הדף הזה עושה לי צמרמורת מתחילתו עד סופו.
זה פשוט כל כך מדוייק לחלום שלי ומיץ פטל המדהימה.
הלוואי שעוד היית בסביבה להתייעצות.
תודה על הדף הזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכם,
האם מישהוא יודע את מספר הטלפון של מיץ פטל והאם היא מוכנה לעזור באינפורמציה לגבי המעבר לצפון?
בתודה מראש,
אילנית, [email protected]

אנתרופוסופי יש ביודפת ובאמירים.חינוך מוזהב- כפי שאת יודעת ,גר במעלה צביה.
היה מאמר מאוד חיובי על הגנים ביובלים-שהכניסו שם סטנדרטים של יותר מטפלות ובנוגע לאופן העבודה שלהן שיותר מתרכז בילד.
מעבר לזה אני לא יודעת .
אם תתקשרי לישובים ישמחו להסביר לך ואת יכולה לבוא למפגש עם הגגנת ונציג ועדת חינוך(שזו הועדה שממונה על הגנים)

לנו יש קבוצת ח"ב עליזה וצוהלת,כרגע קיץ , אז נפגשים לעיתים רחוקות יותר ובדרך כלל במקום קריר-למקרה שזה מענין אותך.

שלום יקירותי, אולי תוכלו לעזור לי... אנחנו מאוד רוצים לעבור לאיזור הגליל, בעקבות עבודתו של בן זוגי. חשבתי על משגב בגלל אפשרויות החינוך הרבות שם. יש לי ילד בן 4 וילדה בת שנה. אני מחפשת מקום נעים שיהיה בו גן לילד שלי, עם חום אהבה ונשמה ובלי זרזי גדילה למיניהם (חוץ מהאנטרופוסופי והחינוך המוזהב). באתר "גן באופני" לא ענו לי על כך. אולי מישהי/הו יכול לתת לי כיוון ... כבר הייתי בהמון מקומות שם ואני חושבת שרק התבלבלתי, ממש אשמח לשמוע רשמים מגוף ראשון. אפשרות נוספת שלנו היא איזור איילת השחר/ יסוד המעלה, מישהו... תודה

פשש.. חוויה באופנית שמזמן לא קרתה לי
לקרוא בלוג מהתחלה עד הסוף
ללוות לאורך כל השנים והתהליכים
וההתחלות וההגשמות והקושי והפריחה
מחזוריות כזאת נפלאה
נותנת השראה
אהההה @}

כן היא עדיין בצפון...

מעניין, אתם עדיין בצפון?

מיץ פטל.....איפה את היום ? תני איזה עדכון לנו החולמים שעדיין לא קפצו

מזמן לא הייתי פה...............
נשמע כמו אתגר, מה שקורה כאן. את מדהימה אותי כל פעם מחדש. תודה
שולחת לך חיוך וקרן אור.
מרווה

אני מנסה לדמיין... עוצמת עיניים לרגע....

נושמת אההההה את האויר
מנסה לנשום מעט מהתחושה שלך, למה אי אפשר להידבק בזה???

איזה כיף לפתוח את הבוקר ולקרוא אותך ככה מאושרת.

סתיו שלישי בצפון. אני אוהבת את הגליל. מתה על הגליל. נושמת אההההה את האויר המיוחד הזה.
ריח גלילי. ריח שבשעות הערב מתערבב עם ריח מדורות. שומעת את המואזין והוא כבר חלק מחיי.
הכבישים המפותלים שעולים ויורדים. עדרי הפרות. העיזים.
גליל. אוף. אני אוהבת את זה עד כדי כאב.
היום יצאנו למרעה עם יובל (מומלץץץץץץ ביותר לכל המבקרים באזורנו אטרקציות בצפון) באחה"צ סתווי וקריר.
3 ילדים ו23 עיזים קופצניות. מצאנו מטות ארוכים וקפצנו בין הסלעים. השמש החלה לשקוע. כל אזור נטופה ועד לים נפרש לפננו , הכינרת הציצה מבעד להרים וראינו את הים הכחול הגדול. נשמתי. הרגשתי כמו מלכה. מלכת הגליל. זה שרביטי וזו ממלכתי.

<מה עם המרצפת השבורה במעלה המדרגות?>

ואו. אני קוראת אותך כבר שעתיים . ופשוט - ואו.
התחלתי מהאדם מחפש משמעות.
התכוונתי לכתוב כמעט את מה שאת כתבת ואז מצאתי שם את מילותיך. שהן מנוסחות להדהים- (אולי זו פרנסתך - אגב)
ומאז קראתי וקראתי בעניין רב כמו ספר מתח - אולי גם דרכינו נסללת כך?
מכל מקום - בהצלחה ושתמשיכו לחיות את החיים במשמעם.

יש לי המון מה ללמוד ממך.
אוהב ומחבב,
אופיר

את נותנת לי כוח. המילים שלך חזקות וממלאות .
תודה!

מיץ יקרה... אני הייתי במשגב בבית גדול של 200 מר ועוד מרפסת של כ80 מר..לא הגדודל של בית ולא הנוף היפה משכו אותי להשאר שם. בכל מקרה בהצלחה.

היי נשמה.
קוראת כאן שוב.
התחלה נפלאה ושנה נפלאה לכולכם.

אני חיה את החיים שאני בוחרת .
נכון תמיד,רק לא תמיד מבינים שגם מה שלא נראה שבחרנו ,
זאת בחירה לא מודעת,
אז באמת עדיף להיות מודעים לכך שכל מה שקורה איתנו נעשה מתוך בחירה שלימה.

קמתי אתמול והיום עם תחושה גדולה של הודיה .
אני חיה את החיים שאני בוחרת .
זו תחושה חזקה.
תחושה שאין דבר בעולם שלא אוכל לעשות .אם ארצה.
הכל פתוח לי.מרות הפציעה.
רק להתמודד עם .......... פ ח ד .
זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר.
ואחרי שזה משתחרר זו תחושה של חירות
חרות מכבלים פנימיים מכבלים חיצוניים.

אתמול שוחחתי עם חברה אהובה שעברה תאונת דרכים ביום חמישי.
היא מהרה לגן בסוף יום עמוס. בסוף שבוע עמוס. חיים עמוסים.
איך עוצרים היא שאלה? איך יורדים מהרכבת?
היא לא מאפשרת לעצמה לנוח לקבל עזרה.
מה יגרום לך לעצור? שאלתי.
תאונה קשה יותר? סרטן? אירוע מוחי?
תעצרי אהובה . חיי את החיים שאת רוצה שאת בוחרת.
זה רק פחד.
בואי אני כאן.
נעשה לו ביחד בוווווווווו.
בבוווווווווווווווווווווווווווווווווווו.

בשעה טובה מאמי! שנה נהדרת!

<תמיד עוקבת>

התחיל קודר ובסוף הסתיים עם תקווה.
את הבנאדם הכי חי שהכרתי מעודי.
אני תמיד לצידך. התקשרי או שלחי לי SMS SOS מתיי שאת מרגישה.
מחזק את ידייך.
שנה טובה,
אופיר

_הולכת להיות לנו שנה נהדרת פה.
אני מרגישה.
הולכת להיות לנו שנה של המון שלוה, התחלות חדשות, התקרבות.של עשיה חברתית,
של התרחבות הלב.
שנה של אהבה.
ל כ ו ל כ ם._

אמן !

