איזה יופי, קואלה!!!

ועירית, אהובתי משכבר הימים, חיבוק ענקי לך.

צילי אהובה, איזה כיף לראות אותך פה!! :-)
אין לך דף בית אז משאירה פה חיבוק (())

צילי, הדברים שאת כותבת תורמים לי מאד. תודה

אני כן יכולה להעיד שרזיתי (בלי כוונה) אחרי שלמדתי להקשיב למה הגוף צריך כשהתחלתי לטפל ברגשות שלי כמו שצריך.
אבל זה לא היה איזושהו מבצע שעשיתי אלא תהליך של כמה וכמה שנים שהלך והעמיק והגוף השתנה והתחטב בהתאם. אנשים שלא ראו אותי כמה זמן ואז פגשו אותי שאלו אותי מה קורה ואם הפסקתי לאכול. אבל התהליך שלי לא היה קשור לאוכל אלא לרגש.
תוכדי זה יותר ויותר הרגשתי בנוח בגוף שלי על כל מה שיש בו, יותר אהבתי את עצמי והרגשתי חיבור אליו. ונתתי לו רשות להיות כמו שהוא. היום אני לא מתעסקת במשקל כי אני מרגישה שאני כל הזמן אוכלת ונעה מה שמדויק לי ומרשה לגוף שלי להיראות בהתאם. אף פעם לא הייתי מלאה אבל גם אף פעם לא הייתי רזה-רזה. פעם היה לי את הרצון הנשי התמידי לרזות אבל שחררתי את זה כשהבנתי לעומק שאין צורך.

פלוני אלמונית, מאוד שמחה שמשהו מהדברים תורם במשהו, מה שזה לא יהיה :)

הצורך לאבד את עצמך, להיעלם, באמת מאוד מוכר. הרבה אנשים בוחרים באוכל בשביל זה כי אכילה היא פעולה לגיטימית שאפשר לעשות בכל מקום. חלופות אפשריות זקוקות לרשות לעשות פעולות שנתפשות כפחות לגיטימיות. לעצור ולבהות, למשל. או לצלול לתוך ספר.
היום אפשר לקבל אפקט דומה מזה שצוללים לתוך המסך, ובהרבה הקשרים זה גם לגיטימי.
אז אפשר לבחור בפתרונות שאינם אוכל, ואפשר גם לחקור מה מפעיל את הצורך הזה להיעלם. למשל, זה יכול להיות ביטוי לצורך אמיתי להיות לבד, או לצורך לעבד רגע משהו לא נוח.

לגבי אכילה אחרי תחושת שובע ברורה - גם זה תהליך. ראשיתו בזיהוי של השובע ומתן רשות להמשיך לאכול אחרי הנקודה הזו. זה חותך את המעגל של האכילה הרגשית שמשתיקה את זה שאני רעה רעה רעה כי המשכתי לאכול אחרי ששבעתי וידעתי את זה. יש הרבה ביקורת על עיסוק רב מדי ברעב ושובע וכבר נתנו לזה את השם הלא מחמיא "דיאטת הרעב והשובע".
השלב הבא הוא להבחין גם במה שקורה לי בגוף אחרי ששבעתי והמשכתי לאכול, שלרוב הוא מן עיסה של אי נוחות או אי נעימות פיזיים.
משם אפשר להמשיך להתנסות בעצירה ובדיקה אם מתעורר בתוך זה מנגנון פיצוי. למשל, אם עצרת בשובע ואמרת לעצמך "כל הכבוד לי שעצרתי" זה סימן כמעט וודאי להזדקקות לפיצוי שתגיע אחר כך.

את צודקת, אלו תהליכים מאוד עדינים והם אכן למידה שאין לה סוף. היא גם אטית. כל עוד היא לא משרתת רצון לרדת במשקל יש לה עתיד. אם מה שהיא עושה זה להיות הרגל חדש כדי לרדת במשקל - אין לה הרבה סיכוי לקנות אחיזה בתוכך.

וזה מתחבר לדברים של מתחילה ולנקודה "מה שעובד זה...".
מתחילה, אני חושבת שהתכוונת למה שעובד בשביל הרזייה. אני אישית לא בעסקי ההרזייה משום שכאשר הרזייה היא המטרה, היחידה או אפילו המרכזית, אז שום דבר לא עובד ברוב המקרים, ומה ש"עובד" עובד לפרק זמן קצוב או מייצר נזקים, בריאותיים או אחרים. המטרות האישיות שלי מעולם לא היו לרדת במשקל, או "למתן", או לא להתפתות, או בכלל להיות ב"שיטה" שעובדת.
מה שאני רוצה שיעבוד זה היחסים ביני לבין האוכל וביני לכין הגוף שלי. אני רוצה שלווה באכילה שלי ושימחה בגוף שלי. אני רוצה להרגיש נוח פיזית ורגשית כשאני אוכלת ואחרי שאני אוכלת. ואת המטרה הזו בהחלט ניתן להשיג עם תשומת לב לצרכים ורצונות.

כשכתבתי שאנחנו בתדר אחר התכוונתי כנראה לזה. את בשיח של הרזייה ואת בתוך שפה של דיאטה. אני לא. אם את שופטת את הטקסטים שלי דרך הפריזמה של "האם זה יעזור לי לרזות?" אז התשובה שלי היא לא רק "לא" אלא גם - זו בכלל לא השאלה שאני שואלת את עצמי. לקח לי זמן להבין שאני עונה לך על שאלה שלא שאלת :)
אני חושבת שרובנו מחזיקות ביותר מדי ידע שמטרתו לרזות, ובפחות מדי ידע שמטרתו להשתחרר מתהליכי הרזייה ולחזור לחיבור פשוט לגוף שלנו. תהליכי הרזייה מכוונים הם אחד הדברים הכי משמינים שיש, שלא לדבר על שאר הנזקים שלהם.

נכתב בתגובה לצילי, זה לא שאני לא מבינה מה את כותבת או לא מתחברת או "בתדר" אחר. רובינו מחזיקות בהרבה מדי ידע, ואנחנו בטוחות שאם רק נדע יותר ועוד קצת על ההבגל בין צרכים לרצונות, על איך להתיידד עם רעב, וכדומה - אז נתנהל אחרת. זה לא עובד. לפחות לא יותר משאר השיטות.
מה שעובד זה לפי סדר יורד: ניתוחים, תרופות, קבוצות תמיכה, מאמן אישי, החלפת התמכרות אחת באחרת, ספירה קלורית. יחד או לחוד.

הקשב העצמי מעניין אבל הוא אינסופי.
אני אומרת, בנות 40 פלוס יודעות כל כך הרבה על עצמן ועל טריגרים, הנעה רגשית, פיזית וכדומה, לאכילה, והפער בין הידע לבין מה שניתן לעשות עם הידע בפועל ענק.
נראה ךמעניין לנבור בזה א- ז אני יודעת שכשאני עייפה, עצבנית, כואבת, שמחה אני אוכלת . אני מצליחה למתן בעקבות הידיעה בדיוק פעמיים.
הכל חוזר כרגיל. הרגלים, אוטומטיים, נטיות, הם ככ עמוקים שידיעה לא עוזרת.

