חוזרת לסיפור הלידה ולאמא שלי:
תודה לכל אחת ואחת שהשאירה פה את תגובתה
ממש הרגשתי, פיזית, שאני מעריכה לספר את סיפור הלידה שלי
ושיגידו לי: כל הכבוד, ילדה גדולה
בלי ביקורת
בלי הערות
שיגידו לי שההתנהגות שלי בסדר, הגיונית בכפוף לנסיבות
שאני נורמלית
וזה מה שעשיתן פה
אחת אחת
ואין יותר מידי פעמים
כדי לומר לעצמי
היית בסדר, הכל בסדר.
אישה במסע - תודה שאת חושבת שאני בסדר גמור, ותודה שאמרת את זה
ואגב, אין לי שום בעיה לגבי הערה שלך, הכוונה שלי היתה שאני לא כשירה בשלב זה להערות מסוג 'עשית הכל בעצמך חבל שאת מערבת את אלוקים' ודומותיהן, שראיתי לפעמים בבאופן כמשתפים את אלוקים בחויה אישית.
@}
תמי - תודה שהארת לי את הזוית של חיבור לקטנטונת שלי. פתאום אחרי שאמרת הבנתי כמה צדקת
בזמן אמת פשוט היה ברור לי שאני לא זזה, ועכשיו, הצגת את זה בזוית כל כך יפה שאני ממש מצליחה להחמיא לעצמי על הקטע הזה, במקום להלקות
@}
תמרוש רוש - צדקת בכל מילה, אלף פעמים קראתי והנהנתי: נכון, נכון, נכון!
הגנתי על עצמי, סידרתי לעצמי את הכי טוב שיכולתי ו...שכחתי ממנה, באמת שכחתי
וזה היה הכי טוב שיכולתי
נורא כואב, להכיר בעובדה שאמא, מכל היצורים בעולם, לא יכולה לספק הגנה אמהית בסיסית
אוהה, כמה כואב, לא להאמין כמה שזה כואב,
גם ובעיקר בגלל שמה שאני מבקשת זה בעיקר תמיכה ברמה הרגשית. ברמה הטכנית אני פחות נזקקת וגם לה פחות קשה להיענות
היי האמא שלך. היי המהות האמהית שלך
רוצה לספר על זה עוד קצת? להרחיב? לפרט?
ברור לי ש:
- אני צריכה להיות המהות האימהית שלי, כי היא, כמו שאמרת, מוגבלת, חסרה, פגועה בעצמה
- שאני לא אוכל להיות אמא טובה לבת שלי, עד שלא אשלים משהו בתוכי. אני ממש מרגישה את חוסר הבטחון שלי בהורות זועק בכל עבר, שלא כהרגלי, ומבינה שעד שלא אסגור פרק בתוכי עם אמא שלי, הבטחון הזה לא יבנה
וכאן אני שואלת: איך?
איך אהיה המהות האימהית שלי? מה אעשה לשם כך?
עלה בקצה דעתי רעיון, מן מחשבה חצי עשויה,
אבל אשמח אם תכווני אותי יותר:
אולי פשוט לשאול את עצמי איך הייתי רוצה שהיא תגיב לסיטואציה כזו, ואז פשוט להגיב כך, לעצמי
מה הייתי רוצה שתגיד במקרה כזה, ואז להגיד לעצמי בסבלנות בדיוק את המילים
אבל זה קצת קשה, ומתיש, למלא כל הזמן את עצמי מעצמי לעצמי
מבינה?
וברוח הדף החמוד שפתחת, על משחקים בתנ"ך, כבר אמרו חז"ל אין הבור מתמלא מחוליתו
@}
יולי קו תודה שהבאת גם את הזוית האחרת, וביומיום אני עסוקה בעכשיו ולא חופרת באז
רק לרגל יומולדת שנה של הקטנטונת החלטתי לתת לעצמי מתנה ולפתוח את הסיפור הזה, כדי להשתחרר ממנו
_דרך ההורות שלנו אנחנו חווים את ילדותנו בשנית, מזוית אחרת, ויכולים לבצע דרך הורות קשובה לילדנו ריפוי לפצעי ילדותנו.
היי לבתך ולעצמך האמא שהיית רוצה לקבל לעצמך בילדותך (וגם כיום)!_
חזק, כואב, מעודד, ומחייב
@}
בשמת א
קודם כל תודה רבה שבאת לפה, ושהיית כאן. אני יודעת שהכל רגיש אצלך עכשיו ומעריכה מאוד את הכוחות שלך והענקה של האנרגיות שלך.