זהו עברנו.
ביום הראשון פה כשהמובילים הביאו את החפצים, דפקו לנו את המדיח, הארונות לא הסתדרו לנו במקומות שלהם,
השולחן נראה לי תקוע באמצע החיים...
מה אני אגיד לכם....בכיתי. ישבתי על המיטה עם הנילונים. ובכיתי. לאן הבאתי אותנו. מה קורה לי? אני רוצה לברוח. ללכת מפה.
בערב , בעלי הבית שלנו שהם גם הצמודים שלנו, הזמנו אותנו לארוחת ערב.
.בסוף הערב הקטנה שלנו והקטן שלהם שחקו יחד והגדול נעלם עם הגדול שלהם.
זה היה כל כך מרגש ומחמם את הלב. אפילו הכינו לנו עוגה לקפה של שבת. הרגשתי שיכול להיות שיהיה פה נחמד.

למחרת כבר ננזפתי ע"י אחד השכנים ואח"כ ע"י שכן אחר ואח"כ שכן שלישי...
פעם על הכלב , פעם על הילד פעם על החניה....
זה היה יותר מידי עבורי. שוב דמעות ותחושה של אכזבה. של ניכור.מי רוצה בכלל לפרוק את הארגזים? רק לארוז הכל מחדש ו..לברוח מפה.
ואז..הופיע אחי המקסים והחכם.שדי דיבר לליבי. אפשר לי לפרוק את הכאב אך מיד התחיל להראות לי כמה נפלא הבית והישוב וכמה החיים פה יהיו לנו לנעמים . כמה הבית הוא משפחתי ועוטף.ושבטוח נמצא פה את האנשים שלנו.

אט אט החפצים מסתדרים. אני נהנת מחדר המיטות שלנו מהמטבח שלי שהוא ממש לב הבית.
ושאני יכולה להרגיש טוב יותר את כולנו.
אני כבר יכולה לראות את הפינת זולה שלנו, את גינת התבלינים וגינת הירקות.
יש פינת משחקים לקטנה ולגדול הכנו שולחן כתיבה.
יש לנו עץ שקד עם פירות מתוקים וטעימים להפלא.
הצלחנו לארח פה חברים ולהאכיל עוד חבר'ה שהיו פה בתפילות יום הכיפור.
הילדים מצאו חברים חדשים ונקשרו יותר לחברים הותיקים שלנו.
וגם אנחנו
הולכת להיות לנו שנה נהדרת פה.
אני מרגישה.
הולכת להיות לנו שנה של המון שלוה, התחלות חדשות, התקרבות.של עשיה חברתית,
של התרחבות הלב.
שנה של אהבה.
ל כ ו ל כ ם.

_ואני משוכנע שבבית תחיו כמו משפחת מלוכה.
בהצלחה במעבר._ גמני!

הי מיץ,
בוודאי שמעת כבר הרבה פעמים בחייך את הביטוי של לרדת בשביל לעלות.
כמי שהחליף עבודה משרה לפני מספר חודשים וויתר כל רכב ועוד כמה דברים, רוצה אני לומר לך שאני ירדתי למשרה שהיא מאוד קטנה עליי. במקום לטפס ולטפח קריירה, החלטתי לנוח קצת מהקצב המטורף של החיים ואני בטוח שיגיע היום ושוב אנסוק מעלה, (בכל אופן, זה התכנון).

תרשמי לעצמך שתי נקודות. לי קשה מאוד להיפטר מחפצים, בגדים ושאר זכרונות. כל חג פסח אנחנו מנצלים לדילול הארונות.
נהנתי לקרוא את תאורי הבית החדש. לפי התיאור נראה שאת עוברת למינימום חמישה חדרים. אולי תבואי אצלי ותייעצי לי איך להשתמש בצורה יותר נבונה בחדרי הבית?
ראיתי אתכם ישנים באוהל של 2 על 2 מטר, ישנתם כולכם כמו תינוקות ואני משוכנע שבבית תחיו כמו משפחת מלוכה.

בהצלחה במעבר.

יהיה טוב,במילא הכל עושים בסוף על השולחן במטבח... משפט שראוי להכנס ב"משפטים לתלייה על המקרר... "

בצמצום יש המון הרחבה!
וואו, איזה יופי ציף ציף... כל כך נעים לקרוא. יופי של התחלה ליום חדש.

מיץ,אני עשיתי משהו דומה לפני ארבע שנים,עזבתי בית ועברתי לקראוון וחצי ,75 מ' קצת יותר גדול ממה שאת מקבלת,עברתי לשם עם ארבעה ילדים קטנים,לקחתי איתי רק מה שהיה הכרחי,הצהרתי שאני עוברת לשנה גג שנה וחצי.בסוף נשארנו כמעט ארבע שנים...
הרווחנו חברים טובים מאוד שהיום הם חלק מהמשפחה שלנו,זכיתי לזריחות היפות ביותר שראיתי בימי חיי.
להמון כוסות תה צמחים...שהייתי בהריון האחרון הרגשתי שאני צריכה בית אמיתי,חלק מתחושת הקינון שמתעוררת בי בכל הריון.רציתי בית לא בהקשר של גודל אלא בהקשר של יציבות לעומת קראוון(הוא היה במצב מזעזע...)
חזרנו לבית שלנו אחרי שהוא שודרג עם עליית גג מדהימה.
היום טוב לי בבית ,אבל אני מתגעגעת לזריחות ולכוס תה ריחני עם חברה טובה...

בצמצום יש המון הרחבה!
יהיה טוב,במילא הכל עושים בסוף על השולחן במטבח...

שלום מיץ, ניהנתי לשוב ולקורא אותך בבלוג שלך המרגש.
יש ספר שמדבר בדיוק על השאיפות שלך (ושל הרבה גולשים אחרים באתר)
"ליהנות מחיים פשוטים" של ג'ורג'ין לוקווד, הוצאת אופוס.
יש להשיג בסטימצקי. הספר מדבר גם על חיסול חובות ואוברדרפט אבל גם על מעבר של זוג אמריקאי לחיים טיבעיים עם המון המון המלצות והסברים. תקראי ותהני.
בהצלחה ושנה טובה,

לוטם , ממש תודה על דבריך.
אני גם מרגישה ככה. שזה תהליך של התנקות.
מצא חן בעיני הבריכה הקנטנה. הזוגי רוצה לשים את האקווריום הגדול שלנו אך אולי נחפש משהו קטן יותר.
מדפים רצים לאורך הקירות? איך?תודה על הרעיונות.

ביי ביי לך ספתי הכחולה והאהובה. ממך הכי קשה לי להפרד.
חלמתי אותך , רציתי אותך מזמן.ידעתי שכאשר אכנס לבית החדש שלנו את תהיי שלי.
לקראת לידתו של בני מצאתי אותך בגלריה וידעתי שאנו מתאימות. שמחת אותי כל כך. קשטת את ביתי והיית נוחה למרות שהיית שבורה עוד מכנסתך לביתי ..
ספה כחולה שלי, אני נזכרת במגע הבד שלך ,ברכות שלך ומודה לך על כל מה שהיית עבורי.
על ערמות הכביסה שהכלת, על משחקי הילדים עליך ובין כריותייך, על הלנת האורחים , על לילות ארוטיים עם אהובי,
על חמימותך לכלבתינו בלילות, על תמיכתך בנו בזמן מחלה. תודה לך ספה אהובה.
עכשיו את הולכת לשמח את ליבותיהם של אנשים אחרים. עכשיו את הולכת לחבוק בתוכך הרפתקאות חדשות.
אני משחררת אותך באהבה ובשמחה.

חברה חכמה שאלה אותי למה זימנתי לחיי בית קטן כל כך? מה הקטנות הזו בשבילי?
את ילדותי עברתי בבית קטנטן. בית של שניים וחצי חדרים שגדלו בו באהבה 5 ילדים ואמא אחת.
החצי חדר היה החדר שלי. קטן וחמוד ואהוב מאוד. הספיק לי בדיוק.
פעם עברתי לחדר הגדול. ולא הרגשתי בו נוח. אז חזרתי חזרה.
קטן זה חמים, זה קרוב, זה חיבוק.
קטן זו הצטנפות. אני מצטנפת עכשיו, מתכדררת, מתכנסת, נאספת...
משהו בי מרגיש להתכנס פנימה. להיות כמו גרגר קטן. כמו גרעין קטן באדמה.
לקראת משהו אחר.
תחושה שמשהו בי מרגיש כמו גרעין שעתיד לנבוט ממנו משהו מופלא, מיוחד, מרתק.