חברה שלי חהיתה בקשב גמור כלםיעצמה, הכניסה לגוף מזונות שעשו לה טוב, שאלה את עצמה שאלות, הכינה מראש כמה שיותר, כדי לא להגתפתות, עוהקשיבה לשובע, החליפה מתוקים ממתוקים שביעים, ישנה טוב, עשתה שינוי יפהפה, לא רק שלא רזתה, עהעלתה 2 קילו...

אין תחליף ללהכניס פחות קלוריות ממה ששורפים. בגיל 20 אפשר לעגל פינות. בגיל 40 אין סיכוי.

צילי רק רציתי לומר שעבורי הדברים שלך באים ממש ממש בול.
רק לשים לב לצרכים שלי, לא יאמן כמה זה קשה וכמה זה לא רגיל. וגם לא יאמן איך הייתי דוחה הכל- לא לשתות, לא לעשות פיפי, לא לאכול, לא לנוח, מוחקת ומתעלמת עד שזה צורח. ואז הייתי מתחרפנת/ ממש סובלת, וצריכה להפסיק את מה שזה לא יהיה באותו רגע. וכמה קשיים זה הביא הביתה או לסביבה שלי, זה שאני חייבת לעשות קאט ושאני בתחושה ממש קשה והכל מציף אותי. ושום דבר לא עוזר לי, פשוט מתישהו התחושה נחלשת. בכלל לא הבנתי שזה חוסר תשומת הלב אליי. שמתי על זה כותרת של רגישות חושית.
ופתאום באמת ברור איך כל האוכל הרע שאני אוכלת הוא לא באמת צורך. פיצויים מכל מיני סוגים. נגיד פיצוי על ארוחה "בריאה" שאכלתי מהר ובסבל ובלי לטעום כלום רק לסיים. אז אחרי זה אני חייבת פינוק, לרגע לאכול ולהינות מזה.
או הרגלים- מתוק כשיוצאת מהבית, קפה אחרי אוכל, מתוק עם הקפה...
וגם אני רואה איזה צורך (או בעצם הרגל? איך לקרוא לזה?) "להתפרק" על משהו מתוק, כאילו לאבד את עצמי בתוך זה, להיעלם לרגע. איך אני עונה על זה? ומה בכלל אני מבקשת? (שואלת את עצמי אבל אם יש למישהו תשובה אז... תגלו לי :) )
רואה את הקושי שלי להתחבר לצרכים שלי כשיש אנשים סביבי. או בסביבה רועשת- נגיד, רעבה בשוק. כמה אוכל טעים יש מסביב, בקושי מרגישה את הרעב שלפני רגע היה ברור, אז עוד להחליט מה לאכול?
כבר כמה ימים שאני עוקבת לאט לאט אחרי התחושות ויש שיפור בחוויה שלי וגם באוכל שאני בוחרת לאכול.
עדיין אני רואה ששבעתי ורואה איך אני ממשיכה וממשיכה לאכול.
טוב. יש עוד הרבה ללמוד.

מתחילה, רק משתפת אותך שאני מרגישה שאני לא... כאילו לא בתדר שלך. שאני מציעה לך דברים שהם לא מה שאת צריכה כרגע.
עניתי כי הפנית חלק אלי אז הרגשתי צורך, אבל בגדול אני משחררת אותך מהמחשבות שלי ומאחלת לך שפע הצלחה בדרך שלך. אני בטוחה שאת יודעת לגמרי מה את עושה ומה נכון לך, ומקווה שתהני מהמסע שלך. הדברים האלה יכולים להיות כיף גדול.

מתחילה, ברור שלא כולם צריכים לאכול ארוחות קטנות ורבות. אין שום דבר שצריך, ואין שום דבר שכולם צריכים. אלו הכל רעיונות לבדיקה, וכשאני אומרת בדיקה אני מתכוונת לתחושת בטן, באופן מילולי ולא מילולי כאחד. רק את יודעת מה טוב, אבל כמו שכולנו יודעות, הידיעה עצמה היא לפעמים לא דבר ברור אלא דורשת תהליך של דיוק. איזו הבנה מה אני יודעת כשאני יודעת ומהיכן באה הידיעה שלי.

לגבי הרעב, אם הוא נחווה אצלך כמציק כמעט בהתחלה, אז יכול להיות שהדרך שבה את מבחינה בו (או אפילו בצרכים בכלל!!!) לא משרתת אותך היטב. אלו דברים שנלמדים אצלנו בגיל מאוד מאוד צעיר ולא אחריותך, אבל את יכולה לעשות עם זה משהו אם אתה רוצה. אנשים שונים בהחלט מרגישים רעב אחרת, אבל את תחושת הרעב אפשר לשנות, כי במקורה היא אמורה להיות רכה ונעימה. כמו כל צורך שהוא. כשאת עייפה אתה אמורה לחוש את זה בהתחלה כמו משהו רך ונעים ומזמין. כשאת צריכה פיפי את אמורה לחוש את זה כמו הזמנה נעימה ומחוייכת להתרוקן. כשאת צמאה את אמורה להרגיש צורך עדין לשתות. הצרכים שלנו לא נועדו לצעוק אלא לבקש בנימוס. אם זו לא החוויה שלך ואת רוצה שזו תהיה החוויה שלך אז את יכולה לעשות עם זה משהו.

הצורך שהכי קל לעבוד איתו הוא הרעב, אגב. אם את לא קמה מאוחר מאוד בבוקר, ויש לך מזל שהבקרים שלך לא מטורללים, זה הזמן הכי טוב להיות קשובה ופתוחה ולחכות למשהו שמרגיש כמו סימן ראשון. קרקור קטן בבטן, תחושה של פתח בתוך הבטן, כאילו יש בה קצת אוויר, אצל כל אחת זה אחרת. אולי תזמיני אחרות לספר איך הן חשות רעב עדין כדי לעורר השראה. אם מתרחקים ממסכים ומעיסוקים זוללי תשומת לב, יש סיכוי גבוה יותר להתחיל לשים לב. זה לא תמיד פשוט, אני מודה. אני יכולה לספר לך שכאשר אני יצאתי לדרך הזו תחושת הרעב כל הזמן התחדדה והלכה יותר ויותר אחורה, אבל זה לקח לי זמן.

אין ספק שאוכל מספק גם צורך רגשי, אבל לא על הצורך הבסיסי הזה דיברתי אלא על המקום שבו יש צורך רגשי שלא קשור לאוכל אלא למשהו אחר שאין רצון להרגיש, ואז האוכל סותם אותו מלצוף.

מעניין אם הרבה חלבונים ופחות פחמימות יעשו אפקט הפוך.

