייתי כמה ימים באירופה, היה קפוא! והסתובבנו שם כל הזמן עם כפפות, זה די ריפא לי ת'שפתיים, אבל כמובן שתוך שבוע המצב חזר לקדמותו : ( . ברור שאי אפשר כל הזמן להיות עם כפפות, אבל בבית כשמתחילים אפשר לשים ושווה לנסות.

נשיכת שפתיים

על ידי דפנה* » 23 דצמבר 2004, 12:50

אני חדשה כאן ושמחתי למצוא ת'אתר הזה אני מזדהה עם כל מילה בקשר לאובססיה הקילוף התמידי, הסבל והתסכול שהוא גורם. אני מקלפת הכל פצעים, ציפורניים ,עור באצבעות, אבל המפריע לי ביותר זה השפתיים. אני לא יודעת אם זה קשור אצלי לעצבים וכאלו.

נשיכת שפתיים

על ידי טל* » 23 דצמבר 2004, 12:30

לפלונית מזדהה
בדיוק אותו הדבר אצלי. בדיוק בדיוק!!!! גם אני מחפשת דרך להפסיק, ללא כל הצלחה.

נשיכת שפתיים

על ידי טובי_י* » 29 יוני 2004, 18:17

ת כסיסת הציפורניים הפסקתי דווקא כשהרפיתי מזה. זה נשמע קלישאה, אבל זה עבד.
מתישהו לקראת גיל 20 נורא התחשק לי ציפורניים ארוכות כמו שיש לאחיותיי ונלחמתי בעצמי ולא הצליח. כעבור כמה חודשים זה קרה. פשוט הפסקתי.
היום אני ידועה כשורטת מדופלמת ; -)

נשיכת שפתיים

על ידי נועה* » 28 יוני 2004, 13:48

איך אם יש למישהו רעיון לפרק את המתח הנפשי כשרואה אותו מיתגנב בלי להגיע למצב שאני מפרקת אותו על ידי תלישת שיער
איך את בעינייני ספורט לכל סוגיו. בן זוגי כשהוא במתח אחרי אימון (השרדות, סוג של קרב מגע) חוזר "נקי" ורגוע.

נשיכת שפתיים

על ידי מונו_נוקי* » 28 יוני 2004, 13:39

על פניו הטיפול הנכון ביותר הוא היפנוט:ליצור התניה חדשה למצבי מתח. היית מרוצה מהטיול ההפנוטי?סמכת על איש המקצוע?עוד אפשרות היא דמיון מודרך.

נשיכת שפתיים

על ידי יעל* » 28 יוני 2004, 13:27

העיניין הוא כזה: לכאורה הבעיה היא תלישת השיער שיוצר פגם אסטטי רציני. רק שאני יודעת שזה קורה רק במצבי מתח נפשי, אליהם יש לי נטייה להכנס בקפיצת ראש . איך אם יש למישהו רעיון לפרק את המתח הנפשי כשרואה אותו מיתגנב בלי להגיע למצב שאני מפרקת אותו על ידי תלישת שיער

נשיכת שפתיים

על ידי מונו_נוקי* » 28 יוני 2004, 07:55

לטפל במצבי מתח?

נשיכת שפתיים

על ידי יעל* » 28 יוני 2004, 04:14

אני סובלת מטריכוטילומניה. תלישת שיער אובססיוית. זה קורה לי רק במצבי מתח נפשי. ויש לי נטייה להיכנס לכאלה.
יש למישהו פתרון יצירתי?( פסיכולוג, מהפנט, כובע, לא עזרו) זה הרגל נורא מכער לצערי

נשיכת שפתיים

על ידי פלונית* » 26 פברואר 2004, 15:58

שירי, את יכולה לפרט קצת יותר. מה זאת אומרת אנרגיה עודפת, מאיפה היא באיה פתאום? ואם אפשר דרכים לשחרור האנרגיה.

