[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

גם לי יש סבתא רעה זה קרה לפני שבוע כשסבתא שלי באה אלינו שבת וחודש לפניכן נולד לי אח ואני לרוב איתו ובשבת אחותי לקחה כיסאות ביד שלה הפוך וכמעט זה פגע באחי שנולד וזה מממש לא היה בכוונה .זה היה בטעות שאחותי עברה עם הכיסאות ואז סבתא שלי קראה לי מפגרת שכמוך מתומתמת חזירה מגעילה קודם ניפגעתי ממנה כי אף פעם היא לא היתה ככה זה רק קרה לה בשנים האחרונות ואמרתי לה סבתא למה את קורה לי חזירה???!! אז היא אמרה לי את יותר מחזירה וממש לא יכולתי לעמוד מולה שאחי הקטן עלי ואני הייתי בהלם כי היא התחילה גם ליזרוק דברים מרוב עצבנות ובסוף היתפרצתי בבבכי כי לא יכולתי ויש לה קול מפחיד ואז אני התחלתתי גם ליצעוק עליה מפגרת חכי חכי מה יהיה לך זה רק ההתחלה ותרקתי עליה את הדלת ואמרתי לה שהיא לא סבתא שלי יוווווותר ושהיא לא תעייייז לדבר אייתיי ומאז היא מחווקה בשבילי כאילו היא לא קיימת נ.ב היא שונאת שאני מרימה את אחי....קייצר היא פגעה בייי מרוב הבוושות שהיא עשתה לי אני לא יכווולה להסתכל עליה כי זה עושה לי רעעעעע...קייצר אל תאמינווו לסבתות הם סתם בסוופו של דבר מתגלה כל האמת!!!!! מקווה שעזרתיייי:))))

פלונית - גם ממני (()) . גם לי זה קורה לפעמים. זה מפני שיש לי הרבה בבטן על אמא שלי. אחרי טיפול פסיכולוגי קצר שעברתי היחסים שלנו השתפרו, אבל עדיין אני כועסת על הילדות (בשורוק) שלי, בייחוד כשאני עכשיו כ"כ קיצונית בגידול הבנות שלי ואני רואה מה הייתי אמורה לקבל.

פלונית
אין לי מילים.
(()) (()) (())

יש לי עוד מוטיבציה קטנה בשבילך: אל תשכחי שהילדים שלך לומדים ממך איך להתייחס לאמא שלהם כשהם יהיו גדולים -- בדיוק כמו שאת מתייחסת לאמא שלך.

תודה עבור הרעיונות. אני מרגישה שהילדים שלנו לומדים דרכי התנהגות גם מהדרך שבה אני מדברת ומתקשרת עם אמא שלי. כנראה שאני צריכה ליזום שיחה אם חשוב לי הקשר ביניהן. אם אני מדברת איתה היא טוענת שאני עוקבת אחריה ולא נותנת לה להנות כמו שהיא רוצה עם הילדה. כנראה שיש צורך להגביל את השהות המשותפת כי בד"כ שעה זה עובד טוב. יש בתוכי לא מעט כעס עליה על הרבה דברים שקרו וקורים גם היום, אני יודעת שטבעי שהילדים ידעו שמותר לכעוס גם על אמא ( גם אם אני לא אומרת הם מרגישים כל דבר), השאלה איך מעבירים את באופן מאוזן? ללמד גם איך נכון לכעוס, ללמד מתוך זה לתקשר. הרבה מחשבות עולות.

