תודה על כל התגובות (המושקעות !
).
אני רואה שהנושא התפתח יותר ממה שצָפיתי.
ובכל זאת נראה לי שמה שנקרא קניין רוחני נמצא בתקופת מעבר, הגבולות מטשטשים והשטחים מאפירים, ובעיקר יוצרים מגלים שיטות חדשות, שמתאימות לרוח הזמן, להתפרנס מכשרונם ומאמציהם.
תפוז, גם לי נראה ככה.
אני חושבת שכדאי לבחון מחדש את הנושא של 'זכויות יוצרים'.
מובן שאני לא מתכוונת שהנושא יהיה פרוץ, אלא שהגישה תהיה קצת שונה.
המחשבות האלו עולות לי במיוחד מול יצירות בתחום ההתפתחות הרוחנית, שנראות לי כחשובות מאוד להפצה. וקשה לי להבין למה על ספרי רוח ומודעות עצמית כתוב שאסור לצלם או להעתיק. לפחות לצרכים אישיים. היה נראה לי שצריך להיות כתוב על זה: 'חובה לצלם ולהפיץ בכל בית !'
.
בעצם, ראיתי פעם ספר שהיה כתוב עליו משהו כזה. זה היה מאוד נחמד לראות.
יחד עם זאת, יכול להיות שאני טועה בצורת המחשבה הזו. (כמו שבעבר נטיתי לחשוב שמטפלים צריכים לעזור לאנשים בחינם, והיום אני לא חושבת כך)
מבחינת האנרגיה השלילית, לא חושב שאפילו קללה מפורשת של האומנית תשפיע עליך אם לא תרצי, בדיוק כמו שהתמונה תעשיר אותך רק אם תחליטי. בקיצור זו לא נראית לי הסוגיה, אבל אם תחליטי שזו הסוגיה, אז כן
ובכן. נראה לי שגם זה חלק מהסוגיה. אכן.
יש לי בעיה של פחד מאנרגיות רעות, מקארמה רעה, מעין הרע, מקללות וכל מיני כאלה.
בחיי.
דפוק, אבל אני פוחדת.
אם מה שחשוב לך באמת זו האנרגיה הטובה הייתי הולכת בדרך של אנרגיות טובות ויוצרת איתה קשר בכל זאת. אפשר לספר לה בשמחה מה עשית כמו שהצעתי קודם ואפשר גם לשאול. אם באחד המקרים היא ממש תתנגד אולי זה סימן שלא כדאי לעשות זאת ולחפש משהו אחר. סביר שאומנית מוכרת תמונות כאלה בהדפסה מקצועית ובגודל רציני ואני מנחשת שזה רחוק ממה שאת עשית. ספרי לה שאהבת מאוד את התמונות ולצערך הרבה אין לך את האמצעים לרכוש אותן אז בחרת להדפיס אותן במדפסת ביתית כדי שיעשו לך מצב רוח טוב בינתיים. מעולם לא הייתי אומנית בעצמי אבל לו הייתי אני מנחשת שזה היה ממש משמח אותי ובעיקר כאשר ברור לגמרי שאת לא גוזלת ממנה כל פרנסה ורק מפרגנת. הרי גם היא יודעת שיכולת לעשות זאת בלי להודיע לה ולכן כל מה שנשאר כאן זה הפרגון.
צילצול, כתבת דברים מאוד יפים.
ואולי זה באמת רעיון.
אם זה יעבור אני לא יודעת - אבל אולי כן אנסה את הגישה הזאת.
השאלה היא מי האמנית, ולמה את לא קונה את הציורים שלה. אם זה איזה ואן גוך או אנדי וורהול שכל העולם מעתיק את הציורים שלו בלי הכרה, אני אישית לא רואה נזק בעוד מישהי שתדפיס במדפסת ביתית ותתלה על הקירות הפרטיים של הבית שלה.
ממש לא נראה לי שזו איזה ואן גוך.
זו אמנית ישראלית, שמציירת ממש מדהים, אבל אני לא חושבת שהיא מאוד מוכרת.
לא בסדר גודל עולמי.
