על ידי נסיכת_השום* » 08 אוגוסט 2008, 13:35
יושבת לייד המחשב שלי סוף סוף... לא יודעת כמה זה יחזיק, כי עדיין קצת קשה לשבת, ונראה כמה זמן דריה תחזיק מעמד. ישנה כבר הרבה זמן. בכלל, תינוקת יחסית לאח הגדול שלה מאוד שקטה, יודעת בדיוק מה היא רוצה...
ישלי שוב פעם קצת פצעים בפטמות... אבל הפעם גם לא לוקחת את זה קשה כמו עם איליאס, וגם נראה לי שאולי הם לא כאלו גרועים... טפו טפו טפו...
אתמול היה השלב של הגודש הנורא, הציצים שלי בערך פי שלוש מגודלם, ולשטוחת חזה שכמוני, זאת הרגשה לא כל כך נוחה. משתדלת רוב הזמן להשאיר אותם בחוץ, וכשלא, שמה עליהם פדים של כותנה ומשי, שסופגים נוזלים.
אז אנסה להתחיל לכתוב את סיפור הלידה...
אחרי הפגישה עם המיילדת, שכתבתי עליה פה למעלה, יצאתי עם אמא שלי לרחובות, ישבנו באיזה מקום מלא בסושי שאסור היה לי לאכול (אבל עכשיו כן!!!), ואכלנו אוכל תאילנדי.
אחר כך, הלכנו לעשות קניות, אבל במשך כל הזמן הזה היו לי צירים מאוד חלשים, ואיזושהי תחושה שהיום זה קצת אחרת.
בדרך לקניות פגשנו חברה עם ארגז אופניים גדוש בילדים... שלושה מהם שלה, סיפרתי לה על מצבי, ועל הפקק הרירי שחשבתי שירד, והיא הודיע לילדיה בחגיגיות שעדי הולכת היום או מחר ללדת!... אני קיוויתי כמובן שהיא צודקת...
בסופר הרגשתי פתאום מין ציר כזה שלרגע חשבתי גם שאולי יורדים לי המים. זירזתי את אמא שלי, והלכנו הביתה. בדרך התקשרתי למיילדת ולארש, ארש אסף את איליאס מהגן, והמיילדת אמרה שאתקשר אם הכאב יתחזק, ואם לא, שאבוא בערב לבית היולדות למדוד סי טי ג'י.
השם של המיילדת- לילו, ככה יהיה לי יותר קל לכתוב עליה..
התקשרתי לאיילת מייד, להרגיע את עצמי שאמא שלי ואיליאס יוכלו ללכת לפגוש אותה ואת איה באיזה קידס קפה. קבענו פגישה.
אני נכנסתי לאמבטיה לאיזה חצי שעה- ארבעים דקות. באמטיה קצת עיסיתי פטמות, והצירים התחילו להופיע בצורה סדירה פחות או יותר.
כשארש ואיליאס חזרו, הלכנו כלנו לקפה, ומשם ארש ואני חזרנו הביתה. בשלב הזה היו לי צירים כל 7 דקות בערך, אבל עדיין לא ממש כואבים.
בבית לא כל כך הבנו מה אנחנו צריכים לעשות בזמן הזה.. ישבנו בסלון, אני הבאתי קערית עם שוקולדים שקניתי וכוס מיץ, וחיכינו, כשבצירים אני הולכת ברחבי הדירה...
בשלב מסויים פה גם מגלה דם בתחתונים, ומבינה שרק עכשיו בעצם השתחרר לי הפקק הרירי..
לילו הגיע, ראתה אותי ואמרה, טוב, נראה שיש עוד זמן... בדקה אותי, עדיין היתה פתיחה כמו בבוקר, של שתים, אבל הרגשתי איך הצירים הולכים ומתחזקים... היא השאירה חלק מהציוד אצלנו, ואמרה שנראה שהלידה תהייה בלילה או יום שאחרי.
המליצה לי לחכות עוד שעה, להרגע, אז לעשות עוד אמבטיה, ואחריה להתקשר אליה.
וכך היה, אחרי האמבטיה השניה, הצירים באמת התחזקו עוד יותר.
כבר נהייה שש בערב, איליאס צריך כבר לחזור הביתה, ארוחת ערב, אמבטיה ולישון, התקשרתי לאיילת לבדוק מה העניינים, הם אמרו שאמא שלי ואיליאס תיכף חוזרים.
