פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

שליחת תגובה

קירבה ללא הקרבה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 17 פברואר 2013, 19:51

מזל טוב!

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 16 פברואר 2013, 18:17

פתחתי דף חדש, כדי לנסות לשפר את יתר מימדי חיינו הזקוקים לשיפור... ממש אשמח לתמיכתכן!
בונה לנו חיים

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 15 פברואר 2013, 20:36

אני הרגשתי שכתבתי, הסברתי באריכות ולא באריכות דברים עד אין סוף, ותמיד המסר לא נקלט או הובן לא נכון או הוצף בחשדנות שלו.
כמה מוכר :-(

לדעתי, כשאתם באיטליה, אם התקציב מאפשר, בהחלט כדאי לך לפחות לנסות לישון במלון (דירות?)
למה זה כדאי לדעתך? והילד ישן איתו? ואז איך הנוכחות שלי תבוא לידי ביטוי? נראה לי מסבך את העניינים, בטח בגיל כה קטן של הילד...

בכל מקרה, תודה לכן מקרב לב על הפרגונים! זה מחמם לב.

אתמול היתה שיחה משותפת בסקייפ עם הפסיכולוג ועבר ממש טוב.

לילה טוב (())

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 13 פברואר 2013, 10:30

אמא אופטימית, מאד שמחה בשבילך שפתרת עם עצמך את השאלות והגעת להחלטה שאת שלמה איתה. ככה יהיה לך גם הכי קל מולו. את אכן נשמעת ממש טוב! @}

לצד היתרונות הברורים, בלינה משותפת בביתכם, יש בכך גם ללא מעט חסרונות. כי הגבולות מתערבבים שם, לכל הנוגעים בדבר
אבא של האפרוח לא ישן בביתנו, למרות שנמצע פה הרבה, ומציאת פתרונות לינה שיתאימו לתקציב, אכן מהווה אתגר. עדיין, למרות שיש לא מעט זמן משותף בבית לכולנו יחד שהוא נעים, הסיטואציה מזמנת הרבה מוקשים שצריך מאד להזהר שלא לדרוך עליהם. זה לא תמיד מצליח. לכן הגענו להחלטה שהוא לא יישן פה. (שנינו היינו מעדיפים שהפגישות לא היו בביתנו ובולעים את הצפרדע בחיוך, תוך השתדלות להנעים את הזמן המשותף כמה שאפשר .עברנו דרך ואפשר לומר שאנו בלמידה מתמדת :) ).
אולי כשהילדון יגדל קצת, גם את תרגישי אחרת, בלי קשר לסרטי מדע בדיוני :). לא יודעת איפה את גרה ואילו פתרונות לינה יש עבורו באיזורך.
לדעתי, כשאתם באיטליה, אם התקציב מאפשר, בהחלט כדאי לך לפחות לנסות לישון במלון (דירות?)..
אני מניחה שאם הסיטואציה של הלינה המשותפת, כאן או שם, מפריעה לל', אז הוא זה שעמל למצוא פתרונות אחרים. מצויין - צדיקים מלאכתם נעשית וכו'. בכל מקרה עקב בצד אגודל.
חיבוק גדול!

<גמד, כמה משמח לראות את שמך מתנוסס ב מה חדש! נשמע שאת טובה אל עצמך, איזה יופי!! (())>

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 13 פברואר 2013, 09:25

בשמחה!!
גם לי את נשמעת טוב עכשיו.
טוב שכתבת במכתב את כל הדברים שעל ליבך. הלואי שתוכלו ותצליחו פשוט לקיים דיאלוג פורה ונהדר על הטיפול כשהוא ככה לנגד עיניכם.

אני הרגשתי שכתבתי, הסברתי באריכות ולא באריכות דברים עד אין סוף, ותמיד המסר לא נקלט או הובן לא נכון או הוצף בחשדנות שלו. בסופו של דבר הפסקתי להסביר את עצמי פשוט נהייתי ההסבר מבפנים..
בהתנהגות, בדרך, באיך שהייתי אליו, במסר שהובן יותר טוב מכל הסבר ותיאוריה.. פשוט נתתי כבוד לעצמי וכשדברים לא הובנו ויתרתי. סגרתי. זה היה חזק יותר מכלהסבר נואש שמסתיים בטריקת טלפון...
שמחה שאת במקום של כבוד עם עצמך מקוה שאת תמיד זוכרת אותו.
שיהיה המון אור

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 13 פברואר 2013, 00:07

אתן עוזרות לי מאוד. אתן עוזרות לי למצוא את מקומי.
איזה יופי!!!!! כל כך שמחה :-)
את באמת נשמעת יותר מגובשת, יותר חזקה, יותר אסרטיבית, יותר יודעת מה את רוצה ואיך להשיג את זה. בהצלחה!!!!

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 12 פברואר 2013, 22:16

גמד חיוכון יקרה! איזה יופי שהתייצבת לדגל כשקראתי לך :) תודה תודה! דברים כדורבנות! תשמעי, כשקוראים את כל הדף ברצף עולה הרושם שאני באותו מקום, לחוצה, מפחדת, עסוקה במה הוא חושב וכו' וכו'. רחוק מאוד מזה!!! כבר זמן רב. זה בכלל לא במודעות שלי ובמחשבה שלי ביומיום. אני טרודה ביומיום פול טיים (ורוצה לפתוח על זה דף חדש כשאהיה פחות עייפה). הוא לא מטיל עלי אימה, לא מלחיץ אותי, אני רוב הזמן בכלל לא זוכרת שכל הסוגיה שלו קיימת... אני באה לכאן כשזה כן (עכשיו פשוט לפני "דדליין" של הפסיכולוג..), אבל זה לא משקף את הלך רוחי הכללי וגם כרגע אני עושה את זה מצוות אנשים מלומדה ולא מתוך לחץ או פחד.

אבל את צודקת. זה נכון. הכוח אצלי והוא צריך אותי. והשתכנעתי: איני חייבת לתת לוז, ואני לא נותנת לוז. אני כתבתי לו מכתב ארוך עכשיו, וכתבתי שלתת לוז שרירותי זה חסר משמעות וחסר אחריות כלפי ילדינו. אנחנו נלך צעד צעד ונלמד מהמתרחש ונפעל בהתאם. ושיזכור שכל זה במסגרת התמונה הגדולה שאני פועלת ותמיד פעלתי לעודד את הקשר שלו עם בנו, אז שיתן בי אמון שזו מטרתי, ושברור לי שהכיוון הולך לקראת יותר זמן שלהם ביחד עם הזמן ואני מקבלת את זה – בשביל הילדון, ובניגוד למה שהיה מתאים לי עצמי, שאת זה אני שמה בצד (הרי למרות שאני רוצה בקשר שלהם, לו הייתי חושבת רק על צרכיי לא הייתי רוצה להפרד אפילו ליום מהילדון המתוק שלי). כמו לדוגמה שאני מוכנה לנסוע לשם בפסח, למרות שמבחינתי האישית הייתי מעדיפה בהרבה לבלות את החופש היקר שיש לי עם ילדי ועם חברים שנמצאים בחופש.

גמד, אני גם שיניתי את ההתנהגות והיחס שלי כלפיו, כבר מזמן, הפסקתי את ההתקרבנות והפסקתי להגרר למשחקי ההאשמות שלו ועברתי לנימה עניינית ואם לא מתאים לו – בעייה שלו. זה הולך מצויין. רוב הזמן. וחוץ מכמה תקלים זוועתיים בביקור האחרון באיטליה – הכל על מי מנוחות, והביקור האחרון שלו כאן (בדצמבר) היה אידיליה...

לי אורה – כן, מקובל עלי שהבן ואביו יבלו תקופות בלעדי. בינתיים תקופות של כל היום (כשאני בסביבה), ובהמשך יותר. מקובל עלי, כי אחרת לא יוכלו לבנות קשר. זה לחלוטין נגד הרצון האישי שלי וזה לא בשביל לרצות אותו. זה בשביל קשר של הילד עם האב. וכן, אני משלמת על זה מחיר ואני רק אשלם מחיר יותר גבוה, אני מניחה. אך אם לא אסכים לכך, מה עומד מאחורי רצוני לעודד את הקשר שלהם? (וכאמור, הכוח בידי, ורק ברצוני הטוב הקשר יתקיים, בנסיבות הנוכחיות). אך לא, איני מסכימה בשלב זה ובשנים הקרובות לשלוח אותו לארץ זרה בלעדי. וכאן גם אצטרך לעמוד מול הפסיכולוג והתיאוריות שלו (הוא באמת אדם נחמד מאוד, ונולדה לו תינוקת בקיץ, אז זה אולי גורם לו להבין יותר...)

אני לא חושבת שאני חושפת את הילד ליחסי כוחות כאלה. הם היו כאלה לפני שנפרדנו, ואחת הסיבות שעזבתי אותו היא לא לרצות לחשוף את הילד ליחסי כוחות כאלה. אבל הם כבר לא כאלה. גם בפועל, וגם במנטליות העכשוית שלי ובאופן בו אני עומדת מולו. אני מסכימה עם אמא של טוסיק – אני לא מנסה למצוא פתרונות ודרכים לחזק את הקשר שלהם מתוך עמדת חולשה שלי מולו, אלא מתוך תחושת חובה שלי כלפי הילד. נכון, הוא ירד מהעץ הזה של לקום וללכת. זה בכלל לא אופציה אצלו. את צודקת לגמרי. אני חסה עליו, על ל'. זה נורא נורא קשה לבנות ככה קשר עם ילד, במקוטע, ועם קשיי שפה. בביקור האחרון שלנו שם, שהיה אחרי 3 חודשי נתק ואחרי שהעולל די שכח את האיטלקית שאולי היתה לו – זה היה שוק מרוב שהיה קשה. אני הייתי בדכאון כל השבוע הראשון רק מלראות איך ל' בדכאון, ואיך הוא לא יודע איך להתנהג עם בנו. ואיך הוא בוכה במיטה כשהעולל מתעורר בבכי וקורא לי וממאן להרגע. באמת, נקרע לי הלב.

אדם שאישיותו החמה, המכילה, העוטפת, הרגישה, המתחשבת, הקשובה, הגמישה (למה הוא לא משפר את העברית שלו כדי לדבר עם הילד?) תוארה לאורך כל הדף
:)
תראו, הוא יודע להיות האדם החם והעוטף ביותר בעולם. הוא היה כזה, פעם (מזמן) איתי. הלואי שידע להיות כזה עבור בנו. לגבי שאר התיאורים אין לי מה להגן עליו... והוא לא יודע יותר משתי מלים בעברית... הוא לעולם לא ילמד או ירצה ללמוד עברית. והוא רוצה שהקשר עם בנו יהיה בשפתו, הוא רוצה להנחיל לבנו את תרבותו. את השפה, האוכל, המוסיקה. אני מבינה את זה. כשחשבנו על לגור באיטליה, עברה בי חלחלה נוכח המחשבה שילדי יגדל משהו אחר ממני, שיהיו בו כל כך הרבה חלקים שזרים לי ותמיד יהיו, כי הוא נולד לתוך זה ואני לא.

לנהוג בניגוד לאינסטיקטים האימהיים ולרצון שלה ולהיפרד מילד קטן לתקופה לא קצרה ולשלוח אותו להיות בחו"ל עם אדם לא מוכר מספיק לילד
אני לא שולחת אותו לאיטליה לתקופה לא קצרה בשנים הקרובות. תנוח דעתכן.
נשים יקרות, אתן עוזרות לי מאוד. אתן עוזרות לי למצוא את מקומי. שיהיה לכן לילה ממש טוב.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 12 פברואר 2013, 22:12

לצד היתרונות הברורים, בלינה משותפת בביתכם, יש בכך גם ללא מעט חסרונות. כי הגבולות מתערבבים שם, לכל הנוגעים בדבר
ל' באמת לא אוהב את זה ורוצה היה אחרת. אך איזה פתרון עדיף שגם יאפשר מגורים בנפרד, וגם יאפשר של' יהיה עם בנו בסביבה המוכרת של ביתו של העולל, וגם יאפשר שאני אהיה בסביבה בשביל ילדי באופן יומיומי? אני חושבת שהמגורים המשותפים מספקים את זה באופן מושלם... באיטליה הוא עוד פחות אוהב את זה, כי כנראה שיש לו מישהי (לי ממש לא אכפת שהיא תבוא אליו כשאנחנו שם, ואפילו תישן שם – אדרבה! משפחה אחת גדולה :) אבל הוא לא היה מעלה על דעתו כזה דבר. אבל לבוא עם לשם ילדי ולישון במלון או משהו יסרבל מאוד את העניינים ויסבך אותם לדעתי בשביל הילד. אם יש לכן אלטרנטיבות טכניות שנראות לכן טובות אשמח לשמוע.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 12 פברואר 2013, 12:45

השאלות היו מופנות לאימא אופטימית זהירה (וכתבתי שהן עבורה והיא לא חייבת להשיב כאן כמובן) ולא היו ביקורת על דברייך. את כתבת את דעתך ש"ברור", ואני שאלתי: למה ברור? למי ברור?
לטובת הילד/ה
השאלה היא מהי טובת הילד. אני מסכימה מאוד עם בשמת ועם תמרושרוש:
תגידי לו שזה עדיין רחוק, הילד עדיין תינוק ובשנתיים הקרובות ללא ספק לא יהיה בשל לפרידה של יותר מכמה שעות. או אולי לילה, כשאת בסביבה והילד נמצא בביתו המוכר לו ושבו הוא מרגיש בטוח (כשהאבא בארץ, ואת יוצאת לאיזו סדנה).

