על ידי אורות_וכלים* » 04 יולי 2007, 02:06
לעניין השאלה האם מי שלא חווה הורות יכול להבין/לייעץ להורים, אני חושבת שיש כאן איזשהו בלבול עקרוני בין שני עניינים:
- זיהוי הצורך של הילד.
- הבנת היכולת העכשווית של ההורה.
אני חושבת שלו היינו שמים לב להבחנה בין שני עניינים אלו, אולי הייתה יותר הסכמה בין הצדדים בדיון.
- שכן, גם מי שלא חווה הורות, יכול לזהות מהצד צורך של ילד, אולי מתוך זכרון החוויה שלו של היות ילד, מתוך זיהוי הילד שבתוכו, אולי מתוך הבנה אינטואיטיבית טובה. ויכולת כזאת יש כמובן גם לג'יין לידלוף שרבים מאיתנו הולכים לאורה. שכן, הבנה כזו עשויה להספיק כדי להיות יועץ טוב.
כך שזה דבר שנראה לי ברור שגם בלתי-הורים מסוגלים לדעת ולהבין.
ולפעמים אותו אדם אשר מן הצד, יכול אפילו לזהות את הצורך של הילד באותו רגע טוב יותר מההורה, כיוון שההורה מעורב מדי בסיטואציה, לעתים עייף מדי או טרוד מדי, או מוּנע מדי ע"י דפוסים מוכרים וכד'.
לדוגמא, כאשר אח גדול מכה אח קטן, וההורה נזעק באינסטינקטיביות להגן על האח הקטן, לצופה מן הצד לפעמים יותר קל לזהות איזשהו צורך שיש לאח הגדול באותו רגע, אשר מתבטא בהכאת האח הקטן.
- כאן נכנסת לתמונה הסוגיה השנייה: היכולת של ההורה באותו רגע. וזה אולי הדבר שמי שלא חווה הורות יותר מתקשה להבין.
גם אם ההורה יודע מה באמת הילד צריך, ומה הכי טוב בשביל הילד, ומה הכי נכון היה לעשות עכשיו - לא תמיד יש מסוגלות לזה. עייפות, חוסר סבלנות, מתח נפשי וכו'.
הצופה מן הצד יכול בטקט להציע להורה נקודת מבט נוספת, להצביע על משהו שהוא לא ראה בקשר לצורך של הילד שלו (כי אולי באמת הוא לא ראה, ואולי אפילו יכיר לו תודה על כך, אם ההצעה תבוא בטקט ובזמן הנכון), אך לא יהיה זה מן התבונה לשפוט את ההורה על התנהגותו, וגם לא לצפות שבהכרח יוכל לממש את התובנות.
כי שוב, לפעמים יש פער בין ההבנה לבין יכולת היישום.
מה שבאמת אדם שלא חווה הורות עשוי לא להבין זה: 'למה אי אפשר ליישם דברים כ"כ פשוטים? כ"כ ברורים? מה כ"כ קשה?'.
יש מי שממש לא מבין את זה, ולכן יבוא מנקודת מבט שיפוטית, וזה באמת יכול מאוד לעצבן. ויש מי שאמנם לא חווה הורות, אך מבין ברמה מסוימת שיש כאן קושי, ולכן בבואו לתת עצה יימנע מלשפוט.
כך שזה ממש תלוי בגישה.
לכן, אני חושבת שאם מישהו נטול-ילדים מציע משהו, לא כדאי לשלול את זה על הסף כ'מה הוא מבין'. אם הוא בא בלי שיפוטיות ובטקט, כדאי להקשיב: אולי הוא אומר משהו חכם, אולי הוא יכול לראות מבחוץ משהו על הילד שההורה לא רואה מבפנים. ואז ההורה יכול לבחור מזה את מה שמתאים לו,
לפי היכולת המעשית שלו.
זה ברור שלא כל דבר ההורה יצליח ליישם, אבל אולי הבנה עמוקה יותר של הילד או של הסיטואציה תתן את הכיוון ליישום הדרגתי, או יישום מאוחר יותר. אז אולי כדאי להקשיב?
