אימרות שהיו לי לאחרונה:
טני לא מבטא את האות למד במקומה אני אומר יוד. ילד מהגן אמר לי "תגיד למד, לה-מד" ואני אמרתי לו: "מה אתה רוצה, לא הייתי כמוך שנה שעברה בגן של האותיות...."
ועכשיו אמרתי לאמא שלצייר יוסי אבולפיה שמאייר את ספריו של מאיר שלו יש הרבה סובלנות...הוא אייר הרבה ספרים....

@}

בולו שלי, אתה כבר לא מוכן כלכך לשם הזה. "זה שם של תינוק" אתה אומר, אך....איך שהזמן בורח אתה כבר כמעט בן 5, ילד סקרן כתמיד, ילד טבע שסוף סוף עזב את העיר לטובת הכפר. היום לקחת איתך לגן חרק ענק ממשפחת הגמל שלמה ואולי ממשפחת החגבים. ממש לא האמנתי שהסכמתי לנסוע איתך ואיתו באותו רכב.
אחות קטנה התווספה, מישמיש, סקרנית אל העולם בדיוק כמוך, חייכנית כמוך ואף דומה במראה אלייך. אני מאוד מקווה שתוכל בקרוב להפסיק לקנא ולהנות ממנה, כפי שהיא נהנית ממך.
אני קוראת אחורה ומוצאת שגם אז וגם היום אתה הולך לישון בשמונה....עייף, מתעלף אל תוך המיטה.
נראה בהמשך אולי נמשיך את עלילות בולו אם תסכים להיקרא בולו.

אוריתי, את עדיין כאן? מה שלום בולו?

כלכך הרבה מילים כתובות על אהבה
ולי נגמרות המילים מרוב אהבה.
בולו הקטן והיקר, איזה מתנה יקרה אתה לנו ולעולם
היית בן שנה לא מזמן ואתה בעצמך המתנה.
אני נהנית יום יום, לילה לילה להיות בקרבתך
ילד שלנו אהוב ויקר
אתה כבר ישן. לסקרנות שלך אין גבולות, את העולם אתה רוצה לבלוע - בטח שתתעייף כבר בשמונה.
אמא

גם היום השינים הציקו לי, בקושי ישנתי וכשאמא הגיעה הביתה רציתי רק לינוק עוד ועוד. אמא לקחה אותי לפגוש את הבני דודים התאומים שלי שממש כמעט בגיל שלי. שיחקנו אחד ליד השני, קצת רבנו, משכנו בשיערות, התווכחנו וגם היינו חברים. אני בטח אלמד וגם הם עם הזמן איך משחקים ביחד. מאוד נהנתי ובנוסף הרווחתי טיול. מה שכן, עדיין יש לי בעיה עם האוכל המוצק, לא כלכך מתרגל אליו. אני דיי בררן ולא כל דבר אוהב, אמא ואבא מנסים כל פעם דברים חדשים ואני עדיין הכי אוהב ציצי.
אמא עייפה ובטח תכתוב בהזדמנות אחרת קצת יתר....לילה טוב

היום עשיתי טיול ענק עם אבא וממש נהנתי. אמא חושבת שמשהו קצת מציק לי - כנראה השיניים שמתחילות לבקוע. הייתי קצת עצבני וחסר מנוחה לקראת הערב, עכשיו אני כבר ישן, נרדמתי צ'יק צ'אק. היום בבוקר סבתא קנתה לי במבה, פעם ראשונה שלי...ואהבתי מאוד. אמא ואבא עדיין לא החליטו על מדיניות לגביי הבמבה, אם יש למישהו רעיונות של בעד ונגד, תמיד טוב לשמוע. (בטח שאני בעד הבמבה, אין הרבה דברים שאני אוהב לאכול).
לילה טוב....

