בני 16 בשיעור אומנות יכולים להתמודד עם עירום או לפחות עם שיחה כנה של הורה לגבי ההתלבטות והחששות, אני ממש מתרגשת מהתמימות שהייתה כאן לפני עשור, כיום ברור ועצוב שהנוער חשוף להרבה יותר ממודל עירום בשיעור אומנות.

האביבה פה למעלה זאת לא אני

יצא לי לצייר בחורה ממודל ערום, יש בזה בעיה
האור משתנה ולכן ההצללות משתנות,
כמה נוח לצייר ערום מתמונה

אותי מפתיע שאת שואלת האם לאשר לנערה בת 16-17 ללכת לשיעור כזה. בעיני, נערה בגיל כזה מספיק בוגרת כדי להחליט בכוחות עצמה.
או לפחות אם אני הייתי במקום הנערה המדוברת, לא הייתי מבקשת מאמי אישור ובטח שלא מצפה שהיא תחליט על דעת עצמה אם לאשר לי או לא...

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כל עוד למודל גבר אין זקפה בשיעור אין בעיה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אי חשיפת אנשים מגיל צעיר לגוף האדם האמיתי היא היא הסיבה לכך שרובכם מתנגדים לדוגמנות עירום מלא המציג את הדבר הטבעי והאמיתי והלא מרוטש בפוטושופ לכיתת ציירים צעירים.
סוג ושל חשיפה ולא משנה אם המדגמן הוא גבר או אישה הם הדבר הטבעי להסתכל בו ואומנותית המסובך ביותר לצייר.

בכך נחשף הראש הצעיר לעירום ולכך שאנשים אינם מושלמים כמו שמראים לו בפרוסומות ובטלוויזיה ובמדיות אחרות ויכול להרגיש טוב יותר עם עצמו, דבר זה חשוב במיוחד במהלך גיל ההתבגרות.

וכן, אני דוגמן עירום מזה 22 שנה ועבדתי בכל אירופה וברוב המקומות בישראל מול ציירים החל מגיל 16 ואני יודע שלכולם זו היתה חוויה חזקה בייחוד עם כל הפוריטניות הקימת בחברה בישראל בקשר לעירום.

אני לא אמא קשה או משהו כזה...אך שהבת שלי תהיה במודל לערום לא בא בחשבון!!!
אין לי בעיה שתלבש חשוף אבל עירום מלא?!?
איכככ...

[u]יכול להיות שישנם אנשים שחרמנות מעוררת בהם בחילה[/u]
אוהבת לצייר,
לא ממש מתכוונת לפרוש פה את מבנה אישיותי, אבל ללא ספק לא היו לי בעיות מין עם אף גבר שהייתי איתו והכל עבד ככה, שאני מאחלת לכל אחת.

היא מעוררת בחילה בקונטקסט מסויים...

[po]אוהבת לצייר[/po]-אהבתי!
גם אני למדתי במגמת אומנות לפני יותר מעשור... והיו דוגמני עירום- זו הייתה חוויה מופלאה! חיובית מאוד.
אהבתי כל רגע.לא סיפרתי בבית, הצלחתי מתוך כך להסתכל על גופי כיצירת אומנות.
במחששה אגב היו אנרגיות מיניות הרבה יותר מאשר בשיעור ציור מודל עירום...

נהניתי לקרוא את הדף.. אישית אני אוהבת לצייר ובגיל ההתבגרות ציירתי עירום ולא היה נראה לי חריג או בעייתי ...אולי כדאי לזכור שהאנשים הללו שאנחנו מכנים 'ילדים' הם כבר די מבוגרים בעצמם ואילו רק לפני פרק זמן מאוד לא משמעותי בהיסטוריה ...בגיל ההתבגרות כבר היו מבוגרים לכל דבר ...אגב, מניסיוני עם הבנות שגידלתי...הרבה מהם לא טורחים לספר להורים מכיוון שהם קולטים את הקושי שיש להורים או המבוכה והחינוך השמרני ולמעשה הם כבר מקיימים יחסי מין הרבה לפני שהם מספרים על כך . אצלנו בבית מדברים חופשי על מין וציורים בעירום או סתם לצאת עירום מהמקלחת וללכת להתלבש בחדר ..זה חלק מהחיים ושמתי לב שזה גידל אותן מאוד בריאות במיוחד ביחסים שלהן עם בני המין השני . נראה לי שהבעיה נמצאת בחינוך השמרני של דור ההורים ...הילדים מצידם כבר הרבה יותר פתוחים וזה בטוח מוסיף להם הרבה בריאות נפשית ופיסית .
אגב 'ריח חרמנות מעורר בחילה' ? יכול להיות שישנם אנשים שחרמנות מעוררת בהם בחילה ... אבל חרמנות היא רק חרמנות וזאת לא המצאה אנושית...ללא 'חרמנות' לא בטוח שהיינו מצליחים להביא לעולם ילדים ובוואדי לא לגדל אותם 'באופן טבעי' ! ועם כבר מדברים על 'באופן טבעי' אז אנחנו ללא ספק מאוד עירומים באופן טבעי ! בקיצור נראה לי טוב ובריא וטבעי לצייר עירום .

