גם לי יש את האמת שלי אלון.
היא שונה מאוד מאיך שאתה בוחר לייצג את האמת שלך.
צרכנות או לא צרכנות- המצלמה שלך עולה לפחות כמה אלפי שקלים וללא האבולוציה שבני האדם עברו- היא לא היתה נמצאת בין ידייך-
אז עם כל הכבוד לדיונים על פשטות- לי אישית נשמע שאתה לא שם לב שאתה מבלף..ממש כמו האחד שאתה תומך בו.
זה לא פחות זיוף ממה שהרגשת בבוקר שאחרי..
ליאור- נחמד לחייך אל אנשים ועצים ואל עצמך כל החיים -אבל בואי נהיה יותר ראליות- אם הדף הזה לא היה נכתב- לא היית מרגישה פספוס?
אני לאור דברייך מרגישה אותו שוב פעם.
וביאנקה- הכוונה גם אלייך.
אם הדף היה מלא במשפטייך היפים- זה היה מאוד "יפה" אבל לא היה משרת את המציאות הנוכחית.
את יכולה לכתוב שנהניית אבל כשאקרא את זה ארגיש
רעמים וברקים ברקע.
אני רוצה לומר דברים אחרונים.
אני מפסיקה לכתוב אחרי שורות אלו.
כל מה שכתבתי לא היה בשום דרך רצון לגמד לשלול או להכפיש מישהו.
אלה מכם שלוקחים את זה בצורה הזאת מפספסים את המטרה בגדול.
אין ספק שאני אישית בדברי- אבל בסך הכל איך אפשר לדבר תכלס אם מדברים רק מסביב.
היו מספיק טיולים שיכולתם לומר בהם שלמדתם שהשכלתם ללמוד שפתחתם תלב את הצ'אקרות ומה לא..
בטוח שגם בטיולים אחרים חויתם את החוויה של הטבע במלואה והרי איך אפשר לברוח ממנה?
הנופים משתנים אבל נשארים מדהימים.
לאכול כשרעבים זה ממש כיף- במיוחד בטבע. אבל גם שווארמה אחרי יום עבודה מפרך במשרד יכולה להיות טעימה(לכל הצמחונאצים שקוראים אותי..
ורוצים לקרוע אותי..)
לראות שפיריות לשמוע את התניםממטרים ספורים בלילה זרוע כוכבים.
לשמוע את הרוח ..לשכב על סלע. לטבול במים שאינם ים או בריכה..
להרגיש את חום השמש..
להרגיש בקיצור את הקלות הבלתי נסבלת(של הקיום)
אבל זה היה נחמד עד עתה
ועד כאן.
הדברים שקרו בטיול הצריכו ממכם להפסיק את התיפייפות הנפש שלכם ולהתחיל להקשיב לרחשי הבטן שלכם- דבר קשה פי מיליון מאשר להקשיב לשקט..
כולכם חוזרים ואומרים כמו מנטרה בסוף כל כך הרבה קטעים שתחזרו לשורות הלקטים.
אין פה דיון על זה- זה התירוץ שלכם לברוח מן הדיון.
מה שאני ניסיתי ועודיני מנסה לעשות במילים אחרונות אלו זהלשכנע אותכם לשקול את האופציה לוותר באמת על חומות ההתגוננות מפני מילים
ולהתחיל לייצר חומות חדשות אמיתיות שיחסמו את דרכם של גורואים סוג....אני לא אגיד איזה סוג...
להתמרד מולי - אני הרי לא מהווה שום איום אמיתי לחייכם.
אני צעירה ולומדת בעצמי.
אבל אם למדתי כבר משהו מהטיול הנוכחי:
למדתי שיש אלוהים- הוא שלח אותי לטיול הראשון והאחרון שלי מהסיבות הנ"ל.
למדתי להקשיב אך ורק לעצמי וכן לאלו שנראים לי מלכתחילה כאנשים הדומים לי בהשקפה פשוטה זו.
למדתי לוותר על הנוקשות ולהתמסר אל מה שבאמת לא נודע- וזה אנשים.
למדתי רבות אודות אנשים דוקא לאחר הטיול -פה בדף- אפילו עוד יותר ממה שלמדתי שם.
למדתי לחשוב- ולהגיב אחרי שהמחשבות כבר לא משרתות אותי- חבל שאת זה למדתי רק עכשיו ולא לפני שבוע.
ולמדתי את השיעור החשוב ביותר- וזה הדבר האחרון שאכתוב.
למדתי להיות עצמאית באמת.
אני יודעת שאם ארצה לטייל זו לא בעיה אמיתית עבורי.