_בדיוק בגלל זה אני מורידה שירים של להקות גדולות שלא אני מפריעה להם, אבל כן משתדלת לקנות דיסקים של אמנים קטנים שאשכרה צריכים כל אגורה.
ואם המחיר הוא הדבר היחידי שמונע ממך לקנות את התמונה ישירות מהאמנית, אפשר לנסות לדבר איתה ולהגיע להסדר יצירתי. אולי הנחה, אולי תקני כמה ותנסי להפיץ לחברים..
ושוב, השאלה אם מדובר באמנית מזת רעב שאת לוקחת לה את כבשת הרש, או מישהי שיכולה להסתדר גם בלי זה שאת תקני ממנה את התמונות._
ש חף,
אני לא כלכך מתחברת לגישה שהצגת.
לא נראה לי שזה צריך להיות ענייני מי מרוויח יותר ומי פחות.
ולא יכול להיות שיש לזה קשר לכמה זה מוסרי או לא.
נניח שזה לא מוסרי לעשות את זה - אז אם זה מישהו עשיר, אז זה יותר בסדר? אם הוא עשיר אז זכותי להחליט שהוא יכול להסתדר עם כמה ג'ובות פחות?
ולא, גם לא בא לי לעשות לעצמי עכשיו חיים קשים כמו לקנות ולנסות להפיץ לחברים.
אני מה זה לא טובה בדברים האלה (שלא לדבר על כך שבמילא לא ממש יש לי חברים, ככה שאין לי למי להפיץ
).
לא נראה לי שהגישה הזאת תקדם אותי.
אני לא צריכה להכניס את הראש לעניין כלכך עמוק.
לא רוצה להסתבך.
או שאני מחליטה לא לשאול אותה, ושאני בסדר עם המעשה.
או שאני מחליטה לשאול אותה - ומתאימה את עצמי למה שהיא עונה.*
בהקשר לכך, מסכימה עם הדברים של צילצול:
ל ש חף, הטיעון הזה הוא מוכר מאוד וגם אני נוטה להשתמש בו אבל יש איתו בעיה אחת - למרות שנדמה לנו שאנחנו יודעים מי זקוק ומי לא ומי מזה רעב ומי לא, אנחנו לא באמת יודעים.
בשורה התחתונה אין לנו שום יכולת אמיתית לדעת ולכן אני חושבת שנכון יותר להשתמש בנימוק הכי בנאלי - על עבודה מגיע שכר הוגן. בלי קשר לכלום.
אפרת מ:
יצירות ומוצרים רבים נועדים לצריכה פרטית. העובדה שאדם בוחרת להעתיק אותם למעשה מורידה מהרווחים האפשריים של היוצר או החברה, ולכן פוגעת בזכויותיהם
לא נראה לי שזה טיעון רלוונטי.
כי אין לי כוונה לרכוש את הציורים בכל מקרה (לפחות לא בשלב הזה של חיי).
ככה שאם אני מעתיקה אותם - זה לא
במקום לקנות.
את יכולה גם לשאול את עצמך - האם יש את אותן יצירות לרכישה כרפרודוקציות? האם היית רוכשת אותן?
אז שוב, כרגע אין לי כוונה לקנות.
למרות שיכול להיות שיום אחד, כשיהיה לי בית משלי - אראה לנכון להעשיר את ביתי בעזרת הציורים האלו.
זה לא משהו שאני יכולה להתחייב שיקרה.
כרגע זה לא.
(גם ברפרודוקציה אין לי כעת צורך, כי אין לי היכן לתלות.
כמו כן, עד כמה שידוע לי, גם רפרודוקציות הן לא דבר זול, ולא נכנסות למסגרת התקציב שלי כרגע)
לדעתי, הדפסה שחור לבן של תמונה שעומדת ברשת כדי למכור תמונה אמיתית: מוסרי.
בשמת, למה שחור לבן?
תודה לאל, יש לי מדפסת צבע
.
נראה לי שבעיקר - ההדפסות שלך עושות לה פרסומת. אולי מישהו יתלהב מזה אצלך בבית, יכיר ככה את הציורים שלה ואולי אפילו יקנה יצירה שלה.