_נראה לי מופרך שילד היפותטי כלשהו בן שלוש יוכל להיפרד מאמא שלו... בעודו מנסה להתמודד בהצלחה עם סביבה זרה, בית זר, שפה זרה, אדם לא-זר-אבל-לא-מספיק-מוכר...
אז להישאר לבד עם אדם לא-מספיק-מוכר בקונטקסט זר? נראה לי כמו דרישה גבוהה, גבוהה מדי._

מבלי לפגוע או לוותר על עצמה
לנהוג בניגוד לאינסטיקטים האימהיים ולרצון שלה ולהיפרד מילד קטן לתקופה לא קצרה ולשלוח אותו להיות בחו"ל עם אדם לא מוכר מספיק לילד, אדם שאישיותו החמה, המכילה, העוטפת, הרגישה, המתחשבת, הקשובה, הגמישה (למה הוא לא משפר את העברית שלו כדי לדבר עם הילד?) תוארה לאורך כל הדף - לדעתי זה ועוד איך נקרא לפגוע או לוותר על עצמה וגם על הילד...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 12 פברואר 2013, 11:11

למה בעצם?
ליאורה, את קצת מוציאה את דבריי מהקשר.
כשקראתי את שאלותייך, התשובות שעלו לי מתוך עצמי היו לטובת הילד/ה.
מתוך מחשבה שאם יש לילד/ה אבא, שאינו פוגע בו - אז אי קשר איתו - יפגע בו. לפעמים זה לא מתאפשר.
אבל אם כן אפשר שלמרות שההורים החליטו להיפרד, ולמרות המרחק, יישמר הקשר בין האב לבנו -
אז למה לא??? האינסטיקטיים האמהיים_ הם שמכוונים לכך. גם אבא _זה לא חוט מאריך.

הרצון לא להפריע ואולי אפילו לעזור, לשמירת קשר בין האב לבנו למרות המרחק הפיזי, ממש לא מעיד על יחסי כוחות כאלה שהאבא כביכול חזק וצריך לרצות אותו אחרת ילך והאימא מתאמצת בכל יכולתה ומעבר ליכולותיה לא לתת לו לעזוב?
נכון שזה העץ של', טיפס עליו בזמן הפרידה. נראה לי שהוא מזמן ירד משם. (הוא גם לא האדם הראשון שדיבר שטויות בסיטואציה הכאובה הזו).

שימי לב, כולן כאן (כולל אני) הדגישו שאין אפשרות להבטיח לאבא לו"ז, אין שום סיבה להלחץ ממנו, ושיש להחליט מתי הזמן המתאים, מתוך הקשבה לילד.
עם זאת, אם אמא אופטימית מזהה ומבינה את המצוקה הרגשית של האבא, ויכולה במקום ללבות אותה, לעזור לו להתגבר עליה, מבלי לפגוע או לוותר על עצמה, אז נראה לי שייטב לכולם.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 12 פברואר 2013, 10:33

ברור שמקובל עלייך שהבן ואביו יבלו תקופות בלעדייך
למה בעצם זה כל כך ברור?
ולמה בעצם זה בכלל מקובל?
_כל הכוח בידייך ועדיין הוא מכניס אותך ללחץ.
הוא בח"ול ואת עם האוצר היקר לו ביותר, (בהנחה שזה נכון), פה בארץ. תכלס מי צריך את מי? הוא צריך אותך. הוא צריך להשתדל מאוד ולחפש בעצמו פתרונות ולבקש ממך בדחילו, לא להפעיל אותך._

למה לצאת נגד כל האינסטינקטים האימהיים כדי לרצות אותו?
למה להסכים להיפרד מילד קטן ולשלוח אותו לארץ זרה בלי אימא?
למה לעשות את כל העבודה עבורו?
למה לעבוד קשה כדי שתהיה לו תקשורת עם הילד?
למה לחשוף את הילד ליחסי כוחות כאלה שהאבא כביכול חזק וצריך לרצות אותו אחרת ילך והאימא מתאמצת בכל יכולתה ומעבר ליכולותיה לא לתת לו לעזוב?
למה בעצם?
(השאלות נועדו עבורך. אם לא בא לך, לא חייבת להשיב עליהן כאן)

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 12 פברואר 2013, 09:20

הי אופטימית, בינתיים קראת לגמד שהוסיפה הרבה דברי טעם. בכ"ז חשוב לי לחדד איזשהי נקודה:
אך אני מניחה של' יגיד שברור שלילד יהיה קשה להיות איתו, כי לא נתתי לו צ'אנס להתרגל להיות איתו לבד מקטנות.
את כן נותנת לו צ'אנס להיות עם הבן שלו מקטנות!! למעשה הרצון שלך לסייע לקשר בין הבן לאביו, היה מאד נוכח מתחילת הדרך. גם ברמה הפרקטית!
זה ניכר גם היום- החל מהביביסיטר דוברת איטלקית, דרך הנסיעות לאיטליה, והנכונות לארח אותו כאן. חשוב שתזכרי את זה, ותזכירי לו גם.
גם כדי להכנס לפרופורציות בעצמך- ולא לפחד מהלחץ שלו, וגם- כדי להרגיע אותו. הלב שלך במקום הנכון בעניין הזה, יש רצון גדול לשיתוף פעולה, אז אין לו ממה לפחד!
ברור שמקובל עלייך שהבן ואביו יבלו תקופות בלעדייך, אך בזמן המתאים! מה לעשות שכיום קשה לדעת מתי וכמה בדיוק זה יהיה?! כדברי הגשש: ילד זה לא חוט מאריך.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_לא_יודעת* » 12 פברואר 2013, 06:49

הגמד חיוכון - תודה על דברייך, הם מאפסים גם אותי (במקום קצת שונה, אבל לא מהותית)
אמא אופטימית - קוראת ותומכת, זה תהליך...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 12 פברואר 2013, 01:11

היי לך יקרה!
מזמןןןןןן לא ביקרתי כאן ותודה שקראת לי להתעדכן במצבך, אם כי מעט מתסכל לקרוא את דברייך.
הדברים שאת כותבת לוחצים לי על המקום הקטן והרדוף שלי מבנזוגי לשעבר, מקום שאני אינשאלללה יוצאת ממנו סופסוף ומשמיעה סופסוף את קולי, ולכן קחי את דבריי בידיעה הזו, ותסייגי את הדברים לכיוונך אם תרצי.

את כל כך מזכירה לי אותי! בעת פרידתי ועד היום: ההתמודדות עם כעסו, מירמורו, קורבנותו וחוסר שביעות רצונו של אבי ילדיי מבערך כל מעשה שלי שנוגע או לא נוגע ישירות לילדים..
וכמה הייתי לחוצה מתגובותיו דבר שלאט לאט הלך וקטן או לפחות התחיל לתפוס גודל פרופורציונלי יחסית למה שאני עשיתי ממנו..!
כי כאן לדעתי רוב הבעיה. בגישה שלך אליו. כמה את סופרת אותו! לא יאומן ואין דרך לתאר כמה כל הכוח בידייך ועדיין הוא מכניס אותך ללחץ.
הוא בח"ול ואת עם האוצר היקר לו ביותר, (בהנחה שזה נכון), פה בארץ. תכלס מי צריך את מי? הוא צריך אותך. הוא צריך להשתדל מאוד ולחפש בעצמו פתרונות ולבקש ממך בדחילו, לא להפעיל אותך.
אמנם אולי לא עקבתי ואני רואה שאתם בטיפול שזה טוב, אבל זה נשמע לי (מניסיון שלי כי אני בדיוק הייתי הרבה בעמדה הזו), שהוא מפעיל אותך מאוד.
את מוצאת פתרונות טובים- בייביסיטר, ספרים וכו, זה מצוין. את עושה מה שאת יכולה. את לא חייבת להמציא לוז ולדבר על עוד שנתיים מעכשיו. מותר לך לעמוד על דעתך שלא בא לך לתת לוז!
שמתאים לך לבדוק צעד צעד מה עושים וככה זה. מה יוכל לעשות? הקלפים בידייך שלך, לא בידיו. החוק לצידך. המדינה לצידך.. מה עוד ניתן? כלום.
אני יודעת שזה מצריך הורדת כפפות מסיבית ביחס שלך אליו ואולי זה עדין לא מרגיש רצוי לך וכו. אבל אני הפסקתי ללכת על ביצים עם כל התלונות והמירמור התמידי הזה ונמאס לי לשבור את הראש. אני עושה מה שאני יכולה ומה שנוח לי. סך הכל אני מגדלת ילד וילדה לבד בלי הרבה עזרה מצידו בלי באמת לקיחת אחריות של ממש. אחריות יומיומית. לא חופשתית! אחריות בקשיים, במחלה בכל הקושי שבגידול ילדים, החלטות וכו.

ברור לי שחשוב לך הקשר איתו עבור ילדך ושאת אמא מקסימה וקשובה להפליא. אבל מה עוד אפשר? את כבר בשמיניות עם סלטה על כל הראש. אתם מגדלים ילד משני צידי הים התיכון מה הוא מצפה??
אל תתני לו ללחוץ אותך לקיר. את לא חייבת תשובות לבוס. את הבוס. ואת קובעת מה יהיה עם ילדך. הוא לא יכול לבוא עכשיו ולדרוש תשובות על עוד שנה או שנתיים. ילדים זה עולם דינמי. אנשים! זה עולם דינמי.
הכל משתנה כל הזמן.
אם הוא צריך להיות רגוע עם ענין העתיד את יכולה לומר לו שחשוב גם לך שתשמרו על יחסים טובים ושתעדכני אותו בכל דבר ושתהיו שניכם קשובים למצב ותחליטו נקודתית. ושיהיה בסדר. קצת חיוביות, קצת לסמוך ולא לחשוד כל הזמן. די עם כל הפחדים שלו שהוא מפיל עליך.. שישלח לו קלטות דיוידי יפות באיטלקית ויהיה טוב.
זו דעתי ואני מקוה שלא התפרצתי לך בחוזקה.. אני פשוט שומעת מדברייך סוג של לחץ שלא לצורך. בדיוק במקום שאני הייתי לפני שניה.. שיהיה לילה טוב טוב

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 11 פברואר 2013, 23:36

אמא של טוסיק דבש - תודה, קראתי, ומחקתי לבקשתך. אכן מצב שונה. ילדי חי בינתיים בשלום עם הפרידות, ולא מביע געגועים. זה קצת גורם לי להרגיש כאב לב עבור ל'...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 11 פברואר 2013, 21:45

ואגב, קראתי קצת בדף איפה הייתי לפני שנה... כל כך רחוק..אני ממש לא שם. הוא לא מלווה את היומיום שלי ולא מעסיק אותי (יש לי דאגות אחרות :( ). אבל מרגישה חייבת קצת לענות על ציפיותיו באיזו ודאות להמשך. האמת שחבל לי עליו. איך אפשר ככה.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 11 פברואר 2013, 20:30

תודה על התגובות. אין ספק שבייביסיטר איטלקיה שהוא מתראה איתה כמה פעמים בשבוע זה מצויין וחיוני. ממני כמובן הוא לא יכול ללמוד איטלקית... אם כי הפטפוט עם הבייביסיטר משפר גם לי את האיטלקית...
הלוואי שהייתי יכולה להציג לו מחקרים שסותרים את עמדתו (של הפסיכולוג). אני יודעת אבל שיש פה אמהות שהילדים שלהם כבר בגיל צעיר מאוד נסעו לביקור בחול. אמא של טוסיק דבש, אשמח לשמוע דעתך...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי תמרוש_רוש » 06 פברואר 2013, 15:27

הפסיכולוג אומר שתיאורטית מגיל 3 ילדים מוכנים לפרידה מהאם.
מפאת כבוד הפסיכולוג אני לא כותבת "חה חה".
אופס, כן כתבתי...
תשמעי, אין פרידה כזאת כפרידה אחרת. אני מוכנה להאמין לו שילד בן שלוש עשוי להיות מוכן לפרידה מהאם, כאשר הפרידה נעשית בקונטקסט מוכר
למשל, כשבא מישהו (אבא, בייביסיטר) ונמצא עם הילד בביתו שלו.
טיפה פחות מזה, כאשר הילד הולך למקום מסוים, לא רחוק מדי מהבית, נניח סוג כלשהו של גן, או הבית של הבנאדם, וכל הפרמטרים האחרים (סביבה, שפה, אוכל, טלויזיה, ארכיטקטורה...) די דומים, ויש קונטקסט מוכר שאפשר להיתלות בו, ויש רציפות של החווייה.
אבל בחו"ל???

