כאם לתינוקת, בדיוק קיימתי שיחה על שעות העבודה
ובכן, כמות השעות המוגדרת בחוק תמשיך להיתפס כמינימלית על ידי מעסיקים, עד שהריבון יגדיר אחרת. לא בגלל שהתפקיד מחייב אלא כי קיימת אי - סימטריה ביחסי הכוחות.
וכמו שנקבע שכר מינימלי יש מקום לבחון אילו נורמות אנו מגדירים, כחברה, ולעגן אותן בחקיקה.
נכון להיום הזכויות לעובדים בישראל רבות (נטל למעסיק) אך יש עוד מה לשפר....

אאוץ'. אם כולנו כאן נחשוב אותו דבר, על מה יישאר לנו לדבר?
תישארי...
(מצטערת שאני לא מגיבה לשום דבר מעבר, אני אדם איטי. צריכה עוד לחשוב על הדברים.)

טוב, התבלבלתי כשנכנסתי לזה בכלל. אני חושבת הפוך לגמרי מהאלמוניות, שולמית ולמ. אבל לא אכנס לזה

(הפלונית הראשונה היא אני)
אני אישית לו הייתי מקבלת משכורת בסיס לא הייתי יוצאת לעבודה.
מי ירצה לעבוד ולשלם מיסים גבוהים כדי לממן את כל מי שלא עובד ומקבל משכורת בסיס? גם ככה המיסים כאן גבוהים מאד.
האופי כאן הוא לא של סקנדינביים ואף אחד לא רוצה להיות "פראייר"

יולי קו את אומרת שחוקרים וממציאים ישמחו לחקור בחינם? אבל למה זה הוגן שיעשו את זה?

לא נראה לי שיש הורה שעובד שלא מבין שקיצור שעות העבודה זה הדבר היחיד שהגיוני
מי שרוצה מקצר גם היום. לא צריך לחכות שהממשלה תקצר לכולם.
אני בעד לעודד משרות חלקיות, אני חושבת שזה יעשה נהדר לדור הצעיר שהיום גדל לבד מול הטלויזיה, ולהורים העייפים. אבל לא להכריח לעבוד פחות

באיזה מדינה דמוקרטית נתנו משכורת בסיס לכל אזרח?
לא היה ניסוי מלא.
היה ניסוי בפילנד, או אחת השכנות שלה, ובעוד מקום, לא זוכרת.
זה נשמע נחמד על הנייר, הקטע החזק הוא, מאיפה יגיע הכסף?
לזה אין פתרון.

הטיעון נגד הגבלת זמן לא משכנע אותי, כי ממילא חוקרים וממציאים אחראים על הזמן שלהם (אני מכירה המון אקדמאים שמגיעים באמצע הלילה להאכיל את התולעים שלהם או למדוד משהו), ושכירים אנשי משרדים ישמחו לדעתי לשבוע קצר יותר.

באיזה מדינה דמוקרטית נתנו משכורת בסיס לכל אזרח?
לגבי הדוגמאות עם האיינשטיין, אני לא חושבת שהן רלוונטיות, אף אחד לא התכוון לזה. לא נראה לי שיש הורה שעובד שלא מבין שקיצור שעות העבודה זה הדבר היחיד שהגיוני

_תניח את העט איינשטיין, תן למישהו אחר להמשיך לעבוד בשעות הקרובות על העניין הזה של היחסות, נגמר הזמן שלך להיום.
תבטלי את הפגישה עם זוג ההורים ההוא לידלוף, את בטיים-אאוט.
אתם שם, גאונים, תפסיקו לפתח את ההמצאות החדשות שלכם שיוציאו אותנו מהמחלה או מהבדידות או מהמינוס, הממשלה רוצה לפזר את יכולת הפיתוח שלכם על עוד כמה אנשים._
לגמרי.
שולמית אני מסכימה איתך לגבי הסכנה בהגבלת שעות האנשים וניסיון להנדס הכל מלמעלה
אם כי לא ממש הבנתי למה תמרוש רוש התכוונה

בקיצור, מה שאני באה להגיד. יונת אמרה
אבל מסתבר שדווקא כשיש חופש, הדברים נוטים להגיע לאיזשהו איזון
ואילו החבר'ה שאת מצטטת אומרים שלא, שהדברים הגיעו לחוסר איזון, וצריך איזה אח גדול שיעשה סדר מלמעלה. אני מעדיפה שמה שיונת אומרת יהיה נכון

אני לא מאמינה, זה שוב השתבש. איזה מין באג מטורף זה?
טוב, מי שתרצה תלך לקרוא את יונת בדף ההוא.

משהו בהדבק השתבש איכשהו, ועכשיו אני גם לא מצליחה לערוך.
אמור להיות:
שוק חופשי.{{}} ומה אם המחירים יעלו מעבר לסביר? או שאף אחד לא ייצר בגדים?

משום מה נזכרתי בדברים של יונת בדף אתר חופשי{{}}. לא בטוחה עד כמה זה קשור, אבל בכל זאת אני רוצה להעתיק אותם לפה:

---

כששומעים על הרעיון הזה לראשונה, יכול להתעורר חשש שהגולשים באתר ינצלו את הכוח שלהם לרעה.
בעמקי נשמתנו ברור לנו שמעבר לפחד נמצא חופש. (מרילין פרגוסון){{}}

חינוך חופשי.{{}} ומה אם הם לא ילמדו חילוק? או יתמכרו לטלביזיה?
שוק חופשי.{{}} ומה אם המחירים יעלו מעבר לסביר? או שאף אחד לא ייצר בגדים?
תוכנה חופשית.{{}} ומה אם יכניסו בה שגיאות? או אם איש לא יתחזק אותה?
מדינה חופשית.{{}} ומה אם אזרחים ינצלו את החופש שלהם כנגד המדינה עצמה? או אחד נגד השני?

כל החששות האלה הם מבוססים – הדברים האלה באמת קורים. אבל הם קורים גם בחינוך תעשייתי, בכלכלה קומוניסטית, בתוכנות מסחריות ובמדינות רודניות. וכל הדברים שעלולים לקרות באתר חופשי קורים גם בערוצי תקשורת אחרים, כולל בעיתונים מודפסים על נייר (אפילו אקולוגי).

