[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יפה שאתן מקימות עסקים חדשים וממשיכות לנסות עם כל הקשיים. מי שמתמידה מצליחה בסופו של יום, חשוב לא להתייאש, הקושי מלבד במתן שירות או מוצר איכותי הוא גם ללמוד את תורת השיווק של השירות או המוצר אותו אתן מספקות, לאחר שמתמידים בסופו של יום מבינים את העסק ומצליחים להרוויח. בהצלחה לכולן, שור רואי חשבון.

http://www.shorcpa.co.il/

המון זמן לא הייתי,
השמות עדיין מוכרים אבל מן מסך של זרות נוצר בי.
אני מתגעגעת לכור ההיתוך שנוצר לי פה מבחינת רעיונות, יוזמות ותובנות
אני מתגעגעת לשותפות ולעזרה שניתנה פה, מתוך רצון אמיתי לסייע.
יש בי עצבות עכשיו תחושה של סיום פרק בחיי,הרבה זמן אני כבר מדברת על השלב הבא והנה הוא מגיע. אבל אני רגע לפני במרווח הזה שבין סיום הפרק הקודם ותחילת הפרק הזה הנוכחי.
עדין צריכה לפרוק את הבגדים מהמזוודה, כואב לי הגב ואני עייפה
הטיול לאסלן עדיין לא עוכל בכל הרמות, מבטיחה לעצמי לכתוב ולנסח את כתביי משם. מרגישה את ריח ההצלחה, למרות שחוש הריח שלי פחת לאחרונה, עצבות אמרתי. בודקת.
סוגרת את קנמון העסק הראשון שלי, סוגרת מסיבות טובות מתוך רצון לפרוץ קדימה מסרבת זו הפעם האחרונה לאירוע, מכאן ואילך תענה המזכירה. מרגישה צורך להתנצל.
מוזר לסגור עסק כשהוא מצליח. קשה להסביר לאנשים, שהעסק הזה מיצה את כל הפוטנציאל הטמון בו ועכשיו צריך להמשיך הלאה לארץ לא נודעת חדשה.
אבל אני עדיין לא פנויה לזה משקולת מונחת על ליבי.
עדיין לא מוכנה, המרווח מסמן לי להשתהות.

נהורה יקרה,
מאוד אוהבת את הדף שלך:-)
באתי להתייעץ לגבי אימון אישי כי הבנתי שאת בעיניין.. אז ככה, (נשימה עמוקה) זה כבר כמה זמן שאני מחפשת מאמנת אישית, תכף אציין כמה שמות ש"קפצו " מולי משך החיפוש אך לפני זה רציתי לשאול אותך אם בכלל מה שאני צריכה זה מאמנת אישית או פסיכולוגית ? על הפרק החלטות. (כמו תמיד אבל עכשיו בעיקר)
צריכה להחליט על דרך ומקום, להתמקד לגבי הצעד הבא, לברור את האופציות ולהתחיל לפעול באון ובעוז קדימה. נשמע תכליתי כמו אימון אישי אך נזקק כאן גם תהליך של ברור והבהרה שאולי גם לזה האימון טוב?! בקיצור צריכה את עצתך..הזמן עובר ולבד אני לא ממש מצליחה להחליט..נורא התחברתי גם עם כל מה שכתבת על יוזמה ולדבר יותר מידי, אני חושבת שזה יהיה חשוב להניח את כל "הצרות" במקום אחד בלי להסתיר, ולעשות סלקציה באינפורמציה..מאוד בא לי גם "לשפוך" הכל :-) ולשתף בדרך הזו עוד מישהי שיחד נעזור לי. אני גרה במרכז, ראיתי שניי אתרים של מאמנות שקפצו לי על אחת מהן אפילו שמעתי (אימושיין)
http://www.emotion.co.il/1.html
http://www.place2b.co.il/index.asp
השניה היא דרורית הר פז שאת בטח מכירה או שמעת..מעניין אותי מה את חושבת..
שלישית היא ליסה גרוסמן מכוכב יאיר שאהבתי את האתר והיא גם פסיכולוגית במקצועה
ורביעית היא אסתי פישר היים שיש לה גם בהס לאימון אינטואטיבי בת"א , מכירה? (לוקחת הרבה כסף)
צריך אפילו מאמן בשביל למצוא מאמן ראית מה זה?:-)
מבולבל לי..אשמח מאוד אם תעזרי, כל המלצה או טיפ יבורכו..
מקווה לשמוע ממך בקרוב,
ד"ש חם,
שיר. (עושה חשק לבוא לבקר בעין כרם הדף הזה):-)

אני נחה ..עברתי היום ניתוחונצ'יק,
יש בי לאות מובנית, עצלות לא מנומקת,וחוסר שקט.
אולי זה גם המחזור שמגיח לו עכשיו עם עיבורו של הירח.
היום קראתי התייחסות של קיוסאקי לעצלות- המאופיינת בהתחמקות ממשהו חשוב, תוך כדי עיסוקים בלתי רלבנטיים ובלתי פוסקים. זה נוגע בי.
לאחר שנתתי לאנרגיית הכסף לעבור דרכי, נולדה בי איזה עצלות, אני לא "מטריחה" את עצמי לעבוד, עבור סכומים שפעם נחשבו בעייני פיסגת כל השאיפות . אני חשה מן בושה להצהיר על זה אפילו.

למה בעצם? וזה מעביר אותי שוב לק' שאומר שהתרופה לעצלות היא מידה של חמדנות .
איך יראו החיים שלי, אם אני אוכל להרשות לעצמי לא לעבוד, כי הכסף כבר יעבוד בשבילי?
מה אני אעשה בחיי אם יהיה לי כסף אינסופי? המחשבות האלה יוצרות התקדמות...מטרה...
והאשמה...האם זה "בסדר" להיות אשה יפה מושכת עשירה ואמא?
למה לעזאזל זה נשמע לי מזעזע?

למה כסף כל כך חשוב?
או אולי יותר מדוייק, למה היחס לכסף כל כך משמעותי בניהול החיים האנושיים?
כסף כרוכה באנרגיית חיים, מן דלק,
כמובן לא כל הדלקים הם באיכות משובחת,
לא תמיד המיכל מלא וכן הלאה.
האם את בוחרת בנוכחות מלאה באנרגיית חיים ובמצבך הכספי,
האם את בוחרת בלחיות חלש, לבלות חלש,להנות חלש להרוויח חלש?ובעיקר להשפיע חלש.
אני קוראת עכשיו מן מדריך מהוצאת אופוס לחיים פשוטים,
כן קצת נשמע מגוחך ספר ב-25 ש"ח, ששואף לערוך רשימת מטלות מומלצת- ולא מומלצת לחיים..שיהיו פשוטים.
ובכל זאת מצאתי שם כמה פנינים..
<הגיעו אלינו המשך יבוא>

לפני חודשיים נפגשתי עם אחד היזמים הבולטים בתחום המסעדנות בירושלים, במסגרת פגישת עבודה. יפה וחסון על אף שנותיו, עם איזה ניצוץ ממזרי בעיינים, טוב לב וממולחות ירושלמית מוכרת. באופן מרענן הוא הצליח להשכיח ממני בנוכחותו הישירה והלא מפלרטטת,את היותו גבר. חשתי לראשונה במחיצת איש עסקים, שאני יושבת במחיצת מורה אולי אפילו מאסטר, שרק השהייה לידו, היא הלימוד.
היה בו איזה מיקס של עזות מצח יחד עם עיקשות, בדיעבד זוהי לב ליבה של היזמות.
חשתי זערורית לידו, נועזת ובועטת אולי מעט כמוהו, אבל נעדרת קור הרוח ונכונות ההקרבה שלו.
שיתפתי אותו בתוכניותיי קצת מעבר למה שבאמת רציתי, ואז הוא ציטט לי את הציטוט הקטן הזה:
[b]"כווני עצמך לירח, גם אם תחטיאי, תנחתי בין כוכבים" (לס בראון)[/b]
המשפט הזה ישב לי בבטן ודגר,
בתהליך איטי עיכלתי עד כמה הוא חשוב, אנחנו החלומות שלנו,
ככל שנכוון גבוהה יותר בתעוזה שלנו כך נגיע רחוק יותר, המציאות מוצאת את הדרך להדביק את החלום-
ומקסימום נינחת בין כוכבים- מה כבר יכול להיות.
שוב מתכווננת לשינוי, בולעת רוק, מישירה מבט,
הלוואי והיה לי קצת יותר ביטחון וטקס בישבן,
אבל הריי לעולם זה לא מספיק,
כאילו כל ההצלחות נמחקות כשמדובר בריסק בסדר גודל שעוד לא נחווה כמוהו.

ביתי בת הארבע וחצי, בשבועיים האחרונים ביתי היפה החכמה המוצלחת להפליא והכי חשוב המאוד אהובה מכל צדדיה,
מרבה להתלונן שלא אוהבים אותה, שהיא מכוערת שהיא לא מסוגלת,
ששום דבר לא מצליח לה, בהתחלה הרעפתי עליה תשבוחות, כמה היא מעולה וכו' מתוך נסיון לחפות על הפער שנפער בתוכה.
אחרי הקשבה..פתאום הבנתי שיש כאן בור לא ממש עם תחתית, מאחר ואין טריגר חיצוני, הפתרון לכך אינו חיצוני.
כל שאני יכולה לעשות זה לתת לה את המרחב הבטוח, לחקור ולגלות את הכוחות הטמונים בה.
זה מאוד קשה לי.

יקרות, אחרי קשיים טכניים מתמשכים סוף סוף הצלחתי להיכנס לדף,
בינתיים פתחתי את [po]עסק נשי 2[/po],
שהיה לי למפלט,
לא יודעת מה לעשות איתו עכשיו, ואם הקלות הזו להיכנס לדף תחזור על עצמה.

אלמונית יקרה, אני שמחה כל כך לשמוע ממך, מקווה לעידכונים בקרוב.

לוונדר את בלשית חמודה.

ס.ל. תודה

מירב, רשמתי לי אני אחזור אליך בקרוב.

הי נהורה יקרה,
חשבתי לבדוק איתך משהו בקשר לפסטיבל שאקטי (פסטיבל נשים) שיתקים ב 8-10.6. אם מתאים, תתקשרי אלי ל 08-9403853.