לי יש ניסיון מסוים: אני גרה באוסטרליה. לפני זמן מה באתי לישראל לביקור משפחה עם הילד שלי, שאז היה בן שלוש.
עכשיו, זו המשפחה שלו. והם אוהבים אותו ונשפכים עליו שחבל על הזמן, וכן היינו מדברים בסקייפ, אך הפגישה הקודמת שלו אתם היתה בערך שנתיים קודם.
ואיך שהוא נצמד אלי - חבל לך על הזמן. אני מדברת אתך על להשתחל לתוך החולצה שלי לצורך קרבה ובטחון, לפחות פעמיים-שלוש ביום. לכמה דקות כל פעם.
לא רק זה, הוא גם הפסיק לשלושה שבועות לאכול כל דבר שהוא, חוץ מגרנולה.
גרנולה גרנולה וגרנולה, שלוש פעמים ביום.
לא התרגשתי. כל הסביבה הלא-מוכרת, אנשים, ריחות, הכל.
(ודווקא שפה לא היתה אישיו, כי עברית היא שפת האם והאב והשפה היחידה שמדוברת בבית)
אז לא הפליא אותי בכלל שהוא נדבק לשני דברים שנתנו לו איזושהי תחושה של יציבות: אמא וגרנולה.

בקיצור, על סמך הניסיון הזה, נראה לי מופרך שילד היפותטי כלשהו בן שלוש יוכל להיפרד מאמא שלו ולהסתמך רק על הגרנולה... בעודו מנסה להתמודד בהצלחה עם סביבה זרה, בית זר, שפה זרה, אדם לא-זר-אבל-לא-מספיק-מוכר. הרי עד גיל שלוש, וקצת אחר כך, הזכרון עובד אחרת, תחושת ההמשכיות הרבה יותר תלויה ביומיומיות, ולא לראות מישהו לכמה שבועות או חודשים זה די נצח, ואחר כך - כל פעם אחר כך - צריך היכרות מחדש.
אז להישאר לבד עם אדם לא-מספיק-מוכר בקונטקסט זר? נראה לי כמו דרישה גבוהה, גבוהה מדי.

ועוד מניסיון: הביקור האחרון שלנו בארץ, בגיל ארבע וחצי, נראה אחרת לגמרי והרגיש אחרת לגמרי. והילד היה אחרת לגמרי: הוא זכר המון דברים מהביקור של גיל שלוש, זכר את הבתים של הסבים (מה שנתן לו תחושת בטחון ונינוחות), היה פתוח ושמח לפגוש אנשים חדשים ולבלות עם קרובי המשפחה, כל הביקור היה הרבה פחות מתיש בשבילו, הכל היה נהדר... ועדיין - ראיתי כמה קשה לו לפנות ישירות להורים שלי או של בעלי, לבקש מהם עזרה כשהוא צריך, אפילו בדברים קטנים, ובטח ובטח לפנות אליהם כדי לספק צרכים רגשיים.
הדברים האלה נבנים לאט...


השבוע הצלחתי לארגן כמה מפגשים עם בייביסיטריות איטלקיות וזה הולך יופי.
זה נשמע לי כמו צעד חיובי, וחשוב, ומשמעותי, ולעניות דעתי הבלתי קובעת שווה להשקיע בכיוון הזה הרבה יותר מאשר... בכמה וכמה דברים אחרים.
(אני לא מומחית גדולה, אבל אם היית דוחקת אותי לפינה, הייתי מהמרת שקשר רציף עם בייביסיטר חביבה ודוברת אילטקית עשוי לעזור לו להתקשר לאבא שלו באיטלקית, ולהיות מסוגל בעתיד להישאר לבד עם אביו באיטליה, הרבה יותר משניים-שלושה ביקורים, בהפרש של כמה חודשים זה מזה, ושמתרחשים לפני גיל 3-4).

(ילדים צעירים לומדים שפה דרך קשר עם אנשים משמעותיים שדוברים את השפה באופן נינוח וקולח, רצוי כשפת אם. להקריא ספרים, לראות סרטים או לפטפט אתו בעצמך מדי פעם, זה השלמות, זה בונוס, זה רחוק מלהיות הדבר האמיתי).

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי בשמת_א* » 05 פברואר 2013, 10:24

אני לא יודעת מה לעשות עם העניין של הגילים וההבטחות לעתיד...
להגיד "גיל 10".
ואז להגיד לו: "ואם אתה לא רוצה שנקבע כבר עכשיו, אז אני בעד
ללכת צעד אחרי צעד ולכלכל צעדינו הלאה"
את לא חייבת להתפשר על זה.
אז מה אם הפסיכולוג אומר.
זה לא עולה לו כלום, למכור אותך בזול ולפגוע בילד.
את האמא.
הוא לא שופט, לא עורך דין ולא פסיכולוג של הילד. הוא לא יכול לקבוע. הוא בסך הכל מישהו שמנסה לתווך ביניכם, שיתרונו העיקרי הוא ידיעת האיטלקית!!! לא רמתו כפסיכולוג...

לכן נתתי לך את העצה הזאת.
הוא רוצה תאריך? תני תאריך.
אל תנסי לעשות את התאריך כזה שישביע את רצונו -
זו העבודה שלו, לנסות לשנות מה שאת אומרת.
בכל מקרה, תגידי לו שזה עדיין רחוק, הילד עדיין תינוק ובשנתיים הקרובות ללא ספק לא יהיה בשל לפרידה של יותר מכמה שעות. או אולי לילה, כשאת בסביבה והילד נמצא בביתו המוכר לו ושבו הוא מרגיש בטוח (כשהאבא בארץ, ואת יוצאת לאיזו סדנה).

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 05 פברואר 2013, 00:26

לגבי האיטלקית- במשך שנה למדתי איטלקית (תכננו לעבור ביחד לאיטליה בזמנו, ובכל מקרה לא רציתי שבני ידבר שפה שאיני מבינה*, והלוואי שהיה לי עכשיו זמן וכסף להמשיך. אבל אני בהחלט יכולה לקשקש באיטלקית בסיסית ולהסתדר. יש לנו בבית הרבה ספרי ילדים באיטלקית. השבוע הצלחתי לארגן כמה מפגשים עם בייביסיטריות איטלקיות וזה הולך יופי.

בשמת - אנחה. אני לא רוצה לשלוח אותו לבד בכלל! אך אני מניחה של' יגיד שברור שלילד יהיה קשה להיות איתו, כי לא נתתי לו צ'אנס להתרגל להיות איתו לבד מקטנות. אני לא יודעת מה לעשות עם העניין של הגילים וההבטחות לעתיד... לי היה הרבה יותר נוח ללכת צעד אחרי צעד ולכלכל צעדינו הלאה. גם הפסיכולוג (איטלקי, מטפל בנו ביחד דרך סקייפ ולפעמים פגישות) סבר כך, ופתאום שינה כיוון...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי בשמת_א* » 04 פברואר 2013, 15:29

הפסיכולוג אומר שתיאורטית מגיל 3 ילדים מוכנים לפרידה מהאם
מוקדם מדי מדי.
אוף הפסיכולוגים מהסוג הזה )-:
אולי עדיף שתצרי קשר עם מיכל בן אריה.
בגדול:
במצב כזה, שהילד חי איתך, בישראל, בעברית, גם גיל 6 נראה לי צעיר מדי לנסיעה אל אביו לבד. למעשה לא הייתי שולחת לבד לפני גיל דו-ספרתי (10 לדוגמא), אבל את תראי איך זה מתקדם במשך השנים. בוודאי אי אפשר לחזות כרגע.

אני מציעה להגיד לאבא: בגיל 10 יסע אליך לבד.
הוא רוצה לו"ז?
זה לו"ז.
לא מוצא חן בעיניו? בעייה שלו.
מובן, שאם הילד יהיה ביחסים טובים איתו וירצה לנסוע אליו לבד בגיל צעיר יותר, תוכלי לבחון את העניין אז.
אבל בוודאי שזה לא מתאים בגיל הרך.
וגם בן 6 - תחשבי, ילד בכיתה א' יכול לנסוע לבד לארץ זרה ולהיות עם אבא שלא ממש יודע להיות איתו? זה לא נראה קצת מוגזם ואכזרי כלפי הילד? זה עוד גיל מאוד קטן. הוא יהיה זקוק לתיווך, לעזרה, לרגישות, לעוגן המוכר שלו. אז מה אם זה אביו. זה מין אבא על תקן דוד! לא ממש מישהו שמרגישים בנוח לפנות אליו במצבים קשים.
ילד בן 10 יכול במידה רבה לדאוג לעצמו, בדרך כלל, ולכן זה גיל שלדעתי אפשר להגיד בבטחון.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 04 פברואר 2013, 13:07

יופי! אז עכשיו כשהתסריט הרצוי לך יותר ברור - כדאי לחשוב על דרכים להגשמתו.
אם את עצמך לא יודעת איטלקית - אולי כדאי שגם את תלמדי איטלקית? שפה מאוד יפה ויחסית קלה ללמידה (מניסיון). הכוונה ללמוד לשוחח באיטלקית קלה, לאו דווקא לקרוא את האינפרנו של דנטה בשפת המקור :-)
ואז תוכלי לשוחח עם הבן מדי פעם באיטלקית.

ויש בוודאי סדרות לילדים באיטלקית שאפשר לצפות בהן יחד עם הבן כדי שיהיה רגיל לצליל של השפה ואולי יקלוט כמה מילים פה ושם. הסדרה "הלב" היא בוודאי במקור באיטלקית. ואפשר לקנות ספרי ילדים באיטלקית (עם ציורים ועם מעט טקסט). ולשמוע שירי ילדים באיטלקית. יש בוודאי ביוטיוב.

ואיטלקית היא רק דרך אחת. יש בוודאי עוד דרכים שכדאי לך לחשוב עליהן כדי לממש את התסריט, בכל אופן הנושאים המרכזיים בו. בהצלחה!

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 03 פברואר 2013, 21:30

ל' חסר אונים - הילד גדל כאן, מוקף בעברית, ואם אני לא אעשה מאמץ אקטיבי לחשוף אותו לאיטלקית (באמצעות מציאת בייביסיטריות) - הוא לא ישלוט בשפה, וזה גורם לבעיית תקשורת (כפי שהיה בביקורנו האחרון באיטליה) ולתסכול גדול לל'. אז כן, אני עמלה לפתור את זה, וזה עלול אפילו להשפיע על מקום המגורים שלי - כי אם אגור במקום נידח, אין סיכוי רב למצוא כאלה, שכן קיימות בערים גדולות...

אוקיי, אנסה את התרגיל: תסריט אידיאלי (במצב הקיים שהוא גר באיטליה): שהוא יבוא לבקר כאן לשבוע מדי חודש, או שבועיים מדי חודש וחצי, ויגור אצלנו (כך היה בביקורים עד עכשיו והאמת שזה היה מעולה והקל עלי מאוד, וממש הצטערתי שנסע). (כמובן כל זאת בהנחה שאין לי בן זוג, אפשרות שמרגישה כמו מדע בדיוני כרגע). הוא יהיה עם הילד כאוות נפשו ואני אוכל לעבוד בראש שקט ולעשות דברים אחרים לעצמי, אך כולנו נישן באותו בית כך שאני אהיה בסביבה בשביל הילדון. כשהילד יותר יגדל, אני אסע לטיולים של יומיים ושלושה בטבע או לסופש של סדנת ריקוד או משהו אחר שאוכל להנות ממנו ולא קורה עם הילדון...

אנחנו נטוס לאיטליה פעמיים-שלוש בשנה לכשבועיים-שלושה, ונגור בדירתו (כפי שהיה עד עכשיו), או שאני והילד נישן בדירה סמוכה. ל' ירצה בנוכחותי שם וזה יהיה ניכר ביחסו הידידותי ומשתף הפעולה (כפי שהיה בביקורנו הראשון שם, כפי שלא היה בשני). הוא יהיה בחופשה ויהיה עם הילד במשך היום, כשחלק מהיום גם אני אהיה איתו/איתם. ניסע גם לטייל לשבוע כל פעם (אם כבר איטליה, לפחות להנות) - אני אטייל בטבע והם יעשו כרצונם. אני אפרגן לו עם הזמן נסיעות למשפחה שלו עם הילד בלעדי (הם מאוד נחמדים, אבל לגור שם אצל אביו המבוגר זה משהו שאני מרגישה שמיציתי...).

בסקייפ מדברים גם עכשיו כמה פעמים בשבוע.

כך עד גיל 6 בערך. אחרי זה נראה לי אפשר (למרות שלא בא לי) לדבר על נסיעות שלו לבד, לשבוע כל פעם.

אני רוצה שבשביל ילדי הקשר עם אביו יהיה משהו טבעי ונחמד, שמוסיף לו. לא משהו שמסבך את החיים, אלא מעשיר אותם. שתהיה איזו שגרה ידועה מבחינת להתראות, וש(זה אנוכי, כן) יהיה לו נוח, ולא תהיה לו ציפיה להרחיב את זה. וחס וחלילה שלא יתפתה באיזשהו שלב לרצות לגור עם אביו באיטליה! אלא אם גם אני ארצה לעבור לשם לתקופה...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 03 פברואר 2013, 17:07

הם לא מתקשרים ואת זו שעומלת לפתור, הא?
בדיוק... חומר למחשבה...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 03 פברואר 2013, 17:03

אולי יעזור, אולי ייתן כיוון: כתבי (לעצמך או גם לנו) את הפנטזיה הכייייייי רצויה לך, בלי שום צורך להתחשב במציאות, בפסיכולוגיה, בחוק, בשום נתון ריאלי.
איך היית רוצה שיהיו היחסים בינו לבין הבן?

