על ידי ורד_טילן* » 24 פברואר 2008, 16:15
ילד יכול לרדת מהקו לאו דווקא בגלל שהוריו אינם מסורים או קשובים. כמונו, גם הוא פוגש בעולם כל מיני אנשים ומצבים שדורשים התמודדות כזו או אחרת, ולפעמים זה מה שמסית אותו. חס וחלילה שלא תביני מזה, שאם יש קושי לילד שלך, זה בגלל שאת לא מספיק קשובה או מסורה. אם זה היה המצב, כנראה שבכלל לא היית מעלה פה את הסוגייה של התמודדות איתו. עצם החיפוש שלך אחרי תשובות מלמד על מסירותך.
בפיזיקה משפחתית, לא מדברים כ"כ על רגשות, מהטעם הפשוט, שזה שאמא אוהבת את הילד שלה, זה מובן מאליו. אז בכלל לא צריך לדבר על זה, או להגיד שאת צריכה לחבק ולאהוב את ילדך. נקודת המוצא היא, ש"ברור" שאת אוהבת אותו מאד. לכן במהלך הקורס לא "מבזבזים על זה זמן".
מדברים על פרקטיקה של תהליכי חשיבה. החשיבה היא אבסטקרקטית. אי אפשר לראות אותה, לחוש אותה או למדוד אותה. לכן יש להבין את ה"פיסיקה" של החשיבה. לגרום לכך שיש לך שליטה על המחשבות שלך, ולא שמסתובבות לך שם כל מיני מחשבות שאינן פרודוקטיביות, שאינן מובילות להתפתחות, או שיהיו חלילה הרסניות.
מבחינת המטרות של הילד, אלה הן המטרות שלו, לא שלך. לך יש מטרות משל עצמך. התפקיד כאמא, הוא להבין שלילד יש מטרות עצמאיות, ולתת לו את התמיכה להגשימן.
לגבי שאלתך בעניין אחדות המטרה, התשובה היא לא, לא תמיד. לאמא ולאבא יש מטרות נפרדות למשל בקריירה. כל אחד מתפתח בכיוון שלו. אבל בבית, אם את המובילה, ואת רואה את המטרה של הבית, את חייבת להפוך את המטרה למשותפת, כדי שבן זוגך יתמוך בה. את לא יכולה להגדי לו- "תשמע, אני בחרתי בתפקיד המובילה, ואתה תהיה התומך שלי". את יכולה לבחור רק את התפקיד שלך. כדי להגשים את המטרה, את חייבת תומך. כדי שהוא ירצה להיות תומך, הוא צריך לרצות גם במטרה. אם הוא לא תומך, תנסי לברר עם עצמך קודם כל, אם הגדרת בכלל מטרה. אולי הוא לא תומך, כי אין במה לתמוך.
טוב, כמו שאת רואה, אני יכולה לכתוב על זה עוד ועוד. אני אמשיך לענות, כל זמן שתשאלי שאלות.
ילד יכול לרדת מהקו לאו דווקא בגלל שהוריו אינם מסורים או קשובים. כמונו, גם הוא פוגש בעולם כל מיני אנשים ומצבים שדורשים התמודדות כזו או אחרת, ולפעמים זה מה שמסית אותו. חס וחלילה שלא תביני מזה, שאם יש קושי לילד שלך, זה בגלל שאת לא מספיק קשובה או מסורה. אם זה היה המצב, כנראה שבכלל לא היית מעלה פה את הסוגייה של התמודדות איתו. עצם החיפוש שלך אחרי תשובות מלמד על מסירותך.
בפיזיקה משפחתית, לא מדברים כ"כ על רגשות, מהטעם הפשוט, שזה שאמא אוהבת את הילד שלה, זה מובן מאליו. אז בכלל לא צריך לדבר על זה, או להגיד שאת צריכה לחבק ולאהוב את ילדך. נקודת המוצא היא, ש"ברור" שאת אוהבת אותו מאד. לכן במהלך הקורס לא "מבזבזים על זה זמן".
מדברים על פרקטיקה של תהליכי חשיבה. החשיבה היא אבסטקרקטית. אי אפשר לראות אותה, לחוש אותה או למדוד אותה. לכן יש להבין את ה"פיסיקה" של החשיבה. לגרום לכך שיש לך שליטה על המחשבות שלך, ולא שמסתובבות לך שם כל מיני מחשבות שאינן פרודוקטיביות, שאינן מובילות להתפתחות, או שיהיו חלילה הרסניות.
מבחינת המטרות של הילד, אלה הן המטרות [b]שלו[/b], לא שלך. לך יש מטרות משל עצמך. התפקיד כאמא, הוא להבין שלילד יש מטרות עצמאיות, ולתת לו את התמיכה להגשימן.
לגבי שאלתך בעניין אחדות המטרה, התשובה היא לא, לא תמיד. לאמא ולאבא יש מטרות נפרדות למשל בקריירה. כל אחד מתפתח בכיוון שלו. [b]אבל[/b] בבית, אם את המובילה, ואת רואה את המטרה של הבית, את חייבת להפוך את המטרה למשותפת, כדי שבן זוגך יתמוך בה. את לא יכולה להגדי לו- "תשמע, אני בחרתי בתפקיד המובילה, ואתה תהיה התומך שלי". את יכולה לבחור רק את התפקיד [b]שלך[/b]. כדי להגשים את המטרה, את [b]חייבת[/b] תומך. כדי שהוא [b]ירצה[/b] להיות תומך, הוא צריך לרצות גם במטרה. אם הוא לא תומך, תנסי לברר עם עצמך קודם כל, אם הגדרת בכלל מטרה. אולי הוא לא תומך, כי אין במה לתמוך.
טוב, כמו שאת רואה, אני יכולה לכתוב על זה עוד ועוד. אני אמשיך לענות, כל זמן שתשאלי שאלות.