על ידי אורנה_שפרון* » 08 אוקטובר 2002, 01:07
מור,
נראה לי שכדאי לך לבדוק איך את בוחנת את ההתנהגות של בנך על פי האמונות שלך לגבי עצמך.
יתכן כי מתחת להרגשה שהילד מסתובב זמן ארוך בחוסר מעש כי את, אמא שלו, "לא מספיק יצירתית, אין לך מספיק רעיונות", מסתתר הפחד שלאמא כזאת יגדל בן כזה.
ואני מניחה כי את, כמו כולנו, רוצה ילד יצירתי, עסוק רגיש וספונטני.
אז כדאי שתרגעי,
הבן שלך בכל מקרה יגדל להיות מי שהוא. כמובן שיהיה לו יותר קל אם הוא לא יהיה עטוף בפחדים ורגשות אשמה של אמו, אבל כך או כך, הוא ילך בדרכו.
יש לקחת בחשבון שדרכו לא בהכרח תהיה הדרך שאת תכננת בעבורו. אולי הוא לא יהיה טפוס יוזם, אלא אחד ששמח לעזור למשהו אחר שיזם. לא כולם חייבים להיות יזמים. צריך גם פועלים, ואני לא אומרת את זה בלגלוג. למזלנו הגדול, יש כאן מקום לכולם, על האדמה הזאת.
לפני שנולד בני הבכור דמיינתי לי אותו משחק כל היום באבנים ובענפים. נולד לו בני, ושומו שמיים, הוא, רק כפתורים ענינו אותו. של הטייפ, של הרדיו, של הטלוויזיה, של התנור. רק כפתורים. היה לי נדמה שהוא אף פעם לא הרים מהאדמה שום אבן. למען האמת, התאכזבתי. והיום אני מודה לאלוהים על הילד הממוחשב שלי שמונע ממני את הצורך להכנס לעומק בהבנת המכשיר המפחיד הזה - המחשב. ושמחה מאד על עוד כמה וכמה סגולות שהוא נחן בהן.
ותכלס,
תעשי מה שנכון בשבילך. אם לא מפריע לך שהוא מסתובב בחוסר מעש, הניחי לו.
אם זה כן מפריע לך, את יכולה ליזום למענו פעילויות, עדיף כאלה שאת אוהבת ונהנית מהם.
אם לא תרגישי עם זה נוח בעוד שבוע או חודש או שנה, שני את דרכך.
זה מה שטוב בחינוך בבית. הכל, תמיד, אפשר לשנות. אם משהו מפסיק להיות מתאים, פשוט בוחרים במשהו אחר. שום דבר הוא לא בשביל הנצח. ומכל דבר אפשר ללמוד.
מור,
נראה לי שכדאי לך לבדוק איך את בוחנת את ההתנהגות של בנך על פי האמונות שלך לגבי עצמך.
יתכן כי מתחת להרגשה שהילד מסתובב זמן ארוך בחוסר מעש כי את, אמא שלו, "לא מספיק יצירתית, אין לך מספיק רעיונות", מסתתר הפחד שלאמא כזאת יגדל בן כזה.
ואני מניחה כי את, כמו כולנו, רוצה ילד יצירתי, עסוק רגיש וספונטני.
אז כדאי שתרגעי,
הבן שלך בכל מקרה יגדל להיות מי שהוא. כמובן שיהיה לו יותר קל אם הוא לא יהיה עטוף בפחדים ורגשות אשמה של אמו, אבל כך או כך, הוא ילך בדרכו.
יש לקחת בחשבון שדרכו לא בהכרח תהיה הדרך שאת תכננת בעבורו. אולי הוא לא יהיה טפוס יוזם, אלא אחד ששמח לעזור למשהו אחר שיזם. לא כולם חייבים להיות יזמים. צריך גם פועלים, ואני לא אומרת את זה בלגלוג. למזלנו הגדול, יש כאן מקום לכולם, על האדמה הזאת.
לפני שנולד בני הבכור דמיינתי לי אותו משחק כל היום באבנים ובענפים. נולד לו בני, ושומו שמיים, הוא, רק כפתורים ענינו אותו. של הטייפ, של הרדיו, של הטלוויזיה, של התנור. רק כפתורים. היה לי נדמה שהוא אף פעם לא הרים מהאדמה שום אבן. למען האמת, התאכזבתי. והיום אני מודה לאלוהים על הילד הממוחשב שלי שמונע ממני את הצורך להכנס לעומק בהבנת המכשיר המפחיד הזה - המחשב. ושמחה מאד על עוד כמה וכמה סגולות שהוא נחן בהן.
ותכלס,
תעשי מה שנכון בשבילך. אם לא מפריע לך שהוא מסתובב בחוסר מעש, הניחי לו.
אם זה כן מפריע לך, את יכולה ליזום למענו פעילויות, עדיף כאלה שאת אוהבת ונהנית מהם.
אם לא תרגישי עם זה נוח בעוד שבוע או חודש או שנה, שני את דרכך.
זה מה שטוב בחינוך בבית. הכל, תמיד, אפשר לשנות. אם משהו מפסיק להיות מתאים, פשוט בוחרים במשהו אחר. שום דבר הוא לא בשביל הנצח. ומכל דבר אפשר ללמוד.