בתיכון הצטרפתי לשיעורי ציור של המגמה לאמנות בבית הספר, גם לשיעור עם מודל עירום.
זו היתה חוויה מרתקת, האווירה היתה רצינית ומכבדת ולא זכורים לי אפילו שמץ של מבוכה, הערות שאינן במקום או תסמונות נעורים קלוקלות... המודל היתה אישה מבוגרת ודשנה.
זו היתה חוויה מאוד חיובית.

בשנים הרבות שלימדתי בתיכון, נהגה המגמה הסמוכה לאמנות (לימדתי קולנוע עד לא מזמן) להביא מודל עירום פעם בכמה זמן. אני זוכרת שעשו הכנה לתלמידים לפני כן, כדי שהקונטקסט יהיה מכבד. יצא לי לדבר על זה עם מורי האמנות. כל כך ברור שזו צריכה להיות אישה שנראית אישה ולא כמו כל הפדופיליה שבדוגמנות אופנה.
יצא לי שכשדיברתי עם המורה הוא סיפר לי ש"שנה קודמת היתה לי פאשלה, עשיתי טעות גדולה" . מה הטעות? הוא הזמין מודליסטית בלי שהכיר אותה אישית, רק על פי המלצה של מישהו וכשבא לפגוש אותה נבהל שהיא נראית מאד מאד צעירה. למרות שלא היתה קטינה והראתה לו אפילו תעודת זהות, הוא הרגיש שלא נכון להביא לתלמידים מישהי ש"נראית כמוהם" ואני בטוחה משיחות איתו ועם מורים נוספים לאמנות שהם נתנו היטב את הדעת לאיך מציגים את נושא המודל לתלמידים, גם אם קורות "פאשלות" כגון זו שציין (שבעצם, זה לא נורא שתבוא מישהי צעירה, ממש לא סוף העולם, אבל אני חושבת שגם העניין של להציג דימוי גוף שונה, לא בהכרח צעיר וחטוב, עומד במחשבותיהם, וגם איך התלמידים יגיבו ומה הם מסוגלים להכיל).

בסדר, אין מה להשוות שייט בנהר לציור בכיתה אבל עדיין עירום הוא עירום. זה לא שכולם מחליטים שעכשיו זה מעמד מכובד אז זה לא מגרה...
אני אסכים איתך שלרוב האווירה המנתחת הזו של לצייר כל קו וכתם ולפרק את כל המראה הזה לכל המורכבויות הציוריות שלו מוציא מן המעמד את הפן המיני ובכל זאת.
הייתי במעמד הזה הרבה מאוד פעמים. אני יודעת על מה אני מדברת ובכל מקרה, מנסה לאמר שצריך לשים זאת במקום הנכון.
לפותחת הדף הייתי אומרת, שלא הייתי מונעת מביתי להיכנס לשיעור, אבל מנצלת את הבמה הזאת, כדי לאמר שזה צריך לבוא בפרופרציה ולצד רישום אובייקטים אחרים כפי שצויין לעיל.