אבל מסתבר שדווקא כשיש חופש, הדברים נוטים להגיע לאיזשהו איזון. אולי הדרך לשם היא לא צפויה ולא תמיד קלה, אבל בלי לעבור אותה לא ניתן ליצור את כל הדברים שמערכות חופשיות כאלה יוצרות במציאות.

_כנראה צריך איזון. מול הצריכה המטורפת לעצור. וכשדברים נעצרים להניע
ובעיקר להיות מותאמת עם המשאבים שלי (לחסוך , לא להוציא כל שקל על צריכה, בטח לא לקנות כשאין מהיכן){{}}_
כן... תודה לך. נהניתי לקרוא את דברייך.

אני מרגיעה <את עצמי>, שמסתבר, שרוב האנשים לא רוצים לבחור ב פשטות מרצון{{}}
אכן. זה המזל שלנו P-:

במקום לצרוך "מותגים" ושאר ירקות, לפקוח עיניים מסביב ולפרנס אנשים טובים שלצידנו


העובדה היא שכדי לספק את צרכנו היותר-חיוניים, יש צורך בהרבה פחות אנשים מאלה שמסומנים בתרבותינו ככשירים ו"צריכים לעבוד"{{}}
זהו זה. חד וממוקד. זה הגורם לכך שאם לא אקנה משהו מיותר, למישהו אחר לא יהיה כסף לקנות משהו נצרך.
ולמרות שהחבר'ה האלה שלך יודעים לנסח את הבעיה נהדר, אני די דואגת מהפתרונות שהבאת בשמם (סליחה שלא קוראת אותם במקור... גדול עלי כרגע...).

שכר בסיסי נתון לכל אזרח ואזרח
נדמה לי שזה דבר שהאנושות ניסתה, והתוצאות לא היו מלבבות, בלשון המעטה... (אבל אולי אני מפספסת משהו?)
הגבלה מלמעלה של זמן העבודה... את ההצדקה אני מבינה לגמרי (שהרי בשמה באתי להיאנח כאן, ואת הסברת לי את האנחה שלי יפה מאוד), אבל בוא'נה, זה מה שאנחנו רוצות? נדמה לי שלצד התועלת, זה עלול לפגוע בנו אנושות. זו חסימה של כוחות חיים.
תניח את העט איינשטיין, תן למישהו אחר להמשיך לעבוד בשעות הקרובות על העניין הזה של היחסות, נגמר הזמן שלך להיום.
תבטלי את הפגישה עם זוג ההורים ההוא לידלוף, את בטיים-אאוט.
אתם שם, גאונים, תפסיקו לפתח את ההמצאות החדשות שלכם שיוציאו אותנו מהמחלה או מהבדידות או מהמינוס, הממשלה רוצה לפזר את יכולת הפיתוח שלכם על עוד כמה אנשים.
יש לזה סיכוי להצליח?
לא יודעת. תוהה.

שמחה מאוד לראות פה תגובות חכמות. אתייחס בע"ה אחרי שבת @}

שולמית, העלית מחשבות מאוד מעניינות @}

ראשית, אני מרגיעה <את עצמי>, שמסתבר, שרוב האנשים לא רוצים לבחור ב פשטות מרצון
ו... כן, אני ממש מזדהה עם הרצון לצרוך, בעיתוי כזה.

בשיא הסגר, קנינו 5 כרטיסי כניסה לפינת חי שאנחנו מגיעים אליה מידי פעם אם הילדים. חשבנו לעצמנו שאם המזומן עכשיו יעזור לו, ניתן אותו, כתרומה, ואם בהמשך יזדמן לנו להגיע - נבוא בכיף.

באופן דומה, שכרתי באותו העיתוי שירות משכנה כאן. לא תיכננתי מראש להוציא כסף על השירות הזה אבל שמחתי לקבל ובירכתי את התשלום שהעברתי בלבבי ובפי שיהיה זרז לעוד תנועה של הזמנות שתגענה...

במקום לצרוך "מותגים" ושאר ירקות, לפקוח עיניים מסביב ולפרנס אנשים טובים שלצידנו...

אם כל החברה שלי הייתה מאמצת את עקרונות הפשטות מרצון שלי, מגוון הדרכים של אדם לפרנס את עצמו היה מצטמצם פלאים. ורבים לא היו מצליחים להחזיק את עצמם מעל המים.
ברוכה הבאה לעידן הפוסט-מודרני
את לא הראשונה שנתקלה בבעיה הזאת. כבר כמה שנים שאנשים מתחומים שונים, בעיקר כלכלה, מתחילים לדבר על עבודה ועל זמן-עבודה כעל משאב מוגבל שיש להשתמש בו בחכמה - ולפזר אותו בהגינות.
לא סתם ממשלת צרפת, למשל, הגבילה בחוק את שבוע העבודה שלה ל- 35 שעות.

העובדה היא שכדי לספק את צרכנו היותר-חיוניים, יש צורך בהרבה פחות אנשים מאלה שמסומנים בתרבותינו ככשירים ו"צריכים לעבוד".
כך שיש בעולם פחות עבודה מאנשים שמחפשים אותה.
וכך קורה שסקטורים מרחבים במשק מתבססים של המצאת שווקים למוצרים מומצאים שמעט אנשים באמת צריכים או רוצים, כדי לייצר פרנסה יש-מאין.
יש ספר בנושא שהתחלתי לקרוא והיה נורא מעניין ולא גמרתי... נדמה לי שקוראים לו Time.

ממליצה לך להתחיל לקרוא ולחשוב על הנושא של עבודה כמשאב מוגבל, ועל המודלים של שכר אוניברסלי בסיסי - Universal basic income.
אני מאמינה ששכר בסיסי נתון לכל אזרח ואזרח הוא הכיוון שאנחנו צריכים ללכת בו.
צריכה ללכת עכשיו אז לא אוכל להשאיר רפרנס, אבל אם את מעוניינת, אשמח אם תחפשי ותצרפי לפה כמה לינקים בנושא.

מעניין מאד שולמית.

בתחילת הקורונה לא קניתי כלום חוץ מסופר. בסגר זה היה קל. ההוצאות ירדו דרמטית.
כיום אני מרגישה מצווה כשקונה מבעל עסק. צדקה בדרגה גבוהה היא לאפשר לאדם להתקיים ולא להזדקק לבריות. וכמו שכתבת- קשר בין אנשים. קנה ממני ואקנה ממך.
כתבת מדויק.