נשיכת שפתיים

על ידי מקלפת* » 25 פברואר 2004, 12:46

מתחברת למה שאת אומרת. אבל עדיין למרות שנות ותק במודעות וטיפול.....זה לא פשוט

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 24 פברואר 2004, 19:54

אולי בגלל שאת לא מספיק מאמינה בעצמך? או אולי כי את לא מספיק מאמינה שהדברים שאת רוצה באמת יכולה להתגשם?

נשיכת שפתיים

על ידי מקלפת* » 23 פברואר 2004, 09:57

מתחברת לנושא של עודף אנרגיה אבל בלתי מתועלת. כלומר, אני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים והקילוף ו (האכילה) מונעים ממני לעשות את הדברים ומאד מעניין למה אני מונעת מעצמי לעשות את הדברים שאני רוצה?

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 22 פברואר 2004, 06:58

טוב, אז ככה. בדקתי עם מטפלת בשיטת ורדי בשם נועה מחנאי אשר את שמה מצאתי באינטרנט, באתר הנ"ל. סיפרתי לה על הבעיה. היא טוענת, בצדק כמובן לדעתי, שמדובר באנרגיה עודפת, ושנשיכת הפה והשפתיים זו דרך שהגוף המציא כדי להתמודד עם זה.
אני אישית גם כן מרגישה שאצלי זה קשור בחוסר ניהול נכון של משק האנרגיה בגוף. במקביל אני סובלת פעמים רבות גם מעייפות ומשינה לא סדירה, ובעיית משקל. וואו, אני מתחילה להרגיש כמו גרוטאה רצינית כשאני קוראת את כל מה שאני כותבת . אז עכשיו הצהרה חיובית:
>אני פתוחה לשינויים.אני משחררת את כל דפוסי עבר והרגלים אשר אינם משרתים אותי יותר לטובת פתיחות, חיוניות, הגשמה עצמית, וסיפוק רב ממעשי ומחיי בכלל. דברים אשר אני מעלה על בדל שפתי, קורמים מייד עור וגידים , צבע וצורה, ואני רואה אותם מתגשמים ממש לנגד עיני. אני אוהבת ומעריכה את שפתי ואת פי היפים והחושניים.<

ההצהרה שלעיל חוברה על ידי ממש כעת,על פי תבנית ההצהרות של לואיז היי ( ראה סיפרה "אתה יכול לרפא את חייך") אך הזכויות כמובן לא שמורות, וכל מי שזה מתאים לו/לה יכול לראות עצמו מוזמן להשתמש בה בכל עת.

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 20 פברואר 2004, 00:41

ענבל, כמובן שאשמח לידע אותך ואת כולם במידה והמעגל אכן יתרחש. בינתיים זה עדיין לא . עד אז, אני מבקשת להפנות את תשומת לבכם לאתר הבא- www.vardicenter.com/tourette.html . האם יתכן שלבעיה שלנו יש הגדרה רפואית? אם זה כך, אולי זאת חצי דרך לפתרון. אותי זה איפהשהוא מעודד.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 פברואר 2004, 21:37

נשיכת שפתיים מסוכנת מבחינה רפואית.
הקילוף מוריד את השכבה החיצונית של העור המגינה עליו מפני קרינה, זיהום וכיוב.

יש הרגלים שפשוט חייבים להפסיק ...

נשיכת שפתיים

על ידי עצבנית* » 19 פברואר 2004, 09:26

קראתי את הדף הזה ופתאום נתקפתי דחף נוראי לנשוך את השפה היא כל כך מפתה. קראתי את המדיטציה של שירי ו עשיתי מה שכתוב בה. עלו לי כמה תובנות - כמו למשל שאני דוחה כרגע משהו שאני צריכה לעשות. גמרתי את המידטציה ושניה אחר כך נשכתי את השפה...

נשיכת שפתיים

על ידי מקלפת* » 19 פברואר 2004, 08:51

תובנה חדשה לגבי קילוף שפתיים. זה מונע ממני להתרכז, זו פשוט הסחת דעת. הסחת דעת מהקיום. הסחת דעת רגשית, מחשבתית. מונע ממני להיות כל כולי בסיטואציה. כאילו יש קושי וצריך לשים חיץ ביני לבין הדברים. זהו זה חיץ ביני לבין העולם לבין רגשותי ועוד.

