על ידי ענת_גביש* » 02 מרץ 2004, 05:27
מיץ יקרה, אנחנו חווינו תהליך דומה, גם קרוב למשך שאת מתארת. זה היה ממש מייאש ואני מבינה אותך מאד. לא ברור לי למה ייעצו לך להפסיק את ההנקה.
מה שתפסתי רק בדיעבד הוא שזה היה תהליך ארוך וקשה של גמילה מחיתול.
זה התחיל ממפגש אחד לא נעים שהיה לה עם הקקי שלה שנפל מהחיתול על הרצפה, והיא דרכה עליו ונבהלה. מאז ניסתה לעצור את הקקי.
אני לא חושבת שזה קשור בכלל לתזונה, למרות שאפשר לנסות להקל עליה עם תוספים כמו צמחי מרפא לעידוד יציאות שעזרו לנו מאד, וגם פרחי באך. אבל שוב, ההקלה היתה זמנית.
מה שעזר היה שהיא התחילה להסתובב לגמרי בלי חיתול ולעשות בחוץ, בלי שנראה אותה! כשהתחילה טיפה לדבר, בערך באותו הזמן, היתה מנופפת לנו ביד: לא לבוא! לא לבוא! (ממש מעורר רחמים אבל ככה זה היה.)
עם הזמן, על פני כמה שבועות מאז שהחלה להסתתר ולעשות, התחילה לעשות גם לידינו, תמיד בגינה. ואחר כך עברה מרצונה לסיר ואחר כך לשירותים, בלי כל עידוד מאיתנו.
המטפל שלנו ברפואה סינית לא שש לתת לה צמחי מרפא ממריצים והעדיף לטפל בזה רק במישור הרגשי, בעזרת פרחי באך ודיקור, כי לטענתו בכלל לא דובר בבעיה פיזית אלא בקושי לשחרר ולהפרד ובצורך המתפתח בשליטה.
בסוף מי שטיפל בה הכי טוב היה היא בעצמה. זו היתה תקופה קשה והיא עברה.
אני חושבת שאם תפסיקי לה את ההנקה דווקא עכשיו זה רק יגביר בה את הצורך בשליטה והפחד לעזוב ולשחרר, אם אכן אלה הבעיות.
הייתי מחפשת ייעוץ יותר טוב דווקא בכיוון הזה. ידוע לי שיש מטפלים (פסיכולוגים? ) ספציפית לנושא הזה.
אני זוכרת שהיינו שואלים אותה אם היא רוצה חיתול. זה עזר לה. וגם, שהיינו מעודדים אותה לקחת את הקקי ביד ולשים אותו בשרותים, תוך מילות חיבה "ביי ביי קקי חמוד..." וכאלה. קוראים לכולם לראות אותו לפני שמורידים את המים ועושים מזה עניין.
כדאי לבדוק אם אין לה פצע קטן או חתך בפי הטבעת בעקבות העצירויות. ואז הפחד מהכאב מעכב שוב את היציאה. לשמן לה בעדינות בשמן קלנדולה כל יום. (הקלנדולה מרפאת את העור ומרגיעה.)
לשבת איתה בשרותים, להראות לה את הקקי שלכם ולהפרד ממנו גם בביי ביי קקי חמוד.
להבין שיש לה תהליך לעבור, והיא חווה אותו חזק.
ובקשר ל: _ייעצו לי להפסיק להניק אותה בטענה ש :
1 היא תתחיל לאכול אוכל רגיל בצורה טובה יותר.
2 היא תעבור משלב הינקות לשלב בוגר יותר. הציצי מחבר אותה להיותה תינוקת,.זה יעודד אותה להיות עצמאית יותר וגדולה, ולעבור את הגמילה מחיתולים באופן מוצלח יותר._
תרשי לי להביע ספק ורוגז על העיצות האלה. מה, היא לא תינק אז היא תבין שהיא לא תינוקת ותיגמל מחיתולים? שיעשו לי טובה עם התאוריות המפגרות האלה. רחמנות על הילדים.
