על ידי אמא_אובדת_עצות* » 31 דצמבר 2009, 08:02
מנסה לרענן את הדף,
הבן שלי חווה כעס לאחרונה בצורה מאוד קשה לטעמי- במהלך התקפת זעם שבה הוא בוכה או צווח, הוא מתחיל להכאיב לעצמו, כלומר תולש שערות, שורט לעצמו את הפנים או מחתיף לעצמו סטירות .
הוא בן 4.5 (תקופה של שינויים בבית שהוא חווה קקשים)
העיניין שאני לא יודעת איך להתייחס לזה יותר.
חברה אמרה לי כשהעלתי את זה מזמן, כשזה רק החל, והיא מאוד נדיר , בעצם לפני כמה חודשים כשזה קרה בפעם הראשונה, שכשזה ייכאב לו הוא לא יחזור על זה.
אז זהו שהוא כן, והיום ממש הבוקר, הוא ביקש לאכול משהו, ואני העדפתי שיואכל משהו אחר, הוא פצח בצווחה, וממש תלש לעצמו קבוצה מאוד מכובדת של שער.
בדר"כ עד היום ניסיתי למנוע את זה ממנו, אם פיזית, "אני לא מרשה לאף אחד לפגוע בילדים שלי (יש שניים) גם לא לעצמם". כלומר אמרתי לו את המשפט.
ניסיון לדבר אחרי, האם הוא חושבת שהתנהגות כזו אכן מקדמת אותו למה שהוא רוצה להשיג.
אצלינו לא משיגים ככה דברים בבית.
גם ניסיון להתרחק מנו כשזה קורה -כלומר אני לאמתבוננת בהצגה, כשתסיים נוכל לדבר בנעימות- גורר צווחות מחזקות לאירוע- ואמירות למה את הולכת ממני.
וכלה באולי קרחת תפתור את העיניין....
הכל כדי להמנע מעימות פיזי מכאיב- לפעמים אני ממש מרגישה שהוא מבקש את זה- ואני לא רוצה להגיע לשם.
החזקתי פיזית- בחיבוק מגביל- עד שהוא פורץ בבכי ונירגע. כשכל הזמן עד ההרגעות הוא צווח ומתפתל, והוא חזק..- ואני לא באמת ובתמים בטוחה בדרך הזו.
הבוקר הרגשתי שזהו משהו נגמר בי מלהכיל את זה. (עייפות)
הפעם התבוננתי בו, וחשתי תחילה כלום, ואחר כך, פשוט רתיעה כזו ענקית, כאילו מה עובר לו בראש שהוא מעולל לעצמו את זה, אלוהים.
איך אני מתמודדת עם זה-
אשמח לכל הצעות ותובנות
מנסה לרענן את הדף,
הבן שלי חווה כעס לאחרונה בצורה מאוד קשה לטעמי- במהלך התקפת זעם שבה הוא בוכה או צווח, הוא מתחיל להכאיב לעצמו, כלומר תולש שערות, שורט לעצמו את הפנים או מחתיף לעצמו סטירות .
הוא בן 4.5 (תקופה של שינויים בבית שהוא חווה קקשים)
העיניין שאני לא יודעת איך להתייחס לזה יותר.
חברה אמרה לי כשהעלתי את זה מזמן, כשזה רק החל, והיא מאוד נדיר , בעצם לפני כמה חודשים כשזה קרה בפעם הראשונה, שכשזה ייכאב לו הוא לא יחזור על זה.
אז זהו שהוא כן, והיום ממש הבוקר, הוא ביקש לאכול משהו, ואני העדפתי שיואכל משהו אחר, הוא פצח בצווחה, וממש תלש לעצמו קבוצה מאוד מכובדת של שער.
בדר"כ עד היום ניסיתי למנוע את זה ממנו, אם פיזית, "אני לא מרשה לאף אחד לפגוע בילדים שלי (יש שניים) גם לא לעצמם". כלומר אמרתי לו את המשפט.
ניסיון לדבר אחרי, האם הוא חושבת שהתנהגות כזו אכן מקדמת אותו למה שהוא רוצה להשיג.
אצלינו לא משיגים ככה דברים בבית.
גם ניסיון להתרחק מנו כשזה קורה -כלומר אני לאמתבוננת בהצגה, כשתסיים נוכל לדבר בנעימות- גורר צווחות מחזקות לאירוע- ואמירות למה את הולכת ממני.
וכלה באולי קרחת תפתור את העיניין....
הכל כדי להמנע מעימות פיזי מכאיב- לפעמים אני ממש מרגישה שהוא מבקש את זה- ואני לא רוצה להגיע לשם.
החזקתי פיזית- בחיבוק מגביל- עד שהוא פורץ בבכי ונירגע. כשכל הזמן עד ההרגעות הוא צווח ומתפתל, והוא חזק..- ואני לא באמת ובתמים בטוחה בדרך הזו.
הבוקר הרגשתי שזהו משהו נגמר בי מלהכיל את זה. (עייפות)
הפעם התבוננתי בו, וחשתי תחילה כלום, ואחר כך, פשוט רתיעה כזו ענקית, כאילו מה עובר לו בראש שהוא מעולל לעצמו את זה, אלוהים.
איך אני מתמודדת עם זה-
אשמח לכל הצעות ותובנות