גם זה נכון. וזו אפשרות נחמדה.
כרגע אין לי יותר מדי אורחים. אבל, מי יודע?
(אולי בהמשך יהיה גם בית, גם אורחים, וגם רפרודוקציות.
)
לגבי ספרים וצילום ספרים: ממקצועי אני יודעת, שיש ספרים רבים שכבר אזלו מהשוק. אין ברירה אלא לצלם אותם, כי אין להשיג עותק בשום צורה. אצלי בבית יש ספרים שלמים מצולמים מהמאה ה-19. היום כבר אי אפשר אפילו לצלם אותם...
פעם, בתקופה שחזרתי בתשובה, הגיע לידיי ספר מאוד עמוק ונדיר עם הסברים על הקבלה, ומאוד רציתי עותק ממנו.
אבל בגלל מוראה של הדת עליי, איסור גזל וכל זה - אז לא חשבתי שזה בסדר לצלם.
אבל בדומה למה שכתבתי לעיל - אני חושבת שזה עוול לא להפיץ ידע רוחני, ולתת לו ככה להיעלם, רק בגלל שזה 'לא בסדר'.
כמובן, שמדובר במקרים מסוימים. לא בשימוש בכל צורה בכל יצירה שהיא.
קודם כל - כל הכבוד על היושר והמוסריות!
ואכן, בימינו עצם השאלה שלך תתפס כתמימה או כרמת-מוסר גבוהה מאוד (ללא קשר להתחלטתך/בחירתך הסופית).
אני רוצה להגיד למי שכתב לי כל הכבוד על המוסריות -
אני לא חושבת שזה מדויק.
נראה לי שאני אדם די מוסרי בגדול, אבל אני לא בטוחה אם מה שמכוון אותי כאן זה המוסריות.
באמת שאני לא יודעת למה דווקא בנושא הזה הוטרדתי.
למשל, לצרוב דיסקים אין לי בעיה.
(אולי בהמשך אחשוב על עניין הדיסקים למשל, ואגיע למסקנה שאני טועה. אבל עד עכשיו לא)
אז במה זה שונה?
אני רואה שתי נקודות:
- שוב, רציתי אותן כי יש בהן אנרגיה טובה - ועולה בי החשש שבמקום אנרגיה טובה אני אמשוך לעצמי 'bad karma'
.
- יכול להיות שבגלל שזה ציורים, זה הרבה יותר מוחשי לי מטקסטים או משירים. אני ממש רואה מול העיניים את היצירה, והיא מקסימה, ואני חושבת על זה שמישהו עבד עליה והשקיע בה את הנשמה, ובעצם - הנשמה שלו ממש מוכנסת בתוך הציור - ואני מרגישה ש'זה לא שלי - זה שלו'.
המוחשיות הזאת, ממש מול העיניים - גורמת לי להרגיש לא נוח. ולתהות.
איך זה שאני לוקחת ככה חופשי חופשי משהו שהוא ממש כמו חלק מגופו של מישהו אחר. (ככה זה מרגיש לי)
נדמה לי שאולי בכל זאת יש פה איזו מוסריות מצדי, או מצפון, או מה שזה לא יהיה.
אמנם לא רק, אבל גם. לפחות במידה מסוימת.
ובכל זאת,
_את רוצה להיות מוסרית. נכון?
אז אין מנוס מליצור קשר איתה ולשאול אותה._
בזה אני לא בטוחה.
אני ממש לא בטוחה שההצהרה שלי כאן היא 'אני רוצה להיות מוסרית'.
לא יודעת.
(האמת,
אני בכלל לא אוהבת את המונח 'מוסרי', ולא מתחברת אליו.
אני לא כלכך מאמינה בזה. אבל זה כבר נושא ארוך לדיון בפני עצמו, שאין לי כוח אליו עכשיו)
אז אני לא יודעת אם מה שאני רוצה זה להיות 'מוסרית'.
- אני כן רוצה לעשות משהו שמרגיש לי נכון.