עוד מעט אני בן שנה!! איך שהזמן עובר מהר וכמה שגדלתי. ככה: אני יודע לעמוד עם תמיכה, אני כבר לא זוחל תולעת, אלא על ארבעת הגפיים, אני מוסיף כל יום הברות חדשות לרפרטואר המילים החדשות.
מאז הפעם האחרונה שאמא כתבה כאן עברתי כמה דברים; שרה כבר לא המטפלת שלי. לא הסתדרתי איתה היא לא הבינה אותי - ואני לא הבנתי אותה. אמא ואבא מייד הבינו כי זה לא עסק להשאיר אותי ככה ימים איתה בבית כשזה לא טוב לי. אז מאז אבא איתי בבית. ואני עושה איתו כייף ושיגועים, דברים חדשים שלא עשיתי עם אמא. כשאמא מגיעה הביתה אני זוחל אליה מהר ומבקש לינוק - כמה אני יכול לחכות?
דברים שאני ממש אוהב לעשות: הכי הרבה אני אוהב עוגיות פתיבר אבל לא מרשים לי תמיד. אני ממש אוהב להתחבא, אני מתחבא מעולה וגם עושה קוקו. אני אוהב מוסיקה ולרקוד לצליליה, אני רקדן מעולה - ככה אומרים. אני אוהב את כל המשפחה שלי ותמיד מתרגש מאורחים ולהתארח. איך שכחתי אני אוהב לינוק.
דברים שאני לא ממש אוהב: להתלבש, אף פעם לא אהבתי. אני לא אוהב כשבן הדודה שלי מושך לי מהיד את המשחקים ותמיד הוא עושה את זה. אבל אמא אומרת שככה אני לומד מיומנויות חברתיות. אני עדיין לא כלכך אוהב לאכול כל מיני מאכלים. אני לא אוהב פירות, דלעת, קישואים ועוד.
אמא התעייפה. לילה טוב לכל הגוזלים שכבר ישנים....

סוף כל סוף יש לאמא ואבא מחשב ועכשיו אמא תוכל לשוב ולכתוב על כל מעללי.
לימדתי את אמא ואבא שתינוק לא בוכה סתם. אני בכל אופן לא בוכה סתם. יש כמה דברים בשכונה שלנו שמאוד מושכים אותי ואם אבא ואמא לא היו מבינים אותי בוודאי הייתי בוכה ובוכה. יש את ה"פעמון" אמא אומרת שהוא פסל סביבתי. אני ממש אוהב אותו - כבר בתחילת הרחוב אני מתחיל להצביע לכיוונו. אני אוהב את ההד שיש בתוכו, לעשות קוקו משני צדדיו ובכלל אני פשוט אוהב לשחק בתוכו. יש טוסטוס שחונה בשכונה, וואו, הוא ממש מרשים אותי והגן שעשועים-אם לא שמים אותי מייד כשאני רוצה על המשחקים אני ממש מתעצבן ועלול לבכות. אמא אומרת שתינוקות מאוד אינטלגנטים, אף יותר ממה שכולם מעלים על הדעת. ואם אבא ואמא לא היו מבינים אותי בטח הייתי נחשב לתינוק קשה ובכיין.
מאז שאמא כתבה פה לאחרונה אני גדלתי ולמדתי לעשות כמה דברים: מסתבר שאני ממש רקדן מכל צליל אני אוהב לרקוד. למדתי לעמוד. אני נעזר ברהיטים או אנשים ונעמד לבד. אני מוחה כפיים, שר, עושה קולות עם הלשון ומתופף. מי יודע אולי אהיה מוסיקאי?
אמא מתחילה לעבוד בשבוע הבא ועשו לי הכרות עם שרה. נראה איך יהיה לי איתה.
מספיק להיום עוד יחשבו שאני רברבן.
יום טוב ונתראה בקרוב.

איך מרגיש בולו?

מקסים הבלוג, בולו!
ד"ש לאמא.
ואין לי עצות להצטננות, אבל בטח תיכף יגיעוו מאחרים.
תרגיש טוב

פעם ראשונה שאני לא מרגיש טוב. הצתננתי, יכול להיות שזה בגלל שאני ממש אוהב לזחול את זחילת התולעת והבטן התקררה לי....כבר לילה רביעי שקשה לי לישון. אני רעב כל הזמן, אך קשה לי מאוד לינוק מפני שהאף סתום לי. אמא עושה נסיונות שהתחילו בקל אף אחר כך סטרימר וממש עכשיו מפה היא למדה שאפשר לנסות לטפטף לי חלב אם אל תוך הנחיריים - איזה פלא!! אני נושם יותר טוב לאחר חלב האם ושאיבות עם המכשיר המפחיד שאני ממש שונא כשאני ער.

אמא אומרת כי היא לא כותבת לי כבר דיי הרבה זמן מפני שהמחשב אצלנו בבית התקלקל. לא נורא קיבלנו מתנה אחד חדש וממש בעוד מספר ימים אמא תשוב ותכתוב כאן.

אז אם יש למישהו איזה שהם עיצות כיצד להקל עלי אני ואמא נשמח מאוד. אמא דואגת בעיקר מפני שאני חסר שקט, לא אוכל וקשה לי לישון...לילה טוב, נקווה שאשן עד הבוקר.

בולו הקטן....מצונן.