צילי העלית שאלות לשאול את עצמי, וחשבתי שאני לא חושבת שכולם צריכים לאכול ארוחות קטנות ורבות, בנוגע לניטרטים או מה שכתבת הכל תיאוריות ואת זו אני אפילו לא מכירה. יש תיאוריות הפוכות של צום חצי יום וכאלה התנסרויות וכו. מי יודע מה טוב מה לא.

אני שמחה שאני במודעות לגבי מה שעובד לי. ארוחה טובה עשירה עושה לי חסד פיזית ונפשית. ירידה הדרגתית במרכיבים גם.
לעצור ולשאול רגע כמה דחוף לי המיונז עם השניצל או שאפשר לוותר. אולי שוקולד אחד ולא שלושה או אולי שלושה עכשיו ולהבא בכלל לא להכניס לבית כי זה לא עובד לי עם שוקולד למנן 🦫

ורעב נחווה לפחות אצלי מציק כמעט מההתחלה. אולי אנשים שונים מרגישים רעב אחרת? אולי נשים עבות בשר מרגישות רעב קיצוני יותר? לעיתים רחוקות אני מרגישה רעב נסבל כמו שאפיינת. בדרכ הרעב גם אם לא משכתי אותו הרבה זמן, מלכתחילה, מציק והולך ומציק יותר ויותר.

אכילה רגשית ברור שקיימת, בארוחה כזו ובכל ארוחה. גם סקס לא נטול צורך רגשי, אפילו סטוץ, אוכל תמעד היה צורך פיזי ורגשי וחברתי לכולם והכל יחד. אני לא רוצה לאכול בלי להנות ולהיות מסופקת גם רגשית.

אני מכירה את התחושה שקמח לבן יכול להוציא מאיזון ואפילו ליצור תחושת רעב.

צילי לפעמים אני מגיבה מיידית ולפעמים נחוץ לי זמן לתת לדברים לשקוע ואז אני מגיבה, אז הפעם אני צריכה קצת זמן לחשוב על מה שכתבת. זה מענין מה שכתבת ואכפתי גם. תודה.

חיייבת רגע לשאול את דעתכן, מישהי כתבה שדיאטות של הרזיה השמנה וכו נובעות לעיתים מחוסר איזון של דופמין שדווקא מאוזן יותר אצל חלקינו אם מגדילים את כמות החלבונים בתזונה ומצמצמים משמעותית פחמימות.
זה היה לי מוזר. הייתי משוכנעת שפחמימות הן אלו שעוזרות לנו להפריש סרטונין דופמין וחברים אחרים.
שמתי לב פעם שמשולש פיצה יכול להוציא אותי מאיזון ולהגביר רעב אבל יוגורט עתיר חלבון מרגיע. מישהי מבינה בזה?

איזה כיף שהדף תופס תאוצה! תודה לכל הנוכחות :)
שבוע מיריית הפתיחה שלי, אני חושבת שדברים מתחילים להשתנות.
הדבר העיקרי שעשיתי הוא לקבוע לי שלוש ארוחות ביום. בכוונה אני כותבת 'לקבוע' ולא 'להגביל'.
בין הארוחות - שום כלום וכלום שום. מבחינתי, אוכלת רציפה שכמוני, זהו שינוי מרעיד אדמות.
אין הגבלות מיוחדות על הארוחות, אבל יש השתדלות: בבוקר בעיקר פירות, צהריים על בסיס ירקות, ערב לא לדלג גם אם מרגישה שיכולה.
הגוף שלי מגיב בתודה על הסידור הזה. גם הילדים... אני משקיעה בארוחות יותר, כאילו נהיית להן פתאום איזו נוכחות. כמעט אישיות. שמה לב לצבעים, לשילובים, למשקל של הצלחת. של המים אפילו - מרגישה איך משקל המים עובר מהבקבוק לתוך גופי. מתרכזת בתחושה.
בתוך זה יש כל מיני השתדלויות נוספות, והכר לשיפורים רחב מאד. אבל בינתיים אני כאן, בשינוי הכל כך מהותי הזה, שלרוב הקוראים אותי אולי נראה הכי מובן מאליו.

צילי יקרה, תודה תודה תודה.

ממש מתנה לשנה החדשה הכתיבה בדף הזה, ותודות רבות לפותחת הדף.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה, יוליק אהובה. ותודה פלונית. אני עצמי חווה שינויים בצרכי המזון סביב המחזוריות הנשית שלי אבל לא התעכבתי לפענח אותם כי אני פשוט אוכלת מה שנכון לי באותו יום, עד כמה שניתן. אז לא ממש משנה לי מה זה. אני כן מזהה בבירור, באופן די מפתיע, שלפני הגעת הווסת אני פחות רעבה וממש נוטה לאכול בצמצום יחסי. אין לי מושג למה אבל זו תופעה חוזרת.
אני חושבת שכשאין תחושה ברורה של מה רוצים, אפשר לשאול שאלות אחרות, כמו - מה ישמח אותי עכשיו? איזה אוכל, לו היה מוכן כאן לפניי, היה מעורר בי חיוך?
לפעמים השיחה עם הגוף משתנה ודרושה שפה חדשה. גם יכול להיות שהגוף שלך באיזו תקופת מעבר ממשהו למשהו, והוא עצמו לא סגור על זה. אז בנחת ובשלווה, עד שתהיה ידיעה ברורה יותר.

[list]
[*] פלונית, לא כתבתי אף פעם בלוג בבאופן כך שאין לי לאן לקשר. כתבתי בהמון דפים שונים ומשונים, תחת השמות צילי, [po]ציל צול[/po], וכמובן גוגוס בדפי החיוניות עד שלב מסוים. מאוד שמחה לשמוע שדברים שכתבתי פעם עוד משמחים מישהי היום.
[/list]

מתחילה, את יכולה לראות מהטקסט שלך שאת צריכה שובע כדי לשבוע :-)
אבל שובע הוא לא ההפך מרעב מציק מעצבן וחסר מנוח, אלא רק מרעב. אז יש מצב שמשהו במצב של רעב מטריד אותך. סתם דברים שאת יכולה לגלגל כמחשבות זה שאולי את מגיעה לארוחות רעבה מדי ואז הרעב שלך באמת כזה. אבל רעב, במהות שלו, הוא תחושה נעימה. הוא איתות עדין ונעים של הגוף ל"אוכל, בבקשה". והוא לא נהיה לא נעים ומציק ומצעמבן וחסר מנוח רק אם מקשיבים לו מאוחר מדי והוא נאלץ כבר לצעוק.
אולי אם יחסייך עם הרעב ישתנו ישתנה גם הצורך שלך בארוחה מאוד גדולה שנותנת לך הרבה ביטחון שלא תפגשי בקרוב את הדבר המציק והמעצבן הזה.
בנוסף, שובע לא אמור להרגיע אותך. הוא אמור להרגיש פשוט כמו צורך מסופק. יש סיכוי שהרגיעה הזו שאת מזהה בבטן מתקיימת בראש וקשורה לדברים אחרים, שיכולים להיות למשל המנוחה שאחרי אכילה רגשית.
אני לא מכירה אותך בכלל בכלל, אז בבקשה קחי כל מילה שלי בהכי עירבון מוגבל שיש. אני מגישה לך את מה שאני מכירה מאנשים אחרים, אבל אנשים אחרים אינם את ויכול להיות שכל זה לא מתאים לך בכלל, לא הכיוון ולא המילים ולא המוסיקה.