כן נקודות
שייט חצי עירום בציבור יש בו קריאת תגר על המקובל (לפחות במקומותינו)
אך אין זה דומה לציור מודל עירום
ובוודאי לא כשזה נעשה במסגרת בי"ס בשיעור מכובד ועם מורה שמנווט את הכל
זה פשוט לא היינו הך

_לא אהיה מתריסה אך גם לא אעטוף את שיער ראשי כי זה מגרה את החרמנים
זו בעיה שלהפ ושיקחו אחריות_
או, את לא יודעת עד כמה אני מסכימה איתך בנושא.
הייתי ממש לאחרונה ברבנות (גרושין) ונתנו לי איזה בד גדול וקשיח לשים על הראש.(כזה שאפילו לא ניתן לעשות ממנו מטפחת). הנחתי אותו על הראש באופן הכי מגוחך וכנכנסו לבית הדין (וישבו שם גם דיינים וגם עדים, יענו חבורת גברים) שאלתי: "מה רע בראש שלי?" בן הזוג הנפרד מיד היסה אותי וביקש שזה יהיה מהיר ובלי שטויות...
אם לא הוא אולי הייתי מספיקה לאמר בהמשך: שאולי מה שדורש כיסוי זה המחשבות שלהם ולא הראש שלי.כמובן שבגלל שאני תלויה בהם וצריכה את הגט, אני נכנעת לכל הכפיה המעצבנת והצבועה הזו.
לקח לי חצי יום להרגע מכל התופעה הזו שנקראת רבנות. (דרך העבודה שלהם, הדרישות שלהם ועוד). אפשר לחשוב שכשהדיינים יוצאים מבית המשפט, הם לא רואים נשים חשופות ראש (שומו שמיים).

מצד שני: חייתי בצרפת איזו תקופה (עם הוריי) וטיילנו באיזה נהר שלוקחים בו סירות פדלים, ואיתם יוצאים לטיול בנהר.
הרבה מן הנשים יושבות בתוך הסירות ללא חזיה. יענו רק החלק התחתון של הבגד ים. מה אני אגיד לך? ריח החרמנות שעלה באוויר היה מעורר בחילה. (והייתי נערה אז).

אז כפי שאמרת
[u]לא אהיה מתריסה אך גם לא אעטוף את שיער ראשי כי זה מגרה את החרמנים[/u]
הגבול עובר אי שם וכמובן שכל אחד שם אותו לעצמו.

ולגבי האמירה המכלילה שלי לגבי גברים וחרמנות.
אין ספק שזה היה מכליל, אז אני מסייגת זאת חוץ מגברים יוצאי דופן. אך הרוב הוא כזה. לא מאשימה אותם בזה. אני חושבת שזה מנגנונים פיסיים שלהם.
אם הייתי אומרת שנשים הן רגישות ונוטות לעסוק בנפש האדם. האם זו הייתה בעינייך בעינייך אמירה מכלילה מדי?
אני שוכחת תמיד לסייג זאת ולאמר רוב ולא כל.

חוצמזה
החרמנות של בנים מתמתנת כשהמח מכוון לחשיבה אחרת
ולא הייתי ממהרת להכליל ככה
זה דווקא סוג של אמירה מוזילה ומזלזלת
כלומר
זו אחריותם ולא אחריות המודל או כל אחד אחר
ואין עלינו לקחת אחריות על כשלים של אחרים אלא
אפשר גם אפשר ללמד גבול ופרטיות דווקא מתוך הפרדת האחריות הזו
מאותה סיבה אינני מאמינה בלבוש "צנוע" כלומר כסוי מוגזם בכדי לא לגרות
הגוף הזה הוא שלי
לא אהיה מתריסה אך גם לא אעטוף את שיער ראשי כי זה מגרה את החרמנים
זו בעיה שלהפ ושיקחו אחריות

נקודות יקרה
יש את הסרט על איזידורה דונקן שם
אחת הסצינות החזקות כשהיא חושפת שדיים
וכן יש בגוגל הרבה חומר עליה ועל האוונגרד המהפכני שבתוכו פעלה

כמו [po]תזמורת הים[/po] ו [po]אפרת נ[/po], גם אני למדתי אמנויות בתיכון וגם לנו היתה מודליסטית בעירום בכיתה י"א או י"ב. אני מזדהה עם דבריה של תזמורת -
_גוף אנושי עירום הוא נושא מרתק לציור ורישום, קשה להסביר למה למי שרואה את זה מבחוץ.
ולמרות גיל הנעורים זה לא עורר יצרים, ההתיחסות היתה רצינית ומכבדת. גם מצד הבנים שטופי ההורמונים- הם צירו ורשמו ברצינות כמו כולנו, לא ניצפו זקפות והסמקות.
אני שמחה מאד שההורים והמורים בבי"ס שלי לא ראו לנכון למנוע מאיתנו ציור מודל עירום._

איזדורה דנקן רקדה בעירום??? את בטוחה?? יש לי הרגשה שאת טועה. אם זכור לי טוב עשיתי עליה עבודה וממש לא זכור לי שזה היה הקטע שלה. יש לך איזה קישור בנושא?