_שמה עצמית איננה סודית לעולם, התוקף שלה מוכרח להיות חברתי,
כשנחייה את חיינו באמת בוהקת, בהכרח גם נתרום, ולו רק על ידי דוגמה אישית, מעצם היותינו.
תפילה לאומץ לב- חג החירות 2006._
נכון מאוד |יש|

:-( מקנאה...

שלום אישה יקרה
חזרנו לאוסטרליה ועדיין אני בג'טלג.
המפגש איתך היה קסום ומעורר השראה. תודה לך.

אמשיך בקרוב

אלוהים ניבט אלינו דרך הכישרונות שלנו, העבודה שלנו היא מירוק חלונות הנפש,
כך שהכישרונות יעברו דרכינו החוצה ביתר קלות.
זה לא קל בכלל.
הטעם הזה, תכליתו מאבק בלתי פוסק- היצירה יוצאת מאיתנו בתהליך כואב של מירוק גיצני של הליבה.
הסיפוק מגיע כאשר המשמעת העצמית, ה- "אהבה חסרת פשרות" לעצמינו,
מותירה את כוחות הניוון שבתוכנו מובסים וחסרי כוחות.

הסיפוק מגיע שיש תוצר, הנפלא שבנו מקבל אז תוקף חיצוני.

חובה עלינו לחיות חיים משמעותיים, שהיצירה בהם נובעת מאיתנו, ומציפה בשפע את העולם החיצוני.
העבדות לאלילי הנוחות המקובל והלא מקובל העצלות,
הם המבחנים שלנו,
אלוהים יושב בצד ומחכה,
לפעמים חיים שלמים עוברים מבלי שנביט בו,
אנו נענשים בעודנו בחיים על סוג כזה של הווית שקר.
אנו מתים בעודנו חיים. מסורסים ומושפלים אל מול הבריאה.

בריאות ובריאה באים מאותו השורש, ב.ר.א.
אנחנו נבראנו לבריאות, כשאנו לא בוראים את הוייתינו הפנימית במלוא העוצמה אנחנו חוטאים חטא
לעצמינו ולכל מה שמסביבנו- זוהי בגידה במי שנתן לנו חיים. אנו נהיים חולים.

הגשמה עצמית איננה סודית לעולם, התוקף שלה מוכרח להיות חברתי,
כשנחייה את חיינו באמת בוהקת, בהכרח גם נתרום, ולו רק על ידי דוגמה אישית, מעצם היותינו.

תפילה לאומץ לב- חג החירות 2006.

עבר הרבה זמן מאז שכתבתי, הרבה דברים קרו, בעיקר בפנים פחות בחוץ,
מן תהליכי הבשלה איטיים, זרמים תת קרקעיים שעוד לא התגבשו לגמריי לידי תוכנית.
עם זאת קורס הנדל"ן בדרך, קורס קוצ'ינג והנחיית קבוצות, כמעט כבר מאחוריי.
התחלתי להעביר קצת באופן פרטי תהליכי אימון אבל, ברור לי כי עיקר העבודה שלי צריכה להיות בקבוצות.
זה כבר כמעט פה .
בינתיים משתדלת לזכור לנשום.

אהלן [po]סבתא לשמונה[/po], תודה על התגובה ,
יש לי בעיית זמן והאמת גם בעייה טכנית להכנס לפה משום מה, אני תוהה איך לפתור את הבעייה הטכנית
לפחות :-) (אני ממש צריכה לתמרן כדי להכנס ללינק של [po]עסק נשי[/po]- כל עזרה בנושא תתקבל בברכה)
בכל מקרה כן אני בכיוון של שינוי, מדובר בתהליך שיקח זמן , ויניב פרי אינשאלה עד החורף הבא.

מזמן לא ביקרתי אצלך. הצלחתי להבין שהעסק פועל אבל את רוצה להפיק ממנו יותר. הרעיון ללמוד הוא מצויין ואני משוכנעת שתמצאי גם דרך להיות עם ביתך - את נראית לי כמישהי שמסוגלת לכל וגם להקשבה פנימית. עוד מעט פורים ובוודאי תהיי עמוסה בעבודה, אבל כדאי שתמצאי כמה דקות לעיין בהמשך הדיון ב - [b][po]יום האישה הבינלאומי[/po][/b].

|יש|

תודה לך פריחה, נעמו לי דברייך,

הגיג על השורש: ב. ח. ר
צירוף של שני רצפים של משמעויות:
חבר ו רחב
לעומת
חרב ו ברח

ושם בעולם המשמעויות הזה מנסה למצוא את הדרך.

ועוד כמה@}@}@}

מזדהה ומחזקת את ידייך
אל תשכחי ששלב הדגירה חיוני לשלב הבקיעה@}

ושוב רווח ועוד חופשה בפתח, אולי עכשיו.

..ותודה לך.
שבוע ארוך שכמעט וסרב להגמר שני אירועים בשבוע אחד,
לא ראיתי מספיק את ביתי וזה כואב.
כן אני לא מצליחה להגיע איתה לזמן איכות, גם שאני כאן- אני לא כאן, טרודה בענייני פרנסה, יעד שהעמדתי לעצמי ואני חייבת לעמוד בו-
אבל דקה לפני המוות האם זה מה שיעמוד לנגד עייני סביר שלא.
האם ביתי? סביר שכן
סדר עדיפויות? קשה מאוד, שהרי אי אפשר לחיות באיזון שרוצים להגיע להצלחות יוצאות מגדר הרגיל,
כן אני יודעת שצריך לנהל את הזמנים שאנו ביחד ביעילות גדולה יותר, אבל זה לא קורה.
חוץ מזה היו אירועים טובים, אפילו מצויינים,
ומה?לא יודעת, חשה צורך להמשיך ליעד הבא.
כסף? לא רק, חזון? לא רק, הוכחה ל... מתחמם, מודה

[u]מוזר כמה אומץ דרוש לאי עשייה[/u]

תודה @}

יום טוב (())

בחזרה לעבודה,
הלחץ רוצה להיות חלק, נושמת לתוכו, תופעות פיזיות, זה לא חייב להיות חלק,
אני טובה ושווה אז למה להלחץ? שבע בבוקר היום הזה הולך להיות ארוך (ומהנה).

בסימן איטיות, אוויר, מי החליט שצריך לעבוד כל הזמן, מי אמר שצריך להזיע כדי להרוויח.
מוזר כמה אומץ דרוש לאי עשייה, לרווח
בודקת אפשרויות, נזונה מהשראת חבריי ומכריי שמזנקים קדימה.
שואלת את עצמי האם זה בא להם בקלות,
ולמה אצלי הכל קשה, ואולי אצלם זה רק נראה קל,
ואולי זה בעצם מעטיי מעט, ואי אפשר להתייחס אליהם כתופעה,
ואולי כי הם גברים ואולי כי הם בלי ילדים,
ואולי אני מחפשת תירוצים לזה שאני עוד לא בשלב הבא.
מה בוער לי לכל הרוחות והאם זה אנרגיית הכסף, באמת חלק מהדרך שלי?
היום הייתי אצל חברתי בת ה-73, יש בה תמהיל מאלף של תמימות ילדית מוארות בת אלמוות ויופי שעוברת דרכה וממנה כמו מנסרה.
היא שאלה אותי שאלות כמו: מה דוחף אותי?
מאיפה האנרגיה?מה הפרוייקטים החברתיים אותם אני מתכננת אחרי שהכסף יבוא?
דיברנו ודיברנו ואז תוך כדי צפה לה השאלה האם אני אוכל להתמסר לפרוייקטים שאני כל כך מאמינה בהם,
או שאחרי זמן מסויים אני ארגיש את הקוצים,
לכבוש עוד הר,
זו אנרגיה נשית שרוצה התחדשות כל הזמן?
זו אנרגיה גברית שדורשת השגים ללא הרף?
ואוליי התמכרות לחוסר התמדה,
האם אפשר לתעל את נטייה הזו על הקושי שבה?
לא סתם בשלב היותי שכירה הייתי פרוייקטנית.
שאלות.

תהליך ההזנה שלי..
כרגע אני עוברת סוג של התמקדות בנושא הקשבה:
גם הקשבה עצמית נושאים כמו: מה אני אוכלת, מה גורם לי סבל/הנאה, איך אני מגיבה לשני המצבים.
וגם הקשבה החוצה, האם אני מקשיבה באמת לאילו שמסביבי, האם יש לי הקשבה שפותחת צוהר לתכנים חדשים או שאני ספונה ברעיונותיי, ועוד מיני ואריאציות.
הרגישות שלי לאי הקשבה.
כל התהליך הזה כרוך בתהליך אימון, טיפול יציאות לחופשים לעיתים קרובות, טיפולים אלטרנטיביים, אוכל בריא, זמן איכות עם אהוביי. אני עכשיו במן שלב משברי של שיא הקושי...הורדתי דרסטית את עומס העבודה,
אני יודעת שההזנה הזו היא הכרחית לשלב הבא, לו ידרש עוד אומץ מהאינסוף....

[u]תהליך ההזנה שלי[/u]
מה פירוש תהליך הזנה בהקשר הפרטי שלך ?
לגבי נשים באתר הפמיננסי -אח"כ קראתי,תודה.

בהמשך לתהייתך עינת ציטוט מהאתר פמיננסי, באשר להיות הצוות נשי בהחלט:
ד"ר לילי ניר, מייסדת ומנהלת המכללה, ריכזה צוות מנחות ומרצות הכולל נשים מן התחום הפיננסי, יועצות ארגוניות ובוגרות לימודי המגדר הנשי. ההרכב הרב-תחומי של צוות המכללה מסייע ליצירת שילוב אופטימלי עבור המשתתפות בקורסים. הקניית ידע כלכלי ומיומנויות שליטה בכלים, ניתנים תוך הבנת היבטיה הייחודיים של החשיבה הנשית ומקדמים פיתוח כלים ויכולת התמודדות עם החששות המונעים נשים מפריצת המחסומים הניצבים בפניהן בתחום הכלכלי.