יש לי כבר המון זמן תחושה של רצון להשיל ממני שכבות. להשיל ולהשיל.את כל מה שמיותר, את כל מה שהוא לא רלוונטי לחיי , את כל מה שהוא דמה, את כל מה שהוא לא שייך לי. שהוא לא אני.
עוד קליפה יורדת ועוד אחת...זו תחושה מופלאה. עדינה ומבריקה.
לא יודעת עד מתי ,לא יודעת כמה עוד ,לא יודעת מה עוד. אבל אני כל הזמן מוצאת עוד ועוד דברים, תפיסות, חפצים, קשרים, חלומות, דמיונות, להשיל ממני.
כאלו בעצם המעבר הזה אני מסירה שכבה עבה נוספת.
עד שאגיע לדבר עצמו. למהות עצמה, לזכות של הדבר.
זה יהיה אולי חשוף ורגיש אבל זה בטח יהיה מופלא.

עכשיו זה קצת כמו ללכת במדבר.
ללכת ללכת ללכת , חייבים לקלף את השכבות, חייבים ללכת לאט, לחשוב, לנוח. ללכת רק שהתנאים מאפשרים.
ללכת ללכת.ולשתות.
אולי 40 שנה/ חודשים/ שבועות....
עד שנגיע לארץ הבחירה.
וואוו. ארץ הבחירה. הארץ שבה אבחר. שבה אפשרי לחיות מבחירה.
שבה אוכל לבחור איך לחיות.

כמה יפה הדרך בה השארתי את פסיעותיי שלי על אדמתך.

אך עוד רבה הדרך.
ואני עדיין הגרעין.

שוב אני כותבת לך בבלוג.
במעבר לדירה של 50 מ"ר מדובר בתהליך התנקות, הטהרות, הרבה תכנון בפנג שווי מאוד מועילים. כשעברנו לדירתנו הנוכחית, תיכננו את הדברים כך שיזרמו עם האנרגיה, כך למשל מיקמנו ליד קיר זוויתי בריכת מים קטנטנה עם משאבת אקווריום שהזרימה מים ויצרה פינת רוגע (גם אקוריום טוב, היינו צריכים מוטיב מים בשביל האיזון). אחרי זמן מה שגרנו בבית, והמשאבה נסתמה שוב ושוב משערות החתולים, פשוט שמנו שם את מי השתיה שלהם וסגרנו את המשאבה. מה שאני מנסה להגיד זה שצפוי לכם מעבר לא קל, אבל מנקה מאוד, מרווה מאוד. בית כזה יוצר הרבה יותר מפגשים עם עצמך, ועם היצירתיות שלך. בכל פינה את מוצאת משהו לעשות, מחד זו עבודה שלא נגמרת ומאידך זה יצירתיות מופלאה, שאני קוראת שכבר חלה עלייך.
לגבי איחסון, אנחנו מצאנו פתרונות אחסון שונים: בוידמים שהאיש שלי תלה תחת התקרה בכל מיני מקומות (מסדרון קטן ומסדרון כניסה ואפילו בחדר הקטן), חשבנו לעשות גלריה- מיטה שיושבת גבוה כמטר שמונים מעל הרצפה וכל השטח שלמטה הופך לחדר עבודה עם פינת עבודה וכו'. בסוף זה לא יצא אצלנו לפועל אבל יש לנו את הרעיון והתכנוני, והרבה מדפים שרצים לאורך רוב קירות הבית עם הספרים שלנו והקלסרים. עיקר הבלגן כיום הם חומרי היצירה שלי, צמר הפיות וערימות הדפים לקולאז', בדים וכלי תפירה, אבל זה בלגן שמח, כי כל כמה זמן נובט ממנו איזה משהו חדש (הכנתי קוף מגרביים שלשום).
ואם ההדחפות שלי כאן לבלוגך מפריעה- חופשי תמחקי!

מאחלת לכם שנה טובה ונעימה
הבית הוא המקום בו נמצא הלב
וכאחת שגרה כעת בדירה 50 מ"ר עם כמות עצומה של חפצים- אני מזדהה-
במטבח שלנו יש שולחן אוכל עליו אני תופרת ויוצרת ומארחת ועורמת ערימות של ניירת. הסלון הוא גם חדר המשחקים וגם פינת המנוחה וגם מקום מיון הכביסה.
בחדר השינה אנחנו גם ישנים כולנו יחד וגם מקפלים כביסה נקייה ושמים בארון.
הזמנו לכאן הרבה פעמים חברים, אפילו מפגשים. היה צפוף מאוד אבל גם נעים. אז אני בטוה שתהנו, יש משהו מאוד מקרב בערימת אנשים בסלון קטן:-]
אז שוב- המון הצלחה, ושנה מקסימה!

מיץ, שתהיה לכם שנה טובה, והרבה טוב .
@}
את אמיצה, מדוייקת וקשובה לצרכיך.
חיבוקים וחיזוקים להמשך הדרך

אנו עוברים בסופשבוע הבא לבית קטן קטנטנן.
יחידת דיור. 50 מ"ר.
אני מוצפת בתחושות במחשבות. מנסה להבין שוב מה אני עושה.
מה זה הצעד הזה?
אתמול ביקרתי בו שוב.וקלטתי כמה הוא קטן. פיצי.
אמאל'ה.
הצילו.
מה אני עושה לעזעזל?
נפלתי על כל הראש?
האם זה לא פאנטי מידי? מוגזם מידי?
כאלו אני חייבת ללכת עד הסוף.
להתנסות ממש ממש ממש.לגעת בדבר עצמו. כאלו רק שם אמצא תשובה.
כאלו שאם אני לא אגיע למיצוי ההתנסות הזו של פשטות מרצון לא אלמד משהו.זה לא יהיה זה.
אתם מתארים לעצמכם על כמה חפצים ויתרתי?
על הסלון שלי על כוננית ספרים ענקית, על שולחן כתיבה, על ארוניות מגרות, על ספרים רבים, בגדים, נעליים, ומה לא.
ואתמול קלטתי שגם ממה שחשבתי להשאיר עלי להפרד. כן על עוד הרבה.
על כלי אוכל, על מוצרי חשמל, על המדיח האהוב שלי ( אולי לא...הזוגי ימצא פתרון...), על אוףףףף............
אם אני רוצה מאוד. הכל יכנס. אבל זה יהיה צפוף ודחוס.
ואני רוצה שה יהיה מרווח ככל האפשר.

החיבור הזה לחומר משגע אותייייייייייייייייייייי.
איזה גועל.