בולו היקר, קראתי שאתה רוצה לנסות לחיות בערבה וזה ממש נפלא! אני בטוחה שמאוד תהנה פה .

אמא מאחלת חג שמח ושנה טובה לי ולכל הילדים הקטנים כמוני שממש זקוקים לזה, כי מי כמונו יודעים כמה עובר עלינו בשנה אחת שלמה, כמה קשה לפעמים לצמוח וכמה דברים חדשים ושינויים אנו עוברים. גם לכל המבוגרים שנה טובה אמא מאחלת. שנה של אהבה, בריאות ואושר.

היום הכרתי את הסבתא השניה שלי. בהתחלה לא ממש הכרתי אותה והתייחסתי אליה כפי שאני מתייחס אל זרים, אני מחייך, כן, אך לא מייד את החיוכים, הצחוקים והדיבורים שלי כפי שאני עם מי שאני מכיר. היה יום עם הרבה דברים חדשים בשבילי. גם סבתא'לה החדשה שלי שכפי שאמא כבר אמרה בעבר מייד הכינה לי מרק. אז היום אכלתי את מרק סבתא לראשונה והדברים החדשים הינם תפוח אדמה וגם בטטה. יאמממי, ממש אהבתי.

היינו אצל אחות של אבא במושב וראיתי היום לראשונה סוס עם סייח יונק קטן ומתוק. רציתי ללטף אותם, אך החזיקו אותי חזק. מאוד התרגשתי מהחיות הגדולות והיפות שלעולם לא ראיתי. ראתי גם פרות ועגלים קטנים ושוב, מאוד התרגשתי. איזה כייף במושב. דיברתי עם כל החיות אי חושב שהן מבינות אותי.

אצל דודה שלי במושב אני ממש נהנה. יש לי שני בני דודים כמעט בני גילי. שיחקנו יחד,שיחקתי במשחקים המופלאים שלהם, זחלתי את זחילת התולעת שלי והתרוצצתי בכל הבית.

יום שכזה תמיד מסתיים אצלי בעייפות, לכן אני כבר ישן שינה עמוקה. חלומות נעימים.

היום הייתי עם סבתא ושלחתי את אמא לקניות. סבתא שלי נלחצת כשאני בוכה. היא אומרת לאמא "כאב לי הלב, הכל אני יכולה לשאת - אך כשהוא בוכה עם דמעות, זה קורע לי את הלב". זה אומר שמצליח לי, למדתי בדרך שלי להגיד אני עייף, אני רעב, משעמם לי. רק שלפעמים סבתא מרוב כאב שוכחת את שפתי. וגם התגעגעתי לאמא ולאוכל שלי שנמצא אצלה בציצי. בסוף היא הגיעה ונופפתי לה לשלום מהחלון, מרוב ששמחתי לראות אותה למדתי לנופף לשלום.

היום ממש התעייפתי מפני שסבתא לא הצליחה להרדים אותי. יש שלוש דרכים בהן אני נרדם: ציצי, על הידיים עם מוסיקה ולפעמים כשמנדנדים אותי בעגלה. סבתא לא ממש יכלה לעזור לי, ונשברה לי העייפות ופספסתי את השינה. אך מצד שני הרווחתי טיולים עם סבתא, הרבה משחקים, הרבה ידיים, משחק עם הכלב של סבא וסבתא והרבה כיופים. ככה העברתי את הזמן עד שאמא שלי הגיעה. היה ממש כייף.

סבתא השניה הגיעה מאוסטרליה. ביום חמישי אני נוסע להכיר אותה איזה התרגשות....
לילה טוב. בולו.

יכול להיות שטחינה גורמת לי לאלרגיה?
כן, יכול להיות בולו. לי קוראים נדי ואני אלרגי לשומשום, שממנו עושים כמובן טחינה.
כשהייתי בן שנה ומשהו (עכשיו אני כבר בן ארבע וחצי) אמא נתנה לי לטעום טחינה. ומייד התנפחו לי העיניים והתאדמו לי הלחיים. מאז אני יודע שאסור לי שום דבר עם שומשום.
אבל לא נורא. כשקונים לחמניות, קונים לי עם פרג או בלי כלום, ואני שמח.
אה.... ואמא שלי אומרת שהבלוג שלך נורא נחמד. @}

יש! אני לומד לשבת והעולם נראה לגמרי אחרת מנקודת מבט חדשה זו. היום בעגלה התאמנתי מלא ולא התעצלתי התיישבתי ונפלתי וכך הלאה.
התחלתי לעשות פרצופים חדשים ואמא אומרת שאלו פרצופים של שפן קטן, אני חושב שאני מצליח להצחיק כך את כולם.

