על ידי איה* » 03 יולי 2005, 23:00
סיימתי לדבר עם אחותי בטלפון כרגע . הו חברים כמה שאני מודה לכולכם . החלטתי שאני פשוט אומר לה את מה שאני חושבת: כמה שהיא יקרה לי , כמה שאני אוהבת אותה , כמה שאני מפחדת שהיא תמות, שאני לא רוצה שהיא תיעלם לי עכשיו ובכלל . ביקשתי ממנה ייפוי כוח לדעת באמת מה קורה איתה .היא אמרה לי שהיא רצתה לבשר לי ש4 גרורות ירדו שמצאו את המינון הנכון ושהטיפול החדשני עובד ( או אלוהים תודה לך על ההקשבה לתפילות שלי) מצאתי את עצמי בוכה . בכיתי בשבילה בשבילי בשביל כולנו . ואז היא אמרה לי שאי אפשר שהיא לא יכולה לת לי ייפוי כוח ושהיא אמרה לרופא שאין לה משפחה , ושכך היא מקבלת הנחה על הטיפול . שתקתי . אח"כ הוספתי אבל אנחנו לא יודעים מה יש לך , אנחנו רוצים לדעת אם יש דרך בה נוכל לעזור לך , "אין מה לעזור אני לא רוצה לקבל עזרה, אתם צריכים לכבד את ההחלטה שלי" ואני אמרתי לה , "תשמעי אנחנו לא יודעים את מבינה אנחנו כל הזמן חושבים מעלים השערות , אני מפחדת שפתאום יודיעו לנו שמשהו קרה לך" . " אני לא רוצה שתהיו שותפים לסבל שלי גם ככה זה קשה , אני רואה משפחות במחלקה שאני נמצאת בה בדיכאון , עדות לסבל היומיומי של אחים שלהם הורים , ילדים . אני לא רוצה שתיקחו את הסבל הזה , אני מעדיפה שתישמעו את הבשורות המשמחות , לא שתראו אותי קורסת, יש אנשים שיצאו מזה ויש כאלה שלא, אם אלוהים רוצה לקחת אותי זה ממש לא משנה מה המינון של התרופה והפרטים של המחלה או הטיפול" ואני מה אני יכולה לומר לה על זה , תודה שאת מתחשבת אבל... אמרתי לה את יודעת זה קשה לי אבל אני מכבדת את הבחירה שלך , אני רוצה שתבטיחי לי שאם משהו רע, באמת קורה את מודיעה לי . היא הבטיחה . אני מאמינה לה . ואז היא אמרה לי את יודעת זו הבחירה שלי לא לבקש עזרה, לעבור את זה לבד , תמיד הסתדרתי לבד בחיים ואני ימשיך , גם אני רוצה לחיות יש לי בשביל מה בשביל הילד שלי , בשביל המשפחה שלי , סלחתי לכולכם .ואני הוספתי אבל תיראי כולנו צריכים ללמוד על לבקש עזרה, על להיות ביחד , תראי מה קורה לך , את עושה את הכל לבד והיא הוסיפה אבל זה הכוח שלי וכשאני אחלים מהמחלה אני יוכל לעמוד מול כולם ולהגיד עשיתי את זה לבד ניצחתי .איזה פרדוקס אה .?! אז היא לימדה אותי האחות המופלאה הזו עוד שיעור היום בענווה . כי מה שאני חושבת שהיא צריכה ללמוד ממש לא משנה, לה יש את הדרך שלה , ולי יש את הלב שלי שמכיל כל כך הרבה רגשות שמה שנשאר לי זה לקבל אותם להעביר אותם הלאה ולסלוח בעיקר על הסיטואציה , על העקשנות שלה למנוע את הסבל שלנו ועל המקום שלי מולה .פשוט להיות מי שאני . תודה לך מלאך, עכשיו אני בטוחה שאלוהים לא יקח אותך אל שורותיו כל כך מהר, יש לך עוד מה ללמד אותי . את יקרה לי כל כך .!!!!!!!!!!!!