איליאס כבר אכל בקפה, חזרו, אמא שלי רחצה אותו, וניסתה לקרוא לו במיטה. אני תוך כדי עם צירים כבר דיי כואבים, לא מסוגלת להיות אתו. יש לחץ בבית, איליאס מרגיש את זה... לא נרדם עם אמא שלי.
ארש הולך אליו, שוכב אתו במיטה שלו, הוא לא נרדם, הצירים שלי נהיים כואבים.
בסוף הם יוצאים שניהם מהחדר, ואני מציעה את ברירת המחדל- לראות די וי די... השעה כבר אחרי שמונה, איליאסי גמור מעייפות, אבל הלחץ בבית והגניחות שלי לא מאפשרות לו להרדם...
אני מבקשת מארש להתקשר ללילו, לדווח שזה נהייה יותר גרוע, היא מבקשת לדבר איתי, אנחנו לא כל כך מצליחות לתקשר בטלפון. לי כבר נהייה קשה לדבר.
בסופו של דבר, אני מחליטה שאני רוצה לצאת החוצה. מלחיץ אותי בבית הכל. מבקשת מארש שיבוא איתי, אבל איליאס מבקש שהוא ישאר אתו. יוצאת עם אמא שלי.
מגיעות למטה, אני מגלה שאחרי שכל ההריון היה לי חם תמיד, פתאום נהייה לי קר. וגם מרגיש לי שאני רוצה בעצם להשאר בבית.
עולים חזרה למעלה, ארש שוכב על הספה עם איליאס. סוגרים את דלת הסלון, אני ואמא שלי נכנסות לחדר שינה, סוגרות את הדלת, אני מחליטה לנסות לנוח. נשכבת, שמה לאמא שלי ביד את השמן שקדים, ומבקשת שתעסה לי את הנקודה בגב התחתון בכל פעם שאומר לה.
וככה, מעבירות כמה צירים. אחרי כמה זמן ארש נכנס לחדר, אומר שאיליאס נרדם, והוא מעביר אותו למיטה.
עם לילו סוכם שנתקשר אליה בסביבות תשע, ושתגיע בעשר- עשר וחצי.
ארש מתקשר אליה בתשע, היא אכן אומרת שתבוא בעשר, והוא מחליף את אמא שלי. הצירים מתחזקים, תוך כדי ציר ומסג' מרגישה את השק מי השפיר מתפקע, וכל המכנסיים שלי רטובות. לא מסוגלת לומר כלום לארש עד סוף הציר, מרוב שזה כואב...
הולכת לאמבטיה, מסבירה לארש איפה להשפריץ עם הזרם החזק כשיש ציר. נקודה אחת בגב, ועל הבטן גם (תודה לאיילת שהמליצה לי על זה...), ככה, מחליפה תנוחות מציר לציר, מחזיקה עוד כמה צירים.
תוך כדי גם ארש מתקשר ללילו לומר לה שירדו לי המים. היא אומרת שהיא בדרך. השעה כבר תשע וחצי.
ופתאום! תוך כדי ציר כואב, הטוש של המקלחת נקרע!!!!!
אני חושבת שאני הולכת למות....
יוצאת ביאוש מהמקלחת, מתחילה להתרוצץ בבית ביאוש, איך שהוא מוצאת את עצמי כל הזמן במסדרון, איפה שזה הכי מפריע בטח לאיליאסי... אני מרגישה כאילו יש לי ציר אחד ארוך שלא נגמר, אבודה בתוך הכאב..........
ואז לילו מגיעה!
רוצה לבדוק אותי בשכיבה, אני מנסה, אבל אז מרגישה שאני חייבת לשירותים, יושבת על האסלה, ומרגישה כאילו משהו הולך לצאת מכל הכוונים, בא לי להקיא, לשלשל, הכל ביחד... מבינה שזה לא עוזר, הולכת לחדר שינה, נשכבת על הצד, לילו בודקת אותי.
פתיחה8!
לילו אומרת שהיא צריכה להתקשר למיילדת השנייה, מה שאומר שהלידה כמעט בסופה!
אני בשלב הזה או בציר או בהתעלפות. לילו יושבת מחזיקה לי רגל אחת באוויר, ארש יושב מאחורי, הראש שלי עליו, יד אחת שלו לא עוזבת את הנקודה בגב התחתון, את היד השנייה שלו אני צובטת בחוזקה עם כל ציר...
