על ידי יולי_קו » 26 נובמבר 2018, 13:17
אוי, לא קל!
אני לא יודעת מה הייתי מחליטה אילו הייתי במקומך, אבל יש לי השערה מה הייתי בודקת:
קודם כל, האם יש מצב שתוצאות הבדיקה מוטלות בספק?
בהנחה שלא, הייתי מבררת בפנים ואז גם אצל בן הזוג, עם איזו החלטה אוכל לחיות יותר בשלום: עם הרעיון שבוצעה הפלה של עובר שיתכן שהוא בריא, או עם הרעיון לגדל ילד שאולי פגוע, עם כל המחיר האישי, הזוגי והמשפחתי הכלול בכך.
אני חושבת שיש מצב שהייתי בוחרת להפיל, כי הכוחות הנדרשים לגידול ילד הם גדולים בכל אופן, וילד פגוע עלול לפגוע גם באחים שלו מבחינת הזמן והכוחות ופניות ההורים, וגם בזוגיות (אני מכירה זוג שהתגרש אחרי סיבוך בריאותי ונפשי חמור אצל הילדה הבכורה שקרה בגיל 9 בערך). ויש משפחות שאצלם הילד הזה הוא הפנינה המאירה של המשפחה. מי יודע איך זה יהיה אצלך?
מחברה טובה אני רואה את העומס שילדה חריגה מעמיסה על המשפחה, על הכאב במחשבה של ׳הלואי שלא היית פה׳ שחולפת לפעמים, את השמחות הגדולות והקטנות עם כל התקדמות (וכמה קשה להגיע להתקדמות הזאת), את הדאגה לעתיד כשההורים לא יוכלו לתמוך יותר, ואת זה שהיא חלק מהמשפחה, ואת האהבה, ואת התסכול, ואת האהבה של האחים, ואת העזרה מהם, אבל לא תמיד כשצריך, כי למעשה זו האחריות של ההורים, והכל ביחד.
זו רק מחשבה, כי בעצם בכולנו יש את אי המושלמות שלנו, ובכל זאת אנחנו תורמים לעולם בעצם היותנו.
בכל אופן שאלת, אז הנה תשובה אפשרית שלי.
אוי, לא קל!
אני לא יודעת מה הייתי מחליטה אילו הייתי במקומך, אבל יש לי השערה מה הייתי בודקת:
קודם כל, האם יש מצב שתוצאות הבדיקה מוטלות בספק?
בהנחה שלא, הייתי מבררת בפנים ואז גם אצל בן הזוג, עם איזו החלטה אוכל לחיות יותר בשלום: עם הרעיון שבוצעה הפלה של עובר שיתכן שהוא בריא, או עם הרעיון לגדל ילד שאולי פגוע, עם כל המחיר האישי, הזוגי והמשפחתי הכלול בכך.
אני חושבת שיש מצב שהייתי בוחרת להפיל, כי הכוחות הנדרשים לגידול ילד הם גדולים בכל אופן, וילד פגוע עלול לפגוע גם באחים שלו מבחינת הזמן והכוחות ופניות ההורים, וגם בזוגיות (אני מכירה זוג שהתגרש אחרי סיבוך בריאותי ונפשי חמור אצל הילדה הבכורה שקרה בגיל 9 בערך). ויש משפחות שאצלם הילד הזה הוא הפנינה המאירה של המשפחה. מי יודע איך זה יהיה אצלך?
מחברה טובה אני רואה את העומס שילדה חריגה מעמיסה על המשפחה, על הכאב במחשבה של ׳הלואי שלא היית פה׳ שחולפת לפעמים, את השמחות הגדולות והקטנות עם כל התקדמות (וכמה קשה להגיע להתקדמות הזאת), את הדאגה לעתיד כשההורים לא יוכלו לתמוך יותר, ואת זה שהיא חלק מהמשפחה, ואת האהבה, ואת התסכול, ואת האהבה של האחים, ואת העזרה מהם, אבל לא תמיד כשצריך, כי למעשה זו האחריות של ההורים, והכל ביחד.
זו רק מחשבה, כי בעצם בכולנו יש את אי המושלמות שלנו, ובכל זאת אנחנו תורמים לעולם בעצם היותנו.
בכל אופן שאלת, אז הנה תשובה אפשרית שלי.