(דוגמה: שישוחחו בסקייפ כמה פעמים בשבוע, שכמה פעמים בשנה הוא יבוא לבקר ויבלה עם הבן כל שעות היום, אבל בלילה הבן יישן איתך כלומר ללא שום פרידה, שפעם בכמה שנים את והבן תיסעו לשם. את והבן תחיו יחדיו באיזה בית או בבית מלון, והם יפגשו כל היום המון שעות אבל בלילה הוא יישן איתך)
כלומר, תסריט מפורט (מה שכתבתי היה רק דוגמה).
אולי אם יהיה לך תסריט מפורט של פנטזיה של איך שהיית רוצה שזה יהיה - יהיה לך יותר קל לפחות להתקרב לזה באיזו שהיא צורה.

ואת יכולה כנ"ל לכתוב רשימה של מה את רוצה ורשימה של מה את לא רוצה
לדוגמה: אני רוצה שהם ישמרו על קשר
דוגמה: אני לא רוצה שהוא ינתק מגע לגמרי מהבן
וכתבי את הדבר שאת הכייייי רוצה ואת הדבר שהכייייי את לא רוצה
ואולי זה יעזור לך להתקרב להגשמת הדבר הרצוי ביותר ולהתרחק מהדבר הכי לא רצוי.

מקווה שכתבתי ברור ושעזרתי קצת
(ושאלה לעצמך: האם הדבר שאת הכייייי לא רוצה הוא פרידה ביניהם? ועד כמה את מוכנה לשלם כדי שזה לא יקרה?)

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 03 פברואר 2013, 01:08

האפרוח בת 6+.

יש גם בעיית שפה שאני עומלת לפתור.
הם לא מתקשרים ואת זו שעומלת לפתור, הא? ;-)
חיבוק ולילה טוב

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 03 פברואר 2013, 00:52

לא הילד - ל' תמיד רוצה שגם אני אהיה עם הילד חלק מהזמן. אבל זה גם קשור לחוסר הביטחון שלו.

הפסיכולוג אומר שתיאורטית מגיל 3 ילדים מוכנים לפרידה מהאם.

אני חושבת שהילד מוכן עכשיו להעביר לילה שניים בלעדי, בתור התחלה. וגם הסכמתי לעשות זאת כשהיינו באיטליה אבל ל' נסוג. יש גם בעיית שפה שאני עומלת לפתור.

בת כמה אפרוחך, אמא של טוסיק דבש?

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 03 פברואר 2013, 00:30

כן לקבוע תוכנית על , בהחלט יכול להלחיץ! אני עדיין חושבת שברגע שיהיה להם זמן לבד, ל' יהיה מוכן להתעכב עם ההסכמים. ככה היו הדברים עד כה ביניכם.
חשוב שתראי נכונות. הנוכחות שלך בזמן שלהם, ועוד כשהבן מבקש שתהיי איתם, מן הסתם מערערת את ל'. כאילו אינו יכול להיות "באמת אבא" אם את בסביבה. אפשר להבין אותו.

את צריכה לנסות להיות כנה עם עצמך, האם את מסוגלת להפריד בין הילד לבינך, כשאת מנסה לבחון האם הוא מוכן.
מה הפסיכולוגית אומרת?

משך הפרידות שלי מהאפרוח משתנה ולא בהכרח מתארך מפעם לפעם ובכ"ז - בהתחלה נפרדנו לשבוע אח"כ לשבועיים והכי ארוך לשבועיים וחצי. יש תכנון לחודש (!) בקיץ.
אבל הבת שלי גדלה עם אבא עד גיל 3 וחצי (כמעט), ומרגע שחדל לגור איתנו, אבא נהיה מצרך מבוקש ונדיר..

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 03 פברואר 2013, 00:02

כן אמא דבש יקרה, אני אאלץ להסתגל.

התכוונתי שלהתחיל מכך של' יהיה עם הילד בביתינו בישראל, בהעדרי (אני אלך לישון ברחוב או משהו...)

עד עכשיו בביקורים כאן ושם אני תמיד לנה באותו בית, אך במשך היום מהשחר עד הלילה ל' חופשי להיות עם הילד כמה שהוא רוצה (ובפועל הוא תמיד רוצה שגם אני אהיה איתו חלק מהזמן)

הילדון לא מבטא כלל געגועים לאביו (זה עצוב להגיד). אך כשהם יחד, אחרי תקופת הסתגלות קצרה, זה נראה ממש טוב.

גם אני חושבת שצריך להתנסות וללכת צעד צעד בהתאם להתנסות. אך הוא אכן בלחץ וחש חוסר ביטחון וזה אינו מספק אותו, הוא רוצה תכנית על.

ואני צריכה עזרה בגיבושה... למרות שזה נראה לי קצת מופרך לקבוע תקופות וגילים לשנים הקרובות. אבל לפחות אפשר לכתוב דברים של מינימום: כשיהיה לפחות בן 3, יוכל ללון בבית אביו 2 לילות בהעדרי, וכו'... לא יודעת איך לעשות את זה...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 02 פברואר 2013, 23:04

יקרה, איזו עזרה בעצם את צריכה?
לא יודעת אם יש גיל נכון לפרידות הללו, כי נראה לי שהדבר מאד תלוי נסיבות.
בכלל נראה לי שיש לך שתי התמודדויות שונות. האחת: היכולת שלך להפרד מהילד.
רק מלחשוב על זה אני נתקפת שיתוק.
זו הבעיה היותר זניחה. ואת תתגברי!

אז מתי הזמן המתאים ?
השאלה היא - מה טיב היחסים בין הבן לאביו. מן הסתם הבן אינו רגיל אליו כמו לאבא שגר עימו. האם הוא מתגעגע בפרידות הארוכות ביניהם?
תאורטית זה יכול להיות כבר עכשיו, (אין לי מושג מה החוק קובע) אבל צריך לקחת בחשבון את טובת הילד הספציפי שלכם.
הרצון של ל' בלו"ז מובן. אבל לדעתי הוא גם מעיד על לחץ.
ניחוש שלי- אחרי שהבן ואביו יחלקו זמן משותף כולל לינה, בלעדייך, ל' יניח קצת ללו"ז.
במילא בלי להתנסות, ויותר מפעם אחת, לא תוכלו (שניכם!) להתחייב על שום תוכנית על.
עם זאת, את צריכה לזכור שהזמן שלהם, הוא שלהם!
(לכן, לצד היתרונות הברורים, בלינה משותפת בביתכם, יש בכך גם ללא מעט חסרונות. כי הגבולות מתערבבים שם, לכל הנוגעים בדבר).

אמא אופטימית יקרה, מבקשת להזכיר לך, שבסה"כ (בהתחשב בחששות שלך מתחילת הדף), אלו "צרות" ממש טובות!
בהצלחה @}

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 02 פברואר 2013, 21:16

אני צריכה ייעוץ... מאז שכתבתי לאחרונה היינו עוד פעם באיטליה והוא היה עוד פעם כאן. זה סך הכל הולך טוב (אם אני מדחיקה כמה בעצם נורא היה הביקור האחרון שלנו שם). בכל אופן, בתהליך שלנו מול הפסיכילוג, ל' מביע שוב ושוב צורך באיזשהו ביטחון להמשך. איזו תכנית לשנים הבאות. משהו שיבטיח לו שהוא אכן הולך לבלות עם הבן שלנו זמן לבד (כולל לילות). הסכמנו שצריך לעשות את זה בהדרגה. אך הוא מצפה למין תכנית ברורה. עם זמנים בגילאים. כמו: בגיל 3 הוא יוכל להיות אצלך שבוע אחד כל חודשיים. בגיל 5 שבועיים. משהו כזה. כמובן שמבחינתי איני רוצה בכלל שהוא יסע בלעדי (גם אם אביו יבוא לטוס איתו). אך לא אוכל לעד לעמוד על כך.

איזה משהו סביר אני יכולה להציע לו? אני יכולה להציע להתחיל מלילה בלעדי כאן בבית שלנו בישראל. זה יכול להיות כבר עכשיו (בן שנתיים וחצי. לא יונק). מה הלאה? רק מלחשוב על זה אני נתקפת שיתוק. אך אני צריכה להציע משהו קונקרטי. הוא מחכה לזה הרבה זמן.

ממש אשמח לעזרה..

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 24 ספטמבר 2012, 20:40

אכן עצוב.
את יוצרת את הרושם שאת מאד לא שלמה עם הפרידה.
שימי לב שככל שתחשפי את בנך לחוסר ההשלמה שלך, כך הפרידה תהיה קשה לו.
הרבה חיזוקים לתקופה הזו.
הזמן, כמו שאת כבר יודעת, אכן יביא מזור...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אנונימי » 24 ספטמבר 2012, 16:59

לא האמנתי שגם אני אכתוב כאן....
אני ובן הזוג שלי נפרדים
אהבה גדולה יש ולמרות זאת נפרדים
עשיתי דברים שהוא לא מוכן להשלים איתם ואל מוכן לתת לי עוד נסיון אחרי רבים שבהם נכשלתי

וברקע ילד שלי מנישואים קודמים י(מערכת אלימה) לד מקסים בן חמש וחצי

הבן שלי ובן הזוג קשורים מאוד אחד לשני ועכשיו אני בבעיה...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 08 יולי 2012, 01:33

כמה נהדר לשמוע...!
כל הכבוד לכם.

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 08 יולי 2012, 00:53

חזרתי מאיטליה. הי לי ממש ממש מעולה, ואם לא היו לי התחיבויות, הייתי מאריכה את הביקור...

הקשר עם ל' היה מצוין - חברי, אוהד, עם שיתוף פעולה ועזרה הדדית, ומאוד נעים ונוח. כך גם עם בני המשפחה השונים שביקרנו.

לא שלא היו מעט חיכוכים וטיפונת מתחים, אבל ממש טיפה בים. האוירה בביקור הזה טובה פי אלף משהיה בביקור לפני שנה, שהיינו עוד "זוג", והיחס שלו מפרגן פי אלף. פשוט לא להאמין.

הוא גם בטח מבין כמה נוכחותי עזרה לו - זה הרי לא קל להיות לבד עם פעוט פעלתן 24 שעות ביממה. ועוד היה יום וחצי שלל' היה קלקול קיבה, ואחהצ אחד שהוא נשפך ממכת חום או משהו והיה גם יום וחצי שהילדון היה חולה ועצבני בטירוף. אז זה שאפשר להתחלק בנטל זה עוזר מאוד.

אני בכל אופן הרגשתי כמו מלכה בחופשה! היה לי כף בבית שלו (הוא עבר דירה לרגל ההורות) - הוא מצא את המיקום המושלם, מוקף דשאים ועצים וגובל בפארק ענק ומקסים, ועם מיזוג אויר בדירה! לא הייתי צריכה לדאוג לאלף דברים באותו זמן כמו בארץ (ורוב הזמן גם לא להזיע), והייתי פנויה לשבת ולעבוד רוב הזמן. זה התקדם יפה ונהניתי מהעבודה המאתגרת. היה לי כף להיות רחוקה מהארץ, הייתי שקועה בעבודה ולא טיילתי או משהו אבל מדי פעם יצא לי להנות מ"איטליה".

הילדון היה מבסוט, לפעמים יותר מדי מוקף אנשים חדשים ואנשים שמכרכרים סביבו, קצת עודף גירויים לדעתי, אבל בסהכ סבבה.

והרגשתי הרגשה חזקה וטובה שלילד יש שני הורים שאוהבים אותו ודואגים לו ומשקיעים בו.

נזכרתי בדברים הטובים שהיו בינינו. וגם בהבלחות של דברים גרועים שהיו. לא, אין לי שום רצון לחזור להיות איתו בזוגיות, אבל אני מקווה שנוכל להיות טובים כ-parental couple, כדברי הפסיכולוג

אז מבחינתי זה בית הקיץ שלי ואני אשמח לבקר שם הרבה...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 18 יוני 2012, 23:37

תודה חמודים וחמודות!

זה פשוט לא יאומן - ביומיים הראשונים ל' היה חשדני ומסויג מאוד כלפי. זה התפוגג והוא נהיה ממש חביב, חייכן, דברן, עוזר - יש פה פשוט הרמוניה וכף!

אני מקווה שאף אחד לא יתבלבל, כן? אבל אני ממש חושבת ומקווה שאנחנו יכולים להיות פרטנרים טובים להורות לאוצר הקטן שלנו

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 18 יוני 2012, 21:35

בכל מקרה, יש לילד שלי אבא פעיל בחייו. שחי בחו"ל. זה לא היה מובן מאליו
איזה יופי!!
בראבו גם על העמידה האיתנה שהפכה את התקשורת ביניכם לענינית. מאחלת שהסטטוס קוו יישמר (כמה שניתן), גם בטיול.

נסיעה טובה ובהצלחה בעבודה! @}

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 18 יוני 2012, 21:12

כיף לקרוא על שינוי משמעותי שכזה
הכל בך ובגישה שפיתחת. איזו עבודה נהדרת.
בהצלחה בדד ליין ושיהיה כיף

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי ב_עילום* » 18 יוני 2012, 19:34

יופי לקרוא תהני באיטליה ....

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי סאלי_תדמור* » 16 יוני 2012, 12:07

בכל מקרה, יש לילד שלי אבא פעיל בחייו. שחי בחו"ל. זה לא היה מובן מאליו.
תענוג לשמוע @} עשית את זה!

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 16 יוני 2012, 01:00

איזה יופי.
|Y|
תודה שחזרת לספר!