עם כל ציר, לילו תופסת את המבט שלי- ונושמת גונחת יחד איתי. גניחות עמוקות, אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
המיילדת השנייה, יודית, מגיעה, לוקחת מלילו את הרגל שלי, אמא שלי במטבח מקבלת הוראות, מכינה קפה, שמה בקערה, שמה מים בבקבוק חם, מכינה לכלם לשתות, מסדרת אור בחדר, מביאה מגבות. את כל זה אני קולטת למרות שלסובבים אותי נראה שאני מעולפת...
ככה כמה צירים נורא נורא כואבים עוברים עליי, בנקודה מסויימת, לילו עם פד עם קפה על הפירנאום שלי, אומרת לי לנסות ללחוץ.
היא משנה את הגניחות ואני איתה- אההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לוחצת, לילו מרגישה את השיער של דריה בתוך צואר הרחם.
אני שמה את היד בציר הבא, ומרגישה גם.
הם שואלים אותי אם אני רוצה לעשות הפסקה (רק אחר כך הבנתי שזאת היתה בדיחה) ואני אומרת, לא! אני רוצה לגמור עם זה כבר!!!
בשלושה צירים הבאים, אני מחליטה שאני לא יכולה יותר, חייבת לדחוף אותה החוצה.
הגניחות, כמו נשימות של כלב הא! הא! הא! הא! מהירות.
צירררררררר...... הקצה של הראש בחוץ.
צירררררררר.... הרגשת צריבה, לילו עם האצבעות שלה שולפת, הראש בחוץ!!!!! דריה מתחילה לבכות כבר שרק הראש שלה בחוץ ושאר הגוף בפנים!... אני קוראת צורחת לאמא שלי שתבוא.
עוד ציר, שאיך שהוא זכור לי כפחות כואב, והגוף כלו נשלף!!!! אני ישר מושיטה אליה את הידיים, היא שוכבת עליי ובוכה... אני מחבקת ומנשקת אותה, ילדה שלי, שלום לך!...
השעה אחת עשרה בלילה.
אחרי כמה זמן, לילו אומרת שהחבל טבור הפסיק לפעום, מכינה אותו לחתיכה שארש מבצע.
דריה בוכה, מחפשת ציצי, אני נשכבת על הצד ונותנת לה, יונקת בחוזקה ובמרץ!!!
ואז עוד כמה צירים, הפלצנטה יוצאת לה, בעזרתה של לילו.
ארש לוקח את דריה, אני מתישבת ונוגעת בוחנת מסתכלת על הפלצנטה שלי שנראית כמו סטייק ענק מצד אחד, ומצד שני כמו פרח עם גבעול.
לילו בודקת אותי, אומרת שיש רק קרע קטן בצואר הרחם, הפירנאום לא נקרע בכלל, גם לא הצלקת!
לא צריך תפרים, שמה לי אבקה מיוחדת להחלמה.
ואז... איליאס מתעורר!!! ארש הולך להביא אותו לחדר שינה שלנו, בהתחלה נשכב על המזרון ורוצה להמשיך לישון, ואז מבין שיש עוד אנשים פלוס תינוקת בחדר, אנחנו שואלים אותו אם הוא רוצה לפגוש את אחות שלו, הוא מתישב על המיטה עם חיוך טיפשי על הפנים, חיוך של אושר אין סופי מהול בעייפות נוראית... מבקש להחזיק אותה בידיים, מנשק אותה....
אנחנו מרגישים כלנו מאושרים כל כך.....
לילו ויודית משאירות אותנו לבד, הולכות למטבח לסדר ניירת.
יודית הולכת אחרי כמה דקות, לילו הולכת באחת וחצי.
איליאס מבקש מארש לבוא אתו למיטה שלו, הם שניהם הולכים לישון שם. אני ודריה בחדר שינה. היא נרדמת. אני עם צירים- התכווצויות כואבות, ואופוריה מטורפת, לא מצליחה לישון כמעט כל הלילה.
בחמש וחצי בבוקר, ארש מצטרף אלינו, גם הוא לא מצליח לישון מרוב התרגשות. בשש בבוקר הולך לקנות קרואסונים... בשמונה- תשע איליאס ואמא שלי מתעוררים, איליאס נשאר אתנו בבית.