ובקשר לכך שנמאס לך להניק לפעמים- אני מבינה אותך לגמרי. אבל אל תקשרי את זה עם בעיית העצירות . אם בא לך לגמול אותה מהנקה אולי כדאי לחכות שהיא תעבור שלב קשה אחד, תתאושש ממנו, תתחזק, ואז תתחילי. (אני רחוקה מלהיות יועצת הנקה וקטונתי מלתת עיצות כאלה אבל זו ההרגשה שלי. )
מעניין מאד מה שאמרת על כך שהיא כן מתרוקנת במשפחתון. למה זה לפי דעתך? (אולי תספרי עוד קצת. האם שם היא רואה עוד ילדים עושים? האם השירותים שם נעימים לה במיוחד? ואצלכם בבית, האם אתם תמיד עושים עם דלת סגורה? האם יש משהו שלא שמתם לב עד עכשיו, שאולי מפחיד או מלחיץ אותה בכל ההתנהלות שלכם סביב החיתולים, הקקי? השטיפה? הרעש של הברז? הסבון שאת רוחצת לה את הטוסיק איתו? אולי הגועל שלך מהקקי? או של מישהו בבית?)
(אני מודה שאני נעלבתי כששאלו אותי את השאלות האלה. אבל הן מעוררות מחשבה גם אם מפספסות בגדול.)
יש לי עוד משהו להוסיף ואני מקווה שאני לא מאריכה מדי:
כתבת שבבית היא על הציצי כל הזמן. האם יתאפשר לך לקחת נגיד פרק זמן של שבועיים, בו את משחררת את עצמך מכל פעילות ורק נמצאת איתה בישיבה כמה שהיא רק תרצה, רק באה איתה במשיכת היד ההיא (שאני בטוחה שיש גם אצלכם (-: ) לכל מקום שהיא רוצה, בלי לנסות להרוויח קטעי זמן קטנים שהיא לא שמה לב או עסוקה וללכת לנקות משהו לבשל משהו לסדר משהו...רק לשבת כמה שיותר בבית או בחוץ ולהזמין אותה להיות עלייך?
לעשות לה מן בית הבראה שכזה. (ולבשל ליום המחרת בלילה כשהיא כבר ישנה, ואז גם לסדר קצת את הבית.)
ממש להיות "במשימה" שכזו, עם זמן מוגדר אבל לא קמצני. יכול להיות שהפסק זמן הלגיטימי הזה שתתני לעצמך מכל דבר שהוא לא היא, ישחרר וירגיע גם אותך. יתכן שמי שהיא פוחדת לשחרר בקקי זה אותך. יתכן שהמתחים שלך בקשר אליה עוצרים בתוכך דברים, וגם בה.
עד כאן בינתיים, בטח לא התכוונת להרצאה כזאת ארוכה. חיבוקים ונשיקות ושיהיה לכם בהצלחה.
מיץ יקרה, אנחנו חווינו תהליך דומה, גם קרוב למשך שאת מתארת. זה היה ממש מייאש ואני מבינה אותך מאד. לא ברור לי למה ייעצו לך להפסיק את ההנקה.
מה שתפסתי רק בדיעבד הוא שזה היה תהליך ארוך וקשה של גמילה מחיתול.
זה התחיל ממפגש אחד לא נעים שהיה לה עם הקקי שלה שנפל מהחיתול על הרצפה, והיא דרכה עליו ונבהלה. מאז ניסתה לעצור את הקקי.
אני לא חושבת שזה קשור בכלל לתזונה, למרות שאפשר לנסות להקל עליה עם תוספים כמו צמחי מרפא לעידוד יציאות שעזרו לנו מאד, וגם פרחי באך. אבל שוב, ההקלה היתה זמנית.
מה שעזר היה שהיא התחילה להסתובב לגמרי בלי חיתול ולעשות בחוץ, בלי שנראה אותה! כשהתחילה טיפה לדבר, בערך באותו הזמן, היתה מנופפת לנו ביד: לא לבוא! לא לבוא! (ממש מעורר רחמים אבל ככה זה היה.)
עם הזמן, על פני כמה שבועות מאז שהחלה להסתתר ולעשות, התחילה לעשות גם לידינו, תמיד בגינה. ואחר כך עברה מרצונה לסיר ואחר כך לשירותים, בלי כל עידוד מאיתנו.
המטפל שלנו ברפואה סינית לא שש לתת לה צמחי מרפא ממריצים והעדיף לטפל בזה רק במישור הרגשי, בעזרת פרחי באך ודיקור, כי לטענתו בכלל לא דובר בבעיה פיזית אלא בקושי לשחרר ולהפרד ובצורך המתפתח בשליטה.
בסוף מי שטיפל בה הכי טוב היה היא בעצמה. זו היתה תקופה קשה והיא עברה.
אני חושבת שאם תפסיקי לה את ההנקה דווקא עכשיו זה רק יגביר בה את הצורך בשליטה והפחד לעזוב ולשחרר, אם אכן אלה הבעיות.
הייתי מחפשת ייעוץ יותר טוב דווקא בכיוון הזה. ידוע לי שיש מטפלים (פסיכולוגים? ) ספציפית לנושא הזה.
