על ידי מ_י_כ_ל* » 05 פברואר 2004, 21:45
טרה,
ההנחיה של הסטודיו היתה ליצור תוספת לבית דירות בתל-אביב, תוך התמקדות ביחסי הגומלין שבין המבנה הקיים, התוספת והסביבה. לשם כך, בחנתי תופעות צורניות שונות במתחם, כגון: מפת הרחובות, תצורת המבנים באיזור והמקצב שבה, מסלולי ההגעה למבנה, תצורת שבילי הכניסה, תפזורת עמודי התיאורה, וכד'. באופן משונה, הגם שדובר ברחובות ה'גריד' של תל-אביב, כל הזמן צצה ועלתה מבין השיטין תצורה של ספירלה (שאף היא תצורה ממוקדת מרכז). משם ניצת הרעיון של יצירת מנדלה עבור אותו איזור אורבני, ותכנון אדריכלי על פיה.
כאשר כל הרשמים החזותיים שמניתי הונחו בפני כמקורות השראה, ישבתי עם חברה טובה, אור נרות, כוס יין ומוסיקה רוגעת, לצייר מנדלות. אה, כן, גם חום של 39 עזר.. (או שהיה זה השילוב של יין ותרופות?!?)... על כל פנים, פשוט ישבנו וציירנו, ציירנו וצבענו. כל אחת את המנדלה שלה. ניסינו לנקות את המחשבה מכל השפעה אחרת, העלולה לשמש מלכודת (למשל - רעיונות שהיו לי לגבי התוספת מלכתחילה, ואשר היו עלולות לעשות דרכן אל הנייר). ואז, אחרי זמן מה שהרגיש כזמן קצר במיוחד (הסתבר שישבנו למעלה מ-3 שעות, ואם תזכרי במה שכתבתי לגבי מצבי הבריאותי באותה עת - זה הישג מרשים למדי...), הרגשנו שזהו זה.
איך ידענו ש- 'זהו זה'? אין לי תשובה שאוכל לנסח במילים. זה כמו לשאול צייר מתי נראה לו שהציור מוכן. תמיד אפשר להוסיף עוד, תמיד אפשר לשנות משהו, אבל יש רגע כזה, שבו אתה מחליט שכל תוספת תיגרע. שאתה שלם עם היצירה, גם אם בעיני אחרים ראוי שתמשיך (מקווה שמורי לרישום קוראים את דברי...).
זהו. כך נולדה לה המנדלה ההיא.
[אגב, נדמה לי (לא מבטיחה) כי שמור עימי תקציר החומר התיאורטי על מנדלות שהכנתי, ב עיברית . אם מישהו מתעניין אוכל לפשפש בניירותי ולהעלות כאן על הכתב.]
טרה,
ההנחיה של הסטודיו היתה ליצור תוספת לבית דירות בתל-אביב, תוך התמקדות ביחסי הגומלין שבין המבנה הקיים, התוספת והסביבה. לשם כך, בחנתי תופעות צורניות שונות במתחם, כגון: מפת הרחובות, תצורת המבנים באיזור והמקצב שבה, מסלולי ההגעה למבנה, תצורת שבילי הכניסה, תפזורת עמודי התיאורה, וכד'. באופן משונה, הגם שדובר ברחובות ה'גריד' של תל-אביב, כל הזמן צצה ועלתה מבין השיטין תצורה של ספירלה (שאף היא תצורה ממוקדת מרכז). משם ניצת הרעיון של יצירת מנדלה עבור אותו איזור אורבני, ותכנון אדריכלי על פיה.
כאשר כל הרשמים החזותיים שמניתי הונחו בפני כמקורות השראה, ישבתי עם חברה טובה, אור נרות, כוס יין ומוסיקה רוגעת, לצייר מנדלות. אה, כן, גם חום של 39 עזר.. (או שהיה זה השילוב של יין ותרופות?!?)... על כל פנים, פשוט ישבנו וציירנו, ציירנו וצבענו. כל אחת את המנדלה שלה. ניסינו לנקות את המחשבה מכל השפעה אחרת, העלולה לשמש מלכודת (למשל - רעיונות שהיו לי לגבי התוספת מלכתחילה, ואשר היו עלולות לעשות דרכן אל הנייר). ואז, אחרי זמן מה שהרגיש כזמן קצר במיוחד (הסתבר שישבנו למעלה מ-3 שעות, ואם תזכרי במה שכתבתי לגבי מצבי הבריאותי באותה עת - זה הישג מרשים למדי...), הרגשנו שזהו זה.
איך ידענו ש- 'זהו זה'? אין לי תשובה שאוכל לנסח במילים. זה כמו לשאול צייר מתי נראה לו שהציור מוכן. תמיד אפשר להוסיף עוד, תמיד אפשר לשנות משהו, אבל יש רגע כזה, שבו אתה מחליט שכל תוספת תיגרע. שאתה שלם עם היצירה, גם אם בעיני אחרים ראוי שתמשיך (מקווה שמורי לרישום קוראים את דברי...).
זהו. כך נולדה לה המנדלה ההיא.
[אגב, נדמה לי (לא מבטיחה) כי שמור עימי תקציר החומר התיאורטי על מנדלות שהכנתי, ב [b]עיברית[/b] . אם מישהו מתעניין אוכל לפשפש בניירותי ולהעלות כאן על הכתב.]