כנראה צריך איזון. מול הצריכה המטורפת לעצור. וכשדברים נעצרים להניע
ובעיקר להיות מותאמת עם המשאבים שלי (לחסוך , לא להוציא כל שקל על צריכה, בטח לא לקנות כשאין מהיכן)

לראות למה אני קונה. והאם תלויה בזה
ולזנוח הסתכלות של הרבה כסף= "הצלחה בחיים"

הדף הזה חשוב . אפילו מעצם שמו.

כבר כמה חודשים, מאז הסגר הגדול, מאז תחילת האבטלה הגדולה, שמנקרות בי מחשבות מטרידות על פשטות מרצון.
עד לקורונה הרגשתי בפשטות מרצון שלנו בין השאר מין שיכרון ניצחון, הערמה על כל המפרסמים ההם, כל רודפי הבצע שחושבים שאני ככה אפול בקלות למלכודת שלהם. נה-נה לכם, הבאתי איתי אוכל מהבית, אני לא אכנס על הדרך לבית קפה שלכם רק כי תקעתם לי אותו מול העיניים וחשבתם שאני שבויה שלכם. אני חכמה יותר. הא-הא, אני יכולה להתגלגל עם הילדים על הדשא ולעשות חיים משוגעים, אני לא הלכתי שולל אחרי התעתוע שלכם שפעילות בחופש זה דווקא ללכת להצגה, שגם היא בטח רוויית פרסומות סמויות.
פתאום בקורונה בעלי העסקים האלה שעושים שמיניות באוויר כדי להשיג לקוחות התגשמו לנגד עיניי כבני אדם. כשכל אלה מרטו את שערותיהם מרוב ייאוש, העצירה לקפה על הדרך כבר לא נראתה לי כמלכודת מתוחכמת אלא כמשחק חברתי נכון ומשתלם, בכל הרבדים. יחסי אנוש. לא להחזיק את הכסף שלי קפוץ בידי אלא לתת לו לעבור מיד אל יד, לצרוך ולמכור, ואפשר אפילו לחייך זה אל זה תוך כדי. פעם אני אמכור ואתה תקנה, פעם אתה תמכור ואני אקנה. ככה שנינו נוכל להתקיים.
פתאום נפל לי אסימון שאם כל החברה שלי הייתה מאמצת את עקרונות הפשטות מרצון שלי, מגוון הדרכים של אדם לפרנס את עצמו היה מצטמצם פלאים. ורבים לא היו מצליחים להחזיק את עצמם מעל המים.
אני עדיין חושבת שהאקולוגיה מעדיפה שכולנו נצרוך הרבה פחות, אבל אני כבר לא ממש חושבת שהחברתיוּת האנושית באמת מרוצה מהשאיפה של אדם לדאוג לעצמו בכוחות עצמו, לבשל לעצמו, לבדר את עצמו, ולהיות צרכן הו כה חכם.

מעוניינת לספר לכם על מיזם חדש שפתחנו בנושא פשטות מרצון.
היננו בעלי נגריה בשם רימון נגרות אישית מייצרים בעיקר ארונות מטבח אך לא רק. רב סוגי עבודות הנגרות.
תמיד הפריע לנו שהעץ בו אנו משתמשים הוא אינו 100 אחוז טבעי.
העץ תמיד מעורב בהרבה מאוד דבקים מסוגים שונים.
כך שטבעי הוא לא.
אך מה לעשות עקב התדלדלות במשאבים, עץ הפך להיות משאב שהולך וחסר יותר ויותר בעולם.
עם כל הרצון הטוב זו מציאות שלא ניתן להתעלם ממנה.
לכן התחלנו לבנות ארונות מטבח מעץ ממוחזר.
האמת...שאריות של משטחי עץ ישנים ומשומשים.
אשר מקבלים הרבה חום ואהבה.
עבודת שיוף מאסיבית ושכבות הגנה.
והתוצאה- יפה באופן בלתי רגיל.
נראים משמעותית הרבה יותר טוב מכל הארונות מטבח שראיתי.
דווקא העץ הישן מקבל גוונים שונים לחלוטין.
החיבור בין הגוונים השונים ניתנים רק בעקבות הזמן והשנים ובעיקר בעקבות השמש.
אחרי שיוף והורדת השכבה החיצונית השרופה מקבלים מראה יפה במיוחד ואפילו נדיר.
לכן אם אתם מחפשים מראה פשוט ואקולוגי לארונות מטבח שלכם כדאי לקחת זאת בתור אופציה.
תודה
צאלה סבן

לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי.

מלבד מה שאמרו קודם, שבאמת לא חייבים להחצין את השאיפה לחיות פשוט יותר ופחות במרדף אחרי החומרי, תופתע לדעת שאתה לא לבד. יש הרבה (א)נשים בקבוצות פייסבוק שמתלבטים ומתלבטות באותן שאלות בדיוק. אני מכירה את הדף הזה, שהוא יחסית טרי וחדש, ומקדם את אותם ערכים בצורה גלויה ועם פידבקים טובים: https://www.facebook.com/haisha.shehifsika

ומי ישים לב, או יידע, או יהיה לו אכפת, מאיפה הכורסה השניה שלך? או הכוננית? או הבגדים?

תלוי איפה הבנאדם גר ועם איזה אנשים הוא מסתובב.
תמרוש, נראה לי שאת לא יודעת איזה חלק ענקי באוכלוסייה חי ברמת חיים גבוהה בטירוף (בלי קשר להכנסה בפועל) בשם ה"שופוני".

למה זה נשמע לי מעורר קנאה?

האם יש למישהוא מושג לגבי קהילות, ישובים ומקומות החיות בארץ לפי העקרונות של פשוטות מרצון.