בעקרון זו בחירה מצויינת :
גם ישוב במשגב, גם ישוב כפרי, גם אני לא אעבוד ( מושלם!!!!!), גם הילדה נשארת איתי (הרבה יותר מושלם).
גם הגדול ממשיך בבית הספר המאים לו, גם הזוגי ממשיך באותה עבודה, גם יש לנו גינה כיפיית, גם יש קרבה הרבה יותר גדולה לטבע, ליערות האלונים, לשבילי טיוליים. גם יש שם אנשים אהובים.
בתכלס גם בבית הקטן שאנו גרים בו אנו לא ממצים את רב חדריו.
רב הפעילות היא בחלק התחתון שלו קרי מטבח-פינת אוכל- סלון-שירותים.
בחלק העליון לחדר השינה אין כניסה במהלך היום.
ובחדר הנוסף שהוא חדר המשחקים יש פעילות בד"כ כשבאים אורחים, חברים של הילדים, הכביסה, ולפעמים כשהגדול רוצה להתבודד לו.או שהוא נשלח לשם הפסקה.
הוא משמש ברובו כמקום אחסון לבגדים ומשחקים.
חוץ מזה רב שעות היום הדגול אינו בבית אלא במסגרת ואחה"צ אצל חברים או דוהר באופניים .
אז מה ההבדל????
גם פה יהיה חדר לשינה והחדר השני וחלל המטבח ינוצל לשהיה יחד ולמשחקים.
הכי חשוב לדאוד זה שלא יהיו יותר מידי חפצים שיחסמו את החלל הזה. וליצור נישות של פעילות.
למשל במעבר ליד מכונת הכביסה אוכל לשים את פינת הבובות והמשחקים של הקטנה. להוסיף מדפים.ולשים שטיחון על הרצפה.אוכל לשים לה גם פרגוד קטן או בד לאנטימיות..
באזור המטבח יש את שולחן האוכל שמשמש גם לעבודות היצירה, להכנת השיעורים, לאירוח..
וגם את המחשב .אפשר לשים שטיח או מחצלת במרכז לעוד אזור משחק.
ובחדר השני לשים מדף רחב מתקפל שישמש עוד אזור של פעילות..וגם שם ליצור לגדול נישה של משחקים.

אבל האם גם לפה הוא יוכל להביא חברים.?
אני מנסה מאוד שהם לא יפגעו מהמעבר הזה.שהם לא יצטרכו להפרד משום משחק או חפץ שלהם או מפעילות אהובה.
כבר לא אוכל לארח כמקודם. מצד שני אולי כן?

הישוב המרוחק הזה יחייב אותנו להיות הרבה יותר מתוכננים, הרבה יותר יוצריים.הרבה יותר יצירתיים.

אמשיך אח"כ.

ואני כאן תמיד לצידך.
היי חזקה, עוד מעט הסערה תחלוף.
חיבוק.

ברור לי שאני רוצה להשאר פה. בצפון בגליל .
ברור לי שאני רוצה לחיות בישוב קטן.כפרי.איכותי.
ברור לי שאני רוצה לא לעבוד בכלל לפרנסה (רק אם יהיה משהו ממש מיוחד ושווה וקטנטן - בשביל הכיף).
ברור לי שאני רוצה חינוך ביתי בחיי ובחיי ביתי.

והכי חשוב ברור לי שאני לא לא רוצה לחיות יותר בחובות.
אלא בדיוק ממה שיש לי. רוצה לשים את המילה אוברדרפט בארגז ולזרוק לים.
אני רוצה להיות בשליטה על חיי. לקחת אחריות גם על התחום הזה.האפל הזה, המסובך הזה.

והכי חשוב אני יודעת שאני יכולה.

אני רוצה לחיות בפשטות מרצון. להתרכז. להיות מרוכזת בצרכי האמת שלי.
יש לי הזדמנות לגדילה עכשיו, להתפתחות נוספת. לצמיחה .אני הולכת לגלות עוד דברים חשובים על עצמי ועל החיים.

שינויים.

רגעים של החלטות ובחירות.
זה לראות איך אני מסדרת לעצמי את החיים כך שאני יוכל להיות יותר בבית.(מתוך פשטות מרצון).
מזכירה לעצמי מהן האבנים החשובות בחיי.
אותי רגועה, בריאה, ושמחה.
המשפחה שלי . חינוך ביתי,חינוך מתאים לבני, זוגיות יציבה ותומכת.
הסביבה שלי הקירבה לטבע,לאדמה,אנשים אכפתיים ותומכים,איכותית.
מזכירה לעצמי שאני יכולה שיהיה לי הכל.
שיש לי הכל.
שיעורי החיים .מבחן חדש.
אני לא מוותרת.
ירידה ברמת החיים לצורך עליה באיכות החיים.
תרגיל משובח.

חיפשתי קודם את הדף הראשון ולא זכרתי את שמו.

מציעה לך להוסיף בראש דף זה: 'התחלה ראו בדף: לא לוותר על חלומי'.
ואולי אפילו בראש הדף לא לוותר על חלומי להוסיף 'המשך ראו בדף: עוברים לצפון קופצים ראש'.

לטובת הקוראים כמובן.

מיץ פטל היקרה ! אחרי שכתבתי לך בדף הבית,מצאתי את הבלוג הזה והתעדכנתי בשקיקה....
אז אכשיו אני יודעת הרבה יותר.אך עדיין יותר מאשמח לשמוע ממך!
מתגעגעת
חני

היי מיץ יקירתי,
כל יום אני פותחת את דף הבלוג רוצה לקרוא עוד, התפתחויות, חדשות, פשוט מרתקת הדרך שאתם עוברים וגם האופן בו את כותבת, חשבת לעשות מזה ספר? אולי ספר וירטואלי?
להישתמע מתוקה, כתבתי לך מייל ענק בטח את עסוקה, אז מתי שיהיה לך זמן נדבר
ביי

מה שלומך מיץ פטל. איך מתקדם החלום. אני יודעת שבכל החלומות שלי גיליתי שיש בהם גם דברים שלא חלמתי עליהם. האם זה גם משהוא שאת עוברת עכשיו לדעתי גם על החלום היפה ביותר צריך לשלם מחיר ולפעמים הוא יותר גדול ממה שאנו חשבנו לפני הגשמת החלום אך יחד עם זאת הקשיים מאתגרים אותנו ולפעמים הם המקור ללימוד של דבר מה חדש שלא יכולנו להחשף אליו בלי החלום. לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הייתי יודעת שזה יהיה כל כך קשה לא הייתי מתחילה את ההגשמה של הרעיון שרציתי כל כך ולפעמים להיפך אני אומרת לעצמי שבלי השינויים שבצעתי לעולם לא הייתי יודעת את הדברים שאני יודעת היום .גם אם אלה דברים קשים שקל יותר לא לדעת אותם ולהיות העולם תמים שכולו יופי וטבע וטוב לבם של אנשים שמסביבי. הגשמה של חלום מרחיבה את המציאות. אולי גילית על משגב דברים שלא ידעת קודם אך בכל מקרה הנוף שם מדהים האויר נקי וכל משבא לטייל מתלהב מהדברים האלה. ביי

הי מיץ, כמה טוב לשמוע אותך שוב, אכן ניצחתם את הפחד!!!
יום עצמאות שמח!

מיץ,אתמול במקרה (או שלא) הסתכלתי שוב בדף דרוש סיעור מוחות יצירתי, אותו פתחתי לפני שנה, ואני זוכרת כמה התפעלתי מהאומץ שלכם.
גם אנחנו קפצנו השנה, ואני אנסה לכתוב על כך. בנתיים קראתי מחדש את הדף הזה שלך , את התיאורים של ההתרגשות, הפחדים החששות -שהן חוויות מוכרות גם לנו מהמעבר שעשינו.
את יודעת שעשיתם צעד אמיץ, ובטוח שלמדתם מכך הרבה. בטוחה שבהמשך תרוו הרבה נחת מהתובנות שרכשתם, ובכלל מהצפון.
שימשיך בטוב!

עברת הרבה מאוד בשנה הזאת. מה זאת אומרת שברתי אגן ועוברת שיקום. כאילו עכשי ו בסוף הבוג אני רואה אדם אחר מאשר בתחילת הבלוג.

לא משנה איפה תחליטו להיות. למדתם הרבה מההתנסות הזאת וזה כבר רווח של נסיון בחיים שאין לו מחיר.