[u]מקריאה שטחית הייתי ממליצה על שילוב בין קורס ומאמן אישי.[/u]
אני כרגע מסיימת קורס קואוצ'ינג, ואנו חוות תהליך אימון במסגרתו,
ובכלל כרגע תהליך ההזנה שלי, פרץ את כל הגבולות, לצורך האיזון אני צריכה להתרכז יותר באפיק התפוקות(כלומר להרוויח יותר), כדי להרשות לעצמי את ההתרחבות "עזת המצח" הזו.

מקריאה שטחית הייתי ממליצה על שילוב בין קורס ומאמן אישי.

אשמח לדעת אם מלמדות שם נשים.

עינת נעים ומחמיא לי מאוד,

רציתי לספר על הספר האחרון שקראתי, כרגיל קצת אחריי כולם,
[b]"אבא עשיר, אבא עני"[/b] , בספר הזה ישנה בשורה וקריאה להתעוררות דרג הביניים, דווקא לאלה שמרוויחים משכורת לא רעה אבל תקועים, כמו שקיוסאקי מגדיר את זה ב- [b]"מרוץ העכברים"[/b] אחר המשכנתא ושלל [b]התחייבויות[/b] קבועות אחרות, כאשר בסופו של יום הם משוללי [b]נכסים[/b], המספקים להם תזרים מזומנים חיובי, שאינו תלוי בהכנסותיהם הקבועות.
הספר הזה הוא ספר חשוב כי הוא מעיז לקרוא תיגר על הרגלי הצריכה החמדניים שלנו וקורא להם בשמם. הנורמה לפיה אנו צורכים יותר ממה שאנו יכולים להרשות לעצמינו, גובה מחיר מאיתנו של אורך חיים עם מעט מאוד חופש פעולה. אנו מחוייבים ברובנו למשרות הדורשות שעות עבודה מרובות, זמן מועט עם ילדינו וכן הלאה.
מה זה אומר הלכה למעשה? זה אומר שאולי לא כדאי לקנות בכל כספינו (על אחת כמה וכמה בכספי משכנתא) דירה, שאולי כדאי להסתפק ברכב במודל ישן עד אשר נוכל להרשות לעצמינו באמת לרכוש מכונית חדשה, (המהווה כלכלית השקעה גרועה למדיי), ולערוך השקעות מעט יותר מתוחכמות(נדל"ן, ני"ע, אג"ח, חסכונות) שיוציאו אותנו ממרוץ העכברים דרך [b]הכנסות פאסיביות[/b].

אולי המסקנה החשובה ביותר מהספר הזה היא לזכות את עצמינו ואהובנו בהשכלה מעשית בתחום הפיננסים. [b]השכלה פיננסית[/b] טובה יכולה לא רק לסייע באופן משמעותי ביציאה מהמרוץ המטורף אחרי לסגור את החודש בלי מינוסים, אלה לצור רזרבות כספיות הממשות את עצמאותו הכלכלית.

וכאן סוף סוף אני עוברת לרלבנטיות שלנו הנשים בכל הסיפור הזה,
שכמובן אינו מוזכר בספר הזה,
נשים לרוב אם מבחירה ואם בשל נסיבות חיצוניות חסרות עצמאות כלכלית וחמור מזה נעדרות השכלה כלכלית, כאן בנקודה הזו לפחות 75% מאיתנו, מאבדות את חופש הפעולה שלהן על חייהן,
יתכן ולעולם לא יזדקקו לחופש הזה אבל יתכן ואולי רק באופן תת מודע, השוליות הכלכלית שלהן תוביל אותן לבחירות שאינן חלק מהדרך והייעוד שלהן.
אני אישית מכירה עשרות נשים הממשיכות בנישואים כושלים וחיות חיי סבל בדיוק בגלל ההעדר הזה,
יתכן וחלק מאיתנו אם הן היו בוחרות גם או רק באפיקי הכנסה פאסיביים, ההקרעות הזו בין עבודה לגידול ילדים היתה פחות דומיננטית. אה.. כן ויש המספרים שיש קשר כלשהו בין כסף לכח והשפעה, אז אולי גם היה לנו ייצוג הולם יותר בדירקטוריונים, בכנסת וכו'.

ועכשיו וידוי קטן כשאני רואה גרף, שומעת חיבור של חמישה מונחים כלכליים ברצף, נוצרת בתוכי רתיעה, התנגדות, עירפול עיניים איך שתקראו לזה.
כך רובינו מתוכנות, זה בחינוך, זה בדוגמה החיה של הורינו, זה בשוק העבודה
זה לא חייב להיות ככה.

אז החלטתי לקחת קורס בפיננסים אחרי שנים שאני רק מדברת על זה,
אני מתלבטתבין שתי מכללות:
אחת שנשמעת לי מדהימה לפחות מבחינת המסר שלה, שמה בישראל פמיננסי, http://www.feminanci.co.il
כשמה כן היא, היא נוגעת בדיוק בחיבור בין העצמת נשים להשכלה פיננסית, דרך המחסום הנשי.
השניה: http://cashflowclub.org.il
שמנסה ליישם את מישנתו של קיוסאקי.
אשמח לשמוע המלצות ותגובות.

אני פה מקשיבה בצמא לכל מילה שלך.

לוונדר יקרה את מזכירה לי נשכחות שבעצם לא
התרחשו מזמן, פועלים, תיאומים אבק, פחדים, גורליות כזו באוויר.
חקוקה לי התמונה שיומיים אחרי שריצפנו באיזו קרמיקה דמויית, טרה קוטה, קלטתי שזה הולך להיות קטסטרופה ופשוט בלי להסתכל לאחור ביקשתי להרים את המרצפות יעלה כמה שיעלה, כולם חשבו שאני מטורפת - מה שכמובן נכון,
ואני לא מצטערת לרגע!
אבל לענייננו אנו..

[u]לפעמים אני מרגישה מחנק בגרון ובמוח ובנשימה, אז אני עוזבת. אומרת לוידעת, וזזה מההחלטה, גם אם זה ישבש קצת את התהליך.[/u]

כן..אני מזדהה,
אבל מה קורה שהיעד הגדול, נקרא לו [b]הייעוד או החזון[/b], מטושטש,
לא רק שיש אי ידיעה אם לסוע קודם לירושלים או לת"א, או לקחת את האירוע הזה או לדחות אותו,
אלא קיימת אי ידיעה עמוקה יותר, הטמונה ב- [b]בחירה[/b] על מה לשים את הדגש,
איך עובדים נכון עם [b]ניהול הזמן[/b] של היומיום כדי להגיע לתוצאות הנכספות?
עליי להרוויח כסף כי זה מה שנחוץ להגשמה של החזון הגדול שלי? או שאולי הכי חשוב לי עכשיו זה להביא את היצירה שלי את הקול האומנותי שלי דרך סוג האירועים שאני עושה, דרך אולי כתיבה וכל שאר הדברים שעדיין לא התגלו.
ואולי עוד לפני הכל איך מנוסח בכלל החזון שלי, איפה [b]הכאב[/b] שמניע אותי לעשייה
"יושב"? ואיך החזון יכול לסייע לי לעבד אותו במציאות?

[u]וחוץ מזה אולי האי ידיעה שלי החובק כל כרגע הוא לא מאותו סוג זני.[/u]
אני עדיין לא מבינה בזן לעומק, אם כי יש לי כוונות כאלה,
אבל ממה שנראה לי, זה לא מחולק לסוגים ...
במיוחד שאני יודעת שזן משלב את העולם הרוחני בארצי, מדיטצית שטיפת כלים וכאלה.
בתהליך שאני נמצאת בו כעת, שיפוץ הבית,
אני נמצאת המון בתוך ליבת כאוס כזותי שאין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו. כל כך הרבה אפשרויות ואני צריכה לבחור בהכי טוב
והכל כרוך בכל כך הרבה כסף
וגם - זה הבית שלי, ז"א - אם אני אעשה טעות אני ארגיש אותה ביומיום שלי...
נורא משמעותי כזה הכל... וגם לחוץ - לעכשיו! אחרת העבודה תתקע והפועלים לא ינצלו את הזמן שלהם הכי טוב. שוב כסף...
לפעמים אני מרגישה מחנק בגרון ובמוח ובנשימה, אז אני עוזבת. אומרת לוידעת, וזזה מההחלטה, גם אם זה ישבש קצת את התהליך.
מכבדת את הצורך שלי בזמן הזה, עד שאני אדע מה.
אח"כ כשאני חוזרת אליה, זה בדרך כלל משתחרר, והתשובה כבר יותר ברורה.
לפעמים יש כמה מחזורים של התקרבות, ונסיגה, עד שהפתרון כבר ידוע לי, וזה תמיד בזמן.

את מתארת תהליכים נפלאים
עם כל כך הרבה מודעות עדינה ושפע.
מקסים.
{@

רק עכשיו ראיתי ונזכרתי שהצעת לי איזה טרייד אין קרמיקאי... אבל זה כבר מאחורי.
לונורא...

קיבלתי.

אני כאן וקר, המון טלפונים פגישות או בעגה המקומית אקשיין. חלק ניכר מ[b]מציאות השפע[/b] נמצא [b]ברשת החברתית[/b] שאני יוצרת סביבי, ה מקום שלי בקרב אורחיי, חברותיי, דורשיי שלומי. הרשת הזו יקרה מפז. הרשת היא חיבור כל אהבותיי לעולם והדהוד שהן מחוללות חזרה לעומתי. במציאות היומיומית חוטים עדינים נוצרים בין הסלים, אותם אני מביאה החוצה כנתינה, אט אט האירועים האימון והאמונה שלי, שלנשיות מגיע מרחב של כבוד במרכז הבמה, הופכים לאחד. האינטגרציה נוצרת מעצמה- אני מוצאת את עצמי משפיעה בצעדים קטנטנים.

[u]אני יודעת להבחין בה[/u]
את יודעת.