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 16 יוני 2012, 00:15

עבר הרבה זמן (מה, רק חודשיים??) ובעיקר המון שינויים. הכל כל כך כל כך השתפר. הנסיעה לחול באפריל התפוצצה, וטוב שכך. העמידה האיתנה שלי העמידה את ל' על מקומו והוא הפסיק לגמרי עם הטון המאשים-מתקרבן. הוא התחיל ללכת לפסיכולוג משפחתי, שגם אני פגשתי לפני שבועיים כשהגיע לארץ במקרה! ל' התחיל לתקשר איתי באופן ענייני ואפילו - אחרית הימים - להגיד שלום ולילה טוב וכד'.

סיכמנו שאני והילד באים לשם ביוני, והרגשתי בטוחה לגמרי לגבי הנסיעה הזו. הפסיכולוג הצליח לשכנע אותו שכדאי שיפגוש את הילד קודם כאן, במקומו הטבעי. הוא הסכים, והגיע לכאן אתמול! אני ממש נהנית. קודם כל, אני מתמוגגת לראות אותם ביחד. האב מסקייפ, שהפך ערטילאי בחודשים האחרונים, קרם עור וגידים, ופגשנו אותו בשדה התעופה! ילדי היה נבוך בתחילה אך הפשיר מהר מאוד והיום היו כל היום ביחד. בנוסף, אני בלחץ עבודה מטורף, וכמה זה עוזר שיש עוד מישהו בבית, שיכול להיות עם הילד ואני פנויה לעבוד.

וביום חמישי הבא נוסעים כולנו לאיטליה! הבעיה היחידה היא שיש לי דדליין בסוף יוני (שכבר ברור שלא אעמוד בו), והנסיעה המתוכננת כוללת תיזוזים בלתי פוסקים בין קרובים ברחבי המדינה... אני ממש מקווה שאצליח לעבוד, כי זה כל מה שאני מתכננת לעשות שם.

בכל מקרה, יש לילד שלי אבא פעיל בחייו. שחי בחו"ל. זה לא היה מובן מאליו. יש לזה הרבה השלכות על חיינו. אני מרגישה שזה מעשיר ומעצים את ילדי.. גם אם ידרוש תמרונים לא פשוטים

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 14 אפריל 2012, 23:22

צוויל, אתה ממש עוזר לי להתפקס. כן, אני יכולה לבחור אם לראות עצמי מושפלת (ולחיות את הפוסט-טראומה של הפרידה ממנו, של להבין עם מה חייתי בשנה האחרונה, במה הסתפקתי, וכמה זה פוגע בהערכה העצמית, וכמה זה באופן מצער מזכיר לי את אמי) - או לראות עצמי כאישה חזקה שמנתבת את חייה, וגם אם מעדה ועשתה טעויות, התעשתה במוקדם או במאוחר וניסתה לתקן... ושמה שהיה לא מעיד על מה שיהיה, ושעדיין יש שוני גדול מאוד בין מצבי למצב אמי, ולו מבחינת החלומות והתקוות שעוד קצת חיים בי, ושאני צריכה לטפח ולנסות להגשים.

והיום הרשיתי לעצמי יותר סמול טוק עם ל' (אולי כי זה היה בבית של אבא שלי, שיחת הסקייפ כלומר, ול' מרגיש איתו יחסית בנוח, ואילו אתמול זה היה בבית של אמא שלי, טעון הן מבחינת ל' והן מבחינתי) וזה היה די נורמלי. אז אני מתחילה שוב לחזור להרגיש קצת התעצמות, ונסיון לעצב את המציאות (ואת האינטראקציה איתו) ולא רק להגיב לה בבעתה.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 14 אפריל 2012, 02:02

שלום אמא יקרה,

אולי אוכל להסביר את מה שעולה לי ממה שכתבת דרך מה שאני עברתי עם אבא שלי...
בשנים האחרונות הצלחנו ליצור תקשורת שעם כל הטוב שבקיומה עדיין לא הצליחה לעבור מחסום מסוים ולהגיע לעומק שרק בו אפשר לשנות את התבניות של מע' היחסים שלנו.
והנה באחד הביקורים הצלחתי - במאמץ רב - לשאול שאלות מסוימות ולהשאיר את השיחה במישור ממוקד. ההבנה שירדה עלי בעקבות השיחה היא שאני לא במקום ממנו אני יכול לשפוט את מי שהוא היה או את הבחירות שלו.
וזה הביא לי שלווה גדולה.
זה היה הצד השני של המטבע. בצד אחד אנחנו פוחדים לחיות מחדש את הטעויות של ההורים, ומהצד השני אנחנו רואים את עצמנו במצבי שפל ויכולים לאמץ את הצ'אנס לסלוח לעצמנו, ודרך הסליחה לעצמנו לסלוח גם להורים.

וכבר נכתב, אל תשפוט את חברך עד שתעמוד במקומו. וצ"ל, אינך יכול לשפוט וגו', זה כמו מארי אנטואנט שאמרה "אם אין לחם, שיאכלו עוגות".
ההורים מציגים לנו דרך אחת להתמודד עם מצב מסוים. ואנחנו צופים בזכרונות הילדות שלנו, אומרים להם, "אל תעשו כך, למה אתם עושים כך, איזו מין בחירה דבילית זאת, אני הייתי עושה אחרת".
ואז אנו מקבלים את ההזדמנות לבחור אחרת. עבור זה אנחנו מגיעים למקומות שצריכים להיות מספיק דומים להתמודדות הזאת.

אולי זאת המתנה השלישית ש-ל' נותן לך. נדיב, ה-ל' שבחייך! (-:
ולפני שתשאלי:
מתנה א' היא הילד.
מתנה ב' היתה לתת לך להתגבר על הפחד ולהשתחרר ממע' היחסים הזאת.
...ומתנה ג' הרי היא לאפשר לך למצוא את המרכז שלך, לתת לך למצוא את החלק החשוב בעצמך שעליו, בניגוד לאגו, את לא מוכנה לוותר.
מתנה ג' היא עבודת חיים, והילד שלכם הופך אותה לכזאת. כשתצאי מהמרכז שלך, ל' יהיה שם להזכיר לך את עצמך והוא יעזור לך לראות שאת מתרוקנת מהכוח שלך ללא צורך.

האם את מוכנה לנסוע לשם כשלא מתקיימת מצידו תקשורת אנושית בסיסית כלפייך? זה לך להחליט ונראה שאת עדיין שואלת את עצמך.
תחושת ההשפלה שכתבת עליה, הנה הוא האגו, אהלן! (-: אבל זה שלו, זו הבלטת השפה התחתונה, הרוטטת מעלבון, כי את לא מגיבה טוב לאולטימטום שלו.
וגם אם האגו חש מושפל (הללויה), את עצמך אינך בעמדה של השפלה_ , אלא בעמדה של כוח והחלטה, וגם אם _לו אין שום צורך בזה , אולי לך יש גם יש.

"ל' יקר, אני חושבת שככה לא היית מדבר אל לקוח שלך, תתרגל בבקשה לפרוטוקול של נימוס בסיסי ויחס הדדי של כבוד,כי אני האמא של הילד שלך, לא עוד לקוח. "
אני מתנצל על החוצפה לדמיין פה פניה אל ל', זה מה שעובר לי בראש כשאני קורא את מה שכתבת.
בין חג החירות לחג העצמאות, מאחל לך את המקום המדויק שלך, את כבר תדעי מהו, זאת ההרגשה הטובה הזאת, שאת יודעת שזה נכון...

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 13 אפריל 2012, 23:20

מה שממש מדכדך אותי – החוסר תקשורת חברית מינימלית עם ל'. זה לא מפריע לי כלל בפני עצמו – אין לי שום צורך לדבר איתו או משהו (שזה מוזר, כי זה אחד הדברים שהתקשיתי להפרד ממנו בגללם, ההרגל לדבר איתו בטלפון כל ערב על איך עבר היום, איך הילד ישן ,אכל וכו'...) – אבל זה יוצר מצב שאני מרגישה בו מושפלת. כי הרי הוא כל יום מתקשר כדי לדבר עם הילד בסקייפ. והוא לא אומר לי שלום או שום מילה, אם כי יענה אם אני יגיד. אם הילד לא נמצא או משהו אני אומרת לו, וזו כל התקשורת שלנו. יש בזה תחושת השפלה, כאילו אני כלום, שהוא מתעלם ממנו. ולא יכול להוציא כבוד והתייחסות מינימליים. ואני יכולה לדבר איתו - אתה יודע, יצאה לו שן היום! אבל זה יהיה חד צדדי. או לבקש ממנו שזה יהיה שונה, אבל שוב זה ישים אותי בעמדה של השפלה, כי הוא יגיד שלו אין שום צורך בזה, וכאילו אני מתחננת לזה שיתייחס אלי. זה כמובן לא מה שאני רוצה, זה פשוט יהיה הרבה יותר נעים ונוח אם נהיה קצת ידידים במהלך השותפות להורות.

מה שנורא מבחינתי בכל זה זה התחושה שהנה, הצלחתי לשחזר מה שכל החיים הודעתי לעצמי שלא יקרה, להיות במידה מסוימת כמו אמא שלי. במצבים האלה אני ממש מזכירה לעצמי אותה מול אבא שלי כיום. אם כי אצלם אבא שלי הוא זה שהיה מוכן לדבר איתה והיא זו שקפואה. אך תמיד מה שהיה לנגד עינינו בבית זה השפלה מצידו כלפי אמא שלי, ואיך שהוא לא יוצאת נגד זה. ותמיד לא הייתי מוכנה שלי זה יקרה, ושילד שלי יראה שזה קורה, ונפלתי מספיק חזק כדי להיות עם ל' יותר מידי זמן כדי שזה קצת כן יקרה, וזה בפני עצמו מרגיש לי כשלון חיים גדול. אז נכון, נפרדנו, אבל הילד יראה את ההתנהלות בינינו כפרודים. ואני חוששת שזה מה שהוא יראה. זה ממש מדכא אותי. שלא נדבר על זה שאנחנו הולכים לנסוע לשם ביוני... אמנם לפי התאריכים שאני בוחרת (במגבלות הצרות של צרכיו הוא, שזה בכל מקרה מאוד לא מתאים לי) אבל אני חוששת מאוד שיתייחס אלי שם, בעיקר מול משפחתו, כאל נספח סוג ז' שמשתרך שם ללא צורך. אם זה מה שיקרה, זו הפעם האחרונה שאסע. אך אני חוששת... אנסה להעביר לו משהו מהציפיות שלי לאיך כדאי שהנסיעה תראה, אבל עדיין. כל זה ממש מדכדך את רוחי .

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 08 אפריל 2012, 22:03

נכון ים תיכון. אני כתבתי את זה שהייתי שקועה בייאוש, ב-3 בלילה... אני תמיד איתו נטיתי להיות אופטימית, ולהאמין שנצלח עוד ועוד מכשול אבל נגיע למנוחה ולנחלה. וגם כשכבר הוא לא בן זוג היו זמנים שהייתי אופטימית שנגיע לעמק השווה ונסתדר טוב. וגם עכשיו אני נוטה לזה לפעמים, אבל לפעמים אני חוששת שזו אשלייה. שזה לא יכול לקרות איתו. והכי טוב שיכול להיות - זה כמו שהיה בשנה שאחרי הלידה - עד שהבועה התנפצה - שאני מאושרת עם בני וחיה במין הרמוניה, מלבד עננה קטנה שלפעמים מרחפת אך קל לי להרחיקה ממני.

לא, איני חושבת שילדי התאכזב. השיחות האלה בסקייפ זה יותר משחק בשבילו. הוא מאבד עניין די מהר. אבל אותי זה הרגיז.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 אפריל 2012, 16:17

וילדי בנה ציפיה לדבר איתו בערב
לא ילדך בנה ציפיה אלא את...!

הדרך שבה את רואה כל שיחה כזו משמעותית מאוד עבור הילד.
זה בסדר גם שיושבים לדבר, מפנים זמן, אבל יש מגבלות טכניות. אולי את יודעת שזה בגלל הקשיים מול האב, אבל מול הילד את אמורה להיות מסוגלת להכיל את זה וגם לתמלל אותו לילד בצורה שהוא מסוגל להכיל ולהתמודד איתה. בסך הכל האירוע לא טראגי כל כך - "חבל חמודי, אבא מאוד רצה לדבר איתך, אבל המצלמה קצת מקולקלת, לכן לא דיברנו איתו הרבה היום, לא נורא, נדבר שוב בקרוב".