אנחנו משפחה קצת יותר גדולה!...
יושבת לייד המחשב שלי סוף סוף... לא יודעת כמה זה יחזיק, כי עדיין קצת קשה לשבת, ונראה כמה זמן דריה תחזיק מעמד. ישנה כבר הרבה זמן. בכלל, תינוקת יחסית לאח הגדול שלה מאוד שקטה, יודעת בדיוק מה היא רוצה...
ישלי שוב פעם קצת פצעים בפטמות... אבל הפעם גם לא לוקחת את זה קשה כמו עם איליאס, וגם נראה לי שאולי הם לא כאלו גרועים... טפו טפו טפו...
אתמול היה השלב של הגודש הנורא, הציצים שלי בערך פי שלוש מגודלם, ולשטוחת חזה שכמוני, זאת הרגשה לא כל כך נוחה. משתדלת רוב הזמן להשאיר אותם בחוץ, וכשלא, שמה עליהם פדים של כותנה ומשי, שסופגים נוזלים.
אז אנסה להתחיל לכתוב את סיפור הלידה...
אחרי הפגישה עם המיילדת, שכתבתי עליה פה למעלה, יצאתי עם אמא שלי לרחובות, ישבנו באיזה מקום מלא בסושי שאסור היה לי לאכול (אבל עכשיו כן!!!), ואכלנו אוכל תאילנדי.
אחר כך, הלכנו לעשות קניות, אבל במשך כל הזמן הזה היו לי צירים מאוד חלשים, ואיזושהי תחושה שהיום זה קצת אחרת.
בדרך לקניות פגשנו חברה עם ארגז אופניים גדוש בילדים... שלושה מהם שלה, סיפרתי לה על מצבי, ועל הפקק הרירי שחשבתי שירד, והיא הודיע לילדיה בחגיגיות שעדי הולכת היום או מחר ללדת!... אני קיוויתי כמובן שהיא צודקת...
בסופר הרגשתי פתאום מין ציר כזה שלרגע חשבתי גם שאולי יורדים לי המים. זירזתי את אמא שלי, והלכנו הביתה. בדרך התקשרתי למיילדת ולארש, ארש אסף את איליאס מהגן, והמיילדת אמרה שאתקשר אם הכאב יתחזק, ואם לא, שאבוא בערב לבית היולדות למדוד סי טי ג'י.
השם של המיילדת- לילו, ככה יהיה לי יותר קל לכתוב עליה..
התקשרתי לאיילת מייד, להרגיע את עצמי שאמא שלי ואיליאס יוכלו ללכת לפגוש אותה ואת איה באיזה קידס קפה. קבענו פגישה.
אני נכנסתי לאמבטיה לאיזה חצי שעה- ארבעים דקות. באמטיה קצת עיסיתי פטמות, והצירים התחילו להופיע בצורה סדירה פחות או יותר.
כשארש ואיליאס חזרו, הלכנו כלנו לקפה, ומשם ארש ואני חזרנו הביתה. בשלב הזה היו לי צירים כל 7 דקות בערך, אבל עדיין לא ממש כואבים.
בבית לא כל כך הבנו מה אנחנו צריכים לעשות בזמן הזה.. ישבנו בסלון, אני הבאתי קערית עם שוקולדים שקניתי וכוס מיץ, וחיכינו, כשבצירים אני הולכת ברחבי הדירה...
בשלב מסויים פה גם מגלה דם בתחתונים, ומבינה שרק עכשיו בעצם השתחרר לי הפקק הרירי..
לילו הגיע, ראתה אותי ואמרה, טוב, נראה שיש עוד זמן... בדקה אותי, עדיין היתה פתיחה כמו בבוקר, של שתים, אבל הרגשתי איך הצירים הולכים ומתחזקים... היא השאירה חלק מהציוד אצלנו, ואמרה שנראה שהלידה תהייה בלילה או יום שאחרי.
המליצה לי לחכות עוד שעה, להרגע, אז לעשות עוד אמבטיה, ואחריה להתקשר אליה.
וכך היה, אחרי האמבטיה השניה, הצירים באמת התחזקו עוד יותר.
כבר נהייה שש בערב, איליאס צריך כבר לחזור הביתה, ארוחת ערב, אמבטיה ולישון, התקשרתי לאיילת לבדוק מה העניינים, הם אמרו שאמא שלי ואיליאס תיכף חוזרים.