יש גם גבול למה שאדם יכול לתת לאדם אחר בנסיבות מסוימות- ואם באתי לטיול בשביל עצמי וגיליתי שבאתי בשביל אנשים-
אז חזרתי הביתה וכתבתי פה בשבילם- ואם קולם המשתמט ממשיך- הרי שאין מה לעשות מעבר לזה בפורמט זה.
אם היתה קבוצה אחרת שיוצאת לטיולים כאלה- אך בליווי "מבוגר"
או בליווי חובש ליתר דיוק- האם הייתם ממשיכים באותה מתכונת?
ואלון-
לאור העובדה שחווית חוויה כה קשה פיסית ומנטלית בחייך-
למה אתה מוותר לעצמך בקלות כזאת על דבר כל כך בסיסי כמו לחיות בתחושת ביטחון?
מה אם דבר כזה יפקוד אותך שוב- חס וחלילה באחד הטיולים??
לדעתי אתה מתנצח כי לא מתאימה לך האוירה שילדה קטנה(בציניות כמובן) בת עשרים וחמש מכתיבה לך..
ודוקא אני ממש לא מאלה שמייצרים התנשאות במילים שלהם- לעומת אחדים שבפירוש נאמר להם שזה מה שהם עושים
לסיכום:
קחו ברצינות גמורה את החיים שלכם.
הטיולים הם משחק ילדים- ולא באופן שמחמיא להם.
לכולכם יש את ההגיון הפנימי אך מעט מאוד אנשים גם מחוץ למעגל זה משתמשים בו.
אלף טיולים וגם מאות לא ישנו את דרכו של עולם-
ואם כן- לא בטוח שתחיו לראות את זה..
ולאו דוקא בגלל טיול..
אז כדאי שאם אתם נרתמים לגמרי למשהו- תדעו למה!
אם אמצא שוב לנכון לתת תגובה- אכתוב.
אבל אלו הדברים האחרונים באמת שחשוב לי שתקראו כאן בהמשך לתחושותי.
תודה מעומק הלב על סובלנותכם- מי ייתן והיא תשרת אתכם נאמנה כמו שהיא משרתת אותי לעיתים לא נדירות.
בהצלחה בכל דרך שתבחרו.
שמרו על עצמכם ועל יקירכם ושוב על עצמכם.
שלכם: ליאור צ.דרור!!
גם לי יש את האמת שלי אלון.
היא שונה מאוד מאיך שאתה בוחר לייצג את האמת שלך.
צרכנות או לא צרכנות- המצלמה שלך עולה לפחות כמה אלפי שקלים וללא האבולוציה שבני האדם עברו- היא לא היתה נמצאת בין ידייך-
אז עם כל הכבוד לדיונים על פשטות- לי אישית נשמע שאתה לא שם לב שאתה מבלף..ממש כמו האחד שאתה תומך בו.
זה לא פחות זיוף ממה שהרגשת בבוקר שאחרי..
ליאור- נחמד לחייך אל אנשים ועצים ואל עצמך כל החיים -אבל בואי נהיה יותר ראליות- אם הדף הזה לא היה נכתב- לא היית מרגישה פספוס?
אני לאור דברייך מרגישה אותו שוב פעם.
וביאנקה- הכוונה גם אלייך.
אם הדף היה מלא במשפטייך היפים- זה היה מאוד "יפה" אבל לא היה משרת את המציאות הנוכחית.
את יכולה לכתוב שנהניית אבל כשאקרא את זה ארגיש
רעמים וברקים ברקע.
אני רוצה לומר דברים אחרונים.
אני מפסיקה לכתוב אחרי שורות אלו.
כל מה שכתבתי לא היה בשום דרך רצון לגמד לשלול או להכפיש מישהו.
אלה מכם שלוקחים את זה בצורה הזאת מפספסים את המטרה בגדול.
אין ספק שאני אישית בדברי- אבל בסך הכל איך אפשר לדבר תכלס אם מדברים רק מסביב.
היו מספיק טיולים שיכולתם לומר בהם שלמדתם שהשכלתם ללמוד שפתחתם תלב את הצ'אקרות ומה לא..
בטוח שגם בטיולים אחרים חויתם את החוויה של הטבע במלואה והרי איך אפשר לברוח ממנה?
הנופים משתנים אבל נשארים מדהימים.
לאכול כשרעבים זה ממש כיף- במיוחד בטבע. אבל גם שווארמה אחרי יום עבודה מפרך במשרד יכולה להיות טעימה(לכל הצמחונאצים שקוראים אותי..:)ורוצים לקרוע אותי..)
לראות שפיריות לשמוע את התניםממטרים ספורים בלילה זרוע כוכבים.