נשיכת שפתיים

על ידי לוטם_מרווני* » 18 פברואר 2004, 20:15

אוקיי, אני נחשפת, אני "גם נושכת". לא מצליחה להפסיק ביחוד עכשיו כשהוא במילואים.
שירי-
אני אבוא למעגל אם תפתחי. כל יום טוב, בוקר עדיף.
נועה-
גם אני מקלפת דווקא כשכבר נרגע הכול ויש לי זמן ריק...

נשיכת שפתיים

על ידי נועה* » 24 ינואר 2004, 08:55

לא זה לא בלוג של שירי.
סליחה, אבל לא הייתי לידי המחשב מס' ימים. והנה חזרתי (על אף שכל האחרים נעלמו)
לגבי יום שלישי אני לא יכולה. אשמח לנסות לתאם יום אחר.
ואת המדיטציה אני אנסה.
עקב המודעות לעניין, שמתי לב שקילוף השפתיים מתבצע אצלי דווקא כשאני רגועה. כלומר כשאני עצבנית אני לא מקלפת ורק אח"כ כשאני נרגעת אני מקלפת במרץ.
בשבת שעברה קבענו עם חברים והם איחרו המון ואני מאוד כעסתי עליהם וזנ נאמר בקול רם. ומתי לב שבמהלך היום לא קילפתי בכלל, אלא רק בערב כשהכל נרגע(???)

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 24 ינואר 2004, 00:41

>האם הדף הזה הופך אט אט להיות הבלוג של שירי?<

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 24 ינואר 2004, 00:41

ועוד עשיתי את התרגיל הזה זה עתה, ושמתי לב למשהו מעניין אבל לא מפתיע-
תוך כדי התבוננות במחשבות הצצות ועולות, ראיתי שמה שבעצם עולה אלו הדברים האמיתיים שאני צריכה לטפל בהם בחיים, ושיש לי נטיה לדחות אותם .
>שירי בדרך לבדוק מה יקרה אם תטפל בדברים האלה אחד אחד בהנאה וגם תפטור אותם. נשמע לי מתכון לחיים בריאים ומאושרים<

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 24 ינואר 2004, 00:18

לי זה ברור שכל התופעות הנוירוטיות הנ"ל נובעות מאיסורים שהטילו עלינו או שהטלנו על עצמנו בעקבות דברים שאמרו לנו, החל מהילדות, ובמיוחד בילדות.

הגיג שעלה לי ממש עכשיו, אמצע הלילה-
התרגיל הבא מיועד לאלו ביננו שמבינים שהפסקת הנוירוזה החביבה עליהם תהיה, מה לעשות, כרוכה בשינוי מסוים באורח חייהם, שינוי לטובה כמובן, ו מ ו כ נ י ם ל כ ך !
נשיכת השפתיים או כל משהו נוירוטי אחר מהמשפחה הזאת כסיסת ציפורניים וכו') אוטמים אותנו רגשית, לא מאפשרים לנו להיות סופית בתוך הסיטואציה המסוימת מבחינה רגשית. אולי אפשר לנסות את התרגיל הבא- בפעם הבאה שמי מאיתנו חש בתאוה הממשמשת ועולה לכסוס/לנשוך/וכו', יש לעצור לשניה, לקחת נשימה, להרגיש איך האויר נכנס לתוך הנחיריים, עולה דרך חלל האף וממלא את כל התאים בגוף, כל תא ותא מתמלא באויר עד כדי כך שדופן כל תא מתמוסס בעיני רוחנו,העיניים נעצמות תוך כדי התהליך, האויר שבפנים מתאחד עם האויר שבחוץ ואין גבולות, נותרת רק התודעה הטהורה, מה שההודים מכנים סט צ'יט אננד. כך יש להמשיך ולנשום עוד מספר נשימות, עד שהגוף נכנס למצב של הרפיה עמוקה. ממש מדיטציה. אחרי מספר דקות , כשמרגישים שזה מספיק, מרגישים את העיניים נפקחות אט אט, אפשר לעבור עם הידיים על פני זרועות, הרגליים הבטן הפנים כדי לחוש מחדש את הגוף בתוך מצב התודעה החדש שיצרנו, ולאט לאט להמשיך בעמל היום.
אולי אי אפשר לעשות את זה כל פעם, אבל אפשר לנסות כמה שיותר. התמדה בתירגול תיצור גוון חיים יותר מדיטטיבי, יותר מחובר לכאן ולעכשיו, ולמי שושש- זה לא בא על חשבון איזו פעילות כלשהי, לא הופכים לזומבי, להפך, אמורה להיות יותר חיוניות, יותר שקט, יותר חיבור לאושר הפנימי שאינו תלוי ואינו מותנה בדבר, יותר חיבור למה שנכון לנו.
>שירי מתחילה להתחבר יותר ויותר לכאן ולעכשיו, ושוקלת ברצינות להפוך ברבות הימים לגורו, אם זה בסדר מצד צפריר<