אגב, לא קשור בכלל לנושא, אבל אם את כבר כאן צילי, אז רציתי להוסיף שכשיצא לי לקרוא התייחסויות שלך לכל מיני סוגיות בהורות ובאימהות זה היה מאוד מעניין וריענן לי את המחשבה. לא מצאתי שום בלוג שלך על ההורות, אם רק פספסתי אותו (ובהחלט חיפשתי!) והוא עוד קיים, ומתאים לך לשתף אותו, אשמח :)

אני צריכה לאכול לפחות ארוחה אחת עשירה ומשביעה לאורך שעות רבות כי זה משביע.
ההיפך מרעב מציק, מעצבן וחסר מנוח.
זו תחושה מאוד ברורה בבטן של שובע מרגיע לעומת אכילה לא משביעה.
כדאני כבר עמוק בדיאטה הצורך הזה פוחת כי הקיבה קטנה ואני מרגישה שףהגבול מתקצר אבל עדיין מתקיים.

צילי אני קוראת שקטה שלך כבר ממזמן, וממש כיף ומעניין לקרוא אותך היום, איפה שאת היום.
אני גם בתהליך הארוך ארוך (ארוך...) של להבין מה הגוף שלי מבקש.
עכשיו אני מסתכלת על זה מהמשקפיים של התקופות השונות במחזור החודשי. אני עוקבת אחרי התחושות שלי ומנסה להבין באיזה שלב אני (אני מניקה תינוק גדול, אז המחזור עוד לא חזר באופן מפורש, אבל התנודות בתחושות וברצונות כן כאן, ורק עכשיו אני מתחילה להבין אותן)
סביב מה שנדמה לי כביוץ פתאום רציתי מאוד לאכול רק רק ירקות ופירות ומזון חי, וקל, אולי טיפה לחם לבן.
ובתקופות אחרות לא רוצה ירקות בכלל ורק רוצה אוכל חם מאוד.
זה היה נהדר כשקלטתי את זה, כי פתאום הסכמתי. פעם ליוו אותי כל מיני פחדים של "חייבים כך וכך חלבון" "חייבים כך וכך ירקות/שומן ווטאבר...
ופתאום הסכמתי לאכול רק מה שהתחשק והכל נכנס לכזה תואם, השתייה, השינה, הרגשות...
אבל עכשיו השתנתה בי הפאזה וכבר אין לי תחושה ברורה של מה אני רוצה. חיפשתי מידע על מאכלים מומלצים בתקופות שונות של המחזור, אולי לפי הרפואה הסינית, רק כדי לקבל איזה רעיון שישלח אותי לבדוק אם זה נכון לי. לא מצאתי משהו מספק.
מישהי כאן חוותה שינויים בצרכי המזון שלה לאורך החודש? ואם כן אז איזה סוג של שינויים?

צילי,
איזה יופי את כותבת!
בעצם כשאני חושבת על מה שכתבת- אין בשבילי חדש. אבל- כשאת מגישה את זה ככה- כל הידע וההבנה שלי משתדרגים בכמה רמות. וואוו!
תודה!

מתחילה, כתבת את זה למעלה
צילי מה אעשה במצבי?
אני אוהבת לאכול בעשר בבוקר ארוחה עשירה ןטעימה של משהו בבאגט או דומה. יש לידינו מקום שמכין באגטים עם בשר מוקפץ, רטבים, וציפס בצד. אם לא זה אני אוהבת לאכול משהו דומה. אוכל סיני שזה נודלס ועוף בלימון ושתייה בעשר בבוקר.
אכן בעשר בבוקר! כך זה משביע מנחם טעים ואני שבעה שעות מזה.

כשכתבת שצריך לכתוב מה עושה לנו טוב, זה הדבר הראשון שעלה בדעתי. לא ארוחות קטנות מפוזרות על פני היום ולא טעמים פחות מחזקים ושמנים.
יש בעיה שהקלוריות הממוצעות בכל מנה כזו מגיעות ל2,000.
ניסיתי להוריד את הציפס והיה לי חסר.
איך זה מסתדר עם התיאוריה שנאכל אכילה אינטואיטיבית? אני עשויה לזלול גלידה גם כשאני שבעה לחלוטין כי זה מה שהגוף שלי רוצה וטוב לו.

אכילה אינטואיטיבית לא עובדת כאשר האינטואיציה לומדת להשתיק את עצמה. זה דורש מהלך אורך וסבלני של חזרה לתחושות ברורות שאינן רק רצונות אלא בעיקר צרכים.
וזו תהיה שאלה מצוינת לשאול - איך אדע מתי שאני שומעת הוא אינטואיציה ולא עוד רצון או הרגל?
אני אענה לך דרך הדוגמאות שלך.
הבגט של הבוקר הוא מענה מעניין של צורך. אני מנחשת שהצורך הוא משהו עשיר וטעים. זה נשמע לי סבבה וגם אני הרבה פעמים מרגישה את זה.
על הצורך הזה התלבש לך הרגל שמספק לך את הצורך, אבל זה לא אומר שזו הדרך היחידה לספק את הצורך הזה, אם את מזהה שזה אולי לא הרעיון הכי טוב.
מה שאת יכולה לעשות, במקום להתעסק בגודל של מנות או קלוריות או רכיבים מפוררים אחרים, זה פשוט לשאול את עצמך מה עוד מרגיש לי עשיר וטעים, שנשמע לי גם מזין ונעים לכל הצרכים של הגוף שלי. הרי את הצורך הזה אפשר לספק במגוון ממש גדול של דרכים. אני לפעמים אוכלת במצב כזה מרק עוף עשיר מלא בעוף או אפילו סטייק לארוחת בוקר בעשר בבוקר. למה? ככה. כי הגוף שלי מבקש משהו עשיר ומשביע וסטייק נשמע לי כמו אוכל מזין למדי. או שתי פרוסות לחם ממש עבות של הלחם אליפות העולם שאני מכינה בעצמי, עם חומוס ביתי בשיכבה עבה ושתי ביצים קשות.

כן שווה גם לשאול את עצמך אם את לא במקרה מגיעה לארוחת הבוקר רעבה מדי ולא מתפנה אליך כשאת רק קצת רעבה ועוד יש לך מקום במוח לחשוב על הארוחה ולא רק לפעול אליה באוטומט.