לשמוע את הרוח ..לשכב על סלע. לטבול במים שאינם ים או בריכה..
להרגיש את חום השמש..
להרגיש בקיצור את הקלות הבלתי נסבלת(של הקיום)
אבל זה היה נחמד עד עתה
ועד כאן.
הדברים שקרו בטיול הצריכו ממכם להפסיק את התיפייפות הנפש שלכם ולהתחיל להקשיב לרחשי הבטן שלכם- דבר קשה פי מיליון מאשר להקשיב לשקט..
כולכם חוזרים ואומרים כמו מנטרה בסוף כל כך הרבה קטעים שתחזרו לשורות הלקטים.
אין פה דיון על זה- זה התירוץ שלכם לברוח מן הדיון.
מה שאני ניסיתי ועודיני מנסה לעשות במילים אחרונות אלו זהלשכנע אותכם לשקול את האופציה לוותר באמת על חומות ההתגוננות מפני מילים
ולהתחיל לייצר חומות חדשות אמיתיות שיחסמו את דרכם של גורואים סוג....אני לא אגיד איזה סוג...
להתמרד מולי - אני הרי לא מהווה שום איום אמיתי לחייכם.
אני צעירה ולומדת בעצמי.
אבל אם למדתי כבר משהו מהטיול הנוכחי:
למדתי שיש אלוהים- הוא שלח אותי לטיול הראשון והאחרון שלי מהסיבות הנ"ל.
למדתי להקשיב אך ורק לעצמי וכן לאלו שנראים לי מלכתחילה כאנשים הדומים לי בהשקפה פשוטה זו.
למדתי לוותר על הנוקשות ולהתמסר אל מה שבאמת לא נודע- וזה אנשים.
למדתי רבות אודות אנשים דוקא לאחר הטיול -פה בדף- אפילו עוד יותר ממה שלמדתי שם.
למדתי לחשוב- ולהגיב אחרי שהמחשבות כבר לא משרתות אותי- חבל שאת זה למדתי רק עכשיו ולא לפני שבוע.
ולמדתי את השיעור החשוב ביותר- וזה הדבר האחרון שאכתוב.
למדתי להיות עצמאית באמת.
אני יודעת שאם ארצה לטייל זו לא בעיה אמיתית עבורי.
יש גם גבול למה שאדם יכול לתת לאדם אחר בנסיבות מסוימות- ואם באתי לטיול בשביל עצמי וגיליתי שבאתי בשביל אנשים-
אז חזרתי הביתה וכתבתי פה בשבילם- ואם קולם המשתמט ממשיך- הרי שאין מה לעשות מעבר לזה בפורמט זה.
אם היתה קבוצה אחרת שיוצאת לטיולים כאלה- אך בליווי "מבוגר" :) או בליווי חובש ליתר דיוק- האם הייתם ממשיכים באותה מתכונת?
ואלון-
לאור העובדה שחווית חוויה כה קשה פיסית ומנטלית בחייך-
למה אתה מוותר לעצמך בקלות כזאת על דבר כל כך בסיסי כמו לחיות בתחושת ביטחון?
מה אם דבר כזה יפקוד אותך שוב- חס וחלילה באחד הטיולים??
לדעתי אתה מתנצח כי לא מתאימה לך האוירה שילדה קטנה(בציניות כמובן) בת עשרים וחמש מכתיבה לך..
ודוקא אני ממש לא מאלה שמייצרים התנשאות במילים שלהם- לעומת אחדים שבפירוש נאמר להם שזה מה שהם עושים
לסיכום:
קחו ברצינות גמורה את החיים שלכם.
הטיולים הם משחק ילדים- ולא באופן שמחמיא להם.
לכולכם יש את ההגיון הפנימי אך מעט מאוד אנשים גם מחוץ למעגל זה משתמשים בו.
אלף טיולים וגם מאות לא ישנו את דרכו של עולם-
ואם כן- לא בטוח שתחיו לראות את זה..
ולאו דוקא בגלל טיול..
אז כדאי שאם אתם נרתמים לגמרי למשהו- תדעו למה!
אם אמצא שוב לנכון לתת תגובה- אכתוב.
אבל אלו הדברים האחרונים באמת שחשוב לי שתקראו כאן בהמשך לתחושותי.
תודה מעומק הלב על סובלנותכם- מי ייתן והיא תשרת אתכם נאמנה כמו שהיא משרתת אותי לעיתים לא נדירות.
בהצלחה בכל דרך שתבחרו.
שמרו על עצמכם ועל יקירכם ושוב על עצמכם.
שלכם: ליאור צ.דרור!!