על ידי רני_כשר* » 05 יוני 2004, 13:07
לגבי האחריות ההורית - ואולי זה לא הדף המתאים להרחיב, אבל למעשה אנו כל הזמן לוקחים החלטות משמעותיות לגבי הילדים שלנו, ובהרבה פעמים ניתן להביא מומחים שיעידו שאנו עושים טעות פטאלית.
ועדיין לא לוקחים לנו את הילדים בשל כך.
זה לא חוכמה להביא דוגמאות של ילדים שמתו ממחלות בגלל שהוריהם לא רצו לעשות את הטיפול/חיסון/מניעה שהמערכת ממליצה עליה.
גם אני יכול להביא דוגמאות אבסורדיות כאלו, אפילו בנושאים בריאותיים, ואני מניח שיהיו מעט שלא יסכימו עם ההיגיון שבדבר. בסופו של דבר מדובר בהחלטות "תרבותיות".
הרי כאשר אני לוקח את בני בן השמונה ימים למוהל, אני מעמיד אותו בסיכון, גורם לו נזק מיידי וכן ונזק עתידי, ובכל מקרה אני לא תורם לו בריאותית (כך גם יעיד הממסד הרפואי המערבי). ובכל זאת, אף אחד לא אוסר אותי בשל כך, אפילו אם התוצאה אכן, חס וחלילה, היא פטאלית (וגם זה קורה).
וכאשר אני שולח את בני לגן ילדים עם גננת מפלצתית (שמסתירה זאת היטב מההורים ממני) וגורמת נזקים לבני, גם לאחר שתתברר האמת - אף אחד לא יאסור אותי, משום שעשיתי משהו שמקובל בתרבות שלי, ושהחברה תומכת בו, ושהממסד ממליץ עליו.
בשני המקרים הנ"ל ניצלתי את אחריותי וסמכותי על בני, גרמתי לו נזק חמור, ואף אחד לא בא אלי בטענות.
בנוסף, גם אם אני הולך לרופא, ועצתו לא מוצאת חן בעיני, הרי שבטוח שאוכל למצוא רופא שהמלצתו תואמת את השקפתי, ואפילו רופא שיסכים איתי שהחיסונים מסוכנים ואסור להשתמש בהם.
האם עשיתי משהו לא אחראי?
למישהו שהתחנך בממסד הרפואי יש את המפתח לאמת המדעית?
ולגבי ההשוואה עם המכונית - ברור שההשוואה מחטיאה את העניין. המכונית היא רכוש זמני שהיום שלי ומחר של מישהו אחר. אין לה נפש ולי אין שום אחריות מוסרית לבריאותה הנפשית אלא רק לבריאות הטכנית, בין היתר כדי למנוע מעצמי סכנת חיים, אבל גם כדי למנוע מאחרים שנוסעים עמי בכביש סכנת חיים.
וכאשר יחליטו במדינתו שהחיסונים הנם חובה חוקית, ואני אצטרך להחליט לגבי ילדי, יתכן ואצטרך למצוא מדינה קצת יותר פלורליסטית. דרך אגב - אין מה להביא דוגמאות לפלורליזם מארה"ב - הרי לכל ברור שהיא אחת הדמוקרטיות הדורסניות ביותר שיש.
כך, דרך אגב, גם לגבי חובת הלימוד בביה"ס. אחריותי המלאה לילדי היא לא לגרום להם נזק ממשי וברור (על פי השקפתי) ולכן (בין היתר) אינני שולח את ילדי לביה"ס. ואם יכריחו אותי לכך - כנראה שגם אז אצטרך למצוא אלטרנטיבה לאומית אחרת, שהרי לא יעלה על הדעת שאעשה משהו שמזיק בעליל לילדי (שוב, להשקפתי כמובן).
זאת כמובן עד שמישהו יוכיח לי שבידיו המפתחות האמיתיים להחלטה "איך לחנך את ילדי", "איך לשמור על בריאותם", "איך לשמור על בריאותם הנפשית" וכד'.