עוד דבר מעניין זה שמשמח אותך להיות שבעה שעות. מי בכלל אמר שזה דבר מוצלח?
מעבר לשאלה האמיתית שאין עליה תשובה, זה אומר שאת אוכלת מגוון יותר מצומצם של אוכל אם אתה רעבה שעות ואוכלת הרבה פחות ארוכות, ושזה לאורך זמן מצמצם את החשיפה של המעיים שלך לרכיבי מזון. חלק מהשובע שלך מגיע מאוכל שלא מספק לך נוטריינטים בכלל וזה בזבוז.
טוב לשאול למה מגניב לי להיות שבעה שעות. מה שם בכלל מפתה. למשל, אצל אנשים שעבדתי איתם זה איפשר פחות התעסקות באוכל, וזה נעם להם כי הם פחדו מההתעסקות באוכל ולכן העדיפו להיות שבעים שעות. בעיניי זה לתקן דבר אחד עם דבר שלא שייך אליו במקום להתמודד עם האתגר ולמצוא דרך להתיידד עם כל סיפור האוכל. סתם כדוגמה לערך שבשאילת השאלה.

אם את זוללת גלידה כשאת שבעה, וברור לך שאת שבעה, אז זה בוודאות לא מה שהגוף שלך רוצה. זה משהו שהראש שלך רוצה בגלל מגוון גדול של סיבות אפשריות.
אפשר לטפל בזה בכל מיני דרכים כמובן.
אני כאמור לא בעסקי הקלוריות, לא לספור אותן מראש ולא לשחק איתן ולא לדעת אותן בכלל :-D
מאחלת לך הצלחה רבה בכל התנסות שנראית לך מעניינת ומלמדת, מה שהיא לא תהיה. וגם בתאבון!

בתחום של תנועה ממליצה בחום ענקי על אייל שמש.
לגגל את השם שלו, יש לו כל מיני אפשרויות של קורסים דיגיטליים, קטנים (גם במחיר) וגדולים.

זה מדהים, וזה הכי.. הכי טוב שיכולתי לקבל. ממש.
וחלק משמעותי ממה שהוא מלמד זה איך לעשות את זה בזרימה ובחיבור. וזה הכי תואם באופן שאני מכירה מבחינת הרוח, הבחירה, היעדר הגבלות ואיסורים וטונות של ידע מדוייק, מדוקדק ושלמותי. שמוגש באופן שלא מעמיס על המערכת אלא מזרים אותה. למי שעוד זוכרת אותי כאן ומעריכה את ההמלצות שלי - ממליצה בחום. (:

הירק ממלא נכון.
צריך להכין מראש.
מישהי פירסמה טיפ, לכתוב בנייר על דלת המקרר איזה אוכל מוכן יש בו, ככה הם נמנעו מלזרוק כמויות, וגם ח
לאכול יותר בבית.
בדיאטה זה יכול להיות מוצלח כי זה ממקד את מה שזמין. אני מהבוקר רק אוכלת שאריות מערב החג כי הן טעימות וזמינות.

לגמרי, אפשר להכין מראש ולהקפיא כמעט הכל. חשוב שיהיה נוח וקליל להכין כדי לא להתפתות ללכת החוצה ולקנות משהו...
לדעתי להוסיף ירקות מבושלים (ברוקולי, שעועית ירוקה, פלפלים, כרובית, תרד, מנגולד, גזר וכו') למנת הבשר, עם אותו הרוטב שאת אוהבת יכול אולי לעזור להרגיש שאת עדיין אוכלת הרבה ומתמלאת אבל בדברים יותר מזינים ופחות כבדים.
שעדיין המנה תהיה גדולה אבל ההרכב שלה קצת אחר.

בנוסף תטיפים שלך ליאורה, גיסתי סיפרה לי שהיא מקפיצה חזה עוף עם בצל וכו מחלקת למנות, מקפיאה ומפשירה. זה פתרון מעולה לכל מתכון כולל האסייתים, רק לזרוק ולשלב בתבשיל, במקום לזכור להפשיר ולהכין מחדש

הכנת אוכל בבית יותר בריאה, נקייה וזוחה מבחוץ. תמיד. יש מספיק סיבות להכין בבית ובזה אין צורך לשכנע אותי 😀
בשבועים האחרונים התחדדה ההבנה שלי לגבי ביזבוז כסף על אוכל בחוץ. אנחנו לא אוכלים במסעדות יקרות, אך גם מארוחות זולות/ גלעדות/פיצות/מוקפץ וכדומה מצטברת הוצאה של קרוב לאלף שח.
בבית זה היה עולה שליש.
מנות גדוחות מיטיבות איתי גם עם הכבדות לצידן. כשאני בדיאטה הקלילות רבה יותר אך לא בעקבות ארוחה אחת קלה או כבדה אלא רצף של הרגלים.
ביומיים האחרונים חוויתי מרבות, מחנק, מכנסיים בקושי נסגרים.
היום התחלתי במשהו שלא ניסיתי בעבר: להפחית קצת את הכמות הקלורית והשומנים מהמזון. זו לא דיאטה של כמות קלוריות נמוכה מההוצאה. אני מפחיתה את הנפח וההרכב במעט. לאט. כרגע.

עכשיו קראתי שוב והבנתי שהבאגט זה לא סיני אבל לא משנה, אפשר להכין פרגית או בשר טעימים בבית עם תיבול כלשהו, בין אם תערובת תבלינים, עשבי תיבול כמו רוזמרין, טימין, שום, שמן זית...
אפשר להכין באגט בבית מקמח כוסמין לבן או מלא. למתקדמים אפשר להכין לאפה מקמח כוסמת או טף :)
הכל אפשר להכין בבית, מיונז, קטשופ, חמוצים, עמבה, והכל יוצא הרבה הרבה יותר טרי, מזין, טעים ובריא.
אז אם את יודעת שזו ארוחת הבוקר האולטימטיבית שלך באמת להכין צנצנות מכל דבר שישארו לך לחודש לפחות. וכל בוקר רק תקומי, תקפיצי צ'יק צ'ק את הבשר על האש, תחממי את הלחם ואת התפו"א שהכנת מראש וזהו.
ובמקום שתייה קלה מתוקה לסחוט מיץ מפירות טריים כמו תפוזים או תפוחים.
גם למיץ אפשר להוסיף ירקות או עלים ירוקים או אבקות סופרפוד למיניהן אבל זה למתקדמים...

מתחילה, השאלה איך הגוף מרגיש אחרי שאוכלים (כמה שעות אחרי ובמהלך היום).
אם את כבדה, חסרת אנרגיה, רוצה לנוח, וצריכה כל הזמן לאכול מתוק או קפה כדי להמריץ את עצמך - התזונה הזו לא מחיה את הגוף. זה לא מה שהוא מרגיש טוב איתו, רק לפה זה טעים.
צריך להתחיל להרגיש את כל הגוף ולא רק את החשק. לראות איך זה משפיע על רמת האנרגיה, על התנועה, על הקלות, על התחושה בבטן (אם קל וזורם לעכל או שכואב והבטן מתקשה וכבדה).