הייתי ממליצה על הקהילה שלי אבל סיכויים טובים שהיא לא תתאים לך (דתית ובהתנחלות)

לי מאוד נוח כאן כי כמה שאנחנו בפשטות יש כאן אנשים שהם הרבה יותר. יש לבנות שלי חברות שבחופש לא עושות כלום, ממש כלום, כך שאני מרגישה ממש עשירה שאני רושמת אותן לבריכה בישוב הסמוך וכנראה גם ניסע ליומיים עד ארבעה ימים חופש בצפון או בירושליים. חופשות כאן למשל נעות בין משפחות שלא נוסעות לשום מקום אף פעם לבין משפחות שנוסעות לכמה ימים עם הילדים לצפון (לינה בחוץ או חדרי אירוח) או זוג שהולך לצימר בצפון ללילה או שניים - זה החופשות הכי יוקרתיות. על חו"ל כמובן אין מה לדבר (שילוב נהדר של אידיאולוגיה ואין כסף (-8 )
יום הולדת כולם מביאים מתנות בגרושים, כמובן שאין תוכנית מיוחדת שעולה הון, קניות כאן כולם עושים ביד שנייה, שני רכבים לאף אחד כמעט אין, הרבה משפחות בלי רכב בכלל, מעט מאוד וילות ומשפחות שגרות 6 נפשות ב-48 מ"ר .

מאוד נוח כי אין גם על מי להסתכל ולילדים אין כמעט דרישות כי הם לא מכירים סגנון אחר.

לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי.
תראה, אתה לא חייב להחצין את זה.
אתה גם לא חייב להגדיר בקול רם את מה שאתה עושה כ"עיקרון הפשטות מרצון".
למשל:
הרבה מהבילויים האהובים עלי הם מאוד פשוטים: פיקניקים עם אוכל פשוט, רכיבה על אופניים, הליכות והסתובבויות בטבע, ולפעמים קמפינג.
וכולם סביבי יודעים שזה מה שאני אוהבת, אבל אני תוהה כמה מהחברים שלי מחברים את זה לשאיפה שלי לפשטות מרצון. זה פשוט מה שאני אוהבת.
אפשר להיות משתמש נלהב של אתר אגורה, יד-שניה ודומיהם, בלי לעשות מזה איזה עניין גדול לשום צד. ומי ישים לב, או יידע, או יהיה לו אכפת, מאיפה הכורסה השניה שלך? או הכוננית? או הבגדים?

בד״כ בערים יש מקום לשונות בין האנשים, להתארגנויות וליוזמות אקולוגיות.

מאד מתחבר לעקרונות האלה אבל לא מבין איך אפשר לחיות כך מבלי להצטייר כמוזר בקהילה בה אני חי (בגלל זה אני מעדיף להישאר פלוני אלמוני...), האם יש למישהוא מושג לגבי קהילות, ישובים ומקומות החיות בארץ לפי העקרונות של פשוטות מרצון. כל מידע ממש יעזור לתהליך שאני רוצה לעבור.

נגה, מסכימה עם כל מילה
קיוויתי שהמחאה החברתית הבאה תהיה נגד הבנקים, אחת הפרסומות שהכי עצבנו אותי במשך תקופה ארוכה זו של בנק לאומי : " עד 60000 שקלים ואתה מאושר", ולשם מה הם מציעים לקחת הלוואה ? מילא אם היה מדובר בקניית בית, לפעמים גם אוטו איננו בגדר מותרות, אבל הפרסומת דיברה על נסיעה לחו"ל. ואני חשבתי על האנשים שמשעבדים את החיים שלהם לעוד ועוד הלוואות חסרות תכלית, הפרסומת כמובן איננה מזכירה במילה את הריבית הגבוהה המתלווה להלוואה החביבה.
כל שיחת טלפון לבנק, בכל פעם שהכנסתי את הכספומט שלי למשיכת מזומן, קפצה אליי ההצעה הכביכול נדיבה לקחת הלוואה, שלש פעמים הם שלחו לי צ'ק הלוואה הביתה, לכבוד יום ההולדת או אני לא יודעת מה, רק לחתום מאחור ואני אהיה "מאושרת" כמובן. בשיחות טלפון אני מבקשת מראש מהפקיד שלא יציע לי הלוואות ומוסיפה בהתגרות שהסיבה שהחשבון שלנו מנוהל כל-כך יפה הינה כי מעולם לא הקשבנו לשטויות שלהם. השיטה שלהם היא לשכנע אותנו לשים כסף בחיסכון עם ריבית של 0.00 משהו בסוף, ואז כשניתקע בלי כסף הם מיד מציעים את ההלוואות המדהימות שלהם עם ריבית של רק 10% .

אולי זה הדף המתאים לשתף במשהו שכתבתי?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/331/ ... =1&cat=479

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צמצום ופשטות במידה שמתאימה לכל אחד היא דבר נפלא!
קראתי כאן ונהניתי מאד, יש כמה דברים שגם אצלנו עושים, וכמה שאוכל לאמץ מעכשיו, וכמובן שגם כמה שקיצוניים מדי בשבילי... אבל כמו שכתבתי - שכל אחד ימצא מה שמתאים בשבילו וזה כבר עושה הבדל!

אשמח מ-א-ד אם תשתפו בטיפים שלכם בדף הפייסבוק שלנו - אוסף הנקודות הירוקות של פרויקט אסיף (חפשו שקיות אסיף בגוגל כדי לדעת עוד על הפרויקט)
כבר קיבלתי פידבקים שמישהו נכנס להוסיף טיפ, ואימץ טיפ שקרא, לדעתי זה דבר נפלא!

http://www.facebook.com/note.php?[po]note id[/po]=294408287258613

בעיני פשטות היא משהו שאני שואף אליו בכל הרמות של חיי, החל בפיזי, והמשך בנפשי ורוחני.
אין ספק שפשטות פיזית היא לא חזות הכל. אולם עבורי זהו מקום "פשוט" וקל להתחיל ממנו. להוריד את רמת הצריכה, למחזר, לתקן (כל הRים של הפרמהקלצ'ר: Refuse, Reduce, Reuse, Repair, Recycle ובטח אפשר להוסיף עוד). אלה גם דברים שיותר קל למדוד ולהבחין בהם - אני מסתכל על חשבון הנייד שלי ורואה שהורדתי בשימוש בו, מסתכל על החשבונות מהמכולת או סופר ורואה איפה וכמה שיניתי בהרגלים. אלו גם דברים שטובים לנו וטובים לעולם.
אולם כמו שהמטרה של חיים בריאים היא לא רק לחיות חיים ארוכים, אלא גם לחיות חיים בעלי משמעות, בעלי תרומה לעולם, כך גם בפשטות צריך לדעת (להבנתי כמובן) לעבור בשלב כלשהו מעבר לפיזי, ולשאוך לחיים פשוטים בכל הרמות, בהרמוניה עם העולם.