תודה לכל הכותבים,
הבלוג עדיין לא הסתיים הוא עדיין נרקם חי ובועט בתוכי.
בתימצות מהיר אספר כי עברנו שנת הסתגלות לא קלה. לכולנו.
בשנה זו, נפגעתי באגן ועברתי (עוברת) שיקום, אבי נפטר, דודיי נפטרו ואימי היקרה עברה אירוע מוחי.
בשנה זו למדתי את שיעור הקבלה.
רכשנו חברים חדשים ונפלאים ומאוד תומכים ואהובים.
הכרתי את נפלאות ה ייעוץ הדדי .
חזרתי לעבוד יומיים בשבוע בחיפה,הזוגי עובד ושבע רצון.
שחררנו את השוכרת של דירתנו השבוע לשלום .(או שמא היא שחררה אותנו).
והדברים הרגילים נשארו : האוברדרפט, ההתמודדות עם ההורות המאתגרת, והכי חשוב
חזרתי שוב לשאלת המשמעות.

גיליתי כי אני ממש בת הגליל.אוהבת נושמת ומתרגשת כל יום מחדש מההרים הללו.
בין אם זה משגב או צפונה יותר - אני ממש מחוברת.
טוב לנו פה. טוב לי ולבן זוגי. ולקטנה. הגדול השבוע בכה בקול את געגועיו לדרום, לחברים,לבית.מצד שני הוא מאושר מטיולי האופניים שלו, מהמדורות, מטבע זמין וחי וצומח,מהאנשים שאוהבים אותו פה.

והכי חשוב הלכתי אחרי הלב שלי. הגשמתי חלום שלי. עמדתי מול הפחד ויכולתי לו.
אין דבר שאותו ארצה ולא אוכל לממש.

עכשיו אנו בשנת התבססות ולמידת האזור . עתיד חינוכו של בננו עומד במרכז העניינים ולפיו נוכל להחליט היכן לתקוע יתד.אבל אנחנו כאן.בצפון.(עד שנחליט אחרת.....)

וממש מחזק אותי לשמוע מכם. ולקבל את המיילים, את הטלפונים, ואת אלו שארחנו בביתנו.
את אלו שקבלו את האומץ ללכת אחר ליבם.ולהגשים אותו.

קראתי את הבלוג והוא מרתק ומענין ומקסים
אז תודה מיץ פטל על הפתיחות שלך ועל הכתיבה הנהדרת אבל איפה את היום?
, נראה שהפסקת לכתוב כאן כבר לפני שנה בערך, ומה קרה מאז?

שלום למיץ. אני עזבתי את משגב לפני כ 4 שנים . אני שמחה מאוד שיצאתי משם כי משהוא נראה לי לא לגמרי אמיתי
והבעיות באיזור רבות. אך לא אלך נגד חלומך וכמו בשיר לפעמים חלומות נגשמים. מה שאני הרגשתי זו הרגשה סוביקטיבית שלי. ברור לי שהחיים שם לא קלים. התחרותיות גדולה וכל אחד מנסה להיות יותר מיוחד שמרי את כוחותייך

מדהים!
נהנתי מאוד לקרוא את הדף שלך. אני מזדהה עם דברים רבים. גם אנחנו עשינו קפיצה ממציאות אחת למציאות אחרת. החודש אנחנו כבר שנה באוסטרליה. אני מתחברת לתחושת ההיי וגם לקושי, בעיקר של הילדים הגדולים, וענייני הפרנסה. גם אני תוהה לגבי החינוך הביתי. אני קולטת את העוצמה שלך ואת האמיתיות שלך. אני קולטת את היכולות האירגוניות והביצועיות שלך. (הרשימה אותי ארוחת השבת שהכנת בסוף יום של ארגזים). בקיצור, אחות יקרה, אני איתך, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. אני שותפה להרבה מאמונותייך לגבי איך החיים מתנהלים. אני מחזקת אותך, ושולחת לך נשיקת מזל.

קראתי בנשימה אחת חלק גדול ממה שכתבת......וחשבתי לעצמי איזה יופי של אשה שלקחה אחראיות ממשה חלום
והכי חשוב החלום לא קפץ לה לדבר הבא, היא חייה ונושמת את ההווה. ישנם אנשים שתמיד לא מרוצים את לא וזה יפה כל כך.

לא אהבתי את היחס לרננה. יש בבאופן חוסר סובלנות כלפי אנשים עם דעות שונות. בבחינת, אנחנו אוהבים לשמוע רק את מי שחושב כמונו (או בעצם הד למחשבותינו). מי שמבטא עמדה לא נוחה צולבים אותו.
ותחשבו על זה.
חבל, יש כאן אנשים מקסימים וברמה כל כך גבוהה. ההתנהגות הזאת אינה הולמת לדעתי.

מיצי, עד חצי המלכות (רוצה מלכות מלאה?!)
הזה ואפתח דף חדש....של מה? אני לא מגלה!!!
וטב, לפי שיטוטים בדפים אחרים אני כבר מנחשת....
אנצור את הסוד בראשי.

ואוו רוני, מקסימה. תודה לך יקרה על הליווי והתמיכה לאורך כל הדרך.
חזקת את אמונתי , ואת ידי .

אין! מי שכמהה לזה ומבקש את זה כל כך ובאמת רוצה חזק בתוך ליבו - זה יגיע! זה חייב להגיע!
כל כך נכון. כל כך פשוט ונכון.
וזה מבחנתי לשיעור בחיי שלי. אין דבר שארצה בו ולא אזכה בו. הכל. כל הקופה!!
רק חשוב לי מאוד לזהות את העיקר, ולנקות מסביב .

ובכלל תודה תודה לכלכם. ממש. אבל....אני מחכה לחגיגות השנה ואז אחתום את הדף המופלא הזה ואפתח דף חדש....של מה? אני לא מגלה!!!

ענ בל שלי, לגבי ההנקה, בסך הכל הולך די בסדר. יש רגעים שקשה לה, אז אני יושבת לידה ונותנת לה לפרוק. וגם לא מקפידה כל כך אם היא מחפשת ניחומים בשקית במבה .
בכל אופן אנו די הרבה בחוץ וזה מקל.
אולי אכתוב על זה בדף של הגמילה ממהנקה.

טוב , הולכת למפגש השבועי .בי.

מיץ פטל,
יש!!!! ידעתי ידעתי ידעתי!!!! ידעתי שהטוב הזה יגיע שאתם זכאים לטוב הזה
לתחושה המתוקה בפה, לשקט, לרוגע, לחברים, לנופים - ידעתי שזה יגיע!!
אין! מי שכמהה לזה ומבקש את זה כל כך ובאמת רוצה חזק בתוך ליבו - זה יגיע! זה חייב להגיע!
רק טוב!!! רק טוב!!! ועוד הפעם טובטובטובטוב.......
תמשיכי לכתוב, אנחנו מריחים את הריח, רואים דרכך את הנופים, חווים את הרוגע ..........
חופשה מהנה ומתקתקה....... אושר ועושר

ועכשיו אני כבר יודעת....אני רוצה בעצמי להיות בחינוך ביתי. אני עושה עכשיו לעצמי חינוך ביתי. וחשוב לי מאוד לאפשר לכל אחד מאיתנו את מה שמתאים וטוב לו.
חייכתי כשקראתי את זה. איזו תובנה מקסימה. @}

יום הולדת שמח יקירה שלי
תמשיכי בדרך המופלאה שלך. כלכך מיוחדת ודבקה בדרך הזאת.
המון אהבה מכל כיוון. חברים וחברות, ילדים ובן זוג מקסים. שפע מכל האהבה הזאת.
שימשיך לזרום אליך שפע חומרי וכלכלי, קצת פחות דאגות בתחום הזה.
אוהבת אותך.
אתמול אמרנו סופית ביי ביי לציצי!!!!! הפתעת אותי. איך זה עבר? איך הקטנטונת מגיבה?
יום טוב.