איליאס כבר אכל בקפה, חזרו, אמא שלי רחצה אותו, וניסתה לקרוא לו במיטה. אני תוך כדי עם צירים כבר דיי כואבים, לא מסוגלת להיות אתו. יש לחץ בבית, איליאס מרגיש את זה... לא נרדם עם אמא שלי.
ארש הולך אליו, שוכב אתו במיטה שלו, הוא לא נרדם, הצירים שלי נהיים כואבים.
בסוף הם יוצאים שניהם מהחדר, ואני מציעה את ברירת המחדל- לראות די וי די... השעה כבר אחרי שמונה, איליאסי גמור מעייפות, אבל הלחץ בבית והגניחות שלי לא מאפשרות לו להרדם...
אני מבקשת מארש להתקשר ללילו, לדווח שזה נהייה יותר גרוע, היא מבקשת לדבר איתי, אנחנו לא כל כך מצליחות לתקשר בטלפון. לי כבר נהייה קשה לדבר.
בסופו של דבר, אני מחליטה שאני רוצה לצאת החוצה. מלחיץ אותי בבית הכל. מבקשת מארש שיבוא איתי, אבל איליאס מבקש שהוא ישאר אתו. יוצאת עם אמא שלי.
מגיעות למטה, אני מגלה שאחרי שכל ההריון היה לי חם תמיד, פתאום נהייה לי קר. וגם מרגיש לי שאני רוצה בעצם להשאר בבית.
עולים חזרה למעלה, ארש שוכב על הספה עם איליאס. סוגרים את דלת הסלון, אני ואמא שלי נכנסות לחדר שינה, סוגרות את הדלת, אני מחליטה לנסות לנוח. נשכבת, שמה לאמא שלי ביד את השמן שקדים, ומבקשת שתעסה לי את הנקודה בגב התחתון בכל פעם שאומר לה.
וככה, מעבירות כמה צירים. אחרי כמה זמן ארש נכנס לחדר, אומר שאיליאס נרדם, והוא מעביר אותו למיטה.
עם לילו סוכם שנתקשר אליה בסביבות תשע, ושתגיע בעשר- עשר וחצי.
ארש מתקשר אליה בתשע, היא אכן אומרת שתבוא בעשר, והוא מחליף את אמא שלי. הצירים מתחזקים, תוך כדי ציר ומסג' מרגישה את השק מי השפיר מתפקע, וכל המכנסיים שלי רטובות. לא מסוגלת לומר כלום לארש עד סוף הציר, מרוב שזה כואב...
הולכת לאמבטיה, מסבירה לארש איפה להשפריץ עם הזרם החזק כשיש ציר. נקודה אחת בגב, ועל הבטן גם (תודה לאיילת שהמליצה לי על זה...), ככה, מחליפה תנוחות מציר לציר, מחזיקה עוד כמה צירים.
תוך כדי גם ארש מתקשר ללילו לומר לה שירדו לי המים. היא אומרת שהיא בדרך. השעה כבר תשע וחצי.
ופתאום! תוך כדי ציר כואב, הטוש של המקלחת נקרע!!!!!
אני חושבת שאני הולכת למות....
יוצאת ביאוש מהמקלחת, מתחילה להתרוצץ בבית ביאוש, איך שהוא מוצאת את עצמי כל הזמן במסדרון, איפה שזה הכי מפריע בטח לאיליאסי... אני מרגישה כאילו יש לי ציר אחד ארוך שלא נגמר, אבודה בתוך הכאב..........
ואז לילו מגיעה!
רוצה לבדוק אותי בשכיבה, אני מנסה, אבל אז מרגישה שאני חייבת לשירותים, יושבת על האסלה, ומרגישה כאילו משהו הולך לצאת מכל הכוונים, בא לי להקיא, לשלשל, הכל ביחד... מבינה שזה לא עוזר, הולכת לחדר שינה, נשכבת על הצד, לילו בודקת אותי.
פתיחה8!
לילו אומרת שהיא צריכה להתקשר למיילדת השנייה, מה שאומר שהלידה כמעט בסופה!
אני בשלב הזה או בציר או בהתעלפות. לילו יושבת מחזיקה לי רגל אחת באוויר, ארש יושב מאחורי, הראש שלי עליו, יד אחת שלו לא עוזבת את הנקודה בגב התחתון, את היד השנייה שלו אני צובטת בחוזקה עם כל ציר...