בגדול הרצון שלי, למשל, הוא לאכול ארוחות משביעות אבל שיהיה לגוף קל לעכל אותן ושישביעו לאורך זמן. ככה שממש אחרי האוכל או 5 דקות אחרי אני יכולה לחזור לעשות דברים בלי שום בעיה. בתור רקדנית לשעבר, אני אוהבת להרגיש יכולת תנועה לאורך כל היום וזה מה שבנה את התזונה שלי בעבר, כשהייתי צריכה לאכול וישר לחזור לרקוד. מצד אחד הייתי צריכה אוכל שבונה את הגוף והשרירים ומצד שני שלא יהיה כבד מדי. ככה די ביססתי את התזונה לאורך השנים ומאז העקרון הזה נשאר.

השאלה מה חשוב לך, איך נראה היום שלך... צריך להתאים את התזונה לסדר יום, לפעילות ולזמן שיש. גם לזמן להכין אוכל וגם לזמן לאכול אותו.
דווקא אוכל סיני הוא קליל ובריא ואני מכינה בבית המון מוקפצים עם הרבה ירקות, חלבון כלשהו (בד"כ טופו עם תיבול אבל עוף או בשר זה גם כן מעולה) ואוכלת את זה על אורז או אטריות אורז או שעועית ולפעמים אטריות ביצים. כך שדווקא מנה כזו יכולה להיות נפלאה ובריאה.
אני הייתי מכינה בבית במקום לקנות ומנסה לעשות את אותו עקרון רק בריא יותר. למשל ברוטב לשים סילאן במקום סוכר, להמעיט בכמות המלח\רוטב סויה, בשביל להוסיף טעם להשתמש במרכיבים בריאים כמו שמן זית, לימון, שום, שומשום, פלפל צ'ילי, ווסאבי, קרם קוקוס, ג'ינג'ר, מחית קארי בכל מיני צבעים וכדומה.
הבישול האסייתי הוא אדיר ויש כ"כ הרבה טעמים ומרקמים שאפשר לשחק איתם וזה מאד פשוט להכין. מכינים מרינדה טובה של רוטב, משרים את העוף\טופו, ומקפיצים על ווק עם המון ירקות חתוכים דק דק (מכניסים את הירקות לפי דרגה מקשה עד רך). אפשר לגוון עד אינסוף ברטבים ובירקות שמכינים וככה לאכול כל יום משהו אחר. אם את אוהבת צ'יפס בצד אולי תנסי להכין תפו"א חתוכים דק אפויים עם שמן זית ומלח, או תפו"א שלם אפוי עם בצל מקורמל עליו או לשפוך עליו חלק מהמרינדה ולאפות, או עם כפית שמנת חמוצה, או עם תיבול של שמ"ז ופפריקה ופירורי לחם כדי לתת טאץ' קריספי.
במקום בגט אולי להחליף בלחמניה מקמח מלא או באמת בנודלס או אורז...
גם אורז אפשר להכין עם הרבה ירקות קטנטנים חתוכים דק ולערבב אותו כשהוא מוכן עם טיפה שמן שומשום וביצה, שנותן את הטאץ' הקריספי.
אפשר להכין אפילו דברים (עוף, טופו, ירקות חתוכים דק) בציפוי של בלילת קורנפלור ומים ולטגן בקצת שמן זית וזה יוצא קריספי וטעים אבל זה לא טיגון עמוק ולא סופג המון שמן.

בקיצור דווקא האסייתי זה המון אפשרויות, המון ממה שאני מכינה זה אוכל תאילנדי או הודי, זה מזין ובריא, מהיר הכנה וקל לעשות צמחוני. אז במקום לבזבז 40 או 50 שקל כל יום על מנה אחת את יכולה להכין ווק מלא כל טוב עם סיר של נודלס או אורז טעים שיספיקו לך לכמה ימים או לכל המשפחה.
טוב להכין בבית כי ככה את שולטת ויודעת בדיוק מה יש בפנים ויודעת שהכל מרכיבים איכותיים בלי כל מיני חומרים משמרים או טונות שמן\סוכר\מלח שאת לא רוצה להכניס לגוף...

בוקר טוב ושנה טובה, חדשה.
ואני התחלתי. במה התחלתי? לא סגורה על זה, האמת. התחלתי בהתכווננות.
והחלטה אחת נכון לעכשיו, לאכול שלוש ארוחות ביום. כלום שום כלום ביניהן.
אני מרגישה שההגבלה הזו נכונה לי. גם אם כרגע מרגיש קצת מדגדג.
עדיין כמהה לאיזו מסגרת, כמו שכתבתי בהודעה הראשונה.
איזה כיף ואיזה יופי להכיר ולחלוק עם עוד, ממש כאן.

צילי מה אעשה במצבי?

אני אוהבת לאכול בעשר בבוקר ארוחה עשירה ןטעימה של משהו בבאגט או דומה. יש לידינו מקום שמכין באגטים עם בשר מוקפץ, רטבים, וציפס בצד. אם לא זה אני אוהבת לאכול משהו דומה. אוכל סיני שזה נודלס ועוף בלימון ושתייה בעשר בבוקר.
אכן בעשר בבוקר! כך זה משביע מנחם טעים ואני שבעה שעות מזה.

כשכתבת שצריך לכתוב מה עושה לנו טוב, זה הדבר הראשון שעלה בדעתי. לא ארוחות קטנות מפוזרות על פני היום ולא טעמים פחות מחזקים ושמנים.
יש בעיה שהקלוריות הממוצעות בכל מנה כזו מגיעות ל2,000.
ניסיתי להוריד את הציפס והיה לי חסר.
איך זה מסתדר עם התיאוריה שנאכל אכילה אינטואיטיבית? אני עשויה לזלול גלידה גם כשאני שבעה לחלוטין כי זה מה שהגוף שלי רוצה וטוב לו.

הי יוליקו, קראתי בעניין ובהערכה, תודה!

עוקבת בעניין...
שנה טובה!

הי ליטל,
כתבתי אתמול או שלשום משהו שאולי יעניין אותך בדף [po]החיוניות שלי[/po].

נושא האיסורים וההגבלות הוא עניין מרכזי. בכל כיוון שאני מצליחה להסתכל לעברו כרגע, יש סוג של כאלו. אקח כדוגמא את עניין הזמן. אני מכירה ומוקירה את שיטת 8:16 (אוכלים 8 שעות ביום, לא אוכלים ב 16 האחרות). חשבתי עכשיו להתחיל עם 10:14. להכנס לעניינים, להתכווננות. הדבר הראשון שהשיטה הזו מחסלת זה אכילה לילית. זו הגבלה ברורה. ברור גם שלגוף אין צורך באכילה כזו. להפך, נעים יותר להתחיל את היום על בטן קלה. אבל, אני מרגישה שלא מספיק בוטחת בגוף שלי שתמיד יזכיר לי את זה. אולי כן? זו שאלה גדולה.