והכי הכי חשוב:

אתמול אמרנו סופית ביי ביי לציצי!!!!!

שוב קיץ. חגגתי את יום הולדתי הראשון בצפון. תערובת מוזרה של רגשות שמחה ושל עצב וגעגועים .
תמיד ימי הולדת אצלי עטופים בעצב, בכאב. זה לא השתנה. אולי צריך לעשות פטור מימי הולדת . למה הם קיימים?
משהי חכמה אמרה לי " כדי לחגוג את זה שנולדת. כמה נפלא שנולדת."....נכון.כמה נפלא.ובכל זאת אני זקוקה לאחרים כדי להרגיש שמחה ביום הזה כשבעצם אני יכולה לחגוג זאת בעצמי. ואולי לא? להודות לעצמי על שאני - אני.על מי שאני. על הדרך המופלאה בה אני הולכת. על הטוב שבי, על השמחה שבי, על העומק והחן שבי.
אני יודעת איך ומה עושה לי טוב. ואני מבטיחה לעצמי (כן, ממש עכשיו) , שאחגוג את אירוע המיוחד הזה. רגע הולדתי.
אינני זקוקה למסיבה, או אוכל , או עיסוי ....אני זקוקה רק לזמן של שלווה, שקט, נר דולק ,ואויר קריר.

השבועות האחרונים היו כל כך מלאי פעילויות. במיוחד בערבים. מפגשים, סדנאות, והרצאות, ויצירה, ומכירות וחגיגות.( אחד הדברים שיש צפון זה ה מון המ ון דברים כאלו ו זהירות...זה ממכר! )
אני ע י פ ה. רוצה להשאר בבית. להתענג עליו. אני כל כך אוהבת אותו. את קטנוטו. הוא מזכיר לי איך אפשר לחיות בפשטות ולהיות מרוצים.

החופש הגדול מתקרב. אז מה עושים השנה?
אני עדיין עם חלום החינוך הביתי לגדול. אז אולי נשאיר אותו בבית ונטייל, נלך לבריכה, ויש מפגשים ויש חברים ליד הבית ,ויש גינה ויש בית עץ, ונפח בישוב ופינת חי ו....אבל הוא לא רוצה. הוא רוצה ללכת לקיטנה בישוב. קונבנציונלית כזו. לא פשוט לי עם זה. אבל אני למודת נסיון. יודעת שעל החלום הזה אני מותרת. אולי לכמה ימים באוגוסט. אבל לו - ולי זה לא מתאים.
ועכשיו אני כבר יודעת....אני רוצה בעצמי להיות בחינוך ביתי. אני עושה עכשיו לעצמי חינוך ביתי. וחשוב לי מאוד לאפשר לכל אחד מאיתנו את מה שמתאים וטוב לו.

אחד הדברים המרגשים שקורים לנו זה שביתנו מתמלא באורחים בעיקר בסופישבוע וחגים. ויש טלפונים והזמנות וזה פשוט נפלא. וגם חברים מהדרום שבאים לטייל , קופצים לבקר. כל כך כיף. אני ממש מתמוגגת. נהנת לארח.לפעמים זה ממש פול הוואוס. אורחים בחדר משחקים, אורחים בסלון אורחים בחצר (היו מי שהיצעו להביא שקי שינה..)...
והילדים כל כך מבסוטים מהעניין. הם תמיד מתרגשים ושמחים ורוצים להראות למתארחים את העולם החדש שנוצר להם כאן.מעניין מי יבוא השבת?

השבוע טיילנו כמה משפחות או ליתר דיוק אימהות וילדים בגליל העליון. זו נסיעה שניה לי באזור הזה , לבדי עם הילדים.
הפטעתי את עצמי לגבי הנהיגה. אני כבר פחות מהססת. כבר יודעת איך לקחת את הסיבוב. איך נוסעים בירדות המפותלות. לאיזה הילוך לשלב כדי להגיע למהירות אופטימלית בעליות החדות. והכי חשוב - איך עושים זינוקים בעלייה כשעדר עיזים (או פרות ) חוצה את הדרך לפני.
אני כבר מתחילה להרגיש גלילית.....

מיץ, כל כך נהנית לקרוא אותך. אני קצת מאחורייך בכל התהליך הזה, והוא נפלא. מקווה שגם אני אצליח להגיע לכזו שלווה ושלמות.

וואו, מיצי, זה בארץ?!
כמה נפלא, כל כך חיכיתי לעדכון שלך,יוצא מן הכלל!
המשיכי לכתוב ולהינות ולשתף גם אותנו בתענוג הצרוף.

אולי זה הקיץ שמגיע ככה זה, פתאום כולם בחוץ. כיף.

מצטרפת לכל מילה של ענ בל.

מקסימה, מקסימה, מקסימה.
כלכך מרגש לקרוא על יום האתמול.
איך הכל מתחבר לטובה, איך מתרחשים ניסים.
החיבור עם האנשים שכלכך חשוב לך מתרחש כאן ועכשיו.

משמח את ליבי, יקירתי.

יום מוזר ונחמד.
אני מצוננת. על הפנים. סוף סוף הגדול בגן, הקטנה עסוקה במשהו ואני יכולה במצב סמרטוטי משהו לנוח.
יצאתי לגינה עם כוס תה וחב' טישו. אם להיות חולים, אז להיות פה זה ממש מושלם. השמש, הפרחים, הציפורים....
והנה אבא אחד מטפס לו בשביל עם עגלה. מאוד מאוד נדיר במחוזותינו ובטח בשעה כזו.אני גם רגילה שהעוברים בשביל שלנו(שגם זה קורה לעיתים רחוקות מאוד),אינם מעיפים אפילו מבט חטוף לעברנו ,וממשיכים בדרכם (דפוסי בדידות אופייניים).
אלא שהפעם האבא הזה ידע לזהות שהקולות שהוא שומע תוך כדי הליכה הם של הילדה שקופצת על הטרמפולינה ומדברת עם אימה.והוא ידע שזה אומר שיש שם מישהו. והוא סובב את ראשו,הביט בנו ואז סובב את העגלה , חזר בשביל ונכנס לגינה שלנו.
סוף סוף אנשים,אמר, בשעות אלו זה ממש נס. שמעתי עליך מ.... והוא הצטרף אלינו להמשך היום. היה נפלא, מקסים.
הוא בבית , מובטל. יששששש. יש עוד משהו לבקר בבוקר.אחה"צ חזר עם ביתו הגדולה. וישש לנו עוד חברים בישוב.

אחד הדברים האהובים על בני ביתי הוא מדורה. לפחות אחת לשבוע.היום הוא היום של המדורה המשפחתית. בד"כ אנו אוהבים לצרף חברים. היום היינו בהרכב משפחתי מצומצם. הכנו בצק לפיתות וללחם אינדיאני, הכנו קומקום לתה, פופקורן, מרשמלו ,ותפוחי עץ מגולגלים בנייר כסף.יאמי. הכל מושלם ונפלא.
הגדול הוכיח (שוב) את מומחיותו בהדלקת מדורה (בלי צחוק, זו תורה שלמה ),הקטנה קפצה על המזרנים, ואני רק השגחתי על העניינים.
היות שהם מיצו את המדורה תוך זמן קצר יחסית (שעה וחצי), החלטנו ללכת לגן המשחקים (שגם הוא נטוש מאנשים רב הזמן) בתקוה שנפגוש שם מישהו.
לשמחתנו היו שם די הרבה אנשים. וכך עצרתי לדבר עם מישהי שכבר מזמן רציתי להגיד לה כמה מילים טובות, ולשוחח עם אבא של אחת הילדות שאני מכירה פה (משהו יותר מ-היי מה נשמע?). ובדרך חזרה פגשתי ידיד שלנו שפתח את ליבו במקצת ובשעת הערב הגיעה אלינו משהי מהקצה השני של הישוב עם עיסה של שמרים להכנת "לחם המשאלות" ונוצר ביננו חיבור נפלא.
אולי זה הקיץ שמגיע, אולי זה בגלל יום העצמאות ואולי זה מפני שאנו כבר 9 חודשים פה,(הריון שלם), אבל סוף סוף התחלנו להכיר פה את התושבים של הישוב. (חוץ ממעגל חברותיי המצומצם).
וזה די מוזר לי איך ביום אחד יצא לי להכיר לעומק כל כך הרבה אנשים ולהרגיש שבאמת יש עם מי "לבנות חומה"...