אמא שלי מתנפלת על הבן שלי נורא באגרסיביות כדי לנשק ולחבק אותו למשל :
לוקחת אותו מחבקת אותו חזק חזק הוא מתפתל,והיא [b]בכוח[/b] מנשקת אותו על הבטן או על הפנים.
זה ממש מגעיל אותי,ואני מבקשת ממנה להפסיק,וזאת לאחר ששמתי לב שכשהוא היה תינוק חסר אונים גם אני הצקתי לו קצת יותר מידיי,
למשל נגעתי לו בחלקי הגוף המון ,ידיים,רגליים,נשיקות,ליטופים,והוא קצת אגרסיבי כשהוא מביע את אהבתו אלינו,צובט אותנו,נושך אותנו,
דוחף ילדים,כי זה מה שהוא יודע.הכנסנו את עצמינו למשטר לפני שנה בערך ואנו מנשקים אותו ומחבקים אותו רק בהסכמתו.
אח שלי שקטן ממני היה ילד נורא אלים ואני זוכרת שהוא עד גיל מאוד מאוחר,היה מציק לאמא שלי עולה ומטפס עליה מחבק אותה ומנשק אותה כול הזמן והיא הייתה צועקת כול היום די! הסברתי לה שזה בגלל שהיא הציקה לו.מן הסתם גם לי.
מעניין לציין,שבערך בגיל עשר הפסקתי לתת לאמא שלי לגעת בי,עד היום היא לא הצליחה לתת לי נשיקה או חיבוק.הייתי ילדה מאוד עצמאית שעמדה על שלה אבל לא בכוח אלא בשקט.אני בטוחה שזה קשור לכול זה.היא פשוט חנקה אותי.

אני סומכת על הילדים במאה אחוז שהם לא נפגעים מה"התנהגויות" של אמא שלי. הם מתים עליה.
הבעיה היא שאני מאבדת כל שליטה על עצמי כשאני שומעת את היציאות שלה. אני משתיקה אותה בגסות, מעליבה אותה, מחקה אותה בבוז באזני הילדים. באה איתה חשבון על כל פיפס, על כל פרצוף וכל טון שלא במקום.
היא טוענת שאני מתעללת בה, והאמת, זה די נכון.
זה רק הולך ומתדרדר והיא כבר לא רוצה להיפגש איתי. היא בעלבון מתמשך, מה שלעצמו ממש מביא לי את הסעיף.
אני אמא טובה וחרא של בת. מה שגורם לכל האמהות שלי להסריח מאיזשהוא שקר. הכעס מעוור אותי, ואין לי שום מושג איך לפתור את זה.
אם אין שם כעס יש רחמים בלתי נסבלים, אז יותר קל עם הכעס.

גם אני בעד שיחה. וגם בעד הערות עדינות מיידיות בשטח.
יש דברים שאני לא מוכנה שאמא שלי או אבא שלי יגידו לבת שלי, חלקם כי אני רואה אותם כמעליבים, חלקם כי אני סתם לא מסכימה עם הדרך או הכוונה...
אני תמיד מעירה ברגע שאני שומעת, בעדינות, בדרך כלל אחרי שהילדה מתרחקת קצת. וגם מסבירה למה זה מפריע לי, מה אני כן רוצה ואיך בדיוק אני רואה את הדברים.
זה נותן להורים שלי להבין ש:
[list=1]
[*] זאת הילדה שלי ואני אחראית עליה גם בנוכחותם
[*] אני לא סתם עושה ואומרת - אני גם חושבת על זה קודם ויש מטרה (מרגיע אותם...)
[*] יכול להתפתח דיון והם יכולים להציג את הצד שלהם ואיך הם רואים את הדברים - ולמה. (אני בדרך כלל עדיין לא מסכימה איתם אבל זה מונע הווצרות משקעים)
[/list]
אגב, הבת שלי כל כך יודעת איך אני יגיב לכל דבר וגם מה מקומה בעולם בדיוק - שהיא לא מתרשמת בדרך כלל מיציאות של סבא סבתא. גם לא מאיסורים תמוהים. לפעמים אני חושבת שאולי אני נפגעת קצת בשבילה, ואבא שלי טוען שכשהיא מרגישה שאני מתערבת היא נפגעת "בכוונה" (אני לא קונה את זה).