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 22 ינואר 2004, 14:17

האם יום שלישי הקרוב, 27.1, בשעה 21:00 מתאים לכן מתאים לכן? אודה לכל מי שהתעניינה במעגל ההולך וקם לאשר את הגעתה . המעגל הראשון יתקיים כאמור בביתי שבמושב עופר שבחוף הכרמל. הוראות מדוייקות איך להגיע ומה להביא (עוד לא חשבתי על זה, יש לכן רעיונות?) ינתנו לאחר שאקבל או קיי על המועד. אפשר גם להתקשר אלי ל-055-503579. בברכה- שירי

נשיכת שפתיים

על ידי גם_נושכת* » 20 ינואר 2004, 18:19

אני בינתיים כן אנונימית, אבל מעוניינת במעגל. נוח לי כל יום חוץ מרביעי. בתנאי שאפשר לבוא עם ינוקא זוחלת...
אגב, מאז הכתיבה הפחתתי משמעותית את אירועי הקילוף והנשיכה, זה עלה לסדר היום ואני מודעת. נדמה לי שגם ינוקא בוחנת אותי במבט של "לא..." אז באמת השפתיים כבר שלמות וזה מדהים המהירות של הריפוי. מצד שני, הכעסים שאולי ככה משתחררים הפכו למחנקר בגרון ואני כמו פקעת עצבים או פצצה מתקתקת, ועם דלקת גרון בהתהוות...מה יהיה?

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 20 ינואר 2004, 16:04

נועה, רשמתי לפני. מתי נוח לך?

נשיכת שפתיים

על ידי נועה* » 20 ינואר 2004, 07:28

מצחיק את מדברת על אנונימיות. כל הדף כאן הוא אנונימי. החלטתי להזדהות אני הייתי פלונית מזדהה.
האמת שאני לא מתביישת בזה כ"כ בטח לא מתגאה. אין לי מושג למה יצא ככה שכולן כאן אנונימיות.
נתקלתי לאחרונה בנושא המעגלים של אילנה וחשבתי שאני לא מתחברת לעיניין וירדתי מזה.
עכשיו כשהעלת את הרעיון, אני רוצה להתנסות.
המייל שלי לעדכונים במידה ויהיה מעגל כזה [email protected]