תשעה חודשים. השבוע הארכנו את השכירות פה לשנה נוספת. אני כבר אוספת את תרמילי התורמוסים לחורף, עץ הרימון פורח ואני כבר מתחילה להזיל ריר לרימונים המשובחים שאקטוף בסתיו.
התקשרה אלי היום אמא אחת כדי לבדוק אם אוכל לטפל בילד שלה שנה הבאה.
שנה הבאה.נראה כה רחוק אך כל כך קרוב.
שוב עולה על הפרק שאלת החזרה לעבודה.
זו שנה של הסתגלות, של עבודה ותהליכים פינמיים. כל אחד מאיתנו עובר את זה אחרת. ואני תפקידי ללוות כל אחד ולעטוף את המקום הכואב ביד אחת, וביד בשניה למשוך קדימה למחול של דרור.

מיץ ראיתי שענית לי בדף שלי, תודה! אולי תבואי לבקר כשאת בסביבה?

יוצאת דיסה רותחת. אבל מתוקה לאללה!

תחזיקו מעמד!

מיץ, תבדקי את ההרחבה החדשה עכשיו בישוב רקפת...
תודה פלוני, אך רקפת בורגנית מידי עבורי.

נו, אולי שנתאחד כמה משפחות ונלך להציע את עצמנו לאחד הישובים פה?

איך את מסבירה את העובדה שהוא עדיין לא מרגיש בבית?
קשה לו עם שינויים. הוא חווה כל שינוי (ולו הקטן ביותר) בעוצמות מאוד גדולות.
כמו כן, מאוד קשה לו פה. בב"ש המקום שלו היה מאוד משמעותי בגן, בבנייין שלנו הוא היה ילד אהוב ומוגן.
ופה הוא נאלץ להכנס למשהו קיים, לבסס לעצמו מקום. לבנות מחדש קשרים ,גשרים.
לא מקבלים אותו כמו שהוא.ובנוסף לכך השוני בסביבה מאוד משמעותי. למשל הוא מרבה ליפול כי יש פה הרבה ירידות תלולות. או חשש מנחשים ועקרבים.
וגם לנו ההורים המעבר לא פשוט כל כך, אז כשמוסיפים את כל הפרמטרים הללו יוצאת דיסה רותחת. אבל מתוקה לאללה!

מיץ, תבדקי את ההרחבה החדשה עכשיו בישוב רקפת...

השיחה עם הגדול אתמול בלילה , הבהירה לי עד כמה הוא מרגיש זמני פה.שהוא בטוח שנחזור דרומה. (אמא, אבל הבית שלנו שם. יש לנו הרבה דברים במחסן שם).
מיץ אנחנו לא מכירות, אבל חייבת לשאול אותך: זה לא מסתדר לי. כבר עברו 8 חודשים! איך את מסבירה את העובדה שהוא עדיין לא מרגיש בבית?
זאת שאלה במטרה להבין ולא נסיון להקניט!

וואאוו, איזו שיחה.
יפה לראות איך הגדול מרגיש נוח לדבר איתך על כל הדברים האלה. שיחה בוגרת שזורמת בין שניים.
יש לי תחושה שהיא תוביל לשינוי בגישה שלו ולהתאקלמות טובה יותר.
כי אם הוא חש שהכל זמני וחוזרים אוטוטו לדרום, הוא מסרב להתאקלם כי זה אומר להקשר. עכשיו זה יראה אחרת.
ומה שלום הקטנה?

מרגישה כמו בהפסקה מהעולם. אחרי שינוי כזה לא רוצה עוד שינויים. רוצה רק לעצור ולהביט,להתבונן, לטעום, להריח.
לחוות.
לחיות.
לחיות את השינוי. את המעבר. את הצפון. את הבית. את הגינה. את האזור.
מרגישה כמו בהפסקה מהכל.
רק להיות בקופסא שלי. כאילו להתכרבל. כמו תינוקת.ללמוד להתידד עם העולם צעד צעד.
ושוב שומעת את הקולות : נו, מה איתך? כמה זמן תהיי ככה? כמה זמן תרחפי? תבהיי? כמה זמן תשתבללי? מתי תחזרי לעבודה? מתי כבר תמצאו בית משלכם? אתם קונים פה? מתי תבנו? נו? כבר יש לכם חברים? אז אתם בקהילה? אז מה הבעיה? את הרי לא עושה כלום כל היום.
מרגישה אך כל השנים הללו התאמצי לעצור את הרכבת המטורפת הזו. ועכשיו סוף סוף מצאתי קצב איטי שדי טוב לי איתו.אז אני אותר על זה עכשיו? השתגעתם?

השיחה עם הגדול אתמול בלילה , הבהירה לי עד כמה הוא מרגיש זמני פה.שהוא בטוח שנחזור דרומה. (אמא, אבל הבית שלנו שם. יש לנו הרבה דברים במחסן שם).
"לא חמוד. זהו. נגמר לנו הזמן להיות בב"ש. קודם זה התאים לנו. התאים לכם. הייתם קטנים יותר. ועכשיו, אנחנו פה בגליל. נמכור את הבית ואת המחסן שם ,ונמצא לנו בית או נבנה כזה פה באזור.אבל יותר לא חוזרים לגור שם. רק לבקר."
היה לו לא פשוט לשמוע את זה. הוא מאוד רוצה לחזור לשם. לגן שלו. לבית לחברים.
"אבל שם גרנו בקומה תשיעית. לא יכולת לרדת לבד במעלית, לא היה לך מספיק מקום לרכב על האופניים, לא יכולת ללכת לחברים בעצמך, לא יכולת להדליק מדורה ,לא יכולת לטפס על העצים או לבנות בית עץ,לא יכולת להכין גן ירק, או לשתול פרחים . לא שמענו שם את הגשם בכלל."
"נכון, אמא. את צודקת. אבל שם יש לי את נועם ואת עדי. ושם זה הבית שלי. שנולדתי. לא נולדתי פה . והבית הזה, אנחנו לא נשאר פה."
"נכון. אתה צודק. אין לך פה את החברים שאתה מאוד אוהב. אתה מאוד מתגעגע אליהם. והם חסרים לך. ולא פשוט לך עם הילדים פה. וגם הבית הזה הוא רק לבנתיים. אבל אנשים עושים כל מיני שינויים בחיים שלהם.ואני מאמינה שיהיה לנו טוב פה. שיהיה לך טוב פה. אתה תראה. אתה רק צריך מאוד מאוד לרצות את זה. לרצות שיהיה לך פה טוב"
"אבל אני רוצה. אז איך?"
"תעצום את העיניים שלך. ותנסה לדמיין איך את המשחקפה עם הילדים, וכמה נעים לך איתם. ושבגן אתה מרגיש נעים וכיף"
והוא נרדם.

הי מיץ! קראתי את הדף שלך בשקיקה! לגמתי אותו, לא יכלתי לעצור!
התוכלי להכנס לדף שלי? אני עוברת תהליך עם עצמי, קצת דומה, קצת שונה, קצת אחר.
אשמח לדעת מה את חושבת. כלומר, ממש חשוב לי לדעת!
תודה לך שכתבת את דבריך, תודה ענקית!