_אני מפעילה קח-תן, וכך חוסכת הוצאת ביגוד, צעצועים, כלים, ועוד...
אני יוזמת הפעלת בנק זמן במושב שבו אני חיה. עזרה הדדית בין שכנים יכולה לחסוך הרבה עלויות
לא יוצאת לבילויים שעולים הרבה כסף: לא בתי מלון,לא מסעדות,לא מופעי בידור. בעיקר טיולים בטבע וביקורים אצל חברים,פעילויות חברתיות לא פורמליות
קונה מזון בקואופ ומכינה הרבה לבד
לומדת לבקש עזרה במקום לשלם לשירות מקצועי בתשלום
ממחזרת,אוספת גרוטאות,מכינה מתנות בעצמי-ממה שיש
לומדת באמצעות האינטרנט במקום לשלם לסדנאות /ספרים/מטפלים
אמונה באיכות הפשטות והסתפקות במועט יכולה לעזור לדחות סיפוקים מיידיים
מקבצת משימות מחוץ לבית למעט יציאות כדי לחסוך בדלק וזמן נסיעה
מזמנים לסבא וסבתא לעשות יותר ביביסיטרים (ולוקחים בדרך עודפי אוכל מהמקרר של אמא... אין,אין כמו אמא)_

חיסכון כספי זה לא פשטות. מבחינתי אין קשר ישיר ביו השניים. התעסקות בחיסכון כספי רחוק מלהיות פשטות.
יותר קל לי להגיד מה היא לא פשטות, פשטות מבחינתי זה משהו הרבה יותר עמוק, צניעות פנימית. ומתחלקת לחומרית ורגשית.
אני בקלות הגעתי לפשטות חומרית, לפחות איך שאני מבינה אותה (מסתפקים במעט אבל איכותי). מאוד רוצה להגיע לפשטות רגשית (להיות בן אדם פשוט ושמח וטוב לב כמה שרק ילדים יכולים להיות...)

http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 51,00.html

היידמרי שוורמר, בת 70, בחרה לפני 16 שנה לחיות בלי כסף, בלי ארנק, בלי חשבון בנק, בלי פנסיה. ומאז היא חיה טוב.
כתבה מעניינת ומעוררת השראה.

נתינה.
יפה @}

מה הפוך לצריכה?
נתינה

מה הפוך לצריכה?
יצור או יצירה אולי

נהנית מכל מה שהפוך לצריכה
מעניין לקרוא את הפרשנויות.
הכוונה שלי היתה - מיצוי, ניצול יעיל של משאבים קיימים.

מה הפוך לצריכה?
הסתפקות. או אולי סיפוק.

מה הפוך לצריכה?

לכישה

מה הפוך לצריכה?
קיום שלם.

יצירה, בריאה. לעתים קרובות אני פשוט חושבת על מה אני צריכה ומחכה שהוא יופיע, אם הוא לא מופיע אני מניחה שהוא לא כל כך נחוץ.

הכירצ

מה הפוך לצריכה?

עוד לפני שאני צוללת לקרוא - הגעתי לכאן כי נראה לי שכך חייתי תמיד, כך חונכתי וכך התרגלתי. לא נהנית מצריכה, נהנית מכל מה שהפוך לצריכה.

_להנות ממה שזמין וקרוב על פני לחפש רחוק ומסובך.
להנות ממה שיש, מהאנשים בחיי ומיחסי איתם, מהסביבה הקרובה, מההזדמנויות הנקרות בחיי. לומר כן ולקבל את המתדפק על דלתי._

קצת ממשיכה, לפעמים הרצון הזה לחיות בפשטות מסבך את המחשבה שלנו כי אנחנו טרודים באיך נחייה פשוט יותר ואז הכל כבר הרבה פחות פשוט.

לפנות מקום .

לא יודע מאיפה להתחיל, מה לומר או לשאול.

הנה המקום הכי טוב <לדעתי> להתחיל.

http://www.youtube.com/watch?v=[po]6Hlw 9ldThs[/po]

לראות שקיעות כל יום, להסתכל ולעמוד לפעמים ולא לחפש משהו, לחיות את היום. באהבה.

טוב, אז הנה, התחלתי
חיפשתי באנגלית בגוגל simple people והגעתי בין היתר לבלוג הזה
מצטט את המשפט הראשון:
Hi Everyone, I’m John Sherry and I think life has become too complicated
האיש החמוד הזה פתח בלוג שבו הוא מחפש אחר חיים פשוטים יותר.

בלוג מלא דפים מעניינים שהספקתי רק לרפרף בהם, ובמיוחד משך אותי הדף הזה - ראיון עם אדם פשוט - כריס ג'יימס

שוב קראתי את הדף מתחילתו ועד סופו הזמני, איזה תענוג

מחפש קצת דיון על פשטות במובן של רעיונות פשוטים, חשיבה פשוטה, לא לסבך את החיים. פשטות לעומת סירבול.
לא יודע מאיפה להתחיל, מה לומר או לשאול.

עבורי פשטות מרצון הינה לקחת, או ליתר דיוק, לקבל בדיוק את מה שאנו צריכים מהעולם, לא יותר, אבל גם לא פחות.
זאת התאוריה, וברור שבפרקטיקה זה הרבה יותר מסובך, ודורש תרגול והקשבה.
לרוב זה יהיה קשור בחסכון כספי - לא נקנה איזה מוצר חדש רק כי ראינו פרסומת מרהיבה למוצר, או כי החבר שלנו קנה בדיוק משהו כזה. אולם זה לא חייב להיות תמיד ככה - לדוגמא יותר זול לקנות ירקות רגילים ולא אורגניים, אך זה משפיע לרעה על כדור הארץ (ועלינו) כך שיכול להיות שנוציא יותר כסף עבור משהו 'פשוט' יותר. כמובן - ניתן להתגבר על הבעיה גם בדרך יצירתית יותר - כמו גידול הירקות בגינה הביתית (או בגינה קהילתית אם אין לנו שטח אדמה זמין לידנו), או ללקט (שזה הכי זול, וגם הכי בריא).
המקרה של ירקות אורגניים הינו כמובן רק דוגמא, ובכל החלטה שאנו עושים בחיינו חשוב וכדאי להתבונן ולבחור בדרך שנראית לנו הכי נכונה.
וחשוב לא פחות לזכור שאנו כולנו חלק מהמארג של העולם, ולא לשכוח להנות מהחיים.
עוד כמה ממחשבותי בנידון ניתן לקרוא בבלוג שלי על חיים פשוטים