איזה יופי של דף. התגעגעתי לשיחות של א.נשי באופן. אני אמנם לא מרבה להגיב אבל קוראת כאן.
מתחברת מאוד לגישה של צילי שעובדת אצלי די טוב בענייני אוכל. רוב היום אני אוכלת מה שבתחושה העמוקה נכון לגוף שלי ולנפש.

הי צילי נהדרת, איזה כיף שהגעת!
לא סתם כתבתי שאתחיל בראש השנה. אני בכנס בחו"ל, כל האוכל-רוח-שינה-תנועה עכשיו בלגן. אבל, הדברים שכתבת נוגעים בי בול במקום, ולגמרי משיבים רוח טובה! שקוף שיש מלא דברים שאפשר להתחיל כבר עכשיו, ואני קצת מנסה.
תודה :)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הי ליטל, חייכת אותי עם "גמדי הליבה" שלך. איזה ביטוי מתוק מדבש, ממש לכבוד ראש השנה. כמעט גרמת לי לחזור לכתוב בחיוניות :)
חשבתי לתת לך כמה רעיונות מנסיונות ארוכי שנים עם תהליכים כאלה, אולי משהו מהם יתאים לך.

1) תוכניות תזונה הן רעיון לא מוצלח בשביל 98% מהאוכלוסייה אז שווה לשאול את עצמך אם את לרוב בקבוצה הגדולה הזו או ב 2%. אם את בגדולה, אל תגעי בתוכנית כזו במקל כי לא יוצאים מזה דברים טובים. במקום זה - צאי לך להרתפקאה לחיזוק הקשר שלך עם עצמך, עם הגוף שלך, עם הצרכים שלך. שם, התוצאה הטובה מובטחת, כי היא מתבטאת בשום דבר מדיד לבד מתחושה גדולה יותר של חיוניות. כמה גדולה יותר? אין לדעת, אבל גם רווח זעיר הוא עדיין רווח.
ממליצה לך בחום לשחרר את הקונספט של בניית מערכת מוגדרת מראש של משהו. ברור שלעקוב אחרי מישהו או משהו זה יותר קל, אבל זה כה מנותק מהצרכים שלך שזה כמעט תמיד נכשל. ההוויה שלך ממציאה את עצמה כל יום מחדש, ולכן אין מנוס מלהמציא את הקשב אליה כל יום מחדש. זה גם מאוד נעים כאשר מתרגלים.
אני כן ממליצה לתכנן.

2) תכנון הוא בעצם הצהרה של כוונות. הוא לא חייב להתיישם ולא חייב להיות נוקשה, אבל בהיעדר קשר חזק וברור לצרכים שלך, בלי תכנון את כנראה תשוטי אחרי הרצונות במקום אחרי הצרכים. מה אפשר לתכנן? כמעט הכל!

3) תכנון של אוכל יכלול, למשל, תשומת לב לסביבת האכילה המיידית והמרכזית שלך. לחשוב מה באמת את צריכה במטבח, איפה את רוצה שדברים יהיו חשופים ונגישים לך, ואיפה את רוצה להניח דברים שאת לא רוצה בנגישות גבוהה. זה יניע אותך לשאול למה בכלל יש לך בסביבתך דברים שאת לא רוצה בנגישות גבוהה...
תכנון אוכל יכול גם לכלול מחשבה בבוקר, כשאת בשימחה ובטוב (אני מקווה!) לגבי מה יתאים לך היום. ולפעול ולדאוג שיהיה לך מה שאת צריכה. לא מה שהתוכנית אומרת, אלא מה שאת מעריכה שתצטרכי וישמח את הגוף שלך. זה סטייט אוף מיינד מאוד שונה.

4) תכנון של שינה יכלול, בפשטות, הליכה אחורה בערך מהשעה שבה את חושבת שנכון לך לישון. מתי את קמה לרוב? נסי לספור אחורה בערך שמונה שעות ולפחות שש, ולבדוק מה את צריכה לעשות מתי כדי שהיום יוכל להיסגר בשעה שבה הגוף שלך צפוי להצטרך שינה. לוקח זמן להיערך לזה אבל כל יום יביא איתו עוד שינוי קטן שיוליך לשם. הקו הוא המחשבה על הצרכים. השאלה היא "מתי הגוף שלי צריך לישון בדרך כלל?"

5) תכנון תנועה יתחיל מהמחשבה איזו תנועה הגוף שלך מבקש ומתי. וזו מחשבה לא על סלוטים של תנועה אלא על הצורך הכללי של הגוף. יש אנשים שהגוף שלהם מלא תנועה במרווחים קטנים ויש מי שצריך סלוט מרכזי ויש מי שצריך משהו אחר. זמן טוב לשבת ולחשוב על הגוף שלך, הצרכים שלו, והזמנים הכי טובים ביום לספק את זה, ולתכנן. יש מעט מאוד אנשים שמה שהגוף שלהם זה שעתיים ביום של תנועה כאיזה קו מנחה כללי.
והכי חשוב - מה שאצלך "לא נקרא" (בריכה וים) הוא מה שהכי טוב לך כנראה. איפה שאת בתחושה של כיף וזזה, שם האוצר שלך. תתחילי משם. אם קשה לך לדעת כרגע מה כן (איזו תנועה הגוף שלך צריך) תתחילי ממה לא. ומה לא הוא לרוב לרוב לרוב - לשבת הרבה זמן. כל מה שנדרש זה לקום מהכסא ולהתחיל לזוז. לעלות מדרגות בבית, לקפוץ במקום, לרקוד, לתלות כביסה או לעשות כלים. ההרגל הראשון שצריך לפתח הוא פשוט לקום מישיבה ולזוז איכשהו. להרגיל את הגוף שנותנים לו תנועה, ואז הוא לומד לבקש אותה בעצמו וגם להגיד איזו. תהליך ארוך, אני מודה, אבל סופר מתגמל.

6) לתכנן מים זה מאוד אישי. אני שותה לפחות שני ליטר ביום כי למדתי בניסוי וטעייה על העור שלי זה מה שאני חייבת כמינימום. אני מורידה בשימחה ליטר מים ממש על הבוקר לפני הכל, ואז ממלאה עוד קנקן ותוקעת לי אותו מול הפרצוף. לכל אחת יעבוד משהו אחר. תתחילי מלשאול "מתי מים משמחים לי את הגוף?"