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי ים_תיכון* » 08 אפריל 2012, 15:53

הי אמא אופטימית זהירה,
אני קוראת אותך תמיד אך לא כותבת, וחשבתי לשקף לך את המשפט הבא שלך:
אבל לא אעשה זאת כי הוא אב בני, ואני תקועה איתו לנצח. לנצח אסבול מההתכתשויות האלה איתו. הוא אף פעם לא יהיה מרוצה ממה שאסכים לספק לו ואני אף פעם לא אסכים לספק לו מה שרוצה.
אולי זה יכול להקשות לחשוב ש: "לנצח אסבול" "אף פעם לא אסכים לספק לו מה שהוא רוצה" - ואם אפשר יהיה לחשוב אחרת במקום אז אולי תוכלי גם לשנות את התחושה שלך וגם את התחושה שלו. אני לא אומרת שתשני את המצב הבסיסי המורכב אבל אם תמשיכי כמו שאת עושה עכשיו וגם תצליחי לחשוב שזה יסתדר עוד מעט זמן ואתם תגיעו לעמק השווה ותפתרו את הסבטקסט הטעון ביניכם, אז אולי לא תסבלי עוד הרבה זמן (ובטח לא לנצח...)
ומהצד זה נראה שאת בהחלט לומדת את הדרך לחסום בפניו את האפשרות להשליך עלייך את קשייו הרגשיים, זה מרשים.
כמובן ברוח חג החירות (-:
והמרגיעון שהפתיע אותי בהתאמתו "הדעה מתחלפת - האדם לא", נחמד.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 08 אפריל 2012, 03:00

תודה... אבל, אני כל כך מועקת. אני לא יכולה להרדם. למרות שכל כך מאוחר. כל פעם שאני מנסה לישון אני מתמלאת מחשבות ומתחילה לבכות.

כן, אני מרוצה מההתנהלות שלי מולו, אך מה שבאמת הייתי רוצה זה להגיד לו ללכת לעזאזל ולא לשמוע ולראות אותו יותר. אבל לא אעשה זאת כי הוא אב בני, ואני תקועה איתו לנצח. לנצח אסבול מההתכתשויות האלה איתו. הוא אף פעם לא יהיה מרוצה ממה שאסכים לספק לו ואני אף פעם לא אסכים לספק לו מה שרוצה.

אחרי הפעם השלישית שכתבתי לו שאיני רוצה לרדת לרמה של הטחת האשמות חסרות בסיס ושכדאי שישנה את הטון, הבין, והתחיל לדבר סוף סוף בצורה עניינית לגבי תאריכים. אני שוב מרגישה לכודה. מראש הסכמנו שאנחנו נוסעים לשם באפריל, והוא בא לכאן ביוני, כשיש לו חופש. את הנסיעה באפריל הוא פוצץ, ועכשיו הוא רוצה שנבוא לשם ל-3 שבועות. לי יש דדליין גדול בסוף יוני. אני בלחץ עבודה גדול מאוד עד אז. ועכשיו גם תחת העננה הזו של הנסיעה האפשרית.

הוא הכניס את עצמו למוד כזה של מרירות והתקרבנות, שכביכול אני מלאת מזימות איך לנשלו מבנו. ומארגנת את היום שלנו כך שהילד לא יהיה זמין לדבר איתו בסקייפ כשנוח לו (שקרים). אפילו כתב מייל בליל הסדר - עכשיו 19:30 זמן שלכם ואני לא יכול לדבר עם הילד בסקייפ. ושולח לי קטעים מהאמנה לזכויות הילד, על זכותם של שני ההורים לקשר עם הילד. כאילו מישהו אמר אחרת (כן, הוא).

אז הצלחתי לנטרל את זה (מזכיר התנהלות מול פעוט), והוא חזר לדבר באופן ענייני יחסית. אבל זה רובץ עלי, הכורח להתמודד עם האיש הקשה הזה. שהיה קשה גם כשהיינו זוג, אבל אז היה לו רצון טוב. עכשיו אין לו רצון טוב, יש לו רק חוסר ברירה. אפילו לא הצליח להביא את עצמו להגיד פסח שמח. אני שלחתי ברכת פסחא למשפחתו, עם תמונות של הילד (בהשראת צוויל). ביקש ממני לא לעשות זאת שוב, הבעת אינטימיות כזו עם משפחתו, כל עוד הדברים לא ברורים עם הילד (דהיינו, שוקל עוד לפרוש עם לא נסתדר בינינו).

והיום השתגעתי, אחרי שהוא משחק את המקופח שלא נותנים לו לדבר עם בנו, וילדי בנה ציפיה לדבר איתו בערב, ישב מולו בסקייפ ובקושי הסתכל עליו ובקושי אמר לו מילה, בגלל שהיינו אצל אימי והמצלמה והמיקרופון לא משהו. לא חשוב שאמרתי לו שאנחנו רואים ושומעים אותו מצוין.

פשרה אחת שאני כן חושבת שהגיוני שאציע - אם כי בטוח הוא יגיב בהשתוללות - זה שנבוא לשבועיים ולא לשלושה. כי בעייה שלו שהחמיץ את אפריל, וכשעבר לדבר על יוני דיבר על שבועיים אנחנו שם ושבועיים הוא כאן. ולא שלי זה מתאים בכלל לנסוע. אבל אם איני מסכימה לנסוע ביוני - הכל נגמר, הוא הודיע. זה לא שאני נכנעת לאיומים שלו, אבל באמת הפעם הבאה שתהיה לו הזדמנות להיות עם הילד בארצו בזמן שיש לו חופש - תהיה בנובמבר. אז איני רוצה לגזול ממני את האפשרות הזו הפעם. וזה שהביקור המשפחתי נהייה הדבר הכי חשוב - זה מדהים. הוא אדם מאוד לא משפחתי. גם כשגר בארצו, נוסע לבקר את משפחתו פעם בשנה.

ועדיין, לפעמים אני מצליחה להרגיש קצת חמלה אליו. אבל בקלות זה יכול לעבור.

אני מרגישה כאילו מנסה לבנות בית יציב לי ולבני והוא מערער ומטרפד זאת.

אני מקווה שאצליח לתפקד מחר... ובכלל, מחר צריך לחזור לסדרי שינה סבירים, אחרי שליל הסדר טרף את כל הקלפים (ילד מתוק שלי, היה ער כל הסדר, עד חצות וחצי! וכבש את לבבות כל הנוכחים, בני משפחתי החרדים).

אני מרגישה קצת יותר טוב אחרי שפרקתי...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 07 אפריל 2012, 22:52

גם אני לייק
רק לא זוכרת איך עושים

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 05 אפריל 2012, 23:50

|Y| !!

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 05 אפריל 2012, 23:28

הוא כתב לי מייל, בו הציע תאריכים ש"הילד יבוא" ביוני. ביקשתי שיבהיר אם זה הילד, או הילד + אני, ואם אינו מתכוון גם לבוא לכאן, כמו שסיכמנו. אמר שגם אני, ושגם מתכוון לבוא לכאן לכמה ימים. הסברתי לו את מגבלותי באותה עת (דדליין ענק בעבודה), ושאלתי אם אפשר להזיז קצת. הגיב (כצפוי) בהאשמות ואיומים. שאני שמה מכשולים, שאני רוצה הכל, שאם אני דוחה את זה - הכל מבוטל.

עניתי לו בקור רוח (אני לא יורדת יותר לשפל של השיח שלו, וגם לא מגלה חולשה או פגיעות מולו), שירגע, יקבל שלשנינו יש צרכים, שכדאי לדון באופן בוגר וקשוב ושאני מנסה למצוא זמן שטוב לו אך גם אפשרי לי.

אני לא נותנת לו לערער אותי יותר. אך זה מטריד. אדם מאוד קשה.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 01 אפריל 2012, 13:30

המו"מ על הנסיעה התפוצץ אחרי שהודעתי לי שהעובדה שהילד נמצא בקרבתי בכל מקום שהולכים אליו אינה פתוחה לדיון, ושאיני מתרשמת מאיומי הנטישה שלו. עכשיו התקשורת שלנו מתמצה בלתאם מועדי התקשרות בסקייפ. הוא לא העלה שוב את נושא הנסיעה ואני מקווה שגם לא יעלה בזמן הקרוב. וגם אם כן - זה לא שאני ארוץ לנסוע, אני ארצה לוודא שכמה דברים ממש ברורים לפני כן.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 01 אפריל 2012, 00:33

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי ב_עילום* » 31 מרץ 2012, 23:58

יופי. @}

אני שמחה לשמוע שיש לך חיים מלאים מלבד העיסוק בו

אני מאד מכירה את המקום שאת נמצאת . הוא לא קל, לא ברור, מבלבל מאד.
איכשהו נדמה שבספר ההוראות להורות וזוגיות, לא היתה התייחסות לורסיה הזו וצריך בכל פעם להמציא את הגלגל מחדש :-)

ולא הבנתי- אתם נוסעים או לא?

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 31 מרץ 2012, 23:19

תשמעי, זה מאד רחוק מהמציאות מה שאת מתארת. את הדף הזה פתחתי כדי לתאר את לבטיי ותחושותי שקשורות אליו, אז על זה אני כותבת פה. בחיים האמיתיים, יש ימים שנוכוחותו חזקה אצלי, יש הרבה ימים שהוא רחוק ממחשבותי, ויש ימים שהוא כמו עננה קלה, מטיל צל קל עלי. רוב הימים הייתי אומרת זו העננה, בשבועות האחרונים. אך כשאני כותבת כאן (2 דקות ביום?) אני כותבת עליו, כי על זה הדף. אז אולי זה יוצר תחושה שהוא זה הדבר היחיד שמעסיק אותי. ממש ממש לא!!!!!

החיים שלי עמוסים ומלאים והוא מהווה חלק זניח מהיומיום שלי. אני עובדת (זה תופס את רוב הזמן לצערי בשבועות האחרונים, ובחודשיים-3 הבאים), אני נוסעת באופניים בפארק עם הילדון המתוק שלי, אני הולכת איתו לחברות שלי וארועים חברתיים, אני מתראה עם בני משפחתי לעתים קרובות, אני מגדלת ירקות בחלקת אדמה, אני מתנדבת בפרוייקט מעניין. אני חברה בקהילה שמנסה למצוא מקום לחיות ביחד. ואני מנסה לצעוד בדרך חדשה ומרגשת מבחינה אישית, שאיני רוצה בשלב זה לחלוק אותה כאן.

אני לא צריכה חוג זה או אחר כדי לסתום ריקנות, כי אין שום ריקנות שנובעת מהעדר עיסוק בו. ממש לא! אני שמחה לא לעסוק בו.

ולגבי כל מה שהצעת - כן. אני מניחה לו לנפשו, אני שמחה מאוד שהוא רחוק מכאן, אני חביבה אליו ותמיד מדברת עליו בשמחה וחיוך עם הילד.

החשדות בדבר טרוליות - זה מתסכל לקרוא. איני יודעת איך אני יכולה להוכיח את חפותי... ואם הייתי כותבת על דברים נוספים בחיי ולא רק עליו, לא הייתי נחשדת בטרוליות?

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי ב_עילום* » 31 מרץ 2012, 10:41

אמא אופטימית זהירה

התאפקתי התאפקתי אבל אני חיבת לכתוב לך.

העיסוק שלך בו כל כך אינטנסיבי, כול כך נראה ששואב את כל כולך, כל יומך, כל הוויתיך שאני לא מתפלאה שמישהי כאן העלתה השערה שאולי כותב כאן טרול.

ואם זה נכון- אז לא חשוב בכלל הוא
חשובה את
חשוב הילד שלך

כאם חד הורית אני יודעת כמה כוחות צריך בשביל לגדל ילד קטן ואת זקוקה לכל טיפת אנרגיה שיש לך בשביל זה. בעיקר כי את לבד, בעיקר כי אין מי שנושא איתך באחריות.

כל ההתעסקות הזו בו בכל פן שהוא, נשמעת כאן, על גבי האתר, כבזבוז משווע של אנרגיה.

תניחי אותו לנפשו

תודי על כך שהוא כל כך רחוק כי נשמע שאם היה בארץ, היה עושה לך את המוות

ותאפשרי לו למצוא את הדרך המתאימה לו לאבהות

זה לא עניינך כיצד הוא בוחר לתפקד כאב
את לא יכולה להשפיע עליו
שום דבר במה שתעשי, תכתבי, תסעי, תגידי לאמא שלך לכתוב - לא ישפיע עליו באמת.

החלק שלו בחיי ילדך הוא באחריותו בלבד .

תשאירי תמיד דלת פתוחה עבורו. זה חשוב וחשוב גם עבור הילד
דלת פתוחה זה אומר: להיות חביבה, לקבל בשמחה את מה שהוא כן רוצה ומסוגל לתת, ולהשאיר את דמותו בבית חיובית ולא מישהו שמתנהג לא בסדר (תאמיני לי שילדים קולטים הכל)

ותמצאי לך תחליף לכל העיסוק בו כי אם תחליטי באמת להפסיק להיות כל כך עסוקה בו תיוותר ריקנות לא קטנה.

קבוצת לימוד, ריקוד, אומנות כלשהי יכול להיות דבר מצויין

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 29 מרץ 2012, 23:30

אני גדלתי עם הורים שביניהם קשר רע שהלך והדרדר. רע מאוד לגדול כך... הם התגרשו כשהייתי בת 21. אני באמת חושבת שהיה עדיף לנו - הילדים - וגם להורינו, לו היו מתגרשים שנים רבות קודם לכן, ולא היינו גדלים עם הדפוס המעוות של היחסים ביניהם שחלחל לתוכנו.
אז צוויל צודק כמובן.