- משהו שאני ארגיש נוח איתו.
- וגם שלא אכעס על עצמי או אשאר עם תחושת 'לא בסדר'.
- וגם שלא אפחד שהיקום (או חלילה מישהו ביקום) עלול לחשוב עליי שאני 'לא בסדר'.
יש כאן כל מיני סוגיות, שאני לא בטוחה שאני יודעת להפריד ביניהן, ואני לא יודעת איזו מהן היא העיקרית.
לא בטוח שסוגיית המוסר היא העיקרית, למרות שהעליתי אותה בפתיח.
יותר חשוב לי לעשות משהו שנכון לי בהרגשה.
- חשוב לי כאן מצד אחד, לעשות משהו שאני מרגישה שלמה איתו (מסיבות מוסריות או אחרות).
- מצד שני, לבדוק אם אני לא קשה מדי עם עצמי, ואם אני לא פועלת מתוך פחדים (קארמה רעה) או מתוך פחד מוגזם מ'להיות לא בסדר'.
כלומר, יש גם צד שני לדבר הזה. עוד נקודות להתבוננות. לא רק 'האם כדאי להיות יותר מוסרית' - מבחינתי זה גם יכול להיות 'האם כדאי להיות פחות מוסרית'. (כמובן, בהתאם להגדרות משתנות של 'מוסרי' - לא בהכרח שזו תהיה ההגדרה שלי).
ואף על פי כן, ולמרות הכול -
יכול להיות שבאמת אני אכתוב לה.
כי אני מאוד אוהבת את הציורים האלה, וכי בכל פעם שאני מסתכלת עליהם - אני מתקשה ליהנות בשלמות, בגלל הספק הזה שמציק לי.
תודה על כל התגובות (המושקעות ! |Y|).
אני רואה שהנושא התפתח יותר ממה שצָפיתי.
[u]ובכל זאת נראה לי שמה שנקרא קניין רוחני נמצא בתקופת מעבר, הגבולות מטשטשים והשטחים מאפירים, ובעיקר יוצרים מגלים שיטות חדשות, שמתאימות לרוח הזמן, להתפרנס מכשרונם ומאמציהם.[/u]
תפוז, גם לי נראה ככה.
אני חושבת שכדאי לבחון מחדש את הנושא של 'זכויות יוצרים'.
מובן שאני לא מתכוונת שהנושא יהיה פרוץ, אלא שהגישה תהיה קצת שונה.
המחשבות האלו עולות לי במיוחד מול יצירות בתחום ההתפתחות הרוחנית, שנראות לי כחשובות מאוד להפצה. וקשה לי להבין למה על ספרי רוח ומודעות עצמית כתוב שאסור לצלם או להעתיק. לפחות לצרכים אישיים. היה נראה לי שצריך להיות כתוב על זה: 'חובה לצלם ולהפיץ בכל בית !' :-D.
בעצם, ראיתי פעם ספר שהיה כתוב עליו משהו כזה. זה היה מאוד נחמד לראות.
יחד עם זאת, יכול להיות שאני טועה בצורת המחשבה הזו. (כמו שבעבר נטיתי לחשוב שמטפלים צריכים לעזור לאנשים בחינם, והיום אני לא חושבת כך)
[hr]
[u]מבחינת האנרגיה השלילית, לא חושב שאפילו קללה מפורשת של האומנית תשפיע עליך אם לא תרצי, בדיוק כמו שהתמונה תעשיר אותך רק אם תחליטי. בקיצור זו לא נראית לי הסוגיה, אבל אם תחליטי שזו הסוגיה, אז כן[/u]
ובכן. נראה לי שגם זה חלק מהסוגיה. אכן.
יש לי בעיה של פחד מאנרגיות רעות, מקארמה רעה, מעין הרע, מקללות וכל מיני כאלה.
בחיי.
דפוק, אבל אני פוחדת.