7) הדבר הכי חשוב לי אליך הוא לגבי נקודת ההתחלה. ממליצה לך ממש מכל הלב לזנוח את הרעיון של התחלה אחרי ראש השנה. אין יותר חשיבה דיאטתית מזה, בחיי. במקום לחשוב על ראש השנה, במקום לתכנן שבוע קדימה מתי תהיי טובה אל עצמך, במקום לעגן הגבלות עוד לפני שזזת (כי לא להתחיל עכשיו זו הגבלה בפני עצמה. מה רע בהיום?) פשוט תחיי היטב.
הנה, קראת אותי עכשיו? קחי לך דף ועט ושתי דקות על השעון ועני על השאלות הבאות:
התנועה שהגוף שלי מבקש עכשיו היא... ולכן אני עומדת לעשות... ב...
האוכל שהגוף שלי ישמח בו עכשיו הוא... ולכן אני עומדת להכין לעצמי...
מצב הנוזלים בגוף שלי כרגע הוא... ולכן אני בוחרת לשתות... ב...
רגשית אני במצב... ולכן כדאי ש...
אני מתכננת היום ללכת לישון ב... ולכן כדאי שאעשה... ב...

והופה, יש לך שתי דקות של חשיבה על עצמך, על הצרכים שלך. את במרכז, בודקת מה נעים ומתאים, מתכננת ביצוע ובודקת בסוף היום או מחר מה עלה בגורלך, מה עבד, ואיך אפשר שיעבוד טוב יותר, אם בכלל צריך שזה יהיה טוב יותר.
מה שלא תצליחי למלא בשתי דקות - לא חשוב. ובכל מקרה, מה שחשוב זה לא לענות על השאלות האלה נכון ויפה אלא פשוט לשאול אותן. להתחיל להתרגיל את עצמך שאת שואלת בכנות ובעניין ובסקרנות מחוייכת מה שלומך ומה את צריכה. למרבית האוכלוסייה זה כה מהפכני עד שעצם השאלה היא אתגר. אז רק תשאלי, ועני מה שתעני, ועשי מה שתעשי, אבל ההרגל החדש הזה הוא משנה חיים, וזה סוג של שינוי שנשאר ולא הולך לשום מקום.

כאילו, מה? רק בראש השנה יגיע לך לחשוב על הצרכים שלך ולשים את עצמך במרכז? עד אז תמשיכי לשים דברים אחרים במרכז?
את רואה גם איך הדבר הזה משחרר אותך מבזבוז זמן ודברים מיותרים. בכל רגע נתון שבו את לא יודעת מה לעשות עם עצמך או עושה משהו שאת מזהה שמיותר - חזרי אל הדף והעט ושאלי את עצמך - מה אני צריכה עכשיו?
הנה, אני יושבת פה וכותבת לך כבר די הרבה זמן. ומה שאני שמה לב זה שהגוף שלי מאותת לי לעזוב את זה ולזוז. אז עוד משפט ואני קמה והולכת :)

שיהיה לך מסע מופלא מה שלא תבחרי לעשות, והרפתקאה נהדרת.

אני רוצה להתחיל בראש השנה. תאריך סמלי כזה, וגם מתאים לי לתכנן קדימה. יום אחרי ארוחת החג, שבוע לתכנונים.
אז מה לתכנן? וואו. האמת, אני יודעת המון דברים, תיאוריות, עניינים, אבל כמעט כולם לא קשורים. מרגישה כאילו סחרחורת כזו. איך להתחיל?
אולי לעשות לעצמי מערכת כזו? למשל של ספורט. התחייבות עצמית לעשות כך וכך פעולות. נניח, שעה ביום לעשות משהו אירובי, נראה לי סביר. יום אחד מנוחה. בריכה וים זה לא נקרא (זה רק לכיף). אחר כך לעלות משם.
ניסיתי לא מזמן לעשות שעתיים ביום, הצלחתי כמעט שבועיים ואז תפסתי את עצמי מתחילה להמציא תירוצים. לכן, אתחיל מחדש. שעה.
שינה: גם לנסות לסדר. זה מסובך ממש, למרות שהתיאוריה ברורה. כאן צריך הרבה משמעת עצמית, וגם לסדר עם הנסיעות התכופות שלי לחו"ל. נו, שוב תירוץ.
מים: כמה לשתות? האם לספור? שמעתי כל כך הרבה לכאן ולכאן, ואין לי מושג מה נכון לי.
ותזונה. אאוץ', תזונה. על זה יש כל כך הרבה להגיד. ברור שצריך לעשות משהו, אבל מה.
יש כל כך הרבה כיוונים, משהו סביב אין סוף. אולי למשל 16:8? זו אפשרות. חברה התחילה קיטו. גדול עלי.
בגדול, חושבת על איזה שילוב של רוח (מדיטציות מכוונות) עם תוכנית תזונה. איזושהי... |אוף|
ולנשמה? כאן התוכנית עמוסה. באופן משמח, יש הדרכה.
ומתי, מתי לעשות את הכל? ובכן... במקום דברים מיותרים לגמרי שעושה ביומיום. את התירוץ הזה, של אין זמן, קוטלת מראש כאן ועכשיו...

מסיימת בשאלה פתוחה: רעיונות ל - איך עושים את כל זה נכון? ספר הדרכה שכדאי לפיו? אפליקציה? תורה? מישהו שעשה משהו שנראה לו חבל"ז?
נשמע לי כל כך הרבה יותר כל כשיש איזה קו ברור, לעקוב אחריו במקום להמציא כל יום מחדש.
וכן, אמשיך לקרוא את "החיוניות שלי" לסעיפיו. נראה לי מרתק ממש :)

הי לוטם, ברוכה מאוד המצטרפת!

סליחה, לא הייתי כאן מזמן, וגם אז בקושי. קוראת בעיקר. התכוונתי יותר לותיקה ברוח :-]

יאללה, קופצת פנימה גם. אם את חסידה ותיקה, אולי תתגלי בשמך הבאופני?

לכי על זה :-)

איזה כיף שבאתן! החיוניות - רעיון נהדר. אני לא לגמרי בקיאה בנבכי הדפים ההם, אני חושבת שהיה שם דגש על תזונה, נכון? המילה חיוניות מדוייקת :)
ספורט - גם. ובכלל, אני בשלב ש(רוב) הקטנים כבר גדולים, וכל כך הרבה המון השקעתי בהם. והם יפים ומטופחים ואני אסירת תודה לכל הקורות אותנו, וקוראת עכשיו לעצמי.
אני אפילו לא יודעת מה בדיוק. אני מדמיינת איזו רוטינה חדשה לגמרי בחיי, שכוללת שינה מסודרת ותזונה מה זה נכונה ושתיה מספקת ותנועה כאיילה... והמון רוח. ברור, דא.
פשוט להתחיל. כאן, עכשיו, קדימה. כל יום מחדש, ועכשיו בעיקר {@

אולי לפתוח דף חיוניות מודל ה'תשפ"ג? @}

נשמע מעניין

מה לגבי אפליקציות ספורט למיניהן?
ץ

הי לכולם,

הגעתי לגיל שאפשר להתחיל... כבר מזמן. אני רוצה לפצוח בתנופת הרגלים חדשים של אכילה ותנועה, ומחפשת איזו מסגרת קבוצתית, און ליין, כדי להתבשם ולהתחזק מהביחד.
חסידה ותיקה של המקום, גם אם גמדי הליבה כבר פרחו.
נשאר לחנך את עצמי :)
רעיונות?