היום קרה לי דבר דיי מוזר קיבלתי טעימת טחינה ומייד יצאו לי פצענים אדומים גדולים מסביב לפה שעברו בתוך 20 דקות. אמא קצת נבהלה אך הראתה קור רוח. יכול להיות שטחינה גורמת לי לאלרגיה? אולי הלימון או השום?

תודה לכל מי שכותב ויכתוב לי כאן זה ממש ממש נחמד כרגע לאמא וגם לי כשאהיה קצת יותר גדול.

לילה טוב וחלומות שמחים וטובים....

בוקר טוב בולו- גם אצלנו מאד אוהבים את ראמא בולו

יום ראשון,
התחלנו את סיפורי ב"ראמה בולו" ושכחתי לספר כי עד היום כשאמא ואבא משמיעים לי אותו ברגעים הקשים שלי, כשממש קשה לי להרדם הוא עושה פלאים - מייד אני צולל אל מעמקי השינה.

היום התחיל קשה. לאמא לא היה מושג מה לעשות היום. ולהיות כל היום בבית זו משימה קשה בשביל שנינו מפני שלפעמים ממש משעמם לי. יש לי פינות משחקים וגם מזרון ענק שממוקם באמצע הסלון שכולו בשבילי, אך אפילו עליו לפעמים כבר נמאס לי להיות.
אני אוהב במיוחד טיולים. מה לעשות, כזה אני. אני אוהב לראות אנשים חדשים, דברים זזים, בעלי חיים ובכלל בחוץ כייף לי יותר.
בשלב מסויים של הבוקר אמא סוף סוף לקחה יוזמה ויצאנו לטיול. ביקרנו דוד שאני ממש אוהב כי הוא מקדיש לי את כל כולו, משחק איתי, מצחיק אותי ומדבר אלי הרבה. יש לנו כימיה מצויינת.
אחר כך ביקרנו אישה שמטפלת בילדה בת גילי ומשכנו אחד לשניה בשיערות, הכנסנו ידיים לעיניים, קצת בכיתי, וקצת היא עד שהפרידו ביננו. אני לא מבין למה בכינו גם כשהפרידו ביננו רצינו לשחק יחד רק אולי לא בדיוק ידענו איך.

חזרנו הביתה רק אחר הצהריים ואבא סוף סוף הגיע. מאוד שמחתי ונראה לי שגם אמא מאוד שמחה. אבא לא נמצא הרבה בבית ואמא מספרת לי שהוא נמצא במקום ששמו עבודה.

כמובן שלא וויתרנו על טיול הערב ואז התחיל ממש כל הכייף. התאמנתי בלהגיד כל הטיול אבא בה בה אבא בה בה בה ומאוד נהנתי מזה. היה אוויר מצויין וטעמתי אותו עם הלשון. דודה שלי הצטרפה לטיול והצחיקה אותי בדרך. אני חייב לציין כי אני ממש אוהב את הטיולים בערב.

כבר נרדמתי....לילה טוב.

מוצ"ש ואני כבר ישן. אמא חושבת שאולי אני מתחיל לישון שנת לילה מפי שאני נרדם ב-20:00 (תמיד, זאת שיגרה אצלי) ומתעורר בימים האחרונים רק ב-3 או 4 לפנות בוקר לינוק. שלא תהיה כאן טעות, לאמא לא אכפת גם אם אקום כמה פעמים בלילה לינוק, היא התרגלה ובגלל שאנחנו ישנים ביחד זה מאוד נוח לשנינו אני יונק מתוך שינה ואמא נרדמת בצ'יק צ'ק.

אני רוצה לספר לכם משהו בסוד ושאף אחד לא ידע : נראה לי כי אמא שלי דיי פחדנית. תשאלו למה? מפני שאני חושב שאני ממש גדול, יש לי אפילו כבר 4 שיניים, אני מצידי יכול לאכול את מה שאמא ואבא אוכלים. כשאני רואה אוכל על השולחן - ממש בא לי לחטוף, אך שמתי לב שאמא לוקחת את הזמן. מה קורה פה? אני כבר בן 8 חודשים. אני חושב שהיא חוששת... אבל לשמחתי בשבוע שעבר אכלתי תפוח....ממממ...אהבתי. אכלתי גזר שקצת פחות טעים לי, אכלתי בננה ותפוח שגורמים לי לעצירות ואני אפילו חושב שזה עושה לי גזים.
יש לסבתא שלי (שחוזרת מאוסטרליה השבוע) שכנה שצוחקת על אמא. היא לדעתי אשה מאוד "גיזעית" ואיך שהיא מבשלת... אני ממש אוהב את זה. ברגע שאמא רק מסובבת את הראש אני מקבל טעימות. אצלה טעמתי מרק והיה טעים עם טיבול והכל. כשאמא לא ראתה היא נתנה לי סלט פירות טחון אבל אמא כעסה.
אמא אומרת שכשסבתא תחזור מאוסטרליה אני בטח כבר אתחיל לאכול אצלה קובה. אני ממש מחכה להכיר את הסבתא שלי ומקווה שאמא תרד מהקטע החושש.

