על ידי רעות_וצליל* » 29 מאי 2007, 09:31
לא תמיד אני מסוגלת לתת לצליל מה שהיא רוצה,
למשל היא רוצה ללכת לבריכה, ואני ממש רוצה להשאר בבית: "צליל, אני ממש עייפה עכשיו, ואם נלך לבריכה, לא יהיה לי כוח לשמור עליך כמו שצריך, מה דעתך שאני אפתח לך את הצינור על הדשא?"
ואם זה לא עוזר והיא ממש מחפשת סיבה לבכות סתם כדי לפרוק, והיא אפילו לא נותנת לי לחבק אותה אז אני קודם כל מזהה שזה המצב, מרגיעה את עצמי, מסבירה לעצמי שעכשיו צליל צריכה לבכות על מנת לפרוק מה שיש לה לפרוק ומציעה לה תמיכה : "צליל אני מבינה שאת רוצה לבכות, וזה בסדר לבכות, תבכי כמה שאת רוצה עד שתרגישי טוב יותר, ואם תרצי חיבוק אני פה בשבילך" לפעמים נגמר לה הבכי מהר מידי, אז אני מעודדת אותה לבכות עוד, ואז היא בוכה ממש בכאילו, עד שעובר לה, ופתאום הכל טוב, והיא חוזרת להיות שמחה ורגועה.
לתת לו מה שהוא מבקש עוד לפני שהוא בוכה, כדי שיתרגל שהוא לא צריך לבכות בשביל לקבל את מבוקשו.
לפעמים ילד פשוט רוצה לבכות...., זה שיעור ענק שלמדתי מהדף הזה.
הוא אומר לי "בגלל שבכיתי , מגיע לי ככה וככה דברים..."
כשהוא אומר את זה, כדאי אולי להגיד לו : "מגיע לך ככה וככה דברים, בגלל שאתה ילד טוב/ עוזר לאמא/ שאני רוצה לפנק אותך"
וגם: "כשעצובים, מותר וכדאי לבכות, אם מקבלים מכה, מותר וכדאי לבכות, אם אתה מרגיש מתוסכל, ממותר לבכות, אם אתה מרגיש שיש לך בכי בגוף, מותר לבכות, וכשאתה בוכה, אני תמיד מוכנה להיות שם בשבילך, לחבק אותך, ולנשק אותך, או סתם להיות לידך, עד שתרגיש יותר טוב."
_שמתי לב ששעות הצהריים הן שעות קשות בשבילו, אני מחזירה אותו בשעה אחת מהגן והוא תמיד חסר סבלנות ועצבני. אולי זה קשור לרעב ועייפות?
גם לפני השינה בערב, הוא מתנהג כך._
ברור שזה קשור.
יש צורך למנוע מראש, לשנות קצת כדי להתאים בשבילו, לדאוג שהוא יאכל מוקדם יותר, לדאוג לתנאי שינה לפני שהעייפות מתחילה להשפיע, להקדים תרופה למכה.
אם צריך להוציא אותו טיפה מוקדם יותר מהגן, ובערב, להקדים את כל המהלכים שלפני השינה - ארוחת ערב, מקלחת, שבסופו של דבר הוא יהיה מוכן לשינה, וכל התנאים שהוא צריך לשינה יהיו מוכנים לפני שזה מתחיל לתסכל אותו.
לא תמיד אני מסוגלת לתת לצליל מה שהיא רוצה,
למשל היא רוצה ללכת לבריכה, ואני ממש רוצה להשאר בבית: "צליל, אני ממש עייפה עכשיו, ואם נלך לבריכה, לא יהיה לי כוח לשמור עליך כמו שצריך, מה דעתך שאני אפתח לך את הצינור על הדשא?"
ואם זה לא עוזר והיא ממש מחפשת סיבה לבכות סתם כדי לפרוק, והיא אפילו לא נותנת לי לחבק אותה אז אני קודם כל מזהה שזה המצב, מרגיעה את עצמי, מסבירה לעצמי שעכשיו צליל צריכה לבכות על מנת לפרוק מה שיש לה לפרוק ומציעה לה תמיכה : "צליל אני מבינה שאת רוצה לבכות, וזה בסדר לבכות, תבכי כמה שאת רוצה עד שתרגישי טוב יותר, ואם תרצי חיבוק אני פה בשבילך" לפעמים נגמר לה הבכי מהר מידי, אז אני מעודדת אותה לבכות עוד, ואז היא בוכה ממש בכאילו, עד שעובר לה, ופתאום הכל טוב, והיא חוזרת להיות שמחה ורגועה.
[u]לתת לו מה שהוא מבקש עוד לפני שהוא בוכה, כדי שיתרגל שהוא לא צריך לבכות בשביל לקבל את מבוקשו.[/u]
לפעמים ילד פשוט רוצה לבכות...., זה שיעור ענק שלמדתי מהדף הזה.
[u]הוא אומר לי "בגלל שבכיתי , מגיע לי ככה וככה דברים..."[/u]
כשהוא אומר את זה, כדאי אולי להגיד לו : "מגיע לך ככה וככה דברים, בגלל שאתה ילד טוב/ עוזר לאמא/ שאני רוצה לפנק אותך"
וגם: "כשעצובים, מותר וכדאי לבכות, אם מקבלים מכה, מותר וכדאי לבכות, אם אתה מרגיש מתוסכל, ממותר לבכות, אם אתה מרגיש שיש לך בכי בגוף, מותר לבכות, וכשאתה בוכה, אני תמיד מוכנה להיות שם בשבילך, לחבק אותך, ולנשק אותך, או סתם להיות לידך, עד שתרגיש יותר טוב."
_שמתי לב ששעות הצהריים הן שעות קשות בשבילו, אני מחזירה אותו בשעה אחת מהגן והוא תמיד חסר סבלנות ועצבני. אולי זה קשור לרעב ועייפות?
גם לפני השינה בערב, הוא מתנהג כך._
ברור שזה קשור.
יש צורך למנוע מראש, לשנות קצת כדי להתאים בשבילו, לדאוג שהוא יאכל מוקדם יותר, לדאוג לתנאי שינה לפני שהעייפות מתחילה להשפיע, להקדים תרופה למכה.
אם צריך להוציא אותו טיפה מוקדם יותר מהגן, ובערב, להקדים את כל המהלכים שלפני השינה - ארוחת ערב, מקלחת, שבסופו של דבר הוא יהיה מוכן לשינה, וכל התנאים שהוא צריך לשינה יהיו מוכנים לפני שזה מתחיל לתסכל אותו.