ועכשיו הכל בכלל מתערבל, מה שנראה היה כל כך ברור וחד משמעי, הפך לבלתי ידוע רצוף סימני שאלה. אישה חכמה אמרה לי שאנשי הזן בדיוק מייחלים לרגע הזה בו הכל לא ידוע- אבל כחוויה זה לא פשוט בכלל, וחוץ מזה אולי האי ידיעה שלי החובק כל כרגע הוא לא מאותו סוג זני.
אין אדמה, והפחדים עולים בדמות הנורמטיבי, בדמות מה אני עלולה להפסיד שכבר שלי, ועוד אינסוף שדים.
אבל מתחת להכל מסתתרת איזה עצמה שקטה אני יודעת להבחין בה כי לא היתה שם לפני כן במצבים שנראים כמו דומים מהעבר. אני מציצה אל תוך הליבה, שם בליבה ישנן שאלות קודמות לעשייה,
איך אוכל לדעת לאן לנתב את ההצלחות שלי את העשייה שלי אם בפנים המניעים עדיין לא ממורקים דיים כדי לראות את האור זורם דרכם החוצה.

[u]מוסיפה תבלין עדין של נגיעה בעולם האומנות[/u]
דימוי מדהים
אהבה והצלחה

ומפואטיקה לפרקטיקה, מכוונת מחדש את הספינה שלי צעד קטן ברוח הקיאזן לעבר חוף שהוא יותר אני. מוסיפה תבלין עדין של נגיעה בעולם האומנות. מתחברת לסביבה היוצרת של עין כרם מנסה לבנות תוכנית שתחבר בין ארוחות עם האווירה המיוחדת העינכרמית מתוך בייתי שלי למעטפת של הסביבה היוצרת, חצרות האומנים, גלריות, הסיפורים.
האומנים פה קצת רדומים, אולי אפילו מיואשים. לתחושתי הקהל ששוטף את עין כרם ומחפש בנרות את האומנים לא מצליח לאתר אותה מהעבר השני. למה הרבה סיבות..אבל אני לא מתעסקת בהבנת תהליכים, זה אני משאירה לבעלי ההסטוריון. אני בתוצאות, מתכווננת. שתי פגישות היום נראה מה יצא.

המון תודה על התגובות הן מחזקות ומחממות אותי בחורף הירושלמי הקפוא הזה.
תמרק'ה מה יהיה תמיד את זורקת איזה עצם דקיקה המגלה טפח ומכסה טפחיים, יאללה תשחררי קצת, תני קצת בפרטים..
וכן להיות אשה זה כיף... כי אנחנו חכמות, יפות, עגולות, אמהות, ומחוברות קצת יותר להיותנו חיות, המחזור ההתעברות הלידה.
צוחקות לירח, קצת מתוך טירוף, קצת מתוך הומור שיבידיעת העולם הקסום הזה, קצת מתוך כאב,
מרגישות בקצות הגוף את החיים והמוות.

קפצתי למים. דוקא לא קרים כמו שחששתי. בסך הכל מרגיש מוכר ונעים. ממשיכה בדיוק מאותה הנקודה שעזבתי, אך ממש לא מאותה הנקודה. איזה כיף להיות אישה, כמה ריגושים.

את מדהימה וממלאת אותי בהשראה.

נעים לי לקרוא כאן, מרגישה בבית. תודה על השיתופים שלכן. מצטערת שלא פנויה להוסיף משלי. זקוקה מאוד, אבל ממש מנסה להגמל כמה שאפשר מהמחשב... זקוקה למפגשים. נראה לי שבקרוב יהיו. נהורה יקרה, תודה שקפצת לבקר, את נעימה לי מאוד.

שומעת אותך.

המסע הארוך ממשיך להתפתל, מוצאת את עצמי בוחרת לצלול עמוק עמוק אל תוך הנפש תוך כדי הקריירה הזו שצומחת לה ומסתעפת כמתוך הרפתקה לעבר יעד לא ממש ידוע.
הקורס קאוצ'ינג, מוציא ממני את כל הקשיים שלי אל מול נשים, אל מול מסגרת, אל מול הובלה אל מול להיות מובלת. מתבוננת בעצמי בקושי, אני יודעת שהמטא-סיפור הוא העיקר, אבל נופלת בכל הפחים של הסיפור. זה מכה בי כל פעם מחדש שהכל אחד, [b]ששיעור שמתרחש בזירת חיים אחת כביכול, מתקיים בו זמנית בכל זירות החיים האחרות באופן שהוא חבוי יותר[/b]. אני חשה ש- [b]התיזמונים מדוייקים[/b] להפליא ספר מוביל לחלום כואב מוביל לחלום כואב מאוד ואז התפרצות הכל יוצא החוצה כל כאב הקושי כל מקור הכאב. הקווים העדינים בין הדברים [b]אני חיה בעיוורון עד רגע ההתגלות[/b], שחושף עוד מליון נימים עדינים המובילים למקור כאב לא נודע חדש. הכאב הוא המנהל אותנו בו זמנית עם תהליך מירוק הנפש.
כמה משקע נותר בכוס הדמעות? איזה בכי עוד לא בכינו כדי שכוס הדמעות תנצוץ?זה כמו להזיע את התפילות של גבריאל רוט, דרך הריקוד. הזיעה ואנרגיית הריקוד, משולה אף היא לבכי המתוק המרפא- אחרי כל פעם כזו אנחנו קצת יותר קרובים לאלוהים.
בהמשך לשיחה עם תמר, כשאנחנו רוצים להכניס תוכן חדש לחיינו אנו צריכים לפנות מקום, לוותר על משהו, בכי הוא פינוי מקום. משקלה של הדמעה כמשקע כבד לאין שיעור, ממשקלן של הדמעות הזורמות החוצה.

מודה מקרב לב לאוהביי הכלבים שסייעו לי במציאת פנסיון לכלבה.

[u]אין עשייה אחת שהיא משמעותית יותר או שווה יותר. זה איך אני עושה, ולא מה אני עושה[/u]
מדויק מאוד.

יועצת אירגונית, מהבכירות בעולם, אישה שממלאת אולמות. היא מדברת על "ניהול נשי", לאו דוקא על נשים מנהלות, כמו על אנרגיה נשית בניהול.
Margaret Wheatley
"Leadership and the New Science"

בשבילי, "לגעת בעולם הנשי" זה לגעת בפצע עתיק יומין ושותת דם. זה לא משהו שאני בוחרת לעשות, אלא זה נעשה מתוך מי שאני. זו בחירה ראשונית יותר, בחירה של הנשמה, והיא תלך איתי לאן שאני אלך, היא חלק ממי שאני.

אני מבינה, שעלי לשחרר את ההצהרות, הן מגבילות ומצמצמות אותי. מה שצריך להעשות, ברמה של ייעוד, יעשה בכל מקרה. לא נותר לי אלא להיות אני. להיות נוכחת. להיות כמה שיותר במודעות, וללא שיפוטיות.

אין עשייה אחת שהיא משמעותית יותר או שווה יותר. זה איך אני עושה, ולא מה אני עושה. אני מפחדת לשחרר אחיזות, האגו משתולל, אומר לי: "את כלום בלעדיי", אני אומרת: "סימן שאני קרובה".







l

תמר לגבי "חוקי המשחק" את צודקת במאה אחוז. יש לי כרגע מן מרווח בין הידיעה לעשייה בכל מה שקשור לשכלול העסק, אני חשה שעומד להתרחש מפנה ואני במן השהייה. תחושה של דבק בין הנעלים לריצפה. חלצתי את הנעלים ואני מסתובבת יחפה מחפשת על קצות האצבעות עדין לא בעשייה ממשית.

אני פועלת כרגע במספר כיוונים של יזמות, מפוזרת עם כיוון ברור בחיפוש אחר השלב הבא. יתכן שהצעד הבא יהיה בכיוון אחר לגמרי. משננת לעצמי היעד שלי הוא לעשות כסף כדי להגשים את החלומות החברתיים שלי, שלחלקם יש פנים ולחלקם אני רואה רק את הזנב.
הייעוד שלי נוגע בעולמן של הנשים. הדילמה הנשית-יזמית מרתקת אותי, היא מעוררת בי כעס שמחה עצב הזדהות חידלון אימה ומורא מהעולם הגברי עד כאב בו אנו חיות. אני עדיין לא יודעת איך לגעת בעולם הנשי. זה מסע ארוך כל כך, שאני רק בתחילתו. קשה לי הצניעות הנדרשת למסע, אין לי סבלנות בכלל, אני כל כך מתפרצת בטבע שלי. הולכת בצעדים קטנים, כמו הקורס הזה עכשיו, שגם לו עדיין לא התמסרתי.
רואה נשים בפנלים ניהוליים אצלי בבית בארוחות יושבות בקרן זווית עם חיוך מפוברק, נמצאות לא נמצאות, כמו ילדים שההורים הרשו להם להשאר לראות טלויזיה למרות שהשעה מאוחרת.
רוצה לנפץ את חוקי המשחק, לבעוט לשער גול אחרי גול, אני מודה זו אנרגיה גברית טהורה ששוטפת אותי, אולי אחרי שאני ארוקן את האנרגיה הקווית מתוכי האנרגיה המעגלית תצוץ לה...
מזמינה אליי אהבת עשייה, תשוקה יוקדת תחושת ייעוד שמתורגמת לא רק לעשיית כסף לצורך מימוש הייעוד העתידי, אלא גם לעשות היסטוריה עכשיו.

תמר איזה קרשנדו, נפלא לשמוע אותך בקול רם וברור עם התכנים והמחשבות שלך, עם הלבטים והתשובות הכל כך מלומדות שלך לעצמך.
השאלה המרכזית החשובה ששאלת היא באמת "על מה אני מוכנה לוותר?", כדי למלא בתוכן צריך להווצר מרחב וזמן, שמאפשרים יצירה של משהו חדש.
הייתי שואלת בנוסף שאלה מקדימה האם בתוכך משהו מבקש להתמלא? האם בתוכך את חשה צמא ליצירה בעולם החיצוני לאמהות? מבלי להתייחס עוד לנקישה בדלת שהגיעה. מנסיוני שהצמא קיים הוא צועק מכל החדרים.
באשר למחיר הוויתור, תהיי עדינה עם עצמך אם קיימת בך קריאה אמיתית מבפנים לעשייה, לכי על זה, בפרופורציה הסבירה, תיסכול הוא רעיל ומזיק הרבה יותר, מפחות זמן בילוי עם הילדים. את הריי הדוגמה החיה שלהן/ם למימוש עצמי. ברירת המחדל שלהן/ם כאנשים בוגרים תהיה בהתאם למה שאת תבחרי לנהוג לפיו.
ואז אולי אחרי איזה תה אוסטרלי חמים עם קנמון.. האם יש אהבה בקריאה מבחוץ שבאה אליי עכשיו?, באנשים שאהיה כרוכה איתם, בתחום, האם אוהב לבלות את זמני בעיסוק הזה? בדמיונותיי האם ארגיש מתוגמלת ומסופקת?
אומרת איתך כן למה שיבוא...