בכל מקרה, שיהיה ברור. אני ממש לא מתנגדת לאמנות העוסקת בעירום. רק הערתי שלא מבינה את האובססיה בתחום. יש נטיה לרשום בשיעורי רישום לרשום הרבה מאוד עירום - הרבה יותר מכל נושא אחר ופה הטענה שלי.

ולגבי זה שזה לא מעורר... עירום זה עירום ובעיקר אצל גברים - לא ברור לי איך המנגנון שלהם עובד, אבל ממרום שנותיי אני מכירה בחרמנות הכרונית שלהם, בדומה לטירוף הכדורגל שמצוי אצלם כמעט בכל הסוגים והמינים.

בקשר לצילומים
זאת אמירה אמנותית (טובה או לא, לא משנה)
ראיתי יצירות קשות מאלה, ועדיין לגיטימי בעיני לומר באמצעות הגוף
הרי הקושי הוא המסר לא עצם היות העירום
עובדה שיש לה כמה צילומים קשים שאין בהם עירום כלל
והם נוגעים בפצעים אנושיים עתיקים שלא ננגעו במשך אלפי דורות והמשיכו להעמיק בחסות הטאבו

נזכרתי ברקדנית האוונגרדית של שנות העשרים במאה העשרים
איזידורה דונקן
היא היתה ראשונה בחשיפת החזה על הבמה
היתה זו אמירה דומה למה שכתבתי
למעלה

היי חוה,
תודה ,ולמדתי עוד משהו שוב
נקודות
היום אנחנו לא באותו מקום
גם אני כשלמדתי אמנות , מחול, ועוד ,...עבדתי כמודל
יש לזה ערך של יצירת אמנות ממש
עבדתי עם ציירות וציירים , בתנועה ובדום שתיקה, היתי לעיתים מעורבת ולעיתים מודטת
אך לעולם לא חפץ או כל מרכיב מוזיל
ומהצד המצייר ומפסל
אין בעיני דבר מעניין יותר את האומנות מאשר האדם וגופו
זה כמו לחקור את הקוסמוס, או את מצולות האוקינוס
יש לזה ערך של "דע את עצמך"
ואין כאך אובססיה סתמית אלה תהליך התפתחות של האנושות דרך קשר עין יד
אפשר להיות לבוש ומבזה ערכים של אנושיות , ואת הפרטיות והמיניות
אפשר להיות עירום ומוגן לחלוטין מבזיון זה
אין דרך אחרת לעשות זאת אלא להתייצב מול הפלא הזה שאנחנו בכדי להאדיר את היצירה האלוהית
לא פחות
עיניים של אומן אמיתי אינן דומות להסתכלות הרווחת ובכך כוחו וחשיבותו
הוא בא לתת לנו זוית חדשה , שונה , ואמירתו גבוהה בכוונתה, זו דעתי
נכון שתמיד אפשר למצוא זילות בכל מקום ובכל תחום אך זו הגישה שמשנה לא עצם העירום
וגם הסטורית לא העזו להתפשט עד תחילת המאה שעברה אלא אם היית זונה או לפחות נחשבת כך(בעולם המערבי)
אבל עם הפמיניזם בא שינוי שהחזיר את העצמיות לנשים ואז
מי שבחרה לדגמן אפילו עשתה מעשה של אמירה
הגוף הזה הוא שלי , ומיניות זה משהו שאני בוחרת בו , לא קשור למה שחושבים ומצפים
והתירו את המשוואה הזו
היום ,אני מקווה, אלה פני הדברים(-:

([po]עשב השדה[/po]) : [u]יש כאן הסטוריה של חקר עצמי של האדם[/u]
אני ממשיכה את הקו שלך :
אחד הדברים המופלאים ברישום מודל עירום הוא שאפשר (וגם צריך ) להתחקות על הפרופורציות הקבועות בין אברי הגוף ולגלות את התבונה המקודדת בבריאה .
למעשה כל תלמיד חוזר בצורה מקוצרת על המחקרים שעשו המורים הגדולים הקודמים .
כוונתי למשל לאדריכל הרומי ויטרוביוס (המאה הראשונה לפני הספירה) אשר קבע כי "האדם הוא מידת כל הדברים " ומה שהגיע למיקוד מלא בציור "האדם הויטרוביאני ", בו הנציח ליאונרדו דה-וינצ'י (במאה ה-15 ) את עיקרי תורתו של ויטריביוס . (הציור המשמש כיום סמל של האוניברסיטה הפתוחה) .(דומה ל |יש| אבל עם רגליים , וחסום בריבוע ומעגל ..)
בקיצור יש כאן חומר ללימודים נרחבים אשר נוגעים במדעי הטבע , אדריכלות , רפואה , אסטרולוגיה , נומרולוגיה ועוד .. ועוד
ואני מסכימה עם אילה_ א שלרשום מודל עירום זה חינוכי
כל זה ועוד יותר מזה מעניקים את הכבוד הראוי לציור מודל ושמים אותו במקום מדהים .
([po]הלה א[/po] ) : [u]מה הסיפור עם עירום?[/u]
אסור להתבלבל :
העירום קשור למיניות מקדמת דנא .
גם אם אחדים מאיתנו זוכים לאוירה מכובדת סביב נושא הגוף והמיניות צריך לשמור על עירנות מתמדת בענין .
אילו חיינו בחברה אשר מכבדת באופן גורף את המיניות על כל היבטיה - זה היה סיפור אחר .
בינתיים אנו נרעשים כל פעם מחדש מפרשות מיניות אשר מוכיחות שקיימת אטימות רגשית וקלות בלתי נסבלת של גרימת כאב וצער לגוף ולנפש .
[b]הכל קשור[/b] , גם אם זה לא גלוי לעין .
תודה לפותחת הדף היקרה אשר עצרה רגע כדי להאט , להתבונן ,לא להתבייש לבדוק ולהשתדל לנהוג באחריות .

גם אני למדתי בתיכון לאמנויות והיו לנו דוגמני עירום משני המינים.
וכן, ציירנו גם טבע דומם ונופים ופירות ובתים ואנשים לבושים.
גוף אנושי עירום הוא נושא מרתק לציור ורישום, קשה להסביר למה למי שרואה את זה מבחוץ.
ולמרות גיל הנעורים זה לא עורר יצרים, ההתיחסות היתה רצינית ומכבדת. גם מצד הבנים שטופי ההורמונים- הם צירו ורשמו ברצינות כמו כולנו, לא ניצפו זקפות והסמקות.
אני שמחה מאד שההורים והמורים בבי"ס שלי לא ראו לנכון למנוע מאיתנו ציור מודל עירום.

מה הסיפור עם עירום?
אין דבר יותר פשוט וטבעי מזה. אם זאת הגישה שמביאים לבני הנוער הן גם יוכלו להתפתח עם מיניותם באופן טבעי ותקין;
ללא בושה, ללא הדחקה וללא דימויים פורנוגרפיים מעוותים.
ציירתי מודלים גברים ונשים, ודגמנתי גם אני לפני הרבה שנים. כולם היו תמיד אנשים עם נוכחות, עומק ויופי, פתוחים ורחוקים מלעשות מזה סיפור מיני
להזכירכם עירום זה לא סקס. ולמי שבשבילו עירום מקושר באופן אוטומטי [b]רק[/b] עם סקס- שיבדוק את עצמו...אולי הגיע הזמן לשחרר משהו