עם כל ציר, לילו תופסת את המבט שלי- ונושמת גונחת יחד איתי. גניחות עמוקות, אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
המיילדת השנייה, יודית, מגיעה, לוקחת מלילו את הרגל שלי, אמא שלי במטבח מקבלת הוראות, מכינה קפה, שמה בקערה, שמה מים בבקבוק חם, מכינה לכלם לשתות, מסדרת אור בחדר, מביאה מגבות. את כל זה אני קולטת למרות שלסובבים אותי נראה שאני מעולפת...
ככה כמה צירים נורא נורא כואבים עוברים עליי, בנקודה מסויימת, לילו עם פד עם קפה על הפירנאום שלי, אומרת לי לנסות ללחוץ.
היא משנה את הגניחות ואני איתה- אההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לוחצת, לילו מרגישה את השיער של דריה בתוך צואר הרחם.
אני שמה את היד בציר הבא, ומרגישה גם.
הם שואלים אותי אם אני רוצה לעשות הפסקה (רק אחר כך הבנתי שזאת היתה בדיחה) ואני אומרת, לא! אני רוצה לגמור עם זה כבר!!!
בשלושה צירים הבאים, אני מחליטה שאני לא יכולה יותר, חייבת לדחוף אותה החוצה.
הגניחות, כמו נשימות של כלב הא! הא! הא! הא! מהירות.
צירררררררר...... הקצה של הראש בחוץ.
צירררררררר.... הרגשת צריבה, לילו עם האצבעות שלה שולפת, הראש בחוץ!!!!! דריה מתחילה לבכות כבר שרק הראש שלה בחוץ ושאר הגוף בפנים!... אני קוראת צורחת לאמא שלי שתבוא.
עוד ציר, שאיך שהוא זכור לי כפחות כואב, והגוף כלו נשלף!!!! אני ישר מושיטה אליה את הידיים, היא שוכבת עליי ובוכה... אני מחבקת ומנשקת אותה, ילדה שלי, שלום לך!...
השעה אחת עשרה בלילה.
אחרי כמה זמן, לילו אומרת שהחבל טבור הפסיק לפעום, מכינה אותו לחתיכה שארש מבצע.
דריה בוכה, מחפשת ציצי, אני נשכבת על הצד ונותנת לה, יונקת בחוזקה ובמרץ!!!
ואז עוד כמה צירים, הפלצנטה יוצאת לה, בעזרתה של לילו.
ארש לוקח את דריה, אני מתישבת ונוגעת בוחנת מסתכלת על הפלצנטה שלי שנראית כמו סטייק ענק מצד אחד, ומצד שני כמו פרח עם גבעול.
לילו בודקת אותי, אומרת שיש רק קרע קטן בצואר הרחם, הפירנאום לא נקרע בכלל, גם לא הצלקת!
לא צריך תפרים, שמה לי אבקה מיוחדת להחלמה.
ואז... איליאס מתעורר!!! ארש הולך להביא אותו לחדר שינה שלנו, בהתחלה נשכב על המזרון ורוצה להמשיך לישון, ואז מבין שיש עוד אנשים פלוס תינוקת בחדר, אנחנו שואלים אותו אם הוא רוצה לפגוש את אחות שלו, הוא מתישב על המיטה עם חיוך טיפשי על הפנים, חיוך של אושר אין סופי מהול בעייפות נוראית... מבקש להחזיק אותה בידיים, מנשק אותה....
אנחנו מרגישים כלנו מאושרים כל כך.....
לילו ויודית משאירות אותנו לבד, הולכות למטבח לסדר ניירת.
יודית הולכת אחרי כמה דקות, לילו הולכת באחת וחצי.
איליאס מבקש מארש לבוא אתו למיטה שלו, הם שניהם הולכים לישון שם. אני ודריה בחדר שינה. היא נרדמת. אני עם צירים- התכווצויות כואבות, ואופוריה מטורפת, לא מצליחה לישון כמעט כל הלילה.
בחמש וחצי בבוקר, ארש מצטרף אלינו, גם הוא לא מצליח לישון מרוב התרגשות. בשש בבוקר הולך לקנות קרואסונים... בשמונה- תשע איליאס ואמא שלי מתעוררים, איליאס נשאר אתנו בבית.
אנחנו משפחה קצת יותר גדולה!...