שוב אני, והפעם משהו ממה שקורה איתי.

אני מרגישה גל של שינויי באויר. אני במעבר. שוב החיים מפתיעים אותי, חשבתי שאני על המסלול שמוביל למקום מסויים, והופ הגעתי למקום אחר. אני יודעת שככול שאוכל לזהות, מה שייך לי באופן מציאותי, ולא בפנטזיות, כך ייטב ופחות יכאב.

אז מה שקורה זה שפתאום נהיה לי עסק. דומה מאוד למה שהיה לי בארץ. האם אני אמורה ללכת על זה?
אני עדיין מניקה, הקטן בן שנתיים, לא יודעת איך עושים את זה. עם שני ילדים, בית... הסיפור הרגיל, שחוזר על עצמו. הסיפור שכל "אישה יזמית", כפי שקוראת לזה נהורה, כותבת את הוריאציה שלה, עליו.

אני לא יודעת. אני ממש לא יודעת. אני בשוק, עד כמה שהצומת הזו נדמת לי גורלית. אני בהלם, מזה שלא קלטתי את הגל הזה מגיע, הייתי כל כך שקועה בעולמי הפנימי, ובום הבחוץ מזמין אותי כמעט באלימות, להשתתף במשחק, להתערבב, להיות אני, בתוכו. זה נראה מפחיד ומאיים מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו.

האם כשהחיים פותחים דלת עליי לעבור? היום אני במקום ביקורתי, מרשה לעצמי לבחור, לא שיש לי מושג של מה נכון או מה עדיף, רק יודעת שתמיד יש מחיר. נאלצת לשאול את עצמי, על מה אני מוכנה לותר?

מזמינה את היונברס לדבר איתי, לשלוח סימנים, רוצה לקבל הדרכה, ברורה מכוונת. מבקשת דיבור ישיר, ערוץ פתוח עם מודעות נאורה ואוהבת. מה לעשות, האם ללכת על זה?

יודעת שבמציאות הדברים לא כאלה דרמתיים כמו שהם נדמים, כשהם מומשגים וממוללים. המציאות רכה יותר, עגולה יותר, אפורה יותר, זאת אומרת לא הכל שחור ולבן. במציאות יש קצב לדברים, שמאפשר להם להתגבש. כל אישה שחוותה הריון ולידה מכירה את התהליך, וכל אישה יודעת, שכל יום מתוך תשעת החודשים היה הכרחי, על מנת שהתינוק יצא שלם. ולכן אני בוחרת לסמוך. מאמינה בחיים, הם גדולים וחכמים ממני. שוב אני מתמסרת לזרימה. החיים קחו אותי אני כאן כדי לחיות.

נהורה היקרה,
למילה הכתובה יש ערך רב חשיבות כשרוצים להעביר אינפורמציה של "חוקי המשחק", כשרואים משהו כתוב הוא מופנם ופחות מעלה התנגדות. ולכן יכול להיות שכדאי להוציא פלייר שבו כתובים כל הדברים, שלא בא לך להגיד כל פעם מחדש. כך הדברים ברורים ולא ניתנים למשא ומתן.

אפשר גם לתלות את זה על הקיר במשרד, או בכל מקום שמקבל לקוחות חדשים.

צוללת פנימה כבר שבוע מן תחושת חוסר בהירות עמוקה...משהו מציק. מועקה. העסק הנובט שלי בעליה ואני לא נוכחת, אני לא שם.
[b]מתח[/b] גיליתי בדרך שהמתח בצירוף עם השגת השגים הוא מן תופעת לוואי רשומה וברורה מאליו. רובנו כחלק מאיזה נוסחה תרבותית במתח כרוני על אחת כמה וכמה לתחושתי אנו האמהות היזמיות.עושה רושם שהאתגר האמיתי הוא לעשות את הדברים בניחותא, או לפחות אחריי שיא המתח פשוט להשתחרר ממנו. אבל איך שהוא להרגשתי היומיום מלווה אצלי בתחושת חירום בלתי פוסקת כמעט.. וזה מתיש. אני לא ממש יכולה להתפנות לשאלה האם מה שאני עושה נכון לי- כי אבק של דאגה וחששות מערפל אותי. אני חשה שהתמקדות במה נכון לי ומה לא מן חוקי עבודה, איתם אני עובדת מול לקוחות וספקים צריכים להיות ברורים יותר. מה שמוביל אותי ל [b]גבולות[/b], השיח האינסופי וכל כך חשוב עם גבולות האני מול האחר.אני מגלה שאני מתרוקנת לחלוטין כשגבולותי לא ברורים, האמירה אתה צריך להיות אכזר כדי להיות נחמד(תרגום גרוע) היא כל כך מדוייקת. אני מוצאת את עצמי רוצה להיות עדינה באה לקראת וכו'..אבל הגמישות כביכול הזו באה על חשבוני ובסוף גם על חשבון הלקוח. אוקיי לדוגמה היום, וויכוח על שיריון מקום ללקוח עד שיקבל החלטה על הזמנה, מה שקורה שמשריינים חודש לפני כאשר ההזמנה מגיעה 4 ימים לפני האירוע, התוצאה, דחיית אירועים אחרים לעיתים באופן לא מוצדק, היסטריה לפני האירוע, אין שף, אין מלצרים, ולעיתים קרובות נסיבות משתנות לגבי נוחות התאריך.
מסקנה ביניים שיריון ל 4 ימים וזהו.

רציתי לשתף אתכן בספר חשוב לדעתי "צעד קטן לשינוי גדול"- של דר' רוברט מאורר, הספר שוטח את התמצית הרעיונית של השיטה היפאנית של הקאיזן, העוסקת באיך ניתן לממש יעדים ולהגיע להצלחה דרך טכניקות עדינות של שינויים קטנים במחשבות, בשאלות, בפעולות ובפיתרון בעיות.
מעבר להמלצתי החמה על הספר,רציתי לצטט אמירה שאותי הקסימה,שאם הייתי נתקלת בה לפני יתכן והייתי חוסכת לעצמי הרבה כאבי לב.
"...ככל שאנחנו חולמים יותר, הפחד מופיע יותר..
ההבנה שפחד הוא תופעה נורמלית, סימן טבעי לשאפתנות, עשויה לעזור לנו לדבוק בתקווה ובאופטימיות- תכונות שמגבירות את נכונותנו לעשות את ה צעדים הקטנים שחומקים על פני הפחד ועוקפים אותו".

מה יש בגבול הזה של האני שכשהוא נפרץ, יש מן ניחוח אינסופי של אושר-קצת כמו הריח שאחריי הגשם?
כן אני במין תחושה כזו, אחרי אירוע הכי גדול שלי, במעוני הקטן, שהיה מוצלח מעבר לכל דמיוניי.
הייתי במתח עצום כיוון שהוא נערך בשני חללים ולא כרגיל בחלל נפרד, וזה דרש הערכות מראש לפרטים. אני מרגישה איך אני עוברת מבחני אומץ כל פעם מחדש, מאתגר לאתגר. איתותים קטנים מבצבצים לגבי הזדמנויות מעבר לאינטימיות של לעבוד בבית. שואלת את עצמי מה אני באמת רוצה.זקוקה להאמין במאת האחוזים, במה שאני עושה. באסטתיקה, בתמחור-נתינה מול קבלה,בחידוש שלי לעומת הקיים בשוק. הייעוד? הוא עדיין רחוק, אני (כולי תפילה) נמצאת בחלק המאוד ראשוני של דרך ארוכה-דרך שתביא אותי לעמדת השפעה אמיתית על עולם העסקים בו קיימת נוכחות נפקדת שלנו הנשים.. ולהביא לשינוי.
הם מפסידים אותנו כל כך, ולנו יש כל כך הרבה מה לתרום.

תודה לך סבתא יקרה,
בחגיגיות אני מודיעה על איחוד הדף [po]שיפון 1[/po] עם נהורה, יחד עם ציטוט קטן:
'פער היושרה'..ככל שהפער בין מי שאנחנו באמת מבפנים, האני האמיתי שלנו, לבין האופן שבו אנחנו מופיעים לפני העולם, האני החברתי שלנו, גדול יותר, כן תגבר האומללות בחיינו".(רובין שארמה)
[b]ולהיפך[/b]

חג אורים שמח
וגם
A HAPPY NEW YEAR |בלונים|

שעה שתיים עשרה ומשהו בלילה האדרנלין עדין זורם, עוד אירוע חלף עבר לו, אירוע נעים סה"כ.
מספר המלצרים באירוע היה גדול יותר, וזה נתן מן מרחב נשימה- על אף שעדין משהו בחלוקת הזמן היה מוטעה. חוץ מזה שליוותה אותי במהלך היום עוזרת, וכך הנטל נחלק באופן סביר.תגובות מאוד חיוביות,אין ספק כשהדברים עובדים נכון מרגישים את זה גם מצדו של הקליינט- נינוחות כזו.
הנינוחות הזו אפשרה גם להיות עם האורחים מזווית בלתי פורמאלית.
מירב- שאלתי אותך לגבי המאמנת/יועצת עיסקית כי הגדרתית אילו הם שני תחום נפרדים בפועל כשאני מאמנת אני מוצאת תחום השקה דיי ברור בין השניים, אולי כי באופיי אני דעתנית. חוץ מזה עניין אותי לשמוע עוד על התהליך שעברת.

נראה לי שזה שופך אור על התפיסה שלנו של "הצלחה". נותן נקודת מבט רחבה יותר. מעורר ענווה. לקח לי זמן להתחבר למשפט הזה, אך בגלל שזה הדאלי למה, נתתי לו מקום. הוא הולך ומתבהר לי עם הזמן. אני מוצאת שיש בו הרבה אמת ועומק.