נשיכת שפתיים

על ידי שירי_בן_דב* » 20 ינואר 2004, 03:43

בשבוע שעבר השתתפתי בסדנה בהנחייתה של אילנה דגני-אילן להנחיית מעגלים. מתוך אמונתי הבסיסית בכך שכל מי שכותב/ת בדף זה מעוניין בשינוי, אני מזמינה את כל גולשי וגולשות הדף, או כל מי שסובל מבעיה דומה ו/או מכיר מישהי/ו שסובל מבעיה דומה (כאמור, כסיסת ציפורניים נשיכת שפתיים, וכו' ) להקמה משותפת של מעגל שיוויוני ,כלומר, מעגל שאינו כרוך בתשלום ואינו מונחה על ידי אדם אחד אלא נוצר מעצמו תוך כדי התהליך. המעגל יפגש אחת לתקופה, נניח שבועיים/חודש. אני מציעה את ביתי שבמושב עופר הפסטורלי בכרמל כמקום מפגש ראשון. בהמשך ניתן יהיה לשנות את מקום המפגש, למקום אחר באופן קבוע, או קיימו כל פעם בבית אחר, או במקום אחר שנמליץ עליו, בטבע למשל. לפני שאני מציעה תאריך ושעה, הייתי רוצה לדעת אם יש הענות.מצידי גם אם מדובר ב-2 או שלושה בשביל ההתחלה, אפשר כבר להתחיל. אני מאמינה גדולה בתנועת המעגל, אשר אילנה אילן בארץ היא הדוברת הבלתי רשמית שלה אני יודעת לאיזה שינויים מהפכניים וחשובים עזרו לי מעגלים כאלה או אחרים להגיע בחיי, ואני מזמינה את כל מי שמעוניין/ת להתנסות לפחות במפגש ראשון. כדי שזה לא יפחיד אף אחד/ת, ההתכוונות שלי היא למשהו קליל ונעים ככל שניתן, למרות שברור לי שיעלו דברים קשים. אני באמת ובתמים מאמינה שרבים /ות מאיתנו יוכלו למצוא מזור לבעייתם באמצעות מעגל כזה. כדי לשמור על אנונימיות, אתם מוזמנים לכתוב אלי אי מייל ל- [email protected] . סודיות מובטחת למי שזה חשוב לו. לי למשל , כפי שאתם רואים, זה לא חשוב, כי אני מאמינה שהוצאה לאור של הבעיה היא חלק חשוב בפתרונה , אבל זה יהיה , מן הסתם, אחד מהנושאים שנדון עליהם ונעבוד עליהם יחד במסגרת המעגל. בבקשה ציינו בפנייתכם מתי נוח לכם יותר להפגש, בבוקר, בערב, באיזה יום בשבוע. אם יש לכם הערות או הצעות נוספות, אשמח לקבלן, ותודה מראש לכל הפונים.

נשיכת שפתיים

על ידי המפצלת* » 20 ינואר 2004, 02:26

מצטערת לחרוג כאן מהקונסנזוס. הסטייה שלי היא לא שפתיים, לא ציפורניים, אלא כירסום ופיצול שערות, עוד מגיל 10. הרגל נוראי ומגונה שמתגבר כמובן בתקופות של מתח ועצבנות.

נשיכת שפתיים

על ידי פלונית_מזדהה* » 18 ינואר 2004, 14:45

טוב לדעת שאני בחברה טובה
לא בטוחה שזו חברה טובה. הרעיון להמשיך את הדף מקורו באיך נגמלים מהתופעה המוזרה הזו.

מעבר לעצבנות וכעסים מעניין מה המכנה המשותף בין כולנו אם יש כזה. האם לכולנו אותם הכעסים ובאותם תחומים?
האם יש לנו קווי אופי דומים?

נשיכת שפתיים

על ידי גם_נושכת* » 18 ינואר 2004, 13:45

ואו! וחשבתי שאני פריקית !
אני הגעתי לשכלול קילוף ולעיסה ללא מגע יד אדם!
וזה באמת יוצא בעיתות כעס ועצבנות מודחקת. ניסיתי לעשות לי כלל- פעם 1 ביום אבל די מהר עבדתי על עצמי ומשכתי את הפעם הזו על כל היום. בעלי מעיר לי וזה רק מדרבן אותי...ללא קשר ליובש, השפתיים שלי נראות תמיד פצועות ושותתות דם וזה נראה רע. הבטחתי לעצמי שאחרי הלידה אפסיק אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. הייתי אפילו בטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עזר. (אולי זה עזר לפסיכולוגית שלקחה 450 שקל לפגישה והייתי אצלה בערך שנה פעם בשבוע...).
טוב לדעת שאני בחברה טובה! אגב אני גם כוססת ציפורניים ופורמת תלתלים (ותולשת שערות) אבל זה רק מראה שיש בי עודף עצבנות שלא משתחרר בשום דרך אחרת...