יש כאן מישהו כזה?
לגבי האחריות ההורית - ואולי זה לא הדף המתאים להרחיב, אבל למעשה אנו כל הזמן לוקחים החלטות משמעותיות לגבי הילדים שלנו, ובהרבה פעמים ניתן להביא מומחים שיעידו שאנו עושים טעות פטאלית.
ועדיין לא לוקחים לנו את הילדים בשל כך.
זה לא חוכמה להביא דוגמאות של ילדים שמתו ממחלות בגלל שהוריהם לא רצו לעשות את הטיפול/חיסון/מניעה שהמערכת ממליצה עליה.
גם אני יכול להביא דוגמאות אבסורדיות כאלו, אפילו בנושאים בריאותיים, ואני מניח שיהיו מעט שלא יסכימו עם ההיגיון שבדבר. בסופו של דבר מדובר בהחלטות "תרבותיות".
הרי כאשר אני לוקח את בני בן השמונה ימים למוהל, אני מעמיד אותו בסיכון, גורם לו נזק מיידי וכן ונזק עתידי, ובכל מקרה אני לא תורם לו בריאותית (כך גם יעיד הממסד הרפואי המערבי). ובכל זאת, אף אחד לא אוסר אותי בשל כך, אפילו אם התוצאה אכן, חס וחלילה, היא פטאלית (וגם זה קורה).
וכאשר אני שולח את בני לגן ילדים עם גננת מפלצתית (שמסתירה זאת היטב מההורים ממני) וגורמת נזקים לבני, גם לאחר שתתברר האמת - אף אחד לא יאסור אותי, משום שעשיתי משהו שמקובל בתרבות שלי, ושהחברה תומכת בו, ושהממסד ממליץ עליו.
בשני המקרים הנ"ל ניצלתי את אחריותי וסמכותי על בני, גרמתי לו נזק חמור, ואף אחד לא בא אלי בטענות.
בנוסף, גם אם אני הולך לרופא, ועצתו לא מוצאת חן בעיני, הרי שבטוח שאוכל למצוא רופא שהמלצתו תואמת את השקפתי, ואפילו רופא שיסכים איתי שהחיסונים מסוכנים ואסור להשתמש בהם.
האם עשיתי משהו לא אחראי?
למישהו שהתחנך בממסד הרפואי יש את המפתח לאמת המדעית?
ולגבי ההשוואה עם המכונית - ברור שההשוואה מחטיאה את העניין. המכונית היא רכוש זמני שהיום שלי ומחר של מישהו אחר. אין לה נפש ולי אין שום אחריות [b]מוסרית[/b] לבריאותה הנפשית אלא רק לבריאות הטכנית, בין היתר כדי למנוע מעצמי סכנת חיים, אבל גם כדי למנוע מאחרים שנוסעים עמי בכביש סכנת חיים.
וכאשר יחליטו במדינתו שהחיסונים הנם חובה חוקית, ואני אצטרך להחליט לגבי ילדי, יתכן ואצטרך למצוא מדינה קצת יותר פלורליסטית. דרך אגב - אין מה להביא דוגמאות לפלורליזם מארה"ב - הרי לכל ברור שהיא אחת הדמוקרטיות הדורסניות ביותר שיש.
כך, דרך אגב, גם לגבי חובת הלימוד בביה"ס. אחריותי המלאה לילדי היא לא לגרום להם נזק ממשי וברור (על פי השקפתי) ולכן (בין היתר) אינני שולח את ילדי לביה"ס. ואם יכריחו אותי לכך - כנראה שגם אז אצטרך למצוא אלטרנטיבה לאומית אחרת, שהרי לא יעלה על הדעת שאעשה משהו שמזיק בעליל לילדי (שוב, להשקפתי כמובן).
זאת כמובן עד שמישהו יוכיח לי שבידיו המפתחות האמיתיים להחלטה "איך לחנך את ילדי", "איך לשמור על בריאותם", "איך לשמור על בריאותם הנפשית" וכד'.
[b]יש כאן מישהו כזה?[/b]