והטוויסט עם להגיד לה ש אני סולחת לה*
וואו,
ברגע הראשון נבהלתי
ואט לאט זה חלחל לתוכי
את יודעת מה? לפני שאני אומרת לה, התחלתי להגיד לי
אני סולחת לך על מה שיהיה בלידה של אודי
אני מבינה שאת לא מבינה
שאת לא יכולה להבין
כן, גם היא יודעת שגם ליולדת רגילה, בלי שום סיפור, עדיף לא להגיע מוקדם מידי לבית חולים. ואם היא תהיה בפתיחה מינימלית ישלחו אותה הביתה.
אבל בתפיסה שלה הרופאים חכמים, ויודעים, והכי הכי בטוח להיות בידיים שלהם, ושהם יחליטו.
לכן, לדעתה, הכי נכון לצאת לבית חולים, גם אם ברור שלא יקבלו אותי ושישלחו אותי הביתה.
אבל אני, בלידה הזו, רציתי בדיוק את ההיפך!
האמנתי לעצמי, ידעתי שאני יכולה ללדת (סתם אני משקרת עכשיו בפומבי: רעדתי מפחד שהגוף שלי לא יודע ללדת, הייתי חייבת להוכיח לעצמי שהוא כן!!!)
רציתי בכל מאודי
לא להזדקק לעזרתו של רופא בלידה
שלא יראה אותי, בכלל
מקסימום מיילדת
חמודה, חייכנית, תומכת.
כן הייתי צריכה את המעטפת שניקראת 'בית חולים' בשביל הבטחון, כדי לדעת שאם חלילה משהו יסתבך, יהיה המערך המתאים לטפל בו
אבל ממש ממש לא רציתי לסמוך עליהם,
נשענתי על עצמי, ונעזרתי בבן זוגי ובדולה המקסימה
עד הפרטים הקטנים ההערכות הזו הוכיחה את עצמה:
כולל זה שהכנתי פחיות קולה בתיק, כדי שבן זוגי לא יצטרך ללכת לחפש מכונת שתיה (בשבילו, אני לא שותה קולה)
ובסוף הלידה היתה בשבת, ואם לא היה מוכן לו בתיק לא היה לו קולה בלידה!!
כולל התמרים והשקדים שארזתי מראש, והיו בדיוק האנרגיה שהתאימה לי בזמן ההנקה,
כי הם לא דרשו שום תנועה מיותרת והזינו אותי תוך שניות!!
אבל היא לא יכולה להבין שום משפט שכתבתי פה כי היא כן
כן סמכה על הרופאים
כן רצתה את המעורבות שלהם
כן לקחה רופא פרטי (כמעט) בכל הלידות
בקיצור,
היא במקום אחר,
והיא לא יכולה להבין אותי
אני דווקא כן מצליחה להבין אותה (עכשיו, לא אז ;-ׂׂ)
אבל זה לא אומר שהיא צריכה לסלוח לי
דווקא אני צריכה לסלוח לה...
ואמבולנס בעיניה זה בושות, גם אם לא בשבת
פעמיים היא יצאה עם אחותי ברגל לכניסה לשכונה והזמינה את האמבולנס לשם, כדי להימנע מהבושות האמורות
למעשה, בעיניה, כל אישה צריכה לשלוט בעצמה בכל מצב
לכן היא גם אמורה להיות צנועה ככל האפשר, בכל מיקרה
וגם לחלל שבת זה היה ניראה לה מיותר במקרה שלנו, כי כבר היו לי צירים לפני שבת, אז לדעתה, היינו צריכים לצאת לבית חולים לפני שבת
אבל דעתה פחות שינתה לי, ורציתי להיות בבית שלי הכי הרבה זמן שאפשר, וההלכה לצידי
למרות שזו לא דעתה
@}
אמא של מוש
תודה שהגעת לכאן בשבילי ותודה על התובנה שלפעמים צריכים להיות כחמים ולא צודקים
הצטערתי מאוד לקרוא על ההתנהגות של חמותך, שמעתי אליה באמת גם בדף הבית ובסיפור ההנקה שלך
את גיבורה אמתית ונשמעת שבאמת יודעת להתמודד.
רק אעיר שמנקודת מבטי חמותך היא קצת יותר דרמטית, וכולם מסביב יכולים להבין שהיא קצת מגזימה (או שלא? רוצה לשתף יותר?)
אמא שלי נחשבת אישה מאוד חכמה ומבינה
ו...גם אני
זה לא כל כך ברור איך אני מצליחה לא להסתדר איתה...
היא פשוט שבויה במערכת של אמונות (לא שקשורות לדת) שמנהלות אותה...
@}
פעמוני שלג
יער ה
שקטה
חפציבה
תודה
@}