[hr]
[u]אם מה שחשוב לך באמת זו האנרגיה הטובה הייתי הולכת בדרך של אנרגיות טובות ויוצרת איתה קשר בכל זאת. אפשר לספר לה בשמחה מה עשית כמו שהצעתי קודם ואפשר גם לשאול. אם באחד המקרים היא ממש תתנגד אולי זה סימן שלא כדאי לעשות זאת ולחפש משהו אחר. סביר שאומנית מוכרת תמונות כאלה בהדפסה מקצועית ובגודל רציני ואני מנחשת שזה רחוק ממה שאת עשית. ספרי לה שאהבת מאוד את התמונות ולצערך הרבה אין לך את האמצעים לרכוש אותן אז בחרת להדפיס אותן במדפסת ביתית כדי שיעשו לך מצב רוח טוב בינתיים. מעולם לא הייתי אומנית בעצמי אבל לו הייתי אני מנחשת שזה היה ממש משמח אותי ובעיקר כאשר ברור לגמרי שאת לא גוזלת ממנה כל פרנסה ורק מפרגנת. הרי גם היא יודעת שיכולת לעשות זאת בלי להודיע לה ולכן כל מה שנשאר כאן זה הפרגון.[/u]
צילצול, כתבת דברים מאוד יפים.
ואולי זה באמת רעיון.
אם זה יעבור אני לא יודעת - אבל אולי כן אנסה את הגישה הזאת.
[hr]
[u]השאלה היא מי האמנית, ולמה את לא קונה את הציורים שלה. אם זה איזה ואן גוך או אנדי וורהול שכל העולם מעתיק את הציורים שלו בלי הכרה, אני אישית לא רואה נזק בעוד מישהי שתדפיס במדפסת ביתית ותתלה על הקירות הפרטיים של הבית שלה.[/u]
ממש לא נראה לי שזו איזה ואן גוך.
זו אמנית ישראלית, שמציירת ממש מדהים, אבל אני לא חושבת שהיא מאוד מוכרת.
לא בסדר גודל עולמי.
[hr]
_בדיוק בגלל זה אני מורידה שירים של להקות גדולות שלא אני מפריעה להם, אבל כן משתדלת לקנות דיסקים של אמנים קטנים שאשכרה צריכים כל אגורה.
ואם המחיר הוא הדבר היחידי שמונע ממך לקנות את התמונה ישירות מהאמנית, אפשר לנסות לדבר איתה ולהגיע להסדר יצירתי. אולי הנחה, אולי תקני כמה ותנסי להפיץ לחברים..
ושוב, השאלה אם מדובר באמנית מזת רעב שאת לוקחת לה את כבשת הרש, או מישהי שיכולה להסתדר גם בלי זה שאת תקני ממנה את התמונות._
[po]ש חף[/po],
אני לא כלכך מתחברת לגישה שהצגת.
[b]לא נראה לי שזה צריך להיות ענייני מי מרוויח יותר ומי פחות.[/b]
ולא יכול להיות שיש לזה קשר לכמה זה מוסרי או לא.
נניח שזה לא מוסרי לעשות את זה - אז אם זה מישהו עשיר, אז זה יותר בסדר? אם הוא עשיר אז זכותי להחליט שהוא יכול להסתדר עם כמה ג'ובות פחות?
ולא, גם לא בא לי לעשות לעצמי עכשיו חיים קשים כמו לקנות ולנסות להפיץ לחברים.
אני מה זה לא טובה בדברים האלה (שלא לדבר על כך שבמילא לא ממש יש לי חברים, ככה שאין לי למי להפיץ :-)).
לא נראה לי שהגישה הזאת תקדם אותי.
אני לא צריכה להכניס את הראש לעניין כלכך עמוק.
[list]
[*] זה 'כן - כן, לא - לא'.
[/list]
לא רוצה להסתבך.
או שאני מחליטה לא לשאול אותה, ושאני בסדר עם המעשה.