הי נהורה, אני חושבת שאטת מאוד מודעת בכל מה שאת עושה, ושזה נפלא.
לשאלתך, אם את לומדת אימון, אז כנראה שאין לי מה להרחיב.
לגבי אהוביך, בטח חשבת על זה, אבל אם לא- הכניסי אותם ללו"ז שלך בדייט מסודר, גם אם זה מעט, כשזה על בסיס קבוע, זה ה-מון.
בהצלחה. האדמה ואנחנו ללא ספק איתך. ואת מושלמת כפי שאת.

הגיגים לעת בוקר לפני שאני צוללת לעוד שלושה ימים מוטרפים, שאני מצהירה שאני הולכת להנות בהם- למרות שאני הולכת לעבוד קשה-
ישורת הסיום של חודש דצמבר, החודש ששבר את כל השיאים, הנה אני באה.

כדי לשמור על חיוביות אני מזכירה לעצמי, האדמה מחזיקה אותי ואני סומכת שהיא יכולה לקחת חלק מהנטל שעל הכתפיים שלי אני יכולה לשחרר, וחוץ מזה אלוהים איתי הוא רוצה בטובתי.
התכוננתי מבעוד מועד יש לי צי של עוזרות ועוזרים, רובם נעימים לי מאוד.
לקחתי החלטה שהפעם אני אשלם יותר, על השקט שלי ואני מקוה שתהיה לכך תמורה.
מבחינת ציוד אני ככה ככה עדיין לא מספיק אבל עם זאת אני חשה שעשיתי הרבה צעדים קטנים(בהמשך לשיחתי עם מרב)..וחוץ מזה אני [b]לא מושלמת[/b] ונוח לי עם זה.
והציטוט שלך תמר..אני תוהה מה הוא אומר, האם צריך לשים לב שהוויתורים לא היו כואבים מדיי על מנת שההצלחה תהיה ממשית? כלומר אולי הרווחתי חצי מליון דולר השנה, אבל לא ראיתי את הבת שלי כמעט בכלל, כלומר זה לא היה שווה (שיהיה ברור זוהי דוגמא(-: ) .

שבוע מצויין לכולן.

הדאלי למה: "שפוט את הצלחתך על פי הויתורים שנאלצת לעשות כדי להשיגה"

ציטוט קטן שגרם לי השראה רבה, של מילטון אריקסון:

"החיים יגרמו לך כאב ביזמתם הם, האחראיות המוטלת עליך היא ליצור אושר"

איזה יופי.

היי מירב תודה על העידוד,
הדברים שכתבת עוררו אותי לחשוב
[u]שם עצרתי וטרפתי מחדש את הקלפים, פניתי ליועצת עיסקית, מומלץ.[/u]
מסקרן אותי לשמוע עוד על היועצת העיסקית(?) מאמנת(?) שלך..אני עכשיו לומדת קואוצ'ינג והתחלתי לאמן בעצמי,האמת שדווקא נכון להיום אני לא חשה צורך בייעוץ כזה.
כי..אני חשה שאני על הדרך ואני במקום הנכון המטרות הושגו במידה רבה לשלב החיים הזה עכשיו צריך להכיל את התוצאות של העמידה במטרות. אני יודעת מה נקודות התורפה של העסק, אני יודעת על השינויים שצריך לערוך...והאמת שאני גם מיישמת כן [u]בצעדים קטנים[/u]
אני עכשיו בתהליך של למידה איך להעסיק, את מי , איפה להתפשר. זה תהליך בד בבד של לשחרר תבנית של להחזיק הכל לעצמי, לסמוך על אחרים ואולי הכי חשוב לדעת להעצים את העובדים, להאמין ביכולות שלהם. חוץ מזה אני משדרגת את ציוד, ומקפידה באופן גובר על איכות המוצר. מעסק בייתי קטן לעסק בינוני שלוקח את עצמו בשיא הרצינות. השקעה בעסק משמעה, לגרום לשפע בעסקים של אחרים..השפע עושה סיבוב וחוזר אליך מוכפל.
הנקודה האחרונה שציינת
[u]הכי חשוב לי ללמוד היום לשמור על עצמי.[/u] שם שוכן השיעור הגדול של כל אשת עסקים מצליחה,
[u]שום דבר לא שווה יותר ממני[/u] ומהילדה והאיש שלי. כן זה אתגר. כן אני מגששת באפלה, אני יודעת שזו תקופה אינטנסיבית אולי קצת מדיי, והעבודה באה על חשבון הכל כמעט. אבל אני זוכרת את הקבוצת נשים שלי את הטיפול האלטרנטיבי, רובין שארמה "הקדוש הגולש והמנכ"ל" (כן תמר אני נהנית מאוד מהמלצתך)
שמנעים את הרבע שעה שלפני ההתעלפות לשינה.
אני לא מוותרת על הקורס אימון למרות, שכל שבוע עולה הבעיה של איך אני מופיעה לקורס, אם מחר/אתמול היה/יהיה אירוע..ולמדתי כשאני פוגשת סוף סוף את אהוביי להוציא מכל דקה את המיץ, כי אין הרבה כאלו.

חוץ מזה שהיום היה לי אירוע פשוט מעולה, האנרגיה הטובה שאנשים באו איתה, וההרמוניה שנוצרה פה גרמה לי, להתאהב מחדש במה שאני עושה. בראיה נוספת הביקורת שקיבלתי משני אירועים לא משהו שהיו לא מזמן, כנראה יבשה אותי קצת מאנרגיה.
אני נותנת את כולי, ושמגיע איזה ספקן אני מתערערת. היום הפידבקים העצימו אותי כל כך שהדרייב החל להתמלא.
קרוסלה.

הי נהורה יקרה, תודה. לומדת גם אני ממך.
לגבי העסק- גם אני עברתי דברים מאוד דומים- עסק עם חזון, עשיה מאוד באהבה, ביקוש, הבנה שצריך לגדול מהר, עבד של העסק, לא כיף, חושבת על עוד עובדים, לא מסתדר לי...שם עצרתי וטרפתי מחדש את הקלפים, פניתי ליועצת עיסקית, מומלץ. אמרה לי שאני צריכה לעבוד בקטן. שהכי מהר יגיע מהצעדים הכי קטנים, למתוח כל צעד כמו מסטיק...היה לי נעים לשמוע, הרגיש לי גם נכון. אחרי שתארתי לה מה עובר עלי, היא אמרה שזה נשמע כמו מה שקורה לכוכבים שעולים מהר, שיש הרבה אויר בין מה שהעסק מיצר לבין המקום בו הם נמצאים. מחפשת היום את הצעדים הקטנים שלי. אה, היא גם שמה לב שאני משתמשת במילים "עומס" ו"שפע" כאילו הן אחת... לומדת להפריד. צעדים קטנים. דוקא עכשיו נראה שעומד צעד גדול בפתח, כזה שלא אוכל לסרב לו , נראה, אני אתיעץ איתה. הכי חשוב לי ללמוד היום לשמור על עצמי. שום דבר לא שווה יותר ממני. קל להגיד, קשה לבצע. אם תרצי הפניה למאמנת, אתן לך. הפגישה שעשיתי איתה היתה טלפונית, כך שאין בעיה של מרחק. בהצלחה לך ושתמצאי את דרך המלך לפרוח.{@

לוונדר את מחממת את ליבי,
הלוואי והיום יקרה נס והעובד/ת הנכון יגיע.

נכון, החזון שלך היה:
[u]עסק נשי עצמאי ומחייך![/u]
מדהים כמה מהר הפכת מ:
[u]"לי יש עסק קטן קומפקטי, בייתי,בלתי תלוי"[/u]
ל:
[u]"לי יש עסק בינוני משגשג ומניב, שיכול להזין עובדים נוספים מלבדי"[/u]
שמעתי שלילדים בתיכון בערך יש כאבי גדילה (לא זוכרת את זה, אולי כי לא ממש גדלתי... :-P ), שהגוף הגדל שלהם מכאיב להם בתהליך הצמיחה המזורז.
כנראה זה מה שאת עוברת עכשיו :-)

[u]מחפשת קו האמצע, גישור בין שינוי לכאן ועכשיו.[/u]
בטוחה שתמצאי |L|

היום היתה לי מין מסקנת ביניים שאני לא נהנית,
העבודה היא כל כך אינטנסיבית שאני חשה זמנית מן עבד של העסק. העבודה היא ממש מפרכת.
אני מרגישה שההקלה מעבר לפינה, אני זקוקה לעובדים זהו
שוב שלב בהתבגרות שלב בהגדרת בעצמי של העסק,
זה כבר לא כל כך עסק קטן,
זה כבר לא כל כך צנוע.
זה דורש ממני לעכל עוד שינוי,..ושוב אני מקבלת תזכורת שמשך החיפוש (של העובדים במקרה הזה) שווה למשך התהליך.
אני צריכה לשחרר את הקבעון של "לי יש עסק קטן קומפקטי, בייתי,בלתי תלוי"
ולקדם בברכה את "לי יש עסק בינוני משגשג ומניב, שיכול להזין עובדים נוספים מלבדי"
ועוד משהו איך מתמודדים עם ביקורת?
העסק גדל ואיתו גם הקף האירועים,אני מבינה שאני זקוקה לשדרוג והרחבת הציוד.
ובינתיים זה עדיין לא פה..ובניתיים קבלתי שני פידבקים צוננים.
מחפשת קו האמצע, גישור בין שינוי לכאן ועכשיו.

מירב, אני מבינה ומקבלת..וגם לומדת ממך במובן של לכבד את איטיות התהליכית בלגשת אל דברים.

לוונדר יקרה אל תבזבזי אנרגיה יקרה כמו שלך על התבאסויות, לכל פריצה קדימה יש זמן דגירה,
לי היה זמן דגירה של חמש שנים ארוכות והפחד מהתארכות זמן הדגירה שלי, בדיעבד האריך את משכה.
את בונה את ביתך ודרכו את חזונך במובן הרחב, להרגשתי תתענגי על כל שניה.
ככל שהפנים שלך יבוא לידי ביטוי באופן מדוייק יותר בביתך (השפע זורם ממך לעולם),
כך השפע מהעולם יחזור אליך כפול ומכופל.
לגבי הקרמיקות אני בעד, אבל כרגע אין לי זמן לכלום,
אולי אני אבקש מהאיש שלי שיצלם ואז אני אזדקק להסבר איך מעלים צילום.