נשיכת שפתיים

על ידי פלונית_מזדהה* » 17 ינואר 2004, 19:22

לדעתי אפשר לשנות את שם הדף לאובססיות משונות.

נשיכת שפתיים

על ידי חגית_פ* » 17 ינואר 2004, 19:06

בקרוב תיפתח קבוצת תמיכה לאלה שאינם נושכים שפתיים...

או שרק אני לא ??!! (אבל אני כוססת ציפרניים מאז ומתמיד, גם זה נחשב!!)

נשיכת שפתיים

על ידי עוד_אחת* » 15 ינואר 2004, 22:45

וואו - גם אני לא חשבתי שיש עוד כמוני. אני עושה הכל - קילןף שפתיים, קילוף העור סביב הציפורניים ולעיתים כסיסת ציפורניים. נורא.
אבל אני ממש לא מרגישה שזה קשור בעצבים או כעס. אני נהנית מזה. זה נעים לי. הבעיה שלי זה התוצאות - זה נראה דוחה. אני כל הזמן מנסה להסתיר את הידיים, ושה כמובן לא תענוג גדול. הצלחתי קצת להפסיק עם זה בשבועות האחרונים (בידיים), אבל זה היה חסר לי.
אני קוראת מה שאני כותבת, ונראה לי שאני דפוקה לגמרי.
אני אקרא את דבריכן בשקיקה, אולי אמצא פתרון לבעיה, אם כי כבר איבדתי תקווה.

נשיכת שפתיים

על ידי נושכת_שפתיים_נוספת* » 15 ינואר 2004, 22:45

זה מדהים לראות כמה מצטרפים ובאמת יש מכנה משותף לכולם ובטח גם דברים ייחודיים. כי אף אחד לא מקלפת בדיוק כמוני. בטח לכל אחת יש את צורת הקילוף הייחודית שלה. גם אני לפעמים מאד נהנית מזה ואני חושבת שזה קשור להנאה אוראלית (כן מה לעשות) משהו שהיה חסר לנו שהיינו תנוקות. שלימדו אותנו שאסור להנות או הנאה זה דבר מסוכן.
להוצאת כעס ועצבים . פשוט הולכים רגע לחדר סוגרים את הדלת אומרים בכעס אני כועסת על... ועל..... ואני שונאת ורותחת מכעס ודופקים קצת עם הידיים והרגליים על הכריות וכל הזמן זוכרים שמותר לי לכעוס רק לא לפגוע במי שאני לא רוצה לפגוע.
אפשרות נוספת להתקשר לחברה טובה לבקש ממנה שתקשיב לך עכשיו בלי להגיב ולהגיד את כל מה שמרגישים. ואפשרות נוספת שעלתה לי בואו נפתח דף של כעסים שבו מותר לכל אחת לכתוב על מי ועל מה היא כועסת ולא יהיו תגובות או שאלות או הבהרות פשוט לכעוס.
אני אומרת לעצמי מותר לי לכעוס, אבל אני לא רוצה לפגוע. כי בדרך כלל אנו כועסים על האנשים הקרובים אלינו ביותר.
למרות כל הנאמר לעיל, אני עדיין ממשיכה לגרד את השפתיים. אנסה להפסיק ברגע זה
תמשיכו לכתוב בנות יקרות

נשיכת שפתיים

על ידי פלונית_מזדהה* » 15 ינואר 2004, 22:26

ואני לתומי חשבתי שאני לבד.
היום באמת השתדלתי וגם הצלחתי לקלף קצת פחות.
מרגישה מחויבות לדף

נשיכת שפתיים

על ידי גם_אני* » 15 ינואר 2004, 22:07

לא יאומן. ואני חשבתי שרק אני דפוקה כזאת שמצאתי לי "תחביב" כזה של קילוף שפתיים. באמת חשבתי שאני לבד. הרייני לשתף אותכן שהגעתי לרמת שיכלול מדהימה בה אני מקלפת את השפה התחתונה בשיניים. ככה בלי ידיים.