מסע משפחתי

יער ה

משקיעה רק בדבר אחד בהופעה כגון תסרוקת אצל ספר, איפור אצל מאפרת מקצועית, או מניקור פדיקור.
וואו. מעולם לא עשיתי זאת. איפור ושיער וציפורניים רק בחתונה שלי עצמי. לא בחתונות של אחרים. וגם אז זה היה בביתה של מישהי (שיער ואיפור) בשיא הצניעות ובזול.
מסכימה עם יפה ש-
פשטות מרצון זה לחגוג ארועים משמחים בצניעות. רק עם הקרובים מאד. בלי מסיבות עם מוזמנים, נצנוצים, הליקופטרים, זיקוקי דינור...

פשטות מרצון זה לחגוג ארועים משמחים בצניעות. רק עם הקרובים מאד. בלי מסיבות עם מוזמנים, נצנוצים, הליקופטרים , זיקוקי דינור..

פשטות מרצון הלכה למעשה
חודשי הקיץ משופעים באירועים (כן ירבו) מסיבות, שמחות משפחתיות ואחרות
עם השנים גיבשתי מס' עקרונות לשרוד תקופות כאלה במינימום הוצאות מיותרות.

1. באופן עקרוני הולכים רק לארועים חשובים ביותר של קרובים נבחרים מדרגה ראשונה, או של חברים אהובים במיוחד - ה"סינון" הזה מאפשר לנו לתת מתנות נדיבות מכל הלב ולא מתוך תחושת מחוייבות.
2. בגדים/ נעליים/ תכשיטים לארוע אני משאילה לרוב מחברות/ אחותי וכיו"ב כי אני לא קונה יותר מידי מאלה, גם אני משאילה בשמחה כל מה שאפשר.
3. משתדלת לא לקחת את הילדים לארועים, מה שיסביל אותם (מה יש לקטנים האלה לעשות בארוע המוני ורועש מסוג זה) ויכריח אותנו לתת צ'ק גדול יותר.
4. משקיעה רק בדבר אחד בהופעה כגון תסרוקת אצל ספר, איפור אצל מאפרת מקצועית, או מניקור פדיקור. בחתונה של אח שלי שילמתי סכום חד פעמי ושכרתי סט תכשיטים מאוד יחודי שלא היה שום טעם לרכוש אותו עבור שמלה שידעתי שאלבש רק פעם אחת.

(-: @}

פשטות מרצון עבורי זה לנהוג בחסכנות במשאבים, להנות ממה שזמין וקרוב על פני לחפש רחוק ומסובך.
להנות ממה שיש, מהאנשים בחיי ומיחסי איתם, מהסביבה הקרובה, מההזדמנויות הנקרות בחיי. לומר כן ולקבל את המתדפק על דלתי.

רוצה להחיות את הדף

נוסעת סמויה כתבה:
_פשטות מרצון, כפי שאני מבינה את המושג, פירושה לנסות לחשוב בצלילות על כל תחומי החיים - מגורים, כספים, אוכל, בריאות, יחסים, פרנסה - ובכל אחד מהם לבחור את מה שעונה על צרכינו האמיתיים.
אם לקחת את האוכל כמשל לכל שאר תחומי החיים - להמיר את הג'אנק-פוד (הבחירה הקלה והאוטומטית, הזמינה, המהירה, התעשייתית, השטחית, שמתחזה לדבר שאנחנו זקוקים לו) באוכל מזין באמת.
בנוגע להוצאות כספיות - למיטב הבנתי, פשטות מרצון אינה זהה לגמרי להסתפקות במועט.
פירושה לקנות בתבונה את מה שבאמת נחוץ לנו. למשל - לקנות דבר אחד שמשמח אותי באמת, במקום עשרה דברים זולים שלא באמת נחוצים לי.
ועניין נוסף - אני חושבת ש-פשטות מרצון פירושה גם לנסות להתפרנס ממשהו שהוא "חלק מהפיתרון ולא חלק מהבעיה"._

סקר קטן -
מהי פשטות מרצון עבורך? האם זה קשור בהכרח לחסכון כספי?

נעמה, רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת. תודה

תודה tאמא קישור נהדר!!

מעתיקה לכאן התכתבות מהדף שלי שקשורה לחיי פשטות:

איך מסתדרים כלכלית עם העניין הזה שיש רק מפרנס אחד? הייתי מאד רוצה לקחת חלק בחינוך ביתי, ובן הזוג (עובד סוציאלי השם ישמור...) ומשכורתו לא תצליח להחזיק אותנו אם ראש למעלה...


הנחת היסוד שאת חייבת את המשכורת כדי לכסות עלויות הכרחיות-איננה הכרחית.
הנחת היסוד שאם הילדים במסגרות חינוך חוץ ביתיות עלות החיים זולה יותר- גם היא אינה הכרחית
כל משכורת שהייתי מקבלת בחוץ (ואינני אשת קריירה בהייטק...),לא היתה מצליחה לממן את עלות המסגרות (שחייבות להיות איכותיות כדי להתחרות באיכות החינוך הביתי)