היי מיץ,
רציתי להגיד לך שאת פשוט מקסימה בעיני, אשה מיוחדת. סתם שתדעי.
נפגש מחר
נעה

כמה נחמד ונעים מיץ!
במקרה נכנסתי היום לדף ישן שלך חזרה לעבודה (מ- 2001 נדמה לי) זוכרת?
מה היה אז... ואיפה אתם היום......
המשיכי לעדכן, נדמה לי שכשרון לכתוב, בסגנון מעניין ומסקרן, תמיד היה לך !

היום הגדול התעקש לבקר חברה מהגן. לא התחשק לי במיוחד. (כל כך טוב לי בבית אז למה ללכת לאחרים? )
מצד שני, הזדמנות נהדרת להרחיב את הקשרים.
בעודנו בקניות הצעתי לו להמיר את אכילת הגלידה במסעדה שתכננו, לגלידה שנקח לחברתו ונוסיף סוכריות, ודובדבנים, ופירורי שוקולד. הוא התלהב וכך יצאנו אליה.
התישבנו כולנו מסביב לשולחן בביתה, ובעוד הילדים חוגגים על הגלידה , אמרה לי אימה : " ואאי, נראה לי שאת נוגעת לי בדיוק במה שאני צריכה לשחרר. נראה לי שאת כזו שיודעת מה את רוצה בחיים."
????? - נתקעה לי הגלידה בגרון.
"יש לי הרגשה שלא הגעת סתם היום. יש משהו בגלידה הזו עכשיו שאומר לי שאת כזו שיודעת מה הכיוון שלך, שאת חייה אחרת ממני." היא ממשיכה, ומספרת לי על ספר שהיא קוראה עכשיו שממש משנה את חייה וגורם לה להגיב אחרת למה שקורה בחייה. אז למה הילד בגן וולדרוף? את לא עובדת? מה את עושה ? מה?ולמה הילדה בבית ? אתם אלו שהגעתם מהדרום?שמעתי עליכם.....
לאחר שסיפרתי את סיפורי, היא הביטה בי נרגשת ודומעת. סיפרה כי היא עצמה בתהליך מדהים כזה. כי מנסה ללמוד לסמוך על עצמה ולהקשיב לאינטואיצות שלה, שהיא החלה להזמין מהיקום את אשר בקשה נפשה והנה תוך זמן קצר תפילותיה נענו. היא מספרת על הרצון הזה לחיות חיים פשוטים, לחיות בקהילה, ולתת מעצמה לאחרים.המשכנו והמשכנו... וגילנו כמה דברים נפלאים אחת על השניה. והופס....נולדה לי בת ברית חדשה!!

הדברים שאמרה לי,הזכרו לי את הדרך המיוחדת שעשיתי. שברגעי חולשה אני שוכחת. ושוב מוכיחה את עצמי כחלשה, וחסרת כוחות.לפעמים אני נופלת למקום הזה ששואב אותי למטה.
תודה לך שהזכרת לי את זה . היום.

גם אנחנו במחשבות על להצפין וכבר כמעט נתנו מקדמה על שטח במצוק עורבים ובסוף (בהחתלה?!) התחרטנו
כי הרגשנו שזה לא לגמרי החלום שלנו.
כן לגור בצפון, אבל לא בישוב שאולי כרגע הוא בתולי, אבל עוד שנה כבר יראה כמו כל ישוב אחר -
בית ליד בית ליד בית ליד בית ליד בית
אני מקבלת המון כח מהשיתוף שלך. כנראה שהפחדים דומים אצל כולנו.
מקווה שנמצא את המקום שלנו בקרוב, כי כבר בוער לנו בגוף הכמיהה לטבע ולשקט.
שמחה בשבילכם שמצאתם בית ושלמות.

מיץ פטל
התלבטתי אם לכתוב...
אתמול קראתי את כל הדף מתחילתו ועד סופו (והיום קמתי עיפה מאוד)
גם אני עשיתי בשבוע האחרון שינוי מגורים משמעותי של מעבר מהעיר לכפר והסיפור שלכם ריגש אותי מאוד ועורר בי מחשבות על המעבר הפרטי שלי.
תודה.

כמה כוח את נותנת לנו היום!
איזה כיף!
רק טוב ושכל בוקר יהיה לך נפלא!

השיר שלך פותח לי בוקר חדש אל תוך שבוע חדש עם חיוך
תודה:-)

_יש לי תורמוסים בגינה.לה, לה , לה.
יש לי זומזומיות בגינה. לה לה לה
יש לי רקפות בגינה. לה לה לה .
והכי הכי נפלא...זה שאני יכולה לראות אותם ולהינות מהם.כל היום._

רק לומר לך, שכייף לקרוא כמה שטוב לך. את כלכך עוצמתית. כלכך גדולה מהחיים בעיני. מאושרת איתך והמון

איך כיף לקראותך (-:

היה לי יום הפלא היום. חזרתי מסדנא של יעוץ הדדי.
הרגשתי המון המון אהבה. הכרתי עוד אנשים מופלאים.
אני רוצה להודות ליקום שהביא אותי לפה. איזה כיף להיות במקום הלא מוותר הזה.איזה נפלא שהגעתי הנה.יש לי פה אנשים יקרים שאיתם תענוג לחיות. שאיתם אני מנסה לממש את חיי הקהילה אותם אני רוצה.
אנו הולכות ומתקרבות.מתעצמות.
נשים יקרות, העולם נעשה לי מקום כל כך בטוח לחיות בו.
תודה תודה לכן.
כמה נפלא להיות בחיבוק שלכן.
ברור לי כי להגיע לפה הוא רק להגיע לפתחה של הדרך.
הגעתי לראש מה שחשבתי שהוא הר. אני מגלה שזה חלק משרשרת של הרים, ועמקים ודרכים נפלאות פרוסות לפני.כמו שטיח צבעוני ונפלא.
הצעד הזה היה אבן דרך בחיי , אך צפויות לי עוד המון.
כיף לצאת לדרך עם תחושה של אני יכולה.ו הצלחתי. ו יש לי את הכח. ויש לי את האומץ. הכל עוד אפשרי.

אני מרוצה מכל הבחירות שלנו עד כה. מהישוב מהבית מהגינה מהאנשים הנפלאים. זה לא שהקשיים אינם קיימים.
הם ממש שם.אבל התחושה הזו של עוצמה פנימית, ושל קהילה תומכת,גורמת לי להרגיש שהכל באמת,יהיה בסדר.

יש לי תורמוסים בגינה.לה, לה , לה.
יש לי זומזומיות בגינה. לה לה לה
יש לי רקפות בגינה. לה לה לה .
והכי הכי נפלא...זה שאני יכולה לראות אותם ולהינות מהם.כל היום.

עברה כבר יותר מחצי שנה. ואני יודעת כבר.
אנו נשארים פה. בגליל.

שבת שלום. האם יש איזה הזדמנות להיפגש? אם תגיעי לראש-פינה - תתקשרי 052-2750654.
נשיקות.
אסף.

מיצ'י, מתי יוצא הספר הראשון שלך? ממש כמו סיפור, מתנגן כמו מנגינה.
האמת שזה כל כך מזכיר לי את התקופה שהגעתי למרכז מהדרום. וכן, מאז אולי, אני רגישה לכל תנועה של העלים, נהנית להביט בגשם (זה ממש פלא, לא?), כל פרח חדש שפורח זו ממש חגיגה. קולות הציפורים (10 שנים ועוד לא התרגלתי!).
בכל אופן, נהנית לקרוא את הדף שלך. המשיכי לשתף אותנו.
בהצלחה בכל.

שלום מיץ פטל.
אני מגיב על הערתך בדפי. תודה. מסוקרן להכירך. איפה אתם גרים בצפון? אני בראש פינה...
נשיקות.