ועכשיו ברצינות.
זו באמת בעיה. יש לי בסטוק כבר מגוןן משחות לשפתיים - משחת בליסטיק (מצויינת) וגם משחה לשפתיים סדוקות של מורז (מעולה) ואחרות פחות טובות. המשחות בדרך כלל מקלות כשאני עושה נזקים כבדים מדי אבל הן בשום פנים ואופן לא מונעות ממני את הקילוף. גם אודם לא, גם לא משהו שמנוני. אני חזקה מכל משחה :-(
אני ממש לא יודעת איך להפטר מהרגל מגונה זה.
קראתי פה מס' השערות לעניין ולהלן החלק שלי בסוגיה:
אצלי זה קורה הרבה כשאני כועסת ועצבנית. בדרך כלל כשאני כועסת לא רואים את זה בחוץ. אני די בולעת את הכעס ולא מגיבה. בנוסף יש לי נטיה להתבטא מאד בקיצוניות כשאני כועסת וכבר למדתי על בשרי (לא של השפתיים...:-) שלפעמים עדיף לסתום את הפה ולהגיב יותר מאוחר אחרי "שאתקרר". אז אני גם בולעת את מילים וגם סותמת את הפה ונראה לי שעניין העיסוק בשפתיים הוא בדיוק מתקשר לסתימת הפה. בהתחלה "יד לפה" כדי לא לומר מה שאני באמת רוצה (בגלל אלף ואחד אילוצים) ואחר כך הרגל שהופך לטבע.
למרות שאני מודעת לעצם העניין אני לא תמיד שמה לב לקילוף בזמן בו הוא מתרחש. זה נעשה כתגובה אוטומטית לאירוע שקורה שמפריע לי. אני "מגלה" ששוב קילפתי כשאני ממש נפצעת ויורד דם.
זה אולי נשמע טיפשי למי שזה לא קורה לה (כמו מי שאיחלה בתחילת העמוד "בתיאבון") אבל זה מפריע, לפעמים מביך כשהאודם יורד והשפתים הפצועות מתגלות לציבור ועלול גם לגרום לנזקים אמיתיים בעור.
אולי מציאת אפיק אחר להוצאת הכעס והעצבים זה באמת פתרון הגיוני. אני מחפשת וטרם מצאתי. אשמח לשמוע רעיונות. D-:

נשיכת שפתיים

על ידי חגית_פ* » 15 ינואר 2004, 20:27

בקשר לפיתרון, ראיתי שאורית הקדימה אותי אבל זה טריק שפשוט עובד: למרוח על השפתיים וזלין כמה שאפשר.
אם זה ממש מעצבן, אז כמות יפה בלילה לפני השינה.

נשיכת שפתיים

על ידי פלוני_מפולפל* » 15 ינואר 2004, 10:14

גם לי יש בעיה דומה, מגיל מאוד צעיר אני מחליפה מציצת אצבע במציצת החלק התחתון של השפה שלי. גם היום אני תופסת את עצמי ברגעים של ריכוז או ברגעים של לחץ עושה את אותה הפעולה ממש. חשוב לי לציין שזו לא פעולה כואבת אלא פעולה מרגיעה מבחינתי, אבל הייתי מאוד שמחה להפטר ממנה מכיוון שזה לא מחזה נעים. עצות?

נשיכת שפתיים

על ידי פלונית_מזדהה* » 14 ינואר 2004, 22:23

אני חושבת שהאובססיה הזו על כל צורותיה קשורה גם ללחץ ולא רק לכעסים. אני זוכרת שלפני הלידה קילפתי את השפתיים בטרוף וחשבתי לי איך התינוק שלי יצא לאוויר העולם ויראה איזה ששפתיים פצועות יש לאמא שלו. זה מה שקרה. גם היום אני פתאום קולטת אותו מסתכל עלי ממש מתבונן. בטח תוהה מה אמא עושה עכשיו? האם זה נורמלי?
אני רק מקווה שהוא לא ידבק במחלה (האבא כוסס ציפורניים).
הנה עוד סיבה להגמל.
היום באמת השתדלתי להרגיע את הקילוף, אע"פ שלא כ"כ הצלחתי.
מה קורה איתכן?

חזרה למעלה