+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי שאולי גם אגיב. אני אף פעם לא מגיבה בפורומים כאלה, אני תמיד מזדהה עם התגובות, אבל אף פעם לא מזדהה בעצמי. ואז כשראיתי שהוא מ2004 בכלל וויתרתי כי חשבתי שכל הנשכניות/מקלפות כבר בטח נגמלו או לפחות קיוויתי בשבילן, אך שמחתי לגלות שיש עוד כמוני גם ב2015!
בכל מקרה, קראתי הכל ואני יכולה להגיד שאני מזדהה עם כל מה שנאמר כאן. אני אישית נשכנית וקלפנית שפתיים אך הזדהיתי גם עם מורטי השיערות והכוססים.
זה נעשה אצלי במצבי מתח, חרדה, לחץ, עצבנות, וגם במצבי שיעמום, רגיעה, מצבים שאני מתרכזת במשהו אחר וזה סתם נעשה בלי לשים לב כמו בקריאה, כתיבה, צפייה בטלויזיה וכו׳... אני אפילו חושבת שזה עוזר לי להתרכז. למען האמת זה נעשה אצלי כל הזמן מכל סיבה אפשרית.
כן, זה גורם לי גם סיפוק והנאה בדיוק כמו שזה גורם לי כאב ומתח ושנאה עצמית על חוסר המשמעת שלי.
וכן, ניסיתי הכל! טוב, לא הכל, עדיין לא ניסיתי משהו מקצועי כמו טיפול פסיכולוגי, אבל כל מיני משחות, לומר למישהו קרוב שיעיר לי, להיות מודעת, משמעת עצמית (כן ממש).. בקיצור כל אלו לא עזרו. הצעד הבא הוא לשים סלוטייפ על השפתיים ובאמת שקלתי את זה!
אבל כן הבחנתי במשהו- כשביקשתי מבן זוגי שיעיר לי הוא התחיל לשים לב לזה יותר ויותר והוא לא מפסיק להעיר לי! (מה שאומר שאני עושה את זה באמת כל הזמן) זה כלכך מפריע לו ומכניס כבר אותו למתח שזה גורם לריבים בנינו. אז כשאני לידו אני כמעט ולא עושה וכל פעם שאני באה לעשות הוא עוצר אותי. ואז שמתי לב למשהו- אני מרגישה כלואה. אני מרגישה במתח ובחוסר נוחות ויש לי כמו נרבים כאלה בידיים. ואז כשאני לא איתו אני מכסה על הזמן שלא עשיתי וחוזרת בכל הכוח! מישהו אמר כאן משהו על ביטוי עצמי, שאנחנו מונעים מעצמנו להתבטא.. יכול להיות שזה זה, אבל על כל פנים אם עוד מישהו מרגיש ככה זאת נקודה למחשבה לנסות להבין את הסיבה שזה קורה.
אני לא מאמינה בפתרונות קלים כמו משחות, כולנו מתגברים על המשחות האלה בואו נודה באמת.. אבל תוך כדי קריאה כן הבנתי כמה דברים:
אם מישהו זוכר כמה זמן הוא עושה את זה הוא יכול לנסות להבין מה היה באותה נקודת זמן שגרם לו להתחיל.
אם מישהו זוכר תקופה מסויימת שבה הוא לא עשה ולנסות להבין מה היה שם. למשל אני בטיול שלי בהודו לא קילפתי בכלל ושמתי לב לזה באמצע הטיול (טיילתי חצי שנה). הרגשתי אז מאוד שלמה עם עצמי ולא היו לי דאגות.. כמובן שזה לא פיתרון כי תמיד יהיו דאגות אבל לנסות אולי למצוא להן מוצא אחר..
זה יכול לנבוע מכלכך הרבה סיבות ואני חושבת שהפיתרון יתחיל במציאת הסיבה האמיתית- מתח וחרדה ממה? מה הגורם ומה אני מרגיש באותו רגע שאני בא לעשות? אפילו פיזית בגוף, מה אני מרגיש ולמה דווקא עכשיו מופיע הצורך? ולמצוא את הפורקן הנכון לאותו דבר ספציפי.
גם אם זה נובע מהיפר אקטיביות מסויימת וזה עוזר להתרכז- להבין את זה, לתפוס באותו הרגע ולמצוא משהו אחר.
יש מכנה משותף בין כל אלה, כולם מפצים על משהו וזה מספק את הסיפוק הרגעי. הרעיון הוא למצוא על מה זה מפצה.
זה לא פשוט כמו שזה נשמע בכלל וזה תהליך, אבל זה עניין של לעשות. כי לכולנו מאוד נוח להישאר במצב הזה למרות שאנחנו סובלים ממנו ולהתייחס לזה כסתם הרגל מגונה שהגוף החליט לקחת על עצמו, מה גם שלחטט בפצעים עמוקים זה אף פעם לא נחמד.. אבל אני מאמינה שזה המפתח לפיתרון.
יודעת שחפרתי, שמרתי בבטן הרבה זמן..
מקווה שעזרתי למישהו ותודה לכל מי שכתב כאן ועזר לי