[u]אני מאוד נפגעתי מאמא שלי שלא ידעה לאהוב אותי וללמד אותי לאהוב את עצמי אני לא רוצה שזה יעבור גם לבת שלי.[/u]
אל תפחדי. את אמא שלה! בנושא הזה אני מסכימה עם רועי.

מה עם שיחה גלוית לב עם אימך על ה"יציאות" שלה?
לא להעיר לה ושתפגע וחוזר חלילה, אלא לשבת בשקט שתיכן, בלי קשר לארוע ספציפי בינה ובין הילדה, ולספר לה איך את מרגישה, מה חשוב לך.. להגיד לה לנסות לדמיין את ביתך כאדם מבוגר והאם היא היתה מדברת אליה ככה? לא לבוא מנקודה של את לא בסדר אלא ממקום של "יש לי דרך שבה אני מחנכת את ביתי והייתי רוצה שתעזרי לי בה ותשתלבי בדרך שלי" (והדרך הזו כוללת למשל כבוד וסבלנות וקבלה של הילדה בכל מצב ושאר הדברים שחשובים לך).

אולי כשאת באזור ואת מרגישה ש"די" לאמא שלך פשוט לקחת על עצמך חזרה את הטיפול בילדה? יכול להיות שהן מסתדרות טוב חצי שעה (או שעתיים, או עשר דקות, או כל פעם אחרת) ואח"כ נמאס לאמא שלך וכדאי לתת לה הפסקה? זה לא במקום התמודדות, זה כדי שההתמודדות ביניהן תהיה בחצי השעה שבה זה "עובד".

שום דבר שהסבתא תעשה לא יאפיל על מה שאת נותנת לה, לטוב ולרע. אל תשכחי שהדברים ממערכת היחסים בינך לבין אמך בהם את נזכרת התרחשו במסגרת הרבה יותר אינטנסיבית מאשר זו שבין בתך לאמך. את מכירה משמעויות והשלכות של הדברים האלה מניסיון אישי אמנם, אבל בשביל שההשלכות האלה על האישיות של בתך יקרו באמת צריך הרבה יותר מאשר פגישה סופשבוע מדי פעם. ופרט לזה, כמו שאומר [po]ג'ון הולט[/po]: Trust your child.

היום הייתי אצל אמא שלי, כ"כ קשה לי לשמוע אותה אומרת לבת שלי את אותם דברים שפגעו בי כשהייתי ילדה. אני יודעת שהיא לא שמה לב לדברים שהיא אומרת ואם אני מעירה לה היא נפגעת. דוגמאות: כאילו באהבה אבל עם הרבה התרסה, מי ילדה היפר אקטיבית? (ילדה רגועה לחלוטין), לכי חפשי את עצמך בדשא, (כל פעם שהיא לא מסתדרת איתה).כמובן שיש המון משמעות לאינטונציה שמעבירה מסר שהילדה לא בסדר. יש המון דברים שאני לא זוכרת שכל פעם צובטים בתוכי. כשאני חושבת על זה כל פעם שהיא לא מסתדרת איתה היא בעצם כאילו מפילה את זה על הבת שלי ולא עליה. היום אמא שלי ביקשה לתת לה נישקה והיא לא הסכימה אמא שלי החליטה לנשק אותה בכל זאת והבת שלי פשוט נכנסה לפרץ בכי. למזלי אני לא גרה קרוב כך שהן מתראות לא יותר מפעם בשבוע שבועיים. אמא שלי מאוד מבקשת שהבת שלי תישאר אצלה פעם סוף שבוע ואחותי כל הזמן מזהירה אותי לא להעיז. אני מאוד נפגעתי מאמא שלי שלא ידעה לאהוב אותי וללמד אותי לאהוב את עצמי אני לא רוצה שזה יעבור גם לבת שלי. אשמח לשמוע דעות. ( הבת בת שנתיים וחצי)