סיימתי לדבר עם אחותי בטלפון כרגע . הו חברים כמה שאני מודה לכולכם . החלטתי שאני פשוט אומר לה את מה שאני חושבת: כמה שהיא יקרה לי , כמה שאני אוהבת אותה , כמה שאני מפחדת שהיא תמות, שאני לא רוצה שהיא תיעלם לי עכשיו ובכלל . ביקשתי ממנה ייפוי כוח לדעת באמת מה קורה איתה .היא אמרה לי שהיא רצתה לבשר לי ש4 גרורות ירדו שמצאו את המינון הנכון ושהטיפול החדשני עובד ( או אלוהים תודה לך על ההקשבה לתפילות שלי) מצאתי את עצמי בוכה . בכיתי בשבילה בשבילי בשביל כולנו . ואז היא אמרה לי שאי אפשר שהיא לא יכולה לת לי ייפוי כוח ושהיא אמרה לרופא שאין לה משפחה , ושכך היא מקבלת הנחה על הטיפול . שתקתי . אח"כ הוספתי אבל אנחנו לא יודעים מה יש לך , אנחנו רוצים לדעת אם יש דרך בה נוכל לעזור לך , "אין מה לעזור אני לא רוצה לקבל עזרה, אתם צריכים לכבד את ההחלטה שלי" ואני אמרתי לה , "תשמעי אנחנו לא יודעים את מבינה אנחנו כל הזמן חושבים מעלים השערות , אני מפחדת שפתאום יודיעו לנו שמשהו קרה לך" . " אני לא רוצה שתהיו שותפים לסבל שלי גם ככה זה קשה , אני רואה משפחות במחלקה שאני נמצאת בה בדיכאון , עדות לסבל היומיומי של אחים שלהם הורים , ילדים . אני לא רוצה שתיקחו את הסבל הזה , אני מעדיפה שתישמעו את הבשורות המשמחות , לא שתראו אותי קורסת, יש אנשים שיצאו מזה ויש כאלה שלא, אם אלוהים רוצה לקחת אותי זה ממש לא משנה מה המינון של התרופה והפרטים של המחלה או הטיפול" ואני מה אני יכולה לומר לה על זה , תודה שאת מתחשבת אבל... אמרתי לה את יודעת זה קשה לי אבל אני מכבדת את הבחירה שלך , אני רוצה שתבטיחי לי שאם משהו רע, באמת קורה את מודיעה לי . היא הבטיחה . אני מאמינה לה . ואז היא אמרה לי את יודעת זו הבחירה שלי לא לבקש עזרה, לעבור את זה לבד , תמיד הסתדרתי לבד בחיים ואני ימשיך , גם אני רוצה לחיות יש לי בשביל מה בשביל הילד שלי , בשביל המשפחה שלי , סלחתי לכולכם .ואני הוספתי אבל תיראי כולנו צריכים ללמוד על לבקש עזרה, על להיות ביחד , תראי מה קורה לך , את עושה את הכל לבד והיא הוסיפה אבל זה הכוח שלי וכשאני אחלים מהמחלה אני יוכל לעמוד מול כולם ולהגיד עשיתי את זה לבד ניצחתי .איזה פרדוקס אה .?! אז היא לימדה אותי האחות המופלאה הזו עוד שיעור היום בענווה . כי מה שאני חושבת שהיא צריכה ללמוד ממש לא משנה, לה יש את הדרך שלה , ולי יש את הלב שלי שמכיל כל כך הרבה רגשות שמה שנשאר לי זה לקבל אותם להעביר אותם הלאה ולסלוח בעיקר על הסיטואציה , על העקשנות שלה למנוע את הסבל שלנו ועל המקום שלי מולה .פשוט להיות מי שאני . תודה לך מלאך, עכשיו אני בטוחה שאלוהים לא יקח אותך אל שורותיו כל כך מהר, יש לך עוד מה ללמד אותי . את יקרה לי כל כך .!!!!!!!!!!!!