והיום הוא שוב דיבר עם הילדון, ואפילו הגיב למשפט סתמי שאמרתי (היום מתחיל שעון קיץ). אז זה מעודד...
אמא שלי שנחשפה לדרך החשיבה שלו - מאוד מודאגת. אני מבינה למה, אם כי אני יודעת שיש פער בין ההצהרות האידיאולוגיות עקרוניות שלו, לבין איך שהוא בפועל מתנהג עם הילד. אבל בכל מקרה, זה אדם שקשה מאוד להבין ולצפות איך יתנהג. וזה באמת מעורר חשש.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 29 מרץ 2012, 20:23

אילו רק הייתם מבינים כמה רע לילד שהוריו גרושים!
פלוני אלמונית , רק להוסיף שזה נשמע שבא ממקום של הרבה כאב, ליבי באמת איתך, הייתי שם ואני לא מזלזל...
(אבא שלי בא לבקר, הוא מקריא סיפור לילדים ממש עכשיו, לא קל לי איתו ולא היה קל בלעדיו! ואנחנו מנסים לחיות ביותר מודעות מהורינו, ועדיין, לך תשפוט.)
"אל תשפוט בנאדם עד שלא הלכת מייל בנעליו... כי אם הוא יתעצבן, תהיה לפחות במרחק מייל ממנו והוא גם בלי נעליים."
(-;

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 29 מרץ 2012, 20:15

תודה צוויל. הצחקת אותי :-) גם בדף כזה אפשר וכדאי מדי פעם לצחוק או לפחות לחייך.

ואימא אופטימית, וגמני חושבת שזה סימן מעולה שהוא ביקש לדבר עם הילד. שלא ידבר איתך, לא צריך. שידבר עם הילד.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 29 מרץ 2012, 16:06

https://encrypted-tbn2.google.com/image ... NlKFoUdUHs
"הכל יחסי".
הח"מ יודע כמה רע יכול להיות לילד שהוריו גרושים.
וכמה יותר רע יכול להיות לילד שהוריו בחרו להשאר ביחד, אך לא לעבור תהליך של גדילה ושינוי - שיאפשר להם ליצור משפחה תומכת ובריאה עבור הילד הזה.

כך שאני מביע הסתייגות מהצהרות שכאלו, המניחות שהמצהיר יודע דבר מה שרק אילו רק הייתים מבינים! היינו רואים איתו עין בעין את העולם הזה.
אין פה הרבה אהבלים שחושבים שילד דווקא נהנה כשאמא ואבא נפרדים. לא לא.

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי פלוני אלמונית* » 29 מרץ 2012, 15:52

אילו רק הייתם מבינים כמה רע לילד שהוריו גרושים!
אילו רק הייתים מבינים!

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 28 מרץ 2012, 20:48

כרגע אין שום תקשורת ביני לבינו, מאז שהוא קטע אותה בגסות ולא נענה להצעתי להמשיך בדיאלוג. אמא שלי מסרבת לקחת את תפקיד התיווך ולא מרגישה טוב עם כל העניין.
היום כשהוא פנה בסקייפ, הוא דאג להיות כמה שיותר מתעלם ממני - לא שלום ולא כלום. אני לא נדחפתי להם לתמונה או לשיחה, רק אמרתי לו שלום לפני שניתק. לא טרח לענות. זה לא נעים. הוא לא מבין שהכל יכול להיות הרבה יותר נעים אם נהיה נחמדים אחד לשנייה? למרות שלשנינו (הוא בטוח שרק לו) יש בטן מלאה. מלאה מאוד.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי או_רורה* » 28 מרץ 2012, 20:31

לי לא נראה הגיוני שאמא שלך באמצע כמין גורם מתווך. לדעתי, תבהירי לו שהוא מוזמן לדבר איתה ואיתך, אבל עמדתך לא תשתנה וחבל על המאמצים שלו.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 28 מרץ 2012, 19:43

הוא עכשיו ביקש לדבר עם הילד בסקייפ! ממש שמחתי והתרגשתי! ועכשיו הם מדברים, וזה נחמד... ברור שהוא מתגעגע לילד. והילד נזכר בו בכל מיני הקשרים.

ניראה שטבע האדם כופה עליו את שלו (-: ...
אבא מתגעגע לילד, טבעי ויפה.

ויפה גם שהוא מקדיש זמן לחזק את הקשר עם אמא שלך D-: מתוך שלא לשמה יבוא לשמה וירגיש בנוח עם הצד שלך, ואת עם הצד שלו, ותצטרפו לקבוצה הסטטיסטית ההולכת וגדלה של משפחות שלא מחפשות את הגדרת "הנורמליות" אלא מחפשות את החיים הנורמליים לפי דרכן.

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 28 מרץ 2012, 18:42

הוא עכשיו ביקש לדבר עם הילד בסקייפ! ממש שמחתי והתרגשתי! ועכשיו הם מדברים, וזה נחמד... ברור שהוא מתגעגע לילד. והילד נזכר בו בכל מיני הקשרים.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 28 מרץ 2012, 13:37

והוא שלח עוד מייל לאמי. אנחנו קצת אובדות עצות... הוא נתן לה שם טלפון של ידידה שלו מארצו, אם חד הורית עם ילד בן 4, שמשאירה את הבן שלה "בבית" (עם הוריה??), ועובדת ברחבי העולם. ולדבריו "היא מרוצה והילד בסדר". והיא אינה אם רעה אלא אחראית . עכשיו היא כאן והוא מציע לאמי לדבר איתה. בתור מה?? מופת להורות? דוגמה לכך שילד לא צריך את הוריו??

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 27 מרץ 2012, 12:07

את החברים שלו עזבתי. אבל ממש יושבת לי מועקה בלב ובבטן.

אמא שלי כתבה לו שאינה רוצה להתערב בדיונים בינינו, שאנחנו אנשים בוגרים. ושהיא חוזרת על כך שלטובת נכדה האהוב חיוני שבשנים האלה הוא יהיה עם אימו, ושכך היתה אומרת גם אם היה מדובר בבן של בנה. ושהיא חושבת שזה טוב שננסה לערוך ביקורים הדדיים באווירה טובה.

הוא ענה היום שכולם רוצים את טובת הילד אך לא כולם מתנהגים כך, ונראה שאני רוצה לכפות עליו מה שאני רוצה. והביא כל מיני פרטים שקריים לגבי הנסיעה שאני כביכול רציתי לקצר עוד ועוד. ואמר שכל החברים שלו והמשפחה ומה שהוא קורא תומך בדעתו ולא בדעתי. וצירף שני מאמרים פסיכולוגיים. קראתי אותם, והם מדגישים את חשיבות הקשר בין האב לילד, ותומכים במשמורת משותפת. כמובן, אני זו שבעד הקשר בין האב לילד וכל הזמן זו שניסתה לדחוף אותו לקיים את זה. גם אני בעד משמורת משותפת כשההורים גרים קרוב ושניהם אוהבים ומשקיעים בילד ומשתפים פעולה טוב ביניהם. אך מדובר פה בשתי ארצות שונות!

אחד מהמאמרים סטריאוטיפי להפליא וטוען שהקשר עם האב חשוב כדי לנתק את הילד מהחזה של האם ולהוציאו לעולם ולחברה... (תרגום של גוגל):

in the first year of life the child continues his ongoing work to adapt to the outside world mainly through the father

A fundamental characteristic of the paternal function is precisely to facilitate the process of separation from the mother and introduce her son, through the language of logic, rational thinking and respect the rules of social relationships in the universe. The father is symbolically given the task of ferrying the child gradually from the breast area than favoring the emancipation of society from childhood and his entry into the adult world

Every parent has a role and only together they complement and completano2. The father as the bearer of a model responsible and capable of taking decisions, is a seminal figure in the prevention of potential antisocial behavior, the mother, since this is the bearer of love and confidence, is critical to foster dialogue and self-esteem

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי עולם_ומלואו* » 25 מרץ 2012, 08:03

אוי צוויליך. איפה היית כשאני התגרשתי איפה

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 25 מרץ 2012, 00:04

הי אופטימית !


עכשיו זה חורה לי שהוא כנראה מכפיש אותי מולם. אני לא רוצה לרדת לרמת ההתעסקויות האלה, כמו שאמא שלי אמרה - זה אמר כך, וזה אמר אחרת. זה נראה לי קטנוני ומיותר
חורה לך? רגשות זה לגיטימי תמיד. לא רוצה לרדת לשם? מצוין, זאת החלטה מעשית.
לא נשמע לך טלנובלה? ל' כתב לאמא שלך שהחברים שלו התרשמו ממך... ואז קלוז אפ על פנייך הנדהמות. קאט (-: .
קאט.
האם יכול להיות שהחברים שלו והמשפחה בכלל, מכירים אותו על אופיו, עקשנותו וכו'? אז הם ישמעו ממנו שאת אדם איום. נו?
את יכולה לכתוב מייל לחברים שלו. זה יקדם את המטרה שלך? זה יבוא ממקום שקט? זה עשוי להיות כך, רק לפני ה"שלח", תקראי ותשאלי את עצמך מאיפה זה בא.
את אשה בוגרת, את יכולה לשלוח מייל למי שאת רוצה, בידיעתו ושלא בידיעתו. אם בא לך להסביר מה מתרחש כרגע, או סתם לעדכן את סבא וסבתא שם מה הולך עם הנכד הלבנטיני (-: . עם תמונה.
תפתחי בלוג עבור כל מי שיתעניין, אם בא לך.

תעשי מה שטוב לך.
ושהוא יכתוב מיילים כועסים לאמא שלך. תשלחי לו חזרה פתק מאמא - שאת ילדה גדולה ושמותר לך לחזור הביתה אחרי חצות.
אם יש בייביסיטר, כמובן.

שיהיה שבוע של עשייה וסיפוק, לכולנו

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 24 מרץ 2012, 22:44

החברים גרים כאן, אך הם מארצו. הם רצו בזמנו לדבר איתי, מתוך דאגה לל'. וגם אני רציתי לדבר איתם, שיבינו מאיפה אני באה וישמעו ישירות ממני ולא דרך ל', שלא סמכתי על האופן בו הוא יציג את עמדתי.

זה פשוט נורא מקומם אותי שאנשים יחשבו עלי דברים רעים שלא בצדק... זה אחד הדברים שהקשו עלי להפרד - זה שהמשפחה שלו למשל, שמאוד מחבבת אותי אני חושבת, ישמעו ממנו שאני אדם איום. אך באמת אין לי שליטה על זה...

אולי אכתוב לחברים האלה מייל קצר או משהו...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי לי_אורה* » 24 מרץ 2012, 22:35

ותהיתי אם כדאי לדבר שוב עם אותם חברים. או אם לכתוב משהו לל' בעניין... דעותיכם?
משום שהם חברים שלו וכנראה חיים באותה ארץ - הם יהיו לצידו וגם זה עלול לגרום למתחים בין שניכם, שאת כאילו הולכת "מאחורי הגב" שלו ומדברת עם החברים שלו ומנסה להעביר אותם לצידך. כלומר, יש חשש שהוא יבין ויפרש זאת כך, ובכך יהיה לו עוד תירוץ לפתוח חזית נוספת איתך, עוד סיבה לדינמיקה שלילית של האשמות וחשדות וויכוחים וכו'.

למה זה כל כך חשוב שהם יבינו בדיוק? האם הם בכלל מעוניינים להיות צד בעניין? האם בכלל ייתכן שהם יבינו אותך וידברו איתו וכו' וכו'? גם בכך הוא עלול לראות משהו לנגח אותך: כאילו שאת מנסה לסכסך בינו לבין החברים שלו וכו' וכו'.

נראה לי שהמצב מאוד מסובך גם כך, בלי לערב את החברים שלו.
זו כמובן דעה שמתבססת רק על מה שסיפרת. קרוב לוודאי שאני לא יכולה לראות את כל התמונה. אז קחי את דבריי עם "גרגיר מלח".

ונראה לי עדיף לא לערב אנשים נוספים לכל הבלגן: לא את אימא שלך ולא את החברים שלו. נשמע שלאימא שלך מאוד לא נוח כל העסק הזה ואת יכולה לומר לה שהיא לא חייבת להשיב לו וכו'. הוא עוד מעיז לבוא אליה בטענות...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 24 מרץ 2012, 22:01

אמא שלי שלחה לי מה שהוא כתב לה - תלונה ארוכה על כך שאיני מוכנה לשמוע מי שאיני מסכימה לדעתו. ולראיה - העובדה שנפגשתי עם שני חברים שלו, שעמדו על נוקשותי, והעובדה שלא סיפרתי לו על הפגישות הללו, ושהיה רושם שמה שדעתם נראית לי ואז "מחקתי" את זה.

כמובן שכל זה זו עלילה. אני נפגשתי עם חברים שלו בידיעתו, כי הם רצו להפגש איתי ואני רציתי להפגש איתם. הם שניהם (בנפרד) באו בגישה שכנראה צריך לדבר על לבי שארשה לל' לראות מספיק את הילד, והופתעו להבין שאני זו שדחפתי כל הזמן לכיוון. הם הסכימו איתי בכללי שהילד צריך את נוכחותי, ושהוא לא יכול לחלק את חייו בין שתי מדינות. לא סיפרתי לל' על תוכן הפגישות לאחריהן, כי הם אמרו שרוצים לדבר איתו, והעדפתי שיספרו הם. היה ברור ששניהם הרגישו רווחה והקלה אחרי שדיברו איתי, וראו שאיני מפלצת כמו שאולי תוארתי.

עכשיו זה חורה לי שהוא כנראה מכפיש אותי מולם. אני לא רוצה לרדת לרמת ההתעסקויות האלה, כמו שאמא שלי אמרה - זה אמר כך, וזה אמר אחרת. זה נראה לי קטנוני ומיותר, וכמו שאמא שלי אמרה - אם הוא באמת רוצה קשר עם הילד, הוא לא היה מתחיל להתווכח על כל פרט בעניין הנסיעה.

