תודה רבה על הפרגון.

על ההזדמנות שבריב
בתמימותי חשבתי שבין ילדי לא יהיו עימותים, להיפך ציפיתי לתמיכה והגנה וראו זה פלא גם למעוננו הגיעו הריבים, כוללים מילים וידיים,כאב ודמעות.
מהר מאוד אימצתי לי טקטיקות יעילות יותר או פחות להתמודד עם התופעה, והמטרה שעמדה לנגד עיני הייתה כמובן להעלים את הריבים.
מהרגע שהחלטתי למזער את ההתערבות שלי, ולנסות ולהסתפק באמונה ותמיכה שהם מסוגלים לפתור את המחלוקות, מקסימום לתת איזו עצה, גילתי כי אני דווקא מוצאת את עצמי מתמוגגת על האפשרות שלנו לתרגל את הכישורים החברתיים בחברה אוהבת, בקן המשפחתי ולצאת מחוזקים מהעימות, להכיר קצת יותר זה את זה, את הגבולות האישיים של כל אחד, להשלים.

היי נהר
אני כותבת מבית קסום מטר מהים בתאילנד. חופשה של חודש וחצי. הזדמנות להתנתק ולהיות.
אני כל פעם מתפעלת איזה מסע עברנו מאז אותה שנה בחיפה..
נשיקות

תודה על הדף המקסים ועל ההזדמנות.
בהחלט במקום. במיוחד אחרי שקראתי את "איזון עדין" שהוציא אותי לגמרי מאיזון

אגב הזדמנויות, פה די ריק ולפעמים אני נזכרת בחיוך איך היה קשה ונעים במלחמה, 8 נפשות בשני חדרים.

תמשיכי לכתוב ולהפיץ מאורך, יש בו כדי לחמם לבבות רבים

מקסים נהר @}
דך שנותן המון השראה. תודה

תודה.

מחלה, המון הזדמנויות, לנוח, להתפנק, להתבונן מדוע הזמנתי אותה, לשנות תזונה ועוד הרגלים, לנשום עמוק,לתרגל את הבלתי ידוע, לקבל עזרה, מתי היא תלך?, להתחזק, להחלים.
מחלה אצל מישהו אחר, הזדמנות לחשוב עליו, על כמה טוב שהוא קיים ועל הטוב שאנו מאחלים לו, אולי אפילו לעזור, לבקר, למלא מצווה, לכתוב ברכה, לשלוח, לתת מתנה, לשלוח אנרגיות, להאמין.

אנחנו משתדלים לתת למחלות שלנו מקום וכבוד ולהחלים מהם בכוחות עצמינו. מי ייתן וכך זה ימשך.

תודה גם ממני על התזכורת ועל ההזדמנות. (פשוט נזכרת להתרגש מהתינוקת)

תודה על ההזמנה הנדיבה @}

אז אני רוצה לשתף בהזדמנויות קטנות, מעטות מתוך אינספור שקורות כל רגע.
כשאיני פנויה, אני מנצלת את ההזדמנות להניח לילדים לנפשם, או לצרפם לעיסוקי.
אבל לפעמים אפשר לצאת לדרך בעקבות המקרה:
אז היה חור, במקום אסטרטגי במכנסי אחת מבנותיי, מכנסיים ששמשו כבר שלוש בנות ובהחלט הגיע זמנם.
הבאנו מספריים והתחלנו לגזור, את הגומי הסבנו לסרט שיער, שכל אחד מדד בתורו, וצחקנו איתו, תפרנו גם כרית קטנטונת.
והנה עלה לו רעיון לתפור נרתיק לחלילילית החדשה של אבא, גם זה בוצע.
ואנחנו כבר מחכים להזדמנות הבאה.

נהר,
איזה שיר מקסים. תודה.
ותודה על ההזמנה.
ברגעים בהם אני עוצרת רגע להתבונן בבנותיי, אז אני רואה את הפלא שבהן, שבחיים שלנו.

הלוואי שהרגעים האלו יהיו רבים יותר השנה.

את תחילת חיי ההורות שלי ביליתי בהבעת תודה על ההזדמנות הנפלאה שנתנה לי, להרות את בתי, לשאת אותה ברחמי, ללדת אותה, להניק,לחיות ולהיות אתה.
חיי הרגישו לי כחגיגה גדולה של הזדמנויות נפלאות. בהיותי בת לתרבות המערבית, נוספה על התגליות כי אני יכולה לגדל את בתי בדרכי ובשמחה, שהאושר גדול מהדמיונות המשתוקקים, ההפתעה כי אני יכולה לעשות זאת ללא סמלי התינוק השגורים.
באחד מפרצי החדווה כתבתי שורות אלו:
לשאת את משקלה,
בלכתי ובבואי,
להיות קלה בלי עגלה.

להניקה מתוך חיבוק,
לתזונה ולפינוק.
לרחף בסיפוק ללא בקבוק.

לשון לצדה,
לנשום את אדה,
להסיר חרדה,
לקראת יום של חידה.
אנה?

אך עם הזמן והאירועים החלו לצוץ גם רגעים אחרים, לפעמים הקושי היה גדול וכבד, אליו התלוותה אכזבה מתפקודי ברגעים מסויימים.
עם לידת בתי השנייה התרבו רגעים של רצון לשקט, הפוגה, מנוחה, לבריחה קלה מהמציאות (לשיטוט באתר למשל). רגעי חוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון צצו להם. והנה קרה שאיבדתי במידה רבה את הרגע, את הנוכחות בהווה.
אז יצאתי למסע חזרה אל ההזדמנות, לחיות כל רגע כיקר, כאוצר המחכה להתגלות במעשה, מילה או נשימה.
מוזמנים