יש הרבה הוצאות שאפשר להימנע מהן כשאת בחינוך ביתי
למשל:
לחפש מענים לצרכים המשפחתיים בסביבה הקרובה,ואם אין כאלו-אז לעבור דירה.
לחפש יישוב שבו הדיור זול ,להתפשר על בית קטן, ויש אנשים ידידותיים כלבבך
אני מפעילה קח-תן,וכך חוסכת הוצאת ביגוד,צעצועים,כלים,ועוד...
אני יוזמת הפעלת בנק זמן במושב שבו אני חיה. עזרה הדדית בין שכנים יכולה לחסוך הרבה עלויות
אני רוצה להפעיל חוגים ללא תשלום בעצמי וכך לחסוך עלויות. למשל: חוג בישול לילדות ונערות,חוג ריקוד למבוגרים בסגנון "ריו אביירטו"
לא יוצאת לבילויים שעולים הרבה כסף: לא בתי מלון,לא מסעדות,לא מופעי בידור. בעיקר טיולים בטבע וביקורים אצל חברים,פעילויות חברתיות לא פורמליות
קונה מזון בקואופ ומכינה הרבה לבד
לומדת לבקש עזרה במקום לשלם לשירות מקצועי בתשלום
ממחזרת,אוספת גרוטאות,מכינה מתנות בעצמי-ממה שיש
לומדת באמצעות האינטרנט במקום לשלם לסדנאות /ספרים/מטפלים
אמונה באיכות הפשטות והסתפקות במועט יכולה לעזור לדחות סיפוקים מיידיים
מקבצת משימות מחוץ לבית למעט יציאות כדי לחסוך בדלק וזמן נסיעה
מזמנים לסבא וסבתא לעשות יותר ביביסיטרים (ולוקחים בדרך עודפי אוכל מהמקרר של אמא... אין,אין כמו אמא)

נראה לי שכדי לחיות בחינוך ביתי לא צריך עוד משכורת אלא יצירתיות , יוזמה ואמונה בדרך. השמיים הם הגבול כשיש לך חופש בחירה




תודה

קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן

קטע גדול, אני עדיין צוחק...

שלום לאזרח דרור אהבתי את המאמר שלך בראש הדף. גם לדעתי צריך להתמקד בצמצום הצריכה, ובהבאת המודעות לאורח חיים מאוזן שבין האדם למקום ולטבע. " וקצת אמונה " בהחלט שלא תזיק פה. יש לחשוב על המהות ועל המשמעות ולהביט "לסוף דבר בקדמותו". לדעת למצוא את האושר בפשטות

ועוד פרט חשוב, יש לאיש קטנוע, כך שלא נהיה לגמרי בלתי ממונעים, ועדיין נשלם סכומי עתק לסוכנות הביטוח.
אכן, נטל משמעותי. אך בכל זאת, בחישוב יחד עם כל שאר המרכיבים באחזקת מכונית, שווה. את בעיית הסופר אפשר יופי לפתור עם קטנוע, בכלל חלק ניכר מהסידורים. אפשר גם לעשות הסעות לבני המשפחה, בשיטת הסלמי.

גלי את מוזמנת להסתכל בדף של חיים בגיתה

אני צריכה עצה ומקווה שמישהו יכנס וירענן את הדף ויעוץ לי..

כבר חודשיים כמעט (תוך כדי חתונה והריון) שאנחנו מחפשים בית באיזור המושבים שצמודים לירושלים.
אנחנו חיים כרגע ממשכורת אחת וסמלית ביותר של בנזוגי
ועד שלא נעבור, לא אוכל להרוויח (עושה קייטרינג מהבית) וגם אז, יש רק חודשיים עד הלידה

חיפשנו וחיפשנו (חיפשתי וחיפשתי בזמן שאישי היקר פירנס)
ונראה שאין משהו שעומד בדרישות שלנו ובמחיר שנוכל להרשות לעצמנו

קשה לי לחשוב על מקום אחר לעבור אליו כי כאן המשפחה והחברים והלב
אבל נראה כאילו זו האופציה המתבקשת

הייתי רוצה למצוא משהו זול ולהצתנע ולהנמיך דרישות אך כנראה שזה קשה לי
מי יוכל לעזור?

ברעיונות של היכן לגור (שיהיה ליד עיר כדי לעבוד, ליד קהילה נעימה כדי להתחבר וליד קצת ירוק כדי לנשום)
או באיך להצתנע (עם תינוק בדרך ודרישה למטבח מרווח ומקום לאירוח נעים)
או אולי פשוט מישהו שמכיר משהו מתאים ( קרוון, לול, דיור תמורת עבודה או כל דירה זולה שעוברת מפה לאוזן)

תודה, תודה ותודה (לכל אחד מהשלושה). זהו, שלחתי להם ערֵמת מקורות, מקווה שיעשו בהם שימוש.
רק בשמחות!

יש איזה משפט שמוטב ארוחת ירק ושמחה בה, מאשר שור אבוס ומריבות. אולי אפשר להוסיף ש"אנו מזמינים אתכם לשמוח בארוחת הירק שלנו. שמחתנו תהיה שלמה בבואכם, אין צורך להביא שור אבוס".

מרבה נכסים מרבה דאגות

אני חושבת שיש משפט כזה שונא מתנות יחיה

זקוקה לעזרת המומחים במציאת קטע ממקורות ישראל שעוסק ב פשטות מרצון ויכול להתאים להזמנה לחתונה (גם קטע ארוך זה בסדר). בני הזוג רוצים לתת למוזמנים להבין את יחסם לחתונה, את הסיבה לכך שהסעודה לא תהיה משהו מטורף, והחופש המוחלט שהם רוצים לאפשר לאנשים להגיע גם בלי מתנה / להביא מתנה שהיא סנטימנטלית וחסרת ערך חומרי / להביא מתנה חומרית צנועה. צריך איזה ציטוט יפה להביא מעל ההסבר. רעיונות?

כדי לסבר את האוזן: מאותה סיבה לא אכפת לי ללבוש בגד שיוצר בסין אם קניתי אותו בחנות יד שנייה. הנזק כבר נעשה, ולא הוספתי לו כלום.
בכל מקרה יותר כיף ללבוש תוצרת מקומית וטובה, אבל אני לא בודקת בציציות.

מה שמקבלים יד שנייה לא אכפת לי.
(אני עצמי לא נועלת גם עור שניתן במתנה, מטעמי מוסר-סלידה-מראית עין. אבל בשביל הבת שלי זה סביר בעיני. תעשיית העור לא רואה מזה גרוש ושום זיהום לא נוסף לעולם בגלל הנעליים שלה).

אני לא אקנה, כי זה מעור,
סליחה, שושוז זה לא עשוי מעור (של קנגרו)?

...אגב, הסנדלר שתיקן את הנעליים העתיק את הגזרה, ועכשיו אפשר לקנות ברחוב שנקין נעליים דמויות שושוז בעבודת יד מקומית!

(אני לא אקנה, כי זה מעור, אבל זה כבר סיפור אחר).
נחמד, לא?

בעברית, בכל חנות ספרים רגילה. אני קניתי בצומת ספרים.