גם לג'יין לידלוף הקשבתם. וגם מי שאומר שאינו יכול ליישם את כל העצות שלה, עדיין מבין שהן כן טובות בשביל הילד, לו היה מסוגל ליישם אותן. זה שהוא לא מצליח ליישם זה לא אומר שהן לא טובות בשביל הילד. אז לפחות הוא יודע את
הכיוון. זה מאוד חשוב לפני שמתחילים לדעת את הכיוון.
ואחרי שהוא יודע את הכיוון, הוא עושה את מה שהוא יכול מתוך זה. וזה בסדר לעשות את מה שיכולים.
וזה חוזר לחלוקה הראשונית שלי:
- מה טובת הילד?
- מה היכולת שלי?
אדם שלא חווה הורות (ולפעמים גם אדם שחווה הורות) לא יכול לדעת מה היכולת שלך, אבל הוא כן יכול (לפעמים) לדעת מה טוב לילד. כמו ג'יין לידלוף, וכמו אנשים נטולי ילדים באתר. (כמובן שאני לא מדברת על מיינסטרימיים
)
אז בקשר לטובת הילד - אתה יכול להקשיב, ולהחליט אם זה נראה לך נכון. ואח"כ בינך לבין עצמך תבדוק אם זה תואם את היכולת שלך.
ונדמה לי ש-
תמי גלילי אמרה דברים דומים למה שאמרתי, במילים קצת שונות:
אני חושבת שיש הבדל בין היכולת לתרום מידע שימושי, שיכולה להיות גם למישהי כמו ניצן לפני האימהות, לבין היכולת והלגיטימיות לדון מישהו אחר לפני שהגעת למקומו. לפעמים הורים חושבים או מתגוננים מאמירה מהסוג הראשון על ידי זילזול באומר, כשמה שיש להם בראש זו אמירה מהסוג השני.לעניין השאלה האם מי שלא חווה הורות יכול להבין/לייעץ להורים, אני חושבת שיש כאן איזשהו בלבול עקרוני בין שני עניינים:
[list=1]
[*] זיהוי הצורך של הילד.
[*] הבנת היכולת העכשווית של ההורה.
[/list]
אני חושבת שלו היינו שמים לב להבחנה בין שני עניינים אלו, אולי הייתה יותר הסכמה בין הצדדים בדיון.
[list=1]
[*] שכן, [b]גם[/b] מי שלא חווה הורות, יכול לזהות מהצד צורך של ילד, אולי מתוך זכרון החוויה שלו של היות ילד, מתוך זיהוי הילד שבתוכו, אולי מתוך הבנה אינטואיטיבית טובה. ויכולת כזאת יש כמובן גם לג'יין לידלוף שרבים מאיתנו הולכים לאורה. שכן, הבנה כזו עשויה להספיק כדי להיות יועץ טוב.
[/list]
כך שזה דבר שנראה לי ברור שגם בלתי-הורים מסוגלים לדעת ולהבין.
ולפעמים אותו אדם אשר מן הצד, יכול אפילו לזהות את הצורך של הילד באותו רגע טוב יותר מההורה, כיוון שההורה מעורב מדי בסיטואציה, לעתים עייף מדי או טרוד מדי, או מוּנע מדי ע"י דפוסים מוכרים וכד'.
לדוגמא, כאשר אח גדול מכה אח קטן, וההורה נזעק באינסטינקטיביות להגן על האח הקטן, לצופה מן הצד לפעמים יותר קל לזהות איזשהו צורך שיש לאח הגדול באותו רגע, אשר מתבטא בהכאת האח הקטן.
[list=1]
[*] כאן נכנסת לתמונה הסוגיה השנייה: היכולת של ההורה באותו רגע. [b]וזה[/b] אולי הדבר שמי שלא חווה הורות יותר מתקשה להבין.