אני זוכרת שהיינו שואלים אותה אם היא רוצה חיתול. זה עזר לה. וגם, שהיינו מעודדים אותה לקחת את הקקי ביד ולשים אותו בשרותים, תוך מילות חיבה "ביי ביי קקי חמוד..." וכאלה. קוראים לכולם לראות אותו לפני שמורידים את המים ועושים מזה עניין.
כדאי לבדוק אם אין לה פצע קטן או חתך בפי הטבעת בעקבות העצירויות. ואז הפחד מהכאב מעכב שוב את היציאה. לשמן לה בעדינות בשמן קלנדולה כל יום. (הקלנדולה מרפאת את העור ומרגיעה.)
לשבת איתה בשרותים, להראות לה את הקקי שלכם ולהפרד ממנו גם בביי ביי קקי חמוד.
להבין שיש לה תהליך לעבור, והיא חווה אותו חזק.
ובקשר ל: _ייעצו לי להפסיק להניק אותה בטענה ש :
1 היא תתחיל לאכול אוכל רגיל בצורה טובה יותר.
2 היא תעבור משלב הינקות לשלב בוגר יותר. הציצי מחבר אותה להיותה תינוקת,.זה יעודד אותה להיות עצמאית יותר וגדולה, ולעבור את הגמילה מחיתולים באופן מוצלח יותר._
תרשי לי להביע ספק ורוגז על העיצות האלה. מה, היא לא תינק אז היא תבין שהיא לא תינוקת ותיגמל מחיתולים? שיעשו לי טובה עם התאוריות המפגרות האלה. רחמנות על הילדים.
ובקשר לכך שנמאס לך להניק לפעמים- אני מבינה אותך לגמרי. אבל אל תקשרי את זה עם בעיית העצירות . אם בא לך לגמול אותה מהנקה אולי כדאי לחכות שהיא תעבור שלב קשה אחד, תתאושש ממנו, תתחזק, ואז תתחילי. (אני רחוקה מלהיות יועצת הנקה וקטונתי מלתת עיצות כאלה אבל זו ההרגשה שלי. )
מעניין מאד מה שאמרת על כך שהיא כן מתרוקנת במשפחתון. למה זה לפי דעתך? (אולי תספרי עוד קצת. האם שם היא רואה עוד ילדים עושים? האם השירותים שם נעימים לה במיוחד? ואצלכם בבית, האם אתם תמיד עושים עם דלת סגורה? האם יש משהו שלא שמתם לב עד עכשיו, שאולי מפחיד או מלחיץ אותה בכל ההתנהלות שלכם סביב החיתולים, הקקי? השטיפה? הרעש של הברז? הסבון שאת רוחצת לה את הטוסיק איתו? אולי הגועל שלך מהקקי? או של מישהו בבית?)
(אני מודה שאני נעלבתי כששאלו אותי את השאלות האלה. אבל הן מעוררות מחשבה גם אם מפספסות בגדול.)
יש לי עוד משהו להוסיף ואני מקווה שאני לא מאריכה מדי:
כתבת שבבית היא על הציצי כל הזמן. האם יתאפשר לך לקחת נגיד פרק זמן של שבועיים, בו את [b]משחררת את עצמך מכל פעילות[/b] ורק נמצאת איתה בישיבה כמה שהיא רק תרצה, רק באה איתה במשיכת היד ההיא (שאני בטוחה שיש גם אצלכם (-: ) לכל מקום שהיא רוצה, בלי לנסות להרוויח קטעי זמן קטנים שהיא לא שמה לב או עסוקה וללכת לנקות משהו לבשל משהו לסדר משהו...רק לשבת כמה שיותר בבית או בחוץ ולהזמין אותה להיות עלייך?
לעשות לה מן בית הבראה שכזה. (ולבשל ליום המחרת בלילה כשהיא כבר ישנה, ואז גם לסדר קצת את הבית.)
ממש להיות "במשימה" שכזו, עם זמן מוגדר אבל לא קמצני. יכול להיות שהפסק זמן הלגיטימי הזה שתתני לעצמך מכל דבר שהוא לא היא, ישחרר וירגיע גם אותך. יתכן שמי שהיא פוחדת לשחרר בקקי זה אותך. יתכן שהמתחים שלך בקשר אליה עוצרים בתוכך דברים, וגם בה.
עד כאן בינתיים, בטח לא התכוונת להרצאה כזאת ארוכה. חיבוקים ונשיקות ושיהיה לכם בהצלחה.