או שאני מחליטה לשאול אותה - ומתאימה את עצמי למה שהיא עונה.*
[hr]
בהקשר לכך, מסכימה עם הדברים של צילצול:
[u]ל [po]ש חף[/po], הטיעון הזה הוא מוכר מאוד וגם אני נוטה להשתמש בו אבל יש איתו בעיה אחת - למרות שנדמה לנו שאנחנו יודעים מי זקוק ומי לא ומי מזה רעב ומי לא, אנחנו לא באמת יודעים.[/u]
[u]בשורה התחתונה אין לנו שום יכולת אמיתית לדעת ולכן אני חושבת שנכון יותר להשתמש בנימוק הכי בנאלי - על עבודה מגיע שכר הוגן. בלי קשר לכלום.[/u]
[hr]
[po]אפרת מ[/po]:
[u]יצירות ומוצרים רבים נועדים לצריכה פרטית. העובדה שאדם בוחרת להעתיק אותם למעשה מורידה מהרווחים האפשריים של היוצר או החברה, ולכן פוגעת בזכויותיהם[/u]
לא נראה לי שזה טיעון רלוונטי.
כי אין לי כוונה לרכוש את הציורים בכל מקרה (לפחות לא בשלב הזה של חיי).
ככה שאם אני מעתיקה אותם - זה לא [b]במקום[/b] לקנות.
[u]את יכולה גם לשאול את עצמך - האם יש את אותן יצירות לרכישה כרפרודוקציות? האם היית רוכשת אותן?[/u]
אז שוב, כרגע אין לי כוונה לקנות.
למרות שיכול להיות שיום אחד, כשיהיה לי בית משלי - אראה לנכון להעשיר את ביתי בעזרת הציורים האלו.
זה לא משהו שאני יכולה להתחייב שיקרה.
כרגע זה לא.
(גם ברפרודוקציה אין לי כעת צורך, כי אין לי היכן לתלות.
כמו כן, עד כמה שידוע לי, גם רפרודוקציות הן לא דבר זול, ולא נכנסות למסגרת התקציב שלי כרגע)
[hr]
[u]לדעתי, הדפסה שחור לבן של תמונה שעומדת ברשת כדי למכור תמונה אמיתית: מוסרי.[/u]
בשמת, למה שחור לבן?
תודה לאל, יש לי מדפסת צבע :-).
[hr]
[u]נראה לי שבעיקר - ההדפסות שלך עושות לה פרסומת. אולי מישהו יתלהב מזה אצלך בבית, יכיר ככה את הציורים שלה ואולי אפילו יקנה יצירה שלה.[/u]
גם זה נכון. וזו אפשרות נחמדה.
כרגע אין לי יותר מדי אורחים. אבל, מי יודע?
(אולי בהמשך יהיה גם בית, גם אורחים, וגם רפרודוקציות. :-))
[hr]
[u]לגבי ספרים וצילום ספרים: ממקצועי אני יודעת, שיש ספרים רבים שכבר אזלו מהשוק. אין ברירה אלא לצלם אותם, כי אין להשיג עותק בשום צורה. אצלי בבית יש ספרים שלמים מצולמים מהמאה ה-19. היום כבר אי אפשר אפילו לצלם אותם...[/u]
פעם, בתקופה שחזרתי בתשובה, הגיע לידיי ספר מאוד עמוק ונדיר עם הסברים על הקבלה, ומאוד רציתי עותק ממנו.
אבל בגלל מוראה של הדת עליי, איסור גזל וכל זה - אז לא חשבתי שזה בסדר לצלם.
אבל בדומה למה שכתבתי לעיל - אני חושבת שזה עוול לא להפיץ ידע רוחני, ולתת לו ככה להיעלם, רק בגלל שזה 'לא בסדר'.
כמובן, שמדובר במקרים מסוימים. לא בשימוש בכל צורה בכל יצירה שהיא.
[hr]
[u]קודם כל - כל הכבוד על היושר והמוסריות![/u]
[u]ואכן, בימינו עצם השאלה שלך תתפס כתמימה או כרמת-מוסר גבוהה מאוד (ללא קשר להתחלטתך/בחירתך הסופית).[/u]
אני רוצה להגיד למי שכתב לי כל הכבוד על המוסריות -
אני לא חושבת שזה מדויק.
נראה לי שאני אדם די מוסרי בגדול, אבל אני לא בטוחה אם מה שמכוון אותי כאן זה המוסריות.