אבל חורה לי. ותהיתי אם כדאי לדבר שוב עם אותם חברים. או אם לכתוב משהו לל' בעניין... דעותיכם?

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 23 מרץ 2012, 21:46

אוף, זה מתחיל ממש להעיק. אמא שלי עוד לא ענתה לו (למרות שרמזתי לה שלא כדאי לחכות מדי. אני יודעת שהוא מלא בכעסים), ובסופש הזה נסעה להיות עם הילדים של אחי בצפון. לפני שיצאה מהבית, ראתה של' כתב לה שוב. מכתב כעוס. למה לא ענתה, ועוד כל מיני טענות ומענות לגביי. אמרה שזה היה נראה מבולבל ולא קוהורנטי, ושברור שהוא כועס. זה ממש מעיק עליה, שזה כאילו שם עליה אחריות לגבי איך יתפתחו הדברים מבחינת המשך הקשר איתו. אמרתי לה בנחרצות (ברוח הפידבקים שקיבלתי כאן...) ששום דבר לא אחריות שלה, שמה שהוא יחליט לעשות זו אחריותו בלבד. היא ממש התחילה לדאוג, אמרה לי: אני מפחדת שאם תסעי לשם הוא יעכב את היציאה של הילד או משהו... אמרתי לה שכרגע אין מה לדבר על שום נסיעה, אנחנו אפילו לא מדברים. ושאני לא נוסעת לשום מקום בלי שיש אוירה טובה של אמון בינינו.

היא תכתוב לו מחר בערב, כשתחזור. היא לא רוצה להכנס לכל התכתובת בינינו, היא רק רוצה לכתוב לו דברים כלליים - שאמרה לו גם בע"פ לפני שנסע - על הצורך של הילד להיות ליד אמא בשנים הקרובות וכו'.

בכל מקרה, זה מעיק.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 22 מרץ 2012, 22:39

אני לא ממהרת, שיקח את כל הזמן שלו, ובלבד שכשישוב יהיה מלא רצון טוב. כף לי שאיני צריכה לחשוב עליו עכשיו.

את הפריחה כבר הזכרנו?
מזל שבקרבת ביתי יש פרחי בר למכביר! אחרת בכלל הייתי מחמיצה את האביב הזה.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 22 מרץ 2012, 22:37

עוד רמז לזה שהוא אולי מגיח מההעלמות שלו - לראשונה היום הוא הופיע כ"זמין" בסקייפ. כלומר לא זמין, אלא "עסוק", אבל online. בכל מקרה, אני רגועה וחיה את חיי וטוב לנו...

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 22 מרץ 2012, 11:24

שלום אופטימית,

הנה גם לו קשה לא להיות בקשר. קצת משחק של פוקר פייס, אולי. אולי נח לו לרדת מהעץ דרך אמא שלך.
גם לך מן הסתם לוקח זמן מה להסתגל לפרידה, גם כשהיא באה ממקום שלם.
ל' יצטרך לכעוס ולרגון ואח"כ למצוא את הדרך החדשה להגיע איתך לקשר מעשי בנוגע לילד. שותף עסקי. אינטרס משותף, אמון, להבין שלטפס על עצים גבוהים זה לא פרודוקטיבי.
זמן, זמן. זה יקח זמן. הזמן רופא לכל. לכל זמן ועת לכל חפץ. אבל אל תחכי, תבכי כשבא, תתייאשי אם את מיואשת, כמו כולנו. ואז תקומי, כוס תה וטלפון לחברה וחיבוק לילד.
את הפריחה כבר הזכרנו? (-:

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 21 מרץ 2012, 22:38

אז היום היתה התפתחות מפתיעה. לא, הוא לא יצר איתנו קשר (כל פעם שהילד רואה את המחשב הוא אומר: אבא! בשפתו. ואני אומרת: אבא בעבודה, אבא ישן וכד') – אך הוא כתב מייל לאמי... כתבתי שלפני נסיעתו היא עזרה לגשר בינינו קצת. כתב לה משהו כמו: "תראי מה היא כותבת, מתייחסת אלי כמו נתין שצריך לציית לה, מצטער אך אי אפשר ככה, שיהיה לך כל טוב, ל'." וצירף את המכתב האחרון שלי אליו...

אמא שלי לא כל כך ידעה מה לעשות. אמרתי לה שהיא מוזמנת לקרוא את זה ולכתוב לו מה דעתה. לבקשתה שלחתי לה את המכתב האחרון שלו שאליו הגבתי.

לא יודעת אם הוא רוצה לנקות את שמו אצלה מול הכפשותיו מפי לכאורה, ולהסביר לה למה התנתק, או שהוא רוצה שתתווך בינינו. בכל מקרה, לי חזרתו לזירה לא גרמה אושר מיוחד, אני נהנית מהשקט שלנו. אם כי הצלחתי בימים האחרונים גם להזיל כמה דמעות, וקצת לחוס עליו.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 20 מרץ 2012, 21:12

עקב בצד אגודל, יקירה.
אני לא יודעת מה להרגיש. אז אני לא מרגישה הרבה כרגע בנוגע לזה
אולי השקט קצת רועם, אבל בסה"כ חלפו יומיים, לא?...
בינתיים, תמשיכי להתמקד ולהנות מהשלווה המבורכת. (())

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 20 מרץ 2012, 21:05

אני מקווה... וגם די מאמינה. בינתיים קול דממה דקה. הוא מנסה ליישם את מה שתמיד אמר שיעשה, אם... - להעלם. אני לא יודעת מה להרגיש. אז אני לא מרגישה הרבה כרגע בנוגע לזה. החיים מספיק עמוסים גם ככה. ולפחות יש לנו שלווה. ונחיה ונראה.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי עולם_ומלואו* » 19 מרץ 2012, 21:56

ובכל זאת עצוב לי , שיש לו בבית את הכסא לאוטו שהוא קנה לו, וקסדה לאופניים שאתמול קנה לו.. מסובך...
אני עוקבת בשקט

אני חושבת שזה שיש לו את זה בבית אומר שהוא לא רוצה לוותר על הקשר עם הילד. גם אם זה לא יקרה בדיוק בדיוק כמו בתכנון.
אני ממש חושבת שבשבילך עדיף העדר קשר על מאבקים, ומאוד הבנתי את התגובות שחשבו שזה לא חכם ואפילו קצת מסוכן לנסוע לחו"ל ככה במצב הזה.
אני בטוחה שיהיה לו קשר עם הילד. זה רק יהיה אולי בשלבים, בהדרגה, ולא בדיוק איך שתכננתם.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 19 מרץ 2012, 21:49

תודה גמד יקר. בהחלט. אני מניחה לו. מקווה שהוא בכלל קרא מה ששלחתי ושמבין שהדלת פתוחה (עם תנאים מסויימים...). אני חושבת שאשמח אם יצור קשר... איני נוטרת... ובכל זאת עצוב לי , שיש לו בבית את הכסא לאוטו שהוא קנה לו, וקסדה לאופניים שאתמול קנה לו.. מסובך...
אני הולכת למיטה היום עד 22:00! לילה טוב

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 19 מרץ 2012, 21:34

תהיי חזקה.
יש אפשרות שזו מין טקטיקה להראות לך שאם זה מה שאת בוחרת תראי מה זה שאני לא בקשר ולא שומעים ממני. מה את חושבת?
אל תיכנעי, זו החלטה שלו. הוא האבא ועליו להבין את האחריות הזו. לדעתי תני לו לבחור מתי לחזור להיות בקשר. תכבדי את השתיקה שלו ותני לו זמן. זו דעתי.
(()) איתך

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 19 מרץ 2012, 21:34

ותודה גמד! אני גם חושבת שהכעס שלו הוא תגובה על העמדה שלי. ואני גם רוצה לתפוס תור במדור של צויליך :)

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 19 מרץ 2012, 21:29

זהו, הוא בינתיים נעלם. הוא כנראה ממש כועס. הוא לא יצר קשר ולא היה זמין בסקייפ. עצוב לי. אני יודעת שלפחות בשבילי העדר קשר איתו עדיף על המאבקים הבלתי פוסקים על כל דבר, אבל בכל זאת, עצוב. ובכל מקרה, אי אפשר לדעת איך דברים יתגלגלו. בכל מקרה, עצוב.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי הגמד_חיוכון* » 19 מרץ 2012, 21:27

איזה יופי לקרוא אותך אמא אופטימית!!!
כל כך התרגשתי. מרגיש כמו פריצת דרך של ממש. אבל זו את ורק את. הנה באת, רצית, היית כנה, ספגת וספגת כעסים ודרישות בלתי אפשריות, הטלת אשמה עליך וחוסר הגיון מינימלי.
כמה אפשר לבוא בפתיחות , כנות ויוזמה לקיר ברזל? בסוף חילחל המסר. אני האמא הכי טובה לבנך שיכולת לבקש ובסוף אתה גם תבין זאת.
עניתי לו תוך הזמנה להמשך דיאלוג ואפילו עניתי לו בבדיחות הדעת על "עקיצתו" זו הרוח. את לא נוטרת. את ממשיכה בשלך, לספק מידע, מנטרלת רגשות. בטוחה וחזקה בעולמך.
דיאלוג יכול להתקיים רק בליטוף. כמו שביירון קייטי אומרת, בשביל להבריא יחסים צריך רק בנזוג אחד שפוי...
כל הכעס שהוא מביא עכשיו נראה כמו תגובה על העמדה הברורה שלך.
שמחה בשבילך. מעורר השראה.. הלואי שגם אני אלמד ממך לעמוד על שלי.
אמן.. שיהיה רק טוב, המשיכי לעדכן!

<נ.ב. צויליך חשבת לפתוח מדור יעוץ והעצמה למאותגרי עוצמה?> <לוקחת מקום ראשון בתור>

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 19 מרץ 2012, 13:55

הוא הגיב מאוד קשה. הפסיק לקרוא אחרי כמה שורות, טען שאיני רוצה כל פשרה והסכם אלא רק שהוא יקבל כל מה שאני אומרת, כמו מלך ועבד. ואז אמר משפט ממש חריף ואכזרי שאיני רוצה לחזור עליו, ועוד איזו הקנטה, ו"אני לא יכול לעשות יותר כלום". קראתי שוב מה שכתבתי ובאמת שזה ענייני ופותח אפשרויות, אך כן, גם מצהיר כמה דברים בבירור. וגם הם רק ביחס לגיל הנוכחי של הילד, לא לנצח.

זה מסוג האימיילים שעד לפני כמה ימים היו מערערים אותי לחלוטין. אבל זה הותיר אותי ממש שלווה. עניתי לו תוך הזמנה להמשך דיאלוג ואפילו עניתי לו בבדיחות הדעת על "עקיצתו". אני לא יודעת איך דברים יתפתחו מכאן. יש לו חבר שמדבר עם שנינו ואולי יצליח לגשר קצת. אך בכל אופן - אני מסרבת לקחת על עצמי רגשות אשמה על המצב ואיני מוכנה יותר לשחק לפי הכללים המעוותים שלו. ואולי הוא ישכיל לראות שיש לו שותפה עם רצון טוב, אם כי נכון, לא למה שהוא בדיוק שואף.

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי צוויליך* » 18 מרץ 2012, 23:45

גרעון רציני בברזל

נשמע שכבר חל שיפור משמעותי...

צוויל

פרידה מבן זוג פרידתו מהילד

על ידי אמא_אופטימית_זהירה* » 18 מרץ 2012, 22:45

תשמעו, אולי זה לא ברור מקריאה כאן, אבל דברים שהרגשתי נורא חזק לפני חודש ושבועיים, ממש שככו ודעכו. הפחדים שהילד ידע שאביו לא רוצה לראות אותו, הכאב עליו ועל אביו שיפסיד אותו, כל זה - כבר ממש לא חי בי. זה התחלף לפחד שאני תקועה לנצח עם האיש הזה שאי אפשר לתקשר איתו בצורה סבירה וכל החיים יהיו מאבק והתנצחויות. אבל עכשיו אני מרגישה גם פחות לכודה בזה. כרגע מרגישה הרבה יותר עוצמה ושלווה. או שהוא ייעלם, ואז - שלום ולהתראות, ושיהיו לך חיים יפים. לנו בטוח יהיו. או שהוא ייאלץ לקבל כמה כללי יסוד שאני מתחילה להתוות לו, מאוד בעזרת עצותיכם היקרות. סה"כ הקלפים בידי.

כל זה לא אומר שאני מבטלת את הנסיעה, אבל הבהרתי לו דברים חשובים לגביה ואני מרגישה שלאט לאט אני משנה את כללי המשחק שקיבלתי עלי עד עכשיו. אני מאמינה שלמרות הרבה מחאות קולניות ולא נעימות הוא יתאים את עצמו, כי הוא לא באמת רוצה להתנתק מהילד. ואם לא, too bad.

אני חייבת ללכת לישון, כי הילדון שוב בימים האחרונים רוצה לחוות את העולם לפני 6 בבוקר. הוא קסם נפלא וכל כך טוב לי איתו.

ובנוסף יש לי גרעון רציני בברזל, יותר משבוע הייתי סמרטוט, וסוף סוף התאוששתי.

לילה טוב

חזרה למעלה