[/list]
גם אם ההורה יודע מה באמת הילד צריך, ומה הכי טוב בשביל הילד, ומה הכי נכון היה לעשות עכשיו - לא תמיד יש מסוגלות לזה. עייפות, חוסר סבלנות, מתח נפשי וכו'.
הצופה מן הצד יכול בטקט להציע להורה נקודת מבט נוספת, להצביע על משהו שהוא לא ראה בקשר לצורך של הילד שלו (כי אולי באמת הוא לא ראה, ואולי אפילו יכיר לו תודה על כך, אם ההצעה תבוא בטקט ובזמן הנכון), אך לא יהיה זה מן התבונה לשפוט את ההורה על התנהגותו, וגם לא לצפות שבהכרח יוכל לממש את התובנות.
כי שוב, לפעמים יש פער בין ההבנה לבין יכולת היישום.
מה שבאמת אדם שלא חווה הורות עשוי לא להבין זה: 'למה אי אפשר ליישם דברים כ"כ פשוטים? כ"כ ברורים? מה כ"כ קשה?'.
יש מי שממש לא מבין את זה, ולכן יבוא מנקודת מבט שיפוטית, וזה באמת יכול מאוד לעצבן. ויש מי שאמנם לא חווה הורות, אך מבין ברמה מסוימת שיש כאן קושי, ולכן בבואו לתת עצה יימנע מלשפוט.
כך שזה ממש תלוי בגישה.
לכן, אני חושבת שאם מישהו נטול-ילדים מציע משהו, לא כדאי לשלול את זה על הסף כ'מה הוא מבין'. אם הוא בא בלי שיפוטיות ובטקט, כדאי להקשיב: אולי הוא אומר משהו חכם, אולי הוא יכול לראות מבחוץ משהו על הילד שההורה לא רואה מבפנים. ואז ההורה יכול לבחור מזה את מה שמתאים לו, [b]לפי היכולת[/b] המעשית שלו.
זה ברור שלא כל דבר ההורה יצליח ליישם, אבל אולי הבנה עמוקה יותר של הילד או של הסיטואציה תתן את הכיוון ליישום הדרגתי, או יישום מאוחר יותר. אז אולי כדאי להקשיב?
גם לג'יין לידלוף הקשבתם. וגם מי שאומר שאינו יכול ליישם את כל העצות שלה, עדיין מבין שהן כן טובות בשביל הילד, לו היה מסוגל ליישם אותן. זה שהוא לא מצליח ליישם זה לא אומר שהן לא טובות בשביל הילד. אז לפחות הוא יודע את [b]הכיוון[/b]. זה מאוד חשוב לפני שמתחילים לדעת את הכיוון. [b]ואחרי[/b] שהוא יודע את הכיוון, הוא עושה את מה שהוא יכול מתוך זה. וזה בסדר לעשות את מה שיכולים.
וזה חוזר לחלוקה הראשונית שלי:
[list=1]
[*] מה טובת הילד?
[*] מה היכולת שלי?
[/list]
אדם שלא חווה הורות (ולפעמים גם אדם שחווה הורות) לא יכול לדעת מה היכולת שלך, אבל הוא כן יכול (לפעמים) לדעת מה טוב לילד. כמו ג'יין לידלוף, וכמו אנשים נטולי ילדים באתר. (כמובן שאני לא מדברת על מיינסטרימיים :-))
אז בקשר לטובת הילד - אתה יכול להקשיב, ולהחליט אם זה נראה לך נכון. ואח"כ בינך לבין עצמך תבדוק אם זה תואם את היכולת שלך.
ונדמה לי ש-[po]תמי גלילי[/po] אמרה דברים דומים למה שאמרתי, במילים קצת שונות:
[u]אני חושבת שיש הבדל בין היכולת לתרום מידע שימושי, שיכולה להיות גם למישהי כמו ניצן לפני האימהות, לבין היכולת והלגיטימיות לדון מישהו אחר לפני שהגעת למקומו. לפעמים הורים חושבים או מתגוננים מאמירה מהסוג הראשון על ידי זילזול באומר, כשמה שיש להם בראש זו אמירה מהסוג השני.[/u]