באמת שאני לא יודעת למה דווקא בנושא הזה הוטרדתי.
למשל, לצרוב דיסקים אין לי בעיה.
(אולי בהמשך אחשוב על עניין הדיסקים למשל, ואגיע למסקנה שאני טועה. אבל עד עכשיו לא)
אז במה זה שונה?
אני רואה שתי נקודות:
[list=1]
[*] שוב, רציתי אותן כי יש בהן אנרגיה טובה - ועולה בי החשש שבמקום אנרגיה טובה אני אמשוך לעצמי 'bad karma' :-P.
[*] יכול להיות שבגלל שזה ציורים, זה הרבה יותר מוחשי לי מטקסטים או משירים. אני ממש [b]רואה מול העיניים את היצירה, והיא מקסימה, ואני חושבת על זה שמישהו עבד עליה והשקיע בה את הנשמה, ובעצם - הנשמה שלו ממש מוכנסת בתוך הציור - ואני מרגישה ש'זה לא שלי - זה שלו'[/b].
[/list]
המוחשיות הזאת, ממש מול העיניים - גורמת לי להרגיש לא נוח. ולתהות.
איך זה שאני לוקחת ככה חופשי חופשי משהו שהוא ממש כמו חלק מגופו של מישהו אחר. (ככה זה מרגיש לי)
נדמה לי שאולי בכל זאת יש פה איזו מוסריות מצדי, או מצפון, או מה שזה לא יהיה.
אמנם לא רק, אבל גם. לפחות במידה מסוימת.
ובכל זאת,
_את רוצה להיות מוסרית. נכון?
אז אין מנוס מליצור קשר איתה ולשאול אותה._
בזה אני לא בטוחה.
[b]אני ממש לא בטוחה שההצהרה שלי כאן היא 'אני רוצה להיות מוסרית'.[/b]
לא יודעת.
(האמת, [b]אני בכלל לא אוהבת את המונח 'מוסרי'[/b], ולא מתחברת אליו.
אני לא כלכך מאמינה בזה. אבל זה כבר נושא ארוך לדיון בפני עצמו, שאין לי כוח אליו עכשיו)
[hr]
אז אני לא יודעת אם מה שאני רוצה זה להיות 'מוסרית'.
[list]
[*] אני כן רוצה לעשות משהו שמרגיש לי נכון.
[*] משהו שאני ארגיש נוח איתו.
[*] וגם שלא אכעס על עצמי או אשאר עם תחושת 'לא בסדר'.
[*] וגם שלא אפחד שהיקום (או חלילה מישהו ביקום) עלול לחשוב עליי שאני 'לא בסדר'.
[/list]
יש כאן כל מיני סוגיות, שאני לא בטוחה שאני יודעת להפריד ביניהן, ואני לא יודעת איזו מהן היא העיקרית.
לא בטוח שסוגיית המוסר היא העיקרית, למרות שהעליתי אותה בפתיח.
יותר חשוב לי לעשות משהו שנכון לי בהרגשה.
[list=1]
[*] חשוב לי כאן מצד אחד, לעשות משהו שאני מרגישה שלמה איתו (מסיבות מוסריות או אחרות).
[*] מצד שני, לבדוק אם אני לא קשה מדי עם עצמי, ואם אני לא פועלת מתוך פחדים (קארמה רעה) או מתוך פחד מוגזם מ'להיות לא בסדר'.
[/list]
כלומר, יש גם צד שני לדבר הזה. עוד נקודות להתבוננות. לא רק 'האם כדאי להיות יותר מוסרית' - מבחינתי זה גם יכול להיות 'האם כדאי להיות פחות מוסרית'. (כמובן, בהתאם להגדרות משתנות של 'מוסרי' - לא בהכרח שזו תהיה ההגדרה שלי).
[hr]
ואף על פי כן, ולמרות הכול -
יכול להיות שבאמת אני אכתוב לה.
כי אני מאוד אוהבת את הציורים האלה, וכי בכל פעם שאני מסתכלת עליהם - אני מתקשה ליהנות בשלמות, בגלל הספק הזה שמציק לי.