הערב עשינו סיבוב נהדר בשכונה כל הזקנות פה מכירות אותי. אל תחשבו שאני משתחצן או משהו אבל ברגע שהן רואות אותי כולן מושיטות ידיים לעברי ורוצות להחזיק אותי בידיהן. מצידי לא אכפת לי. יש להן עגילים על האזניים מה שדיי מעסיק אותי. אני אוהב למשוך וכמה שיותר חזק. הן גם מלמדות אותי שירים ברוסית ועושות לי תרגילים. רק שלאמא בלב מסויים נמאס מפני שהן אוהבות לשאול מה היא נתנה לי לאכול היום, ואז נגמר הכייף. ככה זה אצלנו בשכונה כולם מכירים.
אני מאוד אוהב את טיולי הערב עם ההורים. הם מלמדים אותי מילים חדשות, מסבירים לי על דברים מוזרים שאני רואה ואבא שלי - ממש אגרונום, מלמד אותי על כל הצמחים.

היום היה לי יום ממש מעייף מרוב עייפות משכתי וגרדתי את האזניים. זהו, אני כבר ישן. אמא התעייפה מאוד מפני שנעשתי מאוד כבד ופעלתן, עכשיו גם היא הולכת לנוח. לילה טוב לכולם.

שלום בולו, אתה נשמע חמוד מאוד!

ברוך הבא בולו, ברוכה הבאה אמא.
אפשר עוד?

כשהייתי בבטן השמיעו לי הרבה מנטרה הודית שדודה שלי הביאה איתה מהודו. "ראמה בולו" שמה. את השיר הזה היו משמיעים לי כשהייתי בבטן מפני שהוא שיר שממש הרגיע את אמא וגם אני כבר הכרתי אותו. מאז הוריי נתנו לי שם עוברי: בולו. גם בלידה שהיתה קשה (40 שעות), כשבעשרים האחרונות אמרו שאני חייב לצאת ואם לא יהיה קיסרי שרו מסביבי כמה אנשים שאני כבר הכרתי דיי טוב את השיר ראמה בולו. הם חשבו שאולי זה יעודד אותי לצאת. אבל לא יכולתי, הייתי תקוע בתעלה שהייתה צרה ובקושי יכולתי לזוז שם. בסוף....יצאתי בקיסרי.

הראשונים שראיתי היו אבא שלי שהכרתי את קולו האהוב, את החבר שלנו ואת דודה שלי שבאה מהערבה לת"א כדיי לעזור לי בלידתי. את אמא ראיתי אחר כך, היא כלכך התרגשה לקראתי ושמעתי שאמרה לאבא _"לא ידעתי, לא ידעתי שיש לי כזה מתוק בבטן"*

היום אני בן 8 חודשים. ואמא שאוהבת אותי מאוד תכתוב כאן בשבילי ובשבילה.

1. 5 חודשים לאחר לידתי עברתי לגור ממרכז ת"א למרכז באר שבע. ההורים שלי רוצים לעבור בעוד שנה או שנתיים לערבה והם צימצמו מרחקים. אני הולך להיות מושבניק, עוד נראה איך אסתדר עם זה.

יש לי שני כלבים. אני אוהב למשוך להם באוזניים, בשיער ובזנב המוזר (לא תמיד מרשים לי וזה דיי מכעיס אותי) שכל הזמן מקשקש.

אמא שלי עדיין איתי בבית כי היא חושבת שאני עדיין קטן (היא לא יודעת שאני כבר גדלתי ויודע דבר ושניים על העולם) וגם חשוב לה להיות שותפה בהתפתחות שלי.
אני גם ישן על מזרון עם אמא ואבא ואני אוהב מאוד בבוקר למשוך לאמא בשיער הארוך ולראות איזה פלא שעיניה נפקחות והיא מחייכת אליי.

טוב קישקשתי דיי להיום. נשאיר מקום גם למחר ואחרי מחר.

דף בלוג