למדתי בתיכון לאמנויות במגמת אומנות פלסטית (לפני 15 שנה). בכיתה י"א הייתה לנו מודל עירום (ופעם אחת גם מודל גבר) לכמה פגישות רישום וציור.
זו הייתה חוויה מדהימה.
אני חושבת שזה חלק מתכנית הלימודים באמנות. עובדה שגם אצלי זה היה באותו שלב. כמובן שבשנה וחצי לפני כן רשמנו וציירנו אבנים, בדים, עצים, את עצמנו ואחד את השני. ולא לשכוח שאי אפשר ללמוד תולדות האמנות בלי לצפות בגופים עירומים.
באמת שלא מבינה את הבעייתיות. להיפך. אני לגמרי מתחברת לתפיסה שציור מודל הוא כוח חיובי מול כל הפורנוגרפיה והאובייקטיפיקציה של גוף האישה שסביבנו.
זכור לי כהתרגשות גדולה, כמאוד מכבד. המפגש עם גוף של אישה אמיתית, עם שדיים נפולים וצלוליטיס, והתבוננות אמיתית עליו תוך הפיכתו לאמנות ומציאת כל היופי שבו זכורים לי כחוויה מעצבת לכולנו, בנים ובנות.
אני ממש לא זוכרת שהיתה אווירה מינית בשום צורה. אולי לפני כשחיכינו אבל זה התפוגג מייד כשהמודל הגיעה.
ואל תשכחו- בכיתה י"א רבים מאיתנו כבר ראו אחד את השני ואחרים בעירום... ללא נוכחותה של המורה לרישום, למרבה השמחה

[po]חשיפה דרך הצילום[/po]

וזה הקישור:
http://www.artnet.com/Artists/ArtistHomePage.aspx?[po]artist id[/po]=11072&[po]page tab[/po]=[po]Artworks for sale[/po]

עשב,
בואי לא נשכח שרוב הציירים שעסקו בעירום היו גברים...או הומואים. תמים? לא בטוחה. מתריס? ככל הנראה.
בואי לא נשכח שבתקופות קדומות מודליסטית שדיגמנה בעירום לא נחשבה במיוחד אם לא הייתה זונה, שגם על זה ניתן לשאול שאלות (קצת כמו לצפות בסרטוני פורנוגרפיה באינטרנט תוך הדחקה שמדובר בנערות ונשים מנוצלות ברמה קשה יותר או פחות, במצב כלכלי קשה ביותר...) - בקיצור נושא טעון.
ולא שאני לא טוענת שהגוף האנושי לא יפה/מעניין לפיסול, ציור, התבוננות. בהחלט כן. ובכל זאת - נושא טעון.

יש צילומים נדמה לי של סאלי מאן, מקושרים פה באתר בדף של זו שעושה בלוג צילום.
[b]ממש[/b] קשה לי איתם.
אם בא לכן להסתכל ותביעו את דעתכן.

בתור מישהי שעבדה בתור מודל אני ממש לא מבינה מה הבעיה
להיפך נראהלי חינוכי
במקום שיראו כל היום באינטרנט בחורות רזות לבושות בסקיני ג'ינס או בחוטיני שאין מתחתיו אף שערה תבוא מין הסתם אישה לא רזה לא צעירה
עם גוף אמיתי עם שערות איפה שיש שערות
עם חלוק משומש
תוריד את החלוק תשב 45 דקות בלי לזוז
בהפסקה תעבור בין הציורים שלהם ואם יהיה לה מה לומר אולי תאמר או סתם תהנהן
נראה לי סבבה

בשמת ,למה זה נראה לך כל כך מוקצה?

מצטרפת לחוה ,
יש לי שאלות
האם רשמו חלקי גוף כמו
כפות ידיים וכפות רגליים
דיוקן
מודל בבגד ים , או בעטיפת בד חלקית
אפשר שעשו זאת ומוכנים להתבונן בגוף בעינים של צייר חוקר
ולהפריד את האלמנט המיני
ולנקודות
העניין בגוף עירום טמון בקונטקסט של האמנות והתפתחותה
ומהווה אבן יסוד חשובה בגוף הידע שנקרא לימודי אמנות
יש מטען רב ולאו דווקא מיני ,בחקר הזה
מודל מקצועי/ת יודעים להיות שם עם הכבוד הראוי ויש בעירום כזה
הרבה יותר פרטיות ואפילו סוג של התבוננות שמלמדת לראות גוף עירום במלואו, באופן נקי
יש כאן הסטוריה של חקר עצמי של האדם
וזה דווקא מוציא מההקשר הזול שעירום מתקשר אליו בדרך כלל
ובטח בימינו כשאין דבר קל יותר מלהחשף לפורנוגרפיה בוטה שמייצרת את המשוואה
עירום =זנות=סקס זול= פורנו
דווקא דרך ההתבוננות בעיני צייר לומדים משהו לגמרי אחר ויכול להיות לזה דווקא ערך משבח את האדם וגופו
לא מוזיל

אוי אתם כותבות כל כך מהר ...