הי נהורה, כן...אז כנראה שדיברנו פעם :-) תודה על ההזמנה שלך, אצלי הגלגלים מסתובבים לאט...הבעתי רצון, ולא הגעתי עוד למקום של מימוש. הקריאה שלך לעוד נשים עוררה אצלי ישר את המקלדת, ולא חשבתי בכלל פרקטית. חושבת עליך, ואשמח מתישהו לממש, מקווה שזה בסדר מבחינתך ככה, כי יש כל כך הרבה דברים ביחד שאני מנסה למצוא להם זמן ומקום.
קוראת אותך ומאוד מענין לי לראות את הדרך שאת עוברת. מסכימה עם מה שכתבת על עצמאות כלכלית, מאמינה שאנחנו יכולות לעזור אחת לשניה מאוד בשינוי המחשבתי, בהכרה.

הי נהורה,
קוראת אותך ומתבאסת מבינוניות ההכנסות שלי...
אבל נותנת לעצמי עוד חודש חודשיים עד שאסיים את שיפוץ הבית החדש (עוד לא התחלתי, הפעם באמת בימים הקרובים) ואז, מביתי החדש אתחיל במסעי שיווק שיזרימו אלי ים של עבודה מפרנסת ומעניינת.
ובינתיים, זוכרת שהיה איזה דיבור על קרמיקות יפות שנשארו לך?
תוכלי לשלוח לי את תמונתן "במייל?" [email protected]

סוף סוף שבת שקט. קצת קשה להרגע עייפות מלהיות כל הזמן בתנועה. כמעט כל שעה ביום מנותבת, חברתי האהובה היום אמרה לי שמרגיש לה שאני ממהרת מידי. שאני צריכה לנוח ולשמור על עצמי. אני יודעת שאני בטורבו, אני משתדלת לנשום, אני מטפלת בעצמי, מקשיבה מזינה את עצמי תמיד יש מקום ליותר. יש בי התלהבות, אני יודעת שזה לא נורמאלי. אני שואפת לתוצאות לא נורמאליות. מציבה לעצמי יעדים בקול רם. יעדים שהם חוצפה, כל חודש מוסיפה עוד שליש למחזור, תוצאה של 90% עבודה קשה ו10% חזון-שארמה צודק. לא יודעת איפה תינוק יכנס למשוואה ואני כל כך רוצה. בבואות משתקפות על החלון , בנות גילי עוברות מולי, חלקן המיזערי מנצלות משהו מכשרונותיהן באופן שניתן להרוויח כסף ממנו. קשה לי לראות את זה, [b]אנחנו הנשים זקוקות למשאבי נפש אדירים כדי לשבור את שרשרת הבינוניות[/b]. שום דבר לו מובן מאליו, לא לפרנס היא אופציה ש-50% מהנשים "בוחרות" בה. להתרשמותי 30-40% משתכרות בשכר נמוך-בינוני, לעיתים במשרות חלקיות. זה אומר שרק חלק קטן מאיתנו בעלות עצמאות כלכלית אמיתית, יכולות לבחור את גורלנו על פי נטיות לבנו מבלי להיות תלויות בבעל בהורים וכו'. כסף זה כח הוא לא הכי חשוב, אבל הוא מפתח, להשפיע על הסביבה ועל גורלנו האישי. נשים רחוקות מכסף. נשים מנוטרלות מעצמה יוצאת. אין תרגום בין העצמה הפנימית לעצמה החיצונית. קיימת תקיעות המונית אצל נשים. המפתח לשינוי הוא במידה רבה לדעת להרוויח כסף בקרב בנות המין היפה. שינוי המאזן הכספי-הג'נדריאלי,יביא לתזוזה במיקומה של האשה במשפחה, באקלים החברתי והפוליטי.

[u]היה קצת עצוב ומפחיד לומר לא למי שלא רוצה לשלם את המחיר שקבעתי אבל מסתבר שלאורך זמן השיקול היה נכון מאוד.[/u]
שירלי, טוב לשמוע שאת צומחת ונוגעת דרך העיסוק שלך בציר [b]קו אמצע[/b], המרכז שלך.
להגיד לא ולתחום גבול, משמעו הגדרת האני המקצועי שלך, זה דורש המון אימון ואמון בעצמך- וזה טוב לשמוע שאת שם.
[u]מה שאומר שכאשר משחררים כסף מקבלים ממקום אחר[/u]
זה בדיוק עקרון השפע, ואני מרגישה שמה שאת אומרת הוא הליבה והיומיום של עסקים. כשמישהו קונה ממך זה לא על חשבונו וכנ"ל להיפך, בעולם יש שפע אינסופי, המחסור הוא אשליה במוחינו לפני שעשינו עבודה פנימית.
סיפוריך מעוררים מחשבה.

נהורה מה שלומך??
רציתי לספר קצת על מה שקורה אצלי בעסק ואיך זה משפיע על שיקול הדעת שלי
אז איפה שפיניתי זמן ביגלל עיסקה לא טובה , באו עיסקאות טובות יותר
היה קצת עצוב ומפחיד לומר לא למי שלא רוצה לשלם את המחיר שקבעתי אבל מסתבר שלאורך זמן השיקול היה נכון מאוד.
אני מחכה לעוד 3 ,4 לקוחות שירשמו כדי להרשות לעצמי לקחת הלואה ולהביא עוד ציוד לארץ גם לגיוון וגם כדי לתת פתרונות להריוניות, אנשים עם בעיות קשות במפרקים מסוימים וכו.
אני נהנת לראות איך לקוח מביא לי לקוח
ומענין לגלות שדוקא כאשר נרשמתי לעוד קורס והתחלתי ללמוד גם התחילו להיות יותר טלפונים, אנשים מתקשרים לבדוק מחירים או לבוא לשעור ולבדוק אם מתאים להם
מה שאומר שכאשר משחררים כסף מקבלים ממקום אחר
וכול זה עדין מפחיד אותי לקחת הלואה ולהתרחב אני מחכה לעוד קצת לקוחות (הוכחות) לפני שאני מתחיבת.
שירלי

חמודה, אני כנראה קצת מוגבלת, פשוט לא הבנתי כלום.

טוב אז פסיכולוגיה בחצי גרוש בשתי נקודות:
[u]משהו מבטל[/u]
לא [b]מישהו[/b]
משהו
כוח עליון
עצם
הוריקאן
ישות לא אנושית

[u]אני בועלת טונות של רוק[/u]
לא [b]בולעת[/b]
את בועלת את הרוק!
את לא באמת בולעת את הצפרדע.

תמר- נשמע טוב,
מונו- ברוכה הבאה, לא הבנתי את כוונתך, אולי בשל בורותי בזירה הפסיכואנליטית
:-)

[u]ולמה כשמשהו מבטל וזה כרוך בדמי ביטול אני בועלת טונות של רוק ומרגישה כל כך לא בסדר[/u]
ומה פרויד היה אומר על זה:)

אני עובדת על ספר. עוד מוקדם להוציאו החוצה, זה תהליך עם קצב ושיעורים רבים.
אני מקווה שכשיצא החוצה הוא ישתלב עם עבודת שטח בתחום העבודה עם נשים.

תודה סבתא לשמונה, נעים לשמוע על נסיונך, אני עכשיו במין שיא של אינטנסיביות בחיפוש אחר עובדים ושותפים לדרך, וגם השביל הזה מלא באתגרים רוחניים. התדר של חיבור לאדם נוסף במהלך של עבודה, הוא לא מובן מאליו, האיזון בין להיות הגון כלפי האחר ועצמי, להיות החלטית מבלי לגלוש לתובענות יתר. להיות כנה מבלי להיות נוקשה.
שכל חיפוש מלאכת האיזון הפנימית תפטר העובדים הנכונים יגיעו.זה מרגיש קרוב..

תמר את מחדדת לי חידות כהרגלך, את סופרת?עיתונאית?מגירונית?
אשמח לקרוא מפרי עטך!

תודה נהורה.
אני כותבת. אני המעסיקה והמועסקת. לא פעם חשבתי לפטר את עצמי, אך אני מאמינה בפוטנציאל...

קפצתי לבקר וקראתי.
הסיפור על המלצר מראה כמה קשה לנו להיות מעסיקים ומכאן נובעת החולשה כלפי העובדים. אני יודעת בעצמי כמה קשה היה לי להעמיד דרישות לכפופים אלי - אמנם אני לא שילמתי את משכורתם אבל יכולתי לפטרם ותמיד הרגשתי לא בנוח עם זה ומצד שני חששתי שלא אקבל עובדים טובים יותר. לקח לי הרבה זמן למצוא את האיזון הנכון. יש עובדים שעושים בעיות בדיוק כאשר הם מרגישים מצוקה אצל המעסיק ומנצלים זאת, אבל יש עובדים רבים שהם הגונים ומסורים ובמשך הזמן לומדים לדעת איך לבחור בעובדים מתאימים, אז אל תתייאשי - גם את תרכשי את הנסיון והאבחנה. לכל אחד יש דפוסי מחשבה מהילדות, לפעמים חשדנות ולפעמים עודף אמון אבל בסופו של יום לומדים.
דמי ביטול הם בהחלט במקום אם הביטול גרם לך נזק כספי. ברור שבמקרה של פטירה או אפילו מחלה צריך להיות פחות נוקשים וגם את תמצאי את האיזון הנכון. אני בטוחה שתמצאי, או שכבר מצאת עזרה טובה לניקיון.
אני משוכנעת שתצליחי - יש לך את הכוח לכך.