נוסעת סמויה, איפה אפשר לרכוש את הספר? בעברית, או אנגלית?

אני רק בתחילת הקריאה אבל כבר רוצה להמליץ על ספרו השנון של טום הודג'קינסון, אין מחיר לחופש
הספר יוצא נגד תרבות הצריכה ונגד התרבות הקפיטליסטית שהפכה את העבודה והקריירה לדת. הוא מציע אלטרנטיבה פשוטה, שמחה ואנרכיסטית: בטלנות. כפי שהפשטות מרצון היא לאו דווקא פשוטה, גם הבטלנות כרוכה בלא מעט עשייה, אבל קודם כל ובעיקר היא כרוכה במהפך מחשבתי.

הנה קישור ל-ריאיון עם הודג'קינסון

ואשמח לפטפט כאן עם קוראים נוספים של הספר.

כל פעם (והפעם הזו אינה יוצאת דופן) בה אני "כאילו" שוכחת מה חשוב, אני מוצאת את הדף הזה וקוראת בו.
כל פעם שאני מנסה לענות לעצמי על השאלה - איך אני לא נגררת לסחרור הזה שבו מצויים רבים, איך אצליח להמשיך לא לרצות את הדברים שאני לא רוצה וזאת שלא אצטרך לשלם את המחיר - אני באה לדף הזה, שיזכיר לי...את עצמי.

אז תודה לכל מי שכתב פה פעם, וממשיך להזכיר לי עכשיו!

@}
גם על הפרנסה שסיפקת לסנדלר.

היום עשיתי משהו שהוא פשטות מרצון אבל דווקא יקר יותר, אז אני רצה לספר.
בתי קיבלה נעליים רכות יד שנייה במצב טוב, ורצה בהן כמה חודשים (כמו שהיתה אומרת קדיה מולודובסקי) עד שסולייתן נשחקה ונקרעה.
חדשות כאלה עולות 180 שקל בערך, אבל בשוק אפשר למצוא נעליים רכות חדשות ומספקות לגמרי בגרושים.
למרות הפיתוי המפוקפק, התכבדתי ולקחתי אותן לסנדלר, שתפר להן סוליות חדשות ואפילו ניקה אותן.
עלה 50 שקל, אבל עכשיו היא תוכל ללכת בגשם ואני אוכל להעביר אותן לעוד ילדה.
(-:

קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:

אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --

זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.

אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?

זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...

אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?

זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...

לא היה לי רכב כשהיייתי רווקה וסטודנטית, לא היה לנו רכב תקופה ממש ארוכה לפני שנולד הילד, אבל...

לחזור מהעבודה מתל אביב לגבעתיים היה לוקח לי בממוצע שעה עד שעה וחצי בערב בגלל שחיכיתי בתחנה,
וכנ"ל בבוקר - לצאת הרבה יותר מוקדם, ולפעמים הייתי לוקחת מונית, בגלל שאת הבוס זה לא ממש מעניין שיש לך אוטובוס בעוד רבע שעה ושאחר כך תצטרכי לחכות שעה נוספת בתחנה.

אז בלי ילדים זה אפשרי ולא כזה נורא.

אבל עם תינוק? פעוט? ילדים שאתה רוצה לראות? זמן שלך איתם?
מה גם שלהתנייד איתם, למשל סופר - בלי אוטו זה ממש קשה, לעלות לאוטובוס עם עגלת תינוק זה מאוד קשה,
יש דברים שרואים רק מכאן ולא משם.

גם אנחנו חיים בלי אוטו, בישוב קטן שאין בו כלום (מבחינת- מכולת, מרפאה וכו') ועם שני ילדים קטנים (הקטנה בת חודש).
הבעל רוכב על אופניים לצומת הקרובה וממשיך בטרמפים ואני כמעט ולא יוצאת מהבית. כשאין ברירה- מתבססים על טרמפים (שקובעים איתם מראש) או על הקפצות. גם יצא לנו כמה פעמים לבקש רכב משכנים תמורת תשלום על הדלק.
ככה שמניסיוני זה בהחלט אפשרי- אבל זה דורש להיעזר הרבה באנשים מסביב, ובשלב מסוים החלטתי שזה לא הוגן שאנשים אחרים משלמים את המחיר של הבחירות שלנו (למשל ההורים שמקפיצים אותנו כי זה לא הגיוני (לדעתם) לסוע בטרמפים עם ילדה בת חודש...).
בקיצור- נשברנו, ואנחנו מתחילים לחפש רכב...

אה, ויש כאן משפחה עם שישה ילדים (!) שחיים בלי. אבל הם מדהימים גם בלי קשר...

רחל נראה לי שהמטבח הוא מקור למלחמות הכי גדול וכדאי גם אותו לעשות אישי לכל משפחה
>אילה נזכרת בשבועות הבודדים שגרה עם שותפים <

אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום.
בתל אביב זו באמת לא בעיה. כאן אני צריכה אוטו לכל דבר קטן, ואין לי, אז אני ממש תקועה בבית. אבל יש לנו אוטו אחד, ואי אפשר בלעדיו.

כן, לדעתי הכי מעשי זה שימוש במכוניות משותפות כמו שיש בקיבוצים (קרלוג). נכון שזה דורש לוגיסטיקה, אבל זה הרבה יותר יעיל.

זה באמת קשה במציאות שלנו. אני משתדלת למעט בשימוש במכונית, אבל עדיין נוסעת פעם-פעמיים בשבוע. זה לא פשוט לחיות עם ילדים בלי אוטו.
אנחנו חיים בלי אוטו (גם כי זה די מטורף להחזיק אוטו בלב ת"א) וזו לא ממש בעיה בחיי היומיום. אומנם אני מהרהרת איך אתנייד עם ילד ותינוק כשצריך להגיע לאנשהו מחוץ לעיר. אבל גם לקנות אוטו כדי להזיז אותו פעם בחודש, כשיבוא לנו לנסוע לטיול בשבת, זה לא הכי פרקטי, גם לא בשיתוף עם אחרים (לא שווה לי לשלם ביטוח, חניה וכולי בשביל נסיעות מזדמנות בלבד). אז נשארים כך בינתיים.

אני כבר לא יודעת באיזה דף אני, המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו או פה...

(להעביר? לפצל? להתחיל דף חדש?)