[u]איך אפשר למנף את זה לתחום של קבלת האני, פרטיות וכד'?[/u]
רישום מודל עירום היה תמיד אחד השיעורים הכי מכובדים .
אם ביה"ס עובד עם מודליסטים מקצועיים בעלי נסיון אשר יודעים לשבת לפני תלמידים - ציירים אפשר להשיג אוירה מכובדת .
כמובן שכל מי שעובד כמודל עירום מקצועי יודע לדרוש תנאי עבודה נאותים ואם לא , זה תפקידו של ביה"ס/המורה לדאוג לחדר נאות עם פרגוד נאות להחלפת בגדים , עם פרגוד מול הדלת , עם מניעת כניסות של מי שאינם משתתפים בשיעור ושמירה על שקט מכובד .
[u]נראה תקין? לאפשר ללכת?[/u]
נראית לי שזו בהחלט שאלה במקומה . אילו הייתי אמא של תלמיד /ה בשיעור זה הייתי בהחלט בודקת את האוירה , את מידת ההכנה של התלמידים לקראת השיעור וכד'.

יש לי אבל גם שאלה :
האם ידועה לכם מה המניע להכנסת שיעור זה לכתה י"א ?
האם התלמידים ציירו טבע דומם באופן מעמיק ?
האם רשמו בעלי חיים באופן מעמיק ? בע"ח בתנועה ... בע"ח בפוחלץ ?
האם רשמו מודלים לבושים ? עד כמה ?
עד כמה רשמו סלעים ואבנים ויריעות עם קפלי בד דרמטיים ?
עד כמה רשמו וציירו בהשפעת מקורות אור חזקים חלשים , מכיוון אחד או משני כיוונים ?
[list]
[*] - -
[/list]
כי אם אכן העמיקו בכל אלה עכשיו יהיו מוכנים מבחינה אמנותית למודל עירום . עכשיו יבינו פחות או יותר מה הם רואים ורישום מודל עירום באמת יעבוד בשבילם.
אם השיגו בגרות אמנותית כזו , ייתכן שהשיגו גם בגרות נפשית לכך .
?

מבחינת [po]עקרון הרצף באמנות של ילדים[/po] , הענין האמנותי ברישום ריאליסטי על פי הסתכלות במודל נמצא בגילאי י"א י"ב ממש בשיאו .
אך כאמור יש עוד הרבה "רישום ריאליסטי" כהכנה לקראת רישום מודל עירום

מה דעתי?
דעתי רעה מאוד.
נראה לי חד משמעית לא מתאים ולא ראוי בבית ספר. זה עד כדי כך לא חכם, שזה מעורר חשד.

מעולם לא הבנתי את הצורך האובססיבי הזה בחוגי האמנות, לצייר גוף עירום. ז"א אפשר אבל בפרופורציה. אפשר הרי לרשום כל הרבה דברים אחרים ומה ההבדל בדיוק? הכל מעניין, הכל קשור. עירום מעורר כל מיני יצרים ובמיוחד בגיל ההתבגרות. לא רואה בזה שום הכרח. ואם כן - אז לעשות זאת לפחות באותה הכמות שרושמים ענבים/כדים/פרחים/בתים/חפצים וכולי.

אני חושבת שזה יכול להיות דווקא נחמד, הייתי מאפשרת לה ללכת. גם אני הייתי במגמת אמנות בתיכון, לא היה לנו מודל עירום אבל אני חושבת שזה יכול היה להתאים כי היינו קבוצה קטנה ובוגרת עם מורה מעוררת השראה.
אולי אפשר לשוחח על כלמיני נושאים שזה מעלה כמו עירום באמנות לעומת פורנוגרפיה.

עכשיו שמתי לב שיש כבר חגית ל. אחרת אז אני מישהי אחרת, שלא יהיו טעויות.

בביה"ס של הבת, כיתה י"א, מגמת אומנות יש שיעורי רישום של מודל עירום. נראה תקין? לאפשר ללכת? איך אפשר למנף את זה לתחום של קבלת האני, פרטיות וכד'?