[u]תני לעצמך להיות באפור. להיות באמונה.[/u]
כן המשפט הזה מתייחס ראוי לו פרק התייחסות נפרד,
מדובר פה בדפוס חשדני, עם מקור ששואב את ערוציו מילדותי הלא נשכחת,
לא אמא שלי לא היתה זונה חלילה ואבי לא היה שתיין נהפוך הוא, פשוט מן משקעים מילדות בצל קורתם של הורים לא מנוסים וצעירים מאוד. נדמה לי שאין שם הרבה מרירות כבר, רק מן התניות מושרשות. אני לומדת וכמו תמיד הכל אחד, דפוסים נבנים יחד, בו זמנית בכמה חזיתות. נתוות לי מערכות יחסים של אמון ושת"פ עם גורמים עיסקיים מאוד לאט ובאהבה, אני מרגישה שאני צומחת יחד איתם בתהליך ספירלי שיש בו עליות ומורדות, עם מגמת שיפור. אני ממציאה מערכות יחסי אמון קצת יש מאין, זה תהליך מאוד מאוד מאוד איטי. במובן מסויים זה גם קשור לטיפול האלטרנטיבי זה הקפיץ כי האמון הועמד בסימן שאלה כמעט מתבקש מתוקף ההיסטוריה, כשהצפייה המושרשת היא אכזבה.
אוו... כמה כתבתי תודה תמר על סיעור המוחות זה ממש עוזר לי לגבש את הדברים. ספרי לי קצת על מצבך התעסוקתי, יש בשיח ביננו מן מסך קל של ערפל לגבי איפה את נמצאת, מעניין אותי,כי יש בך אוצר של ממש.

היי תמר, כהרגלך את גורמת להכנס פנימה ולהעמיק,
[u]לגבי ה"דמי ביטול", תחושת הבטן שלי זה, שאפשר לשחרר את העניין הזה, אלא אם כן את מרגישה, שמשהו בזדון עושה ממך צחוק.[/u]
[b]קבלה ונתינה..[/b] להרגשתי יש כאן באלאנס עדין מאוד בין לשים גבולות ללקוח לבין קומפשיין/ חמלה. תפקידו של הגבול במסחר, דומה מאוד ליחסי הורה ילד, אם לא תשים גבול, לא רק שאתה תתרוקן ותתעייף מאנרגיה מתפזרת, כי הילד יהפוך למפונק ובלתי נסבל, גם הילד יסבול מכך שכן ילד ללא גבולות תחושת ההישג שלו מאוד קצרת טווח, והנאה שלו מוגבלת- כי הכל מותר, הכל אפשרי ולעולם אין תחושת סיפוק מלאה. כך גם עם לקוח יש לשים גבולות במידה מסויימת מתוך קומפשיין, עד כמה שזה ישמע אבסורדי.
שאלת השאלות היא איפה הגבול, בראשי אני מתחילה לנסח נוסחה מעשית, רק מלדבר על זה- בנושא מדיניות הביטולים.
_לגביי המלצר, תבדקי עם עצמך מה כל כך מפריע לך?
האם את מפחדת להגיד לו לא? האם את מפחדת שאם ילך לא יבוא מישהו אחר במקום? פחד אינו שותף טוב, לכי על האמונה.
האם הוא בסך הכל מראה? אמרת שהוא עובד מהר כשזה קבלני ולאט כשזה לפי שעה. זה אומר, שהוא לא עובד מתוך אהבה אלא מתוך אינטרס. הרי לא באמת אכפת לך מה קורה בתוך הראש שלו, ומה מניע אותו, מה שמשנה זה מה זה אומר לגבייך. ברגע שזה פתור מבפנים זה גם נפתר בחוץ._

לגבי המלצר כן היתה לי שיחה איתו שמאוד ניקתה אותי מהתחושות שניקרו בי.
בסופו של דבר חזרתי על כללי השכר המקובלים פרטתי את הסיבות לאופן הקבלני שבו זה נעשה, וצייתני גם את הליקויים וחוסר האמינות ביחס לעבודה שלו, הוא הכריז שבסיום החודש הוא יצא לפסק זמן ואני נעתרתי. מקווה להכניס לצוות אנשים עם אהבה וחדוות עשייה, אמן.
מה הקושי? הקושי נובע מהמקום הלא בטוח שאני עדיין חשה באופן טבעי למדיי מעסק חדש אני חייבת לאמר מצליח מאוד, שעדיין יש בו שבריריות מסויימת. העובד הזה לדוגמה יש לו נסיון במטבח הוא ייצוגי ובעל כוח פיזי, תכונות משלימות שאני זקוקה להן כאן. עם זאת אני חשה שבאופן קונסיסטנטי הייקון מאותת לי לא לצור תלות לא בספק לא בעובד לא במשווק, וכל הזמן לחזור לעצמי להיות מחוברת למקור העצמה שלי ולהמנע ממה שאני מכנה [b]מעקפיי עצמה[/b].

לגביי המלצר, תבדקי עם עצמך מה כל כך מפריע לך?

האם את מפחדת להגיד לו לא? האם את מפחדת שאם ילך לא יבוא מישהו אחר במקום? פחד אינו שותף טוב, לכי על האמונה.

האם הוא בסך הכל מראה? אמרת שהוא עובד מהר כשזה קבלני ולאט כשזה לפי שעה. זה אומר, שהוא לא עובד מתוך אהבה אלא מתוך אינטרס. הרי לא באמת אכפת לך מה קורה בתוך הראש שלו, ומה מניע אותו, מה שמשנה זה מה זה אומר לגבייך. ברגע שזה פתור מבפנים זה גם נפתר בחוץ.

אל תהיי קטנונית. תזכרי שזה המקסימום שהוא יכול כרגע. מתאים לך יופי, לא מתאים שלום. אבל אל תמרמרי, תצחקי.

לגבי העלאת המחיר של הטיפול האלטרנטיבי. האם את מעוניינת שמישהו יפסיד עליך, בגלל שהוא נתן את המילה שלו ומפחד או מעדיף לא להתעמת איתך? האם את חושבת שיש כאן מזימה (העלעת המחיר אחרי שהטיפול התחיל), או טעות אנוש. למה זה כל כך מפריע לך. העולם לא שחור לבן, תני לעצמך להיות באפור. להיות באמונה.

[u]החיסרון היחיד שלו מבחינתי האישית, הוא שהוא לא אישה,[/u]
גדול.........D-:
(רגע...את לא רצינית??)
תגובות מעמיקות יותר מחרתיים, יש לי אירוע מחר.

"כשאגיח" בטוח אודיע לך. בנתיים קיבלנו ויזה לעוד שנה, אז אני פה, עדיין לא מיציתי.

אני מאוד אוהבת את הספרים של רובין שארמה, קראתי לפני כמה חודשים את "הכומר, הגולש והמנכ"ל", גם כן אין מה לדבר, "יש לו את זה בענק". החיסרון היחיד שלו מבחינתי האישית, הוא שהוא לא אישה, כך שהתמונה שהוא מצייר אינה שלמה מבחינתי.

לגבי ה"דמי ביטול", תחושת הבטן שלי זה, שאפשר לשחרר את העניין הזה, אלא אם כן את מרגישה, שמשהו בזדון עושה ממך צחוק. גם בגלל שעדיף להיות חכם מאשר צודק, ולהשאיר הרגשה טובה של רוחב לב וקמפשן (חמלה, רק שבאנגלית זה נשמע לי יותר טוב). וגם בגלל שאם באהבה עסקיננו, איך היית רוצה שיתנהגו כלפייך, שילכו לפי החוקים או שירחמו.

את יכולה להיות מעל השלב שצריך להוכיח לעצמו שהוא לוקח את עצמו ברצינות ולכן "הולך לפי הספר". שחררי, תני ללב להוביל. זה תרגיל באמונה. מה שלא שלך (קרי הארוע שהתבטל), לא שלך, והכל לטובה. הכל פרפקט. הכל מסתדר בדיוק כפי שאמור להיסתדר. תתרחבי.

[b]"שאת מודדת דדת דדת דדת כמה אני נותן..."[/b] (מהשיר המצויין של ירמי קפלן)
מדידה, תועלת, מה יצא לי מי זה?, לצאת מופסד, פייר, מחיר יותר מהוגן...
כל אלה הם חלק מהמיץ התרבותי ואולי גם המישפחתי שלי (אמי סוחרת בנשמה).
היום מלצר שלי התקשר והודיע על שינוי ה"תעריף" שלו.. והרכות שלי החלו לפעום מעצבים למה??? (כי הוא גם ככה לא יעיל , גם ככה משהו בנתינה שלו לא הגון ממהר שהשכר לפי שעה מאט שזה קבלני), התחלתי קורס והיו בקורס 26 אנשים במקום שהובטח 20.נכנסתי לעימות גם על זה, עם מנהל המכון. נודע לי מחברה שטיפול אלטרנטיבי אליו אני הולכת עלה לו המחיר על אף שסיכמנו מפורשות שהוא לא יעלה במשך חצי שנה- באתי בקריזה בסוף הסתבר שלכולם עלה, לי לא.
אין ספק שדפוסים שהם מאותתים זה בא בשישיות כמו אקטימל,
חלק מהמקרים פה אני מאה אחוז צודקת, חלק זו בחירה שלי להחליט אם אני מעוניינת בהמשך ההתקשרות או אם לא. אבל למה זה מעלה לי את ה"פיוז" למה זה קצת יותר מהעניין עצמו. ולמה כשמשהו מבטל וזה כרוך בדמי ביטול אני בועלת טונות של רוק ומרגישה כל כך לא בסדר. מדידה ותועלת הצד הנכון שלהם נובע מכך שנתינה הנמסרת כפרי עמל יש לקבל עליה תמורה הולמת. אבל מהי אותה תמורה? מה קורה כאשר ישנו שינוי מוצדק או שאינו מוצדק באשר לקביעה שמעוגנת בחוזה.
לא מזמן אח של משתתף באירוע נפטר באופן פתאומי, החברה התקשרו יום לפני לבטל בניגוד גמור לחוזה, ההוצאות כבר נעשו, וויתרתי להם, צריך להיות בן אדם. היום התקשרו לבטל אירוע שנקבע לפני חודש וחצי ושבגללו לא נסעתי לחו"ל, חשוב לי הקשר עם הגורם העיסקי הזה, אבל הם לא עשו כל מאמץ כדי להודיע בזמן, מה הטעם בחוזה שאם מפרים אותו, לא נקנסים עליו. הודעתי כי הם ישלמו סכום מלא, ואני מרגישה מוזר.
אני יודעת שיש כאן שיעור רוחני גבוה שעדיין נחבא מעייני.